מורשת יהדות מרוקו

אגדת מסע משה רבנו למרוקו

באחד הימים יצא יתרו, חותן משה, לבקש את המעין אשר מימיו מעניקים חיי נצח. משלא חזר החלה הדאגה לשכון בלבו של משה. הודיעו לו מן השמים כי המעין נמצא במקום חבור שני הימים הגדולים, האוקינוס האטלנטי והים התיכון. קח עמך, כך אמרו לו, דג, והמקום בו יאבד לך — הוא מקומו של יתרו.

משה קרא למשרתו, ליהושוע, הפקיד בידו סל ובו דג, והורה להודיעו ברגע בו יאבד הדג. הלכו שניהם לאורך החוף והגיעו לסלע. ישבו לנוח ומשה נרדם. קפץ הדג מן הסל לים. משקמו והלכו לדרכם, שכח יהושע את מצוות אדוניי. משבאה שוב שעת המנוחה, עמד יהושע להוציא מזון מן הסל, ואמר דרך אגב: ״הדג שנטלנו עמנו קפץ לים״. מיד חזר משה על עקבותיו, חפשו ומצאו את הסלע. סלע זה נמצא בסביבות חלמסאן שבאלג׳יריה, ליד גבול מרוקו, והיום מצביעים עליו תושבי האיזור. בסוג הדג אותו אכלו משה ויהושע נכנסה ברכה, ומאז התרבה מאוד. הוא נפוץ בסביבות אלה וניכר בצורתו המיוחדת — חצי ראש ועין אחת.

אגדת קבר יהושע

אגדה מעניינת אחרת מתייחסת לקברו של יהושע. לפיה נפטר יהושע במסעו המלחמתי ונקבר ליד נדרומה שבאיזור תלמסאן. קבר ״סידי יהושע״ — האדון יהושע — קדוש לערבים כמו ליהודים ומשמש מוקד לעליה לרגל. מסביב לקבר נבנה מסגד, אך היות ויהושע ענק היה מבצבץ קברו מתוך המסגד. ליהודים אסורה הגישה, ויש יהודים המתגנבים, נוטלים מאדמת הקבר ומביאים אותה לאחיהם. האגדה מוסיפה, כי היו שכפרו בקדושת המקום. אחד הכופרים, שחפר במקום, האדים כולו לפתע ומשפחתו נתעוורה כולה. אחר נאלמה לשונו, ומת כעבור מספר ימים.

קיימת סברה הטוענת כי חלק מעשרת השבטים הגיע עד לאפריקה הצפונית למקום בשם ״שוש״. איזור זה נמצא גם היום במרוקו בשם סוס. כאן נמצאת גם אותה עיר עתיקה איפראן, אשר בה כתובות המעידות על קהילה יהודית שהיתה קיימת שם כבר בזמן גלות שומרון, כלומר מן המאה השמינית לפני הספירה.

בשנת 320 לפני הספירה כבש תלמי לאגו את ירושלים והגלה את יושביה, שחלקם הגיע למזרח אפריקה וחלקם נתגלגל למערבה, עד למרוקו. ציבור יהודי ניכר, נמצא לראשונה בארץ זו עם חורבן הבית השני ע״י רומא. אותם יהודים שהגיעו לגלות רחוקה זו התפשטו עד מהרה על פני הארץ והקימו שם מספר קהילות גדולות.

האימפריה הרומית פרשה שלטונה על מאוריטניה (כפי שנקראה אז מרוקו) מאוחר יותר, בזמנו של הקיסר אוגוסטוס (מחצית המאה הראשונה לפני הספירה), אין לנו ידיעות מדויקות על מצבם של יהודי מרוקו תחת עול משטר הרומאי. ניתן רק לשער כי חייהם התנהלו באורח דומה לחיי אחיהם באיזוריהם אחרים בצפון אפריקה. נראה כי לא שבעו נחת גם בשל התנכלויות מכוונות מצד הרומאים שזכרו להם את המרידות הרבות בעבר בשלטון הרומי, וגם בשל אי השתלבותם במסגרת הרומית. תושבי קירניה התענו רבות תחת ידם הקשה של פקידי הממלכה ואף ארגנו מספר מרידות שהופשלו וגרמו להרס קהילותיהם. נקל להבין עתה מדוע שמח המיעוט הזה להטות שכם ולסייע ביד הוונדלים בכבשם את הארץ.

תמיכה זו בוונדלים השתלמה ליהודים. תחת שלטון זה הצליחו לקיים אוטו­נומיה פנימית וכוננו מספר מדינות שעמדו ברשות עצמן. נראה כי תקופה זו היתה שלווה ורגועה. אולם הבגידה ברומי לא נשכחה גם כעבור 590 שנה. עם הכיבוש הרומי־ביזנטי באפריקה ע״י בלזריוס שר הצבא של יוסטיניאנוס החלה תקופת הדרדרות לגלות מרוקו. צעדו הראשון של יוסטיניאנוס היה הוצאת צוים אל נציבי ערים שונות. ידועה הפקודה שנשלחה אל הממונה על העיר סולומון להמיר את דת יושביה הוונדלים והיהודים כאחד, נראה כי לא היתה זו הגזירה היחידה. אחד האמצעים החריפים שננקטו לשם ביצוע הצו היה הפיכת בתי־הכנסת לכנסיות. רבים מבני שני העמים העדיפו להגר ממרוקו. אותם שנשארו נאבקו מרה. במיוחד סבלו קהילות שמסורתן היתה בעלת שרשים עמוקים כדוגמת איפראן שהוזכרה לעיל. אותם יהודים בעלי אמונה עזה וגאוה לאומית העדיפו להישרף על קידוש השם מאשר להתנצר. על כך העידה מציאותה של מערה באיפראן בה חרותה כתובת המספרת על ,,חמישים איש צדיקים שנשרפו על קדושת השם בידי הנוצרים״. כיוון שהנוצרים נתגברו במרוקו רק בתקופת השלטון הביזנטי ניתן לשייך את מעשי ההרג לאותה עת. אפשר אף לקבוע כי הדבר נעשה בזמנו של יוסטיניאנוס, וזאת עקב מציאותה של המערה באיזור קברים מן השנים 560—540 לסה״נ. אותו בית־כנסת שעליו היתה תפארת בני הישוב העתיק הזה הפך גם הוא לכנסיה קתולית. בדרכים אלו ניסו הביזנטים לדכא את המיעוט היהודי העקשן.

המרירות שהביאו בעקבותיהם מעשי הנוצרים שוב היוותה יסוד איתן לכובש החדש. בשנת 682 הסתערו הערבים על צפון אפריקה, ואוגבה אבן נאפי כבש את מרוקו. היהודים שנמצאו שם סייעו לכובשים, והודות למספרם הרב יש לשער כי חלקם בגירוש הביזנטים לא היה מועט.

 

אתלאזיאה או שבעת אלחטיפיאת  (שלגיה ושבעת הגמדים)

הנס (עייש)אנדרסן

קאן אומקאן פי דאק זמאן אזאמאן, פלאוקט דסחאראת, קסר פל בלאד , עיישין פיה סלטאן מעא מראתו.

היו בזמנים ההם בימי המכשפות ארמון בעיר בו חי מלך ואשתו.

דיק אסלטאנא קיאס אל כיר קיאס אסעד, מתא איתואלדס.

המלכה שלא תדעו צער (הכוונה) הייתה עקרה.

אל מג'בונא איטלב בליל אונהאר חתא אואחד אנהאר חבלית. מנורא תשע סהור כלקית בניתא , זין או

המסכנב מתפללת ביום ובלילה עד שנכנסה להריון, אחרי 9 חודשים נולדה ילדה ,יופי

דראפא, לחמהא בייד בייד או שערהא כחל, פחאל אל פאכר, עלא דיק אל ביודא סמתהא "תלזיאה"

וחן ,עורה לבל צח ושערה שחור כמו פחם., בגלל הלובן קראה לה שלגיה.

אסלטאנא מרדית כתיר מא תשמעו חס, ומתית כיף תאן קולו "באתית מא סבחת".

המלכה חלתה מאוד שלא תשמעו מכאוב, ומתה, כמו שאומרים ישנה לא קמה.

 

מנורא לחזין אסלטאן תאף עלא מרא די יתגבל אואיתקבר תלזיאה פחאל בנתהא, ג'יר אסחארה אל

אחרי האבל המלך חיפש אישה שתשמור ותגדל את שלגיה כמו ילדתה ,רק המכשפה

אואערה קביחה פחאל אלפעא.,סמעיתו ,אוהיאה תרזע רסהא מרא מזייאנא די זינהא קליל.

המסוכנת הרעה כמו נחש ,שמעה עשתה עצמה אישה טובה שיופייה נדיר.

אסלטאן אלמדיוב, די מא עקס , זואז מעהא אוזאבהא אל קסר. .

המלך הדפוק שלא שם לב . התחתן איתה והביא אותה לארמון.

דיק אל מרא אסחארא, קנית ענדהא מראייאה דסחור,  בעד לוקאת., איתסואל אלמראייאה,

האישה המכשפה הייתה מראה של קסמים, מדי פעם תשאל אותה.

 

מראיאה מראייתי.                                     מראה מראתי

קולי באס מא סופתי.                                  תגידי לא לא ראית

בנט אומרא או קולתי                                  ילדה או אישה ואמרת

זינהא כיר מזינתי.                                     שיופייה יותר משלי

 

אל מראיאה יתוף פל עלאם אויאיתקול אל סחארא.

המראה תחפש בעולם ותאמר למכשפה.

 

 סלטאנא יא לאלא.                                 גבירתי המלכה

פזמיע אל בלאד קאמלא.                          בכל המדינה

מקאין פחלק מרא ג'זאלא.                       אן אישה יפה כמוך

ג'ירק יה זינט אל כלילא.                        רק אותך כלילת היופי.

 

הקדאק עיישה ופרחנא איתפסס מעא ראסהא  , מא יתגבל לא דיק אל בנט אולא חד ג'יר מנהא.

ככה חייה ומאושרת ,מתפנקת לעצמה, לא תשמור על הילדה ולא אחר חוץ מלדאוג לעצמה.

דאזו אל אייאמאת אולעמאת  כל מרא די איתסואל אל מראייאה  איתקולה באס היאה אלמכיירא.

עברו ימים ושנים כל פעם תשאל המראה שתגיד לה שהיא הכי יפה.

אטלג'יאה אוסלט אל סתעש אל עאם, מלי אלמכפסא דסחארא סוולית אל מראייאה.

שלגיה הגיעה לגיל 16 כשהפרצופה של המכשפה שאלה המראה.

 

מראיאה מראייתי (אוזיד עליק)                           מראה מראתי (וכ"ו)

 

אל מראייאה די מאיתעאף איתגדב איתואזב.       המראה שלא יודעת לשקר ענתה   

 

סללטאנא יא לאלא                                         גבירתי המלכה

פזמיע אל בלאד קאמלא.                                 בכל המדינה

מקאיין פחלק מרא ג'זלא.                                 אין כמוך יפה

ג'יר טלג'יאה  די מכמלא.                                 חוץ משלגיה המושלמת.

 

האדק אלמזג'ובא סמעית, אוזהא יחמר. עיניהא איתברקו, יתלעו מעהא זנון או בדאת יתסייאח.

הדפוקה שמעה, הסמיקה עינהה הבריקו מעצבים , עלו עליה השדים והתחילה לצרוח.

 

פדאק אנהאר קאלת אל עבד דילהא סיר עבי דיק אל בנט אל ג'אבא ,קטלהא או זיבלי לחואייז בדמהא.

באותו יום ציוותה על העבד שלה לקחת הילדה ליער ולרצוח אותה ושיביא לה בגדים מוכתמים בדם.

 

דאק אל עבד בכלעא עבא תלג'יאה אל ג'אבא ,די עזיזה עלא כול אואחד, קאלהא , סוף דאך אתכאן  בעיד

העבד לקח שלגיה ליער ,שייתה מאוד יקרה על כל אחד , אמר לה עשן יוצא מערובה לכי לכיוון.

,הנאק תסבר אנאס ,סיר אובקא מעהום חתא איחן אללה, דיק מראת בוק חביתק תמות.

שם תמצאי אנשים טובים שתשארי איתם עד ירחם השם, אשת אביך רוצה להרוג אותך.

 

סבר סי חואייז אל בליין , דבח דזאזא ,אוסך בדמהא דוק אל חואיז או עבאהום אל מראת סלטאן כיף אלי אוסלתו.

לקח שמרטוטים שחט תרנגולת .הכתים בדמה הבגדים , ולקח לאשת המלך כמו שהזהירה אותו.

 

תלגיאה תא תאמסי עלא דוק אתככן די יתלעו מדאר אוחדא די קיינא פדיק אל ג'אבא.

שלגיה הלכה לכיוון העשן עד שהגיעה לבית בודד שהייתה ביער.

 

דקת על באב .מלי מא אואזב חתא חד ,דחלית  ,איתסוף עלא תכלא ,מידא זג'ירא , שבעא די סייתת זג'אר ,

דפקה בדלת, כשלא ענה אף אחד נכנסה, רואה בכניסה שולחן קטן, שבעה כסאות קטנות

פלבית דנעאס שבעא דל קאטריאת זג'אר , מקל חזא שבעא, או קלסי זג'יר.

בחדר שינה 7 מיטות קטנות גם מכל דבר שבע והכל בקטן.

אחסל עואנהא בדאק אל עייאה ,תחת עלא קאטריאת או עבהא אנעס.

המסכנה הייתה כל כך עייפה,נפלה על המיטות ונרדמה.

 

מואלין אדאר קאנו" שבעא דל חטיפיאת " די זאו מל ג'אבא תאי יכדמו חטתאבא, דכלו אל דאר יסופו

בעלי הבית היו שבעה גמדים שחזרו מהיער בו חטבו עצים,נכנסו לבית ורואים

אואחד אל ג'זאלא ראקדא על קאטריאת כלהום, אואחד אי סוף לאכור . הדרו בסקאת באס מה איפיקוהאס,

יפהפייה ישנה במיטותיהם אחד מסתכל על השני , דברו בשקט שלא להעיר אותה. 

אוזדו אל מקלה ,זאדו טייפור פל מידה , חתא לי פאקת.

הכינו אוכל , הוסיפו צלחת. בשולחן עד שהיא התעוררה.

תלג'יאה חלית עיניהא איתסוף אואי תחסב שבעא דל חטיפיאט, באינא עליהום נאס דראפא, איתעאודלהו

שלגיה פתחה עניים וראתה ותספור 7 גמדים, רואים עליהם אנשים טובים., ותספר להם.

די זראלהא , הומא יחלפו  באס יחדיאו עליהא, יתגלס מעאהום , היאה יתגבל אדאר אוהמא יכדמו .

מה שקרה ,הם נשבעו שישמרו עליה ,היא תמשיך לשבת איתם,היא תשמור על הבית והם יעבדו.

קאלולהא מא תחלס אדאר אלתאחד ,מאכאינס לאמן פחד.

אמרו לה שלא תפתח לאף אחד ,אין אימון באף אחד.

חסול נרזעו אל סחארא די קאנת  מיאה פל מיאה באס היאה בקאט אל מזיאנא פל עלאם איתסואל אל מראייאה.

למעשה נחזור למכשפה שהייתה משוכנעת שהיא היפה מכל ושואלת המראה.

 

מראיאה מראייתי (זיד או זיד)                 מראה מראתי  (וכ"ו).

 

אל מראיאה איתאואזב.                         המראה תענה

 

סלטאנא יא לאלא .                                          גבירתי המלכה

פזמיע אל בלאד קמלא                                      בכל המדינה כולה

מקאינס פחלק  מרא ג'זאלא.                              אין אישה יפה כמוך

מג'ר אתלזיאה זינט אל כלילא.                         פרט לשלגיה כלילת היופי

ענד אלחטיפיאט פאוסט אלכלא.                        עם הגמדים בתוך היער.

ג'יר סמעית  אואי תנטף סער ,מסמומה אומזנונא, בדאת יתכמם כיף יתקטל די תלג'יאה עלא קבאלתא מתאי איעביהא נעאס.

רק שמעה ומושכת בשערות .עצבנית חזק התחילה לחשוב אך תהרוג שלגיה שבגללה היא לא נרדמת.

לבסית זראתל עליהא אורזית ראסהא שארפא, עמלית פולאר עלא ראסהא, חתא אוסלט אל דאר דל חטיפיאט פל ג'אבא.

לבשה סמרטוטים התחפשה לזקנה ,שמה מטפחת  על הראש ,עד שהגיעה לבית הגמדים ביער.

טק טק אידק על באב, סכון אינטינא? אנא סאקנא בעיד אונחב אנרייח סויוייס .

תוק תוק דופקת בדלת. מי זה? אני גרה ביער ואני רוצה קצת לנוח .

זאתהא לחנינא עלא דיק סיבאניא או דחליטא אל דאר , גלסת עתתלהא יתכל, אותשרב, קמת שיבאניא או

 ריחמה על הזקנה והכניסה אותה הביתה, ישבה נתנה לאכול ולשתות קמה הזקנה ו

קלתלהא לה יכתר כירק יא בנתי , האק האד תפאחא אל חמרא די קטעת מואחד אל קרמא אלמכיירא די פיהא.

 אמרה לה , תודה בת שלי ,קחי התפוח הכי טוב שכתפתי מעץ אחד הכי יפה שיש בו.

ג'יר הדיק עדת אתפאחא, אוהיא טח אותזייפית בל כנאק.

רק נגסה בתפוח נפלה מחנק.בגרונה.

אסחארא דג'יאה זראת אל קסר או תרק כאמלא אתג'ני או תסתח.

המכשפה מהר רצה לארמון וכל הדרך שרה ורקדה.

מנורא אלכדמא רזעו אל חטיפיאט מל ג'אבא , ג'יר דכלו איסופו אלחביבא דיאלום מייתא, או בדאו

אחרי העבודה חזרו הגמדים מהיער, נכנסו וראו שאהובתם מתה, התחילו

איבקיאו , על לי מאבקא חד אלי יגאבלהא.

לבכות שלא נשאר אף אחד שישמור עליה.

חממו גלסו אוכממו קאלו בינתהום אינעביאוהא אל דאר בוהא אונעאודולו עלא אסחארא.

חשבו ישבו וחשבו אמרו בניהם ניקח אותה לבית אביה ונספר לו על המכשפה.

סובולהא סנדוק עאמר בריוס אוזוקו סנדוק פחאל די אעמלו לאולד סלטאן, רכבוה על קרוסא רתומא

בנו לה ארון, מרופד עם נוצות ,כמו היאה לילדי מלך, שמו אותו על כרכרה רטומה

בלעאוד. או הומא דייזין על ארזליהום מנורה אל גנאזא איבקיאו אוי אינוחו. פחאל תשעבאב.

בסוס ובתהלוכה רגלית אחרי ההלוויה בוכים ומקוננים כמו בתשעה באב.

 

" אה סקור ג'אלי  ,אתאי בלוקיא."             (יש לחן)    הסוכר יקר, התה באונקיה

"איתמות מראת בוהא די מא עלית ביהא"            שתמות אשת אביה על כל מה שעשתה לה

בוהלי אל חאייא ,  בוהלי אל חאייא.   (מוקלט)             אגזדור……………..

 

דאייזין אוינוחו, חתא תלקאו אואלד סלטאן זיראן, איסוף אתלג'יא אואי הבל די מראס דאק זין .עאודולו

נוסעם ומקוננים עד שפגשו נסיך יפה ממדינה שכנה ,ראה שלגיה יופי שלא ראה מימיו וסיפרו לו

אלקעידא קאלהא אנא נמסי מעקום חתא אלדאר בוהא.

המעשה כולו ,אני אלווה אתכם עד לבית אביה.

 

טריקאן די קאנו דוק ליאמאת , מאי סלחוס אל קרוסא , כלהא טריק אל קרוסא תאי יתחרק מזיהא אוחדא

הדרכים שהיו באותם ימים ,לא התאימו לכרכרה,כל הדרך הכרכרה רקדה מצד אחד

 אל זיהר לוכרא, חתא די דאק אלמסקין דל עאוד עטר פל חפרא, אלקרוסא דגלבית, סנדוק ידגרגב אל

לצד אחר עד שהמסכן של הסוס נפל בבור ,הכרכרה התהפכה והארון התגלגל

תלג'יאה תלחת מנו קדאם אל קרמא.

ושלגיה התגלגלה עד שנתקעה למרגלות העץ.

אל חטיפיאט איזריאו בלכלעא מעא אלאולד דסלטאן, איסופו תלג'יאה תקיאת דיק תפאחא די אוקפת פל

הגמדים רצו בפחד עם הנסיך ,רואים שלגיה שהקיאה חתיכת התפוח,שעמדה לה 

כנאק, או חלית עיניהא באס סאפת דאק אל ג'זאל די סברלהא ידיהא איתחק אואי פרח הואה אולחטיפיאט

בגרון, פתחה עיניה וראתה הנסיך היפה שאחז בידה צוחק ושמח הוא והגמדים. 

או דמוע דל פרחא זיאדא מעהום.

ודמעות אושר יורדות מעינהם.

אסחארא די מעא עקלא קטלית תלג'יאה , לבסית אל חואיז את מכיירין, איתסבר אל מראייה אואיתשואל.

המכשפה שבטוחה שהרגה שלגיה ,לבשה את בגדיה היפים ,תיקח בידה המראה ותשאל.

מראייאה מראייתי , זיד או זיד                      מראה מראתי (וכ"ו)

אלמראיאה איתואזב.                                   המראה תענה

מכאין ג'יר תלג'יאה די פטריק דל קסר מעא אואל אסלטאן.

אין כמו שלגיה שנמצאת בדרכה לארמון עם הנסיך.

מעתאתלהא איתכמל או היאה איטרק דיק לל מראיאה על חיאט חתא פקסיתה תראף תראף , או דג'יאה

לא נתנה לה להשלים המשפט זרקה לקיר וניפצה המאה לחתיכות.מהר.

אסחארה רזעית סארפא, קמררתא איתכלע, הזית קלאעהא או הרבית אל מודע די תא חד מספהא מנדאק אנהאר חתא ליום.

 המכשפה הפכה לזקנה ,פרצופה מפחיד. הרימה עוגן וברחה למקום שאף אחד לא לא ראה אותה מאותו יום.

אל עסקר או לעביד אוקפו על לקסר דראפואט פל בלאד קאמלא , אולפרחה זאיזא על דיור קמלין.

החיילים והעבדים עמדו בארמון עם דגלים והשמחה בכל הבתים

אל תלזיאה קבל עדנא או ענדכום ,זוזית מעא דאק אלג'זאל, הומא עיישין מעא אולדהום או אולאד אולדהום חתא האד ליאם.

שלגיה בקרוב אצלנו ואצלכם, נישאה עם הנסיך והם חיים באושר בילדים ונכדים עד עצם היום הזה.

הנס (עייש)אנדרסן

שיטה מיוחדת בלימודו

פעילותו הספרותית היתה ענפה ביותר, הוא כתב בעיקר פרשנות בתלמוד בדרך ״העיון והפלפול״ ובכלל זה פרשנות ספרות האגדה והמדרשים הסתומים חידש בהם חידושים עצומים, בעומק עיונו וברוחב שכלו היה צולל לתוך הסוגיות ומעלה מהם פנינים יקרות. אף כתב דרשות שדרש בפני חכמי דורו כתב ספרים בהלכה ושאלות ותשובות אשר הריצו אליו חכמי דורו ספרים אלה מצטיינים בלמדנות מופלגת ובעומק ״העיון והפלפול של חכמי מרוקו״ תחילת כתיבת פירושיו לתלמוד היתה כבר בימי עלומיו כאביו רבי שמואל. והוא כבר אז ניחן בפקחות עצומה וחכמה עילאית מופלאה מילדותו. כל אוצרותיו הרוחניים נדפסו כחמישים שנה אחרי פטירתו.

פסקים על פי סוגיות הש"ם

רבי אליעזר ראה בלימוד התלמוד מטרה כשלעצמה, שדרכו מפתחים דרך לימוד אמתי על ידי הפלפול והעמקות שבו, ובאותו דרך לימוד כתב רבינו את פסקיו והשתמש בסוגיות הש״ס לצורך מקורות הגיוניים וסברתיים בפשט ההלכה, והוכיח לחכמי הפסק מכח עיונו בו, ולא היה מוכן לוותר על זכות זו היוצאת מכח שיטת עיונו ופילפולו, על כן הרבה פסקים אשר שלח לבתי דין אחרים בהם חלק על פסקיהם, מרוב העמקות בפסקיו הם נלאו לעיין בדבריו ולהבין לאן רבינו חותר, ואיך מסברא ופלפול בדברי התלמוד והראשונים דוחה את דבריהם. על זה היו משהים אצלם הפסק להרבה זמן, עד שהרב היה מבין וחושב שהם מזלזלים בדבריו, (ראה לקמן ״ובינו עם חכמי מראכש) וכך הוא פונה לחכמי מראכש:

כתבתם שקושיותי חלושות אחר שפתחתי לכם פתח ליישב קצת דברי הש״ך, ולא כך היא המידה, אלא היה לכם לבא בתשובות ושאלות, ולא באמרתי ונעשה רצוני שתכתבו, לא פירכא חזינא ולא תיובתא חזינא, כי מי יחוש ומי ישמע לכם לדבר הזה, ואין אומרים למי שלא ראה את החודש שיבא ויעיד, ואם לא הייתם מפרשים דברים, הייתי אומר, אפשר דטעות אית לכו, אבל ״גליתם דעתיכם שלא נטפלתם כלל להבין דברי, והשויתי בעיניכם כתלמיד בור שכותב דברים מבלי הבנה״ שאני מפרש דההיא דסי״ג מיירי בהמטלטלין — אוי לאזנים שכך שומעות.

על כן רבינו היה משתדל בפסקיו להימנע מלהיכנס פנימה לפלפל בסוגיות הש״ס כאוות נפשו עמוק עמוק מי ימצאנו כדרכו בקודש אף על פי כן לא חדרו לתוך עיונו ופלפולו הפשוטים לדבריו, אשר בזה נמנעו מלהשיב לו:

על כן הוא אומר באחדים מתשובותיו לחכמי אגדיר:

ואם באתי לבאר פרטי שאלה זו על בורייה בש״ם ופוסקים יהיו דברי ״כחזון סתום״ לכן הסכימה דעתי להשיב עליה בקיצור נמרץ. (עיי! באר מים חיים עמי לה).

ועוד שם בפסק אחר בעמוד צד, אומר: אף על פי שלדעתי גם בזה קיצרתי, שמן הראוי היה לפלפל בש״ס ופוסקים כפי מה שחנני ה׳, אבל ראיתי שיהיה פסקי זה ״חמדה גנוזה״ לכן גם בזה קיצרתי.

וכ״כ שם בעמוד פ״ב, אומר לבעלי הפסק: ועוד טעיתם בדין אחר, כמו שאפרש לקמן וכו' ומפני שלא יהיה פסק זה ״כחמור נושא ספרים״ אבאר לכם ישוב פסקי הלכות אלו בקיצור מבלי שום פלפול וכו'.

ועוד ממשיך ואומר שם בעמוד פד: וקושייתי קושיא, אלא שלא נתתם לבכם להבין מה שכתוב….

מיישב הפסקים על פי העיון הפלפול והסברא

רבי אליעזר, העיז מכח עיונו שחנן אותו בורא עולם לפסוק ולחלוק בהלכה גם מכח סברא ופלפול תלמודי, כן ראינו בבית מדרשם של האחים מאיברא הכותבים באגרת:

מיום שגלינו מארצנו….. ונשתבשו הארצות ונתמעטו הלבבות, אין לומר דין: ומורא רבך כמורא שמים… כי הספרים והחיבורים והפירושים הם המורים לנו, והכל כפי פקחות השכל והסברא, ויכול התלמיד לסתור דברי רבו מכח פלפול. (בעלי התום׳ עם׳ 396).

וכך גם בביהמ״ד של הרא״ש נגד דברי הראב״ד שהבאנו למעלה שאין לחלוק עתה על דברי גאון.

על זה הוא אומר:

״אבל אם לא ישרו בעיניו דבריהם של הגאונים ומביא ראיות לדבריו… יפתח בדורו כשמואל בדורו… ויכול לסתור דבריהם, כי כל הדברים שאינם מבוארים בש״ס…. אדם יכול לסתור ולבנות, אפילו לחלוק על דברי הגאונים (פסקיהרא״ש סנהדרין פ״ד סי׳ וי).

 

אם למסורת: כז. באר מים חיים דף פ״ד עמודה א׳(דפוס ראשו!) גם נמצא אצלי כת״י ארוך מרבינו החולק על פוסקים אשר רצו לקיים שטר אם נאמנים לומר שנעשה על תנאי, ואחרי חתימת רבינו בסוף הפסק: העיר הערה חבירו מבית הדין של סאלי רבי חיים טולדאנו לטובת החולקים עליו ואומר: יפה דנו ויפה דחו בזה הדוחים דברי הפוסק נר״ו..״ ובלא פירושם "פשט״ דבריהם מוכיח כן, ודבריהם ברורים, אלא דלפום ״חורפיה דהפוסק״ נר״ו, נזרקה טעות מפיו והוצרך לידחק בדמיונות רחוקים, וה׳ ישפוט שלם בין דייני ישראל ויהיו ״נוחים״ זה לזה בהלכה אכי״ר הצעיר ע״ה חיים טולדנו ס״ט.

מובן מכאן שפוסקי הדור התקשו לרדת לסוף דעתו ובחרו בפסק הלכה פשוט יותר וברור רק על פי חכמי ההלכה ולא על פי חכמי התלמוד המעמיקים. [וכמו שנבאר עוד לקמן] רוב הדיינים הפוסקים חכמי המערב התרגלו בשיטת משא ומתן ההלכתי על פי פסקי הדורות דור דור ודורשיו, וכך גם כותב הרב"ליצחק ריח״ אבן דנן, הלכות וכללים ט״ו: אין כח ביד הרבנים עכשיו לחלוק על החיבורים שנתפשטו ברוב ישראל אם לא שהוא מקובל מפי רבותיו הגדולים שנהגו כן, אבל מסברת עצמו לא.

ועוד יותר מזה אומר הרב מצור דב״ש בנו של צוף דב״ש יליד רבאט אשר עלה עם אביו לירושלים בהיותו צעיר. נעל כ! הוא אוחז בשיטת בני ספרד שבא״י] ואנחנו לא הורגלנו בדרך הזאת ולא למדונו רבותינו דרכי הפסק וההוראה באופן כזה, ואין אנחנו רק מלקטי שבולים בשדה תבונות חכמתם והם שהתירו לנו ולא אנחנו. עד כאן דבריו, שם האו״ח סי׳ י״א. אך כל פסק הדורש עיון עמוק כדי להגיע אליבא דהלכתא היו פוסקים כרבינו, הא לך דברי המלאך רפאל אנקאווא מגדולי פוסקי חכמי המערב בספרו קרני ראם (סימן ר״ו דף ר״ג עמוד ב׳>: מצאתי להרב המופלא מור זקני המלאך רפאל ביבאס של יוסף אלמליח) וזה לשונו: עיין בשו״ת להרב אד״א זלה״ה דף מ״ו ע״ב, שהעלה דבלא הוחזק צריך בפניו דווקא וכו'. ובוודאי כוותיה דרב אד״א נקטינן דרב חיליה ורב גובריה בחכמת העיון. עיי״ש.