אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפלאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי-מיון מנהגי תאפילאלת לתקופות

מיון מנהגי תאפילאלת לתקופות

להלן נמיין את מנהגי תאפילאלת ונאפיינם לפי תקופות היסטוריות, מן הישן אל החדש.

א. מנהגי תאפילאלת קדומים במעגל התפילה, נוסח התושבים בפאט, שלא נותרו להם במעט שרידים בקהילות אחדות

המנהגים הקדומים ביותר בתאפילאלת הם המנהגים הקשורים למעגל התפילה בבית הכנסת ולמעגל האדם. מנהגים אלה שלא נותרו להם כמעט שרידים בקהילות אחרות נשתמרו בקהילות תאפילאלת. להלן דוגמאות:

  1. 1. המנהג הקשור לפסח, קריאת הטהיר או ה׳צ׳היר׳. הכוונה ל׳שבחי פסח׳ או לתיקון פסח הנאמר בימים ראשון ושני של פסח, וכן בימים שביעי ושמיני של פסח ובשבת חול המועד. תיקון זה כולל בתוכו פיוטים, קטעים מדרשיים בארמית ותרגומי הפטרות בארמית ובערבית יהודית מקומית. יש מסגרת משותפת לכל הימים, ויש תכנים ייחודיים לכל יום ויום. יסוד מנהג זה הידוע לנו במרוקו לראשונה מבית הכנסת של התושבים בפאס נשתמר ואף הורחב בכל קהילות תאפילאלת עד סוף המאה העשרים, כולל בכמה בתי כנסת לקהילות תאפילאלת בארץ, ויש לו עדיין המשך גם בארץ במאה העשרים ואחת, דוגמת בית הכנסת בנצרת ע״ש ר׳ יעקב אביחצירא השומר עדיין על מנהג התפילה נוסח תאפילאלת.

2-כיוצא בזה המנהג לקרוא את הפיוט ׳מי כמוך ואין כמוך׳ בפורים עצמו. פיוט זה שנתחבר על ידי ר׳ יהודה הלוי ומגולל את סיפור מגילת אסתר נתקבל ברוב קהילות ישראל ונאמר בשבת זכור שלפני פורים, אולם בבית הכנסת של התושבים בפאם אמרוהו ביום פורים עצמו, ולא בשבת זכור. גם מנהג זה נשתמר בקהילות תאפילאלת, שגם הן אמרוהו ביום פורים עצמו בשינוי אחד, והוא העברתו ממקום למקום בסדר התפילה, היינו משירת הים או מסוף ׳עזרת אבותינו׳ שבהם הוא נאמר בפאס, סמוך ל׳מי כמכה באלים ה׳ מי כמוכה נאדר בקדש׳, לסוף חזרת הש׳׳ץ ואמירתו לפני המגילה בפורים. מנהג זה לומר פיוט ׳מי כמוך׳ בפורים נשתמר אף בפתגם תיעודי: ׳פלס איכה ופלס מי כמוכה אין בהם סימן ברכה׳(=כסף של יום תשעה באב, שבו קוראים מגילת איכה, וכסף פורים, שבו אומרים ׳מי כמוך׳, אין בהם סימן ברכה, כי לא טוב לעבוד בימים אלה).

3.מערך ההפטרות בתאפילאלת שונה בחלקו מהנהוג בקהילות מרוקו. דוגמה לכך היא ההפטרה ׳הודע את ירושלים׳(יחזקאל טז) הנזכרת בתלמוד ונקבעה על ידי הרמב״ם לפרשת שמות. הפטרה זו שנאמרה במרוקו רק בבית הכנסת של התושבים בפאס, בשונה משאר הקהילות המפטירות ׳הבאים ישרש עקב׳, נשתמרה בכל קהילות תאפילאלת, ובהן אכן מפטירים ׳הודע את ירושלים׳ בפרשת שמות.

4.עוד מנהג קדום המשתקף במנהגי תאפילאלת והקשור למעגל השנה הוא הקידוש הארוך בליל פסח. קידוש זה הידוע מתקופת הגאונים ונשתמר רק בקהילות בודדות, כגון התושבים הקדומים של פאס, עמק דרעא (מפי ר״א אסולין), קהילות תימן (מפי יוסף טובי), תוניס וג׳רבא, נשתמר גם בקהילות דרום תאפילאלת בהגדות של פסח בנוסח כתב יד, כמו זה של מסעוד בן מכלוף שטרית משנת תרכ״ז/1867.

ההסבר לתופעה זו על פי משה בר־אשר הוא שמנהגים אלה קדומים מאוד, והם נשתמרו בתאפילאלת משום שהייתה נטולת השפעות של מנהגי המגורשים, והיו לה קשרים קדומים עם קהילות המזרח, ובכלל זה עם מקורות השפעה גם ממנהגי רס׳׳ג.

ב. מנהגים פילאליים קדומים במעגל האדם שלא נותרו להם כמעט שרידים בקהילות אחדות

דוגמאות למנהגים קדומים במעגל האדם:

1.דוגמה ראשונה למנהגי מעגל האדם העתיקים היא אירוע חופת הנעורים. אירוע זה המתועד בתקנות ובתעודות קדומות בפאס ובצפרו במאות השבע עשרה – שמונה עשרה לא נותר לו זכר במאות התשע עשרה – עשרים בקהילות אלו, אך בתאפילאלת בכל קהילותיה, בדרום ובצפון, נשתמר אירוע זה ונחוג ברוב עם עד התרוקנות הקהילות ועלייתן ארצה בסוף המאה העשרים.

2.אירוע בר המצווה הכפול לציצית בגיל תשע ולתפילין בגיל 13 בקהילות דרום תאפילאלת. האירוע המרכזי היה האירוע לציצית, ואירוע התפילין טפל לו. האירוע לציצית נתקיים בשבת כשהוא מלווה בדרוש לציצית, ייחודי ועתיק, וגם בפיוטים לציצית. אך גם אירוע התפילין היה מלווה בדרוש מיוחד ובסעודה. אירוע כפול כזה ייחודי לקהילות תאפילאלת. אמנם ברוב קהילות מרוקו חינכו את הילד לציצית או לתפילין הרבה לפני הזמן, אך ללא קיומו של אירוע מרכזי. גם זה נראה מנהג עתיק יומין.

3.מנהגי החופה הקדומים בקהילות דרום תאפילאלת ובבצאר שבאלג׳יריה המתוארים גם בספר ׳מליץ טוב׳ לר' שלום אביחצירא הם ייחודיים כמעט ללא תקדים, כגון קיום סעודת הנישואין בבית הכלה ולא בבית החתן, עריכת הסעודה לפני החופה ולא לאחריה, סדר החופה המתחיל בקריאת הכתובה ורק אחריו הקידושין וז׳ ברכות, שבירת כוס הקידושין במקום כוס של ז׳ ברכות, ועוד. גם מסלול החופה הארוך הכולל כחודש ימים וארבע שבתות מרכזיות והחגיגות המלוות את השבתות לפניהן ולאחריהן מאפיינים את קהילות תאפילאלת.

4.כיוצא באלה גם כמה ממנהגי הלידה והברית, כגון אירוע ה׳חדקה׳ בלילה ב׳ לפני הברית וקריאת הטקסט הערבי בניב המוסלמי המלווה אותו, הוא אירוע חדשני ובלעדי לתאפילאלת. מעניינת גם סדרת הפיוטים המלווה את האירועים. פיוטים אלה אינם למשוררי תאפילאלת. הפיוטים הנאמרים בלילות בר יוחאי מיוחסים למשוררי המזרח, כמו ׳ארץ הקדושה׳ לאברהם סלאמה או ׳שיר לאילת אהבים׳ לשלמה מזל טוב, ואילו הפיוטים ליום הברית – אחדים מהם הם מלפני אלף שנים ויותר ומיוחסים לפייטן הקדום ינאי. אחד מהם נדיר בתיאורו והוא השיר ׳יהי חתני׳ המתאר את הנימול כחתן.

5.ישנם כמה מנהגי אבלות על הנפטר הידועים רק בדרום תאפילאלת, כמו מנהג ה׳חבורה׳ ביום השלישי שבו עושים ציון לנפש הנפטר וכמו הפקידה השנייה הנעשית לאחר 21 יום בנוסף לפקידת השבוע והשלושים, וכן מנהגי אבלות ייחודיים כגון לבישת בגדים לבנים על ידי הנשים בשנת האבל הראשונה, אמירת המזמור ׳שמעו זאת כל העמים, במקום ׳שיר למעלות, שלפני ׳עלינו לשבח, ולא לפני ערבית כבשאר קהילות, וכן הימנעות משינוי מקום האבל בשבת בבית הכנסת.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפלאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי – עמ' 17-14

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ינואר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר