ארכיון יומי: 28 בינואר 2019


מלכי רבנן-רבי יוסף בן נאיים זצ"ל, שנת תרצ"א-עמ' כג-גה

 

אוב ב'

מו״ה בהלול ב״ר יוסף זצ״ל

 אחד מחכמי מרוקו הקדמונים הוא היה דר בקצה מארוקו בעיר תאהרת.

 מו"ה בנימין לכרייף זצ״ל

 כמוהר״ר יחייא זצ״ל רמו״ץ במקנאס חי במאה הששית ויש בידי ספר שו״ת ממנו בכ״י אשר קרא לו גבול בנימין, וזמן פס״ד אחד בש' תקנ״ח פ״ק, והוא בן בתו של הרב המשבי״ר ז״ל, והוא חתנו של הרב מו״ה דוד בן חסין זצ״ל מחבר תהלה לדוד. ויש הסכמה ממנו בס׳ תהלה לדוד הנז', וביחס הכתובה שביד זרעו תארוהו בזה״ל אחד מן הרמתים, שמו נודע בשערים סוה״ר החה״ש והכולל אור גולל כמ״ו וכו׳:

כהה״ר בנימין הכהן

המכו' הגרשוני ז״ל מן המערב חי בראש הק׳ הה׳ בהשערה:

 כהה״ר בנימין ארוואץ ז"ל

מחכמי המערב והוא אביו של כהה״ר חיים הנז' באות חי״ת וחי במאה הששית:

כהה״ר בנימין מייארא ז״ל

אביו של כהה״ר יהודה הנז' באות יו״ד מחכמי המערב וחי בחצי הראשון מהמאה הה׳:

 מו"ה בנימין נחון זצ״ל

אחד מחכמי פאס הוא חי במאה הרביעית, וראיתיו חותם בהסכמה אחרת בכ״ח אדר ב׳ שנת שמ״ד ליצי׳ וחתומים עמו מוהר״ר שלמה עוזיאל ומוהר״ר אברהם ן׳ רמוך ומהר״ר יצחק אבזרדיאל ומהר״ר יצחק נהון ומהר״ר יצחק חאזיג׳ ומהר״ר יהודה עוזיאל ומהר״ר אברהם בה״ר יצחק הכהן ומהר״ר יצחק אבן צור ומהר״ר סעדיה בר משה בן רבוח זכרם לברכה:

מו"ה בנימין נבאי זצ״ל

ב״ר יוסף א׳ מרבני הדור הראשון אחרי בא המגורשים לפאס והוא א׳ מארבעה רבנים החתומים בתק׳ הא׳ מס׳ התקנות קאשטי׳ מש׳ רנ״ד :

כהה״ר בנימין בן סמחון זצ״ל

ב״ר מסעוד חי במאה החמישית ראיתי טופס פס״ד מועתק ע״י כהה״ר שמואל בן דוד וחיון וכהה״ר יוסף בהלול ז״ל וכתבו שחתומים בפס״ד החה״ש הדיין המצויין כהה״ר שלם אדרעי נר״ו והחה״ש כהה״ר יהודה הלוי נר״ו והחה״ש כהה״ר בנימין הנז׳ וזמן הפס״ד ש׳ ת״ץ, עוד ראיתיו חותם בהסכמה אחת עם כמה חכמיכם והוא חותם ראשון שבהם ואחריו מוהר״ר שלם אדרעי ז״ל ועוד רבנים אחרים ז״ל׳ עוד ראיתי טופס פס״ד שחתום בו הרב הנז׳ עם מהר״ר שלם אדרעי ומהר״ר אברהם בן עלאל זכרכם לברכה :

מו"ה בצלאל מאנסאנו זצ״ל

 אחד מחכמי פאס הוא חי במאה הששית וראיתי אותו חותם בש׳ קטנת״י, והניח אחריו שלשה חיבורים דרושים והנה הנם בכ״י ביד אחד מבני משפחתו כמה״ר מימון מאנסאנו נר״ו, עוד חיבר איזה חרוזים ומליצות ואיזח שירים, ומצאתי כתוב בס׳ אחד דרושים בכ״י בנו בזה״ל אני הכותב

יהונתן חיים מאנסאנו נתבש״מ אבא מארי הריני כפרת משכבו זצוק״ל יום י״ח לח׳ אדר ראשון ש׳ וכל מעשה תקפ״ו, עוד מצאתי כתוב בס׳ דרושים שלו בכ״י בזה״ל זה הספר שבחו אין מספר חיברו החה״ש והכולל חן ערכו מי ימלל פרי צדיק עץ חיים בתורת ה׳ חפצו תם יושב אהלים אב בחכמה ורך בשנים, גדול שבדרשנים כמוהר״ר בצלאל מאנסאנו זצוקלה״ה ולא זכה בעוה״ר להעלותו על מזבח הדפוס ואפי׳ לקרות שמו לא זכה, וחי׳ ספרים אחרים, נאם החותם במרירות נפש על־ פטי׳ מו״ר אבי עטרת ראשי מר ממות מקוה רחמי קוני יהונתן מאנסאנו. ובמקום אחר מצאתי כתוב בכ״י מוהרי״ח הנז׳

בזה״ל וא״א זלה״ה פי׳ בספרו הבהיר מבשר טוב על זה המאמר, מוכח שאיזה ספר מספריו קרא את שמו מבשר טוב.

 מו"ה ברוך בן חיים זצ״ל

א׳ מגולי ספרד הוא חי במאה הרביעית, ומזכירו בס׳ חידושי דינים להרה״ג מוהר״ר שמואל ב״ר סעדיה אבן דנאן זצ״ל הוא וחבריו שהיו בימיו רבי ישעיה בקיש ור׳ עמרם השוחמי ר׳ עמרם בן ראש ועוד רבנים אחרים ז״ל :

מו״ה ברוך אצבאן זצ״ל מחכמי פאס והוא בנו של הרה״ג מרדכי אצבאן הנז׳ באות מ׳ והוא חי במאה החמישית והוא זקנו של כהה״ר אב׳ אצבאן הנז׳ באות א׳:

מו"ה ברוך אצבאג ז״ל מו״ץ במקנאס וראיתי אגרת השלוחה ממראקס לסרבני פאס זמנה ש׳ תרי״ט וחתומים בה שלשה רבנים ואלה שמותם מוהר״ר רפ?> מסעוד אבן מוחא ומוהר״ר שמואל־1 יעקב בטאן ומוהר״ב הנז׳ זכרכם לברכה :

כהה״ר ברוך מאנסאנו ז״ל א׳ מחכמי פאם הוא חי במאה החמישית וראיתיו חותם בשטר אחד עם רבי אליעזר בהלול זצ״ל והוא חותם ראשון בש׳ מג״ן פ״ק:

כהה״ר ברוך מאימראן ז״ל

א׳ מחכמי מקנאס הוא חי במאה הששית והוא אחיו של כהה״ר דניאל ז״ל וכהה״ר שלמה ז״ל :

מו״ה ברוך טולידאנו זצ״ל ב״ר יעקב הוא אחיו השני של ר׳ משה זצ״ל, הרב הנז׳ היה מו״ץ במקנאס עם הרה״ג מוהר״ר רפאל בירדוגו זצ״ל ועוד רבנים אחרים נולד בש׳ תצ״ח ונתבש״מ ביובש שב״ק ד׳ תמוז תקע״ז בן פ׳ שנה כמובן מספר קול יעקב בחלק קול נהי ושם הרבה לספר בשבחי הרב הנז' וחיבר חי' דינים ושו"ת ועדיין בכ״י, ובשו״ת תקפו של יוסף ח״ב סי, קכ״ד קכ״ו נזכר שם ר ברוך ז״ל, וראיתי הסכמה אחרת מש׳ תקס״ד וחתומים בה כסדר הזה מוהרר״פ בירדוגו זצ״ל א' ואחריו מוהרד״ב הנז' ואחריו מוהר״ר שמואל בן וואעיש, ואחריו מוהר״ר פתחיה מרדכי בירדוגו ואחריו מוהר״ר יעקב בירדוגר ואחריו מוה״ר מרדכי דאנינו זכר כולם לברכה וראיתי פס״ד מהרב הנז׳ זמנו סיון תקנ״ח פ״ק :

מו"ה בתך טולידאנו זצ״ל

ב״ר יוסף בהרה״ג מו״ה דניאל המגורש מקאשטיליא, ודור ששי ממנו מצאתיו חי בש׳ תקפ״ג פ״ק :

מו"ה ברוך טוליראנו

ב״ר משה זצ״ל הוא אחד מד' אחים שהוליד מוהר״ר משה הנז' הוא אחד מחכמי מקנאס והיה תלמודי גדול קן מוכח מהקינה שקונן לפטיררתו הרה״ג מוהר״ר יעב׳ץ ז״ל והיא נדפסה בעת לכל חפץ דף צ״ר ובש׳ תע״א נסע לירושלם ונתבש״מ טבת תע״ב, ולא ידענו מהרב הנז׳ אם השאיר אחריו איזה חיבור, ידענו ממנו איזה פיוטים וקינות, וראיתי שאלה ממנו ששאל למוהר״ר יעב״ץ זצ״ל ובתוך השאלה כתב אליו בזה״ל וכבר נשאתי ונתתי בזה עם מ״ו כמוה״ר חביב נר״ו, מדבריו מוכח שהוא תלמיד מו״ה חביב זצ״ל :

מלכי רבנן-רבי יוסף בן נאיים זצ"ל, שנת תרצ"א-עמ' כג-גה

המשפט העברי בקהילות מרוקו-ספר התקנות-משה עמאר-אליהו עצור-משה גבאי

ע ׳ו. עם היות דברי פי חכמים השלמים נ״נ ז״ל, כולם נכוחים וישרים למוצאי דעת, נתוועדנו לשאת ולתת בתיקון בקיעי עירנו, וראינו לחוסיך על התקנות הכתובות מע״ל קצת פרטים. ראשונה מה שנזכר בדברי רבותינו קדמונינו נ״נ ז״ל, שצריך למסור מודעה בעל הקרקע שאינו מסתלק מן החזקה מפורש, ראינו דלאו ב״ע דינא גמירי, ולהיות המוכר נבהל ונחפז לרוב דוחקו וצערו, לבו בל עמו ואין איש אשר יעירנו משנתו, ויתן לו עצה הוגנת לו, למסור מודעה. וגם לפעמים מתחכם הגוי לבוא אליו בפתע, ולהכריחו להודות תכף סילוק מהחזקה, או מכר ממש בעש״ג, או בדיננו הצדק, לזכות הגוי או לזכות שום ב״ב שלוחו, ואין שהות למסור מודעה, לכן הוספנו לתקן שמהיום הזה והלאה אעפ״י שלא ימסור בעל הקרקע מודעה, אם יראה לב׳׳ד אשר יהיו בימים ההם, שעל צד האונס וההכרח נעשה הסילוק ההוא מהחזקה, או המכר בעש״ג, או בדיננו הצדק, אפי׳ יעשה בקנין ושבועה חמורה, ובכל מיני יפוי כח שבעולם, הן לזכות הגוי, או לזכות ב״ב שלוחו כנז׳, הרי הוא בטל ומופקע מעכשיו, ולא יורע כח בעל החזקה, כי לב ב״ד מתנה עליו והרי הוא כאילו מסר מודעא בכל תקף, על הסילוק או המכר ההוא ועל כל האופנים שיתחכם הגוי לעשות או ביטולי מודעות ופיסולן בפרט ובכלל, לא יועילו ולא יצילו כת׳׳ה.

זאת שנית ראינו, דהאידנא נפישי רמאי ואלמי וגברי דלא מעלי, והולכים להשחית את נחלת בעל החזקה ולהסיג גבולו, וקונים מהגוי ביוקר, ועיני בעל החזקה רואות וכלות, כי אין לאל ידו לתת לקונה דמי קנינו תוך שנה כמו שנזכר בפנים, וממילא יהיה המכר נחלט לצמיתות לקונה אותו. ואף גם זאת אם ישתדל בעל החזקה ויתן לו דמיו כנז׳, הרי הוא נוטלה ביוקר, דהיינו בערך אשר מכרה הגוי לקונה הנז׳, ואנן סהדי דאי הוה חזי הגוי דלא קפצי עלה אינשי למיזבינה, הוה זבנה למרא קמא, דאיהו בעל החזקה, ולמאן דאתי מחמתיה בבציר מהכי, גם לפעמים הולכים ושוכרים מהגוי ביוקר ג״כ, להקהות שיני בעל החזקה. לכן חקה חקקנו, וגזירה גזרנו, לבל יוכל איש זר לקנות ולא לשכור ולא למשכן מהגוי כלל, וכל איש אשר ימרה את פינו ויקנה מהגוי וכו', מעתה אנו גוזרים מכח הפקר ב׳׳ד הפקר, ואנו מפקיעין זכותו לגבי חומש המקח הפקעה גמורה, ומזכים אנו אותו חומש מעתה זכיה גמורה לבעל החזקה יתר על חזקתו, יובן שהחזקה הוא רביע הקרקע, דאסמכוה אדין סקריקון שנתבאר בח״מ סימן רל׳׳ו, שעליו נתיסדה תקנת חזקה הנז׳ מעיקרא. ושלשת רבעים שקנה הקונה מהגוי אנו מזכין מעתה חומשן לבעל החזקה. באופן שיש לו לבעל החזקה רביע הקרקע, ועוד חומש שלשת הרבעים האחרים, ונשאר לו לקונה מהגוי ארבע חומשי שלשת הרבעים.

וגם יוספים אנחנו לתקן, שהרשות נתונה ביד בעל החזקה להוציא את הקונה מהקרקע ההוא, ולהעלות לו שכר עד״ז, שישומו שמאי ב״ד יב״ץ כמה שוה שכירות הקרקע ההוא אילו היה של ישראל, ויפרע לו בעל החזקה להקונה חלק וחצי מד׳ חלקים בשומא ההיא, יובן שאם יעריכו ששוה הקרקע ההוא ארבע אוקיות בב״ח, סמי מכאן אוקיא אחת שמגעת לו לבעל החזקה בחזקתו, ונשארים שלש אוקיות לכל שלשת הרבעים, ולא יפרע לו לבעל הקרקע בעד ד׳ חומשי שלשת הרבעים הנז', הנשארים לקונה הנז', רק אוקיא וחצי דהיינו חלק וחצי מג׳ חלקים כנז', וזה הן ירצה בעל החזקה לדור בקרקע ההוא, או להשכירו המשפט העברי בקהילות מרוקו

לזולת לפי רצונו, ואעפ״י שהקונה אין לו קרקע אחר לדור בו, ובעל החזקה אינו צייר לו אלא להשכירו בנז', לעולם אין לו לקונה רק מהשכירות הנז עה׳׳ד הנז', דהכי קנסינן ליה והכי דיינינן ליה ולכל אלמי דכוותיה, אשר זדון לבם השיאם לעבור על תקנה זו, ושאר השכירות יזכה בו בעל החזקה עד אשר ירחיב ה׳ את גבולו הוא או יורשיו וב״ב, ויתנו לו או לב״ב ויורשיו אחריו עד עולם, דמי המכר פחות חומשן. כגון שאם קנה במאה, יתנו לו או לב״ב כנז׳ בעל החזקה, וב ׳כ עד עולם כנז׳, שמונים. שכך מגיע בר׳ חומשין של שלשת הרבעים כנז״ל, ויסתלק הקונה וב״ך מכל וכל. ותו לא מידי.

ובן אם ילך שום אדם וימשכן מהגוי, הבי נמי דיינינן, שחומש המשכון הוא מופקע מעכשיו, ויזכה בו בעל החזקה נוסף על חזקתו, ורשאי בעל החזקה להוציא את האיש הממשכן, ולפרוע לו בשכירות משכונתו ד׳ חומשי שלשת רבעי הקרקע בכללו, חלק וחצי מד״ח במה שישומו הקרקע ההוא בכללו, עד שיזדמן לו לבעל החזקה ויתן לו הוא או ב״כ כנז', לו ולב״ב כנז׳, דמי משכונתו פחות חומש ויסתלק כנז׳, וכן ג״כ מי שישכור מהגוי, רשאי בעל החזקה להוציאו ויפרע לו שבירותו חלק וחצי בד׳׳ח בשומת שכירות הקרקע בכללו, ותו לא מידי. זהו מה שראינו לתקן, בענין זה, שיהיה נוהג בינינו אנו ובנינו ובני בנינו, ובין כל הנלוים אלינו וסרים אל משמעתינו, עד כי יבא שילה. כי זהו הטוב והישר לפי הזמן והאישים, לעודד לב האומללים קשי יום, אשר לרוב חובם ומכאובם מצטרכים למכור אחוזתם לעם נכרי, ונושאים עין למרחמם ינהלם עד ישובו איש אל אחוזתו, ואל נחלת אבותיו, ואיש על מקומו יבוא בשלום. וצור ישראל יחזיק במעוזנו. יעשה שלום לנו. ויעלה אותנו אל ארצנו. אח חמדתנו. ואל נחלת אבותינו. נאם חותמי ברכות בשנת כי ימוך אחיך ומט״ה ידו עמך והחזקת בו, לפרט המאה החמישי מהאלף חששי ליצירה בתשעה ימים לחדש אייר פה העירה פ׳אס יע״א עכ״ל. וחתומים הרבנים המובהקים כמוהר״ר מנחם סרירו זלה״ה, וכמוהר״ר וידאל הצרפתי זלה״ה, וכמוהר״ר יהודה ן׳ עטר זלה״ה, וכמהר״ר שמואל הצרפתי זלה״ה.

ע״ז. טופס הסכמת החרם על הדן חבירו בעש״ג, שנת יג״ן היא ש׳ שס״ג לפ״ק.

לפי שראו החכמים השלמים יצ״ו, שכל א׳ וא׳ שיש לו שום ענינא, ויש לו דין עם חבירו היה מעליל עליו להביאו לפני עש״ג, וכמעט קט נשתכחה תורה מישראל, והתורה אמרה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ומפי השמועה למדו לפניהם ולא לפני גוים, ואין לך עבירה גדולה מזו שמבזים התורה, ומפארים דת גוים, והתורה אמרה כי לא כצורנו צורם וכו'. ולכן לפי שראו החכמים השלמים יצ״ו, תפארת הדת וג״כ מאמר אדוננו המלך יר״ה, והשופט עז״א שיהודי עם היהודי לא ידונו כי אם לפני דייני ישראל, לכן אנו מחרימין ומנדין ומשמתין ומקללין ומאררין, כל מי שיבוא בחוזקה על הכירו להוליכו לפני עש״ג, או לפני שום ענאייא. וכל מי שיעבור על מאמרנו זה פתו פת כותי, ויינו יין נסך, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר משה, ומחה ה׳ את שמו וכו', ואף הישראלי שיש לו עאקד בערכאות הגוים, לא ימסרנו ליד גוי, ולא יוליכנו לפני דייני אומות העולם, זולת אם בעל חובו גברא אלמא ולא ציית לדינא, אז ב״ד יתנו רשות למסור האלעאקד שלו ליד גוי, ובאופן אחר אין לו רשות. ולחזק ולקיים הענין עם היות שהאמת אינו צריך חיזוק, ח״פ בעישור ראשון לאלול המרוצה שנת יג״ן עלינו לפ״ק עד כאן נוסח התקנה הנז׳, וחתומים עליה החכמים השלמים הרבנים המובהקים, כמוהר״ר יהודה עוזיאל זלה׳׳ה, וכמוהר״ר סעדיה ן׳ רבוח זלה״ה, וכמוהר״ר יצחק אבן צור זלה״ה, וכמוהר״ר שמואל ן׳ דנאן זלה״ה.

מתוך האינטרנט : פתו פת כותי

פירוש תוספות יום טוב

האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר. ופירש הר"ב לאו דוקא שאין האוכל פת כותי וכו' וכן פי' הרמב"ם. ומשמע דלאחר שגזרו על הכותים שיהיו כעובדי כוכבים לכל דבריהם איירינן. וקשה דליתני עובדי כוכבים. ועוד שאין מדרך המשנה לשנות דין לכותים לאחר שגזרו. לפי שאז הם בכלל עובדי כוכבים. והר"ש מפרש דמחמיר בפת כותים משום דלא מעשרי כשמוכרין לאחרים וכמו שמפורש במשנה ט פ"ה דדמאי. ולפירושו קשה דאמאי תנן פת ליתני האוכל פירות כותים [אבל התוס' במס' חולין פ"ק דף ד כתבו שגזרו על פתן לפי שהיו מבטלין בנין בה"מ בימי עזרא כדאמר בפרקי ר"א וליכא למימר דהיינו בכותים ראשונים דכתיב בהם (מלכים ב יז) ואת אלהיהם היו עובדי' דהא קאמר התם מכאן אר"א כל האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר ותנינא נמי לקמן שחיטת מין לעבודת כוכבים פתו פת כותי ושם דף יג כתבו פתו פת כותים בפרקי ר"א יש עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק נידו אותן בג' מאות כהנים ובג' מאות תינוקות וג' מאות ס"ת והיו תוקעים והלוים משוררים ומסיימים בה מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר ע"כ. הרי מוכח שאין גזירת פתן אותה הגזירה שגזרו עליהם להיותם כעובדי כוכבים לכל דבריהם. אבל מ"מ אין הענין כמו שנראה לכאורה מדברי התוס' שבימי עזרא גזרו על פתן שהרי מכאן אמרו כו' אלא ז"ש התוס' בדף ד שגזרו ר"ל החכמים שגזרו וסמכו על הנידוי דבימי עזרא שהיה לפי שבטלו כו'. ולישנא דבימי עזרא דנקטי התוס'. קאי אדסמיך לפי שהיו מבטלין כו' דאלת"ה הכי הנ"ל שגזרו על פתן בימי עזרא לפי שהיו כו'. וצריכין לומר ג"כ דהך דמכאן אמרו כו' דבפרקי ר"א. מהנך דאמרו לפני ר"ע נתיסדו:

המשפט העברי בקהילות מרוקו-ספר התקנות-משה עמאר-אליהו עצור-משה גבאי-עמ'55-52 

מועצת הרבנים-המשפט העברי בקהילות מרוקו-משה עמאר-אליהו עצור-משה גבאי

המשפט העברי בקהילות מרוקו

מועעת הרבנים הב׳

האסיפה הב׳ של ״מועצת הרבנים״ השנתית נהיתה פה עי״ת ״רבאט״ באולם הב״ד הגבה יום כ׳׳ח מעשיו הגיד לעמו לח׳ חשון ש׳ קרוב״ה הישוע׳׳ה לפ״ק מתאים לל׳ נוואמבר 1948, תחת הנהלת הב׳׳ד הגבה בנכחות הא׳ מ׳ בוטבול הי״ו המפקח על קהלות ישראל במרוקו, בא־כח יועץ הממשלה יר׳׳ה.

ואלה שמות הרבנים אשר היו באסיפה:

כמוהר׳׳ר שאול אבן דנאן – סגן בב׳׳ד הגבה

כמוהר׳׳ר מיכאל יששכר אנקאווא – סגן בב׳׳ד הגבה

כמוהר״ר שלמה הכהן – ראב״ד אוזדא

כמוהר׳׳ר חיים דוד סירירו – ראב׳׳ד פאס

כמוהר׳׳ר ברוך ר׳ טולידאנו – ראב׳׳ד מקנאס

כמוהר׳׳ר חיים דוד ן׳ סוסאן – ראב׳׳ד דאר לבידא

כמוהר׳׳ר אהרון ן׳ חסין – ראב׳׳ד מוגאדור

כמוהר׳׳ר מרדכי אנקאווא – ראב״ד טאנכיר

כמוהר׳׳ר יוסף משאש – חבר בדי׳׳ץ מקנאס

כמוהר׳׳ר ידידיה מונסוניגו – חבר בדי׳׳ץ פאס

כמוהר׳׳ר שמעון הכהן – חבר בדי׳׳ץ דאר לבידה

כמוהר׳׳ר אפרים אנקאווא – חבר בדי״ץ מראקיש

כמוהר״ר דוד עובדיה – דומ׳׳ץ ספרו

כמוהר׳׳ר מימון ח׳ וחיון – דומ׳׳ץ רבאט

כמוהר׳׳ר אהרן אלמאליח – דומ׳׳ץ סאלי

כמוהר׳׳ר יהושע מאמאן – דומ׳׳ץ אספי

כמוהר׳׳ר יחיא ן׳ הרוס – דומ׳׳ץ פור־ליוטי

– ראב״ד של מראקש לא נשתתף אל המועצה, הגם שהיה קרוא מבלי לתת טעם.

־ גם במזומנים היו סופרי ומזכירי הב׳׳ד הגבה, החכם כמוהר״ר יוסף אלמאליח הי׳׳ו, והח׳ אברהם אוחיון הי׳׳ו והר׳ יאודה צבע הי״ו.

פתיחת האסיפה

הארון מ. בוטבול יצ״ו פתח את המועצה הב׳ והצהיר משם היועץ העליון הא׳ ווימון יר״ה שלשה דברים ואלה הם:

  • התנצלות על אשר לא נשתתפו הוא וא׳ גיראמאן סגנו לאסיפה הזאת מפני עסקיו המרובים. וברכתם העמוקה להצלחת ״מועצת הרבנים״
  • הצטערותו על אשר לא בא הרב הראשי כמוהר״ר יהושע בירדוגו יחשל״א אל המועצה הזאת, מחמת חליו, ונתינת תודה לרב הנז׳ על תפקידו הכי נעלה אשר מלא, משך שלשים שנה, בשום שבל ובריקנות.

הוא מאחל לו מטעם השררה יר״ה שיאריך ימי מנוחתו בטוב ובנעימים.

  • ברכתו לרב כמוהר״ר שאול אבן דנאן יחשל״א שנתמנה להיות ראב״ד הגבה.

כל הרבנים קול אחד נשתתפו מעומק לבבם לאיחולי הא׳ היועץ והא׳ בוטבול ויברכו גם הם בברכת ,בסימן טוב״ את הרב שאול אבן דנאן יחשל״א.

אחרי כן הביע הרב אבן דנאן בנאום קצר, ברכת כבוד לרבנים הנאספים, והבליט הדרת קדש של הועידה, גם דבר בערך המוסד הנכבד הזה ועתידות תוצאותיו, ובחובה דרמיא על חברי המועצה להודות לא׳ המפקח, המיסד את מוצעתנו זאת ותומכה ברגש לבבי, וסיים בתפלה עמוקה בעד הרב כמוהר״ר יהושע בירדוגו יחשל״א לרפואה שלמה בקרוב ובתפלת ויהי נועם ה׳ אלהינו וכו׳. וכל הרבנים ענו אמן לברכותיו אלו.

מועצת הרבנים-המשפט העברי בקהילות מרוקו-משה עמאר-אליהו עצור-משה גבאי-עמ'233-232

Concile des Rabbins du Maroc –Takanots –Moche Amar

Garde des enfants

Les dispositions de la loi attribuant la garde des garçons jusqu’à 6 ans et des filles de tout âge à la mère, étant mitigées par la re­commandation de se soucier du bien-être des enfants, les juges doi­vent, avant de se prononcer sur les différents cas qui leur sont soumis, s’inspirer de la jurisprudence (ci-annexée) en la matière dont peuvent être dégagées des règles telles que :

1") Voir avec lequel des parents l’enfant est plus habitué et lui donner la priorité.

2) Les capacités de celui des parents d’entretenir mieux l’enfant du point de vue hygiène, éducation, instruction.

3) Si la garde de l’un des parents entraîne le vice des mauvaises habitudes pour l’enfant, l’autre parent aura la préférence.

4) Si l’enfant peut discerner (plus de dix ans) et motive sa pré­férence, sa volonté est déterminante.

La décision du tribunal confiant la garde à la mère alors que cette garde appartenait de droit au père, ne dispense pas celui-ci du service de la pension.

Bareme des taux de nourriture et d'habillement pour l'annee en cours

Les rabbins sont priés de faire parvenir au Haut Tribunal Rabbinique un nouveau barême établi en collaboration avec les membres des Comités de Communautés et fixant les taux de nourriture et d’habille­ment pour la femme et les enfants pour les catégories suivantes : pères de famille indigents, gênés, de condition moyenne, riches, très riches. 

Frequentation scolaire des Israelites les Samedis et jours de fetes Juives

Considérant le fait que les Israélites marocains sont tous prati­quants et que ceux qui négligent d’observer strictement la religion ne le font que contraints ;

Que surtout le sabbat constitue le fondement même de la Torah et la preuve de l’existence de Dieu ;

Considérant en outre qu’en général l’homme doit être libre et ne doit pas subir la pression d’autrui ; que dans le domaine religieux également il importe qu’il n’y ait aucun facteur étranger qui s’oppose au respect des convictions de l’individu ;

Considérant aussi le désir inné de s’instruire des Israélites, désir qu’ils ne peuvent régulièrement satisfaire qu’en fréquentant les écoles secondaires ;

Considérant que la question du sabbat constitue une entrave ma­jeure à cette vocation quand surtout elle entraînerait le renvoi de l’élève

refusant de venir ce jour en classe ;

Considérant enfin qu’il est inadmissible que l’élève soit placé devant le dilemme « transgresser la religion ou quitter l’école » ;

Le Grand Rabbin DANAN demande au Concile d’adopter le vœu

suivant :

Solliciter de l’Administration que soit laissée aux étudiants juifs la liberté de fréquenter l'école ou de s’absenter les samedis et jours fériés israélites

Solliciter également pour les mêmes motifs que soient fixées les dates d’examen à des jours autres que les samedis et jours fériés is­raélites.

Le Concile approuva à l’unanimité cette proposition et, après inter­vention de M. DAHAN, chargea MM. BOTBOL, le Grand Rabbin DANAN et M. DAHAN de demander audience à M. THABAULT, directeur de l’Instruction Publique au Maroc pour lui présenter ce vœu du Concile.

Concile des Rabbins du Maroc –Takanots – page 433-434

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ינואר 2019
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר