ארכיון יומי: 18 ביוני 2019


דניאל ביטון בר אלי-מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון".

 

רשימה של עשרה מועמדים לעלייה בציון מקצועותיהם נשלחה ממשרד הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) בפאס לסוכנות היהודית . לרשימה צורפו פניות אישיות של שני חייטים רפאל דנאן וניסים כהן. משרד קק"ל בפאס שלח רשימה נוספת למחלקת ההגירה של הסוכנות היהודית ובה פורטו נתונים והמלצות על טיבם של כ- עשרים מועמדים לעלייה. ברשימה אחרת פורטו מקצועותיהם מכונאים, – -ספרים, חייטים, דפסים, נהג וצורף. למעט מועמד אחד כולם היו צעירים. ניתן להניח, שהסוכנות היהודית נקטה בשיטת הפרד ומשול מול קק"ל ומול קהילות פאס, מכנאס וקזבלנקה שניהלו ועדות עלייה נפרדות. בשני המקרים לא ידוע אם בקשות אלה נענו על ידי הסוכנות היהודית.

האבסורד במדיניות העלייה של הסוכנות היהודית כלפי יהדות המגרב התבטא במזכר פנימי בין לשכות העלייה של ירושלים ותל אביב: "לדאבוננו אין לע"ע ]לעת עתה, ב.ד[ שום תחבורה משם ]מצפון -אפריקה, ב.ד[ ולכן החלטנו לפי שעה להפסיק את האישורים בשביל העולים הנ"ל שכבר נשלחו להם רישיונות. לכשישתנה המצב נתחיל שוב באישורים ומשלוח רישיונות". 150 ]הדגשה שלי, ב.ד[. המזכר נכתב באוגוסט 1943 אחרי כיבוש לוב ושחרור אלג'יר מעול הגרמנים והאיטלקים ומעול שלטון וישי במרוקו. באותו זמן פעל בלוב שליח הקיבוץ הדתי נפתלי בר גיורא ]כינויו 'יששכר'[ מקיבוץ שדה אליהו. ובמקביל פעלו שליחי 'הקיבוץ המאוחד' 'התאומים' מקיבוץ בית אורן כהן יגאל ופרידמן אפרים –בתוניס, באלג'יר ובמרוקו. כנראה, שהסוכנות היהודית לא תיאמה את הפעילות בין מחלקותיה.

ועד העלייה במשרד הארץ ישראלי במכנאס המשיך להעביר לסוכנות היהודית רשימת מפורטת של מועמדים לעלייה עם בני משפחותיהם כולל הונם העצמי. ברשימה בלטו בעלי צווארון כחול כמתחייב מהקריטריונים הציוניים. בפנייה ציין הוועד שהוא אינו יודע "מה מעניין אתכם [את הסוכנות היהודית, ב.ד] כעת, אם בעלי הון או בעלי מקצוע". כלומר הערפל, בקשר לקריטריונים של העלייה למרות שהפדרציות הציוניות, היה רב, חרף העובדה שנשלחו דפי הסבר – – הקריטריונים להגירה – – היו על דעת הממשלה בפלשתינה א"י. לאחר כשנה התקבלו ארבעה רישיונות עלייה שמיות ]תלויים, ב.ד[ למלול – שמחה וילדיה רחל, זוהרה ואייסק.

במהלך השליחות השנייה של אפרים פרידמן ויגאל כהן לצפון אפריקה, על סף סיום מלחמת העולם השנייה, הודיעה הסוכנות היהודית, למשרד הארץ ישראלי באלג'יר,

                 "כי בגלל המצב שנוצר עם שחרור ארצות אירופה מכיבוש נאצי ועם קבלת הסכמת הממשלה להחזרת הגולים ממאוריציוס לארץ ישראל, היינו נאלצים להקדיש את מרבית הרישיונות שהיו ברשותנו העונה החולפת לפליטים הנמצאים בארצות אלו. משום כך אין באפשרותנו, לצערנו, לשלוח כעת רישיונות לארצות צפון אפריקה".

הסבר אפשרי להודעת הסוכנות היהודית הוא שלמרות שחרור אפריקה הצפונית, שנתיים שלש שנים – לפני תום מלחמת העולם השנייה, סדר העדיפות של הסוכנות היהודית לא השתנה כלל וגולי מאוריציוס הועדפו על פני יהודי צפון אפריקה ולוב מפני שלא הוגדרו כפליטים מאחר שהתגוררו במדינות ידידותיות. כבר ראינו לעיל בבקשות מתוניס, אלג'יר ולוב שהשימוש בהגדרה של ארץ מסוימת כידידותית או אויב הייתה תשובה שרירותית שחילצה את הסוכנות היהודית מלהיענות לבקשות עלייה מהמגרב.

רישיונות עלייה שנשלחו על ידי הסוכנות היהודית למשרדים הארץ ישראלים במגרב עבור משפחות ויחידים לקראת סוף שנת 1947 ותחילת שנת 1948 , הגיעו חודשיים לאחר שהונפקו על ידי ממשלת המנדט. לא ברור אם מקבלי הרישיונות אמנם עלו ארצה. אך היא לא ריפתה את ידי הצפון אפריקאים. כאמור בעת ההיא פעלו שליחי המוסד לעלייה ב' באלג'יר, במרוקו ובתוניס שכנראה לא עודכנו על ידי הסוכנות היהודית. ד. רוזנשטיין, מהוועד הפועל של ההסתדרות, זיהה את הפוטנציאל בעלייה זו והמליץ למחלקת העלייה "לא להשהות אף יום את עליית הנוער והחלוצים".  רוזנפלד הוא היחיד מבין מהיישוב המאורגן שהשתמש המונח חלוצים כלפי יהודי מרוקו. שבועות ספורים אחרי קריאתו של רוזנשטיין ואחרי העפלת ספינת 'הפורצים' החליט המוסד להפסיק את ההעפלה הישירה מהמגרב.

המדיניות העקבית של הסוכנות היהודית התבטאה בהקצאה מינימלית ובמשורה של סרטיפיקטים לקהילות המגרב. ב'ארגז' התירוצים של הסוכנות היהודית ההקפדה על מידע מפורט לגבי עולים פוטנציאלים מצפון אפריקה הייתה כלי פיקוח עיקרי על איכות העולים משם. ההערה של מזכיר מחלקת העלייה בדבר הקצאת סרטיפיקטים אחת לחצי שנה לא עמדה במבחן המציאות לאור התהליך המינהלי המסורבל במתן רישיונות עלייה לפלשתינה א"י ובעיקר מול מגוון התירוצים שלא להעניק – רישיונות עלייה ליהודי המגרב..

בראיון אישי טען גד כהן, מפעילי 'אגודת מגן דוד' בקזבלנקה, "שנוצר מצב שהסרטיפיקטים ניתנו רק ליוצאי אירופה במרוקו. עם התעוררות הציונות במרוקו באה הדרישה שיתנו סרטיפיקטים גם לנוער המרוקאי ]…[ מצד הסוכנות רצו לכסות על חוסר המעש שהיה כלפי יהדות אירופה ]…[ ולנו נתנו מקצת סרטיפיקטים כאילו שאנו בנים חורגים לעם היהודי".  לפי כהן, ההקצאה של סרטיפיקטים ליהודי מרוקו, הייתה הכאה על חטא על חוסר המעש שלה למען יהודי אירופה במהלך השואה.

אפשרויות התמרון והמידור שעמדו לרשות הסוכנות היהודית כלפי עליית יהודי המגרב היו מגוונות: א. הקצאת רישיונות עלייה ללא יידוע ועדכון שליחיה ושליחי המוסד לעלייה ב' באופן שוטף במהלך פעילותם במגרב. התקשורת הלקויה בין המוסד לעלייה ב 'לסוכנות היהודית נבעה מהפריסה הארגונית הדלילה של כוח האדם מטעמם במגרב. השליחים נשלחו אמנם על ידי הסוכנות היהודית אך ייצגו את תנועותיהן. אלה פנו בעיקר למרכזי תנועותיהם כדי לפרוק את תסכולם שנגרם בגין מחסור במשאבים וכוח אדם. מחלקת הנוער בסוכנות היהודית הכשירה אותם לשליחות כדי שיעסקו בחינוך ולא בהעפלה ואילו המוסד לעלייה ב' הפעיל אותם בארגון העפלה. כול צד טען שהם לא שליחיו ובשל כך אפילו משכורתם התעכבה.ב. מאחר וברישיונות עלייה עסקינן לא מדובר בהעפלה אלא בעלייה לגיטימית שהתנהלה באמצעות הפדרציות והמשרדים הארץ ישראלים המקומיים שהונחו כיצד לחלק רישיונות בעיקר בין השנים .1948 1947 ג. המידור היה אמצעי שנקטה בו הסוכנות היהודית כדי לחזק את שליטתה וקשריה עם ארגונים שונים שפעלו מטעמה ובחסותה במגרב. ולבסוף, ד. חוסר אמון של הסוכנות היהודית במנהיגות המקומית שלא סמכה על שיקול דעתה ועל כושרה לנהל את ועדות העלייה בארצן והפקידה את ניהול משרדיה הארץ ישראלים בידי נאמניה – – יהודים אירופאים.

עם שחרור המגרב מעול הגרמנים והאיטלקים, יצרו חיילים יהודיים ששרתו בצבא הבריטי קשר ראשוני עם קהילת יהודי לוב. באותה עת שהו שליחי 'החלוץ האחיד' הארץ ישראלים בשליחותם הראשונה במגרב והמליצו על רשימות עלייה ותמכו בעליית חלוצים פוטנציאלים שהזדהו עם ערכי תנועתם. אך רק לאחר ארבע שנים החל מפעל העפלה שנמשך תקופה קצרה.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון".

אהרן ממן-מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה-התפתחויות לשוניות בצפון אפריקה-תשע"ד

 

המוגרבית בספרות המודרנית

בשלהי המאה התשע עשרה ניצבו משימות חדשות בפני כותבי המוגרבית־היהודית, מעין אותן משימות שניצבו בפני העברית כמאה שנה קודם לכן, והן סיגול הלשון לכתיבת סוגות ספרותיות חדשות, רומנים ועיתונים, לטובת ההמונים, שידיעותיהם לא הספיקו להם כדי קריאת ספרות בצרפתית, בעברית או בערבית ספרותית. אלו ואלו יוזמו בידי סופרים מסורים כמו צמח הלוי(1922-1868), שחי ופעל כל ימיו בתוניס, ייסד כמה וכמה עיתונים ותרגם את ״אהבת ציון״ לאברהם מאפו לערבית־יהודית. עיתונים יהודיים רבים יצאו מאז, מהם שהאריכו ימים ומהם שלא החזיקו מעמד. עם הראשונים נמנה ״אלשמס״ (=השמש), החל מ־1885 ו״אלתילגראף״ (=הטלגראף) ב־1889 בתוניסיה; ״קול התור״ ב־1886 ו״למגיד והראני״ ב־1889 באלג׳יריה; ״קול ישראל״ ב־1891 ו״אלחורריא״ (=החרות) ב־1914 במרוקו. עיתונים אלו ואחרים נכתבו בערבית ולשונם טרם נחקרה. אולם בעיון ראשון ניכר שרובם נכתבו בלהגים המקומיים המדוברים, אלא שהושפעו מאוד מהערבית הספרותית ומתבניותיה שבלשון העיתונות. מילים כמו סיאסי-מדיני- ערד, אכ׳בארי המאפיינות במובהק את לשונה של העיתונות הערבית, חדרו ממנה אל העיתונות היהודית. היו מו״לים בתוניסיה, שהוציאו את עיתוניהם בערבית ספרותית (באותיות עבריות); הגדיל לעשות בעל העיתון ״אלשמס״, שהחל מגליונו העשרים ואחד הדפיס אותו באותיות ערביות. גם הרומנים שנכתבו בתוניסיה כוללים יסודות ספרותיים באשר מחבריהם שלטו, ללא ספק, בערבית ספרותית. הביבליוגרפיה של א׳ וואסל כוללת 517 חיבורים עממיים, שנדפסו בתוניסיה מראשיתם ועד 1907 ובהם 28 עיתונים. טיב הלשון שבה נכתבו חיבורים אלו עדיין מצפה למחקר.

לשון השירה העממית

ארכאית וקלסית עוד יותר היא לשון השירה, בייחוד ב״מוושחאת״ הממשיכים את המסורת האנדלוסית, שנכתבו — או שדוקלמו למען היהודים שלא ידעו קרוא וכתוב בכתב הערבי — בערבית ספרותית. אולם שירה זו הייתה ידועה למומחים יחידים בלבד. עממית ממנה היתה ה״קצה״, סוגה מאוחרת יותר, שנתחברה בלשון מעין ״המלחון״, סוג של קוינה פיוטי בערבית עממית הכוללת יסודות ספרותיים רבים. לשון ה״קצה״, אף שהיא שונה מלשון הדיבור ושהיסוד העברי ויסודות זרים אחרים נעלמו ממנה, הובנה בדרך כלל על ידי כלל דוברי המוגרבית. ואילו שירי העם המלווים את הטקסים המשפחתיים, בשמחה ובאבל, לשונם קרובה ביותר ללשון המדוברת. בזמן האחרון פרסם י׳ לסרי אוסף עשיר ממין זה בחיבור ״השירה היהודית עממית במרוקו״. ואמנם לשונם של שירים אלה, באוצר מיליה ובתחבירה וברוב הצורות וההגה, סמוכה על הלשון המדוברת, אך היא מגלה גם שאילה מרבדים ספרותיים בתחום הצורות והפרזיולוגיה והשפעה מלהגים אחרים בתחום ההגה. הביטוי הרווח ״יא חודדאר״ אינו אלא פנייה של המשורר אל ״הנוכחים, המאזינים״, ובתור שכזה הריהו מין הסגר, שאינו שייך לרצף השיר, ועשוי להתאים לכל הקשר ולהיות מנוצל לחריזה בסיומת ־אר. המילה ״חודדאר״ בנויה כמתכונת הצורה הספרותית פעאל, ריבוי של פאעל, המקובלת אמנם בדיבור, אך לא בשורש הזה, וללא התנועה u שאחרי פ׳ השורש.

התפתחויות פונטיות

ההיבטים הקוליים של הלשון, הרבה מהם אינם באים לידי ביטוי בלשון הכתובה. כך למשל, התפצלות הפונמה הקלסית ר׳ לשתי פונמות נפרדות, ר׳ רגילה ור׳ נחצית: marra (=פעם אחת) לעומת marra (=מרה) או bard (=קור) לעומת bard (=שייף), אינם נבדלים בכתיבם באותיות עבריות(ואף ערביות). וכך גם ניטרול התנועות הקצרות באלג׳יר לתנועה מרכזית (a) וגיוונן בהתאם לסביבה הפונטית, או מבטא ה״אמאלה״ בתנועת a סופית. אלה ודומיהם אינם ניתנים להילמד אלא מתוך המוגרבית המדוברת של ימינו. אלא שההבדלים בין הלהגים היהודיים ללהגים המוסלמים, או ההבדלים שבתוך הלהגים היהודיים עצמם, נתקיימו כנראה כבר לפני התקופה הנידונית ורק תכונות לשון ספורות אפשר להוכיח שהן התפתחו בגדר תקופה זו. כהן טוען שהספרדית השפיעה באלג׳יר ובתוניס על המעתק s-s', ושהצרפתית השפיעה על מבטא ה״i וזו נעתקה ממכתשית לוילונית. ואף בתחום אוצר המילים כך. למשל בשל המגע המתמיד בין קהילת תלמסן לקהילת אלג׳יר, עברה המילה-daba (=עכשיו) המערבית לאלג׳יר, שם אינה ידועה בין המוסלמים. מרסל כהן הצביע על ההגיים שנוספו במילים זרות או שאולות בלהג יהודי אלג׳יר בהשפעת הטורקית והספרדית — g  c'p; ובשאילות מאוחרות מן הצרפתית — גם V. כיוצא בזה הכיבוש הצרפתי באלג׳יריה, באמצע המאה שעברה, הביא ליצירת קשרים הדוקים יותר משהיו בין היהודים למוסלמים, ובמציאות חדשה זו השפיע הלהג הערבי המוסלמי על הלהג היהודי. בלהג היהודי, ק׳ ערבית קלסית(ق) ממומשת סותם סדקי, והנה בהשפעת הלהג המוסלמי ביטאו גברים יהודים, צעירים או בגיל העמידה, עיצור זה כסותם וילוני בלתי קולי Q, בעוד שהזקנים והנשים שמרו עוד על המבטא העתיק .קווי דמיון מעניינים של הערבית־היהודית של דבדו לערבית־ היהודית של מערב אלג׳יריה מצא א׳ מרציאנו.

התפתחויות לקסיקליות וסמנטיות

תחום הלשון שיש לצפות בו בייחוד לדינמיקה נמרצת הוא התחום הלקסיקלי והסמנטי. אם אתה מוצא ביטוי, מונח או משמעות, שהם ייחודיים לאזור מסוים ושאין להכירם בשאר אזורי הדיבור הערבי, מתקבל על הדעת שהם נטבעו באותו אזור. לדוגמה, קראיה (qraya)במובן ״קריאה טקסית״, ״לימוד״ או ״מלומדות״ אופיינית למגרב בכלל. אפשר משום שבכל לימוד הקפידו על הגרסה, לפי הכלל העתיק גרסה קודמת לסברה. ואפשר משום שטקסטים מסוימים, קבליים בייחוד, היו אזוטריים, והקריאה בהם הייתה עיקר, משום שההמונים, שקריאת ה״זוהר״ הייתה נפוצה ביניהם, לא הבינו את הכתוב או לא העלו על דעתם להעמיק בתכניו הקבליים. ומאיליו מובן שבעיניהם הייתה הקריאה סימן היכר למלומדות. בתחום המינוח של לימוד הקריאה בשיטה הפרוגרסיבית נהגו מונחים שונים, בהתאם למקום, לאותו מושג: ״תהג׳י״ בתינגיר, ״אזדיאן״ או ״זדי״ במכנאס ובמוגדור, ״מלקא״ במראכש, ״לם״ בקזבלנקה, ״קיאל״ בסאפי. גיוון זה מלמד, התפתחויות לשוניות בצפון אפריקה שצמיחתו של המונח מקומית הייתה, שאילו היה המונח עתיק יומין היינו מוצאים אותו בכל הקהילות.

פעמים אפשר לעקוב אחר חדירתו של ביטוי ממקור ספרותי ללשון הדיבור. באלג׳יר כינו את הפרוצה, בלשון נקייה mrat 3ssu – إمراة السوء״אשת הרוע״. הצורה mrat לנסמך אינה רגילה, שכן הרגיל הוא mart, והמילה V) su«) אף היא אינה מקובלת בלשון הדיבור, על כן הסיק כהן שביטוי זה שאול כצורתו מתרגום רס״ג לתורה, שחלקים ממנו היו עוד בשימוש באלג׳יריה. המסקנה החשובה היא שבמוגרבית המדוברת יש שקיעים המיוסדים על הערבית־היהודית הקלסית.

אהרן ממן-מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה-התפתחויות לשוניות בצפון אפריקה-תשע"ד-עמ' 19

אֲסַפֵּר פְּלָאֶיךָ-פיוט יסדתיו בהליכתי על עיר תאפיללת-רבי דוד בן אהרן חסין-כולל ביאור הפיוט

קעה. אֲסַפֵּר פְּלָאֶיךָ

שיר מעין אזור בן כא מחרוזות ומדריך. בכל מחרוזת ארבעה טורים. הטור הרביעי מתחלק לשתי צלעיות.

משקל: בטורים הרגילים שבע הברות ובטור הרביעי שש הברות בצלע א, חמש הברות בצלע ב.

כתובת: פיוט יסדתיו בהליכתי על עיר תאפיללת היושבת על נהר זי״ז. ושם ראיתי נפלאות כנטיעים מגודלים. אילנות דקלים. מאליפות מרובבות על פלגי מים שתולים וידבר דוד את דברי השירה הזאת לנאדר בעדת אראלים. מי כמוהו באלים. סימן: אנכי דוד בן אהרן חסין יצ״ו אמץ חזק.

מקור: ק־ ח ע״א.

אֲסַפֵּר פְּלָאֶיךָ / מֶלֶךְ קָדוֹשׁ, שׁוֹכֵן עדַ

עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ / וַהֲבֵאַתנִי עַד / עִיר הַתְּמָרִים

 

אִמְרוּ בַגּוֹיִים אַשְׁרֵי

הַיּוֹצֵר וְהַבּוֹרֵא

5 מַעְיָנוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה

נַחֲלֵי נַהֲרֵי / וַיִבַקַּע צוּרִים

 

על-פי שה״ש ד, ו. 44. עמלק: כאן כינוי לכלל אויבי ישראל. 46. שמם מחה נא: על-פי שט׳ יז, יד. 49. רני… אשכנה: מסיים בבקשה על הגאולה, על-פי זכי ב, יד. 1. מלן… עד: כינויים לקב״ה, על-פי ישע׳ נז, טו. 2. עשית עם עבדן: על־פי בר׳ לב, י. עיר התמרים: במקרא כינוי ליריחו(דב׳ לד, ג). כאן כינוי לתאפיללת. 5. מעיינות שתים עשרה: כמו באילים (שט׳ טו, כז), בזמן יציאת מצרים. 6. נחלי נהרי: הצורה על-פי איוב כ, יז, ׳נהרי נחלי דבש וחמאה׳. 7. נהרות… י: היוד שייכת לראש המילה הראשונה בטור הבא וחילק המשורר את המילה לצורך החרוז. החרוז מצריך ניקוד היוד בפתח, וממילא מתקבלת צורת עתיד של הפעיל על דרך תה׳ פט, מג.

נְהָרוֹת – פַּלְגֵיהֶם  יַ
שִׂמְחוּ מִדְבָּר צִיָּה
מִזִּי"ז כְּבוֹדָם נִהְיָה
10- הָאָרֶץ פּוֹתָה / חִטִּים וּשְׂעוֹרִים

כְּאַלּוֹנִים חֲסֻנִּים 
אִילָנוֹת פִּרְיָם נוֹתְנִים
מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים
בְּמִנְיָנָם הֵם נִמְנִים / שִׁבְעִים תְּמָרִים

15- יוֹם זֶה לְעֵינַי נִגְלָה 
מַרְאֶה גָּדוֹל וְנִפְלָא
וְתִפְאֶרֶת וּתְהִלָּה
הָאָרֶץ גְּדוֹלָה / קִרְיַת יְעָרִים

דְּקָלִים שְׁמָם נִקְרָא
20- בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה וּגְמָרָא
וּדְבַשׁ בִּלְשׁוֹן תּוֹרָה 
וּבְנֵי בָבֶל כּוּפְרָא / אֲלֵיהֶם קוֹרִים

וְקַיָּם בְּחַד סִידְרָא 
שׁוּרָה כְּנֶגֶד שׁוּרָה
25- וּבָהֶם נִתְפָּאֲרָה
אֶרֶץ יְקָרָה / מִבְחַר כָּל עָרִים

יִלְמַד אִישׁ מִבִּירָתָן 
לִהְיוֹת שָׁפָל עַנְוְתָן 
כִּי לְפִי גְּדִילָתָן
נֶגֶד מַרְגְּלוֹתָן / עַנְפֵיהֶם חוֹזְרִים

 8. ישמחו מדבר ציה: הנהרות מביאים ברכה אל המדבר ומצמיחים בו עצים וירקות. 9. מזי״ז כבודם: על-פי יש׳ סו, יא, ו׳שיחק׳ המשורר בשם המקום. 14. שבעים תמרים: ראה טור 15.5. קרית יערים: במקרא שם מקום. כאן במשמעות כללית. 20-19. דגלים״. וגמרא: כגון משנה פאה ד, א. 21. ודבש בלשון תורה: כפי שפירש״י(דב׳ כו, ב) ׳ארץ זית שמן ודבש׳ – דבש תמרים. 22. ובני… קורים: כגון, ב״ק נט ע״ב ׳האי מאן דקץ כופרא׳. 23. בחד סידרא: בסדר אחד, שורה כנגד שורה. 25. ובהם… ערים: שהתמר משבעת המינים הוא. 27. מברייתן: מאופיים, •מטבעם של עצי התמר. 30. נגד… חוזרים: שהענפים כאילו משפילים עצמם כלפי מטה.

דַּלּוּ עֵינַי אֵלֶיךָ 
אֶל אֲדוֹן הַמַּמְלָכָה 
מָה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ 
מֵהֶם מַהוּתֶךָ / אָנוּ מַכִּירִים

35- בִּפְרִי עֵץ זֶה נֶאֶמְרָה 
הֲלָכָה וְדִין תּוֹרָה 
נַפְשׁוֹ תִּהְיֶה גְּזֵרָה 
אֹכֶל כִּתְמָרָהּ / בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים

נְדִיבֵי עַם קְדוֹשִׁים
40- לוּלָב מִתָּמָר עוֹשִׂים
עוֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים
בֶּחָג בּוֹ מַגִּישִׁים / שִׁבְעִים פָּרִים

אָמַרְתִּי אַעֲלֶה בְּ-

תָּמָר וְאוֹחֲזָה בְּ-
45- סַנְסִנָּיו לִרְעוֹת אִבֵּי
וְלִשְׁתּוֹת מִגֶּבֶא / מַיִם הַקָּרִים

אִילָן הַזֶּה מָה נָאֶה 
כָּל רוֹאֵהוּ מִשְׁתָּאֶה
לָבוֹא עַד קִצּוֹ יִלְאֶה
50- כְּמוֹ נֶשֶׁר יִדְאֶה / עַל כֵּן רֹאשׁ יָרִים 

 31. דלו עיני: עיני נשואות אליך, שהמסתכל אל צמרת הדקל נושא עיניו מעלה. 33. מה גדלו מעשיל: תה׳ צב, ו. 34. מהם… מכירים: שאין אדם יכול להכיר את האל עצמו, אך הוא מכירו מתוך מעשה היצירה. 37. נפש… הכפורים: החולה שיש בו סכנה ועליו לאכול ביוה״כ הריהו אוכל פחות מתמרה בכל פעם. 40. לולב מתמר: שנאמר וכפות תמרים (וי׳ כג, מ). 41. עומד בין ההדסים: שההדסים בצד הלולב, והלשון על-פי זכ׳ א, ח. 42. בחג: סתם ׳החג׳ בלשון רבותינו הוא חג הסוכות. שבעים פרים: הם שבעים פרי החג, קרבן המוספים שבכל יום. 43. אמרתי…בסנסיניו: על-פי שה״ש ז, ט ובשיר אחר (׳לולב ומיניו׳) הביא משוררנו את דרשת הזוהר אעלה ר״ת אתרוג ערבה לולב הדס, וחרז המשורר באותיות השימוש. 46. מים הקרים: ממעיינות תאפילאלת. 47. אילן… ירים: כך מתפעל המשורר מגובהם שלעצי התמר שהעין מתקשה לראות את צמרתם, ומי שמבקש לראותם עליו להרים את ראשו. על… ירים: על-פי תה׳ קי, ז. 51. דר ערבות: כינוי לקב״ה.

הָלְלוּ דָּר עֲרָבוֹת
בּוֹרֵא אִילָנוֹת טוֹבוֹת 
לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת
יֵשׁ מֵהֶם נְקֵבוֹת / מֵהֶם זְכָרִים

55- רוֹמְמוֹת אֶל בִּגְרוֹנְכֶם
סִפֵּק לָכֶם צָרַכְּכֶם
כָּל פָּעַל לְמַעַנְכֶם
מַשְׁקְכֶם אָכְלְכֶם / וְכָל מַחְסוֹרִים

נֶאֱמָן קָדוֹשׁ שְׁמוֹ
60- לֹא חִסֵּר מֵעוֹלָמוֹ
בִּדְבָרוֹ וּבִנְאוּמוֹ
פֵּרוֹת מָה נַעֲמוּ / לָזוּן יְצוּרִים

חָסִין לוֹ הָאַדֶּרֶת 
קַיֵּם חָזוֹן אוֹמֶרֶת
65- עוֹד חִטָּה מִתַּמֶּרֶת
כְּדֶקֶל נִגְדֶּרֶת / בְּרֹאשׁ הֶהָרִים

יִפְרָח צַדִּיק כַּתָּמָר 
מִצְוַת אֱלֹהָיו שָׁמַר
מִיַּיִן הַמְּשֻׁמָּר
70- וְרֵיחוֹ לֹא נָמַר / יִשְׁתֶּה בִּזְמִירִים

צוּר מוֹשִׁיעַ וְגוֹאֵל
רָצָה בָּנוּ וַיּוֹאֶל
וְדִמָּה לְתָמָר אֵל
כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל / גֶּזַע יְשָׁרִים

  1. 52. בורא אילנות טובות: על־פי נוסח ברכת האילנות. 54. נקבות: עצי תמר המניבים פרי. ומהם זכרים: עצים שתפקידם להפרות את העצים האחרים והם עצמם אינם מניבים פרי. 55. רוממות אל בגרונכם: המשורר פונה לעצי התמר עצמם, עדה״כ תה׳ קמט, ו. 56. ספק לכל צרכיכם: על־פי לשון ההגדה של פסח ׳סיפק צרכינו במדבר׳. 58. משקכם… מחסורים: שהדקלים הללו נטועים על מי מעיין. מחסורים: במקור נכתב ׳מחסורכם׳ ואינו תואם לחרוז. 60. לא חסר בעולמו: על-פי המטבע של ברכת האילנות, וראה טור 52. חסין: כינוי לקב״ה. חזון אומרת: הנבואה מבטיחה לנו את ההבטחה הזו, ומתוך שחשב המשורר על נבואה נקט אומרת בלשון נקבה. 66-65. עוד… ההרים: לעתיד לבוא תהא החטה נקטפת כדקל בראש ההרים, על-פי כתובות קיא ע״ב. 67. יפרח צדיק כתמר: על-פי הכתוב ׳צדיק כתמר יפרח׳, תה׳ צב, יג. 69־70. מיין… בזמירים: הצדיק המשול לתמר יזכה לשתות בשיר וזמר מן היין

75- וּזְהַב הָאָרֶץ טוֹב 
מֵאֶרֶץ כּוּשׁ יַחְטֹב 
יִבְנֶה בְּהַר הַטּוֹב
בְּעֵת אַל חַי יִקְטֹב / אוֹיְבִים וְשָׂרִים

אַמֵּץ בִּרְכַּיִם כּוֹשְׁלִים
80- חֲכָמִים לָהֶם נִגְלִים
נֹעַם שִׂיחַ אֶרְאֶלִּים 
וְשִׂיחַת דְּקָלִים / שִׂיחַת צִפֳּרִים

חַזֵּק עַם בַּשֶּׁבִי נִכְבַּשׁ
בִּגְדֵי תִּפְאָרָה יִלְבַּשׁ
85- בְּתֹךְ עִיר צִיּוֹן יִרְבַּץ
זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ / דְּבַשׁ תְּמָרִים

המשומר לצדיקים לעתיד לבוא. על-פי ברכות לד ע״ב. 74-71 צור… ישרים: הקב״ה שבחר בעם ישראל ורצה בהם דימה אותם לתמר, והוא על־פי כמה מקומות בדברי חז״ל, כגון: סוכה מה, ע״ב: ׳מה תמר זה. אין לו אלא לב אחד אף שישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים׳. 76-75. וזהב… יחטוב: יש באזור זה מתכות יקרות, והן נסחפות ומגיעות מארץ כוש. 77. יבנה בהר הטוב: הזהב הטוב עתיד להיבנות בבית המקדש עם בוא הגאולה. ההר הטוב: כינוי לירושלים, על-פי ברכות מח ע״ב ועוד. 78. יקטוב: ינקום בהם ויהרגם. אויבים ושרים: האויבים ומנהיגיהם ואולי צ״ל ׳צרים׳. 79. אמץ ברכים כושלים: כדי לחזק את החכמים בעת שנחלשים מן הלימוד, ונקט ברכים לשון זכר. 81-80. חכמים…צפורים: הקב״ה מגלה לחכמים שיחות צמחים ובעלי-חיים, והוא מה שנאמר על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח שיחת מלאכי השרת… ושיחת דקלים (סוכה כח, ע״ב). 83. עם בשבי נכבש: עם אשר נכבש בגלות ובשביה. 84. בגדי תפארה ילבש: בגדי תפארה הם סמל לגאולה, על-פי יש׳ נב, א, ובתיווך ׳לכה דודי׳ לר״ש אלקבץ. 85. בתוך… ירבץ: ישכב לבטח, וציון היא סמל לכלל ארץ ישראל. 86. זבת… תמרים: זהו שבחה של ארץ ישראל. דבש תמרים: כך נתפרש עניין הדבש שבשבעת המינים (ראה רש״י לדב׳ כו, ב).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

יוני 2019
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר