ארכיון יומי: 30 ביוני 2019


Le bateau Egoz – ses traversées et son naufrage-Meir Knafo- Le Mossad

 

La séparation avec les membres de la famille

Le convoi arriva sur la plage, et les membres des cellules de protection se dispersèrent pendant que les immigrants étaient allongés pour s'y reposer. Voici que l'heure arriva des séparations entre Maurice Ben-Haroch, l'un des hommes de la cellule, et les membres de sa famille. Quelques jours avant le voyage, Maurice fêta avec eux le mariage de son frère aîné, Jacques, âgé de vingt-neuf ans, avec Denise Bar-Chechet. Voici que pour l'heure tout le monde se rencontrait à nouveau sur la plage. Denise n'aurait pas pu monter sur le bateau avec Jacques sans avoir été préalablement mariée et sans avoir reçu la bénédiction de son père et de sa famille. Maurice était très ému et rempli d'orgueil du mérite d'avoir aidé à l'immigration en Israël de ses parents [de tous les membres de sa famille, seul son frère cadet, Arié, avait déjà immigré et demeurait au kibboutz].

Il s'approcha de moi, et me demanda la permission d'enlever sa cagoule, afin qu'il puisse faire ses adieux aux membres de sa famille. Il embrassa son frère Gabriel sa sœur Jacqueline, sa belle-sœur Denise, et son frère Jacques. Tamar, sa mère, était très émue et éclata en sanglots. Maurice la rassura et lui promit que bientôt il les rejoindrait. Avec son père, Raphaël, ils se serrèrent dans les bras l'un l'autre et, ensemble avec moi et les autres membres, il aida sa famille à monter sur la barque.

Maurice Ben-Haroch est né dans la ville de Salé. Dans son jeune âge, il arriva à Casablanca et étudia à l'école ORT. En 1959, lorsqu'il commença à travailler en tant que contremaître dans une fabrique de sucre, je l'enrôlais dans les rangs de la Misguéret. Il prit part à la sécurité des plages de l'immigration clandestine. Je lui avais trouvé un appartement studio – qui était loué par la Misguéret – et qui servait de lieu de rencontres aux membres des unités marines et unités de protection. L'appartement se trouvait dans le quartier européen, et dans cet appartement, lui et ses camarades, avaient prêté serment à la Misguéret et à l'état d'Israël. Maurice était un homme très discipliné et évitait de se faire remarquer. Il était grand de taille et avait une immense force physique, mais jamais il ne l'utilisa dans un but qui ne fut pas justifié [Maurice fut un habitant de Kiriat-Yam et travailla au service des douanes de Haïfa. Il décéda en l'année 1998. Le jour de son enterrement, fut prononcée son oraison funèbre par son chef, "Ramon" (Michel Knafo)].

Dans un autre coin de la plage se trouvait David Dadoun et ses deux enfants, Daniella et Jacky. Quelque temps auparavant, David fut arrêté à l'aéroport de Casablanca alors qu'il était en possession d'un faux passeport. Sa femme et deux de ses enfants, qui étaient eux-mêmes porteurs de faux passeports, avaient réussi à passer sans difficultés et quittèrent le Maroc. David fut arrêté par la police et, quelques jours après, il fut relâché. La Misguéret était inquiète, parce qu'il avait une fonction "d'aide" et était en relation avec l'un de ses chefs, Haviv Abitbol. C'est pourquoi, il fut décidé de le sortir le plus rapidement possible du Maroc. Lorsqu'il fallut lui annoncer son départ, on ne se rendit pas chez lui: les hommes des unités de protection le guettèrent dans la rue, recouvrirent sa tête d'un sac et le firent pénétrer dans la voiture, qui se dépêcha de s'éloigner de l'endroit. "L'enlèvement" fat exécuté avec une telle rapidité que David n'eut pas le temps de réagir. Le long du chemin dans le oued, David se conduisit avec une nervosité compréhensible, mais lorsque arriva le convoi sur la plage, il se réjouit et était persuadé que, cette fois-ci, il arriverait en paix en Israël.

Même Henry Mamane, serveur connu à Casablanca, se trouvait un jour auparavant à son travail, lorsqu'un homme de la Misguéret, Amram Benayoun, lui téléphona et lui proposa d'immigrer dès le lendemain et maintenant il se tenaient sur la plage avec toute sa famille.

L’embarquement

Arriva l'heure de l’embarquement sur Egoz. La mer était calme et l'obscurité totale servit à Ramon et à ses amis d'alliée naturelle dans l'opération de l'immigration clandestine. Pour ces opérations, l'on choisissait des nuits sans lune. Sur la ligne d'horizon, il était possible de distinguer la silhouette d'Egoz, qui ancrait à une petite distance de la plage.

Je fis descendre de mon épaule la torche et je transmis le signal au bateau [la torche servait comme moyen de communication avec le bateau lorsque le contact radio était déficient]. C'étaient des signaux convenus. Haïm Serfaty, agent du "Mossad" et radiotélégraphiste israélien d'Egoz, reçut le signal et, en quelques minutes, s'approcha une barque à rames vers la plage, dans laquelle se trouvaient deux marins, les beaux-frères du capitaine. Je faisais un signe à deux autres membres de la cellule, et tous trois entrèrent dans l'eau. Deux d'entre eux tinrent la paroi de la barque, pendant que moi et trois autres hommes aidions les immigrants à monter sur la barque de sauvetage, six passagers seulement à chaque fois. La barque était conduite de la plage jusqu'au Egoz, allers et retours, sept fois: en premier, les femmes et les enfants, ensuite les personnes âgées et enfin les hommes du groupe et les valises, une pour chaque famille. Lors de l'opération, les hommes du groupe d'immigrants ne cessèrent de réciter en silence des chapitres des psaumes.

L'eau du mois de Janvier était glacée, mais nous étions heureux du fait que l'opération de l’embarquement s'achevât rapidement et avec succès. Elle dura un peu plus de 45 minutes. Yossef Réguev, qui n'était pas à sa première opération, affirma que jamais ne fut menée une opération d’embarquement d'une façon si nette et rapide comme cette nuit-là, et "c'était grâce à l'expérience qu'avaient accumulée Ramón et ses hommes."

Les membres des unités marines et moi-même, dans nos vêtements mouillés et tremblants de froid, avons examiné d'abord la plage, puis partîmes dans la forêt afin d'annoncer à Avi Korchia et Roger Bitton – les chefs de la section des conducteurs qui transportèrent les immigrants cette nuit-là, et se trouvaient en attente de fin de l'opération – qu'ils pouvaient retourner à Casablanca et que l'opération s'était terminée avec succès.

Et puis, nous retournâmes tranquillement par la route normale à Casablanca. Tout d'abord, nous nous attardâmes à parador-de-Kétama, afin de me permettre de téléphoner à ma femme et de lui demander, dans la langue codée, d'annoncer à Alex que l'opération s'était bien passée. Ensuite, nous nous attardâmes à Ouazane et nous allâmes nous recueillir sur la tombe de rabbi Amram Ben Diwan, et à 8:00 du matin, nous arrivâmes à Casablanca.

Le bateau Egoz – ses traversées et son naufrage-Meir Knafo– Le Mossad-page-392

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפלאלת וסג'למאסא-מאיר נזר-תפילת שחרית של חול

עניות הציבור תפילת ׳שמונה עשרה׳

ציבור המתפללים אומר בקול כמה עניות בתפילת ׳שמונה עשרה׳, ואלו הן:

׳ברוך הוא וברוך שמו׳ – אחרי ׳ברוך אתה ה״ בכל ברכה, ו׳אמן׳ בסופה.

׳עליהם השלום׳ – אחרי ׳אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׳.

׳לברכה׳ – אחרי ׳מוריד הטל׳ או ׳משיב הרוח ומוריד הגשם׳.

׳בקרוב׳ – אחרי ׳ומצמיח ישועה׳.

׳תצמיח׳ – אחרי ׳את צמח דוד עבדך תצמיח'.

׳כי לישועתך קוינו כל היום׳ – אחרי ׳וקרנו תרום בישועתך׳.

׳אב הרחמן׳ – אחרי ׳שמע קולנו ה׳ אלהינו׳.

׳כמאז׳ – אחרי ׳ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים׳.

׳ברוך חי העולמים׳ – אחרי ׳וכל החיים יודוך סלה׳.

ב׳מודים׳ הקהל אומר ׳מודים דרבנן׳ כולו בכריעה.

יג. ימים שאין אומרים בחם תחנון

הימים שאין אומרים בהם תחנון ביום חול ואין אומרים בהם ׳צדקתך׳ בשבת הם כרשום

בסידור ׳תפילת החודש/ ובכללם:

ביום מילה אם נמצא בבית הכנסת אבי הבן, המוהל או הסנדק.

ביום בר מצווה של תפילין, גם כשלא מלאו לו שלוש עשרה.

חתן כל שבעה וגם ביום שמיני שחרית, דשבעה שלמים בעינן.

מי״א בתשרי עד אחרי ראש חודש מרחשוון.

מא׳ בסיוון עד י״ב בו, ועד בכלל.

בכמה בתי כנסת, אם חל י״ב בסיוון ביום חמישי, אין אומרים תחנון גם למחרתו בערב שבת קודש.

בי״ד באייר ובל״ג בעומר.

ביום כ״ה באלול לפי שנקרא ׳יום טוב׳, שבו נברא העולם.121

ביום הכנסת ספר תורה.

יד.ימים מיוחדים שאומרים בהם תחנון

בז׳ במרחשוון, אף על פי שנאמר עליו ׳גדול יום הגשמים׳.

בימי הילולות.

גם בהילולה של ר׳ יעקב אביחצירא היה מרא דאתרא יש׳׳א ברכה מחזר אחר ילד יתום שמלאו לו י״ג שנים והיה מניח לו תפילין, ואז לא אמרו תחנון לכבוד חתן בר מצווה, אבל בלאו הכי אמרו תחנון.

טו. סדר תחנון ביום רגיל

  1. סדר התחנון הוא: הווידוי ׳אנא ה׳/ ׳מה נאמר/ ׳יהי רצון/ ׳אל ארך אפים/ ׳ויעבד, ׳רחום וחנון׳, ׳לדוד אליך ה׳ נפשי אשא/ ׳אבינו מלכנו/ עד כאן כמנהג שאר קהילות.
  2. אחריהם מוסיפים בתאפילאלת את הקטעים הבאים: 'שיר למעלות אשא עיני…׳(תהלים קכא), ׳השיבנו ה׳ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם׳(איכה ה, כא) ו׳כי לקח טוב טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו׳(משלי ד, ב), אחר כך חצי קדיש על ידי שליח ציבור.
  3. אומרים נפילת אפיים(תהלים כה) בהטיית הראש על היד שבה מניחים תפילין.
  4. לגבי י״ג מידות, החזן אומר ׳ארך אפים׳ וגם ׳ויעבר׳ עד ׳ושם נאמר/ והקהל אומר: ׳ה׳ ה׳ אל רחום וחנון… וחטאה, ונקה/

טז. סדר תחנון לימי שני וחמישי

סדר הווידוי בימי שני וחמישי בנוי משני חלקים: החלק הנאמר כל יום – הווידוי ׳אנא ה״, ׳מה נאמר/ ׳יהי רצון/ ׳אל ארך אפים/ ׳ויעבד, ׳רחום וחנוך, ׳לדוד אליך ה׳ נפשי אשא׳, ׳אבינו מלכנו/ והחלק הנוסף – ׳אל מלך יושב/ ׳ויעבר/ ׳אנשי אמונה אבדו׳, ׳אל מלך יושב/ ׳ויעבד, ׳תמהנו מרעות/ ׳אל מלך יושב/ ׳ויעבד, ׳אלהינו…

אל תעש עמנו כלה/ ׳והוא רחום׳, ׳אנא מלך/ ׳אין כמוך', ׳הפותח יד בתשובה/ חצי קדיש.

ביום שני שיש בו תחינה אומרים אחרי ׳לדוד אליך ה׳ נפשי אשא׳: ׳ה׳ איה חסדיך הראשונים', ביום חמישי – ׳ה׳ שארית פליטת אריאל׳, ובשני וחמישי – גם ׳שוב מחרון אפך׳ כרשום ב׳תפילת החודש׳, ואח״ב ׳אבינו מלכנו׳.

יז. הוצאת ספר תורה

ביום תחנון אומרים ׳אל ארך אפים׳.

פותחים את ההיכל, והחזן אומר ׳רבש״ע מלא משאלותי לטובה׳, ואינו אומר לא ׳בריך שמיה׳ ולא ׳הריני מקבל עלי את התורה׳.

מוציאים ספר תורה ואומרים ׳אשרי העם שככה לו, גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדיו׳, והקהל ממשיך עם החזן ׳רוממו… ה׳ יברך את עמו בשלום׳.

אומרים את הקטע ׳על הכל יתגדל׳, מניחים את הספר על התיבה, פותחים את הספר במקום הקריאה, מגביהים, והחזן אומר ׳כי שם ה׳ אקרא הבו גדל לאלהינו׳, ׳וזאת התורה אשר שם משה׳.

יה. עלייה לספר תורה וברכות התורה

העולה לספר תורה אין נוהגים להזמינו לא בשם פרטי ולא בשם משפחה ולא בתואר כבוד, לא בחול ולא בשבת ויום טוב, אלא החזן מזמינו באופן כללי: שלישי יעמוד! רביעי יעמוד! או שעומד בלי הזמנה אלא על פי תורנות קבועה.

העולה לתורה אומר לפני הברכה: ׳ה׳(=השם) עמכם׳ בלי אדנות, והקהל עונים: ׳יברכך ה״ (=השם).

בנוסח ברכת התורה לפני הקריאה אומרים: ׳אשר נתן לנו תורתו תורת אמת/ ולא ׳את תורתו/

בסוף הקריאה נהגו לומר לפני הברכה בתקופה קדומה ׳אמת תורתנו הקדושה תתעלה ותתהדר/ ואחר כך החלו לקצר ולומר רק: ׳אמת תורתנו הקדושה

בשעת ברכות התורה נוהגים לפתוח את ספר התורה, אבל אין הקפדה על כך.

הנוסע מארפוד לערים רחוקות כמו למידלת מברך ׳הגומל/ אבל לריסאני או למללאח בתאפילאלת (=מרחק של 21 ק״מ) אינו מברך.

נהגו שגם הסומא עולה לספר תורה.

שניים צריכים להיות בתיבה: החזן הקורא בתורה והעולה. לפיכך העולה יורד מן התיבה כשהשלישי עולה.

אין נוהגים להתנשק עם העולה לתורה, בין בחול בין בשבת, ובוודאי לא בתקופה הקדומה.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפלאלת וסג'למאסא-מאיר נזר-תפילת שחרית של חול-עמ' 45

רבי דוד בן אהרן חסין-פייטנה של מרוקו-שִׂמְחוּ בַה׳ וְגִילוּ קְדוֹשִׁים כולל ביאור הפיוט

242- נז. שִׂמְחוּ בַה׳ וְגִילוּ קְדוֹשִׁים

שיר מעין אזור ובו שבע מחרוזות בנות שלושה טורי ענף וטור מעין אזור. המדריך בן שני טורים דו-צלעיים. הטור השני במדריך משמש רפרין.

משקל: אחת עשרה הברות בטור ובצלעות המדריך.

כתובת: פיוט לשבת החודש שקודם ניסן. נאה לאומרו קדם שיעלה המפטיר לספר תורה. נעם ׳יחיד ומיוחד׳. סימן: אני דוד חזק.

 

שִׂמְחוּ בַה׳ וְגִילוּ קְדוֹשִׁים / עֵת דוֹדִים קָרֵב בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ

 הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים / רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

אַשְׁרֵינוּ מָה טוֹב חֶלְקֵנוּ מָה נָעִים 
כִּי בְּנוֹ בָּחַר אֶל חַי תָּמִים דֵּעִים
5- הִרְחִיק וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים
אֶבֶן מָאֲסוּ הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים / רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

           

נוֹרָא וְאַדִּיר נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ 
בְּכָל יוֹם תָּמִיד טוּבוֹ הוּא מְחַדֵּשׁ
צִוָּה לְעַמּוֹ עַל קָדוֹשׁ הַחֹדֶשׁ
10- לְכָל הַמִּצְוֹת הִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים / רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

           

יָחִיד נֶאֱמָן הוּא הָאִישׁ מֹשֶׁה 
בְּשִׁעוּר חִדּוּשָׁהּ הָיָה מִתְקַשֶּׁה 
עַד עֵת בָּא דָּבָר צוּר הַמִּתְנַשֵּׂא
כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ הַלְּבָנָה.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים / רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

 

15-דָבָר זֶה נִמְסַר בִּידֵיהֶם שֶל סוֹפְרִים

דַּיָּנִים מֻמְחִים סְמוּכִים וּמוֹרִים

יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים

וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִּינָה.           

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים / רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

 

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הָאֵל
20- לְקַיֵּם לָנוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל
בִּימֵיהֶם יָבֹא לְעִיר צִיּוֹן גּוֹאֵל
אֵל הַר הַמֹּר אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים / רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה

           

דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה
חַדֵּשׁ עָלֵינוּ חֹדֶשׁ הַזֶּה הַבָּא
25- לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת לִגְאֻלָּה קְרוֹבָה
אַחֲרֵי בִּלְתִּי תִּהְיֶה לִי עֶדְנָה.         

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים / רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

 

חִזְקוּ וְאִמְצוּ בְּנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם 
לִכְבוֹד מוֹעֵד זֶה הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם 
וּדְעוּ כִּי חֶדְוַת ה' מָעֻזְּכֶם
הוּא יִפְתַּח לָכֶם שַׁעֲרֵי חֲנִינָה.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים / רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

 

  1. 1. שמחו… קדושים: על-פי תה׳ לב, יא. עת דודים: על-פי יח׳ טז, ח, והוא זמן הגאלה. בא עת לחננה: על-פי תה׳ קב, יד, לחון את ישראל ולגאול אותם. 2. החדש… השנה: שם׳ יב, ב. מתוך קריאת היום והוא חדש ניסן חדש הגאלה.3. אשרינו… נעים: על-פי הלשון בתפלת השחר. 5. והבדילנו מן התועים: על-פי התפלה בקדושה דסדרא. 6. אבן… פנה: תה׳ קיח, כא, ישראל שהיו משעבדים נבחרו לעם סגולה. 7. נאדר בקדש: כינוי לקב״ה על-פי שם׳ טו, יא. 8. בכל… מחדש: על-פי לשון תפילת היוצר בשחרית. 9. קדוש החדש: להכריז על ראש חדש בהתחדש הלבנה. 10. לכל… ראשונה: על-פי רש״י לבר׳ א, א: ׳שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל׳. 11. יחיד… משה: על-פי במ׳ יב, ו; שם יב, ג. 14-12. בשעור… הלבנה: על-פי ר״ה כ ע״א, וראה רש״י שם׳ יב, ב. ה׳ הראה למשה את צורת הלבנה בחידושה, ובצורה זו יש לקדש החדש. 15. דבר זה: של קדוש החדש. 16-15. סופרים… ומורים: שרק הם רשאים לקדש החדש. יושבי על מדין: על-פי שו׳ ה, י, ונתפרש על הדיינים. המה הגבורים: ציור לחכמי התורה, על-פי בר׳ ו, ד. 18. ומבני… לעתים: על-פי דהא יב, לג ונדרש על בני יששכר היודעים לחשב את השנה ובקיאים בחכמת העבור על-פי בר״ר צט, ט, וראה רש״י בר׳ מט, טו. 19־20. ויהי… ישראל: על-פי תפלת ׳יהי רצון׳ היא הכרזת ראש חדש במנהגי הספרדים, ונאמרת במנהגי אשכנז בימי שני וחמישי שיש בהם תחנון. 22. אל… הלבונה: כינוי לירושלים ולבית המקדש, על-פי שה״ש ד, ו. 23. דודי… מרבבה: על-פי שה״ש ה, י וכאן פנייה לקב״ה. 25-24. חדש… קרובה: מתוך נוסח הכרזת החדש. 26. אחרי… עדנה: על-פי בר׳ יח, יב וכאן ציור לגאולה ולהתחדשות העם. 27. בני עליון כלבם: על-פי תה׳ פב, ו, וכאן כינוי לישראל. 28. לכבד… עצמכם: הכינוי עצמכם לחג הפסח. 29. כי… מעוזכם: על-פי נחמ׳ ח, י. 30. שערי חנינה: לחון אתכם מן הגלות ומצרותיה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יוני 2019
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר