הפיוט והשירה באיטליה-הברמן-כרך ב'

הפיוט והשירה באיטליה

מארצישראל, ערש האומה העברית ולשונה, נסתעפו שני ענפים חשובים: בבל ואיטליה. בבל בנתה לה עוד בתקופה הקדומה מרכז רוחני לעצמה, ובמשך הזמן השתדלה להינתק יותר ויותר מן ההגמוניה הארצישראלית, וממנה יצאה השפעה לצפון־אפריקה ודרכה אל יהדות ספרד, שפתחה במשך הזמן ראש פרק בחקר הלשון ובפיתוח השירה.

יהדות איטליה היתה כפופה בענייניה הרוחניים לארצישראל, מקור מחצבתה, ורק במרוצת הזמן הגיעה גם היא לעצמאות מסויימת; ובראשית המאה השתים עשרה קיבלה השפעה גם מספרד ואף באופן ישיר מבבל.

יהדות אשכנז וצרפת קיבלה את מנהגי ארצישראל דרך איטליה, ועם פיוטי ארצישראל קיבלו גם פיוטי האיטלקים, ומהם למדו את מלאכת הפיוט. השפעה זו ניכרת עד היום בסידורי האשכנזים והצרפתים ובמחזוריהם.

ומעניין, כי איטליה זו(היינו רומא), שמושליה ולגיונותיה החריבו את ארצנו והביאו לפיזור חלק גדול של עמנו בין האומות – איטליה זו שימשה גם מרכז ראשון של תרבות ישראל באירופה, ומשם נתפשטה במדינות שונות.

יהודים גרו באיטליה עוד בימי הבית השני, אבל יישובם שם גדל בעיקר אחרי החורבן. בזמן האחרון נתגלו שרידי בית כנסת מהמאה הראשונה לפני הספירה הרגילה או סמוך לה בעיר הנמל העתיק של רומא, היינו באוסטיה (Ostia).

מראשית המאה השניה לספירה ידוע תודום איש רומי, שהיה מעין שגריר רוחני בה יהשתדל שיהודיה ישלחו תרומות לארצישראל (ירושלמי מועד פא, א). אז הגיע לרומא רבי מתיא בן חרש(מהדור השלישי של התנאים) וייסד שם ישיבה בדרך הלימוד סל ארצישראל(סנהדרין לב, ב). ובסוף המאה השניה ביקר בה התנא רבי אלעזר בר יוסי והתקין לקהילתה תקנות הלכתיות(נידה נח, א) וכן ביקרו שם גם חכמים אחרים מארצישראל. אלא שמצב היהודים היה קשה הן ברומא האלילית והן ברומא הנוצרית (במאה הרביעית), ועל כל פנים בעניין שנאת יהודים לא היה הבדל רב ביניהן. והרי עוד במאה שלפני הספירה כתב קיקרו דברי שיטנה קשים על היהודים בשנים מנאומיו (״בעד פלאקום״; ״על הפרווינקיות הקונסולאריות״). הנוצרים ועובדי האלילים כאחד ראו ביהודים כוח רוחני, שיש בו כדי להזיק לרומא באליליותה שבראשית התקופה הנוצרית, ועל אחת כמה וכמה לרומא הנוצרית. בראשית המאה החמישית כתב המשורר הרומי קלאודיוס רוטיליום נאמאטיאנום (Claudius Rutilius Namatianus) דברי שיטנה על היהודים ואמר בשיר:

וּלְוַאי וְעַם יְהוּדָה לֹא הָיָה נִכְבַּשׁ עַל יְדֵי רוֹמִי,
וּלְוַאי וְלֹא נִצְּחוּ אוֹתוֹ לְעוֹלָם פּוֹמְפִּיּוּס וְטִיטוֹס.
רַעַל הַאֹם שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ חוֹדֵר אַט אַט,
בְּדוֹמֶה לְעַם הַנִּכְבָּשׁ וְכוֹבֵשׁ אֶת כּוֹבְשׁוֹ,.

אץ ספק שהמשורר התכוון בדבריו לנצרות, שמוצאה מן היהדות, אבל ב״רעל האום שעבר זמנה״ הכוונה ליהדות.

מובן שהיהודים שגלו מארצם הביאו אתם את מנהגיהם ואת תפילותיהם, ואף היו להם קשרים הדוקים לאחיהם שנשארו בארץ, ואם נתחדש דבר הודיעו להם. ואץ לשער, שזכו ליצירה עצמאית. רק במרוצת הימים הורגש הצורך בשירים ובפיוטים חדשים, מהם משום יום טוב שני של גלויות, שכן לא היו בידיהם פיוטים לאותו יום, שאינו יום חג בארצישראל, ומהם שירים ופיוטים לעת מצוא, כגון לשמחה של מצווה, למאורע מיוחד וכדומה.

הכתובות שעל גבי המצבות היהודיות באיטליה הן דברי הכתב היהודיים הקדומים ביותר. המצבות הידועות לנו(בעיקר מרומא ומדרום איטליה) הן ביוונית ובלאטינית ולפרקים אפשר לקרוא בסיומיהן את המלים ״שלום״ או ״שלום על ישראל״. רק החל מראשית המאה התשיעית ידועות לנו מצבות שכתובותיהן הן עבריות.

והנה מצבה מברינדיזי משגת 832:

פה שכ1ב]ת לאה בת יפה מזל

שתאה! נפשה בצרור החיים

שהיא נפטרת משחרב בית

המקדש עד מותה שבע מאות

וששים וארבעה שנה וימי חייה

היו שבע עשר שנה והקב״ה יזכה

אותה להקים נפשה עים הצדקת

ותבוא שלום ותנוח על מנוחתה

שומרי גינזי גן עדן פיתחו לה שער[י]

גן עדן, ותבוא לאה לגן עדן, פיתחו

 לה שערי גן עדן, מחמדים בימינה

! שתאה, שתה הא.

וממתקים בישמואלה, זאת תענה

ותאמר לה, זה דודי וזה ריעי (אסקולי ע«'66).

 

סיום המצבה הוא הבאה מפיוטי הספד שהיו שגורים בימים ההם.

ויובא כאן גם נוסח של מצבה מאוריה אם כי אין בה שנה מפורשת, והיא בחרוזים:

שוכבת פה אשה נבונה

מוכנת בכל מצוות אמונה

ותמצא פני אל חנינה

ליקיצת מי מנה

שנפטרה חנה

בת נ״ו שנה        (אסקילי«מ׳ 84).

 

בהרבה מן המצבות של תקופה זו ושלאחריה מוזכרות שנות הפטירה של המתים לפי שנות היצירה ולפרקים גם לחורבן בית המקדש.

באופן כללי ניתן לומר, כי חכמי איטליה ידעו לשמור, לטפח ולפתח מה שקיבלו מחכמי ארצישראל ובבל, אבל לא היה בכוחם לחדש דבר בחכמת ישראל. גם אימרתו הידועה של רבינו תם(המאה השתים עשרה): ״כי מבארי תצא תורה ודבר ה׳ מאוטרנטו״ אינה מכוונת אלא לד״ת ופיתוח פיוטים עבריים של פייטנים איטלקיים, והם ידועים לנו רק החל מהמאה התשיעית לספירה. אמנם אפשר להניח, כי גם קודם לכן נתחברו פיוטים עברים על אדמת איטליה, אלא שאבדו במשך הזמן והאחרונים השכיחו את הראשונים שזכותם הפיוטית לא עמדה להם שיעמדו לדורות. רמתם של הפיוטים הקדומים שנתחברו באיטליה מסייעת להשערה זו.

ברינדיזי או ברינדיסי) באיטלקיתBrindisi (מידע • עזרה)) היא עיר נמל איטלקית עתיקה השוכנת במחוז הדרומי פוליה, לחוף הים האדריאטי. העיר היא עיר הבירה של נפת ברינדיזי (provincia di Brindisi) שבמחוז פוליה.

מקור השם

בתקופה הרומאית נקראה העיר בשם ברונדיזיום (Brundisium), שם שמקורו ככל הנראה בשיבוש המילה היוונית Brentesion, שפירושה במקור "ראש צבי". השם נבע מצורתו של הנמל הטבעי של העיר.

היסטוריה

העיר הוקמה ככל הנראה על ידי שבטים מסאפיים ואיליריים.

ברונדיזיום, בשמה הלטיני, היוותה מאז ומתמיד, ובפרט בתקופה הרומאית, נמל שוקק למסחר ימי, בעיקר עם יוון. הרומאים השתלטו על העיר בסביבות 266 לפנה"ס, ולאחר שנסתיימו המלחמות הפוניות הפכה העיר למרכז של הצי הרומאי והסחר הימי של הרפובליקה הרומית. העיר קיבלה זכויות אזרח מלאות לאחר מלחמת האיטלקים ברומא. אוכלוסייתה הגיעה בשיאה לכ-100,000 תושבים.

מעמדה של העיר התבסס על קרבתה לבלקנים, וחלק גדול מהמסחר עם יוון ומזרח הים התיכון התבצע דרך נמלה.

ביטוי בולט לחשיבותה של העיר הוא העובדה שאחת הדרכים הקונסלריות החשובות ביותר, ויה אפיה, חיברה בינה ובין רומא. אחד השרידים העתיקים בעיר הוא עמוד שגובהו כ-19 מטרים, שציין את סופה של דרך אפייה. מאוחר יותר קישרה את ברונדיסיום לרומא גם ויה טריאנה.

הפיוט והשירה באיטליה-הברמן-כרך ב'-עמוד 13

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוגוסט 2019
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר