ארכיון יומי: 25 באוגוסט 2019


המרכיב העברי בערבית הכתובה של יהודי מרוקו-יעקב בהט

אוהל מועד:[ohil mo'id] מסאוו לאוהל מועד ובקאוו יבכיוו = [כששמעו הזקנים על מות משה] הלכו לאוהל מועד והמשיכו [מילולית: נשארו] לבכות .

אוהל קובע – אוהל קבע – מונח בהלכה המציין משהו קבוע בניגוד לזמני: ידא נהאר שבת עמל אהל קובע חייב = אם ביום שבת עשה אוהל קבע [מילולית: קובע], חייב – הכתיב קובע הוא כנראה טעות דפוס. המונח ההלכתי הוא קבע ־ קבוע.

אוה״ע -ראה אומות העולם.

 

אוי ל… – ביטוי להבעת צער או חרדה: 1) כמם פתשובה וקאל אוי לי = [כשראה הגוי את התנהגות הפרה] חשב על [עשיית] תשובה, ואמר: ״אוי לי״

 2) אוי לו די יסרעוה מן שמים… = אוי לו, שידונו אותו משמים [לכף חובה]

אוי לאותה בושה: וכא יציב דנובאת כאמלין די עמל מקיידין… אוי לאותה בושה = [כשאדם מגיע לבית דין של מעלה] ומוצא את כל העוונות שעשה רשומים [לחובתו]…

אוי לאותה בושה / ק״מ, פתיחה ב, דף ד ע״א.

~ אוי לנו מיום הדין: ועליהא חדאז האד סי די זראלו אוי לנו מיום הדין= [עשה מעשים רעים רבים,] ולכן היה צריך [שיקרה] מה שקרה לו [כלומר נענש כפי שנענש], אוי לנו מיום הדין

 

אוויר-lawirlavir  – 1 אוויר: 1) כא יבררדו לאויר סכון די האד למוואדע = [העצים] מקררים את האוויר החם של המקומות האלה

2האד למודאע הווא כביר וואסע ופיה דדאוו ולאוויר = המקום הזה הוא גדול ורחב, ויש בו אור ואוויר

3) לאזמך תכרז תבדל לאוויר  לאייכון תברא ־ עליך לצאת להחליף אוויר, אולי תבריא

4) למאכלא ונקווא ולאויר צח = אוכל וניקיון ואוויר צח

 5) די כאן פואחד לאויר צח ודבל לואחד לאויר מעופש = [נפשו עגומה עליו,] שהיה באוויר צח ונכנס לאויר מעופש

6) לאויר די ארץ ישראל כא יעאוון פחאל די קאלו…= האוויר של ארץ ישראל עוזר [בלימודים], כמו שאמרו…

2 חלל האוויר: 1) חתא אוצל לאויר די נץ לבית = [החבל כרוך מסביב לצווארו והוא הולך ועולה] עד שהגיע לאוויר של מחצית הבית

2) יבארך לבנה תחת לאויר דסמא ־ יברך את הלבנה תחת אוויר השמים

 

אולי: 1) אולי ירזע בתשובה = אולי יחזור בתשובה

2) אולי ידרך באס יכון ענדו רוב דלמצות ־ אולי יזכה, שרוב מעשיו יהיו מצוות [מילולית: שיהיה לו רוב של מצוות]

3) עטי צדקה וצום אולי יכפר ה׳ = תן צדקה וצום, אולי יכפר ה׳

 

אומה umma — עם: 1) מא תבדל ישראל באומה אוכרא = לא תחליף את ישראל באומה אחרת

 לכבאר דלגנס (אומה) = גדולי העם (אומה)

3) ואכה נכונו מזליין באיין לאומות… = אפילו שנהיה גולים [מפוזרים] בין האומות…

4) חנא וישראל אומאתו [דקדוק 58] = אנחנו וישראל עמו [מילולית: אומתו] [ירבו כמותו באומתו]

המרכיב העברי בערבית הכתובה של יהודי מרוקו-יעקב בהט-עמ' 104

יוצרת ויוצרים בשירה העברית במרוקו- שיר על פעמי הגאולה והציונות -ר'דוד  אלקאים-יוסף שטרית-התשנ"ט

בּין רוֹזְנֵי אֶרֶץ נָקוּמָה נִתְעוֹדֵד, / גַּם דִּבְרִי פִּינוּ כִּנְבוּאַת אֶלְדָּד

[וּמֵידָד, / וְחָכְמָתֵנוּ תִּנְהַר כְּשֶׁמֶשׁ לֹא בָּא אָץ.

חִישׁ יִזְרַח / וְצִיץ יִפְרָח, / חָפְשִׁי יִתְנַשֵּׂא, / כִּימִי רַב מְנַשֶּׁה; /

[תְּנוּעַת צִיּוֹן תִּצְלַח, יוּ-צָאָה חֲלוּצָה.

מָתַי אָבוֹא בְּרִנָּה…

 

יוֹנָה נְתוּנָה בְּחוֹחַ מוֹקֵשׁ.

10- בִּתְחִנָּה פּוֹרֶשֶׁת כַּפֶּיהָ; / בִּכְלוּב מַסְגְּרֶיהָ / הִרְבְּתָה דִּמְעוֹתֶיהָ; /

[עֵינֶיהָ, / כָּל יָמֶיהָ, / מַרְאֶיהָ.

שְׁחֹרָה כָעוֹרֵב עוֹד לֹא נִרְפְּאָה, / מְחַלְּפוֹת רֹאשָׁהּ הִלְבִּינָה וְעוֹד לֹא

[בָּאָה; / מֵי לַעֲנָה וְרוֹשׁ שָׂבְעָה, לֹא אָמְרָה נוֹאָשׁ.

  • בין רוזני… לא בא אץ: תקוותו של המשורר היא, שעם בוא הגאולה תרום קרנו של עם ישראל והוא יישא וייתן עם שליטי העולם שווה בשווה, שתנוח עליו רוח ה׳ כפי שקרה לאלדד ולמידד, ואז תתעצם ותגבר החכמה וההשכלה בעם; בין רוזני ארץ נקומה נתעודד: השוויון עם שליטי העולם הוא מסימניה המובהקים של הגאולה השלמה ושל חזרתו של עם ישראל לארצו ולעצמאותו, על פי ״ואנחנו קמנו ונתעודד״(תהלים כ, ט); גם דברי פינו כנבואות אלדד ומידד: על פי במדבר יא, כו-כט; וחכמתנו תנהר: תזרח, תאיר, על פי ״אז תראי ונהרת… ורחב לבבך׳ (ישעיה ס, ה); כשמש לא בא אץ: כשמש שאינה שוקעת ונמצאת בשיא אורה, על פי ״ויעמד השמש… ולא אץ לבוא״(ירמיה יז, טז).
  • חיש יזרח… יוצאת חלוצה: קרנו של עם ישראל תרום ותפרח מחדש כשיחדש את עצמאותו, כפי שקרה כבר בזמנו של ר׳ מנשה בן ישראל, שפעל למען חידוש זכויותיהם של היהודים באנגליה; המשורר מתפלל גם להצלחתו של מפעל התנועה הציונית, היוצאת בראש המאבק למען חידוש עצמאותו המדינית של עם ישראל.
  • יונה נתונה בחוח מוקש: עם ישראל סובל ממצוקות הגלות, על פי ״אתננה לו ותהי לו למוקש״ (תהלים קו, לו), ״במוקשים ינקב אף… ובחוח תקב לחיו״ (איוב מ, כה-כו).
  • בתחנה פורשת… כל ימיה מראיה: עם ישראל נושא את ידיו בתפילה; מתוך בית הכלא שבגלותה כנסת ישראל לא חדלה לבכות מרוב מצוקותיה, ועיניה הדומעות מעידות על מצבה העגום; בתחנה פורשת כפיה: על פי ״יפרש כפיו אל ה׳״(שמות ט, לג); בכלוב מסגריה: על פי ״להוציא ממסגר אסיר״ (ישעיה מב, ז); כלוב: כינוי לבית סוהר; הרבתה דמעותיה: על פי ״הורידי כנחל דמעה״(איכה ב, יח); עיניה כל ימיה מראיה: עיניה משקפות את המראה האומלל והעגום שלה, על פי ״טוב מראה עינים מהלך נפש״(קהלת ו, ט).

11-שחורה כעורב… לא אמרה נואש: עם ישראל, שלו יאה היופי והנוי, סובל עדיין ממוראות הגלות; מרוב צרות הלבינו שערותיו, אף שהוא עוד לא בא בימים ועוד כוחו במתניו; גם אם שבע תמרורים בגלותו הארוכה, הוא לא איבד את התקווה לשוב ולהיגאל; שחורה כעורב: על פי ״קוצותיו תלתלים שחרות כעורב״(שיר השירים ה, יא); מחלפות ראשה: על פי ״ותגלח את שבע מחלפות ראשו״ (שופטים טז, יט); ועוד לא באה: ועוד לא באה בימים, לא התייאשה מהמצב: מי לענה וחש שבעה: על פי ״הנני מאכילם… לענה… מי ראש״ (ירמיה ט, יד), ״השביעני במרורים הרוני לענה״(איכה ג, טו): לא אמרה נואש: על פי ״יגעת לא אמרת נואש״ (ישעיה נז, י).

 

קֹרְאָה בְּכֹחָהּנִשְׁחָת כְּלִי מַפָּצִי, / מִתְגָּרַת יוֹעֲצִי; / גְּוִיָּתָהּ חֻותְּלָה 
[
לֹבֶן בְּכַחְשָׁהּ.
מָתַי אָבוֹא בְּרִנָּה

דּוֹר לְדוֹר .יֶשַׁע אַקַו אֲבַקֵּשׁ.
קוֹל שׁוֹטקוֹל טֶרֶףנוֹטֶה לָשֵׂאת / עַל שִׁכְמִי יֶתֶר שְׂאֵת / וְסַפַּחַת
[
וְּשְׂאֵת; / וְנִרְאֵית לִי כְמַשְׂאֵת – / אֵיךְ נִלְאֵית!
15 
תּוֹחַלְתִּי נִכְזְבָה מִמִּנֵּי חֶלְאַת, / וְחֶלְאַת בַּת עַמִּי נִרְאֵית כְּאֶבֶן מִלֻּאַת
[/ 
אָבַד כָּל חָזוֹן מִנִּיהָיִיתִי נִמְאַס

12-קוראה בכחה… לובן בכחשה: עם ישראל קורא מתוך מצוקתו וצועק לה׳ שכלו כל הקצין וכי איבד את מיטב כוחו ועצמתו בגלל זעמו של ה׳ כלפיו; כתוצאה מהתכחשותו להתחייבויות שנטל עליו לשמור את דרכי ה׳ ותורתו ומיציאתו משום כך לגלות מצבו דומה כמעט למת המוטל עטוף בתכריכים לבנים; קוראה בכוחה: על פי ״קרא בגרון אל תחשך״ (ישעיה נח, א); נשחת כלי מפצי: נשבר כלי המלחמה העיקרי שלי, הכלי לניפוץ ביצורים, על פי ״מפץ אתה לי כלי כמלחמה״(ירמיה נא, כ); מתגרת יועצי: על פי ״מתגרת ידך אני כליתי״(תהלים לט, יא); חותלה לובן: על פי ״והחתל לא חתלת״ (יחזקאל טז, ד); בכחשה: על פי ״סבבני בכחש אפרים״(הושע יב, א), ״ויקם בי כחשי בפני יענה״ (איוב טז, ח).

13- דור לדור ישע אקו אבקש: על פי ״וישועתי לדור דודים״ (ישעיה נא, ח).

14 – קול שוט… איך נלאית: תלאות הגלות מציקות לעם ישראל כקול השוט המצליף וכקולה של חיית הטרף המתנפלת על טרפה, שכן הוא נושא על שכמו את עול הגלות, הכבד מנשוא והמחליא; אין הוא יכול לסבול עוד מסכת זו של ייסורים ומצוקות; קול שוט: על פי ״קול שוט וקול רעש אופן״ (נחום ג, ב); קול טרף: על פי ״כאשר יהגה האריה… על טרפו״(ישעיה לא, ד); נוטה לשאת על שכמי: על פי ״ויט שכמו לסבל״(בראשית מט, טו); יתר שאת: כאן במובן של משא רב ומיותר, ולא במובן המקורי של רוממות ותעצומות, המתקבל מהכתוב ״יתר שאת ויתר עז״(בראשית מט, ג); וספחת ושאת: על פי ״ולשאת ולספחת ולבהרת״(ויקרא יד, נו); ונראית ל׳ כמשאת: במובן של משא כבד, על פי ״משאת עליה חרפה״ (צפניה ג, יח); איך נלאית: על פי ״היו עלי לטרח נלאיתי נשא״ (ישעיה א, יד), ״חמת ה׳ מלאתי נלאיתי נשא״ (ירמיה ו, יא).

15      תוחלתי נכזבה… הייתי נמאס: כל דברי התקוה שאני משמיע על מצבו של עם ישראל אינם מועילים משום הזוהמה הרבה שדבקה בו בגלותו עד שנגדשה הסאה, וכתוצאה מכך איני רואה קץ לפורענויות ולמצבו המושפל של העם; תוחלתי נכזבה: על פי ״פן יוכיח בך ונכזבת״ (משלי ל, ו) ועל פי ״הן תחלתו נכזבה״ (איוב מא, א); ממני חלאת: על פי ״ולא תצא ממנה רבת חלאתה״ (יחזקאל כד, יב); כאבן מלאת: כמשבצת אבן שמלאוה, היינו מלאה סאתה והגיע הזמן לומר די לצרותיה; על פי ״ומלאת בו מלאת אבן״(שמות כח, יז); אבד כל חזון מני: על פי ״ארכו הימים ואבד כל חזון״ (יחזקאל יב, כב); הייתי נמאס: על פי ״כסף נמאס קראו להם״ (ירמיה ו, ל), ״נבזה בעיניו נמאס״ (תהלים טו, ד).

יוצרת ויוצרים בשירה העברית במרוקו- שיר על פעמי הגאולה והציונות -ר'דוד  אלקאים-יוסף שטרית-התשנ"ט-עמוד 312

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוגוסט 2019
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר