סוף המאמר יוצרת ויוצרים בשירה העברית במרוקו-יוסף שטרית-ר' דוד אלקאים-סיום השיר על פעמי הגאולה והציונות
לַמְרוֹת עֵינִי וּרְצוֹנִי נִגְלָה מַכְחָשִׁי. / כָּל פּוֹרְשֵׁי / מִפְרְשִׂי, / פּוֹרְשֵׁי /
[מִכְמֹרֶת יָצְקוּ בִּי רוּחַ קַשָּׁה.
מָתַי אָבוֹא בְּרִנָּה…
וּבְעֵת צָץ פִּרְחִי, נִשְׂנָא כְּשֶׁקֶץ.
נַפְשִׁי שָׁמְעָה: כַּמָּה רַב חֶטְאֵךְ / כָּל מְקַנְּאֵךְ / וּמְשַׂנְּאֵךְ; / שָׁוְא חָזָה
[לֵךְ כָּל רוֹאֵךְ, / וּנְבִיאֵךְ / הַרְבֵּה צִבְאֵךְ [!],/ הִגְבִּיהֵךְ.
לָכֵן לִבִּי יְעָצַנִי כְּמַלְאָךְ: / עַד אָן גַּלִּים זָרְמוּ שָׁטְפוּ בְּמַחְבּוֹאֲךָ? /
[אִם יִקְּהַת לְהִתְנַשֵּׂא, שֵׁב שִׁמְעָה וְהַס.
16-למרות עיני… רוח קשה: על אף כל המאמצים שעשה עם ישראל להסתיר את חרפתו נתגלתה חרפתו, וכל העמים המענים אותו ומפילים אותו בפח משרים עליו מצב רוח קשה של דיכאון ונכאים; למרות עיני: על פי ״למרות עני כבודו״ (ישעיה ג, ח), אך התיבה למרות מובאת כמשמעה בלשון חכמים ולא במובנה המקורי, המתבקש ממשלים הפועל הדומה; מכחשי: במובן ״כחש״ – מחידושי הלשון של רד״א; מפרשי: במובן ״רשת״, ולא מפרש אנייה – מחידושי הלשון של רד״א; כל פורשי מפרשי, פורשי מכמורת: על פי ״ופרשי מכמרת על פני מים״(ישעיה יט, ח), ״ויפרשו עליו רשתם״(יחזקאל יט, ח); יצקו בי רוח קשה: על פי ״הגה ברוחו הקשה ביום קדים״ (ישעיה כז, ח) ועל פי ״אצק רוחי על זרעך׳ (ישעיה מד, ג).
17-ובעת צץ פרחי, נשנא כשקץ: כאשר עם ישראל מראה סימנים של פריחה מחודשת, גוברת השנאה אליו – הכוונה כאן כנראה להתעוררות הציונית ולאנטישמיות שהתגברה באירופה בסוף המאה ה־19.
18-נפשי שמעה… הגביהך: כל אויבי ישראל אינם חדלים להקניטו ולהזכיר לו את חטאיו ופשעיו שהם הסיבה למצבו המושפל, אך כל הרע שהם צופים לו עוד יוכח כדבר שקר וכזב, שכן נביאי ישראל התנבאו על בוא הגאולה ועל השבת קרנו וצבאו של עם ישראל; כמה רב חטאך: על פי ״כמה לי עונות וחטאות״(איוב יג, כג); מקנאך: על משקל משנאך המופיע רבות במקרא; שוא חזה לך כל רואך: על פי ״הלא מחזה שוא חזיתם״ (יחזקאל יג, ז) וכן ״נביאיך חזו לך שוא ותפל״(איכה ב, יד); הרבה צבאך הגביהך: על פי ״המבשרות צבא רב״(תהלים סח, יב), וכן ״ויגבה ה׳ צבאות במשפט״ (ישעיה ה, טז).
19-לכן לבי… שב שמעה והס: המשורר מתאר את הרהוריו על מצבו העגום של עם ישראל ומשתאה עד מתי ימשיכו הצרות והמצוקות לרדוף אותו בגלותו, אולם הוא מייעץ לו לעבור לסדר היום על התנשאותן והתרברבותן של אומות העולם; לכן לבי יעצני כמלאך: על פי ״כי נועצו לב יחדיו״ (תהלים פג, ו), ״ועצת מלאכים ישלים״ (ישעיה מד, כר); עד אן גלים זרמו שטפו במחבואך: על פי ״משבריך וגליך עלי עברו״(יונה ב, ד; תחלים ב, ח), וכן ״כמחבא רוח וסתר זרם״(ישעיה לב, ב); אם ׳קהת להתנשא, שב שמעה והס: על פי ״אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה״(משלי ל, לב); יקהת: רד״א משתמש כאן כנראה בצורה שמנית זאת בתורת פועל, גוף שלישי, ובמובן ״יעז״, ״יתחצף״, ולא במובנה המקובל ״משמעת וציות״, כנראה על פי ״עין תלעג לאב ותבז ליקהת אם״ (משלי ל, יז).
20 -מָה תְּעוֹרֵר אַהֲבָה ? בַּמֶּה תִּתְרַצֶּה ? / הַיֶּשְׁךָ מְנַסֶּה ? / יוֹצְרֵךְ בְּקִרְבֵּךְ
[רוּחַ נוֹסְסָה.
מָתַי אָבוֹא בְרִנָּה…
דֶּרֶךְ דָּרַכְתְּ בָּהּ לֹא תְּלַקֵּשׁ.
דָּרְכוּ בָּהּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים, / גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, / כֻּלָּם יָרְדוּ פְּלָאִים; /
[נִמְצָאִים / גַּם נִקְרָאִים / פְּתָאִים.
אִוֶּלֶת סִלְּפָה דֶּרֶךְ מוֹצָאָם. / רוּחַ סַעַר סְעָרָה בָּמוֹ כְּאִישׁ נִדְהָם; /
[לָכֶן הַט לְךָ מִדַּרְכְּךָ טֶרֶם תֶּחֱמַץ.
20-מה תעורר… רוח נוססה: המשורר ממשיך ותוהה מתי יתחדשו יחסי האהבה והחסד ששררו בין האל לבין עם ישראל ובאילו דרכים יש ללכת כדי שתשוב ותלבלב אהבה זאת; הוא שואל את עם ישראל אם הוא משתדל לעשות כל אשר ייעשה כדי להחזיר את האידיליה לאיתנה, שכן האל מזמן לו עתה שעת רצון ומפיח בו מחדש רוח של תקווה; מה תעורר אהבה: על פי ״השבעתי אתכם… אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ״ (שיר השירים ב, ז; ג, ה); במה תתרצה: על פי ״ובמה יתרצה זה אל אדניו״ (שמואל א כט, ד); הישך מנסה: על פי ״הנסה דבר אליך חלאה״ (איוב ד, ב); יוצרך בקרבך רוח נוססה: על פי ״רוח ה׳ נססה בו״ (ישעיה נט, יט).
21-דרך דרכת בה לא תלקש: המשורר פונה לעם ישראל ומוכיח אותו; הוא מזהיר אותו שלא לחזור לאותה הדרך הרעה שבה הלך ושהביאה עליו את החורבן והגלות, על פי ״וכרם רשע ילקשו״ (איוב כד, ו).
22-דרכו בה… נקראים פתאים: באותה דרך דרכו נביאי ישראל וחכמיו וכן גדולי העם, שכולם הושמדו בזמן החורבן. בדרך אגב מעיר המשורר על כך שהחכמים וגדולי הדעת החיים כיום אינם זוכים לכבוד שהם ראויים לו, אלא לועגים להם ולחכמתם; גדולים ונוראים: על פי ״את הגדלת ואת הנוראת האלה״ (דברים י, כא); כלם ירדו פלאים: על פי ״לא זכרה אחריתה ותרד פלאים״ (איכה א, ט).
23-אולת סלפה… טרם תחמץ: איוולתם של גדולי העם הללו היא שהמיטה עליהם את אסונם, לכן המסקנה המתבקשת היא לעזוב את הדרך הרעה ולחזור בתשובה לפני שיהיה מאוחר ושוב תתעכב הגאולה; אולת סלפה דרך מוצאם: על פי ״אולת אדם תסלף דרכו״ (משלי יט, ג); רוח סער סערה במו כאיש נדהם: על פי ״הנה סערת ה׳ חמה יצאה סער מתגורר״(ירמיה ל, כג); הט לך מדרכך: על פי ״יטו אבינים מדרך״(איוב כד, ד)! טרם תחמץ: על פי ״וישא העם את בצקו טרם יחמץ״ (שמות יב, לד), בשינוי משמעות.
חֲלוֹם חָלַמְתָּ עַל מִשְׁכָּבֵךְ תְּכַסֶּה / לָךְ אַל יִהְיֶה מַחֲסֶה; / כִּימִ
[דּוֹרוֹת עוֹלָמִים תִּקְרָה נֶחְלְשָׁה.
מָתַי אָבוֹא בְרִנָּה…
-25 קַיָּים, הָסֵר מִמֶּנּוּ לֵב עִקֵּשׁ.
יִדְאַב הָאוֹיֵב יִשְׂמַח הָאוֹהֵב; / יִמְצָא מָזוֹר לֵב כּוֹאֵב, / וְגָר כֶּבֶשׂ עִם
[זְאֵב. / לֵב דּוֹאֵב / גַּם מְתָאֵב / אֶת וָהֵב / שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיג.
וְלֵבָב יִרְהַב / בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִסַּפִּיר וְזָהָב. / קוֹל מְבַשֵּׂר בָּאָרֶץ
[זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ.
24-חלום חלמת… תקוה נחלשה: חלום הבלהות שחולם עם ישראל מאז הוא בגלות, חייבים להתעלם ממנו כדי שלא ישמש מחסה מפני התקווה והציפייה לגאולה, גם אם תקווה זאת הולכת ונחלשת ככל שנוקפים הדורות: חלום חלמת על משכבך תכסה: על פי ״בחלום חזיון לילה… בתנומות עלי משכב… וגוה מגבר יכסה״(איוב לג, טו־יז): לך אל יהיה מחסה: על פי ״כי היית מחסה לי״ (תהלים סא, ד): כימי דורות עולמים תקוה נחלשה: על פי ״כימי קדם דורות עולמים״ (ישעיה נא, ט).
25-קיים הסר ממנו לב עקש: על פי ״לבב עקש יסור ממני״(תהלים קא, ד); קיים: כינוי לאלוהי ישראל, הקיים לעד.
26-ידאב האויב… ושמחה ישיג: המשורר מביע את ביטחונו שעם בוא הגאולה תתרגש פורענות על אויבי ישראל, ואילו עם ישראל ינחל שמחה וגילה לאחר שיימצא תיקון לכל מכאובי גלותו; אז גם יתגשם חזון אחרית הימים של שלום כללי בעולם, וגם הכואבים את כאב ארץ ישראל השוממה והמתגעגעים לשוב אליה ישיגו את מבוקשם בגילה וברננה; ישמח האוהב: על פי ״ויעלצו בך אהבי שמך״(תהלים ה, יב); ימצא מזור: ימצא מרפא, על פי ״אין דן דינך למזור״ (ירמיה ל, יג); לב כואב: על פי ״גם בשחק יכאב לב״(משלי יד, יג); וגר כבש עם זאב: על פי ״וגר זאב עם כבש״ (ישעיה יא, ו); מתאב: מחידושי הלשון של רד״א, מלשון תאב, תאבה במובן של השתוקקות וציפייה – ״תאבתי לישועתך ה׳״ (תהלים קיט, קעד) – ולא על פי הפסוק ״מתאב אנכי את גאון יעקב״ (עמוס ו, ח), שעניינו תיעוב ומיאוס; והב: כינוי מטונימי לארץ ישראל, על פי ״את והב בסופה״(במדבר כא, כד); ששון ושמחה ישיג: על פי ״ופדויי ה׳ ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה״(ישעיה לה, י).
27-ולבב ׳רהב… חלב ודבש: בבוא הגאולה המובטחת יוכל עם ישראל להתגאות בתפארתו ובפארו של בית המקדש שיהיה מצופה כולו זהב ואבנים טובות, לאחר שקול המבשר את הגאולה יישמע בכל רחבי ארץ ישראל; בבנין בית המקדש מספיר וזהב: על פי ״ויסדתיך כספירים״ (ישעיה נד, יא); קול מבשר: על פי ״הרימי קולך מבשרת ציון״(ישעיה מ, ט); ארץ זבת חלב ודבש: על פי ״אל ארץ זבת חלב ודבש״ (שמות ג, ח, יז; לג, ג).
מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יֵשַׁע, מִקָּצֶה / אֶל הַקָּצֶה / יְפַצֶּה / בְּבוֹא בֵּן
[דָּוִד קַיָּם, אֶבֶן הָרֹאשָׁה.
מָתַי אָבוֹא בְרִנָּה תּוֹךְ עִיר מִגְרָשִׁי / אֵל הַר בֵּית מִקְדָּשִׁי, / צִיּוֹן
[וִירוּשָׁלַיִם לָנוּ מוֹרָשָׁה?
28 -מבשר טוב… אבן הראשה: עם בוא המשיח, שהוא מזרעו של דוד המלך, הקיים לעד ומסמל את הגאולה, ישמיע מבשר הישועה את קולו מסוף הארץ ועד סופה; מבשר טוב משמיע ישע: על פי ״מבשר טוב משמיע ישע״ (ישעיה נב, ז); מקצה אל הקצה: על פי ״מבדח מן הקצה אל הקצה״(שמות כו, כת); יפצה: יפתח פיו להשמיע את הבשורה; אבן הראשה: על פי ״והוציא את האבן הראשה״ (זכריה ד, ז).
הערות המחבר
רב מנשה: אשר טרח ויגע לקנות חפשיות ואזרחיות ליהודים באינגלאטירא; 21 תלקש: לשון איחור.
סוף המאמר יוצרת ויוצרים בשירה העברית במרוקו-יוסף שטרית-ר' דוד אלקאים-סיום השיר על פעמי הגאולה והציונות
עמוד 315
Le bateau Egoz – ses traversées et son naufrage-Meir Knafo
Révélation inédite!
Les recherches des naufragés d'Egoz et leur repêchage de la baie de Al–Hoceima
Meir Knafo
La version admise à ce jour était que les corps des noyés d'Egoz ont été rejetés sur la plage de Al-Hoceima. Alors que cette version était inexacte, j'ai décidé d'enquêter le sujet en profondeur et le porter à la connaissance des familles endeuillées. Avec l'aide de Michel Parienté et Carlos Médina de Ceuta, j'ai réussi à éclaircir les évènements de cette nuit tragique et de son lendemain. Et voici l'enchaînement des faits: le mercredi 11 janvier 1961, entre 4:00-5:00 du matin, le capitaine d'Egoz et deux de ses marins arrivèrent au bateau de pêche, "Kabo-de-Gata', et racontèrent que leur bateau est en train de couler (et non pas qu'il a coulé!). Aussitôt, le bateau de pêche prit la mer avec deux autres bateaux, "El dos Kéré" et "El-idel- maria-amparo", vers l'endroit que le capitaine d'Egoz a indiqué. Après qu'ils aient sillonné l'endroit environ une demi-heure sans résultats, le capitaine du'Kabo-de- Gata" décida d'envoyer un appel de détresse (S.O.S.).
Les appels de détresse furent interceptés au port de Tanger, qui pour sa pan commença à alerter tous les bateaux de la région supposée du naufrage. La solidarité des hommes de la mer fonctionna et aussitôt arrivèrent sur les lieux huit bateaux de pêche et un bateau de la flotte marchande marocaine. N'ayant rien trouvé, ces bateaux retournèrent au port de Al-Hoceima.
A 10: 30 de ce même jour, fut reçu un appel à l'aide à la flotte royale britannique dans le port de Gibraltar. A 12:30, deux avions britanniques sillonnèrent le ciel au-dessus de l'endroit supposé, et seulement à 14:07, furent observés dans la baie de Al-Hoceima trois corps et des débris, par l'un des avions. Le pilote dirigea vers eux le bateau "El dos Kéré" qui était resté dans les parages. Dès que la nouvelle se propagea, des bateaux sortirent du port vers la baie de Al-Hoceima, et ils furer: dirigés par les avions vers les autres corps qui avaient été observés.
Un corps fut repêché par le bateau de pêche "Kokhav Marocco', sous le commandement du capitaine EL Cabayo.
Sept corps furent repêchés par le bateau de la flotte marchande marocaine "EL Orphé', sous le commandement du capitaine Abd-El-Kadar Kadiri.
Deux corps furent repêchés par le bateau de pêche "El Alaoui".
Le corps d'une petite fille, âgée d'environ un an, fut repêché par le bateau de pêche "El-idel-maria-amparo".
Cinq corps furent repêchés par le bateau de pêche "Kabo-de-Gata".
Nous n'avons pas d'informations sur le bateau dont les hommes repêchèrent les trois corps restants.
Tous les corps furent amenés au port de Al-Hoceima et sous la surveillance de la police marocaine, ils furent transportés à l'hôpital par des ambulances qui attendaient là. Ainsi que nous l'avons dit, ils furent inhumés le jeudi 12.1.1961, dans l'après-midi.
La catastrophe du naufrage et ses conséquences
L'histoire d'Egoz, ses victimes et ses tragédies personnelles et nationales qui lui sont liés, est un chapitre supplémentaire dans les évènements dramatiques de la nation toute entière, qui menèrent à la création de l'état d'Israël.
Certains diront qu'il était possible en substance de prévoir par avance cette catastrophe-ci ou une autre, spécialement lorsque dans chaque départ par voies terrestres – et à fortiori par mer, dans des conditions dures et dangereuses – il y avait quelque chose qui ressemblait à un défi au destin. Ils seraient également autorisés à rajouter que même la douleur sur la perte en vies humaines n'explique pas la nature du combat qu'ils ont livré. 11 est possible que cet argument possédât sa logique propre, mais il contient également un manque de prise en compte de la source de laquelle les hommes de la Misguéret puisaient leurs forces. Des jours, des mois et des années ces émissaires se virent eux-mêmes comme détenteurs de la mission du sauvetage d'êtres humains. C'était la raison essentielle de leur action au Maroc. 11 n'y a pas à s'étonner, cependant, qu'ils ne fussent pas immunisés contre le traumatisme généré par la perte d'hommes qui leur témoignèrent leur confiance et qui furent heureux de prendre la route – mais que les circonstances d'un destin cruel transforma en route ultime.
Le traumatisme du naufrage dEgoz étreignit tous ceux qui avaient une part dans l'immigration juive et émut tout celui qui accompagnait cette œuvre du plus profond de son cœur, et bien sûr que le deuil fut porté dans les rues juives du Maroc. Ici s'arrête la part émotive des choses, et même du point de vue des évènements dans leur compréhension publique ou politique, et peut-être même historique, il y avait dans la catastrophe du naufrage un peu de jet de lumière aveuglante sur la situation.
Même le pouvoir au Maroc fut contraint de donner son opinion sur les conclusions réclamées concernant la tragédie. Ce qui fut compris de la catastrophe était extrêmement simple: les juifs demandent à partir du pays où ils habitent à tout prix, même lorsqu'un danger de mort les menace sur les routes du départ. C'est ce que saisirent les êtres de raison, au sein du judaïsme marocain ainsi que dans la communauté musulmane, et l'accès à cette prise de conscience-là s'exprima dans l'ensemble des journaux internationaux. Tout au moins d'un point de vue de la compréhension de la situation, les parties rivales qui avaient pris part à cette épopée se trouvaient, d'un seul côté de la barricade. Il nous faut être plus précis et dire que la connaissance de la situation telle qu'elle était avant la catastrophe d'Egoz, n'était pas la propriété exclusive des émissaires d'Israël au Maroc, même les gens au pouvoir la connaissaient, mais par la suite de la catastrophe, ils se perdirent en conjonctures et la raison du désintéressement conscient de la situation, et les illusions dans les explications arrivèrent à leur fin.
Le changement dans la position des pouvoirs marocains ne se produisit pas d'un seul coup, une période supplémentaire d'incubation fut nécessaire – et il ne serait pas erroné de dire que la période de la troisième immigration, celle dans laquelle fut renouvelée l'immigration dans des dimensions qui n'existèrent pas antérieurement, naquit par la force d'impulsion qu'engendra ce lourd malheur, impulsion qui se combina avec une situation politique confortable en ce qui concernait l'immigration. Et nous préciserons autre chose en ce qui concerne l'aspect psychologique: le nom Egoz évoque le souvenir d'un malheur, mais il faut stipuler que la catastrophe ne se produisit que dans la treizième traversée, après que des centaines d'immigrants furent transportés en paix à Gibraltar par ce bateau.
Le bateau Egoz – ses traversées et son naufrage-Meir Knafo-page 408