חֲרִיקַת הַשַּׁעַר – נתן אלתרמן

כתב אישום נוקב של צדיק בסדום בשנות הסלקציה האכזרית של עליית יהודי מרוקו

חֲריקַת הַשַּׁעַר – נתן אלתרמן לְאַחַר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה שֶׁל עֲלִיָּה סֵלֶקְטִיבִית עָלְתָה עַל הַפֶּרֶק 

סַכָּנַת נְעִילָתָם שֶׁל שַׁעֲרֵי הַיְּצִיאָהמִמָּרוֹקוֹ. אוֹתָהּ שָׁעָה הֵחֵלָּה עֶמְדָּתָם שֶׁל חוּגִים

 שׁוֹנִים בְּיִשְׂרָאֵל מְשַׁקֶּפֶת, מִבַּעַד לַחֲזָרָה הַמְּאֻמֶּצֶת וּמְפֻתֶּלֶת עַל עֶקְרוֹנוֹת שֶׁמִּכְּבָר, 

מַשֶּׁהוּ מֵחֻלְשַׁת הַדַּעַת שֶׁתָּקְפָה אֶת מְאַשְּׁרֵיהֶן שֶׁלשִׁיטוֹת הָעֲלִיָּה הַקַּיָּמוּת. נָתָן אַלְטֶרְמַן שְׁנַת  1956

לֹא, לֹא הָעִקָּרוֹן הֻחְלַף לְפֶתַע בְּאַחֵר
לֹא הַתְּפִיסָה שֻׁנְּתָה וְלֹא הָרוּחַ
הַשַּׁעַר שֶׁהֵחֵל פִּתְאֹם לְהִסָּגֵר
צֵרֵף אֶת חֵרוּקוֹ אֶל הַוִּכּוּחַ

הַשַּׁעַר אֲשֶׁר זָע וְשֶׁהֵחֵל נִסְגַּר
צָרַף גַּם הוּא קוֹלוֹ לְהָעִידֵנוּ
כִּי לֹא הַהֶגְיוֹן הוּא הוּא אֲשֶׁר גָּזַר
כִּי בְּדַרְכֵי עוֹלִים עַד תַּחַסְמֵן יַד-זָר
יוּקְמוּ הַמַּחְסוֹמִים בְּמוֹ יָדֵינוּ

הַשַּׁעַר הִצְטָרֵף בַּחֲרִיקַת אִיּוּם
אַל הַדּוֹרְשִׁים מֵאָז, בְּעַקְשָׁנוּת בֵּל תֵּלָא
( קוֹל יְנִי אֲבִידוֹב ) כִּי לֹא נַחְשֹׂךְ מְאוּם
וְכִי נִפְעַל מַהֵר, לְבַל יֹאבְדוּ גַּם אֵלֶּה
שֶׁכְּבָר עָבְרוּ אֶת דִּקְדּוּקָיו שֶׁל הַמִּיּוּן
וְנִרְשְׁמוּ וּכְבָר הוֹדוּ לָאֵל הֵם
שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּהֶם עִם אֲבוֹתָם כָּל מוּם
וּכְבָר תִּפְלַת הַדֶּרֶךְ הִתְפַּלְּלוּ

הַשַּׁעַר הִצְטָרֵף בַּחֲרִיקָה מָרָה
בַּחֲרִיקָה נוֹקֶמֶת וְנוֹטֶרֶת
אוּלַי גַּם אֶל שְׁתִיקַת אוֹתָהּ הַנַּעֲרָה
אֲשֶׁר רָבְצָה יוֹם יוֹם, מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב
עַל מַדְרֵגוֹת פְּרוֹזְדוֹר מִשְׂרַד הָעֲלִיָּה
בְּלִי נוֹעַ, לְאַחַר שֶׁהַמִּשְׂרָד הוֹדִיעַ
כִּי מַעֳמֶדֶת הִיא לָצֵאת בָּאֳנִיָּה
בְּאִם תַּפְקִיר הִיא אֶת אִמָּהּ אוֹ אֶת אָבִיהָ

כָּךְ, כַּמְּסֻפָּר, רָבְצָה שׁוֹתֶקֶת וּמְכֻוֶּצֶת
וּמִסְתַּבֵּר שֶׁכָּךְ הִיא נִשְׁאֲרָה רוֹבֶצֶת

וּמִסְתַּבֵּר שֶׁכָּךְ בְּחַכּוֹתָהּ עַד בּוֹשׁ
וּבְהִמָּנְעָהּ מִלֶּכֶת בַּסְּפִינָה אֶל יָּם
הִיא בָּנוּ נִלְחֲמָה עַל צַו שֶׁל כְּבוֹד אֱנוֹשׁ
וְגַם אוּלַי, עַל מַשֶּׁהוּ מִכְּבוֹד הָעָם

מתוך " הטור השביעי ".