יוצרת ויוצרים בשירה העברית במרוקו-ר'שלמה חלואה-יוסף שטרית-שירה ופיוט ביהדות מרוקו-התשנ"ט

שירה ופיוט אצל יהודי מרוקו

 

 חטיבה נוספת רבת שירים בדיוואן כוללת שירי שבח והודיה. היא מורכבת משישה שירי שבח להקב״ה ולתורה. (ב), מאחד־עשר שירי קדושים וצדיקים מא״י וממרוקו ומעשרים ושניים שירי שבח לאישים, לרבנים, לנדבנים, לידידים ולאנשים עלומי שם, כארבעים שירים בסך הכול. השירים מפוזרים בכל הדיוואן, והם בעלי מבנים מגוונים. שירי הקדושים כוללים את קדושי א״י – אליהו הנביא,  ר׳ שמעון בר יוחאי וחבריו, ר׳ מאיר בעל הנס וקדושים אחרים.  את הקדושים המקומיים מייצגים ר׳ יחיא לחלו הקבור ליד קצר א-סוק, צדיק אזרו ור׳ עמרם [בן] דיוואן. את שירי השבח לאישים, לרבנים, לנדבנים ולידידים כבר הצגנו כאן ברובם, סמחון בן הרוס, ר' יצחק ור' אברהם פינטו, ר' אברהם אזולאי, מרדכי לכפארי, הנגיד אברהם בן משה, ר' שלמה טולידאנו, יצחק, שלמה אסבאג, אלעזר בן שפט, מרדכי, ישראח הכהן, ברוך, יוסף בן נחמני, יעקב, שלום, דניאל טולילא, השד"ר אורי שפירא  ועוד רבנים ודיינים משובחים שפרטיהם ניתנו בגוף המאמר). יצוין כאן, ששירי שבח שונים אינם נושאים את שמותיהם המפורשים של הנמענים פרט לשמותיהם הפרטיים, אולם ניתן בכל זאת לזהות לפעמים משובחים אלה על פי התכונות שהוא מונה בהם בגוף השיר.לנפטרים הקדיש כאן רש״ח קינה אישית אחת בלבד, והיא נכתבה לרגל ״פקידת שנתו של הרב המובהק ר׳ משה מאימראן זלה״ה״, שנפטר בשנת תקמ״ו.

 

בחטיבת שירי מועדים וזמנים מרוכזים שירים על חגים ומועדים השייכים למחזור השנה, שירים על תחנות במעגל החיים היהודי, וכן שירים שנכתבו לאירועים חברתיים או לאסונות טבע שונים. שירי המועדים כוללים פיוט להבדלה , שישה פיוטים לפורים לבד מן השיר על זרש וכן תשעה־עשר(!) פיוטים לפסח , כולל שניים בארמית, שאחד מהם בלתי שלם. שירים על תחנות במעגל החיים היהודי כוללים שלושה פיוטים למילה ופיוט אחד לתפילין. בקבוצה זאת של שירי זמנים אנו כוללים גם שני שירים לסיום המשנה , וכן שיר לשאלת גשמים.

 

אשר לחטיבת השירים המעניינת אותנו כאן במיוחד והמורכבת משירים אישיים, משירים חברתיים ומשירים היסטוריים, יש להדגיש ולציין ששיריה אינם ערוכים בידי המשורר במדור אחד, אלא להפך, הם מפוזרים בכל הדיוואן ומכונים בשמות של סוגים פואטיים שאינם שכיחים הרבה במסורת הפואטית של יהודי מרוקו. מבנים פואטיים אלה ושמותיהם המיוחדים של אחדים משירי החטיבה – ״תוכחת מגולה״, ״מליצה, ״מחברת״, ״קורות הזמן״ – מעידים על מודעותו של רש״ח לגבי חריגותם במסורת השירה שבמסגרתה הוא כותב. שירים אלה מתייחסים לאירועים ולמצבים אישיים וקהילתיים מדכאים על פי הרוב, שהמשורר חווה אותם או היה עד להם, והם מבטאים את תגובותיו, עמדותיו והרגשותיו של המשורר לגבי חוויות קשות אלה. חטיבה זאת כוללת ארבעה־עשר שירים, כדלקמן:

 

שני שירים המכונים ״תוכחת מגולה״. באחד – ״שמעו אחי תוכחת המגולה, / תתן לראשכם לוית חן עטרה״ – הוא ממשיך את הכוונות המטיפות שלו, אך מייחד בו מחרוזות לזירוז התמיכה בעניים: ״תוכחת מגולה, תרפא כאב ומחלה, הוגה בה לא יעשה עולה, למשמרת ביום ובלילה, תהיה להולכי מסילה, על אחת כמה וכמה טובה כפולה, שמי ושם חניכתי [=משפחתי] רשום בה תחילה, אח״ך [=אחר כך] ע״ס [=על סדר] אלפא ביתא גזו[רה?], במשקל אחד שקולה; נו[עם] ק״ב למהר״י [־־־למורנו הרב רבי יוסף] אזובי״

 

א). התוכחה מורכבת משני חלקים בעלי חריזה מברחת שונה, ובהן שתי צלעיות הטורים תואמות חריזה. לקמן הטורים המתייחסים לעניים:

 

פָּרוֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ בִּרְאוֹתוֹ / עוֹמֵד וְשׁוֹאֵל כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ:

צְדָקָה תִּצּוֹר תָּם דָּרֶךְ בְּלֶכְתּוֹ, / גַּם בְּשִׁבְתּוֹ דֶּרֶךְ בֵּיתוֹ;

קוֹל תַּחֲנוּן לַעֲנִיִּים בִּשְׂפָתוֹ / יְדַבֵּר רָשׁ, לֹא יִשְׁמַע גַּעֲרָתו

 

הנגיד המתחזה

בשיר השני הוא מוקיע נגיד מתחזה. זהו אחד משלושה שירים חברתיים המכונסים במדור אחד תחת השם ״יורה חטאים״  בכתובת השיר מציין רש״ח: ״זו יצא ראשונה [=מתוך המדור], תוכחת מגולה מחוברת בדרך שיר על איש בעל גאוה אשר דרכו אינה שוה, ונשתמש בלבוש מלכות ולו לא נאוה, ובקשו ממני אנשים קנאים, ענוים ונאים להולמו בשבט לשון אולי ישוב מדרכו הרעה ויהיה עניו ושפל ברך, ונועם תוכחת זאת נו[עם]: שיר ק״ב למהר״י אזובי; סי[מן]: אני [שלמה חלואה]״ השיר מורכב משלושה חלקים. הראשון הוא שיר תוכחה בעל  14טורים דו־צלעיים עם חריזה מברחת משתנה. השני כתוב במתכונת של פרוזה מחורזת, קרובה למליצה. החלק השלישי מורכב ממליצה בת חמש מחרוזות עם חריזה קבועה בכל מחרוזת. בחלק זה הוא יוצא בהתקפה חריפה על קלקול המידות הטובות בקרב בני דורו. להלן חלקו השני של השיר, המתאר את האירוע החברתי, ושתי המחרוזות הראשונות של החלק השלישי.

 

[…] מצוה לפרסם החנפים והצבועים מטמאים, מה שראו עיני אני מגיד בדרך מליצה. למשמרת לאות לבני מרי: איש רע מעללים / הביא בידו כתבים מזוייפים דוברי הלולים, / חתמו עליהם חכמים גדולים; / משל אחרים הם [ב]ידו גזולים, / נשתמש בטלית גזולה צמר גמלים וצמר רחלים, /ובכל מקום שעבר הניא [קט]נים וגדולים; / עשאוהו במקום נהלולים, וצורתו מעידה עליו שהוא רע מעללים; / קולו דומה לקול שועלים, / עידיו בחוטמיו שהוא בן כהנים גדולים, / אשר היו בימי הנפילים, / אוכלים כדוב ומסורבלים; / בשם נזיר יקרא והכל הבל הבלים, / בנעימים לו חבלים, / יען הפך נועם לחובלים; / שערו מדולדל כזכר של רחלים / וגדל פה׳ ר'ע בישמעאלים, / נזיר[?] הפריז והעלים, / מעשיו יוצאים לשנים פעלים, ודבריו אינם שקולים, / ובכל יום לוקה מלקות כפולים, / טובל במקואות אפילו פסולים, / בדקוהו ונמצא גרף של גללים; / אר[ך] עליו פיהו וגלחוהו התולים, / ויקץ מיינו והמיר דת משה בדת ערלים, / שחדו בעדו שריב כחוללים. וליזהר מן הצבועים, / הבל המה מעשה תעתועים, חברתי למענו / מליצה זו תגלה קלונו, / ושיר בו לו ציר׳ים נספ׳נו / וסימנו / יהי רעב אונו, / אתחיל בשמו ואסיימנו.

 

עוד אדבר בעניין הצבועים, וחמתם בערה בי, / שורפת כאש בקרבי, / התעוני ויתפתה לבבי; / וכאשר בחנתים וידעתי מפעלותם, / חברתי מליצה זו להפריד חבילתם, / כי אין אמת במעגלותם, / וכל מעשיהם למלאת תאותם.

 

תמה אני על דור אחרונה: / איך נכרתה מפיו אמונה, / ולא לחנם נשתנה, / עונה ואומר זה הוא דבר משנה: / בעקבות משיחא תהיה נעדרת אמת ואמונה; / מחמת קנאה שנא חבירו ולו לא פנה, / ואף שלקה ושנה, / לא ידע נכונה, / כי אין בו דעת ותבונה; / והיושב במדינה, / שכנה עליו עננה, / והיוצא השדה צרה צרה במקום שנה שנה, / ואחר זאת ״והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״.

 

דוק ותמצא / כי אבדו בעלי עצה, / ורבו בעלי מצה, / שהיה מאכלם חמץ נוקשא; / שמו למשיסה / גדולי העצה / וכולם מקשה / ואין להם בושה, / מדברים עזות ומצחם נחושה, / במסרה שלשה / עשיר וגנב קופסא, / זקן ונואף אשה, / עני ואביון וראש נשא, / אין זאת כי אם בעת נגע פשה. / אוי לה לאותה בושה! […]

מקורות וביאורים

למשמרת לאות לבני מרי: במדבר יז, כה; רב מעללים: שמואל א כה, ג; הלולים: שבחים.נהלולים: צמח קוצני, ישעיה ז, יט; עידיו בחוטמיו… ומסורבלים: לעג לצורתו הפיזית של הנגיד המתחזה; הבל הבלים: קהלת א, ב; יב, ח; בנעימים לו חבלים: על פי תהלים טז, ו; הפך מעם לחובלים: משחק מילים ולשון נופל על לשון על שמות המקלות המוזכרים בזכריה יא, ז-יד; שערו מדולדל: כמעט קירח; מעשיו יוצאים לשנים פעלים: על פי חבקוק ג, ב ואיוב כד, ה; גרף של גללים: סיר מלא צואה; ארן עליו פיהו: ישעיה נז, ד; בדת ערלים: האסלאם; שרים כחוללים: על פי תהלים פז, ז, בחילוף שין ימנית בשין שמאלית; הבל המה מעשה תעתועים: ירמיה י, ה; נא, יה; יהי רעב אונו: קללה נמרצת לאור הקינות הקשות שכתב רש״ח על מכת הרעב של השנים תקל״ט-תקמ״א; אונו: אבלו, יגונו; וחמתם בערה בי: על פי אסתר א, יב; אין אמת במעגלותם: על פי ישעיה נט, ח; למלאת תאותם: מלשון הז״ל; תמה אני: המשורר עובר להכללה, וקובל על התנהגותם הקלוקלת של בני דורו, שהמיטה פורענות זו; בעקבות משיחא: כל התכונות שהוא מונה כאן הן על פי מדרשי גאולה שונים, כגון בסוטה מט ע״ב; כ׳ אין בו דעת ותבונה: על פי ישעיה מד, יט; שכנה עליו עננה: על פי איוב ג, ה; היוצא בשדה… שנה שנה: על פי דברים יד, כב; והרוח תשוב… נתנה: קהלת יב, ז. בעלי עצה: מלשון חז״ל, אנשים נבונים; בעלי מצה: בעלי ריב ומדנים; שמו למשיסה: מבזים ומזלזלים; גדולי עצה: תלמידי חכמים ורבנים; וכולם מקשה: על פי שמות כה, לו; לז, כב; מדברים בעזות ומצחם נחושה: מדברים בעזות מצח נחושה, בחוצפה רבה; עשיר… זקן… עני ואביון וראש נשא: על פי פסחים קיג ע״ב; בעת נגע פשה: על פי ויקרא יג, נא, נג; אוי לה לאותה בושה: בבא בתרא עה ע״א ועל פי לשון הפיוט הספרדי.

 

יוצרת ויוצרים בשירה העברית במרוקו-ר'שלמה חלואה-יוסף שטרית-שירה ופיוט ביהדות מרוקו-התשנ"ט-עמוד 209

Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
פברואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28  
רשימת הנושאים באתר