ארכיון יומי: 20 בספטמבר 2022


נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן-נשים בפעילות חינוכית.

נשות-חיל-במרוקו

נשים כפעילות חינוכית

בית־ספר ראשון לבנים ולבנות נפתח בתיטואן בשנת 1862 על־ידי חברת ״כל ישראל חברים״ בסיועם של ״אגודת אחים״ בלונדון ושל ועד שליחי הקהילות באנגליה. חינוך מודרני של הבנות היה צעד מהפכני בעולם המסורתי, ועורר חששות אצל ההורים והחכמים. אך העובדה, שנוסף על השכלה כללית למדו הבנות מלאכות כגון תפירה, סריגה ואריגה, העשויות לסייע בפרנסת המשפחה, אפשרה לחכמים לתת לגיטימציה לחינוך המודרני. חלק ניכר מהבנות לא שילם שכר לימוד. זאת ועוד, בדרך־כלל קיבלו הבנות גם ביגוד ומצרכים אחרים. משה מונטיפיורי, שביקר בטנג׳יר בשנת 1863, תרם סכום נכבד לחינוך בנות לזכר רעייתו יהודית, בתנאי שהחינוך יהיה נתון לפיקוחה של מועצת נשים יהודיות. על פי ידיעה משנת 1884 הביע הרב הראשי של יהודי תיטואן שביעות רצון מחינוך הבנות. בטנג׳יר עלה מספר התלמידות מ־120 בשנת 1872 ל־322 בשנת 1907. בתי־ספר לבנות נפתחו גם בשאר ערי מרוקו, כולל בערים השמרניות שבפנים הארץ. בפאס נפתח בית־ספר לבנים בשנת 1883 ולבנות – בשנת 1899. הרב הראשי רפאל בן צור התייחס בחיוב לחינוכן במוסד זה. למרות זאת היה מספר בתי־הספר לבנות ומספר התלמידות נמוך מאלה של הבנים. בשנת 1901 למדו 1,157 בנות לעומת 1,381 בנים. בשנת 1912 היו בתי־ספר לבנות ב־12 ערים לעומת 15 בתי־ספר לבנים ומספר התלמידים היה 3,214 לעומת 1,822 תלמידות. את ההצלחה בחינוך הבנות יש לזקוף לזכותן של מנהלות ומורות מסורות, שראו בתפקידן שליחות. אחת מהן, שהצטיינה בפעילות מסועפת, הייתה סטלה קורקוס.

סטלח קורקוס – מנהלת בית־ספר ופעילה בחיי הציבור

סטלה קורקוס (ניו־יורק 1858-קזבלנקה 1948) הייתה דמות מיוחדת ובולטת בתחום הפעילות החינוכית והציבורית במרוקו משנות ה־80 של המאה ה־19 ואילך. אביה היה אברהם דוראן, סוחר מצליח באנגליה, ואמה, רבקה מונטיפיורי, אחיינית השר משה מונטיפיורי. סטלה נישאה בלונדון למשה קורקוס, יליד אלג׳יר, שעבר אתה למוגדור. משה היה פעיל בתחום החינוך ובשנת 1888 הוזכר כחבר ההנהלה של בית־הספר. אביו, הרב אברהם(אוראן 1810 – לונדון 1895), כיהן בתפקיד דיין של קהל הפורטוגזים בלונדון.

סטלה רכשה ניסיון בהוראה והחזיקה בלונדון בית־ספר פרטי. משנת 1885 ניהלה את בית־הספר לבנות, שנפתח במוגדור באותה שנה ביזמתו של הרב יוסף אלמאליח. הרב, שנולד ברבאט (1809), עבר למוגדור ובגיל 30 התמנה לשמש דיין. הוא עסק גם במסחר והחל משנת 1869 כיהן בתפקיד סוכן קונסולרי. משנת 1885 שימש בתפקיד סגן הקונסול של אוסטריה־הונגריה במוגדור, תפקיד שבו החזיק עד פטירתו בלונדון בשנת.1886

הרב יוסף, שהתוודע למיסיונרים האנגליקניים כבר בשנת 1844 בעקבות בואו של המיסיונר אלכסנדר לוי למוגדור, נלחם בהם, במיוחד לאחר שייסדו בעירו מוגדור בסיס בשנת 1875. הם פתחו בית־ספר לבנים ולבנות והרב יוסף ראה סכנה בכך שבנות עירו אינן מקבלות חינוך יהודי ועלולות לצאת לתרבות רעה. אי לכך יזם הענקת חינוך פורמלי לבנות. בשנת 1875 כתב לאדולף כרמיה, נשיא כי״ח, על היזמה המקומית להקים חברה בשם ״עוז והדר״, שמטרתה לדאוג לבנות העניים: למנוע מהן לשוטט ברחובות או לשרת בבתי נוצרים וללמדן את הדרוש לקיומן. במכתבו ציין, שבעיר גיברלטר חיה אישה, המלמדת את בנות העשירים. כוונתו הייתה ללמד 40 מבנות העניים תפירה אריגה, כתב ולשון ספרדית. לצורך זה ביקש השתתפות כספית.

בית־הספר לבנות נפתח ב־24 בדצמבר 1885 במימון הקהילה המקומית ובתמיכתן של כי״ח ו״אגודת אחים”, שנוהלה באותה עת על־ידי קלוד מונטיפיורי, בן דודה של סטלה. בדו״ח של ״אגודת אחים״ לשנת 1884 נאמר, שמטרת התמיכה בבתי־הספר לבנים ולבנות למנוע מילדים, ובעיקר מבנות ממשפחות עניות, להזדקק לבית־הספר של המיסיון מחשש שיתנצרו.

המנהלת הראשונה של בית־הספר הייתה סטלה קורקוס, שראתה שליחות הן בהקניית ידע והן בתרומה בתחומים ציבוריים שונים, כמתואר בהמשך. על פי ידיעה מאותה שנה הצליח בית־הספר היהודי לבנות להוציא 32 בנות מבית־הספר של המיסיון, אך כסף רב נדרש להלבישן כראוי. בסופו של דבר הגיעו באותה שנה לבית־הספר עשר בנות בלבד.

בטכס הפתיחה שהחל בשירה ״יגדל״ על־ידי הבנות, נכחו הקונסול הבריטי, סגן הקונסול הבריטי במוגדור וכן נציגי אוסטריה, צרפת, איטליה, ספרד, גרמניה וארצות־הברית.

תקציב נוסף נדרש עבור עוד 50 בנות עניות, שכן כדי שתבואנה ללמוד צריך היה לספק להן שמלות ונעליים. ואכן, סטלה דאגה גם לצד החומרי. בשנים הבאות כוסתה הוצאה זו על־ידי ועד של נשים בעיר וכן באמצעות מכירת התוצרת של שיעורי התפירה של הבנות. המנהלת דאגה גם לאספקת ארוחות חמות לתלמידותיה.

שפת ההוראה הייתה אנגלית. על פי מידע משנת 1905 הוכיחו הבנות בבחינה ידיעה נאה בתרגום מאנגלית לערבית. כן לימדו בבית־הספר שירה וספרות אנגלית, צרפתית, ערבית ועברית וכן חשבון ותפירה. התקיימו בו שיעורי דרמה והבנות הופיעו בהזדמנויות חגיגיות. הן קיבלו חינוך אנגלי טיפוסי לאותה תקופה והגיעו להישגים גבוהים מאלה של הבנים. בשנות ה־90 ביקרו בבית־הספר דיפלומטים אנגליים וצרפתיים וכן נכבדים יהודיים וביניהם ראובן בן יוסף אלמאליח, ראש הקהילה, שירש את מקום אביו בתפקיד סגן הקונסול של אוסטריה החל משנת 1886 ואילך. אלה מהם, שנכחו בעת הבחינות, התפעלו מהישגי התלמידות ותרמו לבית־הספר. בשנת 1890 ערכה סטלה מסיבת גן לאחר הבחינות בהשתתפות כמאה תלמידות, שנכחו בה אורחים מקומיים, נכבדים מחו״ל ודיפלומטים. אחדים מהם תרמו לבית־הספר וכן חילקו פרסים לתלמידות מצטיינות. הגברת קורקוס קיבלה תרומות גם מאנגליה וביניהן ספרים מתורם אלמוני.

על פי מקורות משנות ה־80 עד תחילת המאה ה־20 כלל צוות המורות את הנשים הבאות: הגברת דוראן, אחותה של סטלה, שהייתה אף היא מורה(לפני כן) בלונדון, וסייעה בניהול בית־הספר במוגדור; הגברת בק מאנגליה, ״האומנת״, לימדה חקלאות ומשכורתה הייתה הגבוהה משל שאר המורות – 40 לי״ש לשנה נוסף על דיור ומזון; הגברת בוגנים, שהייתה כנראה מקומית ולימדה בכיתות הנמוכות; הגברת מראש, שלימדה תפירה; הגברת טוראל, שלימדה צרפתית; הגברת מסעודה ויזמן והגברת ששפורטש. לפי גובה המשכורות ניתן להסיק אודות מעמדן. משכורתה של המורה לכיתות הנמוכות הייתה 5 לי׳׳ש בלבד ואילו משכורות שאר המורות נעו בין 5 ל־40 לי״ש.

בשנת 1888 פרצה במוגדור מגפת אבעבועות שחורות. הגברת קורקוס דאגה לבריאות התלמידות ולחיסונן באמצעות רופא אנגלי, שהיא דאגה לשלם לו. בשנת 1889 למדו בבית־הספר 109 תלמידות, מהן 67 יתומות. גם בשנת 1892 פרצה במוגדור מגפת – אבעבועות, שהפילה חללים רבים וביניהם כ־200 יהודים, רובם דיירי המלאח הצפוף. הגברת קורקוס פנתה ללונדון בבקשה לקבל תרופות, שלא היו במוגדור.

לסטלה קורקוס היו קשרים עם הנציגים הבריטיים במוגדור. סגן הקונסול מאדן (Maclean Madden), שמונה ב־1 באפריל 1899 והיה כפוף לקונסול בקזבלנקה (פעל עד שנת 1907) נהג לבקר בבית־הספר ושיבח את פעולותיה של הגברת קורקוס, כפי שדווח בין השנים 1905-1901

בשנת 1901 למדו בבית־הספר 156 תלמידות, בשנת 1902 ירד מספרן ל־126, כנראה בשל המחלות, ובשנת 1905 ירד מספרן ל־117. אולם בשנת 1907 עלה מספרן ל־225 תלמידות. בית־הספר לא נסגר גם בעתות של מחלות ומגפות, שרוששו את האוכלוסייה, למרות שהוצע לסגור את המוסד.

לתלמידות בית־הספר הוגשו ארוחות חמות כל יום. בהוצאות השתתפה הקהילה, שנעזרה גם בתרומות מאנגליה ומצרפת. ועד של נשים מקומיות, שאורגן על־ידה, התרים בגדים ונעליים עבור הבנות העניות לפני פסח ולפני הימים הנוראים, כפי שדווח בשנים

1903-1902.

ההשכלה שרכשו הכשירה את התלמידות לחיי המעשה. על פי דיווח משנת 1907 הועסקו שתי תלמידות בתפקיד פקידות על־ידי סגני הקונסולים של בריטניה ואוסטריה.

מנהל בית־הספר לבנים במוגדור, מר ש׳ וינשטיין, שהגיע לחופשה בלונדון בשנת 1906, מסר דו״ח אודות בית־הספר לבנות בניהולה של הגברת קורקוס. לדבריו ניכרת בבית־הספר התקדמות.

גם תלמידות נוצריות התקבלו לבית־הספר, וביניהן בנותיו של קונסול ספרד, אך הן שילמו שכר לימוד. על פי דיווח משנת 1906/7 למדו בבית־הספר 12 נערות ספרדיות קתוליות ונערה צרפתיה, שהעדיפו מוסד יהודי על פני זה של נזירות.

נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן-נשים בפעילות חינוכית.

עמוד 102

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 189 מנויים נוספים
ספטמבר 2022
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר