ארכיון יומי: 18 בספטמבר 2022


פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו-אליעזר בשן-תעודות בשפות שונות.

פגיעות-בחיי-הדת.

Lettre(24.5.1868) de M. Messiah, Mogador, à E. Zay Agent de l'AIU. Paris (AIU Maroc III C 101.24 (Mogador)) 24 May 1868

Le Martyre évité d'une femme juive convertie à l'islam à Mogador (1868)

Je vous confirme ma lettre du 8 courant et j'ai l'honneur de vous informer qu' une affaire s'est passée ici la semaine dernière, qui. sans l'Alliance qui a prouvé la protection des puissances étrangères pour nos coreligionnaires de ce pays, aurait en un résultat très mauvais pour les personnes intéressées, comme vous verres par le fait survant;

Le samedi 16 courant, une femme divorcée, pauvre, mère de deux enfants en bas âge, ayant en quelque différend avec sa mère, avenglée par la colèra est allee à la Zaouia Mouley Abd El-Kader- El Djilay, endroit très vénéré parmi les Mahometans, et la, en voulait devenir musulmane.

Le lendemain, lorsque sa colère s'apaisa, elle eut le sens de la démarche insensée qu'elle avait prise et elle leur dit qui elle était Israélite et qu'elle voulait pas changer sa religion; mais le M'kaddem (chef) de la dite Zaouia, Prétandait qu' une fois qu'elle avait déclaré volontairement vouloir devenir musulmane, il fallait l'être.Sa famille vint implorer la protection de Monsieur F. Carstensen, Vice Consul anglais de cette localité, qui répondit qu'il fallait s'adresser à la junta, et lorsque celle- ci lui demanderait son aide, il ferait ce qui dépendait de lui en sa faveur. Il apparaîtrait que comme ls moeurs de cette femme, qui peut- être a cause de sa misère, dit on, laissent à désirer, la junta voyait avex plaisir qu'elle devint musulmane, bon gré .malgré, et ne voulait pas s'occuper de sa destinée

Le mardi 19 courant, se famille désespérée sans appui; s'arrêtait à la porte de la maison du Cadi, en implorant qu'il fit venir cette femme chez lui, et lui demander en leur presence la religion qu'elle voulait suivre, mais elle ne réussit pas Heureusement, Monsieur Isaac d'Abraham Coriat, négociant indigène, membre de l'Alliance, intervint it obtint avec difficulté du Cadi d'envover deux adouls (notariés) pour interroger la détenue, qui déclara qu'elle voulait rester Israélitee Mons. Coriat obtint alors de faire sortir femme de la Zaouia, et aller à la prison des femmes; mais pendant la nuit on le fit retourner à la Zavuia. Le lendemain, ce négociant ne pouvait faire rien de plus en sa faveur fit parvenir le témoignage des dits adouls a M. Carstensen, qui obtiut après beaucoup de difficultés des autorités locales qu' on ferait venir cette femme chez le Cadi, et que la en présence de son interprète et de quelques Israélites on lui permettrait d'exprimer sa voloné sur la religion qu'elle desirait suivre. Le mercredi 20 courant vers huit heures et demie du soir le Gouverneur par intérim. Sidi Hassan Ben- Abd- Essadik, envoya chercher a cet effet l'interprète Vice Consulat anglais Monsieur Coriat et moi nous sommes ailes chez le Cadi, ou le gouverneur et quelques notaires s'y trouvaient. La foule qui attendait le résultat était immense, il y avait un bon nombre d'arabes armés de bâtons quils cachaient sous leurs haiks. Le cadi interrogea la dite femme et lui dit d'indiquer sa volonté, qu'elle n'avait rien à craindre. Elle répondit qu'elle voulait être Israélite. Lui ayant demandé pour qui quelques heures auparavant elle avait déclaré devant les adools qu'elle désirait être musulmane, elle répliqua que c'était parce qua la Zaouia on l'avait épouvantée en lui disant que si elle manifestait le désir d'être Israélite on écrirait à 1' Empereur qui le ferait brûler vive Monsieur Jacob d'A. Levy, interprète du Vice consulat anglais, et membre de l'Alliance, dit aux autorités que voeux exprimés sous l'influence de la colère et de la peur ne pouvaient pas être valables et il leur demanda de remettre cette femme à sa famille. Le M'kaddem ayant envoyé une trentaine d'individus qui déclarèrent que les ordres quils avaient étaient de ne pas retourner sans la ramener, les autorités décidèrent quèlle rentrerait à la dite Zaouia jusquà ce que les Oulema (docteurs de la religion) décideraient sur son compte. Mais cette femme sollicita avec instance a ne pas y retourner parce que  les voir l'épouvantait. Grâce a l'influence de Monsieur le Vice consul anglais on obtints du Mkaddem et les (autorités qu' elle irait à l'Arifa prison de femmes).

Le 22 cour[ant], ayant appris que la décision des Oulema était que l'on désirait la punir en lui administrant une centaine de coups de bâton , Monsieur Carstensen est allé lui- même voir le Gouverneur et il a pu obtenir que l'on ferait seulement semblant de la punir pour apaiser le peuple. Même cette apparence n'a pas en lieu, et elle a été mise en liberté le 23 cour[an]t au soir.

Il faut dire a la loange de Gouverneur Sidi Hassan, et du Cadi qu'ils étaient portés de la meilleur volonté pour être agréables à Monsieur Carstensen, car autrement ils auraient insisté a ne pas délivrer cette femme avant de consulter le Sultan, qui, probablement aurait ordonné qu'on la lui envoit (sic), comme il fait ordinairement, et une fois à l'intéreur, ou il n'y a pas de Conuls, et ou les indigènes n'oseraient ou ne voudraient pas intervenir. Dieu sait ce que serait devenu d'elle.

Vous n'ignorez pas, Monsieur, que suivant les preceptes de la loi mahometane tout individu qui embrasse cette religion et qui insiste apprés à ne pas vouloir la professer doit être brûlé ou décapité, comme il est arrivé il y a une trentaine d'années a l'heroine Hatchuel a Fez conséquemment, c'est un très- grand bien non seulement pour cette femme, mais pour les Israélites indigènes en général.

A l'avenir, que Monsieur Carstensen ait pu obtenir d'être permis a cette malheureuse, après avoir déclaré le premier et le cinquième jour qu'elle voulait être musulmane, d'avoir le choix et de rester Israélite. Pour encourager les Consuls, ainsi que tout individu a aider nos coreligionnaires dans des affaires si difficiles comme celui- ci l'est dans ces pays, il est à désirer que le comité central remercie directement ce Vice Consul en y faisant mention aussi du dit Mr Isaac d'A. Coriat, qui a bravé la haine et la colère des arabes en procurant de leur arracher leur prise, car pour encourager cette femme à répondre librement il a accompagné les adouls envoyés, sur ses instances, pas le Cadi, a un endroit où il n'est pas permis aux Israélités de pénétrer, et les coups de pierre que la foule jettait sur lui et la famille de Israélite en question, faisaient rebrousser chemin aux passants.

פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו-אליעזר בשן-תעודות בשפות שונות

18/09/2022

היהודים המערבים בארבע ערי הקודש ממלחמת העולם הראשונה עד תום השלטון הבריטי 1948-1914-משה עובדיה

  1. שאלות המחקר ומבנהו

בפרק הראשון נבדוק את הרקע ההיסטורי של המרחב הארץ-ישראלי בתקופת מחקרנו, מי שלט באזור, ואלו תמורות היסטוריות חלו בו. עוד נבדוק את זמן עלייתם והשתרשותם של המערבים בארץ ישראל. בפרק השני נבדוק את מצב המערבים ערב מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה: האם נשארו באזור מגוריהם, או שמא נגזרה עליהם גלות ממקום מושבם למקום אחר בתוך ארץ ישראל ומחוצה לה, וכיצד הצליחו לשרוד באחת התקופות הקשות בהיסטוריה הכללית שבה שזורה ההיסטוריה היהודית?

בפרק השלישי נדון במערבים לאחר מלחמת העולם העולם הראשונה ובכל ימי השלטון הבריטי בארץ ישראל, כאשר חקירתנו תתמקד במצב המערבים לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים ומקומם הגיאוגרפי. בפרק הרביעי יידונו מוסדותיהם של המערבים והנהגתם – היכן התפללו, אם היו להם בתי כנסת ייחודיים של העדה, או שמא התפללו עם שאר עדות ישראל; בתי הדין של המערבים – היכן היו, כיצד התנהלו ענייני בתי הדין על ידי חכמים מערבים, ואלו נושאים נידונו בהם; ארגון הקהילה על-ידי ועד העדה – מי היו מנהיגי המערבים בארבע ערי הקודש, כיצד ארגנו את ועד העדה, ובאלו נושאים היו צריכים לטפל כדי לדאוג לבני עדתם.

בפרק החמישי יידון עולמם הכלכלי של המערבים – באלו מקצועות עסקו, אם נתמכו בכספי הכוללים, המשיכו במלאכות הזעירות או ניסו להתקדם ולהגיע לעבודות אחרות מלבד מסחר זעיר ועבודות כפיים. בפרק השישי נבחן כיצד התבטאו קשריהם של המערבים עם יהודי התפוצות – שד"רים, מנהיגים, רבנים ומורים שהיו בשליחות בגולה, ונבדוק במה הייתה תרומתם ליהודי הגולה.

בפרק השביעי נתאר את קשרי המערבים בארץ ישראל בכלל ובערי הקודש בפרט עם שאר יושבי הארץ ועם הקונסוליה שאליה השתייכו )במקרה הזה לרוב עם הקונסוליה הצרפתית( ועם השלטון המנדטורי הבריטי.

בפרק השמיני נדון בהשתלבות המערבים בכוחות הביטחון – הן של הבריטים הן של היישוב היהודי, נבדוק מה הייתה מידת מעורבותם בביטחון מקומות מושבותיהם בארץ ב'משטרת היישובים היהודים', ה'הגנה', האצ"ל', ו'הלח"י', ונבדוק את עניין התנדבות המערבים לצבא הבריטי והבריגדה היהודית. בחקירתנו נבחן אם המערבים הצטרפו לכוחות הביטחון ממניעים אישיים או אחרים והאם הצמיחו מתוכם גם מנהיגים ומפקדים, ובאלו תפקידים שימשו במהלך התנדבותם ושירותם בארגונים הנזכרים בפרק.

הפרק התשיעי ידון במערכות החינוך ששימשו את המערבים – היכן למדו, ובאיזו מידה השפיעו המוסדות החינוכיים על מהלך חייהם בסיום לימודיהם.

בפרק ה 10- נתאר את עולמה של האישה המערבית: האם מבחינה מגדרית חלה טרנספורמציה של האישה המערבית מעולמה המסורתי-שמירה על מצוות, דאגה לצורכי הבית וגידול הילדים, לעולם החילוני; האם חל שינוי ביחסה למציאת משלח יד, גיל הנישואים, ידיעה רחבה של שפות, מקומה בזכות הבחירה וסגנון לבושה?

בפרק ה 11- יתואר המטבח המערבי – מאכלי המערבים על-פי מעגל החיים היהודי – ימי חול, שבתות וחגים. בבדיקתנו נתמקד בשאלה אם המערבים נתייחדו במאכליהם, אם הושפעו ממאכלי שאר עדות ישראל ותושבים לא יהודים בארבע ערי הקודש, ובמה התבטאה השפעה זו. ובפרק ה 12- נדון בנומנקלטורה של המערבים ונבחן את מדרש השמות שלהם.

  1. שיטות המחקר

במחקרנו ישמשו שיטות המחקר האלה:

א. עיון, פענוח וניתוח של פנקסים וכתבי יד הנוגעים למחקר שלא פורסמו.

ב. סקירת ספרות מחקרית של ספרים ומאמרים בעברית ובלועזית הדנים בנושא במישרין ובעקיפין ושל

חומרים מתוך מאגרי מידע ממוחשבים..

ג. דליית חומרים מאוספים פרטיים של יהודים מערבים וצאצאיהם.

ד. עדויות בעל פה באמצעות ראיונות של מערבים שחיו בימי המנדט הבריטי וכן עם צאצאי המערביים, ועם בני העדות היהודיות האחרות, חוקרים וארכיונאים יודעי דבר על אודות המערבים. 35

ה. אָמּנות כמקור להיסטוריוגרפיה. ניתוח מחקרי של תמונות שבהן מצולמים נשים מערביות. מלבד זה

נבדוק גם את סגנונות הבנייה של בתי הכנסת של העדה המערבית.

ו. היסטוריה על פי מין, כלומר Her story – ההיסטוריה מהפרספקטיבה של האישה המערבית.

ז. חקירה של חומר מתוך עיתוני התקופה.

ח. עיון בספרות הרבנית והכללית, בפרט בספרות השאלות והתשובות של החכמים המערבים ושל חכמים

מעדות אחרות שהיו אתם בקשר באמצעות התכתבויות.

ט. בדיקה של ספרי זיכרונות של משפחות מערביות ויהודים מערבים, שהעלו את זיכרונותיהם על הכתב.

י. עבודת שטח: צילום מבנים, מוסדות ומצבות של מערבים.

שיטות מחקר אלו רלוונטיות למחקרנו, שבמהלכו יהיה עלינו לנהוג בהן בביקורתיות רבה ולשים דגש על

הצלבת מקורות ואימותם.

 

חשיבות רבה נודעת לתיעוד שבעל פה במחקרנו, היות שהחומרים הדוקומנטריים וספרות המחקר המדעית במקצת הנושאים דלים, ובתיעודנו עלה בידינו לשמר חומר על אודות המערבים באמצעות ראיונות עם אנשים שחיו בתקופת מחקרנו ובאמצעות תמליל ראיונות מן הארכיונים. לכל חוקר המתמודד עם ראיונות ידועה בעיית ההישענות על ראיונות בעל פה ומידת מהימנותם, על כן במחקרנו נצליב עדויות ומקורות במידת האפשר כדי להגיע לאובייקטיביות. יש פרקים במחקר שהצלבת הראיונות בהם משמשת אסמכתה, כיוון שלא נמצא חומר אחר, על כן גם באמצעות הצלבתם ננסה להגיע לאמיתות ההיסטורית. על שיטת המחקר באמצעות עדויות וראיונות ראו בהרחבה אצל יואב גלבר, 'תיעוד בעל פה כמקור היסטורי, מקומו של התיעוד בעל פה בחקר ההיסטוריה היהודית בת זמננו', דפים לחקר תקופת השואה, מאסף ז )תשמ"ט(, עמ' 171-165

היהודים המערבים בארבע ערי הקודש ממלחמת העולם הראשונה עד תום השלטון

הבריטי -1948-1914-משה עובדיה-מבוא

עמוד 7

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 189 מנויים נוספים
ספטמבר 2022
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר