ח.ז.הירשברג- יהודים בשירותים קונסולאריים
יהודים בשירותים קונסולאריים
שניים אלה לא היו היחידים שהיו מעורים ביחסים בין הנציגים האנגליים ובין שלטונות מארוקו. אחדים עמדו במישרים בשירותם של האנגלים בתור תורגמנים וסוכנים, ובדו״חים שונים יש וניתן להם התואר סגן־קונסול. גורמים אחדים נצטרפו להעמיד תופעה זו של יהודים המשמשים סגני־קונסולים של מדינות אירופה, וקודם־כול של אנגליה, שהחלה מתפשטת במארוקו במאה השמונה־עשרה. על אחד מהם הצביע נציג בריטי בג׳בראלטאר בתזכורתו משנת 1758. המלך עבד אללה גילה יחס רע ביותר כלפי ג׳מס ריד, קונסול כללי של אנגליה במארוקו. הפגיעות בו, בזמן שהותו בפאס כדי לנהל את המשא־ומתן עם המלך, היו כה חמורות, וסחיטת הכספים כה מעיקה, עד שהוא התאבד לאחר שחתם על התחייבויות כספיות בניגוד להוראות שקיבל. אמנם, לאחר־מכן הצטדקו השלטונות, שריד פגע בכבודו של עבד אללה וגם תמך במתחרהו מוסתצ׳י שישב אז בארזילה. אי־לזאת העצה היעוצה לממשלה בלונדון היא שלא לשלוח קונסולים למארוקו׳ כי אלה ישמשו בני־תערובות ביד המלך ומקור לסחיטת כספים. ׳עליה למנות סגני־קונסו־ לים או נציגים בתטואן, בתנג׳ה ובערים אחרות שבחוף, כפי הצורך. אלה לא יתמנו מבין נתיני אנגליה, אלא דווקא מבין היהודים שבארץ, לא רק בגלל דברם בלשון הארץ, אלא גם כדי שלא ייראו בעיני המאורים חשובים למדי, ולא יחשבו כי פגיעה בהם תשמש אמצעי יעיל לכפות הסכמה לדרישות בלתי מוצדקות, וכדי להוכיח כי זו הצעה מעשית, מסופר כדבר מפורסם, כי השגריר הנידרלאנדי ישב בג׳בראלטאר בזמן שניהל את שיחות־השלום עם מארוקו, והשתמש לשם כך בסוכנים יהודיים, עד שנקבעו כל התנאים. רק אז יצא למארוקו׳ כדי לחתום על החוזה.
אכן גם תפקידם של התורגמנים והסוכנים — סגני־הקונסולים — היה לפעמים מסוכן למדי. ומקרהו של שלמה נחמיאם, יליד מארוקו, שעסק במסחר בלונדון ויצא לרגל עסקיו ועסקי אחרים למארוקו ושם שימש זמן־מה(בשנת 1733) כתור־ גמנו של הקונסול האנגלי שנשלח לשחרר ספינה אנגלית, יוכיח. לפי דברי הבקשה שהגישו למזכיר־המדינה אלמנתו רחל, שנשארה עם יתומים קטנים בלונדון, והסוחרים שנפגעו, נשרף שלמה חיים וכל הכסף שהיה אתו הוחרם במצוות מלך מארוקו, על שהעז לדרוש את שיחדור הספינה שנלקחה בשבי. ושמואל רומאנילי מרבה לספר על גורלם של הסוכנים היהודיים בתטואן בימי המלך יזיד (1790— 1792) .
קשרים עם דאניה
יוזמתם של הסוחרים היהודים ביקשה לה שדות־פעולה גם במדינה שעדיין לא עמדה בקשרים עם מארוקו. בשנת 1749 הגיע לקופנהאגן בוזאליו די פאז [Buzaglo de Paz], ששיכנע סוחרים אחדים לשלוח אנייה טעונה סחורות לאספי ולאגאדיר ולהביא משם תוצרת הארץ. לאחר שהצליח הניסיון הראשון הציע די פאז לדאנים להקים חברה לסחר עם מארוקו, ויזם עריכת חוזה שלום ומסחר בין שתי המדינות. כסחורת־יצוא של דאניה נזכרו נשק ותחמושת. ואמנם הפליגה ב־1751 משלחת דאנית למארוקו, שהגיעה לאחר שנה לאספי. ראש המשלחת, לונגוויל, קצין־צבא מחוסר ניסיון בנוהגים הדיפלומאטיים של המזרח, סבור היה, כי די פאז מרמה אותו בזמן רכישת המתנות למלך מארוקו, והוא ביקש עצה מאת ריי הצרפתי, ולא ידע שהוא שותפו־עוזרו של די פאז. לבסוף נוכח לדעת כי מבחינה זו אין הבדל בין הצרפתי ליהודי. נעשה הסכם עם סידי מוחמד בן עבדאללה׳ המשנה־למלך, שבשטחו היתה אספי. אולם המארוקאנים טענו כי הדאנים הפרו מיד את אחד הסעיפים הכלולים בו ושידלו את המלך שלא יאשר את ההסכם. אז נשלח שמואל סומבּאל לקופנהאגן עם מכתב ובו האשמות נגד לונגוויל על שהקים נקודה מבוצרת באגאדיר, בניגוד למוסכם. שמואל נתקבל על־ידי המלך ולבסוף נחתם החוזה, שבו נקבע כי קונסול דאניה יישב באספי(1753). את סיומו המוצלח של המשא־ומתן יש לזקוף לזכותו של סומבאל, שהיה אדם פיקח ונבון, משכיל ובעל־נימוסים. הדאנים שילמו את הוצאות נסיעתו של סומבאל, והוא קיבל גם מתנה בסך 500 דוקאטים של זהב, כפי שהובטח לו מראש.
די פאז, שעמד לפני־כן בקשרים עם מארסיי, ניסה כעבור שנים לנהל שיחות דיפלומאטיות בין מארוקו לצרפת, ואפילו התיימר להצליח בעיסקה של מכירת נמל תנג׳ה לצרפת. הממשלה הצרפתית, שהיתה מעוניינת ביותר ברכישה מעין זו, כדי שתהא לה נקודת־אחיזה למסחרה לאורך החוף האטלאנטי של מארוקו, הזמינה בשנת 1759 את די פאז לפאריס, אבל העניין לא הגיע לכלל סיכום. כעבור שנתיים נתן מולאי מוחמד הרשאה לריי הצרפתי להמשיך בדיונים על העיסקה.
עם עלייתו של מוחמד על כיסא אביו המשיך סומבאל כמזכירו ותורגמנו, ובתפקידיו אלה לקח חלק פעיל בשיחות ובדיונים דיפלומאטיים עם צרפת, ובמיוחד עם דאניה. כנהוג אז היה מקבל בעד שירותו מתנות וקצבות שנתיות. הוא צבר הון רב, ובשנת 1780 ניסה להעביר את רכושו לגינואה. אולם הוא נאסר והונו הוחרם. שמואל מת כעבור שנתיים בתנג׳ה ברעל שהושם בתרופה. בשנות העשרים למאה זו נתגלתה מצבתו ועליה רשום ׳נבש״מ [נתבע בישיבה של מעלה] הנבון והחשוב הנגיד כהה״ר שמואל סומבאל יום ו׳ טו״ב לחש(ון ?) שנת בראש״ם .
דבריו של ר׳ רפאל משה אלבאז ב׳כסא מלכים׳ (בז, א) על ׳עשרת מריעיו ומיודעיו׳ של המלך מוחמד קרובים לדיוק, ועל סמך המקורות שבידינו אפשר להצביע על מספר זה של יהודים, ששירתוהו בתפקידים שונים. במספר תקמ״ג/1782
ח.ז.הירשברג– יהודים בשירותים קונסולאריים
עמוד 288