מורשת יהדות מרוקו

אָיְית בּוּ דְיָאל – AIT BOU-DIAL

הישוב

אָיְית בּוּ-דְיָאל ישוב קטן ונמצא במרחק של כמה קילומטרים מְוָארְזָאזָאת. הידרכתי קבוצות בראשות של הרב יחיאל אבוחצירא שליט"א ובביקורנו במרוקו תמיד כללנו ביקור בקברי כמה צדיקים למשפחת ואזאנה הקבורים כאן. הייתה לי  הזכות לפקוד ולומר פרקי-תהלים על כמה קברים לבית-ואזאנא. 

    יש לציין שמשפחת הצדיק המתגוררת בקזבלנקה בנתה מבנה מעל הקבר ודאגה להעמיד שומר בשכר המתגורר בקירבת הקבר.                                                                                                            

ראו: קריספיל נ. "מרוקו מדריך למטייל" (תשנ"ו) הוצאת "יריד הספרים" ירושלים.

הערה: בדרך-כלל רשמתי כל צדיק בישוב בו הוא פעל ובו נקבר. במקרה של צדיקים למשפחת וָאזָאנָה חרגתי ממנהגי זה. מאחר וידוע לי רק על צדיקים בודדים קבורים בוודאות ב"אָיְית בּוּ-דְיָאל" ועל היתר לא ידוע היכן פעלו והיכן נקברו. ראיתי לנכון לרשום את כל שושלת וָאזָאנָה בישוב זה.

שושלת  וָאזָאנָא.

ואלה תולדות משפחת וָאזָאנָה כפי שמספר זקן בניה יעקב בן רבי יִעִישׁ: "רבי אברהם הוליד את דוד, ודוד הוליד את אברהם ואת מור-אבי יִעִיש. לרבי דוד היו הרבה ילדים. הוא פיזר אותם על פני הערים השונות ואמר להם: "לכו וחיו במה שמצאתם". הותיר להם נחלה מרובה במספר ערים אָיְית וָאוְזְגִּית (AIT-OUAOUZGHIT), אָגּוּיְים (AGOUIM) וְסוֹר (SOUR).

    משפחת וָאזָאנָא ידועה מעל 150 שנה, כאשר רבי אברהם מייסד המשפחה נשלח כשד"ר מארץ-ישראל  למרוקו לאסוף כספים לאחיו הדחוקים בארץ-ישראל. בני משפחת וָאזָאנָא נתברכו בזרע קדושים, ושמם גדול בקרב הבריות, דגולים במעשיהם בחיי היום יום, הגונים בדיבורם, אהובים למעלה ונחמדים למטה, לא ינצלו חוסר ידיעה של אדם, מכניסי אורחים בשמחה ובטוב לב, וותרנים בממונם ובכבודם, זריזים לבצע המצוות, חכמים ונבונים, ישרים וטהורים מבטן ומלידה, ועליהם שורה השכינה. על הן אמרו הן ועל לאו אמרו לאו"                                                                          

רבי אברהם  בר ר' יעיש וָאזָאנָה   ההילולא ג' טבת.

רבי אברהם נולד בעיר סְקוּרָה (SKOURA) שליד וָארְזָאזָאת (OUARZAZAT) וחי בראשית במאה ה- 7 (המאה ה-19 למניינם), ולפי הנראה רבי אברהם היה בין אלה שהגשימו חלומם וזכו להגיע לארץ הקודש. הוא התבקש אחר-כך  על-ידי ראשי הקהילה לצאת למרוקו כשליח דרבנן לאסוף תרומות לנזקקי עירו בארץ-ישראל.

    ראש המשפחה הוא הרב הקדוש המלומד בניסים  רבי אברהם ואזאנא זיע"א שקבלה בידי יהודי וארזאזאת איש מפי איש שרבי אברהם רכב על הארי החי (כן כתב רבי יעיש בוסכילא במכתב המלצה לאחד מצאצאי הצדיק

    הופעתו של רבי אברהם אֶל-כְּבִּיר (הגדול) בדרום מרוקו היא דרמתית מאין כמוה, ומסעו בעמק הָדְרְעָה, שם הוא מתגלה לראשונה, עד מהרה נודעה קדושתו חסידותו כפועל ישועות ובעיקר בריפוי עקרות. יהודי האזור עמדו תמהים ונדהמים מול גילוי עוצמתו הרוחנית. נודע ונתפרסם וראשי הקהילה השפיעו על בעלי הממון לפתוח ידיהם ולתרום ברצון לישוב היהודי בארץ-ישראל. שליחותו הצליחה מעל המשוער ובתום שליחות זו עשה ההכנות להמשיך בדרכו. למרות הפצרות התושבים שישאר בעירם, המשיך רבי אברהם בדרכו. לתחנתו הבאה אליה הוא מגיע ב"קפיצת הדרך" שכן דרכו מתקצרת כדי עשירית מאורכה. (הפירוש: קפיצת הדרך, קיצור הדרך בנס, מעבר דרך רחוקה ובאורח פלא, תופעה זו מיוחסת בעיקר לצדיקים גדולים. ש"ט).

     בצהרי יום ששי הוא חונה ליד מעיין אִיבֶּן זְגָארִית (IBEN-ZGHARIT) שבחבל פְרְנִין (FARNINE), ועמו מלווים יהודים וערבים רבים. השבת עומדת להיכנס והוא מסרב להמשיך בדרכו ומשלח מעליו את מלוויו. המוסלמים חוזרים לדְרְעָה (DER-A), יהודי העיר וָארְזָאזָאת ביודעם כי מקום חנייתו של הרב שורץ בני-בלייעל וחיות טרף, וגם ערבים מקומיים ינסו להתנכל לו.

    מתפלל לו הרב והוא בשלוות נפש מתקין עצמו לסעודת השבת. עם שקיעת השמש סוגרים על רבי אברהם אריות, נמרים, צבועים ונחשים. הם מקיפים אותו במעגל הדוק, אך אינם פוגעים בו לרעה. מסתבר ניצב כל הלילה על גבעה מעל המעיין ופוקח על המתרחש.

    רבי אברהם מעביר את השבת בתפילה ובלימוד, ובצאת השבת רבי אברהם רכב על גב האריה ועשה דרכו לְוָארְזָאזָאת ובאותה שעה יהודי העיר שרויים באבל כבד, שכן אינם מאמינים כי הצדיק נותר בחיים בלב הישימון. הם אף שכרו ערבים רבים כדי שילכו ויחפשו את שרידי גופתו. משהופיע רבי אברהם בשערי העיר, נישא על גב הארי ומוקף להקות אריות, נפוצים תושבי העיר הנדהמים לכל עבר. האמיצים שבהם מנסים לתקוף את האריות, אך ידיהם מתייבשות כשהם מתקרבים לאורחה המופלאת העושה דרכה לרחוב היהודים. רבי אברהם מצווה על חכמי וָארְזָאזאת להעניק לאריות מלוויו משיירי סעודת השבת כגמול על שירותם, אחר-כך הוא קורא בשם המפורש והחיות נעלמות כלא היו.  

    כניסה מופלאה זו של רבי אברהם בשערי וָארְזָאזָאת חקקה את דמותו בתודעתם של יהודי המקום כצדיק עתיר נסים, והכשירה את הקרקע לצמיחתה של "איית וָאזָאנָא" (שבט וָאזָאנָא. ש"ט) כמשפחה קדושה. אין תמה שעל אגדה זו חזרו צאצאיו של רבי אברהם החיים בישראל בנוסחים שונים תוך שהם מוסיפים פרטים ומעבים אירועים בחיוּת ובשקיקה, כדי להבליט ולהאדיר את הזכות שהוריש להם אבי המשפחה.

    הנסים הרבים שחולל רבי אברהם בדרכו מעמק הַדְרְעָה לְוָארְזָאזָאת: הפגיעה בערבים המתנכלים לו,  גאולתו של בית הקברות המחולל, קפיצת הדרך והשליטה בחיות טרף – כל אלה מהווים מוטיבים אופייניים של אגדות קדושים, אולם ריכוזם בסיפור אחד אינו שכיח, ומהווה במבט לאחור הסבר וצידוק מרשימים לטענת המשפחה לקדושה שנתגלה בה.

    בעקבות הפצרותיהם של יהודי וָארְזָאזָאת רבי אברהם נאות לבקשתם, מסר את הכסף שאסף בידי שליח אחר שחזר לארץ-ישראל.

    בהיותו בְּוָארְזָאזָאת התחתן עם יהודיה מבנות המקום וכעבור שנה נולד בנו, דוד, שנתגלה עוד בילדותו כיורש ראוי מאין כמוהו לזכות את אביו (רבי דוד מופיע אצל בן עמי י. בספרו "צדיקי מרוקו וניפלאותיהם" עמ' 317). בנוסף לאפשרות של הבדלי גירסאות על פי מקורות מידע שונים, יתכן שמדובר בצדיק נוסף, דודו של רבי דוד שבסיפורנו.

    שנה לאחר נישואיו של רבי דוד, נפטר רבי אברהם וכיאה לצדיק בעל שיעור קומה, גם סיפור מותו רצוף מעשי נסים למכביר שראשיהם כמקובל, בְּנִיבּוּי מועד הפטירה שלו עצמו. על פי אחת הגירסאות ערך רבי אברהם ערב מותו סעודה גדולה למאות תלמידי-חכמים, והתפלל במחיצתם מנחה וערבית. לאחר התפילה ציווה עליהם לומר שלש פעמים "קריאת-שמע" ולקרוא תהילים עד חצות. בחצות נרדמו כולם עד אחד, ולא ראה איש פטירת הצדיק. מיד לאחר מותו הופיע רבי אברהם בחלומו של בכיר תלמידיו, והודיע לו כי גופתו נמצאת בבית הקברות בְּאָיְית בּוּ-דְיָאל (AIT BOU-DAIAL) הקרובה לְוָארְזָאזָאת ערוכה ומוכנה לקבורה. משניעורו החכמים משנתם, לא מצאו את הרב ביניהם, שכרו סייס ערבי מיומן שיצא ויחפש את הצדיק בְּאָיְית בּוּ-דְיָאל. רבי דוד סייע לערבי להגיע אל המקום, והוא אכן מצא את הגופה, רחוצה ועטופה בתכריכים, ליד המקום שבו אמורה הייתה להיטמן. סביבה רחשו יהודים וערבים מבני המקום.

    כאשר חזר הערבי לְוָארְזָאזָאת וסיפר אודות גופת הצדיק ופרצה מחלוקת בקרב תושבי וָארְזָאזָאת שכן רבים מהם מצרים על שנלקח מהם הצדיק להיקבר במקום אחר. קם רבי דוד ופקד על היהודים הנרגזים לכבד את רצונו של רבי אברהם. "אל תזיזו את גופת אבי, אני אמלא את מקומו, הוא יקבר בְּאָיְית בּוּ-דְיָאל ואני אקבר בְוָארְזָאזָאת"

    רבים פקדו ציונו ורואו ישועות (גם לי הייתה הזכות להשטח על קברו מספר פעמים עת הדרכתי קבוצות מטיילים במרוקו בראשותו של רבי יחיאל אבוחצירא שליט"א שם נשאתי תפילה וקראתי כמה פרקי תהלים. ש"ט).

    הילולתו מתקיימת מידי שנה ברב פאר והדר בעיר נתניה בר"ח טבת בראשות אחד מצאצאיו הרה"צ רבי שאול שליט"א שעורך את ההילולא כבר חמישים שנה בארץ כהמשך לההילולא שהיתה נחגגת ברב פאר על ציון הצדיק במארוקו. אחיו הגדול של רבי שאול, רבי יעקב ואזאנא  זצוק"ל כיהן כרב הכפר. בעלותו לארץ התיישב בפרדס חנה ונתבש"ם בר"ח אדר ב' תשנ"ז.

    תולדות רבני המשפחה נדפס בספר "השולשלת לבית ואזאנא". בספר כתב-יד שנמצא במכון בן צבי בירושלים כתוב בו בזו הלשון: "שמעתי מהחכם השלם כמוהר"ר [כבוד מורנו הרב רבי] אברהם וזאנא יצ"ו [ישמרו צורו וגואלו] שקרא בספר כתיבת יד הרב המובהק כמוהר"ר הרי"ף (רבי יוסף פינטו) האחרון שהוא מהעיר מראקש.

     יש לציין שמשפחת הצדיק המתגוררת בְּקָזָבְּלָנְקָה בנתה מבנה מפואר מעל הקבר [ראה צילום] ודאגה להעמיד שומר בשכר המתגורר בקירבת הקבר.

פיוט שחיבר רבי דוד דָנִינוֹ לכבוד הצדיק

אָזִיו יָא  כְוָואנָּא, טַלְעו תְּזורו מְעָאנָא,

הָאד לַעְזִיז עְלִינָא, רבי אברהם וָאזָאנָא.  

נָאס הוּמָא כַּלְּלהוּם עַמְלִין פִיה נִיִיתְּהוּם, פּצָדִיק לַעְזִיז עְלִיהוּם,          

יָא לַחְבָּאב תְסְנְטו            

וַאחְד נֵס רָאה שְמַעְתו,

עיִשָה הָרוּש מוּלָאתו ,

דָארְת בִּיהָא אֶל חִירָא,

עְלָא בְּנְתְּהָא סְגִירָּא,                             

טְבָּבא פִיהָא חַיְירָה,                              

וַאחְד טְבִּיב דְנְּסָּא קָאלְהָא בֶּלְכְּיָאסָא

בֶּנְתֶק מָה עַנְדְהָא מְעִישָה,            

דָארו טְבָּבא אוּוְחְלו,                                

וָאש פִי יִדִינָא נְעַמְלו,                              

נבְּרְחוֹ לְצָדִיק אוּנְשַעְלו,               

דִיךּ לִילָא בְּתְּמָאם,                                  

בְּנְתְהָא שָאפְת פְלְמְנָאם,       

תְלָאתָא דְצָדִיקִים בְּלְחְזָאם,                       

נְדְקֵית אֶלְבְנְת בֶּלְקָעִידָה,                          

הָאד לְבִּית רָאהה מַשְדודָה,                      

טְבָּבא קָאלו הָאגְּדָה

יָא בְּנְת חְבָּאבִּי, מְעָאנָא אליהו הנביא,

ורבי יעקב אָבּוּחָצִירָא סַאחְבִּי,               

וָאנָא וָאזָאנָא,                                   

נְדַאוִיהָא פִי פְרָאשְהָא,                    

אוּלְמַרְד יִכְרֵז מְנְּהָא,                       

פוּזֶהּ נִיִּית וָאלְדִיהָא, קָאל סִידְנָה,

אוּקְפְת אֶל בְּנְת עְלָא רְזְלִיהָא,        

אוּפְרְחְת דָאר בּוּהָא,                       

בזכות צדיק אֶלִּי זָאהָא,               

סִידְנָה רב וָאזָאנָא,

בואו אחי! עלו אתנו לפקוד קבר הצדיק

היקר לנו, רבי אברהם וָאזָאנָא.

כל האנשים נותנים בו אמונם.

בצדיק היקר להם.

הו! חביבים הקשיבו,

על נס ששמעתי

עִישָׁה הְרוּשׁ היא בעלת הנס.

יצאה דעתה מרוב דאגה

על בתה הקטנה,

שהרופאים מזור לה לא מצאו.

רופא-נשים אמר לה אמר לה בזהירות

לבתך אין יותר חיים.

רופאים עשו מאמץ והתייאשו

ומה בידנו לעשות,

נקרא בשם הצדיק ונדליק נרות.

אותו לילה בדיוק,

בתה ראתה בחלום

שלשה צדיקים עם אבנט.

ענתה הילדה בעדינות

הבית הזה הוא סגור,

הרופאים כה אמרו.

הו! בת חביבַי, אתנו אליהו הנביא

ורבי יעקב אבוחצירא חברי,

ואני  ואזאנא.

ארפא אותה במיטתה

והחולי יעזוב אותה.

בזכות אמונת הוריה, אמר אדוננו

עמדה הילדה על רגליה

ושמחה בית אביה

בזכות הצדיק שבא אליה,

אדוננו רב ואזאנא

שאול טנג' – אָיְית בּוּ דְיָאל – AIT BOU-DIAL

יהודים בשירותים קונסולאריים

שניים אלה לא היו היחידים שהיו מעורים ביחסים בין הנציגים האנגליים ובין שלטונות מארוקו. אחדים עמדו במישרים בשירותם של האנגלים בתור תורגמנים וסוכנים, ובדו״חים שונים יש וניתן להם התואר סגן־קונסול. גורמים אחדים נצ­טרפו להעמיד תופעה זו של יהודים המשמשים סגני־קונסולים של מדינות אירופה, וקודם־כול של אנגליה, שהחלה מתפשטת במארוקו במאה השמונה־עשרה. על אחד מהם הצביע נציג בריטי בג׳בראלטאר בתזכורתו משנת 1758. המלך עבד אללה גילה יחס רע ביותר כלפי ג׳מס ריד, קונסול כללי של אנגליה במארוקו. הפ­גיעות בו, בזמן שהותו בפאס כדי לנהל את המשא־ומתן עם המלך, היו כה חמורות, וסחיטת הכספים כה מעיקה, עד שהוא התאבד לאחר שחתם על התחייבויות כס­פיות בניגוד להוראות שקיבל. אמנם, לאחר־מכן הצטדקו השלטונות, שריד פגע בכבודו של עבד אללה וגם תמך במתחרהו מוסתצ׳י שישב אז בארזילה. אי־לזאת העצה היעוצה לממשלה בלונדון היא שלא לשלוח קונסולים למארוקו׳ כי אלה ישמשו בני־תערובות ביד המלך ומקור לסחיטת כספים. ׳עליה למנות סגני־קונסו־ לים או נציגים  בתטואן, בתנג׳ה ובערים אחרות שבחוף, כפי הצורך. אלה לא יתמנו מבין נתיני אנגליה, אלא דווקא מבין היהודים שבארץ, לא רק בגלל דברם בלשון הארץ, אלא גם כדי שלא ייראו בעיני המאורים חשובים למדי, ולא יחשבו כי פגיעה בהם תשמש אמצעי יעיל לכפות הסכמה לדרישות בלתי מוצדקות, וכדי להוכיח כי זו הצעה מעשית, מסופר כדבר מפורסם, כי השגריר הנידרלאנדי ישב בג׳בראלטאר בזמן שניהל את שיחות־השלום עם מארוקו, והשתמש לשם כך בסוכ­נים יהודיים, עד שנקבעו כל התנאים. רק אז יצא למארוקו׳ כדי לחתום על החוזה.

אכן גם תפקידם של התורגמנים והסוכנים — סגני־הקונסולים — היה לפעמים מסוכן למדי. ומקרהו של שלמה נחמיאם, יליד מארוקו, שעסק במסחר בלונדון ויצא לרגל עסקיו ועסקי אחרים למארוקו ושם שימש זמן־מה(בשנת 1733) כתור־ גמנו של הקונסול האנגלי שנשלח לשחרר ספינה אנגלית, יוכיח. לפי דברי הבקשה שהגישו למזכיר־המדינה אלמנתו רחל, שנשארה עם יתומים קטנים בלונדון, וה­סוחרים שנפגעו, נשרף שלמה חיים וכל הכסף שהיה אתו הוחרם במצוות מלך מארוקו, על שהעז לדרוש את שיחדור הספינה שנלקחה בשבי. ושמואל רומאנילי מרבה לספר על גורלם של הסוכנים היהודיים בתטואן בימי המלך יזיד (1790— 1792) .

קשרים עם דאניה

יוזמתם של הסוחרים היהודים ביקשה לה שדות־פעולה גם במדינה שעדיין לא עמדה בקשרים עם מארוקו. בשנת 1749 הגיע לקופנהאגן בוזאליו די פאז [Buzaglo de Paz], ששיכנע סוחרים אחדים לשלוח אנייה טעונה סחורות לאספי ולאגאדיר ולהביא משם תוצרת הארץ. לאחר שהצליח הניסיון הראשון הציע די פאז לדאנים להקים חברה לסחר עם מארוקו, ויזם עריכת חוזה שלום ומסחר בין שתי המדינות. כסחורת־יצוא של דאניה נזכרו נשק ותחמושת. ואמנם הפליגה ב־1751 משלחת דאנית למארוקו, שהגיעה לאחר שנה לאספי. ראש המשלחת, לונגוויל, קצין־צבא מחוסר ניסיון בנוהגים הדיפלומאטיים של המזרח, סבור היה, כי די פאז מרמה אותו בזמן רכישת המתנות למלך מארוקו, והוא ביקש עצה מאת ריי הצרפתי, ולא ידע שהוא שותפו־עוזרו של די פאז. לבסוף נוכח לדעת כי מבחינה זו אין הבדל בין הצרפתי ליהודי. נעשה הסכם עם סידי מוחמד בן עבדאללה׳ המשנה־למלך, שב­שטחו היתה אספי. אולם המארוקאנים טענו כי הדאנים הפרו מיד את אחד הסעי­פים הכלולים בו ושידלו את המלך שלא יאשר את ההסכם. אז נשלח שמואל סומבּאל לקופנהאגן עם מכתב ובו האשמות נגד לונגוויל על שהקים נקודה מבוצרת באגאדיר, בניגוד למוסכם. שמואל נתקבל על־ידי המלך ולבסוף נחתם החוזה, שבו נקבע כי קונסול דאניה יישב באספי(1753). את סיומו המוצלח של המשא־ומתן יש לזקוף לזכותו של סומבאל, שהיה אדם פיקח ונבון, משכיל ובעל־נימוסים. הדאנים שילמו את הוצאות נסיעתו של סומבאל, והוא קיבל גם מתנה בסך 500 דוקאטים של זהב, כפי שהובטח לו מראש.

די פאז, שעמד לפני־כן בקשרים עם מארסיי, ניסה כעבור שנים לנהל שיחות דיפלומאטיות בין מארוקו לצרפת, ואפילו התיימר להצליח בעיסקה של מכירת נמל תנג׳ה לצרפת. הממשלה הצרפתית, שהיתה מעוניינת ביותר ברכישה מעין זו, כדי שתהא לה נקודת־אחיזה למסחרה לאורך החוף האטלאנטי של מארוקו, הז­מינה בשנת 1759 את די פאז לפאריס, אבל העניין לא הגיע לכלל סיכום. כעבור שנתיים נתן מולאי מוחמד הרשאה לריי הצרפתי להמשיך בדיונים על העיסקה.

עם עלייתו של מוחמד על כיסא אביו המשיך סומבאל כמזכירו ותורגמנו, וב­תפקידיו אלה לקח חלק פעיל בשיחות ובדיונים דיפלומאטיים עם צרפת, ובמיוחד עם דאניה. כנהוג אז היה מקבל בעד שירותו מתנות וקצבות שנתיות. הוא צבר הון רב, ובשנת 1780 ניסה להעביר את רכושו לגינואה. אולם הוא נאסר והונו הוחרם. שמואל מת כעבור שנתיים בתנג׳ה ברעל שהושם בתרופה. בשנות העשרים למאה זו נתגלתה מצבתו ועליה רשום ׳נבש״מ [נתבע בישיבה של מעלה] הנבון והחשוב הנגיד כהה״ר שמואל סומבאל יום ו׳ טו״ב לחש(ון ?) שנת בראש״ם .

דבריו של ר׳ רפאל משה אלבאז ב׳כסא מלכים׳ (בז, א) על ׳עשרת מריעיו ומיודעיו׳ של המלך מוחמד קרובים לדיוק, ועל סמך המקורות שבידינו אפשר להצביע על מספר זה של יהודים, ששירתוהו בתפקידים שונים. במספר תקמ״ג/1782

ח.ז.הירשברג– יהודים בשירותים קונסולאריים

עמוד 288