שאול טנג'י – מִידֶלְט – MIDELT- רבי שלמה בר ר' משה אָמְסֶלֶם
מִידֶלְט – MIDELT
הישוב
אוכלוסיית העיר מונה כ-50 אלף נפש ונמצאת בגובה 1,488 מ׳ למרגלות ג׳בל עיאשי [הר עִיָאשִׁי].
נמצאת כמעט במרכז מרוקו באמצע שומקום. אי שם בין הצפון לדרום. האזור המקיף אותה שומם מאדם, אבל הנוף מרהיב, בעיקר כיוון שההרים של מזרח האטלס־הרם צצים כאן במפתיע. העיר עצמה אינה מעניינת, אבל היא משמשת בסיס יציאה נוח למספר טיולים מצוינים באזור כולל הטיול אל רכס ג'בל עיאשי. . זוהי גם נקודת עצירה נוחה בכביש הראשי מפאס, ממקנם ומאזרו אל אראשידיה והדרום. העיר מהווה בסים מצוין לסיורי ג׳יפים במסלולים מעניינים שבאמור ג׳בל עיאשי ובהרי האטלס המזרחיים. האיזור עשיר במכרות ובמחצבים. חלק מהמחצבים המאופיינים בתצורות מרהיבות מעשה ידי הטבע.
במידלת אין הרבה יותר מרחוב ראשי אחד, שבצפון העיר הוא נקרא שדרות מוחמד ה-5 ובדרומה – שדרות חסן ה-2. חסן השני שוק צנוע ומספר מסעדות גדולות מאוד, המיועדות לתיירים בטיולים מאורגנים
האתר המעניין הוא שוק השטיחים, הנמצא בסוק אֶל-גְ׳דִיד [השוק החדש] . בשוק נמכרים אך ורק שטיחים הארוגים בידי שבט האטלס הגבוה באיכות טובה. השטיחים מוצגים בצורה ססגונית ומרהיבה
יהודים
רוב היהודים התגוררו במלאח ובתקופת החסות הצרפתית עברו לעיר. הם עסקו בעיקר במסחר ולרשותם היו שישה בתי כנסת ובית ספר.
ביקרתי בעיר מספר פעמים עם קבוצות מטיילים, וכדרכי בכל ישוב אני שואל אחרי יהודים. הופתעתי לשמוע מפי אחדים שכולם הכירו את היהודי היחידי שהיה חי בעיר והיו מכנים אותו "לָאהוּ אְלִי כָּא יִבִּיע מָאחְיָא" [אליהו מוכר העראק]
הצדיקים
רבי שלמה בר ר' משה אָמְסֶלֶם ההילולא כ"ה באייר .
בחודש טבת שנת ״צדיק כתמ״ר יפרח״ [1900] באותו חודש שבו נסתלק לגנזי מרומים מאור הגולה מרן האדמו״ר רבינו יעקב אבוחצירא זיע״א [ראו עליו בערך העיר דמנהור שבמצרים, ש"ט], נולד זצוק״ל להוריו רבי משה זצ׳׳ל, והצדקנית מרת חנה ע״ה. הם היו רודפי צדקה וחסד, וביתם שימש בית ועד לחכמים, בית שכל עובר ושב מצא בו קורת גג ובית חם שדאג לכל מחסורם. נוסף על כך בבית זה היה גם מתן בסתר והם הירבו לתת. שליחות השדרי"ם דרשה מהם לשהייה של חודשים רבים בבית הוריו, ורבי שלמה ניצל כל הזדמנות כדי לעסוק עמם בתורה. משעמדו השדרי"ם על כוחותיו הגדולים של הנער ועל צימאונו הגדול לתורה נשארו למענו בבית הוריו חודשים ארוכים כדי להמשיך וללמוד עמו ולהרוות את צימאונו.
נכדו של הצדיק מוסיף: אני מאמין שבזכות כך זכו הוריו ע"ה לבן צדיק ותלמיד חכם כרבנו שלמה ונתקיים בהם בבעלי הבית מאמר רבי יהושע בן לוי [בבא בתרא דף ט] ״כל הרגיל לעשות צדקה הדיין ליה [לו] בנין בעלי חוכמה וכו…,
רבותיו
בילדותו נלקח רבינו על ידי אביו אל המלמד דמתא, הרה״ג רבי אברהם עטיה זצ״ל, וחלק גדול מתלמודו הוא למד מהצדיקים הגאונים בניו של רבי יעקב אבּוּחָצִירָא ובמיוחד עם רבי מָסְעוּד (ראו עליו במבוא של פרק זה. ש"ט) בנו בכורו של רבי יעקב ואביהם של בָּאבָּא סָאלִי וּבָּאבָּא חָאקִי זצ"ל. (ראו על שניהם בפרק זה. ש"ט) אשר ראה בו "קנקן חדש אך מלא ישן" (המשפט הנכון והמלא: "קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו" -משנה מ. אבות ד'/ב')
הוא חונן בכושר קליטה והבנה, ובזכרון מופלג בור סוד שאינו מאבד טיפה. משגדל הנער והתנשא על פני בני גילו שוב לא נמצא לו מלמד במידלת עירו, שמלבד רבי אברהם – שעול התלמידים והציבור היה עליו – לא היה בה באותם ימים מי שיוכל להרוות את צמאונו של הנער. ישב לו רבי שלמה בעליית הגג שבבית הוריו והגה בתורה בשקידה יום ולילה. במצב זה שלא היה לו רב וחבר שילמד עמו, היו לו לעזר השדרי״ם והם גבאי צדקה שהלכו מעיר לעיר לגבות צדקה, ודרך כלל היו בוחרים ששליחים אלו יהיו תלמידי חכמים גדולים כידוע ממר״ן החיד״א והרי״ט אלגאזי שגם הם היו שדרי״ם, ששליחות זו דרשה מהם לשהות חודשים רבים בנכר, ורבי שלמה היה מנצל שהותם של השדרי״ם מארץ ישראל ומשאר ארצות שהתאכסנו לרוב בבית הוריו, כדי לעסוק עמם בתורה בכל הזדמנות. משעמדו על כוחותיו הגדולים של הנער ועל צמאונו הגדול לתלמוד תורה, נותרו למענו בביתם עוד חודשים ארוכים, בספריו ובעוד מקומות מביא פירושים בשם רבני אשכנז בלי לצטט שם של ספר וכנראה שהיו אלו שדרי׳׳ם, ובפרט מצוי בכמה מקומות פירושים בשם ר״מ בן יואל הכהן מ״מ דק״ק מאקוו.
אלו היו רבותיו של הנער, ונראה שחלק גדול מתלמודו היה מבניו הגדולים של הגאון הקדוש רבי יעקב אביחיצירא [רבינו למד את חוכמת הקבלה מרבינו יצחק אביחצירא זצ״ל, בנו של האדמו״ר רבינו יעקב זצוק״ל, מרוב הערכתו למורו ורבו לא היה קוראו בשמו אלא בכינוי הנביא], שסבבו מפעם לפעם בעיירות האיזור, מפיהם דרש רבינו וקיבל מלא חופניים תורה ודרכי עליה. אך עם כל זה תקופות ארוכות בלית ברירה למד בגפו. לימודו היה ביגיעה מופלגת, מרבה בישיבה וממעט בשינה, הוריו שחששו לבריאותו דיברו מפעם לפעם על לבו, למען ישגיח יותר על כוחותיו, ולא ימעט כל כך בשינה ומנוחה, והוא בשלו: חשקה נפשו בתורה.
בהגיעו לפרקו נשא את הצדקנית מרת אסתר ע״ה. אחרי חתונתו המשיך בדרכו בקודש, יושב בעלית הגג על תלמודו ומוסיף קדושה על קדושה, ויגבה לבו בדרכי ה׳ ובנתיבות החכמה והעבודה עד כי שגבו דרכיו מאד. באותה תקופה אף נכנס לפרד"ס התורה לפני ולפנים, וידו אוחזת בעץ החיים ובכתבי הארי ז״ל. כתבים והגהות בחכמה ועל ״אוצרות חיים״ למהרח״ו ז״ל בכתב יד קדשו שנשתיירו ונשתמרו על לימינו אלה, היו למראה עיני אחד מגדולי מקובלי דודנו, שהפליא את רוממות השגותיו ועומק הבנתו בסתרי תורה, דברים שהם כבשונו של עולם וכיסם עתיק יומין, ואין זוכה להם אלא מי שהוא בעל חכמה חסיד וירא חטא.
הוא השתלם בחברתם של גאוני וצדיקי המשפחה המפוארה והחשובה משפחת אבוחצירא אשר איתן מושבה היה בחבל תאפליללת בה ערים של חכמים ופרושים, ועליה היה נפוץ פתגם עתיק במרוקו: ״אם חריפות ולמדנות אתה מבקש סע למראקש, אם קדושתה ופרישות אתה מבקש סע לחבל תָאפִילָאלְת״, ולא שחסרה מראקש קדושה או תאפיללאת למדנות, אלא שנתעטרה כל אחת מהן בעטרה שנתייחדה בה.
תורתו
כבן י״ט שנה בלבד היה כאשר פגש בו בעיר לקצאבי הגאון הצדיק רבי מסעוד אביחצירא זצוק״ל [בנו בכורו של האדמו״ר רבי יעקב זצוק״ל], ששמעו של הבחור הצעיר מהתבודד תדיר בעלית בית אביו ועוסק בתורה יומם ולילה הגיע לאזניו. ביקש רבי מסעוד לראותו, משהביאוהו לפניו פנה ושאל: במאי עסיק [במה עוסק?] מר. ענה: בהלכות שחיטה. נשאו ונתנו ארוכות בדברי תורה ושקעו במו״מ של הלכה ובפרט בהלכות ומנהגי איסור והיתר. השתומם רבי מסעוד מן הצעיר אשר לפניו, ראה בו קנקן חדש מלא ישן, ונוכח בגדלותו בתורה ובמו״מ של הלכה. עינו הבוחנת לפי ולפנים אף ראתה את יראתו הקודמת לחכמתו ואת השגותיו בקדושה וביראת חטא. ומסר בידו ״כתב סמיכה״ בה נתן ביטוי להתפעלותו, וכך כותב הוא בין הדברים: ״ודעתו צלולה בהבנה, ועמו נאמנה יראה הגונה… ויודע ומבין דעת קדושים באו״ה מבין דבר מתוך דבר… וראיתי שהוא חרד אל דבר ה׳ וסמכתי ידי עליו…״.
בגיל 19 הסמיכו הגאון הצדיק רבי מסעוד אבּוּחָצִירָא (אביהם של בָּאבָּא סָאלִי וּבָּאבָּא חָאקִי זצ"ל. ש"ט) לרבנות ואמר עליו: "ודעתו צלולה ומבין דעת קדושים ומבין דבר מתוך דבר… וראיתי שהוא חרד אל דבר ה' וסמכתי ידי עליו.
בתאפיללאת – חבל ארץ בדרומה של מרוקו, התהלכו יחידי סגולה מבני עליה שהיו כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, היו בה כאלו שלא הביטו מימיהם חוץ לד׳ אמותם, מתבודדים בד׳ אמות של הלכה, נוהגים בנפשם מנהגי חסידות ופרישות מופלגים, מרבים בתעניות ומבקשים תדיר תחבולות למשול בגוף ובכל תולדותיו. המפורסם שבהם היה מאור הגולה אדמו״ר רבי יעקב אביחצירא זי״ע.
שאול טנג'י – מִידֶלְט – MIDELT- רבי שלמה בר ר' משה אָמְסֶלֶם