בתפוצות הגולה-שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו-ד"ר דב נוי-ירושלים תשכ"ד-1964

66 – היכן מקומו של העזאזל

מספר שלום ייתח

היכן מקומו של העזאזל

היה היו שני אחים, אחד מהם עשיר ואחד עני. היה העשיר נוהג לתת מדי שנה בשנה חיטה לאחיו, כדי שזה יאפה ממנה מצות לפסח.

פעם, זמן מה לפני פסח, בא האח העני אל העשיר, כדרכו, כדי לקבל את חלקו. אמר לו אחיו:— תבוא מחר.

בא האח העני למחרת היום, אך האח העשיר אמר לו שוב:— תבוא מחר. —

כך היה האח העשיר דוחה את אחיו העני מיום ליום, עד שיום אחד התרגז ואמר לאחיו:— לך לעזאזל!

העני המסכן חזר לביתו, ובו בוכים ילדיו מרעב ומקור. הוא פייס והשתיק אותם, ׳באומרו:— אלך לחפש דברים טובים בשבילכם.

לקח המסכן את הטלית ואת התפילין שלו, נפרד מביתו ויצא לדרך. הלך העני יום, הלך יומיים עד שהגיע לנחל וישב לנוח. הוציא מתרמילו קצת לחם יבש, הרטיבו במים ואכל. אחר־כך בירך את ברכת המזון, קרא את קריאת שמע ושכב לישון. בבוקר התעורר, נטל את ידיו, אכל קצת לחם יבש, בירך את ברכת המזון ויצא לדרך.

יום נוסף נדד המסכן, עד שראה מרחוק בית קטן ובודד. הוא אמר ללבו!— נראה, שמא זהו מקומו של העזאזל.

הגיע האיש לבית הקטן, ובו שלוש נערות טוות בפלך. אחת טווה חוטי זהב, אחת טווה חוטי צמר׳ ואחת טווה חוטי משי. שלוש הנערות קיבלוהו בשמחה רבה ובסבר פנים יפות:— ברוך הבא!— הן הכניסוהו לתוך הבית והושיבוהו ליד השולחן. אחת הנערות הביאה מים לנטילת ידים, אחת הביאה לחם ומלח, ואחת הביאה מאכלים טובים. אך כל הזמן הוא הרגיש, כי שלוש הנערות עצובות מאוד.

אחרי שסיים האיש את הארוחה ובירך את ברכת המזון, שאל את הנערות:

– הגדנה לי, בבקשה, מדוע אתן עצובות כל־כך ?

 גילו לו הנערות;— מזה שנים רבות טוות אנו בזהב, בצמר ובמשי, ומשקיפות בעד החלון, שמא יבואו הבחורים המיועדים בשבילנו, שישאו אותנו לנשים. אך אלה אינם באים.

ניחם אותן העני:— אל תתעצבנה. אלוהים יהיה בעזרכן. אותו לילה לן העני אצל הנערות ולמחרת היום לבש את בגדיו, נטל את ידיו, התפלל ואכל. ולנערות הבטיח:— אם אצליח בדרכי אמלא את מבוקשכן. הודו הנערות לאיש, נתנו לו צידה לדרך ובירכוהו בדרך צלחה. הלך האיש יום, יומיים, עד שהגיע לאילן ענק ושכב בצילו לנוח. אחרי שהתעורר קטף תפוח כדי לאכול אותו, והנה הוא מר ביותר. שאל האיש את העץ;— הגד־נא לי, אילן נאה, מדוע מרים כל כך פירותיך ^?

ענה העץ  — יודע אני דבר זה, כל עובר־אורח הקוטף מפריי היפה ומוצאו מר, מקללני במקום לברכני. אך את סיבת הדבר לא אדע. אמר העני— אל תתעצב אל ליבך. אם אצליח בדרכי, לא אשכחך, ואברר את סיבת הדבר.

המשיך העני את דרכו אל מקום העזאזל. עבר יום, חלפו יומיים, והאיש הגיע לנהר רחב ידיים, ועליו מעברת ובמעברת איש המושיט אותה והוא בוכה כתינוק. תמה העני ושאל את האיש;— למה תבכה ?

          כיצד לא אבכה — ענה האיש — ומזה שנים אני מעביר אנשים מחוף אל חוף, ואני עצמי אינני יכול לעזוב את המעברת ?

דיבר העני על ליבו של האיש וזה העבירו לחופו השני של הנהר. הבטיח לו העני;— אם אצליח בדרכי, לא אשכחך, ואשאל, מדוע אינך יכול לעזוב את המעברת.

הודה האיש לעני וזה המשיך לדרכו. הוא הלך ונדד, הלך ונדד, עד שהגיע ליער גדול ורחב ידיים. הוא הלך ונדד בו, הלך ונדד בו, עד שהגיע לבית קטן ובו זקנה היודעת הכול. דפק האיש על דלת הבית והזקנה קיבלה אותו בברכת שלום, והביאה לו מאכלים ומשקאות מכל טוב. אחרי שאכל העני די שובעו, שאלה אותו המארחת; האם יש משהו שאוכל לעשותו למענך כדי לעזור לך ? האם יש בפיך שאלות ? אוכל בוודאי להשיב עליהן. שאל העני;— מדוע טח לב העשיר מלעזור לי ?

 ענתה;— מכיוון שמעולם לא ידע מחסור מהו.

• ומתי שמח העני ?
• כשמחזירים לו מה שאבד לו.
• ומדוע אין החתנים באים לשאת את שלוש הנערות הטוות בזהב, בצמר ובמשי ?
• הכל בגלל האשפה שלפני הדלת. אם תטאטאנה הנערות אשפה זו שלפני

פתח ביתן, יבואו החתנים.

• ומדוע מר פריו של האילן הנאה ?
• מתחתיו טמון אוצר גדול. אם יוציאו את האוצר ממקומו, יומתק מיד הפרי.
• ומדוע מעביר האדם כל איש ואשה במעברת הנהר, והוא עצמו אינו יכול לצאת מתוכה ?
• יושיב איש אחר במקומו ואז יוכל לצאת לחופשי.
• ומניין לוקחים מצות לפסח בשביל יהודי שאין לו מצות?— שאל העני

את שאלתו האחרונה.

• לוקחים מזה ונותנים לזה.

שמח האיש על שהשיג את מבוקשו, הודה לזקנה ויצא בדרכו בחזרה. בהגיעו אל הנהר רחב הידיים, סיפר לאיש היושב במעברת את אשר שמע מפי הזקנה יודעת הכול. העביר האיש את העני, ומכיוון ששמח שמחה גדולה

על העצה, נתן מתנות רבות לו ולבני ביתו.

הגיע העני לאילן וקרא אליו:— אם תרשני לקחת את האוצר שמתחתך, ייעשה פרייך מתוק. — מיד נפתחה האדמה והעני ירד למטה. ומה הוא רואה ? כסף ויהלומים ומנורה עשויה זהב טהור. לקח העני את כל מה שהיה שם ועם עלייתו סגרה האדמה את פיה. הודה העץ לעני על שפריו נהיה מתוק ונפרד ממנו בלבביות.

בדרכו הגיע לבית, שבו טוות שלוש הנערות. הוא סיפר להן, כי אם יטאטאו את האשפה, יגיעו החתנים. שמחו הנערות שמחה גדולה ונתנו לו מתנות:— אחת — חוטי זהב, אחת — חוטי משי, ואחת — חוטי צמר.

הגיע העני לביתו שמח וטוב לב. הוא קנה מאכלים, בגדים ונעליים לכל בני ביתו, ובליל הסדר הזמין אליו את אחיו העשיר. זה הגיע מיד, אך עיניו חשכו מרוב קנאה:— מניין לך כל העושר הזה ? — שאל. ענה אחיו:— הרי שלחת אותי לעזאזל, ממנו הבאתי לי את כל אלה.

בתום הסדר, לפני עלות השחר, יצא גם האח העשיר לדרך, לחפש את העזאזל. כך הגיע לאיש שבתוך מעברת הנהר. הוא שאלו:— היכן מקומו של העזאזל?

האיש הבין מיד במה מדובר, ואמר:— כאן, במעברת זו. אך עליך להעבי­רני תחילה לעברו השני של הנהר.

העביר העשיר את האיש, וזה נשתחרר וירד מן המעברת. והאח העשיר נשאר בתוך המעברת.

זה היה סופו של העשיר הקמצן. במקום שאחיו העני ילך לעזאזל, הלך הוא עצמו לשם.

שלום ייתח (מספר! סיפור 66), יליד פאס, בן 30. עלה לארץ בשנת 1958 והצטרף למושב נס־הרים שבהרי ירושלים. עתה הוא היחידי מיוצאי מארוקו שנשתרש במקום ולא עזבו. יש, כנראה, לזקות זאת על חשבון העובדה שגם הוא וגם אשתו(מוצאה ממארוקו) מצטיינים כחקלאים. את הסיפור על מקומו של העזאזל, שנרשם בידי מנשה רזי, שמע בפאס׳ מפי שכן ערבי בשם חסאן, שהיה רגיל לספר סיפורים.

בתפוצות הגולה-שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו-ד"ר דב נוי-ירושלים תשכ"ד-1964