רבי יעקב טולידאנו – קברניט בעין הסערה-מאת נינו רפאל ברוך בן לא"מ רבי גבריאל טולידאנו

לא תגורו מפני איש

היו נושאים שבהם נחלקו הדעות בקרב אחדים מרבני מרוקו כיצד לנהוג. מהם אמרו שמוטב להעלים עין מתופעות מסוימות, כדי למנוע את התרחקותו של הדור הצעיר הנוהה אחר תרבות המערב. רבינו התנגד למגמות אלה. כסבור היה, שרק יהדות אמיצה העומדת בתוקף על משמר ההלכה ללא פשרות, תוכל להחזיק מעמד ולהיות מקור משיכה לדור הצעיר.

גישה עקרונית זו, הובילה אותו לנהל מאבקים בתחומים שונים בהם ניכר כרסום בשמירת ההלכה. כך, למשל, הייתה תופעה של צילום שמחות בשבת על ידי צלמים נוכרים, וזאת בהסתמך על היתרים דחוקים כגון רמז וכיוצא בזה. היו מקרב הרבנים שנטו להעלים עין מהתופעה, מתוך מחשבה כי ממילא אין סיכוי למאבק ומוטב להקל כדי לא להרחיק את הרחוקים, אולם רבינו נלחם בתופעה בעקביות ובנחישות וללא פשרות.

כך גם היה במקרים של ריקודים מעורבים בחתונות. היו שבחרו להעלים עין במחשבה שממילא מדובר במאבק אבוד מראש, ומוטב להתרכז בדברים אחרים. אולם רבינו נלחם כאש להבה כנגד התופעה, והבהיר כי לא יאות לערוך חופה וקידושין למי שבחתונתו יתקיימו ריקודים מעורבים. הואיל ורב העיר היה בעל מעמד שלטוני, משמעות הדבר הייתה שאותו זוג לא יוכל לרשום את הנישואין מבחינה חוקית.

רבינו לא הסתפק במחאה מעל בימת בית הכנסת.

כאשר נודע לו באחד הימים על חתונה שעמדה להתקיים בתערובת, הטריח את עצמו להגיע באופן אישי למקום עד לתיקון המכשלה. נחוש היה רבינו למנוע את התפשטותה של פרצה זו. לא אחת קיים במאבקים אלה את מצוות ״לא תגורו מפני איש״, שכן היו בקרב תקיפי הקהילה כאלה שההשכלה כבר החלה לפעפע בקרבם, והם החשיבו את עמדת הרב לחומרא יתירה. אך רבינו לא זז כמלוא נימה מהנהגותיו, גם אם לא נשאו חן בעיני כולם.

המאבק נגד גיורי כזב

בעקבות השלטון הצרפתי, התפתחו בשולי הקהילה קשרים בלתי ראויים בין בני נוער יהודים ושאינם יהודים שהובילו בכמה מקרים עד כדי נישואי תערובת, רח״ל. רבינו נלחם בתופעה זו בכל כוחו עד למיגורה. כאשר נדרש הדבר, אף מימן כרטיס נסיעה והסדיר אשרת כניסה לארץ ישראל על מנת להרחיק מהאזור צעירים שנקלעו לקשרים בלתי הולמים.

רבינו גם נדרש לסוגיית הגיור, כאשר פנו לבית הדין צעירים שביקשו לגייר בנות ניכר על מנת שיוכלו להינשא להן. גיורים אלו היו רק מן השפה ולחוץ, שכן לא עמדה מאחוריהם כל כוונה רצינית לשמור תורה ומצוות. רבינו הודאג מהתפשטות התופעה והציע דרכים למגרה. עמדתו הייתה, שאין להקל בנושא הגיור על מנת למנוע את התנתקות הצעירים מהקהילה. באגרת נרגשת ששיגר לבית הדין הגבוה בעיר רבאט כתב:

"הדבר ברור כשמש בצהרים שאין באים להתגייר לאהבת דתינו הקדושה, אלא לעשות נחת רוח לבן זוגם, ביען שהוא מתבייש מקרוביו ואבותיו לישא בת הערלים… ואין עושין רק שינוי השם. והראיה: שנשארים ככוחם אז כוחם עתה, ובמעשיהם של חול כך מעשיהן של שבת, ומעולם לא קיימו מצות טבילת מצוה לנידותם, ואוכלין נבילות וטרפות אם יזדמנו להן. א״כ כיצד נקבל אותן?…

ואין לומר דמוטב דליעבדו איסורא זוטא ולא ליעבדו איסורא רבה״. חרא, שאין עושין זה כי אם לכסות קלונן ובושתם ועומדין בסורן הרע, וזו אינה גירות כלל ועיקר, רק שינוי השם ערלית בשם יהודית. ועוד נמצא לפי״ז אנו מחזיקין ביד עוברי עבירה, שמפני שסומכים על שינוי השם לחפות עליהם – עושין מה שלבן חפץ, והולכין אחר בנות הערלים בלי בושה ובלי כלימה… אבל כשיראו שנעלנו הדלת בפניהם ואין מקבלים אותן לשם יהודית, אפשר לא יעשו עוד כדבר".

משנודע לרבינו כי אירופאים משוטטים ברחובות האזור היהודי בשעות הלילה, יצאה בשנת תרח״צ(1938) הוראה מבית דינו האוסרת על בנות ישראל לצאת מבתיהן כלל לאחר השעה שמונה בערב. הוא גם דאג להקים משמר מבני הקהילה שפעל לסגירת בתי מרזח שנפתחו בפאתי השכונה היהודית, והיוו מכשול לצעירים.

פעילות זו לא מצאה חן בעיני אחד העשירים שנמשך אחר תרבות צרפת. הלה הפעיל קשרים בקרב חוגי השלטון נגד ״הרב הקנאי והקיצוני״ עד שהצליח לבטל את תקנות הצניעות.

אותו אדם לא יצא נקי ממעשיו. קפידתו של רבינו ופעלו אשר הוביל להחטאת הרבים פגעו בו, ובאותה שנה נפגע קשות אחד מקרובי משפחתו. שנים רבות לאחר מכן, ורבינו כבר מתגורר בארץ הקודש התקבלה בביתו איגרת מהעיר מקנס, ובה הודיעוהו כי אותו אדם מוטל על ערש דווי וימיו ספורים. בשמו של החולה נשלחה בקשה לרבינו כי יסלח וימחל לו על כל הצער ועגמת הנפש שגרם לו.

״ברור שאני סולח לו על הפגיעה בכבודי׳/ אמר רבינו למקורביו. ״אבל איך יצליח אותו אומלל לבקש סליחה מכל אלה שניזוקו ברוחניות מחמת מעשיו?״

♦ ♦ ♦

בכל מאבקיו אלה פעל רבינו לסתימת פרצות. אולם היסב ידע כי המענה האמיתי לסכנות הרוחניות שארבו ליהודי מקנס וליהדות מרוקו בכלל, הוא בשדה החינוך. רק בתחום הזה – בהקמת מוסדות תורה וישיבות שיחסנו את תלמידיהם מפני פגעי הזמן – יוכרע גורל המערכה.

על כן שינס רבינו את מותניו, ומיום כניסתו לרבנות מקנס, הקדיש חלק ניכר מזמנו כדי לחשוב ולהתייעץ מה היא הדרך החינוכית הנאותה לזמנים אלה, ובכדי להקים מוסדות בהם יזכה הדור הצעיר לחינוך על טהרת הקודש וללא פשרות בהלכה ובהשקפה.

את מאבקיו אלה לא בכוחות עצמו ניהל רבינו, אלא בשיתוף בני ״החבורה הקדושה״, גדולי ונכבדי מקנס, שרבים מהם למדו עימו בצוותא על ספסל הלימודים בבתי המדרש ובכוללים בעיר. נציין כאן את הבולטים והמיוחדים שבהם, ובראשם את הדיינים שכיהנו לצידו של רבינו.

רבי יעקב טולידאנו – קברניט בעין הסערה–מאת נינו רפאל ברוך בן לא"מ רבי גבריאל טולידאנו

עמוד 132