מורשת יהדות מרוקו

ברית מספר 42 בעריכת אשר כנפו ודוד בן שושן מבט על טיטואן ומרוקו הספרדית ועוד….

תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933־1945

יצחק גרשון

החשיבות שהמשטר הנאצי נתן לתעמולה פנימית בגרמניה, וגם מחוצה לה, היא מן המפורסמות. כאן אנסה לבחון את דרכי התעמולה הזו בצפון מרוקו, והיות שצפון מרוקו היה אז תחת פרוטקטוראט ספרדי, אגע גם בתעמולה בספרד.

עם עליית הנאצים לשלטון הוקמה סוכנות חדשות שפעלה למעשה כסוכנות תעמולה, Deutsches Nachrichtenbüro" ,DNBm, שהעבירה לא רק חדשות אלא גם כתבות ומאמרים. בספרד, שגרירות גרמניה השתדלה לפרסם כתבות אלה, בתרגום, בעתונים שונים, בהצלחה די גדולה. ב־1934 פורסמו 164 כתבות מטעמה בעתונות הימין, כמו .ABC השגרירות מימנה גם כתבי עת שונים, כמו informaciones וכתב העת הנשי informaciones .Aspiraciones אף פרסם מאמר של היטלר עצמו: (”soy antisemita Por que“ = למה אני אנטישמי), סימן שהתעמולה לא התרכזה רק בשבחי המשטר אלה טפטפה, ויותר מטפטפה, רעל נגד היהודים. לכן מימנה בגלוי הוצאות ספרים שהתרכזו באנטישמיות, [:־Ediciones Antisectarias של הכומר Juan Tusquets עד 1939 ואחר כך את Lumen של אותו איש, Ediciones Toledo של Francisco Ferrari Biloch שהיה אנטישמי מוצהר, Ediciones Rubinos שפרסמה 9 ספרים של תעמולה נאצית גסה ועוד 7 של מחברים ספרדים, כשבכולם הסכנה היהודית היא נושא מרכזי או משני. נוסף על אלה, מסוף מלחמת האזרחים פעילה בספרד הוצאה גרמנית,.Editorial Blass

בנוסף לזה פוזרו חוברות Weltdiensrn (=שרות עולמי), בספרדית Servicio Mundial ובצרפתית Service Mondial, שהתמקדו באנטישמיות ובאנטיקומוניזם. Servicio Mundial היה בולטין כתוב במכונת כתיבה על דף בו מודפס הלוגו וכתובת המו״ל, Ulrich Fleischhauer מארפורט, שייסד את הבולטין כבר ב־1924 ללא הצלחה רבה אך עם עליית הנאצים לשלטון קיבל מימון רציני ופרסם את הבולטין בשפות שונות, ביניהן צרפתית וספרדית. לפי דיווח צרפתי מאוקטובר 1934 מו״ל זה היה מומחה להדפסה בשפות מזרחיות, סימן שהבולטין פורסם גם בערבית. ואכן כבר בספטמבר של אותה שנה המפקח על העניינים השריפיים (=המרוקאים)       

בטנגיר כותב לרבאט שבין המקומיים מסתובבים דפי תעמולה בערבית העוברים מיד ליד. כדי לתת דוגמא, הבולטין בצרפתית מ־15 באוגוסט 1934 מצטט מאמר שפרסם עזריאל קרליבך בהיינט הוורשאי כדי לענות לו: ״אדונים יהודים, מזמן עבר זמנה של האנטישמיות המקומית. העניין עתה הוא הוצאת המסקנות מהחוצפה היהודית, שהסתתרה אך נחשפה מאז. צריך שהיהודים יהיו מחוסלים (elimines) מהציוויליזציה הארית־נוצרית, בני התערובת כמו בני הגזע הטהורים״. ובמדור ספרים מומלץ הספר היהודים בפני הכנסייה ובפני ההיסטוריה המונה את העדויות ההיסטוריות לכאורה המאשרות לדבריו את אמיתות עלילת הדם הפולחנית

התעמולה הזו הגיעה גם לצפון מרוקו, כי גם שם הגיעה העתונות הארצית הספרדית וגם שם הגיעו הבולטינים של ה־Servicio Mundial. בצפון מרוקו פוזרו גם אלפי פליירים של Deutscher Fichte-Bumt שהודפסו בהמבורג, ובהם תעמולה נאצית מתובלת בהסתה נגד היהודים. יש בידי שני פליירים כאלה, שמסר לי דודי ר' יצחק גרסון ז״ל ונמצאו בין ניירות סבי יעקב גרסון ז״ל. כנראה נמסרו לו על ידי מכר ספרדי כדי להזהירו, ודרכו את הקהילה. באחד מהם, הנושא את הכותרת ״שקרנים נחשפים״ Embusteros) desenmascarados) כתוב: ״שלוש מאות היהודים שלפי הצהרת היהודי רטנאו שולטים בחשאי על העולם, מפחדים שכוחם ייהרס על ידי אדולף היטלר ושיחל אז, לא רק עבור העם היהודי אלא עבור כל העמים, עידן של שחרור משלטון הזהב ומהעבדות הרוחנית והכלכלית״.

פליירים אלה הגיעו לקונסוליות הגרמניות בטיטואן ובטנגיר ופוזרו על ידי נציגים של המפלגה הנאצית באזור. בטיטואן הקונסול Richter ותת־הקונסול Braun נעזרו בעיקר באיש ששהה כבר זמן רב במקום והיה אחראי מטעם המפלגה למגעים עם המקומיים, Adolph Langenheim, ובשליח שהגיע לא מזמן לשם בשם Zobel. שני אלה היו מרגלים לכל דבר, ידועים לשלטונות הספרדים, ועזרו להם אנשי עסקים שניהלו חברות גרמניות, כמו Johannes Bemhardt מה־Hermán Paege ,(Sociedad Financiera Industrial) SOFINDUS, מנהל ה- HISMA בסאוטה, חברה שעסקה בתחבורה, נציגו במלילייה ,Walter Kraemer זה שבטיטואן, אדם בשם Mawick, וכן נציגה של חברת כרייה גרמנית בהרי הריף, Kurt Meyer, שהסתובב בכל הפרוטקטוראט.

יש עדויות רבות שדפים אלה פוזרו גם בערבית.עוד ב־1933 האשים העתון Día מסאוטה תועמלנים זרים בהסתת המוסלמים. לנגנהיים מיהר לענות ולהתנקות מאשמה במאמר שחתם מורה ילדיו, Gaceta de Africa^ ,Schlingting. אבל Día צדק כנראה כי הקונסול הצרפתי בטיטואן דיווח שהמוסלמים הפגינו ועברו ברחובות המלאה בצעקות ״תחי גרמניה״.

ברית מספר 42 בעריכת אשר כנפו ודוד בן שושן מבט על טיטואן ומרוקו הספרדית ועוד….תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933־1945 -יצחק גרשון

עמוד 5

25/05/2026

תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933-1945

לא רק בכתובים, גם דרך הרדיו ניסו הנאצים להשפיע, לעורר אהדה לגרמניה ולהסית נגד היהודים. בעקבות הצלחת רדיו בארי האיטלקית, שהמוסלמים הקשיבו לו בבתי קפה ובתי תה, פתח רדיו ברלין בשידורי תעמולה בערבית, ומיד אחר כך בתחנה מקומית אותה מימנו, רדיו טיטואן. על השפעת התעמולה הרדיופונית הזו כתב בדאגה הנציב של הפרוטקטוראט הצרפתי, הגנרל נוגס, לפריס ב־18 בנובמבר 1938: ׳׳גידול מכירת מכשירי הרדיו למקומיים הופך אותם חדירים יותר לתעמולה עויינת […] השדרן הערבי מרצה ארוכות על המצב בפלשטינה […] יש בדבריו כר נרחב לאנטישמיות והוא לא מפספס הזדמנות למנות את מדינות אירופה האוסרות ליהודים כניסה לארצותיהן״.

כל התעמולה הזו לא הניבה פרות רבים בכל הנוגע להסתה האנטי־יהודית. אנו יודעים רק על מספר קטן של הפגנות, לא משמעותיות במיוחד, בטיטואן ובאל־קצר, שהשלטונות הספרדים מיהרו לדכא. אך מצב זה איים להשתנות ב 1936. בעקבות המאורעות בפלשטינה רדיו ברלין ורדיו טיטואן שידרו נאומים חוצבי להבות של המופתי האג' אמין אל־חוסייני. זו גם השנה בה ביקר בטיטואן שקיב ארסלאן, האידיאולוג הפאן־ערבי המקורב לנאצים, וזו בעיקר השנה בה פרנקו וקבוצת גנרלים מרדו ברפובליקה הספרדית, הכריזו על ״התקוממות לאומית׳׳, Alzamiento Nacional, והחלה מלחמת האזרחים.

בספרד, בעקבות הצלחות פרנקו והשתלטותו על אזורים רחבים של חצי האי, התעצם מאמץ התעמולה הגרמני. השגרירות בסלמנקה השיקה בולטין שבועי, ASPA, Actualidades semanales de prensa alemana (= חדשות שבועיות מהעיתונות הגרמנית), שהתרכז כמובן באנטי־יהדות ובאנטי־קומוניזם.

בנוסף המשיכה השגרירות ביתר שאת לממן הוצאות לאור, לקנות עתונאים ולממן עתונים בהם פורסמו תדיר ׳׳מכתבים מברלין׳׳ Cartas Berlinesas, שחוברו עתה בשגרירות. זאת בנוסף לבולטין פוליטי שפוזר כפלייר ב־50.000 עותקים, עתון נוער, Heroísmo y Aventura, שהגיע ל־40.000, ועתון סטירי, 7 Colección de los, בסביבות ה־100.000 עותקים. כל העתונים האלה הגיעו כמובן גם לצפון מרוקו ־Cartas Berlinesas מצאו מקום גם בעתונים מקומיים כמו El Telegrama del Rif או El Faro de Ceuta. אבל עיקר התעמולה הגרמנית נעשתה כאן בערבית, ומכאן הוחדרה לשטח הפרוטקטוראט הצרפתי. ביוני 1937 מנהל המשרד הפוליטי ברבאט כותב לכל מפקדי הצבא ולכל המפקחים האזרחיים שחוברת אנטישמית בערבית, בת 195 עמודים, הגיעה מהצפון ומופצת בחשאי, וכותרתה ״האינטריגות הציוניות והסכנה היהודית בעולם״. כמו כן פוזרו פליירים עם כותרות כמו ״האנגלו־יהודים המכריחים את אחינו בפלשטינה לפחד ולכניעה תחת הדיקטטורה היהודית״.

 בפלייר אחר נכתב: ״היהודי מכרסם אתכם כפי שהשרצים מכרסמים את הכבשה. צרפת מגנה עליו. הוא סוכן צרפת, יד ימינה. גרמניה עוצרת ורודפת את היהודים ומחרימה את נכסיהם. לולא הייתם עבדים לצרפת יכולתם לפעול באותה הצורה״. למרות הכל, התעמולה האנטי־יהודית שלוחת הרסן של הימין הפאלאנגיסטי־נוצרי בספרד ושל הגרמנים גם בספרד וגם במרוקו לא הביאו את שלטונות הפרוטקטוראט להתעמר ביהודים. אמנם עם ההתקוממות של פרנקו נורו ונהרגו יהודים בידי פאלאנגיסטים, אך זה נעצר אחרי ימים ספורים. אחרים נאסרו ונכלאו זמנית בבתי הסוהר El Mogote שבטיטואן Hacho Eln שבסאוטה, אבל כתומכים במפלגות רפובליקניות וסוציאליסטיות וכבונים חופשיים ולא בשל יהדותם. מה שכן, מיד בימים הראשונים של ההתקוממות נדרשו מהיהודים תרומות כספיות והם נענו מפחד יותר מאשר ברצון, ואולי היתרמותם זו עזרה לשמור עליהם. שמות התורמים פורסמו בעיתונים ופרסום זה פעל. ביום הראשון למבצע נרשמו בטיטואן 24 יהודים מתוך 29 תורמים בסך הכל, וכולם בסכומים קטנים. כמה ימים אחר כך הסכומים גדלים ומגיעים ל־250 ועד 500 פסטות. אך בראשון באוגוסט, פחות משבועיים מפרוץ ההתקוממות, נפתחת התרמה חדשה ובה כבר רואים שינוי כמותי ואיכותי. היהודים העשירים פותחים את הכיס. יעקב פאריינטה, מנחם בן עטר ויצחק בן הראש תורמים 7.500 פסטות. משה קארסיינטה, שלמה בנאלאל, אברהם קורייאט, יוסף טולידנו, שלמה גרסון ויצחק סיקסו 5.000 כל אחד. ליאון סנאנס ויעקב גרסון(סבי) 3.000. ליאון טאורל 2.500 ויעקב בנאדי.2.000 אלה סכומים גדולים כשיודעים שבאותה התקופה השכר השבועי הממוצע בספרד הסתכם בכ־45 פסטות, שהשכר היומי של פועל פשוט נע בין 5 ל־8 פסטות ושקילו לחם עלה חצי פסטה או קצת יותר לפי הזמן והמקום. מעל לכל, בנוסף לתרומות אישיות אלה צריך לקחת בחשבון את ההלוואה הגדולה שהעניקו הבנק חסאן מטיטואן והבנק פאריינטה מטנגיר לפרנקו, בתיווכו של הקולונל בייגבדר, הלוואה שאיפשרה לו לעבור את ימי המיצר, ושכמובן גם היא ניתנה תחת איומים.

ברית מספר 42 בעריכת אשר כנפו ודוד בן שושן מבט על טיטואן ומרוקו הספרדית ועוד….תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933־1945 -יצחק גרשון

תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933-1945

ובחזרה לגרמנים. אין ספק שלאחר ההתקוממות הרגישו יותר חופשיים להפיץ את תעמולתם בצפון מרוקו ומשם לאזור הפרוטקטוראט הצרפתי, לכל אורך מלחמת האזרחים הספרדית ועם פרוץ מלחמת העולם. בפברואר 1937 מדווח לפאריס אלברט סאגס, מנהל בית ספר כי״ח בטנגיר, שמסתובבת בעיר חוברת בערבית תחת הכותרת היטלר ובה קטעים ממיין קמפף, וכמו כן שלנגנהיים, המכונה בעיר ׳׳לורנס הגרמני״, מכין כנראה בטיטואן תרגום שלם של הספר, שהוא מתכוון להדפיס ולהפיץ. בספטמבר אותה שנה הוא כותב שבהמרצה של אדם בשם Fritz או Fitche מנסים לייסד בטנגיר ליגה אנטי־יהודית. ב־1938 מופצים מטנגיר לכל האזור חוברות של הפרוטוקולים של זקני ציון. ומראשית 1939 רדיו ברלין Zeesens ששידרה עד אז בערבית ספרותית החל לשדר בערבית מרוקאית מדוברת ובברברית. בשידורים אלה, מרגע שפרצה מלחמת העולם, היא כונתה ״מלחמת היהודים״, כי ״בני הברית נלחמים למען היהודים״. כך גם כונתה בנאומי המופתי, שניתנו בשידורים חוזרים ונשנים.

בטיטואן לנגנהיים ניסה ביתר שאת לרתום לצד גרמניה את אנשי מפלגת הרפורמות הלאומנית, האיסלאה, והצליח להביא לברלין משלחת מהמפלגה בראשות עבד אל־חאלק טורס ב־.1941 ובמאי 1942 קונסול צרפת בטיטואן דיווח לרבאט שחוברת מטעם העתון הברלינאי בריד אל שארק, תחת הכותרת ״האיסלאם והיהודים״ מסתובבת בין תלמידי בית הספר הלאומני של מוחמד אל־מקי נאצירי. אך בניגוד לנאצירי, טורס לא נשבה בשירת הסירנות הנאציות, שמר על יחס הוגן ליהודי עירו ולפי עדות דודי ר' יצחק גרסון אף התערב פעם כדי לדכא הפגנה של מקומיים נושאים צלבי קרס שצעדו לכיוון המלאח.

בטנגיר, מרגע שהכוחות הספרדים השתלטו על העיר בקיץ 1940, היתה לגרמנים יד חופשית כמעט לגמרי. אם בעבר גורשו מהעיר תועמלנים שניסו לעורר הסתה ולייצר מהומות נגד היהודים, כמו השוויצרי Ferdinand Pfeffer או הגרמני,Karl Völman מעתה הקונסול הגרמני השתלט על ארמון המנדוב, בו הסתובבו אנשים במדים גרמניים, ומשם הפעיל צבא של מרגלים ותועמלנים.

כל הפעילות הזו לא מנעה את ספרדים לנסות ולדכא כל תסיסה, אנטי־יהודית או אחרת, למען אבטחת שליטתם, והם אף איפשרו כניסת פליטים יהודים לעיר.

היהודים בעצמם לא טמנו ידם בצלחת ורבים, לפי דיווחים ספרדים, עזרו ל-Intelligence Service הבריטי במקום, ביניהם נציג חברת Shell אליהו אזאגורי וכל עובדי בנק פאריינטה. כמו כן דווח על רבים שעבדו עבור Deuxieme Bureaux הצרפתי, על מחלקותיו השונות בטנג'יר, מחלקת Andre Pierre, מחלקת Truchet, ובעיקר מחלקת.Luizet גם בטיטואן היו יהודים שאזרו אומץ ועבדו בשביל שירותי הביון של קונסולית צרפת, כמו דוד אאודאי, וקונסולית בריטניה, כמו נסים בן עטר וחיים בן נאים. פעילות זו אף הורחבה אחרי מבצע לפיד, כשהיהודים הרגישו שהרוח משנה כיוון.

הגרמנים מצידם המשיכו בהסתה, כשעם מבצע לפיד הם קושרים עתה את היהודים עם האמריקאים ועם האנגלים. פוזרו פליירים שקראו לחבל ברכוש אמריקאי, צבאי או אחר, והציגו את היהודים ככאלה שחברו הן לאמריקאים והן לבולשביקים כדי להחליש את האיסלאם. באחד מהם נכתב: ״היהודים, מקור הרוע, הגורם העיקרי לכל המלחמות, לכל הצרות של העולם, […] יש צורך להילחם כתמנון היהודי, בנחש הציוני, בלוחמנות האנגלו־יהודית״. דף אחר ציטט מהקוראן: ״מעוררי השנאה העזה ביותר נגד המאמינים הם היהודים ועובדי האלילים״ וממשיך: ״היהודים והמלווים בריבית גונבים מהמאמינים וחייבים להיענש על כך״. בפליירים גם שולבו קריקטורות, אחת מהן מציגה חיילים אמריקאים ויהודים בוזזים בית של מוסלמי. בחגיגות עיד אל־אדחה של 1942 הפיצה הקונסוליה הגרמנית 10.000 עותקים של עלון בו נכתב: ״חברינו המוסלמים! בחג קורבן זה אנו מאחלים לכם את ברכת והגנת האל. אתם יודעים שלכל אורך ההיסטוריה היתה לכם גרמניה חברה נאמנה. אתם יודעים שאויביכם, היהודים, האנגלים והאמריקאים, הם גם אויבי גרמניה, ושתקוותכם שלעמים הערבים יהיה עתיד טוב יותר היא באותה מידה התקווה והמטרה של גרמניה. הייל ושאלוהים יהיה עמכם״.

רדיו ברלין הרהיב את שידוריו באותה התקופה ושידר שידורים מיוחדים לאזורים השונים. עבור צפון מרוקו השתמש בשדרן מאזור הריף, מחמד בוזיד. באזורים רבים שודרו קריאות להרוג יהודים, אך לא ברור, ולא בטוח, שקריאות אלה, כדוגמת הקריאה של המופתי ב-1944 ״הירגו ביהודים היכן שתמצאו אותם, בשם אהבת האל, ההיסטוריה והדת״, שודרו גם לצפון אפריקה. שידורים אלה הפכו למאמץ המרכזי של התעמולה הגרמנית, כי הספרדים, בעקבות פיטורי השר הפלאנגיסט Serrano Suner ממשרד החוץ בספטמבר 42, ובעקבות מבצע לפיד בנובמבר, החלו להצר את פעילות הקונסוליות הגרמניות. הטעם העיקרי לכך היה הרצון לרסן את התנועה הלאומנית המרוקאית, אשר ידעו שנעזרה כספית על ידי הגרמנים, אבל דרך אגב ריסנו גם את נסיונות ההתססה האנטי־יהודית. מכל מקום החל מ־1943 מתמעטות לגמרי העדויות על חומרים כתובים, בניגוד לעדויות הממשיכות על השידורים. כך שמבצע לפיד סימן שינוי מגמה גם בקשר לתעמולה הגרמנית באזור.

לסיכום

אפשר לאמר שהגרמנים השקיעו רבות בתעמולה פרו־נאצית וגם בהסתה אנטי־יהודית. אבל כל המאמצים שלהם לא הצליחו להביא לתוצאות משמעותיות כלשהן. הספרדים צעקו השכם והערב סלוגנים אנטישמיים בחצי האי ואף אחרי ביקור הימלר במקום החלו לרשום פרטים על היהודים שבחצי האי ולכנס אותם בארכיב מסודר, ׳׳הארכיב היהודי׳׳, ,el Archivo Judaico ש׳׳נעלם׳׳ באורח פלא מאוחר יותר. אבל יהודי הפרוטקטוראט לא הוכנסו בו או לא הספיקו להיות מוכנסים בו, ובכל מקרה לכל אורך מלחמת העולם הספרדים לא נגעו לרעה ביהודי הפרוטקטוראט, מלבד מעטים שנשפטו כבונים חופשיים. ואילו המוסלמים, אם כמה מראשי הלאומנים נטו לקוות שגרמניה תעזור למאווייהם הלאומיים, תהפוכות המלחמה ציננו אותם. ולגבי יחס הרוב המוסלמי ליהודים אני בהרגשה שההסתה הגרמנית כמעט ולא השפיעה. בכל התקופה התקיימו בערי הצפון כמה הפגנות בודדות, לא מהומות של ממש. אם הנאצים קיוו לעורר את המוסלמים לפרעות כמו ה׳׳פרהוד׳׳ בבגדד ב־ 1941, אז הם נחלו כישלון.

ברית מספר 42 בעריכת אשר כנפו ודוד בן שושן מבט על טיטואן ומרוקו הספרדית ועוד….תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933־1945 -יצחק גרשון