מורשת יהדות מרוקו

נהוראי (מאיר) שטרית

מות הקדושים

בעקבות הרצח הנתעב של רבי אלעזר אביחצירא בב״ש ובמלאות מאה שעם לרצח נתעב אחר במרוקו, של רבי יצחק בן רבי יעקב אביחצירא.

'אביר יעקב' הוא התואר שהוענק במרוקו לרבי יעקב אביחצירא שיצא ממרוקו בשנת 1880 על מנת להגיע לארץ־ישראל ולא זכה לכך. במאמר זה ידובר על חמישה דורות רבנים שניהלו את הישיבה בעיר 'ארפוד' שבחבל תפילאלת.

ראשון בשושלת המפוארת היה רבי יעקב אביחצירא. על-אף שידוע לנו שהישיבה הייתה קיימת לפני זה לא ידובר כאן על תקופות קדומות, שאין לנו עליהן תיעוד בכתב. מאמר זה, בא בעקבות הרצח הנתעב של רבי אלעזר זצ״ל שאירע בבאר-שבע על-ידי יהודי ולרגל מלאות מאה שנה להירצחו במרוקו ע״י ערבי של בנו של רבי יעקב, רבי יצחק זצ״ל.

רבי יעקב אבוחצירא הגיע לארפוד בחבל 'תפילאלת' שבמרוקו, הגובל במדבר 'הסהרה', בגבולה הדרומי של אלגיריה, לפני למעלה ממאתיים שנה. הוא מצא שם ישיבה שהתקיימה שנים רבות לפניו, החל להרביץ בה תורה, הרחיב אותה ופתח אותה בפני תלמידים מכל האזור. בהגיעו לארפוד שם לבו רבי יעקב לכך שהבורות פשתה בין היהודים בעיירות בכל האזור. בלבו גמלה ההחלטה להילחם בבורות זו עד לביעורה המוחלט. הוא לקח על עצמו להעלות את רמתם של היהודים בכל העיירות והערים באזור זה לדרגה כזו, שלא יהיו יותר בורים ועמי ארצות ושכל יהודי ידע להתפלל מתוך סידור. הישיבה בתקופת רבי יעקב נקראת על שמו "ישיבת רבי יעקב" והוא עצמו עמד בראשה.

למעשה, רבי יעקב חידש את המפעל התורני האדיר, אחרי כאלף שנה, שהיה במחוז זה שנקרא לפנים "סיזיאלמסא", ואשר היה בקשרים הדוקים במשך מאות בשנים עם מרכזים אחרים בעולם היהודי: 'פוסטאט' במצרים (כיום קהיר), 'קירוואן' (היום תוניס), ׳בבל׳ שבעירק (היום בגדאד), רמלה בארץ־ישראל (במקום ירושלים שהייתה חרבה וכבושה). ׳סיז׳ילמאסא׳ שתפסה מקום נכבד בהיסטוריה של אזור זה, נעלמה כפי שנעלמו מרכזים דומים בעולם היהודי

אחרי ׳סיז׳ילמאסא׳, באה שממה תורנית והבערות פשתה בכל רחבי האזור. כאמור, בא רבי יעקב והרחיב את הישיבה הן בבניה והן בהרחבת ספרייתה וברכישת ספרי קודש רבים וקרא לראשי הקהילות בערים ובעיירות האזור להפנות לישיבתו תלמידים רבים על מנת ללמדם לימודים תורניים. הוא חילק את התלמידים שהתקבלו, למסלולים שונים לפי הכישורים שלהם: מי להכשרתו כרב, מי ללימודי שחיטה, מי להיות מוהל, מי לחזנות לשירה ולפיוט ומי להוראה ב'חדר' ובישיבות המשנה שהוקמו בכל בתי-הכנסת, בערים כמו 'מידלת' ובעשרות עיירות הפזורות ב'תפילאלת’. כעבור כמה שנים התוצאות היו מדהימות בגודלן ובתופעתן: רבנים רבים קיבלו את ההסמכה ונשלחו לשרת בכל העיירות וערי האזור, את הקהילות השונות. בגוראמה בלבד הוכשרו ששה עשר רבנים גדולים בתורה. שלושה עשר מתוכם היו ממשפחה אחת ומאב אחד, רבי דויד הלוי.

רבי יעקב יצא לסיור במקומות שבהם הופצה תורת ישראל ונעשה בהם מעשה הדברת הבערות ביוזמתו וברכתו הגדולה. הוא נתמלא סיפוק רב וחזר לישיבה מלא קורת רוח ושבחים לשם יתב' שסייע בידו להגיע להצלחה כה גדולה. הוא ביקש ממשפחתו וקהל עדתו לשחררו מעול ניהול הישיבה, כדי להגשים את שאיפת חייו: לעלות לארץ ישראל. כידוע, הוא הגיע למצרים, חלה ונפטר שם ונקבר בעיר דמנהור. בכל שנה נוסעים יהודים רבים מרחבי העולם ומישראל, כדי לערוך הילולא על קברו. בישראל בצרפת, בקנדה ובמרוקו רבים אחרים חוגגים מידי שנה את ההילולא לזכרו.

רבי יצחק אבוחצירא שהיה בן הזקונים של רבי יעקב, נרצח על- ידי שודד דרכים בקרבת העיירה גוראמה. אבא, יחייא בן־משה, היה בין הראשונים שהגיעו למקום הרצח שהתרחש ביום שישי על שפת נהר יגיל. מפאת כבוד הרב והשבת, הוחלט לטמון את הרב על גבעה ליד כפר'תולאל', על רבי יצחק קיימים סיפורי ניסים שחולל בכל מקום שעבר או שהה בו. היהודים בעיירות נהגו להזמין אותו תדיר להתארח אצלם כדי לשמוע את דרשותיו וליהנות מזיו פניו. אפשר להביא כאן רק סיפורים שנקלטו מפי זקנים ויהודים שהיו מקורבים לרב וגם נחשבים מבאי ביתו. להלן סיפורי מעשי ניסים, ששמעתי מפי המספרים ששמותיהם יופיעו בהערות לפי סימנים:

מעשה באישה זקנה שהייתה מזקקת מאחיה באיכות גבוהה. יום אחד, מעשה הזיקוק לא צלח והנוזל שקיבלה מהמזקקה דמה למים מלוחים. האישה נלחצה, נבהלה וחיפשה מה לעשות כדי שהמזקקה שלה תפיק מאחיה באיכות שפירסמה אותה ואשר פרנסתה באה לה ממנה. היא התפללה בינה לבין עצמה לרבי יצחק ונדר בפיה: אם הזיקוק יעלה יפה, היא תביא לו שני בקבוקי מאחייה משובחת. רבי יצחק שלא ידע מאומה מכל זה, היה סגור בחדרו ורכון על ספרי קודש. הוא היה ידוע כחובב מאחיה מאוד וגם מרבה לצרוך אותה. בעקבות זאת החליטה משפחתו לעשות מעשה כדי לגמול אותו מהשתייה המופרזת, על- אף שהוא תמיד הצהיר שהשתייה אינה מפריעה לו בתפקודו והוא ממלא את חובותיו ומקיים אורח חיים סדיר ויפה. המשפחה לא השתכנעה והוחלט לסגור אותו בבידוד הרחק מהמחיא. האישה שנדרה ובקשתה נתמלאו, נטלה שני בקבוקי מאחיה משובחת והלכה לחפש את רבי יצחק כדי לתת לו אותם. מישהו אמר לה שהרב סגור ומסוגר בחדר לבדו, שם הוא לומד תורה יומם וליל. היא הלכה לחדר ומפאת כבוד הרב, לא הקישה על הדלת, אלא הניחה את שני הבקבוקים בכניסה לחדר. אחרי כמה זמן באה אישה מהמשפחה עם מגש של ארוחה לרב. היא פתחה את הדלת והניחה לפני הרב את המגש יחד עם שני הבקבוקים שהביאה הזקנה. הרב שאל: מה זה? האישה ענתה שהיא מצאה אותם ליד דלתו. הרב שתה להנאתו עם ארוחתו וכאשר הדבר נודע למשפחה, נערכה חקירה קצרה והאישה שהביאה לרב את שני הבקבוקים הובאה לספר את סיפורה בפני המשפחה. או אז, הוחלט לא למנוע עוד ממנו את שתיית המחייה.

סיפור בחג חנוכה: ניסים מדהימים התרחשו לעיני מוזמנים רבים בסעודה לכבוד רבי יצחק: פעם אחת הפתיע רבי יצחק את קהילת העיירה גוראמה בביקור לא צפוי. התרגשות גדולה ואפילו בהלה אחזו את בני הקהילה. הרב ביקש להתארח אצל המכובד דויד לחיאני, שהיה אחד ממעריציו הגדולים. דויד קם והפעיל את אנשי ביתו כדי להכין סעודה, עם עשרות מוזמנים מקרב יהודי העיירה ורבניה לכבוד הרב. בשעת הסעודה, הפיוטים זרמו מפיות הפייטנים והמאחיה מהבקבוקים לכוסות המוזמנים ששתו ושתו עד שהמארח הודיע שהמאחיה והיין אזלו מביתו. הרב ששמע זאת והיה מעוניין שהשמחה תימשך עד אור הבוקר, פקד על דויד המארח לרדת למרתף שלו כדי להביא משם בקבוקים של מאחייא המצויים שם. דויד היה נבוך וחשש לומר לרב שכבר העלה משם את כל הבקבוקים. ברם, ציית לרב וירד עם נר דולק בידו למרתף והחל לחפש בקבוקים אף על פי שידע שאין לו כאלה. לתדהמתו, הבחין בששה בקבוקים מלאים מונחים בצד וחשב אחת מן השניים: או שלא הבחין בהם לפני- כן או שהיה כאן מעשה ניסים. הוא הניח בלי משים את הנר הדולק על שק מלא חומר- נפץ, אותו החזיק ברישיון לכריית בארות בתוך בתי היהודים. הוא שמח מאוד בבקבוקים שמצא והעלה אותם אל הרב והמוזמנים שחיכו לו. דויד התרגש כל כך ממציאת הבקבוקים עד ששכח לכבות את הנר שהיה מונח על השק חומר הנפץ כאילו להאיר את עצמו. בינתיים התחדשה השמחה בקרב המוזמנים סביב הרב והשתייה נשפכה כמים לכוסות האורחים.

אחרי כשעתיים, דויד המארח קם על רגליו והחל לצעוק לעבר המוזמנים והרב: "לצאת מפה מהר! לעזוב את הבית מהר! קומו!". המבוכה בקרב המוזמנים הייתה רבה. חלק מהמסובים ראו בקריאה מעשה גירוש מהבית, חלק אחר חשב שדויד יצא לפתע מדעתו. רק רבי יצחק נותר רגוע ויושב במקומו. הרב ביקש מהמארח דויד לחיאני לשבת ולהירגע. דויד ציית וישב מול הרב. דממה השתלטה על כולם, גם בגלל קריאותיו החזקות של המארח וגם בגלל שהרב ביקש לדבר. הרב פנה לדויד שפניו החווירו מרוב בהלה ושאל אותו בקור רוח:

"שכחת את הנר דולק על שק חומר נפץ, נכון דויד? אבל גם שכחת שאני כאן ולא יקרה שום דבר רע. הנר נכבה מעצמו והשק נותר שלם". הרב ביקש מדויד שירד למרתף עם עוד שני אנשים לראות במו עיניהם אם נכונים דבריו. דויד והמוזמנים היו הלומי התפעלות מהנס שהתרחש לעיניהם. כולם החלו לנשק את ידי הרב וראשו והשמחה נמשכה עד אור הבוקר.

למרבה צערו של דויד לחיאני, הוא היה זה שיחד עם חתנו יחייא בן־משה ואחרים, טיפלו בהלווייתו של רבי יצחק אחרי הירצחו. רבי יצחק נקבר כאמור ביום שישי על גבעה בקרבת הכפר תולאל. השודד שירה ברב הקדוש על שפת הנהר 'גיר' והפילו מעל פרדתו, חזר אחרי הרצח על מנת לבדוק במי הוא ירה. כאשר ראה שהוא הרג רב גדול בישראל שהיה מוכר לו ולא בסוחר נווד כפי שחשב, החל להכות על פניו מרוב צער על מה שעולל, נפל מתגלגל ומתפלש באדמה כשהוא בוכה וגועה כמו פר שחוט. מספרים שאחרי שפונה לביתו מהשטח כשהוא משותק בגופו, לא עבר זמן רב והוא מת בביתו.

היהודים מכל רחבי 'תפילאלת' וגם מערים אחרות במרוקו נהגו לערוך 'הילולא' גדולה בכל שנה לכבוד רבי יצחק ב'תולאל', תושבי העיירה היו פוקדים את קברו כמעט בכל שבוע על כל דבר שעולה בדעתם לבקש ממנו, שיעזור להם ממקומו בגן העדן. עליתי על ציונו לפני כמה שנים ונדהמתי לראות במקום חדרים בנויים, מרוהטים וגם מצוידים במיטות, שולחנות, כסאות, ספסלים וכלי מטבח. באר המים מצוידת במשאבה משוכללת וגנראטור מספק חשמל לחוגגים. כל זה קרה דווקא בזמן שלא נותר אפילו יהודי אחד לרפואה או לתפאורה בעיירה גוראמה. עשירים רבים שבאו להשתטח על קברו ובקשותיהם נענו, פיתחו מאוד את המקום לפאר את שם הרב הקדוש, וכל שנה באים הם עם משפחותיהם לחגוג במקום לא רק ליום ההילולא אלא לשבוע או יותר בתנאים נוחים ונעימים.

נהוראי (מאיר) שטרית–מות הקדושים