היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא


היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-מאיר נזרי

תולדות המהדורות של יגל יעקב

מאז הוצאתו הראשונה של ׳יגל יעקב', קובץ הפיוטים לחכמי אביחצירא, לפני כ-116 שנה חזר ויצא לאור בלמעלה מעשר מהדורות. להלן המהדורות העיקריות וחידושיהן.

המהדורה הראשונה של יגל יעקב יצאה לאור בתוניס תרס״ב/1902 על ידי אברהם בוכבזא. מהדורה זו כוללת את כל פיוטי ר׳ יעקב אביחצירא + 16 מבין 27 פיוטי ר׳ מסעוד בנו ועוד פיוט אחד לר׳ אהרן ואחד לר׳ יצחק. פיוטים אחדים שייכים לר׳ יעקב אבן צור, שבטעות יוחסו לר׳ יעקב אביחצירא, ושאר הפיוטים הם למשוררים אחרים: דוד חיון, יעקב בן עטאר, מרדכי, יחיא, שהקדישו את פיוטיהם לכבוד ר' יעקב.

מהדורה שנייה יצאה לאור על ידי אברהם מוגרבי בירושלים תשכ״ב, והיא כוללת את כל פיוטי ר׳ יעקב ופיוטי ר׳ מסעוד חוץ משניים (כד-כה) ועוד 9 פיוטים לר׳ דוד, אחד לר׳ ישראל, אחד לר׳ מאיר ואחד לר׳ יצחק ועוד כמה פיוטים למשוררים אחרים.

מהדורה שלישית יצאה לאור גם כן על ידי אברהם מוגרבי בירושלים תשכ״ח, והיא כוללת את כל מה שיש במהדורת תשכ״ב וגם רוב הפיוטים לר׳ יצחק ולר׳ מאיר.

מהדורה רביעית יצאה לאור באשדוד תשמ"ז על ידי ר' דוד אביחצירא מנהריה, ושני חידושים יש בה: 1. היא כוללת את כל הפיוטים של ר׳ יעקב, ר׳ מסעוד, ר׳ יצחק, ר׳ דוד, ר' ישראל ור׳ מאיר. 2. שלא כקודמותיה, כל פיוטי המהדורה מנוקדים.

מהדורה חמישית יצאה לאור בהוצאת מוסדות נר יצחק ירושלים תשנ״ה. גם היא מנוקדת ובה חידוש נוסף, היא מלווה בפירוש יסוד קצר נוסח ר׳ אברהם חפוטא.

שתי מהדורות נוספות דומות יצאו על ידי ר׳ ברוך אביחצירא בהוצאת מכון אביר יעקב בנתיבות תשס״א ותשס״ח, ויש בהן כמה חידושים. 1. שתיהן מנוקדות ומוגהות היטב על פי כתבי יד מקוריים ומנוקות משגיאות קודמותיהן. 2. שתי המהדורות הללו הן המקיפות ביותר. מלבד כל פיוטי משפחת אביחצירא והפיוטים שנכתבו לכבודם, נוספו שלושה קבצים של פיוטים: קובץ פיוטים של ר׳ ברוך ב״ר ישראל אביחצירא, קובץ פיוטים של פייטני תאפילאלת הקדומים וקובץ פיוטים הקרוי 'ישמח ישראל׳ ובו מגוון פיוטים ממשוררי מרוקו: ר׳ דוד בן חסין, ר׳ רפאל משה אלבאז ואחרים.

מהדורה חדשה מנוקדת יצאה לאור בהידור רב על ידי ישיבת אביר יעקב בנהריה תשע״ג ׳בהגהה מדוקדקת׳ בצירוף זמירות שבת וברכת המזון, וכוללת את כל הפיוטים לחכמי אביחצירא, הפיוטים שנכתבו לכבודם ופיוטים למשוררים אחרים במרוקו.

אותה מהדורה מנוקדת ומוגהת יצאה לאור שוב בירושלים תשע״ו בפורמט גדול ומלווה בפירוש ובהערות.

לקט של פיוטים מיגל יעקב יוצא מפקידה לפקידה בהיקף רחב או מצומצם באירועי שמחות של המשפחה.

מדגם של פיוטים הנושא אופי אקדמי יצא במסגרת אנסנבל הפיוט של מכון בן צבי בירושלים תשע״ג בשם ארבע אותיות – שירת קודש ממערב הסהרה. מדובר בחוברת ותקליטור ובהם שמונה פיוטים מיגל יעקב ושלושה אחרים. הפרויקט נעשה בשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח והוועדה האקדמית של המרכז לחקר המוזיקה היהודית בראשות פרופ׳ שלום צבר והמנהל פרופ׳ אדוין סרוסי.

תולדות המהדורה שלפנינו

העבודה על המהדורה הנוכחית נעשית במסגרת הפרויקט שלקחתי על עצמי בחקר קהילות תאפילאלת ותיעודן מבחינת ההיסטוריה, הדרושים, המנהגים, פרקי ההווי ועתה גם היצירה הפיוטית.

המהדורה הנוכחית נמשכה כעשר שנים על פי השלבים הבאנם:

בשלב הראשון הוקלדו כל הפיוטים ונערכו עריכה סטרופית(תשס״ז), נוקדו(תשס״ח), ולֻוו במבוא פרוסודי לפני כל פיוט לזיהוי התבנית, החריזה, המשקל ועוד (תשס״ט).

בשלב שני נכתב הפירוש על מקורותיו(תש״ע-תשע״ב).

בשלב שלישי נכתב מבוא כללי ועוד שישה מבואות, מבוא לכל אחד מששת קובצי הפיוטים (תשע״ג). בתשע״ד הייתה המהדורה מוכנה רובה ככולה.

החל מתשע״ד הוחל בהכנה לפרסום קובצי הפיוטים של המשוררים בשלבים כמאמרים בכתבי עת שפיטים:

תחילה נשלח קובץ הפיוטים של ר׳ מאיר אביחצירא במאמר לפרסום בשם ׳יצירתו הפיוטית של ר׳ מאיר אביחצירא׳ תרע״ז/1917(תאפילאלת) – תשמ״ג/1983 (אשדוד), בתוך: ׳מחקרי מערב ומזרח, אסופת מחקרים מוגשת לרב פרופ׳ משה עמאר (עורכים: משה בר אשר, שמעון שרביט, אלימלך וסטרייך), המכללה האקדמית אשקלון, 2018, עמ׳ 223-143.

קובץ הפיוטים השני של ר׳ יצחק אביחצירא התפרסם לראשונה בשם ׳אחד עשר פיוטים לר׳ יצחק ב״ר יעקב אביחצירא׳, בתוך: דבר תקווה, מחקרים בשירה ובפיוט מוגשים לפרופ׳ בנימין ר תקוה, מסורת הפיוט ה-ו, בעריבת אפרים חזן ואבי שמידמן, אניברסיטת בר אילן 2017, עמ׳ 414-383.

קובץ הפיוטים השלישי, פיוטיו של ישראל אביחצירא, נשלח במאמר לפרסום בשם ׳יצירתו הפיוטית של ר' ישראל אביחצירא זצ״ל' בתוך: רבבות לאפרים: קובץ מחקרים בספרות עם ישראל מוגש לפרופסור אפרים חזן(עורכים: רויטל רפאל ויוונטה ושמואל רפאל ויוונטה), הוצאת ״כרמל״ 2018, עט׳ 225 – 264.

קובץ רביעי, הקינות לנפטרים לר׳ ישראל אביחצירא, נשלח לפרסום בכתב העת פרקי שירה, נבדק ואושר לפרסום (אדר א׳ תשע״ד). הקובץ לא יראה אור בכתב העת הנ״ל מפאת בעיות של תקציב, והוא מתפרסם לראשונה ברובו במהדורה זו. חלק ממנו נתפרסם בחיבורי קהילות תאפילאלת / סג׳למאסא, כרך ראשון – מעגל האדם, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, תשע״ג, עט׳ 682-676.

קובץ של קינות לאומיות מוהדרות לתשעה באב מאת חכמי אביחצירא נתפרסמו לראשונה בחיבורי קהילות תאפילאלת / סג׳למאסא, כרך ראשון – מעגל האדם, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, תשע״ו, עמ׳ 436-402 וגם במהדורה זו בעמ׳ 684-651. שאר הפיוטים של ר׳ יעקב, ר׳ מסעוד ור׳ דוד מפאת היקף הקבצים שלהם אינם אמורים להתפרסם כמאמרים, והם מתפרסמים במהדורה הנוכחית. מכל מקום, אחדים מהם ראו אור בחיבורי קהילות תאפילאלת על שני כרכיו(תשע״ג, תשע״ו).

מאפייני המהדורה הנוכחית וחידושיה

עריכה סטרופית: לראשונה ערוך כל פיוט עריבה סטרופית תקנית, בחלוקה לבתים או למחרוזות, המופיעות בזו אחר זו באופן אנכי ורווח ביניהן, בהדגשת המבנה של המחרוזת בפרט ושל הפיוט בכלל ובציון מספר הטורים בשיר בכפולות של 5 כמקובל.

הניקוד: ניקוד המילים נעשה על פי כללי הניקוד הנורמטיבי של הכתיב החסר, ניקוד המילה האחרונה בסוף כל מחרוזת על פי כללי ההפסק. הניקוד כולל הבחנה בין אותיות בגד״כפת דגושות או רפויות בבואן אחרי אהו״י בהתאם לקריאה מפסקת או רציפה.

מבוא פרוסודיתּוֹרַת הַמִּשְׁקָל בַּשִּׁירָה–  לשיר: לפני כל פיוט מופיע מבוא פרוסודי, ובו פרטים על השיר: סוג הפיוט או נושאו, תיאור התבנית הסטרופית, ציון החריזה, קביעת המשקל, ציון הלחן והפזמון ורשימת מקורותיו של השיר.

הפירוש ומקורותיו: פירוש כל ביטוי בפיוט וציון מקורותיו במקרא, במדרש, בתלמוד ובקבלה נוסח הזוהר או מקורות האריז״ל… הכול על פי העניין ובלי אריכות יתר, באשר ציטוט של מקור בא רק במקרה הצורך.

העימוד: יש עימוד פרופורציונאלי בין הפיוט לבין הפירוש, באשר הפירוש בחלק התחתי של העמוד מותאם למילות הפיוט בחלק העילי ללא גלישה לעמוד הבא.

סדר הפיוטים במהדורות: הפיוטים מופיעים לפי סדר קבוע על פי מידת שכיחותם: תחילה פיוטים הקשורים במעגל השבת השכיחים ביותר, אחריהם פיוטי פסח, פיוטי שבועות: מתן תורה והכנסת ספר תורה, אחריהם שבחי צדיקים לכבוד אליהו הנביא, ר׳ מאיר בעל הנס ורשב״י המושרים בהילולותיהם, פיוטים לכבוד חכמי אביחצירא, ר׳ יעקב וצאצאיו המושרים בהילולות שלהם, אחריהם פיוטי מוסר ותוכחה, בקשות, שבחי ה' פיוטים דידקטיים ופיוטי גלות וגאולה.

סדר המהדורות: שש המהדורות מופיעות לפי סדר הדורות: קודם פיוטי ר׳ יעקב, אחריהם פיוטי בניו ר׳ מסעוד הבכור ור׳ יצחק בן הזקונים, אחריהם פיוטי הנכדים: ר׳ דוד ור׳ ישראל ולבסוף פיוטי הנין ר׳ מאיר ב״ר ישראל.

כל אחת משש המהדורות מלווה לפניה בתולדות חיי המשורר וסקירת פיוטיו ונחתמת בסיכום המפרט את חידושי המשורר והדגשיו.

שלא כשאר המהדורות של יגל יעקב, מהדורה זו מכילה רק יצירות פיוטיות שחיברו המשוררים לבית אביחצירא, ולא הפיוטים שנתחברו לכבודם, וגם לא פיוטים של שאר משוררי מרוקו. עם זאת נוספו במהדורה גם קינות לאומיות וקינות אישיות לנפטרים שכתבו חכמי אביחצירא במסגרת נספח א׳.

המהדורה מתאפיינת במיזוג של מסגרת תורנית ואקדמית כאחד.

בל המהדורות הנ״ל היו לנו לעזר הן בנוסח, הן בניקוד ובמיוחד במהדורות האחרונות מנתיבות ומנהריה.

היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-מאיר נזרי-עמ' 13-10

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא

איפיוני היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא נוסח יגל יעקב

להלן תקציר האיפיונים של שירה זו למשורריה:

ר׳ יעקב הוא מייסדה של השירה בתאפילאלת ומחוללה נוסח יגל יעקב. הוא קבע את סוגי השירה ונושאיה על כלל מקורותיה, רבדיה הלשוניים וסגולותיה האמנותיות והתווה אותה כדגם לבאים אחריו, שכל אחד הוסיף לה נופך משלו והתבלט בתכונה פואטית משלו: ר׳ מסעוד הוא אמן העלילה, הדרמה ותיאורי ההוויי; ר׳ יצחק ניחן בתמימות, בהתפעמות, בהסתכלות ובדמיון; ר׳ דוד מייצג שירה של השתפכות הנפש ושל הרגש; ר׳ ישראל מייצג את הלמדנות, את אמנות ההוראה בשירה במבע הברור והקולע; ור׳ מאיר מייצג שירה של תלמידי חכמים, שכל מקורות היהדות פרושים לפניו, ושבילי הלשון על רבדיה נהירים לו היטב.

חלק ראשון – מבואות

הספר כולל שלושה חלקים; א. מבואות; ב. מהדורות הפיוטים; ג. נספחים. החלק הראשון כולל שלושה מבואות: מבוא לשירה העברית בישראל, מבוא כללי לשירה העברית בתאפילאלת ומבוא ליצירה הפיוטית של חכמי אביחצירא נוסח ׳יגל יעקב׳. במבוא הראשון נסקרים ציוני דרך של השירה העברית לדורותיה ולאסכולותיה: השירה המקראית, השירה התלמודית, הפיוט הקדום הקלאסי והקדם קלאסי, השירה העברית בספרד, שירתו של ר׳ ישראל נג׳ארה, השירה בתימן, השירה בצפון אפריקה בכלל והשירה במרוקו בפרט מראשיתה נוסח דונש בן לברט ועד המאה ה-20 תוך ציון התמורות הכלליות שחלו בה ובמיוחד התמורות הז׳נריות בסוגים ותכנים, כמו: פיוטי הדרן, ריבוי קינות לאומיות וקינות אישיות לנפטרים, נושאים ייחודיים וחיבורן של איגרות מליציות על דרך המקאמה ועד לשינויים הפרוסודיים שחלו בה בהשפעת שירת המלחון הערבית: בתבנית הסטרופית, בנורמות החריזה מגוון של משקלים חדשים. המבוא השני מתמקד בשירה העברית באזור תאפילאלת בשתי תקופותיה: 1. השירה הקדומה שלפני קובץ יגל יעקב למשפחת אביחצירא ובכללה סקירה של פיוטים ופייטנים קדומים, כמו: בקשות נוסח סלימאן בן דוד בן חמו, פיוטים למעגל השנה מאת יהודה בן סוסאן ופיוטים אחרים למשוררים מחוץ לתאפילאלת. 2. השירה הפילאלית במאה ה-20 שבה נסקרים קובצי פיוטים לר׳ מכלוף פדידא, לר׳ יחיא אדהאן ולר׳ יהודה סמחון ׳שבח ורנה׳.

המבוא השלישי מוקדש ליצירה הפיוטית של חכמי אביחצירא נוסח ׳יגל יעקב׳, ובו מתוארים מאפייניה מבחינת סוגים, נושאים ותכנים, מקורות ולשונות, סגולות השיר והיסודות הפרוסודיים.

החלק השני של הספר מוקדש למהדורות הפיוטים לחכמי אביחצירא ונחלק לשישה קבצים של פיוטים בהתאם לששת המשוררים למשפחת אביחצירא: 1. פיוטי ר' יעקב, מייסד האסכולה; 2. פיוטי בנו הבכור ר׳ מסעוד; 3. פיוטי בן הזקונים ר׳ יצחק; 4. פיוטי ר׳ דוד, בנו הבכור של ר׳ מסעוד; 5. פיוטי ר׳ ישראל, אחיו של ר׳ דוד; ופיוטי ר׳ מאיר ב״ר ישראל. כל מהדורה מלווה לפניה בקורות חיים של המשורר ובסקירת הפיוטים, ולאחריה מופיע סיכום חידושי המשורר והדגשיו. הפיוטים מוהדרים על פי כללי ההדרה המדעית וכוללים עריכה סטרופית של הבתים, ניקוד דקדוקי נורמטיבי ופירוש המלווה במקורות. לפני כל פיוט מופיע מבוא פרוסודי הכולל את הפריטים הבאים: סוג השיר, התבנית, החריזה, המשקל, החתימה, הלחן, הפזמון ומקורות השיר.

החלק השלישי של הספר כולל שלושה נספחים: נספח א, מיועד לקינה בתאפילאלת על שני סוגיה: קינות לאומיות לחכמי אביחצירא המיועדות להיאמר בתשעה באב וקינות אישיות לנפטרים מאת ר׳ ישראל אביחצירא ובמיוחד הקינות החרוזות לכבוד אחיו ר׳ דוד המצטיינות בסגולותיהן האמנותיות. במדור זה מתפרסמת גם קינה אחת של רבי מאיר אביחצירא על יעקב בנו של דודו באבא חאקי. נספח זה מתפרסם כאן על פי כתבי יד של האוניברסיטה העברית בירושלים ושל מכון בן צבי. נספח ב׳ כולל פיוטים נוספים למשפחת אביחצירא שלא נכללו ביגל יעקב, ומדגם מהם מובא באן, כמו פיוטי ר׳ מכלוף ור׳ ברוך אביחצירא ונספח ג׳ כולל פיוטים נפוצים שאינם למשוררי אביחצירא המושרים בקהילות תאפילאלת. הספר נחתם בביבליוגרפיה ובמפתחות. תכונותיה של היצירה הפיוטית לבית אביחצירא

ר׳ יעקב אביחצירא הוא מייסד השירה החדשה בתאפילאלת נוסח ׳יגל יעקב׳ על נושאיה וסגולותיה, שבעקבותיה הלכו גם ממשיכיו צאצאיו, שאת סממניה המשותפים אנו מביאים כאן:

סוגים ונושאים: שבת, פסח, מתן תורה, שבחי צדיקים, תוכחות, בקשות, שבחי ה׳ ופעולותיו בבריאה וגלות וגאולה הם סוגים משותפים לכל המשוררים לצד נושאים ייחודיים אצל משורר זה או אחר כמו שני הפיוטים לר׳ יעקב: פיוט למתענה הפסקה שבועית רצופה ופיוט המוקדש לנערה סוליקה הנכללת בגלריה של צדיקים ועשרה הרוגי מלכות, פיוט הפותח את הקובץ יגל יעקב למהדורותיו.

מקורות הפיוטים של המשוררים נשענים על בל ענפי היהדות: מקרא, תלמוד, מדרש, הלכה וקבלה.

מדרשים ייחודיים מפרנסים את הפיוטים במו בקשת ה' מישראל להביא ערבים לתורה, התקבצות האומות אצל בלעם מפני החשש לקץ היקום בפיוטי התורה ומעמד הר סיני נוסח ר׳ יעקב ור׳ יצחק.

לשון הפיוטים: כוללת את רובדי הלשון השונים: לשון מקרא (80%), לשון חז״ל (15%) ולשון ימי הביניים(5%) בנוסף ללשון הארמית, שבה כתובים גם ארבעה פיוטים שלמים: לר׳ יעקב (יד, לד), לר' מסעוד(ז) ולר׳ דוד(ו).

סגולות השיר: 1. תיאור כלולות אלגורי המשמש אמצעי אמנותי לעיצובם של קשרים שונים בין ה׳ החתן לישראל הבלה, בין ישראל החתן לבין התורה או השבת, כאשר מעמדים שונים: מתן תורה, השבת, הגאולה, הכנסת ספר תורה ואף יום פטירתו של רשב״י מעוצבים באירועי כלולות. 2. השימוש הנומרולוגי הוא יסוד מגוון בפיוט כמו חישוב המונח שבת השווה לשורש כפר כביטוי לרעיון שכל השומר שבת מוחלין לו על כל עוונותיו(פיוט ה) לר׳ יעקב. יסוד זה יש שמפרנס את כל השיר כמו הפיוט של ר׳ יעקב לכבוד אליהו הנביא, שדמותו מגלמת את כל שמות ה׳ בחישובים נומרולוגיים שונים שווי ערך לשם אליהו(פיוט יא). 3. עיצוב דמויות הצדיקים: תיאור מעמדו של רשב״י(יב) כאהוב ה/ שהעולם עומד בזכותו עד בוא המשיח הדומה למעמדו של משה: לשניהם נגלו סודות התורה, ועל כל אחד משניהם נאמר: ׳בכל ביתי נאמן הוא׳ או סיפור מופת בפיוט (יד) נוסח ספר הזוהר שבו נשקף רשב״י כדמות עילאית המעזה להתעמת עם המלאך, שנשלח להחריב את העולם בהעדר 30 צדיקים בעולם ולהפנותו לריבון העולמים עם שדר חד משמעי, כי די בזכות רשב״י לקיום העולם המקבל אישור בקול משמים ׳אשריך ר, שמעון, שהקב״ה גוזר למעלה ואתה מבטל למטה׳. 4. האווירה אופטימית של תקווה ואמונה האופפת את כלל הפיוטים כמו פיוטי השבת או פיוטי הגאולה בדו שיח בין הדוד והיונה הרוויים כינויי חיבה וציורי כלולות של כניסה לחופה וחידוש שטר הכתובה.

חידושי ממשיכיו: בעקבות ר׳ יעקב הלכו צאצאיו הן בנושאים ובתכנים והן בסגולות השיר בנושאים דומים תוך שהם מטביעים בהם את חותמם האישי החדשני. להלן חידושיהם בקצרה:

  • ר׳ מסעוד: שלושה סממנים מאפיינים את פיוטי ר׳ מסעוד: 1. הקבלה המפרנסת במה פיוטים שלמים מהווה סממן עיקרי הניכר ברוב פיוטיו, כמו: פיוטי השבת המתארים את מנהגי השבת על פי מקורות לוריאניים, הפיוט לכבוד ספר תורה המתאר את מעלותיו הרוחניות וכן עיצוב דמויות רשב״י וחבריו ודמותו של ר, יעקב אביחצירא באורן של י׳ הספירות. 2. היסוד העלילתי מאפיין את רוב פיוטיו של ר׳ מסעוד, ויש שכל הפיוט הוא תיאור של עלילה כמו פיוט ז המפייט את העלילה של הזוהר סביב רשב״י או פיוט ח המעצב את דמותו של ר׳ מאיר בעלילה דרמטית תלמודית סביב, שחרור אחותה של ברוריה. גם הפיוט המתאר את ליל הסדר (ג) נפתח בהתרחשותה של עלילה בעולם הרוחני: התגלותם של האורות העליונים הנאבקים עם החיצוניים ומכניעים אותם או פיוט התוכחה(יח) המתאר ויכוח בין הגוף לנפש שבמהלכו מתפתח ויכוח נוסף בין מלאכי החבלה שנולדו מחטאי האדם המאיימים עליו לבין האדם השואל ׳מי ןלד לנו את כל אלה בנים ךבים׳ ותשובתם אליו'את ילדתנו ממעשים אשר לא טובים׳.
  • ר׳ יצחק: שירתו של ר׳ יצחק היא שירת ההתפעמות, התמימות, הרגש וההסתכלות. פיוטיו מתאפיינים בחידתיות ובמסתורין, בתיאורים נומרולוגיים בעלי משמעות ובדרכי עיצוב מיוחדים. כמו התיאור התמים בפיוט ׳אעופה אשכונה׳(ח) של היונה ההולכת למסע חיפושים נוסטאלגי אחר דודה השובה את לב הקורא בקסמו ובחנו המלבבים או פיוטי התורה (ב־ד) הקובעים להם פינה ססגונית בתיאורים מדרשיים נדירים וייחודיים ובתיאורים דרמטיים על אירועי מעמד הר סיני. בתאפילאלת היין לא היה נפוץ, והמאחיא (=הערק) הייתה חמר מדינה, השכר המקומי המקובל והאהוב, שליווה כל אירוע.

השמועה מספרת, שהמאחיא הייתה מקור חיותו של ר׳ יצחק אביחצירא, והמאחיא הזאת, שעטפה את ר׳ יצחק בחיות ובשמחה, הפיחה רוח מיוחדת בשירת החן שלו תרתי משמע על קסמיה והגיגיה, מסתוריה והפתעותיה בבחינת ׳נכנס יין יצא סוד.

  • ר׳ דוד – קווים ייחודיים ביצירתו: 1. השתפכות הנפש ועומק הלב והרגש מאפיינים את פיוטיו, במיוחד פיוטי הבקשות(יד־טז) השואבים השראתם ממזמורי התהילים רצונך אשאלה רגע אזי אגוע בלא נגע בנאות דשא תרביצני אין ערך לחיים חסרי משמעות ׳למה לי חיים של חנם׳, לפיכך ׳לב טהור ברא לי עתה 2. חוסר האונים של האדם בעת זקנתו ושאלת אחריתו, ומצבו האומלל השוקע בתאווה הם נושאי התוכחה (יב). 3. השבת (א) מוארת באור חדש: היא מייצגת את השלום, מקיימת את העולם, מקרינה אור רוחני מן הנפש היתרה ומגלמת את התשובה. 4. פנים חדשות מציג ר׳ דוד בתיאורי הכלולות האלגורי – יחסי חתן וכלה בין תושב״ב לתושב״ע מצד אחד (פיוט ג), ויחסי הכלולות בין הקב״ה לשכינה(פיוט יה). 5. דמויות הצדיקים מוצגות בביטויים עצמתיים וחד משמעיים המבליטים את המימד הרוחני העמוק שלהן: ר׳ מאיר בעל הנס – ׳יסוד העולם ומעלת הסלם' (ז); סבו ר׳ מסעוד (י) – ׳בסוד השם תוךתו / בכל גנזי המלך׳, ואילו ר׳ יצחק ׳דודי צח ואדם / עלה במחשבה׳(ט) דיוקנו של ר׳ יעקב אביחצירא (ח) מזוהה עם יעקב אבינו הנחשב לאחד מרגלי המרכבה וכמוהו גם הוא ירד מצרימה ובה נקבר. השכינה חונה אתו בבל מקום ובתורתו שאף ׳לתקן קומה' הרוחנית של מעלה. 6. מקורות שירתו של ר׳ דוד בוללים גם רעיונות מן הקבלה, מן הפילוסופיה היהודית נוסח חובת הלבבות ומפיוטי ספרד.
  • שירתו של ר׳ ישראל היא שירה של מורה ומחנך ותיק ומלומד, ששבילי ההוראה והשירה נהירים לו היטב. זוהי שירה ידידותית, מובנת ובהירה לקריאה, מלאת חן ותקווה. מגמתה לחנך להשפיע בפנים שוחקות על הקורא להתקרב אל אמונת הגאולה, לערוך חשבון נפש רוחני בעולם הארעי, לחוות את חוויית השבת, לאמץ את מנהגיה והלכותיה וללמוד מדמויות התנאים והאמוראים שבתלמוד. הטיעון וההנמקה מלוות את המסרים ובמיוחד שירי התוכחה והשבת.
  • קובץ הפיוטים של ר׳ מאיר אביחצירא עטוף הילה של תלמיד חכם, והרוח המרחפת על שירתו היא אווירה של בית מדרש ואוצר בלום ועטור ספרים. יצירתו הפיוטית משקפת שליטה מלאה בכל ענפי היהדות, שליטה בדרכי השיר ובלשון תוך מעבר טבעי מעברית לארמית ושילוב הרובד המקראי עם לשון המשנה והתלמוד.

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-עמ' 16

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-פיוט לשבת, מנוקד ומבואר

א. חִבַּת בָּבַת עֵינֵינוּ 

שבת.

הפזמון: טורים 2-1 ׳חבת בבת עינינו… כתר מלוכה׳.

מקורות: יגל יעקב, תוניס תרס״ב, כח ע״א; ירושלים תשכ״ב/תשכ״ח, עמ׳ קל; אשדוד תשמ״ז, עמ׳ סג; ירושלים תשנ״ה, עמ׳ רמ; נתיבות תשס״א, עמ׳ קו; תשס״ח, עמ׳ קיר; נהריה תשע״ג, עמ׳ 276.

אוצר השירה:     ח־ 30.

חִבַּת בָּבַת עֵינֵינוּ / שַׁבָּת בְּרוּכָה
עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ / כֶּתֶר מְלוּכָה


יִשְׂרָאֵל חֲבִיבִין חִבָּה יְתֵרָה 
אֲשֶׁר הוּא בִּכְבוֹדוֹ עֵת שָׁלוֹם בָּרָא
5 – בָּהּ שָׁבַת וְנַח מִכָּל מְלָאכָה

עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים בָּהּ מִשְׁתַּעְשְׁעִים

 

  1. חבת…ברוכה: השבת חביבה עלינו כבבת עינינו. שבת ברוכה: עדה״ב בר׳ ב,ג ׳ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו׳. 2. עטרת…מלוכה: השבת היא עטרת לראשנו ככתר של מלוכה. עטרת ראשינו: על פי איכה ה,טז. השווה'אתעטרת כלה ברזין דלעילא׳ ( פיוט למבצע). ישראל…יתרה: על פי משנה אבות ג,יד 'ישראל חביבין… חבה יתירה נודעת להם׳. אשר…ברא: השלום הוא חלק בלתי נפרד מבריאת העולם כמו ההפרדה בין האור לחושך ובין המים העליונים לתחתונים ראה יש׳ מה,ז ׳יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע׳; איוב כה,ב ׳עשה שלום במרומיו׳ ובבלי רה״ש כג ע״ב. 5. בה…מלאבה: עדה״ב בר׳ ב,ג.

וּבָהּ מִתְיַחֲדִים דּוֹדִים וְרֵעִים 
וּבוֹ הַטְּמֵאִים הֵמָּה נִכְנָעִים
וּשְׁכִינַת אֶל רָם אֶשָּׂא בְּרָכָה

10 – קִדּוּשׁ יַיִן חוֹבָה בְעֵת כִּי אַתָּה 
כְּחָתָן עִם כַּלָּה כְּנִיסָתָהּ 
וּבִרְכוֹת תְּפִלָּה הֵן שֶׁל חֻפָּתָהּ
שֶׁבַע בְּרָכוֹת כַּהֲלָכָה

אָמְרָה שַׁבָּת קָדֵשׁ לִפְנֵי צוּר נוֹרָא
15 – לַכָל נָתַתָּ זוּג וְלִי אֵין חֶבְרָה 
הֱשִׁיבָהּ בֵּן זוּג אַתְּ תַּמָּה בָּרָה
עֲדַת יִשְׂרָאֵל זֶרַע מַמְלָכָה

 

  1. 6. עולמות… משתעשעים: בעולמות העליונים משתעשעים בשבת, השווה סוף זוהר לסעודת שחרית של שבת ׳בהדין יומא חדוותא ותפנוקא אשתמע במאתן וחמשין עלמין׳(זהר ח״ב פח ע״ב). 7. ובה…ורעים: מתאחדים ומתלכדים בבית הכנסת ובשולחן השבת. 8. ובו…נכנעים: בשבת כוחות הטומאה נכנעים, השווה זוהר שם ׳בהדין יומא בל דינין אתכפייך. 9. ושכינת…ברכה: הקידוש לכבוד השבת הוא גם לכבוד השכינה. 10. קדוש יין חובה: חובה לקדש על היין בליל שבת, על פי בבלי פסחים קו ע״ב'זכור את יום השבת לקדשו – זוכרהו על היין. אין לי אלא ביום, בלילה מנין – תלמוד לומר זכור את יום השבת לקדשו׳. בעת…כניסתה: שיעורו: בעת כניסתה כי אתה כחתן עם כלה. השווה שער הכוונות לאריז״ל, חלק ב, עמ׳ עג, עד א ׳ובכניסתך לבית תאמר בקול רם ובשמחה יתירה שבת שלום כי הוא כחתן המקבל את הכלה בשמחה׳. 13-12. וברבות…כהלכתה: שבע הברכות של תפילות שבת בנגד שבע ברכות של החופה. כאן חופת ישראל עם השבת(פרי עץ חיים, חלק ב, שער השבת, פרק יג, עמ׳ תטז עד א). 15-14. אמרה…ממלכה: התיאור על פי בראשית רבה יא,ט. 14. לפני צור נורא: לפני ה׳. 15. לכל נתת זוג: לכל הימים נתת בן זוג: יום א׳ חובר עם יום ב׳, יום ג׳ עם יום ד׳, ויום ה׳ עם יום ו׳. ולי אין חברה: ולי אין בן זוג. 16. השיבה: הקב״ה לשבת. בן… ממלכה: בן זוגך הוא ישראל. תמה ברה: תמימה באמונתה וביופייה, תיאורי שבח לשבת עדה״ב שה״ש ה,ב; ו,י. 17. עדת…ממלכה: ישראל הם זרע של ממלכת ה/ השווה שמות יט,ו.

בְּשַׁבָּת יֵשׁ אַרְבַּע שֶׁל שָׁם הַמְיֻחָד

בְּמִלּוּי כַּנּוֹדָע כָּל אֶחָד וְאֶחָד
וְעוֹד שָׁלֹשׁ אהי"ה בּוֹ חוֹתֵם יַחַד 
וְשֵׁם אַל פָּשׁוּט דַּע הָבֵן לֵךְ

יֵשׁ עוֹד מִסְפָּר בְּשַׁבָּת בְּמָנָה
שָׁם אַדְנוּת בְּמִלּוּי הוּא שֵׁם שְׁכִינָה 
וְעוֹד שֵׁם אֵל פָּשׁוּט נִתְכַּנָּה
דִּבְרִי חֲכָמִים יִטְעַם בְּפִיךָ

חֶשְׁבּוֹן בְּשַׁבָּת עֻזִּי הַגִּידוּ דּוֹדִים 
בָּהּ שִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים שֵׁם בּוֹ נִצְמָדִים 
וְהוּא זֶה קָנָה הַשֵּׁם שָׁלֵם מִכָּל יְחוּדִים
מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים הָעָם שֶׁכָּכָה

 

עדת ישראל: על פי שמות יב,ג. 18. בשבת…ואחד: המילה שבת שווה ״בערכה המספרי לארבע שמות הוי״ה במילוי שונה של כל אחד אם במילוי יודין, שילוב של יודין ואלפין, אלפין וההין היוצרים את השמות ע״ב, ס״ג, מ״ה ב״ן לפי הפירוט הבא: א. הוי״ה במילוי יודין (יוד, הי, ויו, הי = ע״ב) = 72. ב. הוי״ה במילוי יודין ואלפין(יוד, הי, ואו, הי = ד׳:) = 63. ג. הוי״ה במילוי אלפין(יוד, הא ואו, הא = ה) = מה = 45. ד. הוי״ה במילוי ההין — הה, וו, הה =ב״ן). ביחד עד כה: ע״ב/72 +ס״ג/63 +מ״ה/45 + ב״ן/52 = 232. 20. ועוד שלש אהי״ה: שלוש פעמים השם אהי״ה בשלושה מילויים: במילוי יודין, ההין ואלפין לפי הפירוט הבא: א. במילוי יודין(אלף, הי, יוד, הי = קס״א) = 161. ב. במילוי ההין(אלף, הה,זה = קנ״א) =151. ג. במילוי אלפין(אלף, הא, יוד, הא = קמ״ג) = 143.       21. ושם אל ישיט: אל = 31. וביחד צ״ל קס״א/161 + קנ״א/151 + קמ״ג/143 +לא/31 = 486 + 232 = 718. יש כאן אפוא סטייה של 16 לא מובן אפוא מה זה שם פשוט. 22. יש…במנה: יש עוד ערך :מספרי של השם שבת. במנה: במניין. 23. שם אדנות במלוי: שם אדנות הוא אדני ובמילוי אלף-דלת, נון, יוד לפי הפירוט הבא: קיא/111 + תלד/434 + קו/106 + כ/20 = תרע״א/671 + אל 31 = תש״ב/702 = שבת. הוא שם שכינה: מוסב על תרע״א. 25. דברי…בפיף: הכוונה לצירופים החשבוניים שיש בהם טעם ורעיון. 26. חעזבון בשבת עֻזי: בשבת יש ערך מספרי חזק. 27-בה…נצמדים: המילה שבת מכילה 27 פעמים שם הוי״ה(27 א 26 = 702) = שבת.28 –והוא…יחודים: מכאן יוצא שהשם שבת כולל את כל הצירופים החשובים. 29. מה…נעים: על פי תה׳ קלג,א. העם שכבה: עדה״ב תה׳ קנלהטו. 30. עיר…קנית: שלח לעם ישראל שליח נאמן הוא המשיח. ציר אמונים: כמו ׳ציר נאמן׳(משלי בה,יג). לעם קנית: לעם אשר קנית לך עדה״ב שמות טו,טז.

צִיר אֱמוּנִים תִּשְׁלַח לְעַם קָנִיתָ
זְכֹר הַבְּרִית עִם אֲבוֹת כָּרַתָּ
הוֹרֵד לָהֶם בָּנֶיךָ,אֲשֶׁר פָּעַלְתְּ 
מִקַּךְשׁ יְיָ כּוֹנְנוּ יַדֶיךָ

אִם יִתְמַהְמַהּ דּוֹדִי עוֹד לוֹ אֲחַכֶּה 
35 – כִּי אַל יָשׁוּב רֵיקָם דְּבַר אֵל מַלְכִּי
עוֹד יָרִים אֶת דִּגְלִי וְיָרִים אֶת כּוֹכָבִי
אֲזַי אֲהַלֵּל לִשְׁמַיָּא בְרָכָה

  1. 31. זכר…כרת: כנזכר בכמה מקומות בתורה כמו ויק׳ בו,מב. 33-32. הורד…ידך: שיעורו – הורד לבניך את בית המקדש מעשה ידיך. 32. אשר…ידיך: על פי שמות טו,יז. 34. אם… אחכה: אף־על־פי שהמשיח מתמהמה אחכה לו עד שיבוא, עדה״ב חב׳ ב,ג. 35. כי…אל מלכי: ה׳ יקיים הבטחת הגאולה לישראל, על פי התיאור בישעיה ׳כן ידדה דברי אשר .יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא-יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם:  כִּי אִם-עָשָׂה אֶת-אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו.  יבכִּי-בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן; הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, וְכָל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה, יִמְחֲאוּ-כָף.(יש׳ נה, יא-יב). 36. עוד…כוכבי: בגאולה. ראה יש׳ סב,י ׳הרימו נס על העמים׳; יר׳ ד,ו ׳שאו נס ציונה׳. 37. אזי…ברכה: אז אהלל ואברך את ה׳ שבשמים.

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחציראעמ' 188 –פיוט לשבת, מנוקד ומבואר

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-בַּת צִיוֹן כַּלָּה נָאָה-קינה לט' באב

ב. בַּת צִיוֹן כַּלָּה נָאָה

התבנית: מעין אזורית. בשיר מחרוזות מרובעות טורים: שלושה טורי ענף וטור אזור

החריזה: אאאב / גגגב / …

התבנית: שבע הברות בבל טור.

החתימה:  א״ב ) יצחק אביחצירא אמיץ (בראשי הטורים: 52-45).

לחן רשום:  ׳ציון הלא תשאלי׳ נלר׳ יהודה הלוי, אוצר השירה, צ־292].

מקורות: צילום כתב יד ר׳ מסעוד מלול ז״ל מטבריה; אוסף מיכאל קרופ 550 כתב יד ביה״ס הלאומי והאוניברסיטאי 75409-ץ, עמ׳ 44 ב.

מבוא: היצירה כולה היא קינה על ציון וירושלים. בשני הבתים הראשונים מעמת הפ­­­את עברה המפואר של בת ציון עם מצבה העגום לאחר החורבן:

בַּת צִיּוּן כַּלָּה נָאָה / מְקוֹם תּוֹרָה וּנְבוּאָה // אֵיךְ לְשׁוֹאָה וּמֵשׁוֹאָה

 / הָיָה מְקוֹם מִשְׁכָּנִי הַלֹּאהָיִית אֲהוּבָה / לְאֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה // אַךְ עַתָּה אַתְּ עֲזוּבָה / מֵעַמִּי וַהֲמוֹנֵי

בהמשך פונה המשורר הן לציון והן לעצמו בקריאה לבכי, לדאגה ולקולות של צעקה וצווחה ׳ קוֹל צְעָקָה וּצְוָחָה / וְיָגוֹן וַאֲנָחָה. ׳. הקינה מציגה בפני הקורא כמה מחזות ומראות של החורבן: חורבן בית המקדש, הערים ששממו מבתיהם, שפיכות דמים של ׳ אַנְשֵׁי חָכְמָה וְעֵצָה / וַאֲגֻדּוֹת וּדְרָשָׁהעם כוהנים ולוויים והסתלקות השכינה שנסעה והלכה. בתים אחרים מתמקדים באויב המחלק שלל וביזה ושמח לאיד. המשורר משתף את נופי הטבע באבל על ציון. יום החורבן הוא גם יום של ליקוי מאורות שבו השתלטה החשכה. יום החורבן הוא יום כעס וצרה ׳ הַיּוֹם הַהוּא יוֹם עֶבְרָה / גָּדְלָה צוּקָה וְצָרָה. ׳. בקינה מודגש צידוק הדין של ישראל המודה שהחורבן בא בגלל עוונות וחטאים.

מקורות ההשראה של השיר הם מגילת איכה על תיאוריה ומדרשים על החורבן, במיוחד מדרש איכה רבה. תיאורים מדרשיים הם המלאכים המתערבים למען עם ישראל ומתחננים בפני האל לביטול גזרת החורבן ; רָגְזוּ מַלְאֲכֵי מַעְלָה / צָעֲקוּ בְּחַלְחָלָה // לִפְנֵי נוֹרָא עֲלִילָה / לְרַחֵם עַל הֲמוֹנִי. ׳, השכינה שנסעה והלכה, והקב״ה הנכנס להיכל ובוכה על החורבן: ' אָדוֹן שׁוֹכֵן שָׁמַיְמָה / לִבְכּוֹת נִכְנַס פְּנִימָה. ׳(25). הקינה רוויה עצב רב ורגשות של חמילה ורחמים על ציון וישראל.

כדרכה של הקינה היא נחתמת בנחמה שעניינה פנייה לה׳ לרחם על צאנו, לקבץ את נדחי ישראל ולהשיב את שבותם.

בַּת צִיּוֹן כַּלָּה נָאָה / מְקוֹם תּוֹרָה וּנְבוּאָה
אֵיךְ לְשׁוֹאָה וּמֵשׁוֹאָה / הָיָה מְקוֹם מִשְׁכָּנִי


הַלֹּא הָיִיתָ אֲהוּבָה / לְאֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה
אַךְ עַתָּה אַתְּ עֲזוּבָה / מֵעַמִּי וַהֲמוֹנִי


5- הַרְבֵּה מְאֹד דְּאָגָה / בְּכִי אַל תִּתֵּן פּוּגָה 
עַל כִּי אֲדוֹנִי הוֹגָה / אוֹתִי עַל רֹב זְדוֹנִי
אֵיךְ נֶהֶפַךְ זִיו כְּבוֹדֵךְ / פָּנָה הֲדָרְךָ הוֹדֵךְ

חזקי מאד: לשון של עידוד. ובנזר תטוטפי: תחבשי כתר לראשך.

1-בת ציון: על פי יש׳ א,ח. כלה נאה: על פי בבלי כתובות יז ע״א. מקום תורה ונבואה: ארץ ישראל היא מקום שהוכשר לנבואה. השווה הכוזרי, מאמר שגי, סימן יד: ׳שכל מי שנתנבא לא נתנבא אלא אם בה או בעבורה׳, ורמב״ן דב׳ יח,טו: ׳אין נבואה אלא בארץ ישראל׳. 2-איך…משכני: איך נהפך בית המקדש לחורבה. לשואה ומשואה: על פי צפ׳ א,טו. 3-הל'א…מרבבה: בעבר היית אהובה לה׳. השווה יר׳ לא,ב ׳ואהבת עולם אהבתיך׳. ךגול מרבבה: על פי שה״ש ה,י. 4. אך…והמוני: נטושה ומרוקנת מעם ישראל. 5. הרבה…פוגה: אל תפסיקי לדאוג ולבכות. בכי…פוגה: על פי איכה ב,יה. 6. על…זדוני: ה׳ הענישני בגלל עוונותיי, על פי איכה א,ה ׳כי ה׳ הוגה על רב פשעיה׳. הוגה: הדאיב, משורש יג״ה. 7-איך…כבודך: איך נשתנה לרעה זיווך והדרך. פנה הדרך הודך: על דרך רות רבה ב,יב ׳פנה הודה פנה זיוה פה הדרה׳

נָפַל חָרַב יְסוֹדֵךְ / הָיָה לְשַׁמָּה גַּפְנִי

חַיִל וְחוֹמוֹת גְּבֹהִים / עָרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם
10- שַׁמְּמוּ מִיּוֹשְׁבֵיהֶם / מֵרֹב גֹּדֶל עֲוֹנִי

אוֹיֵב רָאָה יוֹם תִּקְוָה / גַּבָּהּ לָבַשׁ גַּאֲוָה 
שָׂמַח לְשִׁבְרֵךְ נָאוָה / לְחֶרְפָּתִי וּקְלוֹנִי

חִלֵּק שָׁלַל וּבִזָּה / וַיִּלְבַּשׁ חֵמָה עַזָּה 
רָעֲשָׁה אֶרֶץ רָגְזָה / יוֹם חָרָה אַף אֲדוֹנִי

15- קוֹל צְעָקָה וּצְוָחָה / וְיָגוֹן וַאֲנָחָה
לֹא אֶשְׁאַף לִי מְנוּחָה / וְלֹא תִּדּוֹם בַּת עֵינִי

יָדוֹ לְאָחוֹר נָטָה / וְקַו עַל צִיּוּן נָטָה 
וְהִשְׁחִית אֶרֶץ חִטָּה / לְעָפָר הוֹרִיד קַרְנִי

יוֹם שְׁמָמָה וּשְׁאִיָּה / בְּכִיָּה וְתַאֲנִיָּה
20-יוֹם הוּא הֹוָה וְנִהְיָה / לֹא נִשְׁמַע תַּחֲנוּנִי

שֶׁכִינָה נָסְעָה הָלְכָה / וְהַלְּבָנָה חָשְׁכָה.

  1. יסודך: ציון, ירושלים והמקדש. היה לשמה גפני: כרם הגפן, משל לישראל ולארצו חרבה, עדה״ב יואל א,ז.—10-9. חיל.״עוני: ערי ישראל ומבצריהם שוממים מאין יושב. 11. אויב…תקוה: לאויב הייתה תקווה גדולה בהצלחתו. גבה לבש גאוה: עדה״ב תה׳ צג,א. 12 . שמח לעוברך נאוה: שמח לאסון ישאל. לחו־פתי וקלוני: החורבן הוא חרפה וקלון לישראל. 13 . חלק שלל ובזה: שלל את רכושם של ישראל וחילק לאנשיו. וילבש חמה עזה: להילחם נגד ישראל. על פי משלי כא,יד. 14. רעשה ארץ רגזה: עדה״ב תה׳ עז,יט ׳תבל רגזה ותרעש הארץ׳. יום…אדוני: ביום בו כעם ה׳, עדה״ב דב׳ יא,יז. 15. קול…ואנחה: קולות זעקה של ישראל על החורבן נשמעים בכל מקום. 16 . ל'א…מנוךוה: לאחר החורבן אין טעם למנוחה ולשמחה. ולא…עיני: עיני לא תחדל מבכי, עדה״כ איכה ב,יה. 17. ידו לאחור נטה: כמו ׳השיב אחור ימינו׳(איכה ב,ג) ונדרש על שבועת ה׳ לא להזדקק לבית המקדש ולא להגן עליו(איכה רבה פתיחתות כד). ןקו…נטה: סימן קו לא לבניין אלא להרס, על פי איכה ב,ח. 18. ארץ חטה: כינוי שבח לארץ ישראל, על פי רב׳ ח,ח. לעפר הוריד קרני: מעמד ישראל ירד פלאים. השווה איבה א,ט. 19 . יום שממה ושאיה: יום חורבן, עדה״ב יש׳ כד,יב. בכיה ותאניה: בכי, צער ואבל, על דרך יש׳ בט,ב ׳תאניה ואניה׳. 20. לא נשמע תחנוני: על אסוני. 21. שבינה נסעה הלכה: השכינה נסתלקה מישראל, על דרך איכה רבה, פתיחתות כד-כה: ׳באותה שעה אמר הקב״ה: שוב אין לי מושב בארץ, אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון׳.

גַּם הַחַמָּה נֶהֶפְכָה / וָיֶחְשֵׁךְ אוֹר עֲנָנִי
רָגְזוּ מַלְאֲכֵי מַעְלָה / צָעֲקוּ בְּחַלְחָלָה 
לִפְנֵי נוֹרָא עֲלִילָה / לְרַחֵם עַל הֲמוֹנִי

25- אָדוֹן שׁוֹכֵן שָׁמַיְמָה / לְבָבוֹת נִכְנַס פְּנִימָה 
יוֹם הָיִיתִי לַשְּׁמָמָה / גָּלִיתִי מֵעַל כַּנִּי

הֵרִימוּ רֹאשׁ אוֹיְבֵנוּ / הֶחְרִיבוּ בַּיִת קְדוֹשֵׁינוּ 
עַל הָרִים דְּלָקוּנוּ / אוֹיְבֵי וְהִשִּׂיגוּנִי

בַּת עֵינִי לֹא תֶּחֱשֶׁה / בְּכֹה וְאַל תָּשִׂישִׂי 
30- בִּדְמָעוֹת עַרְשִׂי אַמְסֶה / עַד יִחַר כָּל גְּרוֹנִי

נִשְׂקַד עָלָה עַל פִּשְׁעֵי / וְיִגְדַּל מְאֹד רִשְׁעִי 
לָכֶן צוּרִי וְיִשְׁעִי / קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי

נָפַל צִיצִי וּצְנִיפִי / וּתְרוּמָתִי וּתְנוּפִי
נִשְׁאַר כִּי אִם צִפְצוּפִי / חֵלֶף עוֹלוֹת קָרְבָּנִי

והלבנה…ענני: יום החורבן הוא יום של ליקוי מאורות. והלבנה חשבה: לאות אבל, כמו וחפרה הלבנה(יש׳ כד,כג). 22. גם הדומה נהפכה: נחשכה. 23. רגזו…המוני: המלאכים הגיבו קשה על החורבן בפני הקב״ה והתחננו בפניו על עם ישראל (איכה רבה שם). 25. אדון…פנימה: הקב״ה נכנס להיכל לבכות על החורבן. מתיאורי המדרש על החורבן: ׳באותה שעה היה הקב״ה בוכה ואומר: אוי לי, מה עשיתי, השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, ח״ו שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות. באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו ואמר לפניו: רבונו של עולם, אני אבכה ואתה לא תבכה. אמר לו: אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו, אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ־אבכה, שנאמר (ירמיה יג,יז) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וגו״(איכה י־בה שם). 26. כני: ארץ ישראל. 27. החריבו בית קדושינו: ׳אמר להן הקב״ה למלאכי חשרת: בואו ונלך אני ואתם ונראה בביתי מה עשו אויבים בו. מיד הלך הקב״ה ומלאכי השרת ־ירמיה לפניו, וכיון שראה הקב״ה את בית המקדש, אמר בוודאי זהו ביתי וזהו מנוחתי, שבאו אויבים ועשו בו כרצונם׳ (איכה רבה, שם). 28. על הדים דלקונו: על פי איכה ד,יט. 29. בת…תחשה: לא תתאפק מלבכות. 30. בדמעות עדשי אמסה: אמלא מיטתי בבכי, על פי תה׳ ו,ז. עד יחד כל גרוני: נתייבש גרוני, על פי תה׳ סט,ד.31. נשקד…פשעי: מזומן פשעי,על פי איכה א,יד. 32. קראתיו ולא ענני: ה׳ נתעלם ממני, על פי שה״ש ה,ו. 33. נפל…תנופי: רמז לביטול עבודת הכוהנים במקדש. 34. נשאר…עפעופי: רק התפילה לה׳ נותרה.

35- אַנְשֵׁי חָכְמָה וְעֵצָה / וַאֲגֻדּוֹת וּדְרָשָׁה
שָׁפְכוּ דְּמֵיהֶם אַרְצָה / עִם לֵוִי וְכֹהֲנִי

בָּאוּ בְּיָד חֲזָקָה / קוֹל שְׁאָגָה וּצְעָקָה 
קוֹל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה / רְעָדָה אֲחָזַתְנִי

הַיּוֹם הַהוּא יוֹם עֶבְרָה / גָּדְלָה צוּקָה וְצָרָה 
40-קִלְלוֹת מִשְׁנֵה תּוֹרָה / עָבְרוּ עַל יְדֵי מוֹנִי

קוֹל אֲשֶׁר זָמַם עָשָׂה / שָׁמַיִם קַדְרוּת כִּסָּה 
וְהָאֵשׁ הִשְׁלִיךְ אַרְצָה / שָׂרְפָה מַחְמָד עֵינִי

שָׁפַךְ עָלַי חֲמָתוֹ / חֶרֶב מְעוֹן תִּפְאַרְתּוֹ 
הִגְלָה בָנַי מֵאִתּוֹ / לַנָּכְרִים מְכָרַנִי

45- יְדִיד מָתַי תְּרַחֵם / צֹאנְךָ גּוֹלִים נִדָּחִים 
חוּשׁ מְהֵרָה תְּנַחֵם / קוֹמֵם דִּגְלִי וְקַרְנִי

אֱסֹף נִדְחֵי עֲדָתִי / בְּתוֹכְכֵי עִיר חֶמְדָּתִי 
יָהּ נָא תָּשִׁיב שְׁבוּתִי / פָּנָה אֵלַי חָנַנִי

חִישׁ וְקַבֵּץ גָּלוּתִי / צוּרִי בְּךָ בָּטַחְתִּי

חלף עולות קרבני: המהווה תחליף לעבודת הקרבנות, בבחינת ׳ונשלמה פרים שפתינו׳(הושע יד,ג). 36-35. אנשי״.אדעה: הרג החכמים שהיו מטיפים לתשובה. עם לוי וכהני: עם הכוהנים והלוויים. 38. קול מארץ רחוקה: על פי יש׳ לט׳ג. רעדה אחזתני: עדה״ב יש׳ לג,יד. 39. היום…וצדה: על פי צפ׳ א,טו. 40. קללות…מוני: קללות שבתוכחה נתקיימו על ידי האויב. עברו על ידי מוני: עדה״ב יר׳ לג׳יג. מוני: כאן: משורש ינ״ה שעניינו הונאה של האויב. ו 4. קול…עשה: על פי איכה ב,יז ׳עשה ה׳ אשר זמם׳. כאן: מימש את קול הקללה שהשמיע בתוכחה. שמים קדרות כסה: עדה״ב יש׳ מג ׳אלביש שמים קדרות,. 42. ;והאש השליך ארצה: לשרוף את בית המקדש. מחמד עיני: כינוי לבית המקדש. 43. שפך 7גלי חמתו: על פי איכה ב,ד. חרב מעון תפארתו: נחרב בית המקדש. 44. לנכדים מכרני: בגלות. 45. ידיד: כינוי לה׳. מתי תרחם צאנך: ישראל. גולים נדחים: בגלות. 46. חוש מהרה תנחם: את ישראל על ידי בשורת הגאולה. קומם דגלי וקדני: הרם מחדש את דגלי ורומם את מעמדי. 47. אסף נדחי עדתי: קבץ את ישראל, עדה״ב יש׳ יא\ב. בתוככי עיר חמדתי: לעירם בירושלים. 48. תשיב שבותי: השב את ישראל לארצם, עדה״ב דב׳ ל,ג; יר׳ לא,כב; לב,מד; לג,כו; צפ׳ ב,ז.

50- יֶעֱרַב קוֹל תְּחִנָּתִי / לְךָ צוּרִי מָגִנִּי
רְאֵה עָנְיִי וְדַלּוֹתִי / מֵעָפָר הֲקִימוֹתִי 
אַמִּיץ לְךָ קִוִּיתִי / רֵיקָם אַל תְּשִׂיבֵנִי

 פנה אלי דונני: על פי תה׳ כה, טז. 49. בך בטחתי: על פי תה׳ כה, ב. 50. יערב קול תחנתי: כמו תה׳ קד,לד ׳יערב עליו שיחי׳. צורי מגני: על פי שמו״ב כב,ג. 51. ראה עניי: סבלי. על פי תה׳ בה,יח. ודלותי מעפר הקימותי: הקימני מעפר ורוממני מן הגלות. 52. אמיץ: בינוי לה׳, על פי איוב ט,יט. ריקם אל תשיבני: מנוסח הסליחות, על דרך רות א,בא.

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-עמוד 21

ב. מבוא לשירה ולפירט בישראל:

ציוני דרך היסטוריים

השירה העברית המקראית

השירה העברית יסודותיה קבועים בתנ״ך. כמה נושאים כתובים בסגנון של שירה ובעיקר בנביאים אחרונים ובספרי אמ"ת. נושאי השירה המקראית מגוונים: 1) שירת הברכות, כמו ברכות יעקב לבניו בסוף ספר בראשית וברכות משה לישראל בסוף דברים; 2) שירי מלחמה וניצחון, כמו שירת הים, שירת דבורה וכמה ממזמורי תהלים; 3) שירי טבע והשגחה, כמו תהלים פרקים יט, קד; איוב פרקים כח, לז-מא; 4) שירי כלולות, טבע ויין במגילת שיר השירים; 5) תוכחה לאומית – נבואות על החורבן כמו בירמיה; 6) נחמה וגאולה בישעיה; 7) הגות וחכמה נוסח ספר איוב, משלי וקהלת; 8) קינה אישית, דוגמת קינת דוד על אבשלום בנו, קינת שאול ויהונתן בנו(שמואל ב א, יז-כז); סו) קינה לאומית – קינת ירמיהו על החורבן(מגילת איכה); 11) מזמורי שבח והלל לה׳ ותפילה ותחינה לה׳ בספר תהלים.

השירה המקראית מתאפיינת ביסודות ריתמיים, כמו חלוקת הפסוק לצלעות מקבילות (תקבולת נרדפת, ניגודית או משלימה), משקל התיבות, האקרוסטיכון האלף־ביתי, כמו 'אשת חיל׳(משלי לא, י-לא); יסודות ציוריים הכוללים דימויים, השאלות או תיאורים אלגוריים וצורות לשוניות מיוחדות כמו לשון נופל על לשון.

השירה העברית בתקופת התלמוד

התלמוד הבבלי, שנחתם במאה החמישית בבבל, עניינו משא ומתן לבירור ההלכות שבמשנה בשילוב מדרשים ואגדות. קטעי השירה מועטים מאוד, ונושאיהם הם דברי הספד לחכמים המרוכזים בבבלי מועד קטן, דף כה; דברי ברכה ללומדים(ברכות יז ע״א) וקטעי שיר אחרים כמו ׳רוני רוני השיטה׳(עבודה זרה כד ע״ב). לתקופה התלמודית שייכים גם שירי תפילה קדם־פייטניים, כמו ׳עלינו לשבח' וקטעי מלכיות, זכרונות ושופרות. רוב הפיוטים בתקופה זו עלומי שם. מאפייני השירה התלמודית הם תבנית פסוקית, משקל התיבות, אוצר מילים מקראי ובתר מקראי והיעדרו של החרוז.

הפיוט הקדם־קלאסי

ראשיתו של הפיוט הקדם־קלאסי ברוך בשילוב קטעי פיוט בנוסחאות הקבע שבתפילה. התכנים המפויטים הם ענייני שבת וחגים ופרשיות השבוע בזיקה למקורות המקרא, התלמוד והמדרש. לאחר מכן מתרחבים הסוגים בתפילות וסליחות, מוסר ותוכחה, שירים דידקטיים ללימוד התורה, שירי חתונה, קינות על החורבן ובקשות של גאולה בזיקה למדרשי חז"ל. פיוטים אלה מתאפיינים בתבנית שבה הפיוט נחלק למחרוזות עם פזמון או בלעדיו, באקרוסטיכון אלף־ביתי, באליטרציה ובשאר עיטורים: שרשור, רפרין, פתיחה מקראית, מילות קבע ושימוש בכינויים. המשקל הוא משקל התיבות, והחרוז בולט בהיעדרו. דוגמאות לכך הן פיוטיו של יוסי בן יוסי.

מלטינית: ad אֶלlittera + אות] שִׁוְיוֹן צְלִילִים בְּרָאשֵׁי מִלִּים סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ, לְמָשָׁל: "פַּחַד וָפַחַת וָפָח" (ישעיה כד יז). "שָׁמִיר וָשָׁיִת" (ישעיה ה ו). "לַיְלָה… לָיְלָה… לֵיל אֱלִילִים, לְלֹא כּוֹכָב, לְלֹא אוֹרוֹת" (טשרניחובסקי, שירים 226).

הפיוט הקלאסי

סוגיה ונושאיה של השירה באסכולת הפיוט הקלאסי דומים לקודמתה הקדם־קלאסית. נציגיה הם יניי ור׳ אלעזר הקליר. לשונם מעורבת – מקראית-תלמודית, ובתבנית חלה התפתחות של חלוקת הפיוט בעיקר למחרוזות מרובעות-טורים המתחרזים ביניהם בחריזה המתחלפת בכל מחרוזת, נשקלים במשקל התיבות ונחתמים באקרוסטיכון אלף־ביתי לסוגיו, ובכלל זה חתימת שם הפייטן.

השירה העברית בספרד

נושאי השירה העברית בתקופה שקדמה לתור הזהב בספרד, במזרח, באיטליה ובאשכנז היו בדרך כלל נושאי קודש כמו נושאי הפיוט הקלאסי: פיוטים לחתנים, שירי כלולות אלגוריים, שירי מוסר ותוכחה, שירי ויכוח ושירים דידקטיים. עם המגע שנוצר עם התרבות הערבית בספרד חדרו לשירה העברית סוגים ונושאים חדשים: שבח, ידידות ופירוד, גנאי והתפארות, אהבה וכלולות, טבע ויין, שירי מלחמה, שירי מספד, שירי פרישות, הגות וחכמה, שירי ויכוח, שעשועים וחידות. תבנית השירים היא תבנית הקצידה – בתים טוריים דו-צלעיים: דלת וסוגר. כל הצלעות שקולות במשקל אחיד, וכל הבתים נחתמים בחרוז מבריח. המשקל הוא כמותי ונשען על יתדות ותנועות. שירה זו עשירה גם בצימודי לשון ובשלל שיבוצים מקראיים.

תקופת המעבר של השירה מספרד לצפון אפריקה / המגורשים

הגירוש מספרד ב-1492 לא היה בכוחו לעצור את הרצף של הקיום היהודי ואת שירתו. לכל מקום שגלו ישראל גלתה שירה עמהם. המשך העיסוק בשירה על ידי המגורשים מוכיח על המשך הטיפוח של מורשת ספרד לצד התחשבות בצו השעה: ויתור על שירת החול החצרנית והתמקדות בשירה אלגורית שירה דתית לאומית וקהילתית חברתית. נציגים ראשונים של שירת המגורשים שהיו גם רבנים גדולים הם ר׳ שמעון בר צמח (הרשב״ץ) ור׳ יצחק בר ששת(הריב״ש). שירה זו הביאה מגוון נושאים וחידושים: פיוטים לפרשת השבוע, שירת התלמוד וההלכה, שירי כלולות ייחודיים, שימוש בטעמי המקרא לתיאור עלילה או לעיצוב אישיות, שירת האהבה האלגורית בין ה׳ לישראל ובין ישראל לתורה ושירים בעלי ערך היסטורי מלבד עשרות פיוטים במעגל האדם והשנה.

שירת ר׳ ישראל נג׳ארה

על שירת ר׳ ישראל נג׳ארה כתבו כמה חוקרים דוגמת אהרן מירסקי וטובה בארי. להלן תמצית הדברים המופיעים בפירוט בחיבורי על הכתובה לחג השבועות. שירי נג׳ארה רוב עניינם ומבעם הגלות והגאולה, הדוד והרעיה, ובכללם משיח וארץ ישראל, בית המקדש וירושלים. עיקר מגמתם לחדש את הברית בין כנסת ישראל לאלוהיה והשבת הבנים לארצם. שירי נג׳ארה מאופיינים בכמה סממנים: דו-שיח תמידי בין הדוד לרעיה או ליונה; שפע של ביטויי חשק ואהבה, מעין מהדורה חדשה של שיר השירים בקצב ובחרוז; מבנה השיר פותח ביונה או בעופר, במראות של אוהל או אפריון אבל מסתיים תמיד בענייני גאולה ונחמה על משיח, ארץ ישראל, בית המקדש וירושלים, מעין מבנה של משל ונמשל. ואמנם גולת הכותרת בשירי נג׳ארה היא הכתובה לחג השבועות – ׳ירד דודי לגנו׳ -חידוש ספרותי, פיוטי ורעיוני כדבריו של לונזאנו, שהמשורר ׳ברא חדשה בכנסת ישראל אשר לא עלה על לב דעת אחרים מלפניו׳., שירתו של נג׳ארה משמשת מפנה ביחס לשירת ספרד בתוכן ובצורה, ואלו הם חידושיה, כפי שמנאם יוסף טובי: א) מעבר ממשקל כמותי למשקל ההברות; ב) החלפת תבנית הקצירה הקלאסית במבנים מעין אזוריים; ג) ביטול ההבחנה בין שירת חול לשירת קודש ומיזוגן לשירה דתית לאומית; ד) ריבוי בציוריים אלגוריים בהשפעת הקבלה; ה) צמידות השירה ללחנים מוזיקליים והפיכתה מוקד להתכנסות נוסח אמירת הבקשות בלילי שבתות.״

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-עמוד 21

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא

השירה בתימן

השירה בתימן כרוכה בראשיתה עם שירת ספרד בתכניה ובנושאיה, בלשונה ובמשקליה. משורריה הראשונים הבולטים הם ר׳ אברהם בן כלפון מן המאה ה-14 ור׳ זכריה אלצ׳אהרי מן המאה ה-16. נושאיה ידידות ופירוד, אהבה ויין. מן המאה ה-16 ואילך פוחתת ההשפעה הספרדית על שירת תימן, שמעתה מושפעת מן הקבלה ומן השירה נוסח ר׳ ישראל נג׳ארה. נושאיה הם גלות וגאולה, ציון וירושלים, הקב״ה וישראל, המשווים לה צביון של שירה אלגורית דתית לאומית. רבדיה הלשוניים הם שלושה: עברית, ארמית, ערבית. האסכולה האלגורית החדשה נציגיה הם יוסף בן ישראל ור׳ שלום שבזי הגדול מכולם, שמספר שיריו בדיואן שלו עולה על 800. שירת שבזי היא שירה חברתית המושרת במסגרת אירועים חברתיים ומשפחתים, בחתונות ובתהלוכות זפא.

השירה העברית בצפון אפריקה

השירה העברית בצפון אפריקה נחקרת על ידי אפרים חזן זה כ-50 שנה, ובמהלכן התעשרה בכמה מאמרים וספרים פרי עטו: א) שירי פרג׳י שוואט׳ מתוניס, ירושלים תשל״ו, מהדורה מדעית ראשונה של קובץ שירים מצפון אפריקה; ב) פיוטי ר׳ משה בוג׳נאח איש טריפולי/ ירושלים תשל״ט; ג) השירה העברית בצפון אפריקה, ירושלים תשנ״ה, ספר המשמש במה נכבדה עבור ארבעים פייטנים מכל צפון אפריקה, תולדות חייו של כל פייטן, שירתו ומדגם מפיוטיו. במבוא נסקרות תחנות השירה בכלל ונושאי השירה העברית בצפון אפריקה למעגליה על צדדיה הפואטיים ודרכיה הסגנוניים והלשוניים של שירה זו; ד) השירה העברית באלג׳יריה, לוד תשס״ט, אנתולוגיה של כעשרים משוררים באלג׳יריה, ובו מדגם נכבד מיצירתם מן המאה ה-14 ועד לתחילת המאה ה-20. הספר מתאפיין בחידושים רבים של השירה באלג׳יריה.

השירה העברית במרוקו

 א. סקירה מחקרית

השירה העברית במרוקו היא הענף הגדול והחשוב של השירה העברית בצפון אפריקה. ספר ראשון על השירה העברית במרוקו חיבר חיים זעפרני(ירושלים תשמ״ד), ובו סקירה של משוררים, קבצים וכתבי יד. קובץ הבקשות והפיוטים של יהודי מרוקו, ׳שיר ידידות/ זכה למהדורה חדשה בשם ׳אעירה שחר׳ על ידי ר׳ חיים רפאל שושנה (באר שבע תשל״ט-תשמ״ז). מהדורה זו כוללת פירוש קצר – ׳כנפי שחר/ ופירוש מקיף – ׳מעשה חרש/ במפעלו זה הוכיח המהדיר ששירה זו היא גם מקור עיון והגות מלבד ייחודה המוזיקלי והזמרתי. יוסף שטרית הקדיש ספר בשם ׳שירה ופיוט ביהדות מרוקו/ ירושלים תשנ״ט, ובו כמה חידושים, כמו שירתם של שלמה חלואה, שירי אירועים היסטוריים והצעה של מודל חדש לתיאור השירה העברית במרוקו כשירה קהילתית וכשירה משיחית. שירתו של ר׳ דוד בוזגלו זוכה בספר זה לבחינה פואטית לצד תרומתו הייחודית לשירה במרוקו. שירים עבריים מסוג הקצידה זוכים לראשונה למחקר מוזיקלי ועיוני על ידי אבי עילם אמזלג בחיבוריו.

השירה העברית במרוקו התעשרה בשנים האחרונות גם במהדורות מדעיות על קובצי פיוטים. קובץ ראשון שלם לר׳ דוד בן חסין הוציא לאור אפרים חזן בחלקו העברי ואנדרה אלבאז בחלקו הצרפתי. אלבאז חיבר ספר נוסף בצרפתית על שירת ר׳ דוד בן חסין והשירה העברית במרוקו. מהדורה שנייה של פיוטים היא שירת הרמ״א – הרב רפאל משה אלבאז מצפרו. היא יצאה לאור במכון ללשונות היהודים וספרויותיהם באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת תשע״ג. מהדורה שלישית של פיוטים במרוקו היא שירת ר׳ רפאל אהרן מונסוניגו שהוציאה לאור תמר לביא, ׳בנאות מדבר׳(לוד תשע״ז). מהדורה רביעית היא זו שלפנינו: ׳היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא/ והמהדורה המקיפה ביותר היא של ר׳ יעקב אבן צור, הכוללת ב-400 פיוטים ונתונה בהכנה סופית להוצאה לאור על ידי בנימין בר-תקווה. מגוון קבצים אחרים זכו למחקר כדיסרטציות בהנחיית אפרים חזן ובנימין בר תקווה, דוגמת עבודתו של שלום אלדר על פיוטי ר׳ שמואל אלבאז, שירי יעקב בן שבת ור׳ דוד בוזגלו על ידי יוסי בן שבת.

דִּיסֶרְטַצְיָה

ל (נ') [לטינית: disscrtatio דיון] עֲבוֹדַת מֶחְקָר, חִבּוּר מַדָּעִי הַנִּכְתָּב עַל יְדֵי מֻסְמָךְ שֶׁל בֵּית סֵפֶר גָּבוֹהַּ לְשֵׁם קַבָּלַת תֹּאַר אָקָדֵמִי ("דּוֹקְטוֹר" וְכַדּוֹמֶה).

ב. ציוני דרך היסטוריים בשירה העברית במרוקו

השירה העברית במרוקו הוא בת אלף שנה ויותר. אמנם לעצמאות ולאסכולה משלה הגיעה רק לקראת המאה ה-8ו, אולם הייתה קיימת גם לפני כן, אך בדרך כלל סמוכה הייתה על אסכולות קודמות ולפעמים נבלעת בתוכן. בראשיתה במאה העשירית נכתבה השירה העברית במרוקו במתכונת הפיוט העברי הקדום דוגמת ר' יהודה בן קורייש, ראשון המשוררים במרוקו. בתקופת השירה העברית בספרד התחברה השירה במרוקו נקבצים מקורות ולשונות מכל ענפי התורה והתלמוד, זורמים וממלאים את בתיה, כאלו חפצים כולם להשתתף בהספדו של החכם, לספר בשבחיו ובגדולתו ואגב כך גם להעיד על גדולת המספיד. הקינה העברית במרוקו היא פינה ויצירה יהודית טהורה, שאינה מושפעת מן השירה הערבית כאחותה בספרד. הקינה האישית על חכמים במרוקו מושתתת על הקינה הלאומית לתשעה באב, והמשוררים מציבים בראש קינותיהם לחכמים שמה של קינה לאומית, ועל פיה בונים את קינתם ושוקלים אותה במשקלה הריתמי והסגולי ככבוד והערכה לחכם, שעם פטירתו אבלים הם עליו כעל החורבן בבחינת ׳שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו׳. מכאן הקריאה בקינות רבות לחכמים ׳בכו לאובדים (=האבלים) ולא לאבדה כי היא למנוחה ואנו לאנחה׳. אבל לעולם אין הקינה נחתמת באנחה אלא בנחמה ובעילוי נשמה, שלקראתה יוצאים המלאכים לקבל פניה בשירה.

ג. נושאים ייחודיים אחרים: עוד נושאים ייחודיים למשוררי מרוקו הם שירי חברות המוקדשים לכבוד חברות גמ״ח למיניהן ומוסדות תורה וחינוך. ישנם פיוטים גם על נושאים נדירים כמו על ׳מחזור החמה׳או ליבם ויבמה. לצידם נכתבים גם שירים אישיים היסטוריים וחברתיים נוסח ר׳ שלמה חלואה, פיוטים על בעיות כלכליות, תברואתיות וחברתיות כמו העלאת מחירים, מכת הפשפשים ושירי ויכוח למיניהם: בין האיש לאישה ובין היום ללילה. כל אלה, מלבד שירי גלות וגאולה, מוסר ותוכחה, טבע והשגחה, שבחי צדיקים ושד״רים ופיוטים הקשורים במעגל חיי האדם והשנה. עם העלייה לארץ מתווספת סוגה חדשה לאומית על ידי העולים, וביניהם רבנים המחברים פיוטים לכבוד הקמת המדינה, יום העצמאות וניצחונות צה״ל במערכות השונות, שחלקם מתחברים בארץ המוצא.

ד. איגרות מליציות על דרך המקאמה? עוד סוגה ספרותית שבה הצטיינו רבנים ומשוררים במרוקו היא האיגרות הכתובות בסגנון המקאמה. אלו הן יצירות אמנותיות הנכתבות במיטב הרטוריקה הקלמבורית ובבקיאות שיבוצית תלמודית ומקראית עם שפע חידודי לשון ומשמע והרבה הומור וחן. קובץ ׳לשון לימודים׳ לר׳ יעקב אבן־צור הוא דוגמה לשרשרת איגרות שופעות רטוריקה קלמבורית ובקיאות מקראית ותלמודית ודוגמה לפער שנפער אצל המשורר, בעת שעובר משירה לספרות חרוזה ולהיפך. ריכוז מכתבים ואיגרות אמנותיות מצוי גם בברכי ׳קהילת צפרו/ לר׳ ר׳ דוד עובדיה ובמהדורה מ״נאות מדבר״ – איגרות מחורזות לר׳ רפאל מונסוניגו (ירושלים תש״ע) מאת תמר לביא ורחל חיטין־משיח. מאמר חדש בנושא האיגרות המליציות, ובו איגרות חדשות מוהדרות בצירוף מבוא, פרסם אהרן ממן בתשע״א.

קָלַמְבּוּר

ל (ז') [צרפתית: calembour] מִשְׂחַק מִלִּים מְשַׁעֲשֵׁעַ, שִׁמּוּשׁ בְּהוֹרָאוֹתֶיהָ הַשּׁוֹנוֹת שֶׁל מִלָּה מְסֻיֶּמֶת אוֹ שֶׁל מִלִּים דּוֹמוֹת בַּהֲגִיָּתָן לְשֵׁם בְּדִיחָה אוֹ חִדּוּד; לְמָשָׁל, הַמֵּימְרָה הַהֲלָצִית כִּי בְּשַׂר עוֹף אֵינוֹ בְּחֶזְקַת בָּשָׂר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּפֵרוּשׁ בַּתּוֹרָה בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים (בראשית טו יא): "הַצִּפֹּר לֹא בָתָר" (= בָּשָׂר, לְפִי הַמִּבְטָא הָאַשְׁכְּנַזִּי!), אוֹ הַמֵּימְרָה כִּי לְכָל גַּנָּב יֵשׁ תֵּרוּץ לְמַעֲשָׂיו, שֶׁכֵּן כָּתוּב מְפֹרָשׁ הוּא: "אִם-רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ" (תהילים נ יח) [וַתִּרֶץ= וְתֵרוּץ].

השירה העברית בתקופת ההשפעה של השירה הערבית: ואולם לאחר שהקצידה הערבית המוגרבית מסוג המלחון הגיעה לפרקה, ומשעה שנזקקה לה השירה העברית, מגיעה שעתה היפה של השירה העברית לחולל תמורות וצורות חדשות בתוכה. מעתה היא תיחלק לשתי קבוצות דנריות: הפיוט והקצירה. הפיוט ימשיך להישען על פיוטים קדומים, כמו פיוטי נג׳ארה, והרבה חידוש לא יתחדש כאן. המשקל הוא משקל ההברות המצומצם בגווניו ובו בדרך כלל שמונה הברות בטור. גם בתבניות אין חדש. התבניות המקובלות הן המרובע או מבנים מעין אזוריים בחריזה שגרתית. אולם שירים הנכתבים מעתה בהשפעת הקצירה הערבית מקבלים צורות מפתיעות בתבנית, בחריזה ובמשקל. בתבנית יתגוון הבית ויתרבה מבתים בחריזות קבע דו-טוריים, משולשים, מרובעים ומחומשים ועד ליחידות סטרופיות גדולות עם גוני חריזה ומשקל. עשרות משקלים של הקצירה הערבית חודרים לשירה העברית ונורמות של חריזה מתחדשות בה. גם במוטיבים ובנושאים תתעשר השירה העברית במרוקו.

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-עמוד 27

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-דּוֹדִים רֵעִים הִתְקַדְּשׁוּ 

הסוג: שבת

התבנית: מעין אזורית. השיר פותח במדריך דו טורי, ואחריו שמונה עשר מחרוזות

בכל מחרוזת ארבעה טורים: שלושה טורי ענף וטור אזור

החתימה: אני יעקב אביחצירא חזק

דּוֹדִים רֵעִים הִתְקַדְּשׁוּ / לְיוֹם שַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ

 

אִמְּצוּ וְחִזְקוּ עֹז הִתְאַזְּרוּ / מִשֵּׁשֶׁת יָמִים אוֹתוֹ תַּזְכִּירוּ
הַיּוֹם הַזֶּה מְאֹד תִּשְׁמְרוּ / מִבְּעוֹד יוֹם אָז תַּכְנִיסוּ

נִכְבָּד מְאֹד גַּם נַעֲלָה / לְשֵׁם לְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה

-5 כִּי בּוֹ בָּחַר נוֹרָא עֲלִילָה / הִקְדִּישׁוּ וְהִפְרִישׁוּ

יוֹם הַשַּׁבָּת נִקְרָא עַל שְׁמוֹ / כִּי בּוֹ שַׁבַּת הָאֵל בִּמְרוֹמוֹ
גְּמַר מְלֶאכֶת עוֹלָמוֹ / כַּאֲשֶׁר עָלָה בְּחֶפְצוֹ

יְדִידִים צְאוּ נָא בְּחִבָּה / לִקְרַאת שַׁבָּת הָאֲהוּבָה
תִּתְעַנְּגוּ מְאֹד מִטּוּבָהּ / אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ

10-עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שַׁבָּת / לִבְחֹר כָּל טוֹב תְּנוּבַת

1.דודים…לקדשו: פנייה להתכונן בקדושה לשבת. דודים רעים: עדה״ב שה״ש ה,א. 2.אמעו…התאזרו: דברי חיזוק וזירוז. אמצו וחזקו: על פי דב׳ לא,ו ׳חזקו ואמצו׳. הסדר שונה להתאמת החתימה. עז התאזרו: עדה״ב תה׳ צג,א ׳עז התאזר׳. מששת…תזכירו: להזכיר את השבת בכל ששת ימי החול אם זה בשיר של יום, כמו: ׳שיר שהיו הלויים אומרים ביום שני בשבת׳ ובתאפילאלת ׳בשבת קודש׳ ואם זה בכתיבת היום בשטר הכתובה או הגט, כמו: ׳בשני בשבת׳, בשלישי בשבת׳… וזה נכלל בצו 'זכור את יום השבת לקדשו׳(מכילתא דר׳ שמעון בר יוחאי ב, ח). 3. היום…תכניםו: את השבת מבעוד יום על ידי תוספת חול על הקודש(בבלי יומא פא ע״ב; שו״ע או״ח סימן רסא סעיף ב). השווה בבלי שבת קיח ע״ב ׳ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי׳. 4. לשם לתעאךת ןלתהלה: עדה״כ יר׳ יג,יא. 5. כי…עלילה: מכל הימים. נורא עלילה: כינוי ה׳ על פי תה׳ סו,ה. הקדישו: ייחדו כיום קדוש על פי בר׳ ב,ג ׳ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו׳. והפרישו: הבדילו משאר ימי השבוע. 6. יום…שמו: של השבת ושל ה׳. כי…במרומו: על פי בר׳ שם, שם ׳בי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא לעשות׳. 7. גמר מלאכת עולמו: ביום שבת. 8. ידידים…האהובה: קריאה לצאת מחוץ לשדה לקבל את השבת. מקור ראשוני לקבלת שבת הוא מנהגם של אישים בתלמוד שהיו לובשים בגדי שבת ויוצאים לקבל את השבת בקריאה חגיגית נוסח ר׳ חנינא ׳בואו ונצא לקראת שבת מלכתא׳ ונוסח ר׳ ינאי ׳בואי כלה בואי כלה׳(בבלי שבת קיט ע״א). מנהג זה נתפשט בהשפעת קבלת האר״י. ידידים: כינוי לישראל (אבות דר׳ נתן נוסחה ב׳ פרק מג). 9. תתענגו מאד מטובה: תרתי משמע: מטובה של הארץ ומטובה של השבת, והוא עונג השבת על פי יש׳ נח,ג וקראת לשבת ענג… אז תתענג על ה״ ובבלי שבת קיח ע״ב. אם…עשו: על פי בר׳ מג,יא. 10. עטרת…תנובת: עיטור השבת ופיאורה הוא בבחירה של פירות מתנובת הארץ לברך עליהן בשבת. עטרת תפארת: על פי יש׳ סב,ג.

הָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת / מִכָּל מִינִים טוֹבִים בַּקֵּשׁוּ

קַדְּשׁוּ עַצְמֵכֶם בְּטַהֲרָה / לְקַבֵּל נְשָׁמָה יְתֵרָה
לֹא יֻתֻּן כֶּסֶף מְחִירָהּ / לָכֶן שִׂמְחוּ אִתָּהּ שִׁשּׁוֹ

בְּגָדִים צוֹאִים הָסִירוּ / וּבְגָדִים נָאִים תִּקְשְׁרוּ
רָאוּ חֲכָמִים מָה אָמְרוּ / כִּי כְּבוֹד הָאָדָם לְבוּשׁוֹ

אִם אֲהוּבִים תִּהְיוּ עֲמֵלִים / לִקְרַאת שַׁבָּת קֹדֶשׁ הִלּוּלִים
מִגֵּיהִנָּם תִּהְיוּ נִצּוֹלִים / וְלֹא יִשְׁלֹט בָּכֶם אִשּׁוֹ

בְּיוֹם זֶה אַל תְּהִי בְּעַצְבוּת / רַק שִׂמַּחְתְּ חֶמְדַּת לְבָבוֹת

11-הארץ: נמשך לפניו ולאחריו. הארץ הנה _רחבת: על פי בר׳ לד,בא ׳והארץ הנה רחבת ידים/ בלומר יש בה שפע רב של פירות. .רחבת: צורת הסמיכות בסוף הטור להתאמת החרוז. מכל…בקשו: לכבוד שבת. 12. קדשו…יתרה: להתכונן בקדושה לקבל את הנשמה היתרה הפוקדת את האדם מיום שישי(שער הכוונות לאריז״ל ב, עמ׳ טז-יז, ופרי עץ חיים ב, עמ׳ שפ-שפב). 13. לא…מחירה: הנשמה היתרה היא מעל בל ערך, ואי אפשר להעריכה בכסף או להשוותה לכל דבר יקר אחר. שמחו אתה שישו: עדה״ב יש׳ סו,י. 14. בגדים…תקשרו: להסיר את בגדי החול ולכבד את השבת בבגדים נאים. בגדים צואים הסירו: עדה״ב זב׳ ג,ד. ובגדים נאים תקשרו: על פי בבלי שבת קיג ע״א ׳וכבדתו מעשות דרכיך(יש׳ נח,יג) שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול', ושו״ע או״ח סימן רסב, סימן ב: ׳ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת׳. 15. ראו…לבושו: על פי בבלי שבת שם, שר׳ ינאי היה קורא לבגדיו מכבדותי. 17-16. אם…אשו: אם תתאמצו בהבנות לשבת תינצלו מדינה של גהינם, השווה בבלי שבת קיח ע״א ׳כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג׳. הרי שכדי לקיים שלוש סעודות צריך לטרוח בהכנתן. 16. אהובים: בינוי חיבה לישראל(אבות דר׳ נתן נוסחה ב, פרק מג). קדש הלולים: על פי ויק׳ יט,כד. בשם ששנה רביעית היא קודש הילולים לשלוש שנות הערלה שקדמו לה, כך היא השבת קודש הילולים לששת הימים הקודמים לה. השבת יקרה יותר גם ביחס לשאר חגים ומועדים, השווה זוהר ליל שבת ׳ובגיני בך שבתא אתיקר מבל שאר זמנין וחגין משום דבלא ביה אשתכח ולא אשתכח הבי בכולהו זמנין וחגין׳(זהר ח״ב פח ע״א). 9-18 1. ביום… תנגשו: יש להסיר בל עצב ודאגה בשבת, ראה זוהר לסעודה שלישית ׳תא חזי… ומתנשי מבולהו כל רוגזין בל דינין וכל פולחנין הדא הוא דכתיב ביום הניח ה׳ לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה׳(זהר שם פט ע״א). שמחת חמדת לבבות: בכל אחד משלושת קטעי הזוהר המיועדים לשלוש הסעודות מודגש נושא השמחה בשבת: סעודת ליל שבת: ׳ובעי בר נש למיחדי לאתענגא בהו ולמחדי בהו… (שם, פח ע״א); סעודה ב: ׳אלין תלת סעודתי מהימנותא… וכלהו חדו על חדו׳(שם, פח ע״ב); סעודה ג׳: ׳אתערו בחדוותא שלימתא, אזדמנו בתלת חדוון דתלת אבהן, אזדמנו לקדמות מהימנותא החדווה דכל חדוותא׳(שם פט ע״א).

שִׁכְחוּ בּוֹ אֶת כָּל הַדְּאָבוֹת / וְכָל עַצְבֵיכֶם תִּנְגְּשׂוּ

20 
יַשְׁרוּ לְבַבְכֶם בָּנַי / הֵסִירוּ בְּשַׁבָּת כָּל פְּנַאי
מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ / וּמִי יְקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ

חַף לֵבָב וּנְקִי כַּפַּיִם / נוֹטֵל שָׂכָר בִּכְפָלִים
לֹא נִשְׁבַּע בְּשֵׁם שָׁמַיִם / וְלֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשׁוֹ

צִוָּה לָנוּ אֱלֹהֵינוּ / לְשְׁמֹר אֶת שַׁבַּת קָדְשֵׁנוּ
25 
כִּי יוֹם מְנוּחָה הוּא לָנוּ / אֶחָד בְּאֶחָד יִגָּשׁוּ

יוֹם זֶה בּוֹ עֲדַת קְדוֹשִׁים / תִּהְיוּ כֻלְּכֶם פְּרוּשִׁים
גַּם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים / אֶל יְיָ יִתְקַדְּשׁוּ

רָצִים לַעֲלוֹת לַדּוּכָן / כִּי טוֹב לָהֶם מֻשְׁפָּע מוּכָן
גַּם לִבָּם עַל יְדֵיהֶם נִתְכָּן / בִּשְׁבִיל בְּרַבָּה שֶׁשִּׁלְּשׁוּ

19-וכל עצביכם תנגישו: על פי יש׳ נח,ג. שם ביקורת על ישראל התובעים תשלום בחזקה מבעלי חובם הנעעבים על ידם (רש״י). כאן: לעשות מאמץ גדול לשכוח ולסלק את כל הכעסים והדאגות בשבת. 20. ישרו לבבכם בני: הכשירו את לבכם. חסירו…פנאי: להסיר ולפנות בל מחשבה של חול בשבת ולהקדיש את כל הזמן רק לענייני שבת קודש. 21. מי…קדשו: מי שינהג כך יהיה ראוי לעלות להר ה/ על פי תה׳ כד,ג. 22. חף״.בכפלים: הזוכה ללב נקי וגם למעשים כשרים שכרו כפול. חף לבב: במקום בר לבב להתאמת חתימת השם. 23. לא…נפשו: על פי תה׳ שם,ד. 24. צוה…לנו: בשבת טמון גם רעיון המנוחה על פי בר׳ ב,ג ׳ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו/ על פי שמות כ,יא ׳כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ וינה ביום השביעי׳ ועל פי דב׳ י,ד ׳ויום השביעי… לא תעשה כל מלאכה למען ינוח עבדך ואמתך כמוך׳. אחד באחד נגשו: על פי איוב מא,ח. שם: נגישות וקרבה גופנית, כאן: קרבה רוחנית ולבבית. 26. יום…פרושים: להתנהג בקדושה של פרישות מדברים השייכים לימי החול. 27. גם…יתקדשו: על פי שמות יט,כב: כאן יתכוננו מבחינה רוחנית לגשת לדוכן לברך את העם. 28. רצים לעלות לדוכן: לברך את העם בברכת כוהנים על פי הכלל של ׳זריזין מקדימין למעוות׳(בבלי פסחים ד ע״א) ׳והכהנים זריזין הן׳(ירושלמי שקלים ד, ה). כי…מובן: לכוהנים שפע של ברכה שהרי קיבלוה מה׳ ׳ושמו שמי על בני ישראל ואני אברכם׳(במ׳ ו,כז). 29. גם…נתכן: הם מסגלים לעצמם לב טוב ועין טובה בזה שמברכים את העם בבחינת ׳טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל׳(משלי בב,ט) ׳אל תקרי יברך אלא יברך׳(בבלי סוטא לח ע״ב). בשביל בחבה ששלשו: בברכת כוהנים הכוללת שלוש ברכות (במ׳ שם, כד-בו). 30. אם…לך: אם תהיה זריז להזמין אורח לשבת, תזכה לשכר על ידי ה׳.

30 אִם תַּקְדִּים אֵל יְשַׁלֵּם לְךָ / יוֹם זֶה שֶׁאֵין חוֹבָה עָלֶיךָ
תַּזְמִין עָנִי עַל שֶׁלַּחַנְךָ / עָשִׁיר וְרָשׁ נִפְגְּשׁוּ

חִישׁ בּוֹאֲךָ לְבֵיתְךָ / מַלְאָךְ טוֹב יְבָרְכּךָ
מַלְאָךְ רַע יֹאמַר אָמֵן כָּכָה / וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָסוּ

זְרִיזִים אִם תִּהְיוּ זְהִירִים / לִשְׁמֹר שַׁבָּת עֲדַת נִבְחָרִים
35 
בְּגַן עֵדֶן שָׁם תִּהְיוּ דָּרִים / לֹא תִּכָּלְמוּ וְלֹא תֵּבֹשׁוּ

קְרֹא מִקְרָא בְּתוֹרַתְכֶם / בָּהּ יוֹם זֶה יִהְיֶה עֶסְקְכֶם
גַּם תְּלַמְּדוּ בְּנֵיכם / מִפִּיכֶם אֶל יָמוּשׁוּ

אל ישלם לך: עדה״ב משלי בה,כב. יום…שלחנך: הזמנת אורח לסעודה מחויבת היא ביום טוב וגם בשבת והימנעות מכך מזמינה עונש אף־על־פי שעונש על אי הזמנה בשבת פחות חמור(ראה זהר לסעודת שחרית ח״ב פח ע״ב). ;עשיר ורש נפגשו: על פי משלי כב,ב. כאן: העשיר הוא בעל הבית והאורח הוא העני הנפגשים בשבת על שולחן אחד. 33-32. חיש…בבה: על פי בבלי שבת קיט ע״ב ׳שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתה אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך. ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו׳. והנשארים הרה נסו•: על פי בר׳ יד,י. כאן מוסב על המלאכים הרעים. 35-34. זריזים…דרים: הנהגה של זריזות וזהירות בשמירת שבת מבטיחה שכר לעולם הבא. לא…תבשו: על פי יש׳ מה,יז. 36. קרא…עסקכם: השווה ירושלמי שבת טו,ג ׳לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה׳. ללימוד תורה בשבת ערך מוסף באשר התורה עצמה ניתנה בשבת (בבלי שבת פו ע״ב). גם תלמדו בניכם: עדה״ב דב׳ יא,יט. מפיכם אל ימושו: מפי האב ומפי הבן עדה״ב יש׳ נט,כא.

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-עמ' 192

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא

ג. מבוא לשירה העברית בתאפילאלת

  1. 1. השירה העברית הפילאלית הקדומה

העיר סג׳למאסא, ובה קהילה יהודית ידועה מן המאה התשיעית, נוסדה בדרום מזרח מרוקו, ובתקופה מאוחרת נהפכה לאזור הקרוי תאפילאלת. הקהילה היהודית בסג׳למאסא נתקיימה מן המאה התשיעית ועד סוף המאה ה-13. במאה ה-16-14 נעלמה מן המפה ומן התודעה. במאה ה-16 השם סג׳למאסא שציין לראשונה שם של עיר נודע במקביל גם בשם תאפילאלת המציין מכאן ואילך גם שם אזור המכיל עשרות יישובים ובתוכם כמה קהילות יהודיות פזורות המרוחקות זו מזו בין ארבעה קילומטרים לכ-120 קילומטרים, ומספרם במאה ה-20 הגיע ל-15. מסוף המאה ה-16 ועד סוף המאה ה-20 ידוע לנו על רצף קיומי של קהילות יהודיות בתאפילאלת. החל מן המאה ה-19 קהילות תאפילאלת מונהגות על ידי חכמי אביחצירא ומהוות מעין אוטונומיה עצמאית הרחק מערי המרכז במרוקו, כמו פאס ומכנאס. הן מתאפיינות במנהגים ייחודיים משלהם ובאסכולה של שירה משלהן נטולת השפעה מן השירה האנדלוסית ומן הבקשות נוסח שירי ידידות.

השירה בתאפילאלת שלפני היצירה הפיוטית נוסח ׳יגל יעקב׳ למשפחת אביחצירא, על פי החומר שבכתבי היד הידועים לנו, אפשר לומר שיש בה כדי לפרנס מהדורת פיוטים שלמה כשלעצמה. כאן עולות השאלות: מה שרו בקהילות תאפילאלת שלפני הנהגת משפחת אביחצירא? מה היה הרפרטואר השירי של הפיוטים הקשורים במעגל האדם: חתונה, ברית מילה, בר מצווה וקינות לנפטרים ושל הפיוטים הקשורים למעגל השנה, שירי שבת ומועדים, ימים נוראים, סוכות, שמחת תורה, פורים, פסח ושבועות? אם כן, מי חיבר שירים אלה ומתי פעלו? ומה המקורות לכך. בדי לחדד את השאלה נציין כי קובץ ׳יגל יעקב׳ אינו מספק את הרפרטואר הפיוטי הנחוץ לקהילה הן במעגל האדם והן במעגל השנה. במעגל האדם בולטים בהיעדרם פיוטים לברית מילה(חוץ מאחד), לפדיון הבן, לתפילין ואף לאירוסין ולכלולות של החתן והכלה, וגם קינות אישיות לנפטרים וקינות לאומיות אין בו. אשר למעגל השנה אמנם יש בו פיוטים לשבת, ליום מתן תורה ומעט לפסח, אבל בולטים בהיעדרם פיוטים למועדים אחרים: לימים נוראים, לסוכות, לשמחת תורה ולפורים. גם פיוטים הנאמרים בתחנות התפילה בשבת ומועד כבשאר קהילות במרוקו חסרים, במו רשויות לפני ברוך שאמר, לפני נשמת ורשויות לקדיש לפני יוצר. אף על פי שהשאלה האחרונה אינה תקפה כל-כך בתקופה המתחילה בהנהגת משפחת אביחצירא, שבה לא נאמרו פיוטים לאחר ברוך שאמר בגלל הפסק תפילה בהשפעת הקבלה, שחכמי אביחצירא נהרו אחריה והושפעו ממנה, עדיין יש מקום לשאלה על התקופה שלפני השפעת הקבלה ולפני הנהגת משפחת אביחצירא. תשובה מלאה לא נוכל לספק בשלב זה, אבל גם פטור בלא כלום אי אפשר.

 

להלן נתונים בסיסיים להבנת הרקע ההיסטורי לפעילותה של היצירה הפיוטית בתאפילאלת. ההנהגה של משפחת אביחצירא בתאפילאלת נפתחת בתקופתו של ר׳ יעקב אביחצירא (תקס״ח-תר״מ/1808- 1880) ונמשכה בהנהגת צאצאיו עד התרוקנות הקהילות בסוף המאה ה-20 ועלייתן ארצה. ידיעות על קהילה יהודית בתאפילאלת שלפני ר׳ יעקב אביחצירא יש לנו מן המאה ה-17, כ-150 שנה לפני הולדת ר׳ יעקב. מקור לכך הוא קינה המתארת חורבנה של קהילת תאפילאלת בעקבות מגפה שפרצה בה בשנת התל״ט/1679 וחיסלה בתוך שלושה חודשים את רוב הקהילה. במגפה זו נספו ב-4600 נפש. עם שארית הפליטה מדובר אפוא בקהילה שמנתה כ-5000 נפש. מן הקינה מצטיירת תמונה של קהילה מפוארת עם מנהיגות של חכמים וחזנים, סופרי סת״ם ומשוררים ובראשם שלושה דיינים ראשיים שנספו במגפה. קהילה כזו יש להניח נתקיימה לפחות כמאה שנים לפני כן, כלומר החל מ-1580. יצירה אירועית שנייה מ-1727 שכתב כנראה ר׳ סלימאן מתארת סבל שעברה קהילת תאפילאלת עם מותו של מולאי אסמאעיל, שנמשך כמה חודשים. יצירה אירועית שלישית גם היא בערבית יהודית משנת 1790 מתארת אירועי פרעות של מולאי יזיד באזור תאפילאלת, שאף על פי שלא הותירו נפגעים בנפש בקהילת תאפילאלת, הרי הטילו מורא ופחד בקרב הקהילה היהודית. לענייננו, יצירות אלו מ-1679, מ-1727, ומ-1790 מעידות על רצף קיומי של קהילת תאפילאלת במשך 111 שנה. אם נוסיף עליהן עוד במאה שנה שבה נתקיימה קהילה לפני 1679 הרי לנו רצף היסטורי של 211 שנים. 1790, תאריך בתיבת היצירה השלישית, קודמת להולדתו של ר׳ יעקב בכ-15 שנה. קהילות תאפילאלת התרוקנו סופית לקראת סוף המאה ה-20, ב-1980. מכאן שאפשר כבר לדבר על רצף היסטורי של ב-400 שנים לקיומן של קהילות בתאפילאלת, כלומר מ-1580 ועד 1980. כאן מתחדדת השאלה מהו הרפטואר הפיוטי של קהילות תאפילאלת במעגל האדם ובמעגל השנה בתקופה שלפני ר׳ יעקב אביחצירא.

שני כתבי יד מקיפים של פיוטים מתאפילאלת יש בהם בדי לתת מענה חלקי לפחות על שאלתנו: קובץ פיוטים מגריס היא גולמימא בשמה החדש וקובץ פיוטים מריש. קובץ הפיוטים מגרים מתאפיין בחותמיו של ר׳ משה אביבזר ואביו בחתימות המופיעות בין חלקי הקובץ. קובץ זה נמסר לי לעיון על ידי הרב יצחק ברוך יהודיוף, ראש בית מדרש דוד מירושלים. הקובץ השני המקיף יותר נמצא באוצרו של ר' מבלוף לעסרי מצפון תאפילאלת ונמסר לי לצילום על ידי בניו – ר׳ אשר ור׳ משה. להלן סקירת שני הקבצים: קובץ פיוטים מגריס / גולמימא: קובץ פיוטים זה נחלק למעין מדורים בחתימות משה בן יוסף ה׳ן אביכזר ובחתימות אביו. אוסף הפיוטים הזה עשוי בצורת פנקס בינוני הכולל כמה מדורים בכתב יד קטן בדרך כלל המשתנה לרוב מקובץ לקובץ. נושאי הפיוטים במדורים הראשונים הם גלות, גאולה ובקשות, אחריהם מופיעים מדורי פיוטים הקשורים בתחנות של מעגל האדם: לחתנים, לברית מילה ולבר מצווה. המדורים האחרונים של האוסף מוקדשים למעגל השנה: פיוטים לסוכות ולשמחת תורה, לפסח ולשביעי של פסח, לשבועות ולמתן תורה. כמה ממחברי הפיוטים ידועים לנו, בהם ר׳ יעקב אבן צור, ר׳ דוד בן חסין ור׳ ישראל נג׳ארה. יש גם כמה פיוטים בודדים לר׳ מסעוד ארוואח, אברהם קוריאט, משה דהאן, יצחק רוואטשאן ואף אסף כליפא. בולטים בהיעדרם משוררים ממשפחת אלבאז בצפרו ואחרים והמשוררים הקדומים מתאפילאלת: סלימאן בן דוד חמו, יהודה בן סוסאן ושלמה דיין. כאן המקום לציין את אחד המדורים שבאוסף המוקדש לברית מילה הדומה מאוד בפיוטיו לפיוטי המילה בתאפילאלת כולל נוסח החדקא, שהוהדרו על ידי על פי כתבי יד פילאליים אחרים.

מסקנת ביניים: אוסף זה, ששימש את קהילת גריס, אין בו סממנים מיוחדים פילאליים ולא משוררים מתאפילאלת, והוא דומה ברובו לשאר כתבי יד ממרוקו ששימשו מקורות פיוטים לרוב קהילות מרוקו, כולל תאפילאלת.

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-עמוד 30

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר