מורשת יהדות מרוקו

                            תורת אמך

                         פרשת שבוע ואתחנן

                  מתורת רבני צפון אפריקה מס' 13 המלקט: הרב אברהם אסולין

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (ג, כג).

מהפסוק נלמד ארבעה תנאים  הצריכים לקבלת התפילה.

כתב רבנו חיים בן עטר זצוק"ל מהעיר סאלי יע"א ממרוקו.

????

א. שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדכתיב (משלי יח, כג), 'תחנונים ידבר רש'. ב. שיבקש ממקור הרחמים.  ג. זמן התפלה, ככתוב (תהלים סט, יד), ואני תפלתי לך ה' עת רצון.  ד. שתיהיה תפלתו בלשון ברורה.

והנה מה שנתכוין משה רבנו ע"ה. "ואתחנן" לשון תחנונים – תנאי א'. "בעת ההיא" בעת רצון, כפי שמשה רבע"ה ידע שהוא עת רצון – תנאי ב'.  "לאמר" פירוש אמריו כמצטרף שלא יסבלו דבריו בלתי הגון – תנאי ד'.

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון (ג, כה).

כתב הגאון רבי משה אביטן זצ"ל בספרו דרש משה כת"י.

יש להקשות על אמירת משה רבנו ע"ה, מאחר ששמע כי הקב"ה נשבע להם שלא יכנסו לארץ, כמו שכתוב (במדבר כ, יב), לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, למה התפלל, הרי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם? ועוד כיוון שרצה להתפלל יתפלל משנגזרה הגיזרה, ולמה המתין עד שנת ארבעים? אלא יובן כי משה רבינו ע"ה כשנשבע לו הקב"ה בסלע שלא יכנס לארץ, ידע בעצמו שלא על הכאת הסלע לא יכנס לארץ. כי בסלע לא היה לו שום עון, כי הוא סבר שצריכה הכאה כמו הראשונה, והקב"ה אמר לו קח את המטה, והוא סבר להכות בו את הסלע. ואפילו שלא צוה לו הקב"ה להכות והוא הכה, זה היה שוגג, והקב"ה אינו דן שוגג כמזיד.

ובודאי היה טעם אחר, וזה הדבר היה לו גרמא, וכששמע הקב"ה נשבע, אמר משה אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. וכיון שנתרצה הקב"ה אמר לפניו, רבנו של עולם מה הסיבה לי שלא ליכנס לארץ. אמר לו שהגיעה ממשלת יהושע בן נון, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (יומא לח.), כיון ששמע טעם הדבר התפלל ואמר, רבנו של עולם אני אהיה לו לתלמיד והוא יהיה לי לרב. אמר לו הקב"ה "רב לך", כלומר ביזוי גדול הוא לך, כי יהיה הוא רב לך.

עלה לראש הגבעה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעניך כי לא תעבור את הירדן הזה (ג, כז).

כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל בספרו לך דוד.

כונת הכתוב, שיעלה לראש הפסגה ומשם יראה "כי לא תעבור", כי לא יוכל לעבור את הירדן הזה. וצריך לדעת, כיצד מהראיה יחוייב ממנה שלא יעבור את הירדן? ונראה לפרש ע"פ מאמר רבותינו ז"ל (ילקוט ראובני קנח בשם הרב מגלה עמוקות), אחד מן הטעמים שלא נכנס מרע"ה לארץ משום תקנת ישראל, כדי שלא יבנה את בית המקדש, ואז בר מינן ישפוך את חמתו על שונאיהן של ישראל. ועל כן לא נכנס, שאז שפך חמתו על העצים ועל האבנים, וישראל עושה חיל הלכו בגולה ונתפזרו בכל ארבע רוחות העולם, ואז יש להם תקנה ויש להם תקומה, ישובו יושבי בצלו אל מקומם הראשון. וז"ש "עלה ראש הפסגה ושא עיניך", וראה בעין שכלך וברוח אשר עליך לישראל, אשר המה פזורים בכל ד' פאות "ימה וצפונה ותימנה ומזרחה" לארבע רוחות העולם מפני מעלליהם, ומשם תראה כי אינך יכול לעבור את הירדן הזה.

"ואתכם לקח ה"

וכתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר התהילה מרכאש (בקרוב בס"ד נדפיס את ספרו על התורה והדרושים). למה לקח לצדיקים ב"מ בשביל ויוצא אתכם מכור הברזל שהיא עולם הזה על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ועוד להיות לו לעולם הבא על דרך יצאו צדיקים לקבל שכרן ועוד לעם לכפר על הדור ועוד נחלה נוטריקון נדה חלה הדלקה ושמא תאמר מנין שמיתת צדיקים מכפרת לזה אמר כיום הזה שהוא יום הכפורים מה יום הכפורים מכפר וכו' או יאמר קשה מיתת צדיקים כיום הזה יום תשעה באב שנחרבה בית קדשנו ותפארתנו:

ונשב בגיא מול בית פעור (ג, כט).

כתב הצדיק רבי שמואל אבן דנאן זצ"ל מחכמי פאס בספרו לשד השמן.

הנה ידוע מאמר רז"ל (סוטה ד:), כי מי שיש בו מדת הגאוה, בכל המדות רעות הנמשכין ממנה, הוא שקול כעובד עבודה זרה וככופר בעיקר ר"ל, {בגאוה כתיב (משלי טז, ה), תועבת ה' כל גבה לב, ובע"ז נאמר (דברים ז, כו), ולא תביא תועבה אל ביתך}, תיבת "בגיא" ר"ת ב'ית ג'אים י'סח א'דני. וזה הכוונה, למה בית גאים יסח ה', מפני שהוא מול בית פעור, דהיינו שקול כבית פעור שהוא עבודה זרה, שאמרה תורה (שמות לד, יג), כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם תשברון ואת אשריו תכרותון, לא כן בעונים נאמר (משלי יב, ז), ובית צדיקים יעמוד.

בברכת שבת שלום הרב אברהם אסולין לתגובות ן a0527145147@gmail.com

מעשה רב

חכם עבדאללה סומך מבגדד: תקע"ג-תרמ"ט (1813-1889).

 המאמר מאת ידידי רבי שמואל כהן שליט"א.

חכם עבדאללה סומך מבגדד  היה רב גדול, פוסק ואיש חינוך שהשפיע רבות על העולם התורה בעיראק במאה ה-19.  היה רבו המובהק והסמיך את הבן איש חי.

חכם עבדאללה נולד בבגדד למרת כאתון ורבי אברהם יוסף יחזקאל, שהיה עשיר וגדול בתורה. כפי שמעיד על עצמו בהקדמתו לפירוש ההגדה של פסח, הינו אחד מצאצאיו של רבי ניסים גאון, שהיה ראש ישיבה בקירואן. למד תורה אצל חכם יעקב בר יוסף הרופא, שהיה אחד מגדולי הדיינים בעיראק בדור שלפניו, ונשא לאשה את שרה, בת-דודו יצחק. לאחר מכן החל לעסוק במסחר. חכם יעקב בר יוסף הרופא בספרו "חלק יעקב" בפרשת נח, מכנה את חכם עבדאללה סומך בשם "תלמידי המובהק והנבון".

אביו ואחיו היו עשירים ותומכו בו, והוא עצמו גם נהיה לעשיר. לימים החל בהעמדת מורי הוראה בישראל והקים עולה של תורה, וברבות השנים עברו תחתיו אלפי תלמידים. באמצע שנות העשרים לחייו, החל לפעול להכשרת תלמידי חכמים כדי שינהיגו את יהדות עיראק בעתיד. תחילה הוא לקח עשרה אברכים והתחיל ללמדם תורה בשקידה רבה חינם אין כסף כמסורת חכמי ספרד. הפילנטרופ יחזקאל בן ראובן מנשה תמך ביוזמתו של החכם, והקים ב-1840 בית מדרש ("מדרש אבו מנשי") וקרן שתממן את התלמידים. עם הזמן בית המדרש התרחב ונקרא "מדרש בית זלכה". חכם עבדאללה עמד בראש הישיבה עד לפטירתו.

קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מהודו ומפרס. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה. דרך זו אפיינה את כמעט כל החכמים הספרדיים בדורות הקודמים שלא פחדו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים.

אחד מחיבוריו התורניים החשובים של הרב סומך הנו הספר 'זבחי צדק"  אשר יסודו בתכתובת ענפה בנושאים תורניים שהתנהלה בינו  לבין בן אחותו שבהודו. תכתובת זאת כללה לא רק דיונים בענייני הלכה , אלא גם בסוגיות של פרשנות ובעיון של תורה לשמה כאופייני למסורת חכמי ספרד, שלא היה קטלוג לרב מוגדר  "פוסק" או רב שהוא "למדן" או רב שהוא פרשן והוגה דעות.

 והנה , אחת השאלות שהגיעו מהודו בשנת , 1879 התייחסה להבנת סוגיה תלמודית במסכת תענית . חכם סומך השיב באריכות בנידון זה , והתלבט מאוד בפירוש דבריו של רש"י על אתר, שלא נראו כמתיישבים עם לשון הסוגיה . לאחר שניסח ביאור דחוק לדברי רש"י, גילה לתלמידו שבבומביי כי מסתבר שכלל אין צורך בתירוץ דחוק זה : בא לידינו ספר אחד שנדפס מחדש, ושמו דקדוקי סופרים, והוא לה"ר כמוהר"ר רפאל נתן נטע בן מוהר"ר שלמה זלקינד נר"ו, שהוא עודנו בחיים באשכנז, ה' יאריך ימיו ושנותיו. שזכה ונכנס לבית עקר הספרים של מלכות בייראן, המונח בעיר מינכן, ומצא שם מציאה גדולה – תלמוד בבלי כתיבת יד משנת ק "נ לאלף השלישי. ויש בו כמה נוסחאות משונות [שונות] מנוסחאות התלמוד המצוי בידינו בדפוס. ויש הרבה סוגיות שהם תמוהות, וכפי הנוסחא של אותו תלמוד כתב יד יתפרשו נקל .

הרי דוגמא שחכם סומך דאג לקבל ספרים מחודשים מאירופה (דקדוקי סופרים על מסכת תענית יצא ב 1870) ולעשות השוואות גרסאות וכן אנו רואים פתיחות לעבודה מדעית טקסטואלית על בסיס כתבי יד שלא אופיינית לרבנים במקומות אחרים בעולם…

עיקרי ספריו:

·   "זבחי צדק"על שולחן ערוךיורה דעה.

·    חזון למועד- על חוכמת העיבור. חיברו בשנת תקצ"ט, יצא לאור לראשונה ברמת גן, תשמ"ו.

·   שו"ת – על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכל תפוצות המזרח פנו אליו בשאלות.

·    חידושים על מסכתות התלמוד. כתב-היד נמצא במדרש בית זלכה בבגדד.

        "קובץ חכמים" – פירוש על "הגדה של פסח"" 

בתקופת פטירתו של הרב היתה מגפה בעיר ולכן היתה הוראה שלא לקבור שום איש בתוך העיר אלא מחוצה לה. תלמידיו קברוהו סמוך לציון יהושע כהן גדול. כאשר שמע זאת הפשה נתן הוראה להוציאו מקברו, ותהום כל העיר. הדבר נמשך במשך שלשה חודשים, כיון שהקהילה היהודית עירערה אצל השולטן בקושטא. לבסוף הגיע הוראה מקושטא להעביר את הפשה מתפקידו, כיון שנהג בתקיפות יתר ביהודים, ועצר כמה מהם, אך גם להוציא את הרב מקברו. נערכה הלויה המונית להוצאת הגופה ולקבורתה. בשעת הוצאת הגופה נראה לעיני הכל מחזה פלאי, גופו הטהור של הרב נשאר שלם, כאילו זה הרגע הוכנס לקברו. שלוחי הצבא הבינו את מעלת וקדושת הצדיק, ונעשה קידוש השם גדול. אלפי יהודי בגדאד השתתפו בהלויה, ולאחר מכן פנו לבית המדרש בית זילכה בו הבן איש חי אמר מילות הספד שח' עבדאללה סומך היה גלגול אחז שנעל את דלתות בתי המדרש ולכן עסק כל ימיו בריבוי התורה ופתיחת בית זילכה. וכשם שחזקיה המלך גירר את עצמות אביו, כך משמים הוצא חכם עבדאללה סומך ממקום קבורתו, למקום אחר.

תלמידיו של חכם עבדאללה סומך רבים הם אך המפורסמים ביניהם הם:

הבן איש חי זצ"ל       הרב סלמן מוצפי זצ"ל       הרב יעקב מוצפי זצ"ל    הרב סלמן אליהו זצ"ל  

                         תורת אמך

                         פרשת שבוע ואתחנן

                  מתורת רבני צפון אפריקה מס' 13 המלקט: הרב אברהם אסולין

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (ג, כג).

מהפסוק נלמד ארבעה תנאים  הצריכים לקבלת התפילה.

כתב רבנו חיים בן עטר זצוק"ל מהעיר סאלי יע"א ממרוקו.

א. שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדכתיב (משלי יח, כג), 'תחנונים ידבר רש'. ב. שיבקש ממקור הרחמים.  ג. זמן התפלה, ככתוב (תהלים סט, יד), ואני תפלתי לך ה' עת רצון.  ד. שתיהיה תפלתו בלשון ברורה.

והנה מה שנתכוין משה רבנו ע"ה. "ואתחנן" לשון תחנונים – תנאי א'. "בעת ההיא" בעת רצון, כפי שמשה רבע"ה ידע שהוא עת רצון – תנאי ב'.  "לאמר" פירוש אמריו כמצטרף שלא יסבלו דבריו בלתי הגון – תנאי ד'.

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון (ג, כה).

כתב הגאון רבי משה אביטן זצ"ל בספרו דרש משה כת"י.

יש להקשות על אמירת משה רבנו ע"ה, מאחר ששמע כי הקב"ה נשבע להם שלא יכנסו לארץ, כמו שכתוב (במדבר כ, יב), לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, למה התפלל, הרי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם? ועוד כיוון שרצה להתפלל יתפלל משנגזרה הגיזרה, ולמה המתין עד שנת ארבעים? אלא יובן כי משה רבינו ע"ה כשנשבע לו הקב"ה בסלע שלא יכנס לארץ, ידע בעצמו שלא על הכאת הסלע לא יכנס לארץ. כי בסלע לא היה לו שום עון, כי הוא סבר שצריכה הכאה כמו הראשונה, והקב"ה אמר לו קח את המטה, והוא סבר להכות בו את הסלע. ואפילו שלא צוה לו הקב"ה להכות והוא הכה, זה היה שוגג, והקב"ה אינו דן שוגג כמזיד.

ובודאי היה טעם אחר, וזה הדבר היה לו גרמא, וכששמע הקב"ה נשבע, אמר משה אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. וכיון שנתרצה הקב"ה אמר לפניו, רבנו של עולם מה הסיבה לי שלא ליכנס לארץ. אמר לו שהגיעה ממשלת יהושע בן נון, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (יומא לח.), כיון ששמע טעם הדבר התפלל ואמר, רבנו של עולם אני אהיה לו לתלמיד והוא יהיה לי לרב. אמר לו הקב"ה "רב לך", כלומר ביזוי גדול הוא לך, כי יהיה הוא רב לך.

עלה לראש הגבעה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעניך כי לא תעבור את הירדן הזה (ג, כז).

כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל בספרו לך דוד.

כונת הכתוב, שיעלה לראש הפסגה ומשם יראה "כי לא תעבור", כי לא יוכל לעבור את הירדן הזה. וצריך לדעת, כיצד מהראיה יחוייב ממנה שלא יעבור את הירדן? ונראה לפרש ע"פ מאמר רבותינו ז"ל (ילקוט ראובני קנח בשם הרב מגלה עמוקות), אחד מן הטעמים שלא נכנס מרע"ה לארץ משום תקנת ישראל, כדי שלא יבנה את בית המקדש, ואז בר מינן ישפוך את חמתו על שונאיהן של ישראל. ועל כן לא נכנס, שאז שפך חמתו על העצים ועל האבנים, וישראל עושה חיל הלכו בגולה ונתפזרו בכל ארבע רוחות העולם, ואז יש להם תקנה ויש להם תקומה, ישובו יושבי בצלו אל מקומם הראשון. וז"ש "עלה ראש הפסגה ושא עיניך", וראה בעין שכלך וברוח אשר עליך לישראל, אשר המה פזורים בכל ד' פאות "ימה וצפונה ותימנה ומזרחה" לארבע רוחות העולם מפני מעלליהם, ומשם תראה כי אינך יכול לעבור את הירדן הזה.

"ואתכם לקח ה"

וכתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר התהילה מרכאש (בקרוב בס"ד נדפיס את ספרו על התורה והדרושים). למה לקח לצדיקים ב"מ בשביל ויוצא אתכם מכור הברזל שהיא עולם הזה על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ועוד להיות לו לעולם הבא על דרך יצאו צדיקים לקבל שכרן ועוד לעם לכפר על הדור ועוד נחלה נוטריקון נדה חלה הדלקה ושמא תאמר מנין שמיתת צדיקים מכפרת לזה אמר כיום הזה שהוא יום הכפורים מה יום הכפורים מכפר וכו' או יאמר קשה מיתת צדיקים כיום הזה יום תשעה באב שנחרבה בית קדשנו ותפארתנו:

ונשב בגיא מול בית פעור (ג, כט).

כתב הצדיק רבי שמואל אבן דנאן זצ"ל מחכמי פאס בספרו לשד השמן.

הנה ידוע מאמר רז"ל (סוטה ד:), כי מי שיש בו מדת הגאוה, בכל המדות רעות הנמשכין ממנה, הוא שקול כעובד עבודה זרה וככופר בעיקר ר"ל, {בגאוה כתיב (משלי טז, ה), תועבת ה' כל גבה לב, ובע"ז נאמר (דברים ז, כו), ולא תביא תועבה אל ביתך}, תיבת "בגיא" ר"ת ב'ית ג'אים י'סח א'דני. וזה הכוונה, למה בית גאים יסח ה', מפני שהוא מול בית פעור, דהיינו שקול כבית פעור שהוא עבודה זרה, שאמרה תורה (שמות לד, יג), כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם תשברון ואת אשריו תכרותון, לא כן בעונים נאמר (משלי יב, ז), ובית צדיקים יעמוד.

בברכת שבת שלום הרב אברהם אסולין לתגובות ן a0527145147@gmail.com

מעשה רב

חכם עבדאללה סומך מבגדד: תקע"ג-תרמ"ט (1813-1889).

 המאמר מאת ידידי רבי שמואל כהן שליט"א.

חכם עבדאללה סומך מבגדד  היה רב גדול, פוסק ואיש חינוך שהשפיע רבות על העולם התורה בעיראק במאה ה-19.  היה רבו המובהק והסמיך את הבן איש חי.

חכם עבדאללה נולד בבגדד למרת כאתון ורבי אברהם יוסף יחזקאל, שהיה עשיר וגדול בתורה. כפי שמעיד על עצמו בהקדמתו לפירוש ההגדה של פסח, הינו אחד מצאצאיו של רבי ניסים גאון, שהיה ראש ישיבה בקירואן. למד תורה אצל חכם יעקב בר יוסף הרופא, שהיה אחד מגדולי הדיינים בעיראק בדור שלפניו, ונשא לאשה את שרה, בת-דודו יצחק. לאחר מכן החל לעסוק במסחר. חכם יעקב בר יוסף הרופא בספרו "חלק יעקב" בפרשת נח, מכנה את חכם עבדאללה סומך בשם "תלמידי המובהק והנבון".

אביו ואחיו היו עשירים ותומכו בו, והוא עצמו גם נהיה לעשיר. לימים החל בהעמדת מורי הוראה בישראל והקים עולה של תורה, וברבות השנים עברו תחתיו אלפי תלמידים. באמצע שנות העשרים לחייו, החל לפעול להכשרת תלמידי חכמים כדי שינהיגו את יהדות עיראק בעתיד. תחילה הוא לקח עשרה אברכים והתחיל ללמדם תורה בשקידה רבה חינם אין כסף כמסורת חכמי ספרד. הפילנטרופ יחזקאל בן ראובן מנשה תמך ביוזמתו של החכם, והקים ב-1840 בית מדרש ("מדרש אבו מנשי") וקרן שתממן את התלמידים. עם הזמן בית המדרש התרחב ונקרא "מדרש בית זלכה". חכם עבדאללה עמד בראש הישיבה עד לפטירתו.

קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מהודו ומפרס. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה. דרך זו אפיינה את כמעט כל החכמים הספרדיים בדורות הקודמים שלא פחדו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים.

אחד מחיבוריו התורניים החשובים של הרב סומך הנו הספר 'זבחי צדק"  אשר יסודו בתכתובת ענפה בנושאים תורניים שהתנהלה בינו  לבין בן אחותו שבהודו. תכתובת זאת כללה לא רק דיונים בענייני הלכה , אלא גם בסוגיות של פרשנות ובעיון של תורה לשמה כאופייני למסורת חכמי ספרד, שלא היה קטלוג לרב מוגדר  "פוסק" או רב שהוא "למדן" או רב שהוא פרשן והוגה דעות.

 והנה , אחת השאלות שהגיעו מהודו בשנת , 1879 התייחסה להבנת סוגיה תלמודית במסכת תענית . חכם סומך השיב באריכות בנידון זה , והתלבט מאוד בפירוש דבריו של רש"י על אתר, שלא נראו כמתיישבים עם לשון הסוגיה . לאחר שניסח ביאור דחוק לדברי רש"י, גילה לתלמידו שבבומביי כי מסתבר שכלל אין צורך בתירוץ דחוק זה : בא לידינו ספר אחד שנדפס מחדש, ושמו דקדוקי סופרים, והוא לה"ר כמוהר"ר רפאל נתן נטע בן מוהר"ר שלמה זלקינד נר"ו, שהוא עודנו בחיים באשכנז, ה' יאריך ימיו ושנותיו. שזכה ונכנס לבית עקר הספרים של מלכות בייראן, המונח בעיר מינכן, ומצא שם מציאה גדולה – תלמוד בבלי כתיבת יד משנת ק "נ לאלף השלישי. ויש בו כמה נוסחאות משונות [שונות] מנוסחאות התלמוד המצוי בידינו בדפוס. ויש הרבה סוגיות שהם תמוהות, וכפי הנוסחא של אותו תלמוד כתב יד יתפרשו נקל .

הרי דוגמא שחכם סומך דאג לקבל ספרים מחודשים מאירופה (דקדוקי סופרים על מסכת תענית יצא ב 1870) ולעשות השוואות גרסאות וכן אנו רואים פתיחות לעבודה מדעית טקסטואלית על בסיס כתבי יד שלא אופיינית לרבנים במקומות אחרים בעולם…

עיקרי ספריו:

• "זבחי צדק"על שולחן ערוךיורה דעה.
• חזון למועד- על חוכמת העיבור. חיברו בשנת תקצ"ט, יצא לאור לראשונה ברמת גן, תשמ"ו.
• שו"ת – על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכל תפוצות המזרח פנו אליו בשאלות.
• חידושים על מסכתות התלמוד. כתב-היד נמצא במדרש בית זלכה בבגדד.

        "קובץ חכמים" – פירוש על "הגדה של פסח""

בתקופת פטירתו של הרב היתה מגפה בעיר ולכן היתה הוראה שלא לקבור שום איש בתוך העיר אלא מחוצה לה. תלמידיו קברוהו סמוך לציון יהושע כהן גדול. כאשר שמע זאת הפשה נתן הוראה להוציאו מקברו, ותהום כל העיר. הדבר נמשך במשך שלשה חודשים, כיון שהקהילה היהודית עירערה אצל השולטן בקושטא. לבסוף הגיע הוראה מקושטא להעביר את הפשה מתפקידו, כיון שנהג בתקיפות יתר ביהודים, ועצר כמה מהם, אך גם להוציא את הרב מקברו. נערכה הלויה המונית להוצאת הגופה ולקבורתה. בשעת הוצאת הגופה נראה לעיני הכל מחזה פלאי, גופו הטהור של הרב נשאר שלם, כאילו זה הרגע הוכנס לקברו. שלוחי הצבא הבינו את מעלת וקדושת הצדיק, ונעשה קידוש השם גדול. אלפי יהודי בגדאד השתתפו בהלויה, ולאחר מכן פנו לבית המדרש בית זילכה בו הבן איש חי אמר מילות הספד שח' עבדאללה סומך היה גלגול אחז שנעל את דלתות בתי המדרש ולכן עסק כל ימיו בריבוי התורה ופתיחת בית זילכה. וכשם שחזקיה המלך גירר את עצמות אביו, כך משמים הוצא חכם עבדאללה סומך ממקום קבורתו, למקום אחר.

תלמידיו של חכם עבדאללה סומך רבים הם אך המפורסמים ביניהם הם:

הבן איש חי זצ"ל       הרב סלמן מוצפי זצ"ל       הרב יעקב מוצפי זצ"ל    הרב סלמן אליהו זצ"ל  

תורת אמך פרשת ראה מס' 15

לאור רבותינו חכמי המערב, המלקט: הרב אברהם אסולין

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אליהכם.. (יא, כו).

כתב המקובל האלקי רבנו יעקב אביחצירא ראב"

הרב אברהם אסולין היו

ד תאפילאלת בספרו "פיתוחי חותם"  יש לדקדק, כי היה לו לומר את הברכה אם תשמעו, ואמר "אשר תשמעו". דהיינו הברכה שאברך אתכם תחילה, היא זו: יהי רצון אשר תשמעו, דהיינו שתהיו שומעים מקבלים ומקיימים מצוות ה' אלהיכם. ועוד "אשר אני מצוה אתכם היום": יהי רצון שבכל יום יהיו בעיניכם כחדשים, נמצא ברכה בעצמה.

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו וכו' והקללה אם לא תשמעו  (יא, כו – כח).

כתב חסידא פרישא רבי ראובן טמסטית זצ"ל בספרו דודאי ראובן.

יש לדקדק למה בברכה הוסיף מילת "את" ולא בקלקלה.

ונראה לפי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת צז.), מרובה מדה טובה ממדת פורענות חמש מאות פעמים. כי לגבי פורענות כתוב כתוב (שמות כ, ה), פוקד עון אבות על בנים על שלשים  ועל רבעים, ובמדה טובה כתוב (שמות כ, ו), ועושה חסד לאלפים, הרי שמדת פורענות היא אחת מחמש מאות ממדה טובה. ועל זה כתב בברכה שהיא מדה טובה "את" שהיא ריבוי כידוע, שכל את שבתורה לרבות, וכאן לרבות הברכה שהיא מדה טובה מהקללה ולא כתב "את" בקללה. והנה מילת "את" במילוי עולה חמש מאות עשרים ושבע. חמש מאות ירמוז אל הברכה שהיא מרובה על הקללה בחמש מאות, ועשרים ושבע היתרים, ירמוז אל שם העצם שהוא בגימטריא עשרים ושבע עם הכולל מקור הרחמים והברכה.

והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם (יא, כח).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי במרוקו וראש ישיבת כנסת ישראל, בספרו אור החיים הקדוש. "והקללה אם לא תשמעו" – וההסבר לכך, כי המונע עצמו משמיעת התורה הרי הוא מקולל מעצמו. וזה הוא שיעור הכתוב, והקללה אם לא תשמעו זו היא הקללה. ועוד לו: שיסובבנו לסור מכללות דרך החיים, כמו שגמר אומר וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום". ולא זו בלבד, אלא יחצוב לו בארות נשברים, ככתוב "ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם"

ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ה' אלהיך (יב, ז).

כתב החסיד הרב משה אבירמאט זצ"ל בספרו ויאמר משה.

השגת הזיו העליון בעולם ההוא, תהיה לפני ה' ממש  בלי בושה, ואדרבא "ושמחתם בכל משלח ידכם", שבאתם בפנים צהובות מלאים כל טוב, ואז יש לכם שמחה בבואכם לארץ ההיא {ארץ החיים הנצחים}, בלי בושה. וגם כן "אתם ובתיכם", שמחה לכם ולאבותיכם בעולם ההוא. וגם תוספת שמחה יתירה "אשר ברכך ה' אלהיך", שיש לכם שמחה בתוספת שזורע הקב"ה אותם המצוות, וישלכם ברכה והצלחה רבה במצוות על ידי שפרין ורבין על ידי זריעה, ואין לך ברכה יותר מזה. לכן אמר "אשר ברכך ה' אלהיך" בזריעה זו.

השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה (יב, יג).

כתב הגאון החסיד רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל בספרו לב טוב.

יש לרמוז ה'שמר פ'ן ת'עלה ראשי תיבות "תפלה". התורה באה להזהיר לאדם שלא יעלה את תפלותיו שהן העולות, "בכל מקום אשר תראה" אלא "כי אם במקום אשר יבחר ה' " שהוא מקום נמוך שם תעמוד להתפלל, שהרי הקב"ה חפץ לתת את התורה על הר סיני שהוא נמוך,

ובדרך נוספת, "כל ימיך על אדמתך", היינו שכל זמן שאתה חי תהיה זהיר בתפלה.

בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגדדו  (יד, א).

כתב הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ"ל בספרו "מים עמוקים" 

יש לבאר "בנים אתם" שלא תבעטו, דהיינו לא תתגודדו , שאם תפסידו חיבה יתירה שנקראתם בן בכור, ולכן אמר התנא באבות (ג, יד), חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, מפני שאתם בנים, לא תבעטו שלא תפסידו החיבה היתירה.

לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידיך מאחיך האביון (טו, ז).

כתב הגאון רבי וידאל הצרפתי זצ"ל בספרו צוף דבש.

יש לדעת, כי התורה מצווה שהאדם יתן צדקה ברחמים, וידבר עם העני דברי ניחומין, וכשהוא עושה כן יש כאן בדברי כיבושין וחסד ממון. לכן בראשון תתן תתן בלב, והשני ביד. וזהו שכפל "פתוח תפתח", או מתנה או הלואה. וזהו גם "ורעה עיניך ולא תתן לו נתון תתן, כי בגלל הדבר הזה, דברי פיוס וריצוי, "יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך" בברכת שבת שלום הרב אברהם אסולין לתגובות a0527145147@gmail.com :

תורת אמך פרשת שופטים ◆ מספר 16  

לאור רבותינו חכמי המערב  ◆  המלקט: הרב אברהם אסולין

שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק (טז, יח).

הרב אברהם אסולין היו

כתב הגאון רבי אליהו הצרפתי זצ"ל בספרו אדרת אליהו – הכתוב בא להגיד לנו התועלת היוצא ממינוי השוטרים, כי אם לא יהיו השוטרים יתקלקל הדין ולא יהיה לו קיום. כי בהעדרם איש את רעהו חיים בלעו, ועם הארץ לא מצייתים לדין, ועוד שהדיין יעשה משפט שאינו משפט צדק, אבל עתה כאשר  "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" יתוקן הכל.  ואזי "ושפטו את העם משפט צדק", רצה לומר, אותו משפט ודין שאומרים הדיינים לעם יהיה צדק בעיניהם, ויעשו מה שהדין נותן בסבר פנים יפות, כי אימת השוטרים עליהם, שרודים אותם במקל וקונסים אותם ממונם וכופים אותם עד שיפרעו לבעל חובם, וגם הם, טרם בואם לדיין יעשו משפט צדק לעצמם ולא יבאו לפני הדיין, וכל זה מאימת השוטר ומושל אשר להם.  

וידוע בשער בת רבים אשר במדינת מרוקו כאשר יש דין ודברים יש שתי ערכאות משפטיות , ולהבדיל בית דין על פי חוקי התורה, ואף אם התובע הוא גוי, הנתבע יכול לדרוש להתדיין בבית הדין. אגב פסיקת בתי הדין במרוקו – הפסיקה שונה בעשרות דברים לדיני התורה הנמצאים בארץ, ולכן רבנים רבים שעלו ממרוקו ארצה לא הסכימו להיות רבני עיר מפני שלא היה להם את "ושוטרים בכל שעריך"…

שופטים ושטרים תתן לך בכל שעריך…

כתב הגאון רבי מכלוף אבוחצירא זצ"ל מחבר שו"ת יפה שעה ועוד, ואב"ד מראכש, בספרו קהילות יעקב– אפשר לפרש, באומרו "שופטים ושוטרים" כיון

שהאדם דימהו שלמה המלך ע"ה לעיר קטנה ואנשים בה מעט (נדרים לב: קהלת ט, יד), עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו האיברים, ואין עיר בלא שערים. זאת אומרת שצריך האדם שדומה לעיר, למנות בה "שופטים ושוטרים" מאיבריו ממש, שהם העין והלב, והוא לפי הכתוב (במדבר טו, לט), ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם, והם השופטים והשוטרים שיתמנו על איבריו. וזהו "תתן לך בכל שעריך" שכל אבר ואבר שירצה לצאת מגדרו, על ידי דחיית מחשבות וסתימת העיניים מלראות ולהסתכל במקום שאסור לראות ולהסתכל, ממילא כשיהיו העיניים והלב ממונים על הצדק, אזי על ידי זה "ושפטו את העם", שהם האיברים בכלל "משפט צדק" , ע"כ.

ונראה לענ"ד שזוכים לשופטים ושוטרים על ידי לימוד מוסר וחשבון נפש כדרכם של רבותינו.

מי ראוי להיות דיין?

כתב הש"ע (חושן משפט סימן ז' ה"יא) –  "צריך שיהיה בכל אחד מהם ז' דברים, חכמה ענוה, יראה, שנאת ממון, אהבת האמת, אהבת הבריות להם, בעלי שפם טוב ע"כ.

כתב הש"ע (חושן משפט סימן חז' ה"ב),  צריכים הדיינים לישב באימה וביראה בעטיפה ובכובד ראש ואסור להקל ראש ולישב לספר בדבר בטילה בב"ד , ויראה הדיין כאלו חרב מונחת לו על צווארו וכאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו ויודע את מי הוא דן ומי הוא עתיד להיפרע ממנו, אם נוטה מקו הדין וכל דיין שאינו דן דין אמת גורם לשכינה להסתלק מישראל, וכל דיין שנוטל ממון מזה ונתנו לזה שלא כדין – הקב"ה נוטל ממנו נפשות. וכל דיין שדן דין אמת לאמתו ,אפילו שעה אחת ,כאלו תיקן כל העולם כולו וגורם לשכינה שתשרה בישראל. וכתב עוד בהלכה ג' דרך חכמים הראשונים בורחים מלהתמנות ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו , ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה , ואעפ"כ לא היו יושבים בדין עד שהיו מכבידים עליהם העם והזקנים ומפצירים בם. וסיפר הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, שבעיר מכנאס היה חסר דיין . והפצירו בו רבות בזקנו הגאון רבי שלום משאש זצ"ל ומחמת היראה והאחריות בדין ברח, והתחבא בעליית ביתו…הפכו את כל מכנאס, עד שגילו שמסתתר בעליית הגג, הגיעו לשם חברי בית הדין ומצאוהו לומד לאור הנר, ומשם לקחוהו להיות דין…

האם מותר לפנות לבית משפט על פני בית הדין?

א. נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן כ"ו סעיף א') – אסור לדון בפני דייני עכו"ם ובערכאות שלהם, אפילו בדין שדנים כדיני ישראל ואפילו נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם – אסור. וכל הבא לדון בפניהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו ע"ה. ומובא בגמרא מסכת גיטין (דף פח ע"ב), רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות (כתב רש"י אסופות). של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם – לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות…

ב. כאשר אדם נתבע לבוא לבית משפט, ובית דין הזמינם להתדיין ע"פ חוקי התורה, והלה מסרב לבוא – אז מותר ללכת לבית משפט אחר היתר בית הדין. ואם מדובר ביהודי שאינו שומר תורה ומצות ובוודאי שלא יבוא לבית הדין – יתייעץ עם מורה הוראה. ואני ראיתי מספר פעמים שאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות , שפנו לבית הדין, ושאלתי אותם מדוע אינם הולכים לבית משפט וענו שההליך שם ארוך ומפרך…

ג. ישנם מקרים שבית דין מוציא צו ביניים, ובמקרים מסוימים מתיר לבית משפט… הכל לפי מראות בית דין. לדוגמא – מישהו קובע עובדות בשטח וכדומה…

ד. לפנות למשטרה במקרים של עצירת אלימות או במקרה של גנב וכדומה אינו נכלל שמרים יד בתורת משה.

ה. בהרבה מקרים ,  באמצעות רב המגשר בין השכנים – עדיף. ואם היו מגיעים לבית משפט מי יודע אם היה ניתן לגשר לאחר מכן…

ה. בימינו יש בתי דין שכותבים נימוקים לפסק וכן ניתן לערער עד כשבועיים, כמו בבתי הדין בנשיאות הרב ציון בוארון שליט"א. וכן בית דין חושן משפט באלעד. וכיום יש בתי דין לממונות בכל רחבי הארץ.

ו. בימנו הקימו אנשי מס הכנסה, קו טלפון הנקרא מלשינון, בוודאי שצריך לשלם מס הכנסה וזהו דבר חשוב בחיי חברה – מדינה, אדם לא גר במדבר סהרה…אבל מכאן ועד שאדם צריך לדווח…הצדיק בבא סאלי זצ"ל אמר שבמרוקו היו שולחים גויים לנקום בחבר, זורקים אבנים…ובארץ גרוע ביותר זורקים פתקים… הלשנה למס הכנסה…

האם הרבנים יכולים לטעות? לא תסור

כתב החינוך משרשי המצוה לפי שדעות בני אדם חלוקים זה מזה, לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, וידע אדון הכל ברוך הוא ,שאלו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, איש איש כפי שכלו יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו, וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותעשה התורה כמה תורות, וכמו שפרשתי בפרשת משפטים, על כן אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתינו תורת אמת עם המצווה הזאת שצוונו להתנהג בה ע"פ הפירוש האמיתי המקבל לחכמינו  הקדמונים ע"ה, ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם, ושתו דבריהם, ושתו מים מספריהם, ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עמק מיליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכון אל דרך האמת בידיעת התורה וזולת זה, אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל. ועל דרך האמת, והשבח הגדול בזאת המצוה, אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי), לא תסור ממנו ימין ושמאל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל לא תסור ממצוותם, כלומר שאפילו יהיו טועים בדבר אחד אין ראוי לנו לחלוק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב סבול טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם תמיד ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחילוק לב העם, והפסד האומה לגמרי…  

כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים (טז, יז).

שאל הגאון רבי ישועה שמעון חיים עובדיה זצ"ל רבה של צפרו, בספרו תורה וחיים, מדוע מדגישה התורה כי השוחד יעוור עיני חכמים? – וכי את עיני הטיפשים אין הוא מעוור?! היה ראוי לכתוב לכאורה כי השוחד יעוור עיניים בלבד…אלא שאם טיפש ישב בדין, בין אם יקבל שוחד ובין אם לא, הוא לא ירד לעומקו של הדין, מהטעם שהוא טיפש, אבל אם חכם ישב בדין, הרי אמור הוא לרדת לחקר האמת, בתנאי שלא יקח שוחד.

וזהו שהתורה אמרה: הטיפש עיוור הוא בכל תנאי כמו שכתוב בקהלת (ב, יד), "והכסיל בחושך הולך", אבל אם החכם הרי עיניו בראשו, אלא אם יקח שוחד שיעוור את עיניו.  

לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך (טז, כא).

כתב מרן רבנו יעקב אבוחצירא זצ"ל רב ק"ק וראש הישיבה  בתאפילאלת בספרו  מחשוף הלבן, אפשר לרמוז על המחשה בשעת התפלה, שהיא פוסלת התפילה, דעיקר התפילה תלויה במחשבה, כמו שנאמר (דברים יא, יג), ולעובדו בכל לבבכם. וצריך האדם להיזהר  מאד לפנות מחשבתו כי אם לתפילה דווקא, ולא מעורב בה שום מחשבה אחרת כלל. וכיון שעשה כן, נחשב עליו כאילו לבו ממש הוא ההוגה והמוציא דברי תפלה, ובזה אני מובטח שלא תחזור תפילתו ריקם ע"כ.

ומכאן קריאה שהאדם נכנס לבית הכנסת שיסגור את הנייד בכדי שלא יפריע לעצמו ולסובבים אותו, ולהבדיל – כל אדם יודע שבבית משפט, על צלצול נייד, נחשב לביזוי בית המשפט, ולהבדיל בתפלה אנו רוצים קירבה לבורא, ולבקש בקשתנו עבור עצמנו ובני ביתנו ועם ישראל, הכיצד נפעל זאת בנייד פתוח, דע לפני מי אתה עומד…

למה הצדיק בא בחלום?

לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים, בנחלתך אשר תנחל (יט יד).

אחד מגאוני מרוקו לפני כמאתיים וחמישים שנה הגאון רבי דוד בן חסין זצ"ל היה גם משורר ופייטן שיריו קובצו בספרתהילה לדוד ,ונהגו לשוררם בק"ק אשר במרוקו, גם בבית הכנסת של הגאון רבי יעקב בירדוגו זצ"ל שהיה דיין במכנאס לפני כמאה שנים, שוררו פיוטים אלו. הרב בירדוגו חיבר ספרים רבים בניהם קובץ שירים הנקרא קול יעקב . ביום טוב ראשון של פסח שוררו בבית מדרשו את הפיוט שחיבר, במקום את הפיוט המקובל כמידי שנה, והנה בלילה נגלה בחלום הגאון הרב בן חסין לרב יעקב בירדוגו, ואמר לו בהקפדה "בני וכי לא כך כתוב בתורה: "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים, בנחלתך אשר תנחל "… התעורר הגאון משנתו נרעש ונסער, ובבוקר סיפר את חלומו למתפללי בית המדרש, ושבו לומר אך ורק את פיוטי הגאון רבי דוד בן חסין זצ"ל, כנהוג מקדמת דנא, בליל אסרו חג בא אליו רבי דוד חסין בחלום שנית והפעם בירכו בברכה המשולשת על שהחזיר עטרה ליושנה…

קוראים יקרים כמה עלינו להיזהר בכבוד רבותינו ובמנהגי אבותינו, וכל הגורע ידו על התחתונה, ומוציא לעז על רבותינו, ובזכות קיום מסורת רבותינו נזכה להמשיך עלינו את ברכתם.

 שבת שלום,

הרב אברהם אסולין .

לתגובות:  a0527145147@gmail.com‏

הרב אברהם אסולין היו

תורת אמך ◆ פרשת נצבים ◆ מס' 20

לאור רבותינו חכמי המערב זיע"א ◆ המלקט: הרב אברהם אסולין

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם  כל איש ישראל(כט, ט).

כתב מרן רבנו יעקב אבוחצירא זצ"ל בספרו מחשוף הלבן, משה רבנו ע"ה, פירט באומרו "ראשיכם שבטיכם", לומר שלא תהיה קלה בעיניכם התשובה, שהרי ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כולם נצבים ועומדים על ידי התשובה, אפילו רשע גמור, ע"י התשובה יש לו קיום והתייצבות בין הראשים, דתשובה מקובלת 

ומרוצה לפני המקום. ומילת "נצבים", במילוי נו"ן צד"י בי"ת יו"ד מ"ם עם האותיות של נצבים "זו תשובה" עם הכולל. וכתב עוד בספרו פיתוחי חותם, הכוונה בכתוב, אימתי תקראו שאתם עומדים לפני ה' ויראים ממנו, בזמן שאתם חושבים בכל יום להפטר מהעולם, וכן כל יום תעשו כן כל ימיכם בתשובה, וזהו "היום" היינו כל יום ויום.

וכתב החיד"א ז"ל בספרו נחל קדומים, כי מילת "אתם", היא אותיות "אמת". ואפשר בהקדים מה שאמרו רז"ל (ויקרא רבה כא, ב), כי ע"י עסק התורה תבוא הגאולה, שנאמר (הושע ח, י), גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. וזהו "אתם נצבים", אתם אותיות אמת, רומז לתורה שנקראת אמת. "נצבים" בגמיטריא "קץ" עם האותיות, רמז כי ע"י התורה נזכה לקרוב הגאולה. וכן יש לרמוז במילת "נצבים" ראשי תיבות: נ'ותן צ'דקה  ב'סתר  י'ותר  מ'משה רבנו, כמובא בגמרא (ב"ב ט:).

כי בשררות לבי אלך למן ספות הרוה את הצמאה (כט, יח).

כתב הגאון רבי וידאל הצרפתי זצ"ל (התע"ח), בספרו צוף דבש, התורה מראה, שהסכנה מקומה בשרירים הלב, שמשכים אחר התאוות של העולם הזה. לכן נמצא שהסכנה טמונה בשרירים אלה, כי בלב יש את כל הכוחות הרוחנים של האדם. לכן "כי בשרירות לבי אלך", דמאן דליביה אטעייה אנוס הוא, כפי השגת הראב"ד על הרמב"ם בספר מדע (הלכות תשובה פ"ג ה"ז), שקובע: "האומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה" בכלל המינים. והראב"ד משיג וז"ל: ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות. "למען ספות", הכוונה שהמחשבה יכולה ללכת בשרירות הלב, בתחילה יכולה להיות רפה ובעלת שאיפות מועטות, ובמשך הזמן עלולה להתפתח. השרירות הרוה הקבלה, עם החקירה הצמאה והדלה, וזה למען השמד צדיק עם רשע ללא הבדל.

ומחה ה' את שמו מתחת השמים (כט, יט),

כתב הגאון הרב יהודה אלבז זצ"ל   בספרו שבות יהודה א, -ג' במסורה: ומחה ה' את שמו, ומחה אל מי המרים (במדבר ה, כג), ומחה ה' אלהים דמעה (ישעיה כה, ח), יש לבאר ע"פ מה שאמרו רבותינו ז"ל (סוכה נב.), לעתיד לבא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו לפני הצדיקים, וידוע מאמר רבותינו ז"ל (זוהר ח"ב רסז.), שבשעת מיתה מלאך המות מטיף לו לאדם ג' טיפין של מרה מן הסכין. וכשמת האדם, בני אדם בוכים ומבכים על פרידתו מאתו. וזהו שאמר "ומחה ה' את שמו", ירמוז על יצר הרע ששוחטו הקב"ה, וממילא כששוחטו "ומחה אל מי המרים", היינו ג' טיפין, לפי שנעצר המות מן העולם, כמ"ש (ישעיה כה, ח), בלע המוות לנצח, וממילא "ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים", שאין להם על מה לבכות, בעגלא ובזמן קריב אכי"ר.

ואמר הדור האחרון וכו'. גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח וכו', ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' וכו'. על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים(כט, כא-כד).

כתב הגאון הדרשן המפורסם הרב אברהם סבע זצ"ל, בספרו צרור המור, "ואמר הדור האחרון וכו', גפרית ומלח שריפה כל ארצה, הרצון אצלי, שכל העולם יצדיקו דין שמים, ולא יאמרו עשה להם עוול במכות הארץ ובתחלואיה. אבל כשיראו חטאתם ופשעם ויראו מכות הארץ ותחלואיה. יאמרו הם משפטי ה' אמת. ויותר היו חייבים ממה שעשה להם, וראוי שתהיה "גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח". ואם לא תפרש כן, נראה שחסרה הגזירה והאמירה של דור האחרון והנכרי. אבל לפי שהם דור אחרון, ובנים שנולדו להם, הם ידעו והכירו עונות הראשונים. גזרו אומר ואמרו, שהם ראויים לעונש גדול, שתהיה ארצם גפרית ומלחים. אבל הגוים שלא ידעו עונות הראשונים, היו תמהים ואומר על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, וזהו "ואמרו כל הגויים על מה עשה ה', והתשובה שיאמרו להם: על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת אתם בהוציאם ממצרים. אבל בראשונים לא הוצרך לומר להם זה. לפי שהם היו יודעים שעברו ברית ה'.

הנסתרות לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את דברי התורה הזאת (כט, כח).

כתב מרן האביר יעקב בספרו פיתוחי חותם, אפשר לרמוז, דצריך האדם בעשותו המצוות או בעוסקו בתורה שיהיו פיו ולבו שוין, כי זהו העיקר, אבל אם מעשיו משפה ולחוץ לריק יגע. וזהו שאומרים בכל יום בתפילה, לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי (אוצר המכתבים עמוד ער),  ועל זה צריך האדם להיות זהיר ביותר. וזהו שאמר "הנסתרות לה' אלהינו", דהיינו המחשבות שאין מכיר בהם כי אם ה'. "והנגלות" שהם המעשים שנגלים לנו ולבנינו, צריך האדם לשתף את שניהם שיהיו הפה והלב שוין, כדי "לעשות את כל דברי התורה הזאת", דלא שייך קיום והמצוות כי אם כשיהיו הפה והלב שוין. אי נמי, רמז ל'ה' א'לוהינו ו'הנגלות ל'נו ר"ת "אלול", דבחודש אלול צריך האדם להתעורר ולשוב בתשובה שהוא עת רצון לקבלת התשובה. וג"כ ימי הדין באים, וצריך לחפש בחורים ובסדקים כל מה שעבר עליו באותה שנה בסתר ובגלוי, ולשוב על הכל בתשובה שלימה. וזהו "לעשות את כל דברי התורה הזאת", דהיינו בחודש אלול עשה תשובה כדי לתקן את כל דברי התורה הזאת.

וכתב הגאון רבי יוסף אדהן זצ"ל בספרו שופריה דיוסף (התרנ"ח). "הנסתרות לה' אלהינו… רמז, כי בימים של עשרת ימי תשובה, מלך יושב על כסא דין המלך המשפט, ויודע כל סתרי בנ"א מחשבות אדם ותחבולותיו, ואינו כשאר בתי דין של שאר הימים שאינם יודעים מחשבות בני אדם ואינם דנים עליהם. וזהו "הנסתרות", שהם המחשבות שנסתרות גם מהמלאכים ואינם דנים עליהם, בימים אלו של עשרת ימי תשובה הנה המשפט לאלהים הוא, ועל כן יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, ודוקא ישוב אל ה' שהוא רחמן ויוציא אותו זכאי במשפט.".

לאהבה את ה' אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו, כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם. (  ל' , ב' ), כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל בספרו אור החיים, מאמר זה סמוך עם מה שלמעלה ממנו, שאמר למען תחיה אתה וזרעך, וגמר אמר לאהבה וגו', פרוש שטעם חפץ בחיים הוא לאהבה את ה' לשמע בקולו וגו', ונתן טעם כי הוא חייך, כי מה לאדם חיים אם לא רצונו יתברך, שעשית רצונו היא תסובב שידבק האדם בקונו, כאומרו ולדבקה בו, וזה הוא עצמו החיים בעולם הזה וארך ימים לעולם הבא והוא אומרו ואורך ימים.

"הנסתרות לה' אלוהינו" כתב החסיד הרב יצחק אברג'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר מרכאש בספרו כפר ליצחק.(בקרוב נדפיס את ספרו המוכן להדפסה),  פירוש טעם הנסתר לסילוק הצדיקים בר מינן לעשות יחוד וזיווג למעלה וזהו לה' אלוקינו והטעם הנגלה "לנו ולבנינו" פירוש לכפר על הדור ולא ימות מכל לבני ישראל דבר וטעם אחר לעשות את כל דברי התורה הזאת פירוש יחזרו ישראל בתשובה כי ישאו קל וחומר אם בארזים נפלה וכו'.

ועל דרך זה פירש "פרי צדיק עץ חיים" פירש הצדיק שעושה פרי כמו עץ מהראוי חיים פירוש יחיו לעולם ולמה הקב"ה לוקח נפשות הצדיקים הקב"ה חכם ויודע בל תשחית לזה אמר כדי שישאו קל וחומר הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא פירוש כל שכן רשע וחוטא ויחזור בתשובה למרמא אימתא מותר לשכר כלי וכו': או יאמר "פרי צדיק" על דרך מחלוקת "מהרימ"ט" ו"מהר"ש פרימו" בענין המחזיק והחכם שחולקין השכר אם ילמוד החכם תורה שלא לשמה חס וחלילה שלא יש לו שכר לסברת "מהרימ"ט" המחזיק גם כן אין לו שכר דאם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו ולסברת "מהר"ש פרימו" יש לו שכר וקשה עליו מאנשי ענתות דהתפלל ירמיה אפילו בשעה שהם עושים צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים ומה הועיל בתפלתו ותירץ שאני לימוד מועיל למחזיק אבל נתינת הצדקה לבדה לא תועיל להם ועוד המחזיק הוא צדיק ולכן  נוטל שכר אבל אנשי ענתות הם בעצמם רשעים וזהו "פרי צדיק" הצדיק שהוא המחזיק פירות שלו "עץ חיים היא למחזיקים בה" "ולוקח נפשות הרבה" פירוש מחזיק ביד הרבה תלמידי חכמים ונעשה בעולם הבא חכם כי מלמדין לו תורה בגן ושמא תאמר ומאי שנא מאנשי ענתות לזה תרץ הן צדיק הוא המחזיק בארץ העליונה ישולם שכרו אפילו יהיה התלמיד חכם רשע וחוטא חס ושלום לא כן אנשי ענתות הם בעצמם רשעים ואין להם שכר ועל פי זה יתפאר פירוש "אשרי האיש אשר לא הלך בתורת רשעים" טונופוס הרשע "ובדרך חטאים" אנשי ענתות "ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו" פירוש מחזיק ביד לומדי התורה "ובתורתו יהגה" פירוש הוא בעצמו כמו רבה בר אבוה "והיה כעץ שתול" וכו' "אשר פריו יתן בעתו" שכר תורה בעולם הבא "ועליהו" שכר המחזיק "לא יבול" אפילו החכם למד של'ל "וכל אשר יעשה יצליח" פירוש הקב"ה זורען ועל ידי פירות ופירי פירות לא כן הרשעים שהם אנשי ענתות כי יודע ה' וכו':

ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך אלהיך שמה (ל, ג).

כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל (התרצ"ו), בספרו לך דוד, יש לדקדק, למה נאמר ושב שני פעמים? ונראה שהכתוב בא לרמוז לשתי גאולות. גאולה ראשונה מבבל שלא היתה גאולה שלמה, וזהו שאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך", בדרך רחמנות במקצת. ובגאולה העתידה שתהיה גאולה שלמה במהרה בימינו, שכתוב "ושב וקבצך מכל העמים" וכו', וכן (דברים ל, ה), והטיבך והרבך מאבותיך, בקרוב למען שמו אמכי"ר.

ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום (ל, ח).

כתב הגאון רבי שלום אבוחצירא זצ"ל בספרו כלי כסף, משה רבנו ע"ה אמר לכל אחד ואחד מבני ישראל "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'", כי אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא  נזוף (אבות ו, ב), זהו "ושמעת בקול ה', על ידי בת קול מן השמים ועוסק בתורה, ואז על ידי עסק התורה, "ועשית את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום"( ל' , ח'), וכמו שאמרה הגמרא (קידושין מ:), נשאלו החכמים, תלמוד גדול או מעשה לידי מעשה, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה רבי עקיבא ואמר לימוד גדול, נענו כולם ואמרו לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה. וכתב רש"י ז"ל: שהלימוד מביא נמצאו שניהם יחדיו גדול. הנלמד מכאן לימוד גדול, שהלימוד מביא לידי מעשה, דהיינו קיום ועשיית המצוות,  ונמצאו שניהם בידו, לימוד תורה  ומעשה קיום המצוות. 

מעשה רב

חוק ולא יעבור

בתו, מספרת, כי יום אחד שמעו בבית אביה הרה"צ רבי יעקב אבוקסיס זצ"ל זעקות שבר אוי אוי אוי, הפסדתי, בני הבית חשבו כי ודאי התפגר בעל חי או שנשרפה התבואה, ומיד נזדעקו ובאו אל רבי יעקב לעודדו, ומאד התפלאו לראות שלא ניזוק רכושו כלל וכלל, וכל זעקותיו לא היו אלא על שלא הספיק להשלים את סדריו בלימודי התורה.

איך לומדים תורה

כתב הגאון הגדול רבי שלום משאש זצ"ל רבה של ירושלים.ומטעם זה נקראת התורה בשם שירה, לומר לך שצריך לקרותה מתוך שמחה ושירים, ולא מתוך עצבות וגם רמז לקרותה בניגון, וקרוב לומר שמכאן הוציאו רז"ל, ונתנו לתורה טעמים וניגונים, כיון שהכתוב קראה בשם שירה, כדי לקרותה לאט לאט מלה במלה, כדרך ש"ץ הקורא בתורה בטעם וניגון, ומתוך כך יבין מה שהוא קורא, ומתעורר לקיים מה שכתוב בתורה. ודבר טוב נמצא בשירי קודש, בו בזמן שהייתי קם ל"בקשות" בכל שבת, שאותם השירים והניגונים היו נמשכים והולכים בפי, כל השבוע, וכל היום תהלתי בפי לשורר ולזמר, ומימלא נמשכת כל השבוע, וזהו ההפרש בין שמחה גשמית לשמחה רוחנית, שהשמחה גשמית "ויעבור והנה איננו", ורק בעת היותה לבד מתעוררת השמחה, ואח"כ "נשכח כל השבע", לא כן שמחה אמיתית של קודש בעייני הנפש והרוח, שגם אחר זה נמשכת והולכת זמן רב, ומרגיש טעם הדבר ופעולותו.

ארך אפים

הרב המקובל רבי יצחק כדורי זצ"ל היה ידוע כמומחה גדול גם לכתיבת קמיעות, באחת הפעמים הרב כתב קמיע שזמן כתיבתו היה זמן רב מאד, הרבנית ע"ה ראתה שהרב מתאחר לבא ולאכול את ארוחת הצהרים, ניגשה לחדר של הקבלת קהל, ובאותו זמן הרב היה רכון על כתיבת הקמיע, וכולו מרוכז בכך, הרבנית ניגשה לרב, ומרב שקיעתו של הרב, ניבהל וכל הדיו נישפך על הקמיע אחר עמל רב, נו מה אתם חושבים איך הרב הגיב… הרב חייך.

בנחת עם הילדים

פעם אחת הגיע הצדיק בליל הסדר לביתו, והשולחן ערוך כל המשפחה מחכה שהרב יתחיל, לפתע אחת מהילדות הקטנות החלה לבכות, נכנס הרב לחדר להרגיעה, ולא נרגעה – ושהה הרב עמה בחדר כשעה וחצי, עד שנרגעה לחלוטין, ורק אז נכנס הרב להתחיל בעריכת הסדר.(עונג שבת מס' 1319עמוד 17).

שבת שלום ושנה טובה  ◆  הרב אברהם אסולין.                 

לתגובות :   a0527145147@gmail.com‏

דבר המערכת – דו"ח לשנת תשע"ג (2012 למיניינם)

בשנת תשע"ב הופצו שיעורים של הרב אברהם אסולין ברשת האינטרנט. לאור התגובות ובקשות הציבור , הוקם האתר "אור חדש".

לאחר שזכינו בס"ד ונכנסו מספר אלפים, הוחלט בישיבת צוות האתר , לפעול ולהגיע אל קהל רחב יותר. בין היתר, הוחלט לשדרג את הוויזואליות של האתר הנוכחי , ולהפכו לידידותי יותר .  וב"ה, זכינו עד כה ללמעלה מ 54,500 כניסות , כן ירבו .

בניתוח הכניסות ופילוח גיאוגרפי , אנו עדים לצפיות באתר מכל רחבי הגלובוס .

מאז הקמתו , בוצעו שינויים ושיפורים באתר לנ

הרב אברהם אסולין היו

וחיות הגולשים :

שו"ת אור חדש

המקום בו ניתן לקבל מענה הלכתי ומנהג לכל דורש על ידי רב האתר.

 עד כה ענה הרב על כמאה שאלות , כ"י.

 פורום

במטרה להרחיב את קהילת "אור חדש",

הוקם פורום גולשים  בו יכול כל חבר לעלות על הכתב את הגיגיו… . וזו ההזדמנות לברך ההרכץ ישר כח את כל הכותבים, ובעיקר לשלשת הכותבים המוכשרים שמואל כהן, הרב משה אסולין שמיר ויוחאי. נשמח להשתת, בדיונים נוספים שיועלו ע"י בעלי כשרון נוספים – לתועלת כל הציבור.

דיסקים

ב"ה מדי שבוע מועלים שיעורים חדשים על פי פסקי ומנהגי רבני צפון אפריקה, הנמסרים על ידי הרב אברהם אסולין שליט"א. בשלב זה , בכוונתנו להפיק דיסק ובו כעשרה שיעורים על שבת, וכן על תפלות ימי החול, ועוד. כמו כן , אנו רוצים להתחיל לתרגם את השעורים לצרפתית ואנגלית. מכאן אנו קוראים לכל מי שחפץ לזכות לתרום להפקת הדיסקים. ניתן לתרום להצלחה, לרפואה, פרנסה ולעילוי נשמה.

גיליונות  תורת אמך – מועדים

בס"ד בשנה החולפת הפצנו בעשרות אלפי עותקים ובכל רחבי הארץ את הגיליונות המיוחדים לחגים. מטרת הפצת הגיליונות  הינה להגיע לקהל יעד ק"ק יוצאי צפון אפריקה, מרוקו, תוניס, אלג'יר ולוב. וכאן המקום להודות לחברים הרבים אשר הורידו מהאתר את העלון והפיצו אותו בבתי הכנסת בערים ובישובים בארץ. התקבלו בקשות רבות למשלוח עלונים, אולם מפאת חוסר תקציב, לא יכולנו להעתיר לבקשות הרבות , עמכם הסליחה.

קונטרסים – תורת אמך

בעקבות הפצת העלונים, הגיעו אלינו פניות רבות בבקשה לכלול מנהגים נוספים שלא הובאו בעלונים או בקשות לקבלת הסברים מפורטים יותר. לאור זאת ,הושקע מאמץ רב , והוצאו חוברות תורת אמך פסח (64 עמודים), בין המצרים, תשעה באב, והלכות אבלות (81 עמודים). בשעה זו ,  אנו נמצאים  בעריכת הקונטרס תורת אמך – אלול , ימים נוראים וחג הסוכות.

אי"ה נזכה גם להעלות על מכבש הדפוס גם קונטרס מורחב על ברכות, וכן אגודת מאמרים שהתפרסמו באתר תחת הקטגוריות  אקטואליה ומעשה רב. יש בידנו בס"ד כמות חומר המספקת לשני קונטרסים. וכאן המקום לברך את ידידנו הדגול רבי ברוך סבאג המנצח על מלאכת עריכת החוברות. גם כאן – מי שחפץ לזכות לתרום להפקת החוברות ניתן לתרום, להצלחה, רפואה, פרנסה ולעילוי נשמה.

תורת אמך – פרשת שבוע

לאור הביקוש הגדול מאד – לא רעב ללחם ולא צמא למים, – כי אם לשמוע דבר ה', התחלנו מזה מספר שבועות להפיק מדי שבוע, עלון מיוחד לפרשת השבוע. אמנם כולנו יודעים שכיום מופצים אלפי עלונים של פרשת שבוע, אך עלוננו תורת אמך – יחודו בכך שהוא מבוסס על תורת רבותינו חכמי מרוקו. קיימים כיום למעלה ממאתיים ספרים מרבותינו אשר נכתבו על התורה, וזוהי  הזדמנות פז לזכות ולהכיר את הרבנים לקהל הקוראים. כמו כן אנו משתדלים לכתוב על מנהג והלכה מהפרשה, וכן מעשיות העוסקות בענייני הפרשה. וב"ה ישנם אנשים שמדי שבוע מדפיסים כמה עשרות עלונים עבור קהילתם  – כן ירבה וכן יפרוץ. אי"ה אנו מתכננים בשנה החדשה להסריט את שעורי פרשת השבוע מפי הרב אברהם אסולין רב האתר "אור חדש".

אולפן

בס"ד לאחר שהפקנו קרוב למאה שיעורי הרב, ברצוננו להקים אולפן איכותי, הכולל מסרטה מקצועית, ציוד תאורה ותוכנות משוכללת לעריכה וידאו. נשמח אם יש בין הקוראים והצופים באתר אור חדש, היכול לסייע בכל דרך.

יום עיון

לאור הרוחות המנשבות מפני הזמן, הגיע הזמן להקים גוף רבני (וכן אברכים), המעוניין לקיים מפגש אחד לחודש ולדון בעינינא דיומא וכל חכם בתורה יתפוס סוגיא הלכתית כשיטת ופסיקת רבותינו . אין ספק שמפגשים פורים אלו יובילו לכבוד שמים ושמירת המסורת.

בנוסף , נרצה לקיים מפגש לגבאים. מפגישותינו עם גבאי בתי כנסת ,מועלים זיכרונות מהעבר בקיום הפסקים עד שהחלו רוחות אחרות לנשוב בבית הכנסת. יחד עם זאת ,ראינו שיש לגבאים כח רב בהבאת רב מהעדה, אירגון יום עיון בתורת רבותינו , בהקמת חבורת בקשות עם טעמי מקרא לצעירי הצאן והמבוגרים , בהקמת ספריות של רבותינו ועוד.

לכן פנייתנו שטוחה לרבנים או לגבאים המעוניינים במפגשים אלו ליצור עימנו קשר במייל orhadash26@gmail.com

שלושה ימי עיון

עקב עיסוקנו בעולם הישיבות במרוקו, בדרך העיון, במגורשי ספרד והתושבים במרוקו, במנהגים ובכתבי יד, אורגנו מספר אירועים . האירוע הראשון התקיים בבית המדרש מגן אברהם באלעד בשיתוף מכון אורות המערב בראשות הרב משה עמאר, האירוע השני התקיים בהר חומה בירושלים , ובמסגרת האירוע השלישי קיימנו ערב במשנתו של אור החיים הקדוש, בהשתתפות הגאון הרב יצחק כהן שליט"א  – רב שכונת שמואל הנביא, הרב ד"ר מאיר ניזרי מחבר הספר תאפילאלת , הרב פרופסור משה עמאר, והרב אברהם אסולין רב מוסדות תפארת מיכאל ורב האתר אור חדש.

החזון : "אור חדש העולמי"

נשאלת השאלה – מה הלאה? אכן הזמן קצר והמלאכה מרובה… מבין מגוון הפעילויות המתוכננות , נראה כי נכון יהי להתחיל בהקמת ספריה עולמית שבה יהיו כל ספרי רבני צפון אפריקה, הכוללת חנות לספרי רבותינו במחירים שווים לכל נפש ,אולם הרצאות – שבו יתקיימו ימי עיון לרווחת הציבור, ובו יהיה גם בית דין לק"ק יוצאי צפון אפריקה. אין בכוונתנו לבנות בנין אלא כאשר בס"ד יתאפשר כלכלית, ירכש מבנה קיים ובו יוגשם המפעל החשוב.

 תלמודי תורה לעדה מרוקו

קיימים בתי כנסיות  המקיימים לימוד לצעירי הצאן, טעמי המקרא ולימוד שירת הפיוטים. אולם כאשר יגדלו הנערים – יפנו כל אחד ללמוד בישיבתו , ושם כאשר ינהג כמנהג אבותיו יוכח על כך , ויחדל מדרך רבותיו… ונראה שהגיע הזמן לאחר 65 שנה מקום המדינה להקים תלמודי תורה משלנו , בהם ילמדו קריאה בהגיה המקובלת מאבותינו, ילמדו כמאמר המשנה באבות "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה" וכו'. כפי שעולה מתיעוד מנהגי דרום מרוקו וברוב המקומות , שאכן כך למדו  , ועוד אמרו שם  (אבות פרק ד משנה כ) – הלומד ילד למה דומה? – לדיו כתובה על ניר וכו' , ולכן הזקנים שלמדו בשיטה זו יודעים על פה משניות תנ"ך ועוד.

ישיבות בדרך רבותינו

הגיע הזמן להקים ישיבות נוסח "ישיבת כסא רחמים" .סיפר לי הרב טובול רב ק"ק אהל יצחק בעיר פ"ת חתן האדמו"ר רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל , שבצעירתו למד חברותא אם חמיו. לימים למדו מסכת מכות והחל לקרוא , כשתוך כדי לימוד התקשו בהבנת הגמרא, רצה הרב טובול לעיין ברש"י, אולם הרב מיד העיר לו ודרש שקודם יאמץ את הראש ורק אחר כך יעיין ברש"י… וכשלמדו דברי התוספות, התעקשו לדעת מדוע תוספות לא הבין כרש"י …ואם ישנם שני תירוצים בתוספות – מדוע יש שני תירוצים? והרי  די היה בתירוץ אחד… וכן עברו ללמוד את הרא"ש והמהרש"א והמהר"ם שיף.

פעם אחת , היה כנס בישיבת "כרם ביבנה" והגיעו רבנים ושופטים לבדוק האם הייתה דרך עיון במרוקו והנבחן היה הגאון הרב אברהם חפוטא אשר בארץ למד אצל הליטאים. והנה החל הרב להרצות דף גמרא בדרך הלימוד הליטאית , ואח"כ לימד את אותו עמוד בדרך העיון שמקובל היה במרוקו מתקופת בית שני…

הישיבה המתוכננת , תהיה העתק לישיבה שהייתה במראכש בראשות הגאון כמוהר"ר רבי דודו שלוש זצ"ל ואחריו כמוהר"ר אלעזר הלוי ואח"כ כמוהר"ר יעקב אדהאן זצ"ל  , אשר בה כל תלמיד ישיבה ידע את דרך הלימוד בעיון ולימוד תנ"ך, וכן ישלוט בכל מקצעות הקודש – החל משחיטה, ספרות סת"ם, חזנות ועוד.

ישיבה זו תצמיח דורות של מרביציי תורה בדרך המסורה לנו.

 (בחורים המעוניינים יפנו בטלפון 0527145147  – אחר השעה עשר בערב).  

ולסיום נברך

ועל כולם למורנו הרב אברהם אסולין שליט"א על התמסרותו לציבור , במסירת השיעורים וכתיבת השו"ת ועוד מאמרים חשובים, וכן לידידנו אברהם מקייס – מנהל האתר. ויבורכו מפיצי השיעורים , בהם הראשון לכל דבר שבקדושה – אשר פרץ וב"ב מנהל האתר "דרכי אבותינו מן המערב", נפתלי אזולאי וב"ב מנהל האתר YOUTube  "מורשת מרוקו" ואליהו (אלי) פילו וב"ב – מנהל האתר "מורשת יהדות מרוקו".

בברכת שנה טובה,

 הנהלת האתר

תורת אמך ◆ הלכות חג הסוכות

מקצת פסקי רבני מרוקו ◆ לוב ◆ תוניס ◆אלג'יר

מאת הרב אברהם אסולין שליט"א

יב. במוצאי יוה"כ בברכת ההבדלה לא מברכין על הבשמים אף אם חל יוה"כ בשבת.
נהגו העם (יום הכיפורים אות כח(.

יג. ל מחרת יום כיפור היה רבינו עורך את סעודת 'יום שמחת כהן', הסעודה הייתה
מלווה בתופים ובמחולות ובשמחה רבה כי רצה ה' את מעשינו, זאת לזכר השמחה
שהייתה בזמן בית המקדש כשהיה הכהן גדול יוצא בשלום מבית קודש הקודשים.
כדאיתא במסכת יומא (פרק ז משנה ד) – ויום טוב היה עושה הכהן גדול לאוהביו
בשעה שיצא בשלום מן הקודש.

תורת אמך הלכות חג סוכות

מקצת פסקי רבני מרוקו, לוב, תוניס. אלג'יר. מס 5
מאת הרב אברהם אסולין מתוך הספר גנזי המערב שיצא בס"ד בקרוב

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם כ

בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוצאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג מב), ודרשו
חכמנו. כי בסוכות הושבתי, ר' אליעזר אומר סוכות ממש היו. ור"ע אומר ענני כבוד
היו ולכן היום אנו יושבים בסוכה זכר ליציאת מצרים, וזכר לעננני הכבו שהקיפם
הקב"ה. ואיתא בספרי וענן ה' עליהם יומם, שהעה עננים היו, ארבעה מארבע רוחות
העולם, ענן למעלה, וענן למטה, וענן אחד מלפניהם, וענן אחד מלפניהם, הגבוה
מנמיכו, והנמוך מנמיכו, והנמוך מגביהו,

והורג את כל שבעת הימים עושה אדם את
סוכתו קבע, ואת ביתו עראי, שנאמר בסוכות תשבו. כעין תדורו. כנהוג בקהילות
ישראל, מיד בצאת יום הכיפורים, היו עורכים ברוב עם 'ברכת ילבנה', ובסמיכות היו
נאספים בני משפחת הרה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל להתחיל בבניית הסוכה. בבניית הסוכה התעסק כל אחד
ואחד כשרבינו מנצח על המלאכה ומחלק תפקידים, יש שהלכו לנהר לקטוף קני סוף
שישמשו כסכך, ויש שהיו נשארים ובונים את הסוכה, כך במשך הלילה לא היו ישנים
עד שהשלימו את בנית הסוכה.
וכתב הטור (סימן תרכה), הטעם שנצטוינו לעשות סוכה בחודש תשרי, ולא בחודש ניסן,
שהוא זמן יציאתנו ממצרים, לפי שחודש ניסן הוא בתחילת הקיץ, ודרך כל אדם
לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו שהיא מצות הבורא יתברך, ולכן ציונו
השי"ת לעשות הסוכות בחדש השביעי, שהוא תחלת החורף, שהוא זמן הצינה
והגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואילו אנחנו יוצאים מן הבית
לישב בסוכה, ובבזה יראה לכל שאנו עושים כן בשביל מצות המלך שציוה עלינו לעשותה..

עידי הסוכה.

נהגו לעשות בארבע פינות הסוכה עדים מקני סוף והם גבוהים יותר
מהסכך. הרה"ג שמעון ביטון שליט"א הסביר מנהג זה

היה בכפרים במרוקו שם
היהודים היו מפוזרים וגרו רחוק אחד מהשני וטעם העדים היו מאד גבוהים, וכך כל
מי שראה אותם מרחוק ידע ששם יש סוכה. וטעם נוסף אמר הרה"ג שלום גבאי
שליט"א רב העיר מרקש, היות שהרבה סוכות במרוקו היו בחצר המוקפת אכסדרה,
שקירות הסוכה היו מרוחקים מהסכך, ובינם לבין הסכך הייתה תקרה וכדי למנוע מכשול ישיבה תחת התקרה, היו תוחמים את הסוכה הכשרה בארבעה עמודים,
שנמצאים בארבע פינות הסוכה. זוכר ברית אבות (עמוד 319). ובספר אם הבנים שמחה (סוכות), הביא טעם נוסף העדיים לשם היכר שסוכה זו לשם מצוה ולא לשם נוי, ועוד טעם
הביא, משום זה אלי ואנוהו. וכן מנהג יהודי לוב (מפי הגאון הרב ציון באורון). וכן מנהג יהודי
אלג'יר (מפי הרה"ג רבי גדז).

מנהגנו להניח הסכך גם על דבר שמקבל טומאה.

וכתב הגר"י משאש בשו"ת מים
חיים (ח"א סימן רס), פסק שמותר לסכך ע"ג דבר שמקבל טומאה וז"ל ואף שיש לקוצר
לקוצר דעתי איזה פקפוק בזה, מ"מ המנהג פשוט להתיר. וכן כתב ר"י עייאש בשו"ת
בית יהודה (סימן יז), שמותר לסכך תחתן סריגי הברזל שנמצאים בחצר, אע"פ שאין ג'
טפחים בין שיפוד לשיפוד, ולא אומרים לבוד להחמיר, וכן מותר לסכך על גביהם, וכן
פסק בשו"ת גנת ורדים (כלל ד. סימן ח), שמותר לעשות סוכה תחת שבכה של פשתן או של
נחושת, או לסכך על גביה ממש. עכ"ד מתוך הספר דברי שלום ואמת (ח"א מאמר יג). וספר
לי בוגר ישיבת אור ברוך שביקר בסוכת הגאון הרב גבריאל טולדאנו, וביושבו בסוכה
ראה שהסכך מונח ע"ג ברזל וכדומה, ולא ידע אם לשאול את ראש הישיבה בדבר זה,
ושראה ר"י את מבטו לעבר הסכך, השיבו שכן מנהגנו לסכך ע"ג דבר המקבל טומאה.

.
קישוטי הסוכה.

את הסוכה היו מקשטים בבדים נאים, והיו תולים רימונים, אשכול
תמרים צהובים, וכן אשכולי ענבים. וצריך להתנאות שאם ירצה להשתמש בקישוטים יהא
מותר להשתמש, כגון שנרטבו הקישוטים ואין בהם תועלת אלא לזרוקן לאשפה שתנאי זה
יואיל לו. ונ"מ אם נפסל האתרוג ויש לו אתרוג תלוי בסוכה לנוי ולא התנה, הדים שיהא
מותר לברך על אתרוג זה, חדא מצות לאו להנאות ניתנו והכא אינו נהנה, ועוד האיסור
מצד ביזוי מצוה והכא קיום מצוה איכא. (חתם סופר או"ח סימן קפו).
בצפון אפריקה אין דרכנו לעשות קישוטים ובהם כיתובי פסוקים, וכן אסור לעשות זאת. ראה בשו"ת ויאמר יצחק בן ואליד (חו"מ דף רט ע"ג), ובשו"ת נופת צופים בירדוגו (דף ד ע"ד).ולדינא אם נעשה מותר בקניה.

.
מנהגנו שמכנים כסא לכבוד שבעה רועים.

וכתב החיד"א במורה באצבע (אות רפט), שיש
להביא כסא מפואר לכבוד האושפיזין, מעין דוגמא למה שמביאים בעת המילה כסא לכבוד
אליהו הנביא זכור לטוב, כמאמר בזוהר הקדוש דאי לא אתקינו ליה כסא לא אתי. וכך
נהגו בצפרו, מארכש, פאס ועוד (מפי הגאון רבי יהושע מאמן). ומעטרים את הכסא, ועליו
מניחים ספרי קודש. וכן מנהג לוב כמובא בספר לקט הקציר (סימן לב אות ה). וכ"כ מנהג
יהודי אלג'יר (מפי הרה"ג רבי אליהו זיני). וכתב בספר כתר שם טוב (ח"ז עמוד יג), וכן המנהג בארץ
ישראל, סוריה, טורקיה, מצרים ועוד.
אתרוגי מרוקו.

האתרוגים בזמנינו רבים בהם יש חשש הרכבה, ומה גם שיש אתרוגים
שכשרותם הינם בגדר מסתמא שאינם מורכבים וכ"ו. לכן ראוי ליראי השם לקחת אתרוגי
מרוקו (תימני), שידועים בכשרותם והם מוחזקים בלתי מורכבים, ויכולים לברך עליהם
בלי פקפוק, ראה בשו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סימן עו). וכן העידו עליהם גדולי המערב לפני הראשל"צ בספר
ישרי לב (דף א ע"ב), שהם כשרים ואינם מורכבים, ושכן נהגו מקדמת דנא גאוני מרוקו, לברך
עליהם ע"פ מסורת קדומה, וכן כתב בספר שדי חמד (ח"ו מערכת ד מינים דף עג), וז"ל ואתרוגים
הבאים מערי המערב הפנימי אם יש בהם שום חשש מורכב, שאלו ע"ז מלונדון מהרב רל"צ
מוהרד"כ וחקר ודרש והעידו ג' רבנים העיירות ההם שאין בהם שום חשש והוא ז"ל אישר
וקיים דבריהם. וכן כתב הגאון המפורסם הרב מכלוף אבוחצירא זצ"ל בשו"ת יפה שעה
וז"ל וידוע שאנן
בני מערבא רוב האתרוגים וכמעט כולם הם באים מערי סוס בתרא, וקבלה בידינו
מאבותינו ואבות אבותינו דור אחר דור שהאתרוגים ההם הם כשרים אליבא דכו"ע בלי
שום פקפוק. וגדולי עולם בכל הדורות ברכו עליהם, למרות שאין להם גריענים. דיברתי
עם הרה"ג הרב שניאור זלמן ריוח רב אזורי גזר, ואמר לי שיש אתרוגי מרוקו שיש בהם
גריענים. וכן בירך עליהם הרב "איש מצליח", וכן בנו הגאון הרב מאיר מאזוז מברך על
אתרוג מרוקו. וידוע שגם חסידי סטמאר מהדרים לקחת אתרוגי מרוקו, וכן הגרי"ש
אלישיב זצ"ל הקפיד לקחת אתרוגי מרוקו. ושמעתי מהגאון רבי יצחק כהן שליט"א רבה
של שכונת שמואל הנביא, שסידנא בבא סאלי הקפיד גם בארץ, מדי שנה לברך על אתרוג
מרוקו.

.
המנהג באולדמנצור להרבות בהדסים בארבעת המינים,

כמנהג מראכש. ואמר לי רבי
מאיר אסולין שגם בהרי האטלס, ובדימנאת, נהגו להרבות בהדסים, מהטעם זה אלי
ואנוהו. וכתב הרמב"ם (הלכות לולב פ"ז ה"ז), וז"ל כמה נוטל מהן, לולב אחד, ואתרוג אחד,
ושני בדי ערבה, ושלשה בדי הדס, ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה
מוסיף, ונוי מצוה הוא. וכתב הריטב"א מסכת סוכה (דף לא), "והטעם לפי שלא נתנה באחד
מארבעת המינים שיעור למלעלה אלא למטה שלא יפחות מלולב אחד ומשתי ערבות
ומשלשה הדסים ואתרוג אחד ובהכי סגי ליה, ואם רצה להוסיף מוסיף, וליכא משום בל
תוסיף, ומצינו שדורשים לענין ציצית גדיל גדילים הרי כאן ארבע, ואף על פי כן מוסיפין
עליהם כדאמרינן בפרק הקומץ כאן בטלית בת ארבע כאן בטלית בת שמונה, ולישנא נמי
מוכח הכי דקתני אין מוסיפין עליהם כלומר מינים אחרים שיהיו חמשת המינים כשם
שאין פוחתים מהם שיהיו שלושה וכן מנהג העולם שמוסיפים בהדס וערבה, לפי שאינו
אלא לנוי אבל בלולב ואתרוג לא נהגו להוסיף לפי שאינו דרך נוי.
וכן הרשב"א בתשובה (סימן עה), כתב, דהדס רשאי להרבות בו, לפי שמוסיף בנוי, ואין
בזה משום לבל תוסיף. ועין עוד בספר וזאת ליהודה טולידאנו (עמוד קלו). ובספר זוכר
ברית אבות (סוכות עמוד  317), כתב שכן המנהג במראכש. והביא שו"ע (או"ח סימן תרנא סעיף טו). וז"ל לא יטול יותר מלולב אחד ואתרוג אחד, אבל בערבה והדס מוסיף בה כל מה שירצה".
ובמשנה ברורה (שם ס"ק נט), וה"ה בהדס דכתיב ענף עץ עבות ג"כ יכול להוסיף כמה
שירצה. והרה"ג אליהו אריאל אדרי ציין שיש רמז לכך בפיוט "סוכה ולולב", שכן
כתוב סביביו מיניו גורן עגולה. והרה"ג אברהם חפוטא הסביר שכנראה היה קשה
להשיג הדסים משולשים בשיעור ההלכתי, לכן הרבו בהדסים עכ"ד. ולכאורה מוכח
מהרמב"ם בהלכות לולב שהטעם מצד זה אלי ואנוהו. וכן מנהג יהודי תימן כתב
מהרי"ץ בעץ חיים (ח"ב דף נט ע"א), העלה סברת הרמב"ם,
והגאונים רב פלטוי, ורבנו סעדיה, ורב נטרונאי, והמנהיג, והאגור בשם רב יהודאי
גאון, ובעל הדברות, ורבנו יונה, ורב האיי, ושבלי הלקט, ומהר"י אבוהב בעל מנורת
המאור. דכולהו סבירא להן להוסיף בהדס. עריכת השולחן (ח"ט עמוד צב). וחסידי חב"ד.
וכן נוהגים אדמורי באבוב, טשערנאביל, וכתב במקור חיים (סימן תרנא), שטוב להוסיף
בהדס וערבה. וכן מנהג אשכנז. והב"ח כתב שלא יוסיף ערבה אלא בהדסים. ובספר
מנהגי וורמיישא (אות קסו הערה 3). וכן בלקט יושר (עמוד 317 ), כתב בשם תרומת הדשן שאינו
מקפיד אם יהיה ארבע או חמש בדי הדס.

.
קישוט הלולב.

מנהגנו שאת הלולב היו מקשטים בחוטים מצבעים שונים ועל ראשו
מניחים כדור צמר ככתר הלולב, אבל לא במקום אחיזת הידים והטעם "זה אלי
ואנוהו". וכתב בספר נהגו העם (חג הסוכות אות ה), היו מקשטין הלולב לנאותו עם חוטי
משי בצבעים מראשו ועד המקום שמגיעים ראשי ההדסים והערבות, ובזה אין חשש
לחציצה. וכך נהגו יהודי אלג'יר. ומנהג זה קדום ומובא במסכת סוכה (עמוד לז), תניא
אמר ר' מאיר מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות (חוטיםזהב). ונחלקו התנאים האם מקשטים את הלולב גם במקום אחיזת היד בלולב. רבה
סבר שלא יקשטו את הלולב במקום אחיזת היד משום חציצה. ורבא סבר מותר לקשט
גם במקום אחיזת היד והטעם משום שכל לנאותו אינו חוצץ, ולכן הקישוט בטל גבי
הלולב, והרי"ף פסק כרבי מאיר, והרא"ש פסק כרבא, ומנהגנו להחמיר שלא לקשט
במקום אחיזת הידים. (דברי שלום ואמת דף 421). וכן מנהג יהודי אלג'יר. הצדיק סידנא בבא
סאלי נהג אחר חג הסוכות היה לוקח את הסרט שהיה מעטר את הלולב, ותופר
אותו במו ידיו בקצוות טליתו, משום חיבוב מצוה. ראה בספר ישראל סבא (עמוד 12).