הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו


הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

                            תורת אמך

 

                         פרשת שבוע ואתחנן

                  מתורת רבני צפון אפריקה מס' 13 המלקט: הרב אברהם אסולין

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (ג, כג).

מהפסוק נלמד ארבעה תנאים  הצריכים לקבלת התפילה.

כתב רבנו חיים בן עטר זצוק"ל מהעיר סאלי יע"א ממרוקו.

????

א. שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדכתיב (משלי יח, כג), 'תחנונים ידבר רש'. ב. שיבקש ממקור הרחמים.  ג. זמן התפלה, ככתוב (תהלים סט, יד), ואני תפלתי לך ה' עת רצון.  ד. שתיהיה תפלתו בלשון ברורה.

והנה מה שנתכוין משה רבנו ע"ה. "ואתחנן" לשון תחנונים – תנאי א'. "בעת ההיא" בעת רצון, כפי שמשה רבע"ה ידע שהוא עת רצון – תנאי ב'.  "לאמר" פירוש אמריו כמצטרף שלא יסבלו דבריו בלתי הגון – תנאי ד'.

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון (ג, כה).

כתב הגאון רבי משה אביטן זצ"ל בספרו דרש משה כת"י.

יש להקשות על אמירת משה רבנו ע"ה, מאחר ששמע כי הקב"ה נשבע להם שלא יכנסו לארץ, כמו שכתוב (במדבר כ, יב), לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, למה התפלל, הרי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם? ועוד כיוון שרצה להתפלל יתפלל משנגזרה הגיזרה, ולמה המתין עד שנת ארבעים? אלא יובן כי משה רבינו ע"ה כשנשבע לו הקב"ה בסלע שלא יכנס לארץ, ידע בעצמו שלא על הכאת הסלע לא יכנס לארץ. כי בסלע לא היה לו שום עון, כי הוא סבר שצריכה הכאה כמו הראשונה, והקב"ה אמר לו קח את המטה, והוא סבר להכות בו את הסלע. ואפילו שלא צוה לו הקב"ה להכות והוא הכה, זה היה שוגג, והקב"ה אינו דן שוגג כמזיד.

ובודאי היה טעם אחר, וזה הדבר היה לו גרמא, וכששמע הקב"ה נשבע, אמר משה אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. וכיון שנתרצה הקב"ה אמר לפניו, רבנו של עולם מה הסיבה לי שלא ליכנס לארץ. אמר לו שהגיעה ממשלת יהושע בן נון, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (יומא לח.), כיון ששמע טעם הדבר התפלל ואמר, רבנו של עולם אני אהיה לו לתלמיד והוא יהיה לי לרב. אמר לו הקב"ה "רב לך", כלומר ביזוי גדול הוא לך, כי יהיה הוא רב לך.

עלה לראש הגבעה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעניך כי לא תעבור את הירדן הזה (ג, כז).

כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל בספרו לך דוד.

כונת הכתוב, שיעלה לראש הפסגה ומשם יראה "כי לא תעבור", כי לא יוכל לעבור את הירדן הזה. וצריך לדעת, כיצד מהראיה יחוייב ממנה שלא יעבור את הירדן? ונראה לפרש ע"פ מאמר רבותינו ז"ל (ילקוט ראובני קנח בשם הרב מגלה עמוקות), אחד מן הטעמים שלא נכנס מרע"ה לארץ משום תקנת ישראל, כדי שלא יבנה את בית המקדש, ואז בר מינן ישפוך את חמתו על שונאיהן של ישראל. ועל כן לא נכנס, שאז שפך חמתו על העצים ועל האבנים, וישראל עושה חיל הלכו בגולה ונתפזרו בכל ארבע רוחות העולם, ואז יש להם תקנה ויש להם תקומה, ישובו יושבי בצלו אל מקומם הראשון. וז"ש "עלה ראש הפסגה ושא עיניך", וראה בעין שכלך וברוח אשר עליך לישראל, אשר המה פזורים בכל ד' פאות "ימה וצפונה ותימנה ומזרחה" לארבע רוחות העולם מפני מעלליהם, ומשם תראה כי אינך יכול לעבור את הירדן הזה.

"ואתכם לקח ה"

וכתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר התהילה מרכאש (בקרוב בס"ד נדפיס את ספרו על התורה והדרושים). למה לקח לצדיקים ב"מ בשביל ויוצא אתכם מכור הברזל שהיא עולם הזה על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ועוד להיות לו לעולם הבא על דרך יצאו צדיקים לקבל שכרן ועוד לעם לכפר על הדור ועוד נחלה נוטריקון נדה חלה הדלקה ושמא תאמר מנין שמיתת צדיקים מכפרת לזה אמר כיום הזה שהוא יום הכפורים מה יום הכפורים מכפר וכו' או יאמר קשה מיתת צדיקים כיום הזה יום תשעה באב שנחרבה בית קדשנו ותפארתנו:

ונשב בגיא מול בית פעור (ג, כט).

כתב הצדיק רבי שמואל אבן דנאן זצ"ל מחכמי פאס בספרו לשד השמן.

הנה ידוע מאמר רז"ל (סוטה ד:), כי מי שיש בו מדת הגאוה, בכל המדות רעות הנמשכין ממנה, הוא שקול כעובד עבודה זרה וככופר בעיקר ר"ל, {בגאוה כתיב (משלי טז, ה), תועבת ה' כל גבה לב, ובע"ז נאמר (דברים ז, כו), ולא תביא תועבה אל ביתך}, תיבת "בגיא" ר"ת ב'ית ג'אים י'סח א'דני. וזה הכוונה, למה בית גאים יסח ה', מפני שהוא מול בית פעור, דהיינו שקול כבית פעור שהוא עבודה זרה, שאמרה תורה (שמות לד, יג), כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם תשברון ואת אשריו תכרותון, לא כן בעונים נאמר (משלי יב, ז), ובית צדיקים יעמוד.

בברכת שבת שלום הרב אברהם אסולין לתגובות ן a0527145147@gmail.com

מעשה רב

חכם עבדאללה סומך מבגדד: תקע"ג-תרמ"ט (1813-1889).

 המאמר מאת ידידי רבי שמואל כהן שליט"א.

חכם עבדאללה סומך מבגדד  היה רב גדול, פוסק ואיש חינוך שהשפיע רבות על העולם התורה בעיראק במאה ה-19.  היה רבו המובהק והסמיך את הבן איש חי.

חכם עבדאללה נולד בבגדד למרת כאתון ורבי אברהם יוסף יחזקאל, שהיה עשיר וגדול בתורה. כפי שמעיד על עצמו בהקדמתו לפירוש ההגדה של פסח, הינו אחד מצאצאיו של רבי ניסים גאון, שהיה ראש ישיבה בקירואן. למד תורה אצל חכם יעקב בר יוסף הרופא, שהיה אחד מגדולי הדיינים בעיראק בדור שלפניו, ונשא לאשה את שרה, בת-דודו יצחק. לאחר מכן החל לעסוק במסחר. חכם יעקב בר יוסף הרופא בספרו "חלק יעקב" בפרשת נח, מכנה את חכם עבדאללה סומך בשם "תלמידי המובהק והנבון".

אביו ואחיו היו עשירים ותומכו בו, והוא עצמו גם נהיה לעשיר. לימים החל בהעמדת מורי הוראה בישראל והקים עולה של תורה, וברבות השנים עברו תחתיו אלפי תלמידים. באמצע שנות העשרים לחייו, החל לפעול להכשרת תלמידי חכמים כדי שינהיגו את יהדות עיראק בעתיד. תחילה הוא לקח עשרה אברכים והתחיל ללמדם תורה בשקידה רבה חינם אין כסף כמסורת חכמי ספרד. הפילנטרופ יחזקאל בן ראובן מנשה תמך ביוזמתו של החכם, והקים ב-1840 בית מדרש ("מדרש אבו מנשי") וקרן שתממן את התלמידים. עם הזמן בית המדרש התרחב ונקרא "מדרש בית זלכה". חכם עבדאללה עמד בראש הישיבה עד לפטירתו.

קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מהודו ומפרס. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה. דרך זו אפיינה את כמעט כל החכמים הספרדיים בדורות הקודמים שלא פחדו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים.

אחד מחיבוריו התורניים החשובים של הרב סומך הנו הספר 'זבחי צדק"  אשר יסודו בתכתובת ענפה בנושאים תורניים שהתנהלה בינו  לבין בן אחותו שבהודו. תכתובת זאת כללה לא רק דיונים בענייני הלכה , אלא גם בסוגיות של פרשנות ובעיון של תורה לשמה כאופייני למסורת חכמי ספרד, שלא היה קטלוג לרב מוגדר  "פוסק" או רב שהוא "למדן" או רב שהוא פרשן והוגה דעות.

 והנה , אחת השאלות שהגיעו מהודו בשנת , 1879 התייחסה להבנת סוגיה תלמודית במסכת תענית . חכם סומך השיב באריכות בנידון זה , והתלבט מאוד בפירוש דבריו של רש"י על אתר, שלא נראו כמתיישבים עם לשון הסוגיה . לאחר שניסח ביאור דחוק לדברי רש"י, גילה לתלמידו שבבומביי כי מסתבר שכלל אין צורך בתירוץ דחוק זה : בא לידינו ספר אחד שנדפס מחדש, ושמו דקדוקי סופרים, והוא לה"ר כמוהר"ר רפאל נתן נטע בן מוהר"ר שלמה זלקינד נר"ו, שהוא עודנו בחיים באשכנז, ה' יאריך ימיו ושנותיו. שזכה ונכנס לבית עקר הספרים של מלכות בייראן, המונח בעיר מינכן, ומצא שם מציאה גדולה – תלמוד בבלי כתיבת יד משנת ק "נ לאלף השלישי. ויש בו כמה נוסחאות משונות [שונות] מנוסחאות התלמוד המצוי בידינו בדפוס. ויש הרבה סוגיות שהם תמוהות, וכפי הנוסחא של אותו תלמוד כתב יד יתפרשו נקל .

הרי דוגמא שחכם סומך דאג לקבל ספרים מחודשים מאירופה (דקדוקי סופרים על מסכת תענית יצא ב 1870) ולעשות השוואות גרסאות וכן אנו רואים פתיחות לעבודה מדעית טקסטואלית על בסיס כתבי יד שלא אופיינית לרבנים במקומות אחרים בעולם…

עיקרי ספריו:

·   "זבחי צדק"על שולחן ערוךיורה דעה.

·    חזון למועד- על חוכמת העיבור. חיברו בשנת תקצ"ט, יצא לאור לראשונה ברמת גןתשמ"ו.

·   שו"ת – על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכל תפוצות המזרח פנו אליו בשאלות.

·    חידושים על מסכתות התלמוד. כתב-היד נמצא במדרש בית זלכה בבגדד.

        "קובץ חכמים" – פירוש על "הגדה של פסח"" 

בתקופת פטירתו של הרב היתה מגפה בעיר ולכן היתה הוראה שלא לקבור שום איש בתוך העיר אלא מחוצה לה. תלמידיו קברוהו סמוך לציון יהושע כהן גדול. כאשר שמע זאת הפשה נתן הוראה להוציאו מקברו, ותהום כל העיר. הדבר נמשך במשך שלשה חודשים, כיון שהקהילה היהודית עירערה אצל השולטן בקושטא. לבסוף הגיע הוראה מקושטא להעביר את הפשה מתפקידו, כיון שנהג בתקיפות יתר ביהודים, ועצר כמה מהם, אך גם להוציא את הרב מקברו. נערכה הלויה המונית להוצאת הגופה ולקבורתה. בשעת הוצאת הגופה נראה לעיני הכל מחזה פלאי, גופו הטהור של הרב נשאר שלם, כאילו זה הרגע הוכנס לקברו. שלוחי הצבא הבינו את מעלת וקדושת הצדיק, ונעשה קידוש השם גדול. אלפי יהודי בגדאד השתתפו בהלויה, ולאחר מכן פנו לבית המדרש בית זילכה בו הבן איש חי אמר מילות הספד שח' עבדאללה סומך היה גלגול אחז שנעל את דלתות בתי המדרש ולכן עסק כל ימיו בריבוי התורה ופתיחת בית זילכה. וכשם שחזקיה המלך גירר את עצמות אביו, כך משמים הוצא חכם עבדאללה סומך ממקום קבורתו, למקום אחר.

תלמידיו של חכם עבדאללה סומך רבים הם אך המפורסמים ביניהם הם:

הבן איש חי זצ"ל       הרב סלמן מוצפי זצ"ל       הרב יעקב מוצפי זצ"ל    הרב סלמן אליהו זצ"ל  

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

                         תורת אמך

                         פרשת שבוע ואתחנן

                  מתורת רבני צפון אפריקה מס' 13 המלקט: הרב אברהם אסולין

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (ג, כג).

מהפסוק נלמד ארבעה תנאים  הצריכים לקבלת התפילה.

כתב רבנו חיים בן עטר זצוק"ל מהעיר סאלי יע"א ממרוקו.

א. שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדכתיב (משלי יח, כג), 'תחנונים ידבר רש'. ב. שיבקש ממקור הרחמים.  ג. זמן התפלה, ככתוב (תהלים סט, יד), ואני תפלתי לך ה' עת רצון.  ד. שתיהיה תפלתו בלשון ברורה.

והנה מה שנתכוין משה רבנו ע"ה. "ואתחנן" לשון תחנונים – תנאי א'. "בעת ההיא" בעת רצון, כפי שמשה רבע"ה ידע שהוא עת רצון – תנאי ב'.  "לאמר" פירוש אמריו כמצטרף שלא יסבלו דבריו בלתי הגון – תנאי ד'.

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון (ג, כה).

כתב הגאון רבי משה אביטן זצ"ל בספרו דרש משה כת"י.

יש להקשות על אמירת משה רבנו ע"ה, מאחר ששמע כי הקב"ה נשבע להם שלא יכנסו לארץ, כמו שכתוב (במדבר כ, יב), לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, למה התפלל, הרי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם? ועוד כיוון שרצה להתפלל יתפלל משנגזרה הגיזרה, ולמה המתין עד שנת ארבעים? אלא יובן כי משה רבינו ע"ה כשנשבע לו הקב"ה בסלע שלא יכנס לארץ, ידע בעצמו שלא על הכאת הסלע לא יכנס לארץ. כי בסלע לא היה לו שום עון, כי הוא סבר שצריכה הכאה כמו הראשונה, והקב"ה אמר לו קח את המטה, והוא סבר להכות בו את הסלע. ואפילו שלא צוה לו הקב"ה להכות והוא הכה, זה היה שוגג, והקב"ה אינו דן שוגג כמזיד.

ובודאי היה טעם אחר, וזה הדבר היה לו גרמא, וכששמע הקב"ה נשבע, אמר משה אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. וכיון שנתרצה הקב"ה אמר לפניו, רבנו של עולם מה הסיבה לי שלא ליכנס לארץ. אמר לו שהגיעה ממשלת יהושע בן נון, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (יומא לח.), כיון ששמע טעם הדבר התפלל ואמר, רבנו של עולם אני אהיה לו לתלמיד והוא יהיה לי לרב. אמר לו הקב"ה "רב לך", כלומר ביזוי גדול הוא לך, כי יהיה הוא רב לך.

עלה לראש הגבעה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעניך כי לא תעבור את הירדן הזה (ג, כז).

כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל בספרו לך דוד.

כונת הכתוב, שיעלה לראש הפסגה ומשם יראה "כי לא תעבור", כי לא יוכל לעבור את הירדן הזה. וצריך לדעת, כיצד מהראיה יחוייב ממנה שלא יעבור את הירדן? ונראה לפרש ע"פ מאמר רבותינו ז"ל (ילקוט ראובני קנח בשם הרב מגלה עמוקות), אחד מן הטעמים שלא נכנס מרע"ה לארץ משום תקנת ישראל, כדי שלא יבנה את בית המקדש, ואז בר מינן ישפוך את חמתו על שונאיהן של ישראל. ועל כן לא נכנס, שאז שפך חמתו על העצים ועל האבנים, וישראל עושה חיל הלכו בגולה ונתפזרו בכל ארבע רוחות העולם, ואז יש להם תקנה ויש להם תקומה, ישובו יושבי בצלו אל מקומם הראשון. וז"ש "עלה ראש הפסגה ושא עיניך", וראה בעין שכלך וברוח אשר עליך לישראל, אשר המה פזורים בכל ד' פאות "ימה וצפונה ותימנה ומזרחה" לארבע רוחות העולם מפני מעלליהם, ומשם תראה כי אינך יכול לעבור את הירדן הזה.

"ואתכם לקח ה"

וכתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר התהילה מרכאש (בקרוב בס"ד נדפיס את ספרו על התורה והדרושים). למה לקח לצדיקים ב"מ בשביל ויוצא אתכם מכור הברזל שהיא עולם הזה על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ועוד להיות לו לעולם הבא על דרך יצאו צדיקים לקבל שכרן ועוד לעם לכפר על הדור ועוד נחלה נוטריקון נדה חלה הדלקה ושמא תאמר מנין שמיתת צדיקים מכפרת לזה אמר כיום הזה שהוא יום הכפורים מה יום הכפורים מכפר וכו' או יאמר קשה מיתת צדיקים כיום הזה יום תשעה באב שנחרבה בית קדשנו ותפארתנו:

ונשב בגיא מול בית פעור (ג, כט).

כתב הצדיק רבי שמואל אבן דנאן זצ"ל מחכמי פאס בספרו לשד השמן.

הנה ידוע מאמר רז"ל (סוטה ד:), כי מי שיש בו מדת הגאוה, בכל המדות רעות הנמשכין ממנה, הוא שקול כעובד עבודה זרה וככופר בעיקר ר"ל, {בגאוה כתיב (משלי טז, ה), תועבת ה' כל גבה לב, ובע"ז נאמר (דברים ז, כו), ולא תביא תועבה אל ביתך}, תיבת "בגיא" ר"ת ב'ית ג'אים י'סח א'דני. וזה הכוונה, למה בית גאים יסח ה', מפני שהוא מול בית פעור, דהיינו שקול כבית פעור שהוא עבודה זרה, שאמרה תורה (שמות לד, יג), כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם תשברון ואת אשריו תכרותון, לא כן בעונים נאמר (משלי יב, ז), ובית צדיקים יעמוד.

בברכת שבת שלום הרב אברהם אסולין לתגובות ן a0527145147@gmail.com

מעשה רב

חכם עבדאללה סומך מבגדד: תקע"ג-תרמ"ט (1813-1889).

 המאמר מאת ידידי רבי שמואל כהן שליט"א.

חכם עבדאללה סומך מבגדד  היה רב גדול, פוסק ואיש חינוך שהשפיע רבות על העולם התורה בעיראק במאה ה-19.  היה רבו המובהק והסמיך את הבן איש חי.

חכם עבדאללה נולד בבגדד למרת כאתון ורבי אברהם יוסף יחזקאל, שהיה עשיר וגדול בתורה. כפי שמעיד על עצמו בהקדמתו לפירוש ההגדה של פסח, הינו אחד מצאצאיו של רבי ניסים גאון, שהיה ראש ישיבה בקירואן. למד תורה אצל חכם יעקב בר יוסף הרופא, שהיה אחד מגדולי הדיינים בעיראק בדור שלפניו, ונשא לאשה את שרה, בת-דודו יצחק. לאחר מכן החל לעסוק במסחר. חכם יעקב בר יוסף הרופא בספרו "חלק יעקב" בפרשת נח, מכנה את חכם עבדאללה סומך בשם "תלמידי המובהק והנבון".

 

אביו ואחיו היו עשירים ותומכו בו, והוא עצמו גם נהיה לעשיר. לימים החל בהעמדת מורי הוראה בישראל והקים עולה של תורה, וברבות השנים עברו תחתיו אלפי תלמידים. באמצע שנות העשרים לחייו, החל לפעול להכשרת תלמידי חכמים כדי שינהיגו את יהדות עיראק בעתיד. תחילה הוא לקח עשרה אברכים והתחיל ללמדם תורה בשקידה רבה חינם אין כסף כמסורת חכמי ספרד. הפילנטרופ יחזקאל בן ראובן מנשה תמך ביוזמתו של החכם, והקים ב-1840 בית מדרש ("מדרש אבו מנשי") וקרן שתממן את התלמידים. עם הזמן בית המדרש התרחב ונקרא "מדרש בית זלכה". חכם עבדאללה עמד בראש הישיבה עד לפטירתו.

 

קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מהודו ומפרס. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה. דרך זו אפיינה את כמעט כל החכמים הספרדיים בדורות הקודמים שלא פחדו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים.

 

אחד מחיבוריו התורניים החשובים של הרב סומך הנו הספר 'זבחי צדק"  אשר יסודו בתכתובת ענפה בנושאים תורניים שהתנהלה בינו  לבין בן אחותו שבהודו. תכתובת זאת כללה לא רק דיונים בענייני הלכה , אלא גם בסוגיות של פרשנות ובעיון של תורה לשמה כאופייני למסורת חכמי ספרד, שלא היה קטלוג לרב מוגדר  "פוסק" או רב שהוא "למדן" או רב שהוא פרשן והוגה דעות.

 

 והנה , אחת השאלות שהגיעו מהודו בשנת , 1879 התייחסה להבנת סוגיה תלמודית במסכת תענית . חכם סומך השיב באריכות בנידון זה , והתלבט מאוד בפירוש דבריו של רש"י על אתר, שלא נראו כמתיישבים עם לשון הסוגיה . לאחר שניסח ביאור דחוק לדברי רש"י, גילה לתלמידו שבבומביי כי מסתבר שכלל אין צורך בתירוץ דחוק זה : בא לידינו ספר אחד שנדפס מחדש, ושמו דקדוקי סופרים, והוא לה"ר כמוהר"ר רפאל נתן נטע בן מוהר"ר שלמה זלקינד נר"ו, שהוא עודנו בחיים באשכנז, ה' יאריך ימיו ושנותיו. שזכה ונכנס לבית עקר הספרים של מלכות בייראן, המונח בעיר מינכן, ומצא שם מציאה גדולה – תלמוד בבלי כתיבת יד משנת ק "נ לאלף השלישי. ויש בו כמה נוסחאות משונות [שונות] מנוסחאות התלמוד המצוי בידינו בדפוס. ויש הרבה סוגיות שהם תמוהות, וכפי הנוסחא של אותו תלמוד כתב יד יתפרשו נקל .

הרי דוגמא שחכם סומך דאג לקבל ספרים מחודשים מאירופה (דקדוקי סופרים על מסכת תענית יצא ב 1870) ולעשות השוואות גרסאות וכן אנו רואים פתיחות לעבודה מדעית טקסטואלית על בסיס כתבי יד שלא אופיינית לרבנים במקומות אחרים בעולם…

 

עיקרי ספריו:

        "קובץ חכמים" – פירוש על "הגדה של פסח""

 

בתקופת פטירתו של הרב היתה מגפה בעיר ולכן היתה הוראה שלא לקבור שום איש בתוך העיר אלא מחוצה לה. תלמידיו קברוהו סמוך לציון יהושע כהן גדול. כאשר שמע זאת הפשה נתן הוראה להוציאו מקברו, ותהום כל העיר. הדבר נמשך במשך שלשה חודשים, כיון שהקהילה היהודית עירערה אצל השולטן בקושטא. לבסוף הגיע הוראה מקושטא להעביר את הפשה מתפקידו, כיון שנהג בתקיפות יתר ביהודים, ועצר כמה מהם, אך גם להוציא את הרב מקברו. נערכה הלויה המונית להוצאת הגופה ולקבורתה. בשעת הוצאת הגופה נראה לעיני הכל מחזה פלאי, גופו הטהור של הרב נשאר שלם, כאילו זה הרגע הוכנס לקברו. שלוחי הצבא הבינו את מעלת וקדושת הצדיק, ונעשה קידוש השם גדול. אלפי יהודי בגדאד השתתפו בהלויה, ולאחר מכן פנו לבית המדרש בית זילכה בו הבן איש חי אמר מילות הספד שח' עבדאללה סומך היה גלגול אחז שנעל את דלתות בתי המדרש ולכן עסק כל ימיו בריבוי התורה ופתיחת בית זילכה. וכשם שחזקיה המלך גירר את עצמות אביו, כך משמים הוצא חכם עבדאללה סומך ממקום קבורתו, למקום אחר.

תלמידיו של חכם עבדאללה סומך רבים הם אך המפורסמים ביניהם הם:

הבן איש חי זצ"ל       הרב סלמן מוצפי זצ"ל       הרב יעקב מוצפי זצ"ל    הרב סלמן אליהו זצ"ל  

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

חג האהבה…???

 

"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים"(תענית ל ע"ב).

????

????

איתא בגמרא – מובן שיום הכיפורים הוא יום שמחה מפני שיש בו סליחה ומחילה, אלא ט"ו באב מאי השמחה? – אמר רב"ח א"ר יוחנן: בט"ו באב פסקו למות מתי המדבר, שכל הארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היו עושין קבריהם ושוכבים בתוכם (מפני חטא המרגלים שדיברו סרה על הארץ, נגזר על כל יוצאי מצרים למות במדבר ולא להכנס לארץ) ולמחר הכרוז יוצא וקורא הבדלו החיים מן המתים. ואותה שנה שכלתה הגזרה (בסוף ארבעים שנה) קמו מקבריהם כולם, והיו סבורים שמא טעו בחשבון החודש – עד שראו את הלבנה במלואה (ליל ט"ו באב) ואז ידעו שכלתה הגזרה, ולכן קבעו אותו הדור את אותו היום כיום טוב. 

ונשאלת השאלה הרי הקב"ה נשבע (במדבר יד, כח –ל), "חי אני נאום ה'…. במדבר הזה יפלו פגרכם… אם תבאו אל

הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון"  

ומדי שנה בכל תשעה באב מתו חמשה עשר אלף לפי חשבון של ששים ריבוא של יוצאי מצרים לארבעים שנה. אם כן נמצא שבשנה האחרונה – כשכלתה הגזרה ולא מתו אחרוני יוצאי מצרים, נשארו עדין חמשה עשר אלף שזכו להיכנס לארץ, וקשה שהרי הקב"ה נשבע "חי אני" שהגזרה תהיה לכל יוצאי מצרים מלבד יהושע בן נון וכלב, אם כן רואים שלא מתו כולם אלא נכנסו לארץ מלבדם עוד חמשה עשר אלף? 

 מכאן למדים גודל מעלת התשובה – שהרי החמשה עשר הם האחרונים מיוצאי מצרים יודעים ברורות שדינם למיתה זהו גמר ארבעים שנה (כל שנה אמרו אולי אחרים ימתו) נסו לדמיין מה עובר עליהם באותו לילה בתוך הקבר… הם מתהפכים מצד לצד… מי עיניו לא זולגות דמעה ללא הפוגה – איזו תשובה עילאית. 

ומכאן למדים אנו כוחה של תשובה שהפך את ט"ו באב ליום טוב ושמחה ממש כיום הכיפורים. 

אמר רבי יהודה אמר שמואל "יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה" 

כשהייתי באירופה, ראיתי תופעה מעניינת  – ספרדים ואשכנזים נישאים זה לזה והדבר טבעי עבורם…גם בארץ במגזר הדתי לאומי, מאד מצויה תופעה ברוכה זו, בלי ספק כאשר ניגשים למצוא את החלק השני, בודקים כלשון בגמרא באחי האם במידות טובות ולא בצבע דם הזורם בעורקים? 

הגמרא מספרת – בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים… 

 יפיפיות שבהם מה היו אומרות?  תנו עיניכם ליופי – שאין האשה אלא ליופי. 

מיוחסות שבהם מה היו אומרות?  תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים. 

מכוערות שבהם מה היו אומרות?  קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרנו בזהובים (ופרש"י תכשיטין או מלבושים נאים).

 

רווקים ורווקות  –  די לכם בחלומות שיבוא הנסיך על הסוס או כלילת השלמות…ונפגש בהי שם מקום? כלשון הגמרא – לרדת מדרגה בשביל להינשא  –  צריך לרדת מדרגה, אולם  אין צורך "להתאבד" בשביל להינשא בכל מחיר! –  אבל לפי הדרשות שאני שומע מכל מיני רווקים הם צריכים מספר נשים: ליופי, לכסף,  ממשפחות מיוחסות…. והרשימה לא נגמרת… חברים –  מה קורה איתכם?! –  האשה תאמר לך גם מילים כמו – לא, אל וכו',  וכן להיפך – אתה לא מחפש להתחתן עם אישה חסרת חוט שדרה שעל כל דבר תסכים איתך…. וכן ראינו, שאפילו רופאים – לפני החלטות – יושבים מספר אנשים לשמוע גם דעות מנוגדות… 

אני שומע רבות, מרווקים לאחר שנפגשו שאומרים " זה לא זה,  אני רוצה להרגיש פרפרים בבטן…" – הייתכן שכך נדרש? – ובכן, ממש לא. והרי  הדבר נלמד בתורה מיצחק אבינו שנאמר בו – ויבא יצחק את רבקה, ואז נאמר ויאהבה… כלומר אין אהבה ממבט ראשון, לא מתחתנים עם תמונה אלא אם אדם…פעמים רבות נשים אחרי לידה משתנות, והדבר מביא לידי גירושין ?, אבל בהחלט אין מציאות לקחת אשה שיש לך דיחוי, אלא האהבה נבנית מתוך נתינה וויתור. 

וצריך לזכור מה עושה הקב"ה מששת ימי מעשה בראשית – משדך שידוכים בן פלוני לפלונית, וצריך לעשות השתדלות הן בתפלה ועוד, אבל לזכור שהשידוך מגיע מבורא עולם – אין טעויות של השדכנית או של הדודה, אלא הכל ממנו…  

שמעתם על הבטחת הרמ"א 

כתב הרמ"א (אב"ה סימן א יב), הנושא אשה לשם ממון יהיו לו בנים שאינם הגונים לבנים, וכתב עוד שמי שהבטיחו לו ממון ולא קיימו את הבטחתם לא יבטל את השידוך ולא יתקוטט עימהם, ובעבור זה זוכה שיצליח בזווגו. 

באם המצב יתקדם ויתפוס תאוצה, אזי שבכך נקרב את הגאולה, שהרי ששני עדות נשיאם אלו לאלו, כל צד מכיר את המטלות האחרת מכירים שירים, אורחות חיים, והיא האחדות האמתית.

חברים, לשם מה באנו לארץ? –  להישאר בגלות?!,  נכון עדות ומסורות הן דבר יפה וחשוב, אולם עד מתי? – ממילא כל אשה תילך אחר בעלה, ולא צריך לאחוז בתורת הגזע… 

ואדרבה ביום ט"ו הוא כיום הכיפורים מצד התשובה, ודבקות באחד היא אחדות ישראל (אחד בגימטריא = אהבה) ואחדות בא מתוך אהבה שמתחתנים זה בזה, ובמהרה נזכה לגאולה השלמה מתוך אחדות אמן. 

סגולות לשידוכים 

 

א.לנסוע לציון התנא רבי יונתן בן עוזיאל, ולהקיף את קברו שבע פעמים.

ב. להתפלל  על כך שאין להשי"ת בית היינו בית המקדש, ובודאי שעל ידי זה, יזכה ויבנה ביתו מהרה.

ג. המתפלל על חברו- נענה הוא תחילה.

ד. שידוכים הגונים. אחר החנוכה לוקחים את הפתילות ושורפים אותם ומדלגים
     מעל גבי העשן הרווקים והרווקות וראו בכך סגולה לשידוכים הגונים. מפי הרה"ג רבי פנחס עובדיה שליט"א שכן מנהג העיר צפרו וכן נהגו במשפחה. וכן כתב בספר "נוהג בחכמה".

ה. בליל שביעי של פסח, בעת חצות לילה, עת רצון, לפעול על בקשה, בפרט על ענין השידוכין, שקושי מציאת השידוך כקריעת ים סוף.

יה"ר שיזכו כל הרווקים והרווקות לזיווג הגון בקרוב. אמן.

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך פרשת השבוע  – עקב מס' 14

מתורת רבותינו חכמי המערב זיע"א מאת המלקט: הרב אברהם אסולין

והיה עקב תשמעון את המשפטים וכו' ושמר ה' אלוהיך לך וכו' (ז, יב).

כתב הגאון רבי ברוך אברהם טולידאנו זיע"א מו"ץ בעיר מכנאס ממרוקו בספרו "אמרי ברוך" על התורה.

צריך ביאור מדוע נקט מלת "עקב" ולא אמר והיה אם תשמרון.

ואמרו חז"ל והיה עקב – אלו מצוות שאדם דש בעקביו. ונאמ

ר על הפסוק " כקטון כגדול תשמעון לא תגורו מפני  איש (א, יז). ואת דברי דוד המלך ע"ה בתהלים (מט, ו), "למה אירא בימי רע עוון עקבי יסובני" רותה לומר אין אני מתייירא שמא עברתי על שום מצווה מהחמורות, אך אני מתירא רק מהקלות פן דשתי עליהם ולא חששתי. ולכאורה כיון שקלות הם ודאי עונשם מועט, ומה פחד דוד המלך כל כך? ויש להסביר ע"פ דברי התנא (אבות ב' א'), והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, ורצונו לומר שבאמת כלפי הקב"ה אין מצוות קלות וחמורות מצד עצמם ועל כולם יבוא אלהים במשפט, ולכן אף מה שנראה בעיניך כקל, בעיני הבורא יתברך חמור  הוא ואפ' שאין אתה מבין, בדרך משל אם יש לאדם קטטה עם חברו, יכול לומר בלבו מה בכך אם אשנא אותו בלבי דוקא אבל לא אעשה שום רע בפועל, אבל טעותו מרה וגדולה שהר אמרו ז"ל  (יומא ט' ב'), לא נחרבה ירושלים כי אם בעוון שנאת חינם, ובזה יובן שלכן דוד המלך דוקא מעבירות קלות, שמכיוון שהיו בעיניו קלות זלזל בהן, אך באמת בעיני ה' חמורות היו. וכן מובא ברמב"ם (פ"ד מהל' תשובה הל' ד' ה), חמישה דברים העושה אותם אין חזקתו לשוב מהם לפי שהם קלים בעיניו, ואלו הם: רכילות, לשון הרע מחשבות רעות, שנאת בלב, ומתחבר לרשע. ומבואר שמפני שקלות הן לא שב האדם עליהם בתשובה שלמה כמו על החמורות.

והיה עקב תשמעון את המשפטים וכו' (ז, יב).

אפשר לפרש אומרו "והיה עקב תשמעון", שבא ללמדנו שיהיה האדם עניו ושפל ברך, שאין חושב עצמו כלום רק הוא השפל בעולם, וכעקב הזה שהוא האיבר הכי תחתון בכל האיברים. וזהו אומרו "והיה עקב", ר"ל  אם האדם ישפיל עצמו כעקב, "תשמעון את כל המשפטים" ר"ל מעחה אני עליו כאילו קיים את כל המשפטים ועשאם. ועוד איתא בגמרא (ברכות הע"א), אם ראה אדם שיצרו מתגבר עליו יזכיר לו יום המיתה, ואין הכוונה יזכיר להיצר הרע, שהרי יצר הרע הוא מלאך המוות (ב"ב טז, ע"א), אלא יזכיר לעצמו ולנפשו כי מעותד הוא למות ויתכסה בעפר ותאכל אותו הרימה, ובזוכרו זה ודאי יחלש כוחו יצרו.  וזה אומרו "והיה עקב" ר"ל אם יזכר האדם בסופו ובאחריתו ודאי ישמור כל מצוות  ה' ומשפטיו.

 

"והיה עקב תשמעון"

ביאר הגאון החסיד רבי יצחק אברז"ל ממרביצי התורה בעיר מרכאש, בספר כפר ליצחק. "והיה עקב תשמעון" פירוש "והיה" פירוש שמחה ותשחק הנשמה ליום אחרון שיש לך שכר לחלוק עם החכם כי "בצל החכמה בצל הכסף" בשביל ש"תשמעון" לשון הבנה פירוש תבינו "את המשפטים האלה" פירוש כי המצוה הזאת להחזיק ביד לומדי התורה השכל מחייבה על דרך "אם כסף תלוה את העני עמך" "ושמרתם" כמו ואביו שמר מחשב אני עליך כאלו "ועשיתם אתם" פירוש כאלו למדתו אתם התורה כי המחזיק נעשה חכם לעולם הבא "ושמר ה' אלהיך" השכר "את הברית" שהיא התורה משום "ואת החסד" גמילות חסדים שהחזקת ביד החכם ושמא תאמר דבר שאין לו קצבה לא משתעבד ושכר עולם הבא הוא ארוך על דרך "מה רב טובך" לזה אמר "ושמר ה' אלהיך לך" ולגבי הקב"ה הוי דהר שיש לו קצבה ועוד "אשר נשבע לאבותיך" ואם נשבע משתעבד כי שבועה חמור

והסיר ה' ממך כ חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר  ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאך (ז, טו).

כתב הגאון החסיד רבי יחייא שניאור זצ"ל מרבני תאפילאלת ובארץ רב שכונת מוסרה בי"ם, בספרו יש מאין ח"א.

קשה מהו אשר ידעת? וגם למה לא כללם ביחד ויאמר כל חולי ומדוה מצרים הרעים? ונראה לפי רבותינו ז"ל (דברים רבה, עקב), כי עשר מכות שבאו על המצרים, מקודם היו מסתלקים מהם תיכף באיים על המצרים, והנה חוץ ממכות מצרים יש עוד כל מיני מחלות, ולכן מבטיח כאן השי"ת, שאם ישראל יעשו רצונו ינצלו מן הכל. וזה שאמר "והסיר ה' ממך כל חולי", דהיינו כל מיני מחלות, וגם "וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת", וטעמת מהם במצרים, גם כן "לא ישימם בך", אפילו בהעברה בעלמא, כמו שהיה במצרים שבאים עליכם ותיכף מסתלקים, אפילו כך, לא ישימם בך, אלא ונתן הכל על אויביך ועל שונאיך.

שמלתך לא בלתה מעליך ורגליך לא בצקה זה ארבעים שנה  (ח, ד).

כתב הגאון רבי שמואל עמאר זצ"ל בספרו שמע שמואל.

על פי הזוהר הקדוש (פרשת נח, סו), ובמדרשים: כי מהמצות ומעשים טובים שאדם עושה, נעשה לו מלבוש רוחני, והוא הנקרא חלוקא דרבנן, ובכל יום ויום נעשה מעט עד שנגמר, ובגמרא אמרו, שיש מן הצדיקים שביקשו לראותו והראו להם חלוק חסר, והוזקקו להשלימו בתיקון מעשיהם, וידוע גם שצריך להיזהר מעבירות שאדם דש בעקביו, שאם לא כן בר מינן עבירה גוררת עבירה. ואם יזכה למלבוש לנשמה שהוא חלוקא דרבנן, כדי שיוכל להסתכל באור החיים, אשרי חלקו ואשרי הצדיקים.

ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש (ח, ח).

ביאר הגאון החסיד רבי שלמה סלימאן פרץ זצ"ל בספרו חכמת שלמה.

מה שנאמר "ארץ חטה ושעורה וגפן" וכו' בלשון יחיד. אפשר לפרש, שפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל משונים הם בגדלם מפירות של ארץ ארצות, כמו שמצינו במרגלים שנאמר (במדבר יג, כג), ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, שהביאו אשכול ענבים אחד ונטלוהו שמונה מהם, ואחד נטל רימון אחד, ואחד נטל תאנה אחת. לכך אמר "חטה" בלשון יחיד, לפי שחיטה אחת בארץ ישראל, חשובה כחיטים רבות של שאר ארצות , וכן שעורה.

וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל (ח, יח).

ביאר הגאון החסיד רבנו חיים בן עטר זצ"ל מחמי סאלי במרוקו.

יש לפרש שצריך לתת לבו על טובתו כי מה' היתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו. ותחילת תחבולות יצר האדם היא להשכיחו דבר זה ודרך זה יכנס לאבדו. הא למדת, שזכירה זו גדר לעבודת השם יתברך, ומחסרונה ידיחנו השטן ממדרגה למדרגה למטה ממנה.

 

ולמען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה (יא, כא).

איתא בגמרא (ברכות ח' ע"א), אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבל פירוש יש אנשים באים בימים בבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב (דברים יא כא), אבל בחוץ לארץ לא, כיון דאמרו לו שהם מקדימים ומערבים לבתי כנסיות אמר האי דאהנייא להו, והתמיה מבוארת והרי סוף סוף על האדמה כתיב ומה הועיל שמשכימים ומערבין לבית הכנסת לעניין זה.

ופירש הגאון ז"ל ע"פ מה שאמרו (מגילה כט ע"א), עתידין כל בתי כנסיות שבבבל להשתרבב ויקבעו בארץ ישראל. ולפי אתי שפיר שברגע שהם בבית הכנסת שעתיד להקבע בארץ ישראל, שייך לקרוא בהם על האדמה, וזוכים ע"י כן לאריכות ימים.

שבת שלום הרב אברהם אסולין

לתגובות: a0527145147@gmail.com

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

התבשרנו על בחירת הרבנים הראשים הרב הראשי הרב דוד לאו והראשון לציון הרב יצחק יוסף, יתן ה' שיזכו להגדיל תורה ולחבר את העם לאבינו שבשמים.
והנה אתמול התקשר אלי ידיד, שמעתה איזה מפלה? שאלתי מה קרה, {הרב}, יצחק יוסף נבחר, אני משיב לא שמעתי, והלה חוזר על הנכתב…

ואני לא מבין והלא ידוע מאמר הגמרא שאפילו שואבי המים מינוים משמים, ולא ע"י גוף בוחר כזה או אחר, ואם כן מהי אכזבה, ויותר כאב לי איך הוא קורא לתלמיד חכם בשמו הפרטי, נכון זה לא סוד שמשפחת רבני יוסף חולקים ומוקעים

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

את רוב מנהגי צפון אפריקה, ונהיה קנים כן הם הצליחו בגדול, איני פוסק כמותם אלא כרבני המערב,
אבל יש דרך לנהל דיון, בבקשה משפחת רבני יוסף כתבו עשרות ספרים לאורך ולרוחב, אכפתם לכם מתורת רבותינו, נו בבקשה תקימו ספריות, לא מזמן הייתי בעיר קרית מלאכי, הגעתי לבית הכנסת, מה אומר כולו אומר כבוד, ממש השקיעו בו כסף ונשמה, המבנה קצת מבלבל, חשבתי שהגעתי לאיזה עיר במרוקו, נכנסתי פנימה, והגבאי מראה את המבנה, ממש פרחה נשמתי, לפני התפלה אני סוקר את הספריה, כל הספרים נמצאים שם,,, כמובן ללא ספרי רבותינו, נגשתי לסידורים הכל עדות המזרח, לא חבל, נו בהנחה שהציבור רוצה זאת, לא ניתן להניח בתחתית הספריה מספר סידורים בנוסח מרוקו, ממאוד הספרים אפשר להניח לפחות ספר או שנים לרפואה מפסקי חכמי המערב. ולתלמידי חכמים קחו העט והדפים ותעלו הדברים לדורות.
ודרך ארץ וכבוד תלמידי חכמים אנו מחויבים, מי לנו גדול ממורנו ורבנו שר התורה הרב שלום משאש זצוק"ל, היה יושב עם מרן פאר הדור הר"ע יוסף וכבד את הרב יוסף בלערוך חופות למרות שבגיל הרב משאש היה יותר מבוגר, איזה אהבה הדדית הייתה בניהם, וכולם ידעו והדברים חרוטים לדורות בספריהם את המחלוקת ביניהם בהלכה, כי כך היא דרכה של תורה,
וחברי טען לי שהרב יצחק יוסף מעולם לא היה דיין, נכון מי שלא כיהן בפועל בבתי דין זה חסרון, לא מזמן ביקרתי את דודי שהוא אב"ד מקודש בעיר פתח תקוה, ובאמצע הדיון הגיע דיין מהרכב הסמוך והם נתקעו בשאלה דחופה, דודי ציין להם שהוא באמצע דיון והדיין משיב דחוף דחוף, ואני יודע שהרכב השני דינים מצוינים בהלכה, אבל קורה שאלות מיוחדות, וכל זה בבית דין רבני, והבעיות הקשות יותר עולים לבית הדין הגבוה, ועליהם מי מכריע נשיא בית הדין הגבוה, שהוא הראשון לציון, אבל זה מקצת הטענה, מאחר שהרב הגאון רבי יצחק יוסף, לא חשוד שיפסוק מה שלא ידוע, ובלי ספק שהוא יקח אחריות אמיתי כיאה לתלמיד חכם.
ולא נותר אלא להרבות באהבה ורעות ובעין טובה
בברכה
הרב אברהם אסולין

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך פרשת ראה מס' 15

לאור רבותינו חכמי המערב, המלקט: הרב אברהם אסולין

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אליהכם.. (יא, כו).

כתב המקובל האלקי רבנו יעקב אביחצירא ראב"

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

ד תאפילאלת בספרו "פיתוחי חותם"  יש לדקדק, כי היה לו לומר את הברכה אם תשמעו, ואמר "אשר תשמעו". דהיינו הברכה שאברך אתכם תחילה, היא זו: יהי רצון אשר תשמעו, דהיינו שתהיו שומעים מקבלים ומקיימים מצוות ה' אלהיכם. ועוד "אשר אני מצוה אתכם היום": יהי רצון שבכל יום יהיו בעיניכם כחדשים, נמצא ברכה בעצמה.

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו וכו' והקללה אם לא תשמעו  (יא, כו – כח).

כתב חסידא פרישא רבי ראובן טמסטית זצ"ל בספרו דודאי ראובן.

יש לדקדק למה בברכה הוסיף מילת "את" ולא בקלקלה.

ונראה לפי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת צז.), מרובה מדה טובה ממדת פורענות חמש מאות פעמים. כי לגבי פורענות כתוב כתוב (שמות כ, ה), פוקד עון אבות על בנים על שלשים  ועל רבעים, ובמדה טובה כתוב (שמות כ, ו), ועושה חסד לאלפים, הרי שמדת פורענות היא אחת מחמש מאות ממדה טובה. ועל זה כתב בברכה שהיא מדה טובה "את" שהיא ריבוי כידוע, שכל את שבתורה לרבות, וכאן לרבות הברכה שהיא מדה טובה מהקללה ולא כתב "את" בקללה. והנה מילת "את" במילוי עולה חמש מאות עשרים ושבע. חמש מאות ירמוז אל הברכה שהיא מרובה על הקללה בחמש מאות, ועשרים ושבע היתרים, ירמוז אל שם העצם שהוא בגימטריא עשרים ושבע עם הכולל מקור הרחמים והברכה.

והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם (יא, כח).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי במרוקו וראש ישיבת כנסת ישראל, בספרו אור החיים הקדוש. "והקללה אם לא תשמעו" – וההסבר לכך, כי המונע עצמו משמיעת התורה הרי הוא מקולל מעצמו. וזה הוא שיעור הכתוב, והקללה אם לא תשמעו זו היא הקללה. ועוד לו: שיסובבנו לסור מכללות דרך החיים, כמו שגמר אומר וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום". ולא זו בלבד, אלא יחצוב לו בארות נשברים, ככתוב "ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם"

ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ה' אלהיך (יב, ז).

כתב החסיד הרב משה אבירמאט זצ"ל בספרו ויאמר משה.

השגת הזיו העליון בעולם ההוא, תהיה לפני ה' ממש  בלי בושה, ואדרבא "ושמחתם בכל משלח ידכם", שבאתם בפנים צהובות מלאים כל טוב, ואז יש לכם שמחה בבואכם לארץ ההיא {ארץ החיים הנצחים}, בלי בושה. וגם כן "אתם ובתיכם", שמחה לכם ולאבותיכם בעולם ההוא. וגם תוספת שמחה יתירה "אשר ברכך ה' אלהיך", שיש לכם שמחה בתוספת שזורע הקב"ה אותם המצוות, וישלכם ברכה והצלחה רבה במצוות על ידי שפרין ורבין על ידי זריעה, ואין לך ברכה יותר מזה. לכן אמר "אשר ברכך ה' אלהיך" בזריעה זו.

השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה (יב, יג).

כתב הגאון החסיד רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל בספרו לב טוב.

יש לרמוז ה'שמר פ'ן ת'עלה ראשי תיבות "תפלה". התורה באה להזהיר לאדם שלא יעלה את תפלותיו שהן העולות, "בכל מקום אשר תראה" אלא "כי אם במקום אשר יבחר ה' " שהוא מקום נמוך שם תעמוד להתפלל, שהרי הקב"ה חפץ לתת את התורה על הר סיני שהוא נמוך,

ובדרך נוספת, "כל ימיך על אדמתך", היינו שכל זמן שאתה חי תהיה זהיר בתפלה.

בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגדדו  (יד, א).

כתב הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ"ל בספרו "מים עמוקים" 

יש לבאר "בנים אתם" שלא תבעטו, דהיינו לא תתגודדו , שאם תפסידו חיבה יתירה שנקראתם בן בכור, ולכן אמר התנא באבות (ג, יד), חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, מפני שאתם בנים, לא תבעטו שלא תפסידו החיבה היתירה.

לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידיך מאחיך האביון (טו, ז).

כתב הגאון רבי וידאל הצרפתי זצ"ל בספרו צוף דבש.

יש לדעת, כי התורה מצווה שהאדם יתן צדקה ברחמים, וידבר עם העני דברי ניחומין, וכשהוא עושה כן יש כאן בדברי כיבושין וחסד ממון. לכן בראשון תתן תתן בלב, והשני ביד. וזהו שכפל "פתוח תפתח", או מתנה או הלואה. וזהו גם "ורעה עיניך ולא תתן לו נתון תתן, כי בגלל הדבר הזה, דברי פיוס וריצוי, "יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך" בברכת שבת שלום הרב אברהם אסולין לתגובות a0527145147@gmail.com :

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך פרשת שופטים ◆ מספר 16  

לאור רבותינו חכמי המערב  ◆  המלקט: הרב אברהם אסולין

שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק (טז, יח).

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

כתב הגאון רבי אליהו הצרפתי זצ"ל בספרו אדרת אליהו – הכתוב בא להגיד לנו התועלת היוצא ממינוי השוטרים, כי אם לא יהיו השוטרים יתקלקל הדין ולא יהיה לו קיום. כי בהעדרם איש את רעהו חיים בלעו, ועם הארץ לא מצייתים לדין, ועוד שהדיין יעשה משפט שאינו משפט צדק, אבל עתה כאשר  "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" יתוקן הכל.  ואזי "ושפטו את העם משפט צדק", רצה לומר, אותו משפט ודין שאומרים הדיינים לעם יהיה צדק בעיניהם, ויעשו מה שהדין נותן בסבר פנים יפות, כי אימת השוטרים עליהם, שרודים אותם במקל וקונסים אותם ממונם וכופים אותם עד שיפרעו לבעל חובם, וגם הם, טרם בואם לדיין יעשו משפט צדק לעצמם ולא יבאו לפני הדיין, וכל זה מאימת השוטר ומושל אשר להם.  

וידוע בשער בת רבים אשר במדינת מרוקו כאשר יש דין ודברים יש שתי ערכאות משפטיות , ולהבדיל בית דין על פי חוקי התורה, ואף אם התובע הוא גוי, הנתבע יכול לדרוש להתדיין בבית הדין. אגב פסיקת בתי הדין במרוקו – הפסיקה שונה בעשרות דברים לדיני התורה הנמצאים בארץ, ולכן רבנים רבים שעלו ממרוקו ארצה לא הסכימו להיות רבני עיר מפני שלא היה להם את "ושוטרים בכל שעריך"…

שופטים ושטרים תתן לך בכל שעריך…

כתב הגאון רבי מכלוף אבוחצירא זצ"ל מחבר שו"ת יפה שעה ועוד, ואב"ד מראכש, בספרו קהילות יעקב– אפשר לפרש, באומרו "שופטים ושוטרים" כיון

שהאדם דימהו שלמה המלך ע"ה לעיר קטנה ואנשים בה מעט (נדרים לב: קהלת ט, יד), עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו האיברים, ואין עיר בלא שערים. זאת אומרת שצריך האדם שדומה לעיר, למנות בה "שופטים ושוטרים" מאיבריו ממש, שהם העין והלב, והוא לפי הכתוב (במדבר טו, לט), ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם, והם השופטים והשוטרים שיתמנו על איבריו. וזהו "תתן לך בכל שעריך" שכל אבר ואבר שירצה לצאת מגדרו, על ידי דחיית מחשבות וסתימת העיניים מלראות ולהסתכל במקום שאסור לראות ולהסתכל, ממילא כשיהיו העיניים והלב ממונים על הצדק, אזי על ידי זה "ושפטו את העם", שהם האיברים בכלל "משפט צדק" , ע"כ.

ונראה לענ"ד שזוכים לשופטים ושוטרים על ידי לימוד מוסר וחשבון נפש כדרכם של רבותינו.

מי ראוי להיות דיין?

כתב הש"ע (חושן משפט סימן ז' ה"יא) –  "צריך שיהיה בכל אחד מהם ז' דברים, חכמה ענוה, יראה, שנאת ממון, אהבת האמת, אהבת הבריות להם, בעלי שפם טוב ע"כ.

כתב הש"ע (חושן משפט סימן חז' ה"ב),  צריכים הדיינים לישב באימה וביראה בעטיפה ובכובד ראש ואסור להקל ראש ולישב לספר בדבר בטילה בב"ד , ויראה הדיין כאלו חרב מונחת לו על צווארו וכאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו ויודע את מי הוא דן ומי הוא עתיד להיפרע ממנו, אם נוטה מקו הדין וכל דיין שאינו דן דין אמת גורם לשכינה להסתלק מישראל, וכל דיין שנוטל ממון מזה ונתנו לזה שלא כדין – הקב"ה נוטל ממנו נפשות. וכל דיין שדן דין אמת לאמתו ,אפילו שעה אחת ,כאלו תיקן כל העולם כולו וגורם לשכינה שתשרה בישראל. וכתב עוד בהלכה ג' דרך חכמים הראשונים בורחים מלהתמנות ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו , ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה , ואעפ"כ לא היו יושבים בדין עד שהיו מכבידים עליהם העם והזקנים ומפצירים בם. וסיפר הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, שבעיר מכנאס היה חסר דיין . והפצירו בו רבות בזקנו הגאון רבי שלום משאש זצ"ל ומחמת היראה והאחריות בדין ברח, והתחבא בעליית ביתו…הפכו את כל מכנאס, עד שגילו שמסתתר בעליית הגג, הגיעו לשם חברי בית הדין ומצאוהו לומד לאור הנר, ומשם לקחוהו להיות דין…

האם מותר לפנות לבית משפט על פני בית הדין?

א. נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן כ"ו סעיף א') – אסור לדון בפני דייני עכו"ם ובערכאות שלהם, אפילו בדין שדנים כדיני ישראל ואפילו נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם – אסור. וכל הבא לדון בפניהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו ע"ה. ומובא בגמרא מסכת גיטין (דף פח ע"ב), רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות (כתב רש"י אסופות). של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם – לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות…

ב. כאשר אדם נתבע לבוא לבית משפט, ובית דין הזמינם להתדיין ע"פ חוקי התורה, והלה מסרב לבוא – אז מותר ללכת לבית משפט אחר היתר בית הדין. ואם מדובר ביהודי שאינו שומר תורה ומצות ובוודאי שלא יבוא לבית הדין – יתייעץ עם מורה הוראה. ואני ראיתי מספר פעמים שאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות , שפנו לבית הדין, ושאלתי אותם מדוע אינם הולכים לבית משפט וענו שההליך שם ארוך ומפרך…

ג. ישנם מקרים שבית דין מוציא צו ביניים, ובמקרים מסוימים מתיר לבית משפט… הכל לפי מראות בית דין. לדוגמא – מישהו קובע עובדות בשטח וכדומה…

ד. לפנות למשטרה במקרים של עצירת אלימות או במקרה של גנב וכדומה אינו נכלל שמרים יד בתורת משה.

ה. בהרבה מקרים ,  באמצעות רב המגשר בין השכנים – עדיף. ואם היו מגיעים לבית משפט מי יודע אם היה ניתן לגשר לאחר מכן…

ה. בימינו יש בתי דין שכותבים נימוקים לפסק וכן ניתן לערער עד כשבועיים, כמו בבתי הדין בנשיאות הרב ציון בוארון שליט"א. וכן בית דין חושן משפט באלעד. וכיום יש בתי דין לממונות בכל רחבי הארץ.

ו. בימנו הקימו אנשי מס הכנסה, קו טלפון הנקרא מלשינון, בוודאי שצריך לשלם מס הכנסה וזהו דבר חשוב בחיי חברה – מדינה, אדם לא גר במדבר סהרה…אבל מכאן ועד שאדם צריך לדווח…הצדיק בבא סאלי זצ"ל אמר שבמרוקו היו שולחים גויים לנקום בחבר, זורקים אבנים…ובארץ גרוע ביותר זורקים פתקים… הלשנה למס הכנסה…

האם הרבנים יכולים לטעות? לא תסור

כתב החינוך משרשי המצוה לפי שדעות בני אדם חלוקים זה מזה, לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, וידע אדון הכל ברוך הוא ,שאלו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, איש איש כפי שכלו יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו, וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותעשה התורה כמה תורות, וכמו שפרשתי בפרשת משפטים, על כן אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתינו תורת אמת עם המצווה הזאת שצוונו להתנהג בה ע"פ הפירוש האמיתי המקבל לחכמינו  הקדמונים ע"ה, ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם, ושתו דבריהם, ושתו מים מספריהם, ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עמק מיליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכון אל דרך האמת בידיעת התורה וזולת זה, אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל. ועל דרך האמת, והשבח הגדול בזאת המצוה, אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי), לא תסור ממנו ימין ושמאל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל לא תסור ממצוותם, כלומר שאפילו יהיו טועים בדבר אחד אין ראוי לנו לחלוק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב סבול טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם תמיד ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחילוק לב העם, והפסד האומה לגמרי…  

כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים (טז, יז).

שאל הגאון רבי ישועה שמעון חיים עובדיה זצ"ל רבה של צפרו, בספרו תורה וחיים, מדוע מדגישה התורה כי השוחד יעוור עיני חכמים? – וכי את עיני הטיפשים אין הוא מעוור?! היה ראוי לכתוב לכאורה כי השוחד יעוור עיניים בלבד…אלא שאם טיפש ישב בדין, בין אם יקבל שוחד ובין אם לא, הוא לא ירד לעומקו של הדין, מהטעם שהוא טיפש, אבל אם חכם ישב בדין, הרי אמור הוא לרדת לחקר האמת, בתנאי שלא יקח שוחד.

וזהו שהתורה אמרה: הטיפש עיוור הוא בכל תנאי כמו שכתוב בקהלת (ב, יד), "והכסיל בחושך הולך", אבל אם החכם הרי עיניו בראשו, אלא אם יקח שוחד שיעוור את עיניו.  

 

לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך (טז, כא).

כתב מרן רבנו יעקב אבוחצירא זצ"ל רב ק"ק וראש הישיבה  בתאפילאלת בספרו  מחשוף הלבן, אפשר לרמוז על המחשה בשעת התפלה, שהיא פוסלת התפילה, דעיקר התפילה תלויה במחשבה, כמו שנאמר (דברים יא, יג), ולעובדו בכל לבבכם. וצריך האדם להיזהר  מאד לפנות מחשבתו כי אם לתפילה דווקא, ולא מעורב בה שום מחשבה אחרת כלל. וכיון שעשה כן, נחשב עליו כאילו לבו ממש הוא ההוגה והמוציא דברי תפלה, ובזה אני מובטח שלא תחזור תפילתו ריקם ע"כ.

ומכאן קריאה שהאדם נכנס לבית הכנסת שיסגור את הנייד בכדי שלא יפריע לעצמו ולסובבים אותו, ולהבדיל – כל אדם יודע שבבית משפט, על צלצול נייד, נחשב לביזוי בית המשפט, ולהבדיל בתפלה אנו רוצים קירבה לבורא, ולבקש בקשתנו עבור עצמנו ובני ביתנו ועם ישראל, הכיצד נפעל זאת בנייד פתוח, דע לפני מי אתה עומד…

למה הצדיק בא בחלום?

לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים, בנחלתך אשר תנחל (יט יד).

אחד מגאוני מרוקו לפני כמאתיים וחמישים שנה הגאון רבי דוד בן חסין זצ"ל היה גם משורר ופייטן שיריו קובצו בספרתהילה לדוד ,ונהגו לשוררם בק"ק אשר במרוקו, גם בבית הכנסת של הגאון רבי יעקב בירדוגו זצ"ל שהיה דיין במכנאס לפני כמאה שנים, שוררו פיוטים אלו. הרב בירדוגו חיבר ספרים רבים בניהם קובץ שירים הנקרא קול יעקב . ביום טוב ראשון של פסח שוררו בבית מדרשו את הפיוט שחיבר, במקום את הפיוט המקובל כמידי שנה, והנה בלילה נגלה בחלום הגאון הרב בן חסין לרב יעקב בירדוגו, ואמר לו בהקפדה "בני וכי לא כך כתוב בתורה: "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים, בנחלתך אשר תנחל "… התעורר הגאון משנתו נרעש ונסער, ובבוקר סיפר את חלומו למתפללי בית המדרש, ושבו לומר אך ורק את פיוטי הגאון רבי דוד בן חסין זצ"ל, כנהוג מקדמת דנא, בליל אסרו חג בא אליו רבי דוד חסין בחלום שנית והפעם בירכו בברכה המשולשת על שהחזיר עטרה ליושנה…

קוראים יקרים כמה עלינו להיזהר בכבוד רבותינו ובמנהגי אבותינו, וכל הגורע ידו על התחתונה, ומוציא לעז על רבותינו, ובזכות קיום מסורת רבותינו נזכה להמשיך עלינו את ברכתם.

 שבת שלום,

הרב אברהם אסולין .

לתגובות:  a0527145147@gmail.com

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ כי תצא ◆ מספר 17

לאור רבותינו חכמי המערב זיע"א ◆ המלקט: הצב"י אברהם אסולין

כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלהיך וכו' (כא, י). 

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

כתב הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ"ל בספרו מקוה המים: הכתוב בא לבאר, "כי תצא" להלחם ביצר הרע, הקב"ה עוזרך ונותנו בידך. ויש רמז ליצר הרע וחיילותיו, לפי מאמר רז"ל (יומא פו:),  מר ואהלות כל בגדותיך (תהלים מה, ט), שעבירות נעשות זכויות לבעל תשובה. וזהו "כי תצא" להלחם מלחמת מצוה "על אויביך", שהוא היצר הרע וחבריו, הקב"ה מפילו לפניך, וממילא נופלים סייעתו. ומלבד שתוכל להלחם בו וגרשתיו, אלא אפילו במוחזק שבידו עבירות, תשבה אותם לך לעשות זכויות, וזהו "ושבית שביו", ואמר כי תצא ולא כי תלחם, לרמוז מה שאמרו רז"ל (שבת קד.), הבא להטהר מסייעין אותו, זהו ממש כי תצא להלחם, הקב"ה עוזרך ונותנו בידיך.

 כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלהיך וכו' 

כתב הגאון רבי משה חליוה זצ"ל בספרו פני חמה. יש לפרש בדרך רמז, שענין זה מדבר על בעלי תשובה, דהיינו כשאדם עושה תשובה מלב ומנפש, הוא מצילו מעצת יצה"ר, כמו שכתוב (משלי טז, ז), ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. וזהו שאמר "כי תצא למלחמה על אויביך" שהוא יצה"ר, כדי לעשות תשובה ותתגבר על יצרך, שאין לך מלחמה גדולה יותר

ממלחמת יצה"ר, אז בודאי "ונתנו ה' אלהיך בידך" בתורת ודאי, כי הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים. באותה שעה "ושבית שביו", דהינו אותם המצוות והתורה ששבה ממך כבר, על ידי תשובה מעולה אתה תחזור ותטלם ממנו ותחזירם למקום הקדושה. לזה אמר "ושבית שביו" כי בתחילה שבה אותם יצה"ר ממך קודם תשובה, ואחר שחזרת בתשובה "ושבית שביו", תחזור ותיטול אותם ממנו בתורת שבי, ואז תחזירם למקום הקדושה.

לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך (כב, א), 

כתב הצדיק רבי שלום אביצרור זצ"ל בספר נתיבות שלום, התורה באה להזהיר את הצדיק, להוכיח את חברו אשר הולך חשכים ברשעו עד שיחזור בתשובה. שעל ידי זה מקיים מצות השבת אבדת חברו, שמחזיר לו תורתו ומצוותיו שנאבדו ממנו בעונו. "או את שיו" שהיא נשמתו, כי תיבת שי"ו במילוי שי"ן יו"ד וא"ו עם הכולל והתיבה גימטריא "נשמה". "נדחים", שנדחו בעונו והלכו לסיטרא אחרא, "והתעלמת מהם", לא תעלים עיניך ממנו מלהחזירו למוטב, כי "אחיך" הוא, אלא צריך להוכיחו כמה פעמים עד שיחזור מרשעו. וע"י "השב תשיבם לאחיך", פירושו של דבר, תורתו ומצוותיו שנאבדו ממנו "תשיבם לו.

ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אותו והשבו לו(כב, ב).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי, וראש ישיבה כנסת ישראל, בספרו אור החיים, "ואם לא קרוב אחיך". בזה העיר הכתוב כי הוא מדב על זמן הגלות האחרון, כי "לא קרוב", ככתוב (במדבר כד, יז), אשורנו ולא קרוב {אראנו, לא בעתיד הקרוב}. עוד לו "ולא  ידעתו", שנסתם הקץ, ואין יודע מתי יהיה קץ הפלאות (דניאל יב, ו-ט), וזה יסובב הרחקת הלבבות מהאמונה ונטויי רגל, כאשר עינינו רואות בצרות הללו. עם כל זה, יצוה ה' "ואספתו אל תוך ביתך", זה בית המדרש. ולימדהו אורחות חיים ודרך ישכון אור, לבל יטה מני אורח ולא ימצאהו אויבו במחשבות וטענות כוזבות, כי אור תורה תצילהו, וזה יהיה עד שיתרצה ה' וידרשהו. "והשבותיו לו", פירוש, שמעלה עליו הכתוב כאילו הוא משיבו מני אובד.

שלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים"(כב, ז), 

כתב הגאון רבי רפאל משה אלבז זצ"ל בספרו עדן מקדם, איתא במדרש  שלוח הקן שכרו שיהיו לו בנים (תנחומא כי תצא), וזהו הרמז "ואת הבנים תקח לך", דהיינו שתזכה לבנים. ובתקוני הזהר ובכתבי האר"י ז"ל איתא בקיום מצוה זו מקרבים את הגאולה ונראה שגם רמוז בפרשה "ואת הבנים תקח לך", "את הבנים" שהם ישראל שנקראו בנים למקום, "תקח לך" מבין האומות.

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך כי יפול הנפל ממנו(כב, ח). 

כתב החסיד רבי שלמה סלימאן פרץ זצ"ל בספרו חכמת שלמה, אפשר בדרך רמז, "בית" רומז לאשה, כמו שאמרו בגמרא (יומא, ב.), ביתו זו אשתו. וכיון שנשא אשה נעשה "חדש,, כמן שאמרו בגמרא (יבמות, סג:), כיון שנשא אדם אשה עוונותיו מתפקקים. לכך צוותה התורה "ועשית מעקה לגגך", כלומר שיקפיד האדם מיום נישואיו, לאחר שזכה ל"בית חדש" מעבירות, צריך שיעשה "מעקה", לגגו, היינו שיגדור את עצמו בגדרים ובסייגים כדי שלא יעבור עבירות. ובשעה שאדם הולך לבקש אשה, צריך לחפש אשה יראת ה', שתסייע לו להקים מעקה לגגו ותשמרהו מלעבור על מצוות ה' יתברך.

והזהיר הכתוב "ולא תשים דמים בביתך", היינו שלא תבקש אשה לשם "דמים", שהוא הממון, כדקיימא לן בגמרא (קידושין ע.), כל הנושא אשה לשם ממון, הווין לו בנים שאינם מהוגנים, כדי שלא "יפול הנופל ממנו", הינו, דגורם שיצאו ממנו בנים שאינם מהוגנים, ויעשו מעשים רעים.

כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע(כג, י).

כתב הצדיק רבי משה חליוה זצ"ל בספרו פני חמה, המדרש (תנחומא מצורע ב), שהזהירונו על ענין לשון הרע שהוא חמור מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גם אמרו בעלי המוסר, האדם בהיותו רשע אין יצה"ר רודף אחריו כל כך כי נשתרש בעבירות, ואם שב בתשובה שלמה, יצה"ר תיכף מתגרה בו ורודף אחריו שיחזור לסורו הראשון, והזהירו רז"ל לבעל תשובה, לעשות סייגים, גדרים… כדי להינצל מיצר הרע, ומעצותיו הרעים. וזהו שאמר הכתוב, "כי תצא מחנה על אויביך", אפילו לפי הפשט שהוא על המלחמה לפי המתרגם. ובזוהר הקדוש דרשו, על הגוף שיש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים. גם "מחנה" במילוי כזה, מ"ם חי"ת נו"ן ה"ה, גימטריא תרי"ג שהם רמ"ח איברים ושס"ה גידים. וזהו שאמרה תורה "כי תצא מחנה" שהם רמ"ח איברים ושס"ה גידים. "על איביך" שהוא יצר הרע ומתגבר עליו – הישמר מכל דיבור רע, שלא תוציא מפיך, הן לשון הרע הן רכילות והן נבלות הפה.

והיה מחנה קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך (כג, טו). 

כתב הגאון רבי וידאל הצרפתי זצ"ל בספרו צוף דבש, הצווי הוא כללי מאד, ונאמר במצות עשה שצריך לנהוג קדושה אף במחנה ישראל, ולכן אמר "מחניך", ביו"ד ברבים, להורות גם על מחנה ישראל. "ושב מאחריך", חז"ל אמרו (סוטה ג(, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, השכינה שרויה עם כל אדם ואדם והיא המדריכה אותו. ועוד שהיה הענן סובב ושב מהיותו שומר מאחריך. ומה שהיה קודם לפניך, עתה ישוב מאחריך מתעצל, טומן יד, השיב אחור ימינו (איכה ב, ג), שעשה עצמו כמשיב ימינו אחור, שלא להגן על עצמך.

מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך(כג, כד). 

כתב הרב אברהם חי ביטון זצ"ל בספרו בן לאברהם. מובא בספר שערי קדושה לרבי חיים ויטאל זצ"ל, הובא בשם הזוהר, מי ששומר את פיו ולשונו, היא מעלה גדולה. ואפשר זה רומז באומרו "מוצא שפתיך" דיקא, "תשמור" – רצה לומר שמור פתחי פיך, טרם שיצא הדבר מפיך, חשוב בהשכל אם תוציאנו מפיך אם לאו, אני מבטיחך "ועשית" כל מעשיך בצדק ובמשפט, "כאשר נדרת לה' אלהיך", כמאמר  חכמינו (נדה ל:), משביעין את התינוק הוי צדיק וכו', והנה בזה האיבר, היינו ברית הלשון, תלוי כל עצמות האדם כנודע, ואם פיו מתוקן כראוי, ודאי יכשיר מעשיו היטיב הדק, כמו שנאמר (משלי י', יט), וחושך שפתיו משכיל. ומפרש מהראוי לעשות כן לשמור אדם פיו ולשונו, כי עיקר הפה נברא להלל י"ה, ומה שהתירה התורה לדבר בפי אדם ההכרחי לצורך גופו, הוא בתורת נדבה. וזה אומרו "נדבה" הוא "אשר דברת" אתה הגוף, "בפיך" אשר נברא אודות הנשמה, כמו שכתוב (בראשית ב, ז), ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה, מתרגמינן לרוח ממללא, פירוש המילול והדיבור יהא רק "לרוח" ולא לגוף, ודיבורי הגוף אשר הכרח הוא, אין ניתן לאדם רק בתורת נדבה. ואם כן איפה מהראוי שתשמור מוצא שפתיך היטיב, ועל כן "ועשית" וכו' כל המצוות, "כאשר נדרת" טרם הוולדך.

לא תעשוק שכיר עני ואביון. ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו(כד, יד – טו). 

כתב המגיד הרב אברהם סבע זצ"ל ממגורשי ספרד, במרוקו. בספרו צרור המור. "לא תעשוק שכיר עני ואביון" – כי זה אכזריות גדולה, שטורח כל היוםם ואח"כ תשלחנו בפחי נפש. "ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש"- כלומר שאם לא תתן לו שכרו, תהיה סיבה שיבא שמשך ותמות בלא עתך (זהר ח"ג פד:), ואין לו מה יאכל ויש לו בנים ובנות שממתנים המזונות. וכשהולך לעת ערב בלא שכירות ובלא מזונות, כמעט פרחה נשמתם מהם מתים ברעב, ואז "יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא (דברים כד, טו), וכבר ידעת, כי במדה שאדם מודד בה מודדים לו (מגילה יב:), וכמו שאתה גרמת לו כי ימותו בניו, כן ימותו בניך, כי גלגל הוא שחוזר בעולם. וזה סמך הכתוב לכאן "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות (דברים כד, טו), ולכן תהיה סיבה שימותו בניך בעוונך.

  "כי תצא" כתב הצדיק רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה במרכאש במרוקו. נוטריקון תסלק צדיק אחד בשביל מעיקרא הייתה למלחמה על אויביך שהוא יצר הרע עכשיו "ונתנו ה' אלהיך בידיך" על דרך ושם ינוחו יגיעי כח או יאמר "ונתנו ה'" לשכר עולם הבא מעיקרא בתורת מתנה עכשיו בידיך מובטח לך שאתה בן עולם הבא "ושבית שביו" פירוש מה ששבה יצר הרע מעיקרא או הרשע אתה נוטל אותם כי זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן

"השב תשיב לו" להקב"ה "את העבוט" שהיא הנשמה שנתמשכנת בעוניהם של ישראל "כבוא השמש" בעונתה ושכב הצדיק "בשלמתו" שהיא חלוקאה דרבנן "וברכך" הקב"ה זורען ועושין פירות ופירי פירות אבל מעיקרא "ולך תהיה צדקה" היה נותן לך בתורת צדקה וגם כן עכשיו "לפני ה' אלהיך" פנים כפנים מן הדין:

זהירות לשון הרע

היה מעשה בצדיק רבי יעקב הלוי זצ"ל מעיירה טהלה, לפרנסתו היה קונה מכל העירה מיני שקדים ואגוזי המלך שהיו גדלים בשפע, אחר אריזתם בשקים, היה לוקח אותם ע"ג פרדתו לגבול ספרד בעיר הנמל טנגי'ר, ובכדי לצאת לדרך רחוקה זאת היוצאים שיירה המלוות בשומר חמוש, רבי יעקב נסע עם השירה, וראה שיש מדברים בדרך לשון הרע, החליט בליבו יותר לא היסע איתם, מוטב לנסוע לבד מאשר להסתכן בלשמוע לשון הרע, וכך קרה שהיה נוסע מגבול ספרד לבתו זכה לסייעתא דשמיא והיה מגיע לפני כל השירה למחוז חפצו, דבר שהיה פלא בעיניהם…
"אשרי השומר את פיו שזוכה לאור הגנוז, שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער גודל מעלתו".

באחרית ימיו הרב קנה דירה???    

הרב רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל ראב"ד מכנאס

במשך השנים התגורר בדירה שכירות ונימוקו עימו אין בית המקדש ביתו של הקב"ה ולי יהיה דירה משלי, אך הרב בשנותיו האחרונות החל להתעניין ברכישת דירה, בני ביתו נדהמו לשמוע על כך, ושאלו את הרב במשך שנים לא בער לרב לרכוש דירה, ובמה בוער לרב לקנות דירה באחרית ימיו, ענה להם הרב כל עוד שאחריות מעבר הדירה מונח על כתפי בסדר, אבל אם אסתלק אז הרבנית

תצטרך להיטלטל מדירה לדירה, לכך לא הסכים, וכך היה מיד בסמוך הרב רכש דירה ולא עברו ימים רבים והרב הסתלק. 

מנהג מהפרשה – מצות מעקה

נהגו בעיר פאס בעת חנוכת הבית לברך בשם ומלכות על מעקה, ואחריה ברכת שהחיינו על רכישת הבית  (הרב שלמה אבן דאנן). ובשו"ת מים חיים להגר"י משאש זצ"ל (ח"א סימן סד). שמברכים על המעקה, וכתב הרב שהורה הלכה למעשה שאם גוי מתקין את המעקה, היהודי אינו יכול לברך על המעקה, לפי שאין דין שליחות בגוי כמובא בשולחן ערוך  (ח"מ סימן קפח), ומה דאיתא בגמרא (ב"מ דף י'), יד פועל כיד בעל הבית לא נאמר אלא בפועל יהודי ע"כ. ופשוט שאם הגוי מתקין את המעקה, שהיהודי יכניס הבורג הראשון והשני שבודאי המעקה יושב על מקומו ובכך נחשב שהיהודי קבע את המעקה, ואז יברך בשם ומלכות. (מתוך הספר תורת אמך כת"י).

לתגובות    a0527145147@gmail.com

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת כי תבא ◆ מספר 19

לאור רבותינו חכמי המערב ◆ המלקט: הצב"י אברהם אסולין

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה(כו, א).

כתב הגאון החסיד רבי יעיש קריספין זצ"ל (התרס"ה). בספרו פרח שושנה, ידוע כי "והיה" לשון שמחה, והוא שאמר הכתוב (משלי טו, כג), שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב. יובן על פי המדרש (בר"ר א, ד), לא נברא העולם אלא בשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר (במשלי א, כב), ה' קנני רא

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

שית דרכו. והנה עיקר ביאת האדם האדם לזה העולם, הוא על לימוד התורה כדי לדמות צורה ליוצרה, כמו שהשם יתברך בצרוף אותיות התורה ברא כל העולמות וכל אשר בהם (ברכות נה), והווה כל הוי"ה, וכמו שאמרו הכתוב (שם ח, ל), ואהיה אצלו אמון, ודרשורבותינו ז"ל (תנחומא בראשית א), אל תקרי אמון אלא אומן, כן האדם על ידי לימוד התורה מקיים כל העולמות ושמים וארץ, כדכתיב (ירמיה לג כה), אם לא בריתי יומם ולילה  חוקות שמים וארץ לא שמתי, הרי כי על ידי לימוד התורה מקיים כל העולמות.. וזה כוונת "והיה"

לשון שמחה, ונתן טעם "כי תבא אל הארץ" הזאת, ארץ חפץ זו עולם הזה שבו זכינו לקבלת התורה שנקראת אור, מה שלא זכו המלאכים העליונים, וזה אומרו "אשר", אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו לזכיה זו, "ה' אלהיך נתן לך" תמיד, כי בכל דור מתחדשים רזין עלאין בתורה. "נחלה", כמו שאמר הכתוב (דברים לג, ד), תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא לאומות העולם (סנהדרין נט). "וירשת וישבת בה" תשתדל להיותה לך ירושה אמיתית, כדי לפנות מכל העסקים ולהיות כל חפצך וחשקך בה. "וישבת בה", תקבע לך לישיבה כדי להתיישב בה ולהבין ולהורות מה יעשה ישראל, כי עיקר ביאתך לעולם הזה הוא כדי ללמוד תורה, כי שלושה מעידים זה על זה: הקב"ה והתורה וישראל, והם חוט המשולש אשר לא ינתק לעולמי עד.אבל צריך אתה להשתדל כדי לחדש חידושי תורה להשוות צורה ליוצרה, כי זה עיר ביאתך לעולם הזה.

והיה כי תבוא אל הארץ אשרה' אלהיך נתן לך נחלה…                        

כתב מרן רבנו יעקב אבוחצירא זצ"ל בספרו מחשוף הלבן, רמז דהבאת הביכורים שציוה הקב"ה, הוא לתקנת רפ"ח ניצוצות לבררם ולהעלותם מעמקי הקליפות. דידוע מה שכתה רבנו האר"י ז"ל, דהניצוצות נתפזרו בכל מה שברא הקב"ה בעולמו באדם ובבהמות ובפירות וירקות, ואנו מלקטים ומבררים אותם ע"י אכילה שאנו אוכלים ומברכים עליהם. והנה דהביכורים הוא בירור גדול בהבאתם לכהן… ומכאן תוכחת כאשר יש לפני מיני מאכל, ואינם יודעים מה ברכתו, אז אומרים שברכת שהכל פוטר הכל, ובמקום שיכול לברר, בודאי שיברר. והיה מעה במאן דהו שהגיע למקובל הרב יהודה פתיה זצ"ל, הרב ראה במצחו שאינו תיקן ענין המאכל, שאלו הרב לפשר הדבר, ואז סיפר שפגש פרי ולא ידע האם ברכתו אדמה או עץ? ואז בירך האדמה, שגם על הצד שהפרי היינו עץ, הוא נפטר בברכת אדמה, שהרי העץ גדל מהאדמה, ואז הרב אמר לו אומנם כך נפסק בהלכה, אך הניצוצות המגולגלות בפרי לא באו לתיקונם, שצריך את הברכה שלה דיקא, וכוונת המברך, ולכן ראש הישיבה  הרב יהודה צדקה זצ"ל היה אומר כל ברכה צריך לחלקה לשלוש חלקים, לדוגמא ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, בורא פרי האדמה.

ולחיבת מילי דברכות הוסיף ברכת שהחיינו אין מברכים על פירות וירקות בשימורים, ולא על פירות יבשים, ולא על פירות רגילים או על ירקות קפואים, היות ולא ניכר שהם גידול מהשנה, מלבד למי שמגדלם בחצירו, או תפוח עץ הנקרא ענה שנמצא זמן מועט בשוק ואין דרך לאחסנו בקירור, וכן שעועית ירוקה וכדומה. {להסיר מכשול, ברכת אננס בורא פרי האדמה}.

ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמר גדל ובמרא ובאותות ובמופתים (כו, ח).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל בספרו אור החיים הקדוש, מחכמי העיר סאלי במרוקו וראש הישיבה כנסת הגדולה, והיה די לכתוב ויוציאנו ממצרים ביד חזקה, אלא "ויוציאנו ה' ממצרים", זו הצלה שמצילנו מיצר הרע וכוחותיו המצרים אותנו, כמו שאמרו חז"ל (סוכה נב:), לולי ה' עוזר לאדם כנגד יצר הרע אין אדם שליט להינצל ממנו, דכתיב (תהלים לז, לב),צופה רשע – זה יצר הרע, לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא יעזבנו בידו.  "ביד חזקה" זו תורה שניתנה מימינו של הקב"ה, דכתיב (דברים לג, ב), מימינו אש דת למו, וגם ניתנה בגבורות מתוך האש. ועל ידי התורה ניצול האדם מיצר הרע, כדברי חז"ל (קידושין ל:), אמר הקב"ה בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. ואח"כ רמז לג' דברים שבאמצעותם ניצול האדם מיצה"ר, כמאמר חז"ל (מנחות מג:), כל שישלו תפילין בראשו ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, לא במהרה הוא חוטא. "בזרוע נטויה", כנגד תפילין של יד. "ובמורא גדול" כנגד תפילין של ראש (שנותנים מורא על רואיהם), שנאמר (דברים כח, י), וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ואמרו חז"ל (ברכות ו), אלו תפילין שבראש "ובאותות" אלו הציצית, כי הם סימן לנו ואות שאנו עובדי ה', "ובמופתים", כנגד המזוזה כמשמעה, וגם תקרא המזוזה מופת להיותה מופת לזוז מות ישראל, כאומרם בספר הזוהר הקדוש, שכמה כתות הקליפות נרתעות בראותם שם שד"י על פתח בית ישראל.  

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך (כו, יא).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל בספרו אור החיים הקדוש, מחכמי העיר סאלי במרוקו וראש הישיבה כנסת הגדולה, ירמוז "בכל הטוב", אל התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה), אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד, ב), "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו – שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם. "ולביתך", כי לא לנשמה לבד יגיע הטוב, אלא גם  לבית הנשמה, שהיא רוח ונפש,  שהם משכן הנשמה, כל אחד יתעדן כפי יכולתו.

ואמרת לפני ה' לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי(כו, יג).

כתב הגאון הדין הרב אברהם ברוך טולידאנו זצ"ל, בספרו אמרי ברוך, אפשר לבאר בדרך רמז, ע"פ מאמר חז"ל שמי שאינו מעשר מתבואתו באים העכברים, ואוכלים מתבואתו, עוד מצינו שאמרו חז"ל שהאוכל מאוכל שאכלו ממנו עכברים שוכח תלמודו. והזה שרמזה התורה בנוסח הוידוי, לא עברתי ממצותיך דהיינו שלא לתת מעשר אלא נתתי, ועל כן לא באו עכברים לאכול מתבואתי, ודין גרמא שלא שכחתי תלמודי.

וה' האמירך היום להיות לו לעם כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו(כו, יח).

כתב הגאון רבי מימון בן עטר זצ"ל  (התרכ"ז – התשי"ח). בספרו טעמי המקרא, אפשר לומר, כי כל המיוחד בעם ישראל שהוא עם סגולה, תלוי בשמירת מצוותיו. ואמנם עינינו ראו, שאלו שעזבו את מצוות התורה התערבו בגויים ולמדו מעשיהם, במשך שנות הנדודים הארוכות של עם ישראל, היו מבניו שנמשכו אחר תורות והשקפות שהמציאות אומות העולם ואשר חשבו לתקן בהם את העולם. אולם ברבות הימים נחלו אותם יהודים אכזבות מרות, בראותם את התנהגותם של בעלי התורות הנאורות כלפיהם בעבותות הפרעות והשמד. רק דרך התורה היא הדרך שיבור לו האדם, שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.  ואומנם כך ממשיך הכתוב ואומר (דברים כו, יט), ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה, לתהילה לשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' אלהיך, כאשר דיבר.

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם(כז, כו).

כתב הגאון רבי אברהם אנקווא זצ"ל בספרו מלל אברהם (התק"ז – התקפ"ב), נאמר בכתוב יקים ולא יקיים לומר, שצריך כל אחד מישראל להחזיק ביד לומדי תורה. ומשמעות "יקים", יחזיק ביד אחרים. וזו תשובה לדור הזה, מלבד שאינן מחזיקים ביד לומדי תורה, אדרבא שונאים אותם שנאה עצמית ובזוים בעיניהם. ולפני כן, החשובים שבהם היו רודפים בגופם וממונם ללמד תורה לבניהם, שיזכו לבנים תלמידי חכמים. ובזמן הזה מוציאים אותם לחוץ, ומלמדים אותם חכמות חיצוניות ללמוד מלאכה לעשות משא ומתן. ונמשך מזה הרבה תקלות, עד שיוצאים לתרבות רעה ויתערבו בגויים עד שיצאו מן הכלל.

הגר  אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה(כח, מג).

כתב החסיד רבי שלמה סלימאן פרץ זצ"ל בספרו חכמת שלמה (התרמ"ו – התשל"ו), יובן בהקדים מה שכתב הזוהר (זו"ח שיה"ש כד:), שיש בתורה שישים ריבוא אותיות, כנגד שישים ריבוא שבישראל, שכל אחד אוחז באות אחת, והתגין שעל האותיות רומזים לגרים. ולפי זה קשה, כיצד יתכן שיהיו ישראל למטה והגרים עומדים עליהם מלמעלה, וכי יתכן שיהיו ישראל יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא,

ויש לומר, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, נאחזים הגרים בישראל ובטלים בהם כמו התג שאוחז באות ובטל בו, ואז ישראל הם העיקריים. אבל אם ח"ו אין ישראל עושים רצונו של מקום, אז הגרים עומדים מישראל כדרך התג העומד מעל האות. ומעתה אתי שפיר כוונת הפסוק "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה", לפי דקאי הכא באל מקום. והזהיר ה' יתברך את ישראל שאם לא יעשו רצונו של מקום, אז תהיה מעלת הגר למעלה ממעלת ישראל, וממילא ישראל "תרד מטה מטה" ח"ו.

מילי דמנהג: מנהגנו בכל מילי דברכות לענות ברוך הוא וברוך שמו, גם על ברכות שיוצאים בהם ידי חובה. וכתב הרא"ש המקור לכך במסכת יומא (עמוד לז), תניא רבי אומר "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהנו" (דברים לב, ג), אמר להם משה לישראל – בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל. חנניה בן אחי ר' יהושע אומר. "זכר צדיק לברכה" (משלי י, ז), אמר להם נביא לישראל. בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה. ובשו"ת יפה שעה (או"ח סימן יט), כתב שהוא מנהג תאפילאלת הם ואבותיהם, ואבות אבותיהם ורבותיהם זצ"ל וזיע"א. וכך כתב סבא דמשפטים הגאון הרב יעקב אביחצירא בספרו שערי ארוכה (אות כג). וכ"כ בשו"ת מעט מים עטיה שמנהגנו לענות ב"ה וב"ש, גם בברכות שיוצאים ידי חובה. וכ"כ בשו"ת מקוה המים (ח"ו או"ח סימן יד), וכן בספרו השיב משה (סימן י עמוד 64), וז"ל שהעיקר כדעת מרן (או"ח סימן קכד ס"ה), וז"ל על ברכה שאדם שומע בכל מקום, אומר ברוך הוא וברוך שמו.

והם דברי הטור בשם אביו יעו"ש, ודלא כדברי המגן אברהם, שכתב שדוקא ברכה שאינו יוצא בה ידי חובה. אלא על כל ברכה שאדם שומע חייב לענות ב"ה וב"ש, שכן מורה דיוק דבריו ז"ל שהאריך לכתוב. על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ב"ה וב"ש ולא היה מספיק לומר על ברכה עונה ב"ה וב"ש, אלא הוסיף להדגיש שאדם שומע בכל מקום וכו'. ובספר נתיבי עם (סימן קסז), וז"ל ואנן בדידן מנהגנו בירושלים לענות על כל ברכה גם על המוציא, וקידוש, גם על שופר ומגילה, כיון שמרן פסק להלכה שצריך לענות בהוב"ש בכל ברכה. 

וידוע המעשה שסיפרו מרן הראש"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהוזמן לחתן את נכד הצדיק בבא סאלי, קודם החופה הרב אליהו ביקש מהחתן שלא יענה ברוך הוא וברוך שמו, והנה הרב החל בסידור חופה וקידושין, והצדיק בבא סאלי ראה שהחתן דנן לא עונה ב"ה וב"ש, והבבא סאלי החליט לצאת מהחופה, הרב אליהו הבין את הרמז וסימן לחתן לענות ב"ה וב"ש, לאחר החופה שאל הרב אליהו את בבא סאלי, והלא ישנה מחלוקת בין הפוסקים האם ענית זו הפסק ולכאורה שב ואל תעשה עדיף, ענה לו בבא סאלי סבי כך פסק וכתב בספרו לענות ובודאי שאינו חשיב הפסק, שאלו הרב אליהו, הסבא באיזה ספר כתב פסק זה, אמר הבבא סאלי כבודו יחפש וימצא, לאחר תקופה נפגשו הצדיקים הרב אליהו שח לבבא סאלי שלא מצא פסק זה בספרי מרן אביר יעקב, בבא סאלי אמר לרב אליהו, כבודו יחפש וימצא, במפגש הבא סיפר הרב אליהו לבבא סאלי שמצא, ענה בבא סאלי, ברוך המשיב אבידה לבעליה.

מנהגנו שעונים אמן גם אחר התינוקות, ושמעתי מהרה"ג אברהם מוגרבי מחה"ס מעשה ניסים, שראה את סידנא בבא סאלי, נתן לקטן לברך על מאכל ועונה ב"ה וב"ש, ובסיומה עונה אמן, וכך פסק השו"ע (סימן רטו סעיף ג), תינוקות בשעה שהם מברכין לפטור עצמם עונים אחריהם אמן, כיון דבני חינוך הם. והמשנה ברורה (ס"ק טז), משמע דעל ברכה שמברך על אכילה וכהאי גוונא קודם שהגיע לחינוך, אין לענות אמן (פרי מגדים בחידושיו על מסכת ברכות), וכתב הרב בן איש חי (מסעי אות טז), וז"ל ילמד בניו הקטנים שיענו אמן, דמיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא, ותינוקות אשר מברכים חייב האדם לענות אחריהם אמן.  והליכות עולם (ח"ב מסעי עמוד קלב הערה ח'), כתב בשו"ת לבושי מרדכי מח"ה (ס"ס קפד), לצדד אם מותר לענות אמן אחר ברכת קטן שאינו נקי, ובשו"ת מת ידי מה"ת (סימן ט), העלה להתיר לענות אמן אחר ברכת קטן שאינו נקי או שעורתיו מגולה, שעכ"פ יש בו משום חינוך. ולכן הנראה לענ"ד יש שתי ענית אמן, חדא דחיוב, וענית אמן מדין חינוך כמנהגנו.

שבת שלום – ושנה טובה

לתגובות:a0527145147@gmail.com

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

תורת אמך ◆ פרשת נצבים ◆ מס' 20

לאור רבותינו חכמי המערב זיע"א ◆ המלקט: הרב אברהם אסולין

 

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם  כל איש ישראל(כט, ט).

כתב מרן רבנו יעקב אבוחצירא זצ"ל בספרו מחשוף הלבן, משה רבנו ע"ה, פירט באומרו "ראשיכם שבטיכם", לומר שלא תהיה קלה בעיניכם התשובה, שהרי ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כולם נצבים ועומדים על ידי התשובה, אפילו רשע גמור, ע"י התשובה יש לו קיום והתייצבות בין הראשים, דתשובה מקובלת 

ומרוצה לפני המקום. ומילת "נצבים", במילוי נו"ן צד"י בי"ת יו"ד מ"ם עם האותיות של נצבים "זו תשובה" עם הכולל. וכתב עוד בספרו פיתוחי חותם, הכוונה בכתוב, אימתי תקראו שאתם עומדים לפני ה' ויראים ממנו, בזמן שאתם חושבים בכל יום להפטר מהעולם, וכן כל יום תעשו כן כל ימיכם בתשובה, וזהו "היום" היינו כל יום ויום.

וכתב החיד"א ז"ל בספרו נחל קדומים, כי מילת "אתם", היא אותיות "אמת". ואפשר בהקדים מה שאמרו רז"ל (ויקרא רבה כא, ב), כי ע"י עסק התורה תבוא הגאולה, שנאמר (הושע ח, י), גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. וזהו "אתם נצבים", אתם אותיות אמת, רומז לתורה שנקראת אמת. "נצבים" בגמיטריא "קץ" עם האותיות, רמז כי ע"י התורה נזכה לקרוב הגאולה. וכן יש לרמוז במילת "נצבים" ראשי תיבות: נ'ותן צ'דקה  ב'סתר  י'ותר  מ'משה רבנו, כמובא בגמרא (ב"ב ט:).

כי בשררות לבי אלך למן ספות הרוה את הצמאה (כט, יח).

כתב הגאון רבי וידאל הצרפתי זצ"ל (התע"ח), בספרו צוף דבש, התורה מראה, שהסכנה מקומה בשרירים הלב, שמשכים אחר התאוות של העולם הזה. לכן נמצא שהסכנה טמונה בשרירים אלה, כי בלב יש את כל הכוחות הרוחנים של האדם. לכן "כי בשרירות לבי אלך", דמאן דליביה אטעייה אנוס הוא, כפי השגת הראב"ד על הרמב"ם בספר מדע (הלכות תשובה פ"ג ה"ז), שקובע: "האומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה" בכלל המינים. והראב"ד משיג וז"ל: ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות. "למען ספות", הכוונה שהמחשבה יכולה ללכת בשרירות הלב, בתחילה יכולה להיות רפה ובעלת שאיפות מועטות, ובמשך הזמן עלולה להתפתח. השרירות הרוה הקבלה, עם החקירה הצמאה והדלה, וזה למען השמד צדיק עם רשע ללא הבדל.

 

ומחה ה' את שמו מתחת השמים (כט, יט),

כתב הגאון הרב יהודה אלבז זצ"ל   בספרו שבות יהודה א, -ג' במסורה: ומחה ה' את שמו, ומחה אל מי המרים (במדבר ה, כג), ומחה ה' אלהים דמעה (ישעיה כה, ח), יש לבאר ע"פ מה שאמרו רבותינו ז"ל (סוכה נב.), לעתיד לבא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו לפני הצדיקים, וידוע מאמר רבותינו ז"ל (זוהר ח"ב רסז.), שבשעת מיתה מלאך המות מטיף לו לאדם ג' טיפין של מרה מן הסכין. וכשמת האדם, בני אדם בוכים ומבכים על פרידתו מאתו. וזהו שאמר "ומחה ה' את שמו", ירמוז על יצר הרע ששוחטו הקב"ה, וממילא כששוחטו "ומחה אל מי המרים", היינו ג' טיפין, לפי שנעצר המות מן העולם, כמ"ש (ישעיה כה, ח), בלע המוות לנצח, וממילא "ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים", שאין להם על מה לבכות, בעגלא ובזמן קריב אכי"ר.

ואמר הדור האחרון וכו'. גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח וכו', ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' וכו'. על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים(כט, כא-כד).

כתב הגאון הדרשן המפורסם הרב אברהם סבע זצ"ל, בספרו צרור המור, "ואמר הדור האחרון וכו', גפרית ומלח שריפה כל ארצה, הרצון אצלי, שכל העולם יצדיקו דין שמים, ולא יאמרו עשה להם עוול במכות הארץ ובתחלואיה. אבל כשיראו חטאתם ופשעם ויראו מכות הארץ ותחלואיה. יאמרו הם משפטי ה' אמת. ויותר היו חייבים ממה שעשה להם, וראוי שתהיה "גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח". ואם לא תפרש כן, נראה שחסרה הגזירה והאמירה של דור האחרון והנכרי. אבל לפי שהם דור אחרון, ובנים שנולדו להם, הם ידעו והכירו עונות הראשונים. גזרו אומר ואמרו, שהם ראויים לעונש גדול, שתהיה ארצם גפרית ומלחים. אבל הגוים שלא ידעו עונות הראשונים, היו תמהים ואומר על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, וזהו "ואמרו כל הגויים על מה עשה ה', והתשובה שיאמרו להם: על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת אתם בהוציאם ממצרים. אבל בראשונים לא הוצרך לומר להם זה. לפי שהם היו יודעים שעברו ברית ה'.

 

הנסתרות לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את דברי התורה הזאת (כט, כח).

כתב מרן האביר יעקב בספרו פיתוחי חותם, אפשר לרמוז, דצריך האדם בעשותו המצוות או בעוסקו בתורה שיהיו פיו ולבו שוין, כי זהו העיקר, אבל אם מעשיו משפה ולחוץ לריק יגע. וזהו שאומרים בכל יום בתפילה, לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי (אוצר המכתבים עמוד ער),  ועל זה צריך האדם להיות זהיר ביותר. וזהו שאמר "הנסתרות לה' אלהינו", דהיינו המחשבות שאין מכיר בהם כי אם ה'. "והנגלות" שהם המעשים שנגלים לנו ולבנינו, צריך האדם לשתף את שניהם שיהיו הפה והלב שוין, כדי "לעשות את כל דברי התורה הזאת", דלא שייך קיום והמצוות כי אם כשיהיו הפה והלב שוין. אי נמי, רמז ל'ה' א'לוהינו ו'הנגלות ל'נו ר"ת "אלול", דבחודש אלול צריך האדם להתעורר ולשוב בתשובה שהוא עת רצון לקבלת התשובה. וג"כ ימי הדין באים, וצריך לחפש בחורים ובסדקים כל מה שעבר עליו באותה שנה בסתר ובגלוי, ולשוב על הכל בתשובה שלימה. וזהו "לעשות את כל דברי התורה הזאת", דהיינו בחודש אלול עשה תשובה כדי לתקן את כל דברי התורה הזאת.

וכתב הגאון רבי יוסף אדהן זצ"ל בספרו שופריה דיוסף (התרנ"ח). "הנסתרות לה' אלהינו… רמז, כי בימים של עשרת ימי תשובה, מלך יושב על כסא דין המלך המשפט, ויודע כל סתרי בנ"א מחשבות אדם ותחבולותיו, ואינו כשאר בתי דין של שאר הימים שאינם יודעים מחשבות בני אדם ואינם דנים עליהם. וזהו "הנסתרות", שהם המחשבות שנסתרות גם מהמלאכים ואינם דנים עליהם, בימים אלו של עשרת ימי תשובה הנה המשפט לאלהים הוא, ועל כן יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, ודוקא ישוב אל ה' שהוא רחמן ויוציא אותו זכאי במשפט.".

 

לאהבה את ה' אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו, כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם. (  ל' , ב' ), כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל בספרו אור החיים, מאמר זה סמוך עם מה שלמעלה ממנו, שאמר למען תחיה אתה וזרעך, וגמר אמר לאהבה וגו', פרוש שטעם חפץ בחיים הוא לאהבה את ה' לשמע בקולו וגו', ונתן טעם כי הוא חייך, כי מה לאדם חיים אם לא רצונו יתברך, שעשית רצונו היא תסובב שידבק האדם בקונו, כאומרו ולדבקה בו, וזה הוא עצמו החיים בעולם הזה וארך ימים לעולם הבא והוא אומרו ואורך ימים.

 

"הנסתרות לה' אלוהינו" כתב החסיד הרב יצחק אברג'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר מרכאש בספרו כפר ליצחק.(בקרוב נדפיס את ספרו המוכן להדפסה),  פירוש טעם הנסתר לסילוק הצדיקים בר מינן לעשות יחוד וזיווג למעלה וזהו לה' אלוקינו והטעם הנגלה "לנו ולבנינו" פירוש לכפר על הדור ולא ימות מכל לבני ישראל דבר וטעם אחר לעשות את כל דברי התורה הזאת פירוש יחזרו ישראל בתשובה כי ישאו קל וחומר אם בארזים נפלה וכו'.

ועל דרך זה פירש "פרי צדיק עץ חיים" פירש הצדיק שעושה פרי כמו עץ מהראוי חיים פירוש יחיו לעולם ולמה הקב"ה לוקח נפשות הצדיקים הקב"ה חכם ויודע בל תשחית לזה אמר כדי שישאו קל וחומר הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא פירוש כל שכן רשע וחוטא ויחזור בתשובה למרמא אימתא מותר לשכר כלי וכו': או יאמר "פרי צדיק" על דרך מחלוקת "מהרימ"ט" ו"מהר"ש פרימו" בענין המחזיק והחכם שחולקין השכר אם ילמוד החכם תורה שלא לשמה חס וחלילה שלא יש לו שכר לסברת "מהרימ"ט" המחזיק גם כן אין לו שכר דאם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו ולסברת "מהר"ש פרימו" יש לו שכר וקשה עליו מאנשי ענתות דהתפלל ירמיה אפילו בשעה שהם עושים צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים ומה הועיל בתפלתו ותירץ שאני לימוד מועיל למחזיק אבל נתינת הצדקה לבדה לא תועיל להם ועוד המחזיק הוא צדיק ולכן  נוטל שכר אבל אנשי ענתות הם בעצמם רשעים וזהו "פרי צדיק" הצדיק שהוא המחזיק פירות שלו "עץ חיים היא למחזיקים בה" "ולוקח נפשות הרבה" פירוש מחזיק ביד הרבה תלמידי חכמים ונעשה בעולם הבא חכם כי מלמדין לו תורה בגן ושמא תאמר ומאי שנא מאנשי ענתות לזה תרץ הן צדיק הוא המחזיק בארץ העליונה ישולם שכרו אפילו יהיה התלמיד חכם רשע וחוטא חס ושלום לא כן אנשי ענתות הם בעצמם רשעים ואין להם שכר ועל פי זה יתפאר פירוש "אשרי האיש אשר לא הלך בתורת רשעים" טונופוס הרשע "ובדרך חטאים" אנשי ענתות "ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו" פירוש מחזיק ביד לומדי התורה "ובתורתו יהגה" פירוש הוא בעצמו כמו רבה בר אבוה "והיה כעץ שתול" וכו' "אשר פריו יתן בעתו" שכר תורה בעולם הבא "ועליהו" שכר המחזיק "לא יבול" אפילו החכם למד של'ל "וכל אשר יעשה יצליח" פירוש הקב"ה זורען ועל ידי פירות ופירי פירות לא כן הרשעים שהם אנשי ענתות כי יודע ה' וכו':

ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך אלהיך שמה (ל, ג).

 

כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל (התרצ"ו), בספרו לך דוד, יש לדקדק, למה נאמר ושב שני פעמים? ונראה שהכתוב בא לרמוז לשתי גאולות. גאולה ראשונה מבבל שלא היתה גאולה שלמה, וזהו שאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך", בדרך רחמנות במקצת. ובגאולה העתידה שתהיה גאולה שלמה במהרה בימינו, שכתוב "ושב וקבצך מכל העמים" וכו', וכן (דברים ל, ה), והטיבך והרבך מאבותיך, בקרוב למען שמו אמכי"ר.

 

ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום (ל, ח).

כתב הגאון רבי שלום אבוחצירא זצ"ל בספרו כלי כסף, משה רבנו ע"ה אמר לכל אחד ואחד מבני ישראל "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'", כי אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא  נזוף (אבות ו, ב), זהו "ושמעת בקול ה', על ידי בת קול מן השמים ועוסק בתורה, ואז על ידי עסק התורה, "ועשית את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום"( ל' , ח'), וכמו שאמרה הגמרא (קידושין מ:), נשאלו החכמים, תלמוד גדול או מעשה לידי מעשה, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה רבי עקיבא ואמר לימוד גדול, נענו כולם ואמרו לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה. וכתב רש"י ז"ל: שהלימוד מביא נמצאו שניהם יחדיו גדול. הנלמד מכאן לימוד גדול, שהלימוד מביא לידי מעשה, דהיינו קיום ועשיית המצוות,  ונמצאו שניהם בידו, לימוד תורה  ומעשה קיום המצוות. 

 

מעשה רב

חוק ולא יעבור

בתו, מספרת, כי יום אחד שמעו בבית אביה הרה"צ רבי יעקב אבוקסיס זצ"ל זעקות שבר אוי אוי אוי, הפסדתי, בני הבית חשבו כי ודאי התפגר בעל חי או שנשרפה התבואה, ומיד נזדעקו ובאו אל רבי יעקב לעודדו, ומאד התפלאו לראות שלא ניזוק רכושו כלל וכלל, וכל זעקותיו לא היו אלא על שלא הספיק להשלים את סדריו בלימודי התורה.

איך לומדים תורה

כתב הגאון הגדול רבי שלום משאש זצ"ל רבה של ירושלים.ומטעם זה נקראת התורה בשם שירה, לומר לך שצריך לקרותה מתוך שמחה ושירים, ולא מתוך עצבות וגם רמז לקרותה בניגון, וקרוב לומר שמכאן הוציאו רז"ל, ונתנו לתורה טעמים וניגונים, כיון שהכתוב קראה בשם שירה, כדי לקרותה לאט לאט מלה במלה, כדרך ש"ץ הקורא בתורה בטעם וניגון, ומתוך כך יבין מה שהוא קורא, ומתעורר לקיים מה שכתוב בתורה. ודבר טוב נמצא בשירי קודש, בו בזמן שהייתי קם ל"בקשות" בכל שבת, שאותם השירים והניגונים היו נמשכים והולכים בפי, כל השבוע, וכל היום תהלתי בפי לשורר ולזמר, ומימלא נמשכת כל השבוע, וזהו ההפרש בין שמחה גשמית לשמחה רוחנית, שהשמחה גשמית "ויעבור והנה איננו", ורק בעת היותה לבד מתעוררת השמחה, ואח"כ "נשכח כל השבע", לא כן שמחה אמיתית של קודש בעייני הנפש והרוח, שגם אחר זה נמשכת והולכת זמן רב, ומרגיש טעם הדבר ופעולותו.

ארך אפים

הרב המקובל רבי יצחק כדורי זצ"ל היה ידוע כמומחה גדול גם לכתיבת קמיעות, באחת הפעמים הרב כתב קמיע שזמן כתיבתו היה זמן רב מאד, הרבנית ע"ה ראתה שהרב מתאחר לבא ולאכול את ארוחת הצהרים, ניגשה לחדר של הקבלת קהל, ובאותו זמן הרב היה רכון על כתיבת הקמיע, וכולו מרוכז בכך, הרבנית ניגשה לרב, ומרב שקיעתו של הרב, ניבהל וכל הדיו נישפך על הקמיע אחר עמל רב, נו מה אתם חושבים איך הרב הגיב… הרב חייך.

בנחת עם הילדים

פעם אחת הגיע הצדיק בליל הסדר לביתו, והשולחן ערוך כל המשפחה מחכה שהרב יתחיל, לפתע אחת מהילדות הקטנות החלה לבכות, נכנס הרב לחדר להרגיעה, ולא נרגעה – ושהה הרב עמה בחדר כשעה וחצי, עד שנרגעה לחלוטין, ורק אז נכנס הרב להתחיל בעריכת הסדר.(עונג שבת מס' 1319עמוד 17).

שבת שלום ושנה טובה  ◆  הרב אברהם אסולין.                 

 

לתגובות :   a0527145147@gmail.com

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

דבר המערכת – דו"ח לשנת תשע"ג (2012 למיניינם)

בשנת תשע"ב הופצו שיעורים של הרב אברהם אסולין ברשת האינטרנט. לאור התגובות ובקשות הציבור , הוקם האתר "אור חדש".

לאחר שזכינו בס"ד ונכנסו מספר אלפים, הוחלט בישיבת צוות האתר , לפעול ולהגיע אל קהל רחב יותר. בין היתר, הוחלט לשדרג את הוויזואליות של האתר הנוכחי , ולהפכו לידידותי יותר .  וב"ה, זכינו עד כה ללמעלה מ 54,500 כניסות , כן ירבו .

בניתוח הכניסות ופילוח גיאוגרפי , אנו עדים לצפיות באתר מכל רחבי הגלובוס .

מאז הקמתו , בוצעו שינויים ושיפורים באתר לנ

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

וחיות הגולשים :

שו"ת אור חדש

המקום בו ניתן לקבל מענה הלכתי ומנהג לכל דורש על ידי רב האתר.

 עד כה ענה הרב על כמאה שאלות , כ"י.

 פורום

במטרה להרחיב את קהילת "אור חדש",

הוקם פורום גולשים  בו יכול כל חבר לעלות על הכתב את הגיגיו… . וזו ההזדמנות לברך ההרכץ ישר כח את כל הכותבים, ובעיקר לשלשת הכותבים המוכשרים שמואל כהן, הרב משה אסולין שמיר ויוחאי. נשמח להשתת, בדיונים נוספים שיועלו ע"י בעלי כשרון נוספים – לתועלת כל הציבור.

דיסקים

ב"ה מדי שבוע מועלים שיעורים חדשים על פי פסקי ומנהגי רבני צפון אפריקה, הנמסרים על ידי הרב אברהם אסולין שליט"א. בשלב זה , בכוונתנו להפיק דיסק ובו כעשרה שיעורים על שבת, וכן על תפלות ימי החול, ועוד. כמו כן , אנו רוצים להתחיל לתרגם את השעורים לצרפתית ואנגלית. מכאן אנו קוראים לכל מי שחפץ לזכות לתרום להפקת הדיסקים. ניתן לתרום להצלחה, לרפואה, פרנסה ולעילוי נשמה.

גיליונות  תורת אמך – מועדים

בס"ד בשנה החולפת הפצנו בעשרות אלפי עותקים ובכל רחבי הארץ את הגיליונות המיוחדים לחגים. מטרת הפצת הגיליונות  הינה להגיע לקהל יעד ק"ק יוצאי צפון אפריקה, מרוקו, תוניס, אלג'יר ולוב. וכאן המקום להודות לחברים הרבים אשר הורידו מהאתר את העלון והפיצו אותו בבתי הכנסת בערים ובישובים בארץ. התקבלו בקשות רבות למשלוח עלונים, אולם מפאת חוסר תקציב, לא יכולנו להעתיר לבקשות הרבות , עמכם הסליחה.

קונטרסים – תורת אמך

בעקבות הפצת העלונים, הגיעו אלינו פניות רבות בבקשה לכלול מנהגים נוספים שלא הובאו בעלונים או בקשות לקבלת הסברים מפורטים יותר. לאור זאת ,הושקע מאמץ רב , והוצאו חוברות תורת אמך פסח (64 עמודים), בין המצרים, תשעה באב, והלכות אבלות (81 עמודים). בשעה זו ,  אנו נמצאים  בעריכת הקונטרס תורת אמך – אלול , ימים נוראים וחג הסוכות.

אי"ה נזכה גם להעלות על מכבש הדפוס גם קונטרס מורחב על ברכות, וכן אגודת מאמרים שהתפרסמו באתר תחת הקטגוריות  אקטואליה ומעשה רב. יש בידנו בס"ד כמות חומר המספקת לשני קונטרסים. וכאן המקום לברך את ידידנו הדגול רבי ברוך סבאג המנצח על מלאכת עריכת החוברות. גם כאן – מי שחפץ לזכות לתרום להפקת החוברות ניתן לתרום, להצלחה, רפואה, פרנסה ולעילוי נשמה.

תורת אמך – פרשת שבוע

לאור הביקוש הגדול מאד – לא רעב ללחם ולא צמא למים, – כי אם לשמוע דבר ה', התחלנו מזה מספר שבועות להפיק מדי שבוע, עלון מיוחד לפרשת השבוע. אמנם כולנו יודעים שכיום מופצים אלפי עלונים של פרשת שבוע, אך עלוננו תורת אמך – יחודו בכך שהוא מבוסס על תורת רבותינו חכמי מרוקו. קיימים כיום למעלה ממאתיים ספרים מרבותינו אשר נכתבו על התורה, וזוהי  הזדמנות פז לזכות ולהכיר את הרבנים לקהל הקוראים. כמו כן אנו משתדלים לכתוב על מנהג והלכה מהפרשה, וכן מעשיות העוסקות בענייני הפרשה. וב"ה ישנם אנשים שמדי שבוע מדפיסים כמה עשרות עלונים עבור קהילתם  – כן ירבה וכן יפרוץ. אי"ה אנו מתכננים בשנה החדשה להסריט את שעורי פרשת השבוע מפי הרב אברהם אסולין רב האתר "אור חדש".

אולפן

בס"ד לאחר שהפקנו קרוב למאה שיעורי הרב, ברצוננו להקים אולפן איכותי, הכולל מסרטה מקצועית, ציוד תאורה ותוכנות משוכללת לעריכה וידאו. נשמח אם יש בין הקוראים והצופים באתר אור חדש, היכול לסייע בכל דרך.

יום עיון

לאור הרוחות המנשבות מפני הזמן, הגיע הזמן להקים גוף רבני (וכן אברכים), המעוניין לקיים מפגש אחד לחודש ולדון בעינינא דיומא וכל חכם בתורה יתפוס סוגיא הלכתית כשיטת ופסיקת רבותינו . אין ספק שמפגשים פורים אלו יובילו לכבוד שמים ושמירת המסורת.

בנוסף , נרצה לקיים מפגש לגבאים. מפגישותינו עם גבאי בתי כנסת ,מועלים זיכרונות מהעבר בקיום הפסקים עד שהחלו רוחות אחרות לנשוב בבית הכנסת. יחד עם זאת ,ראינו שיש לגבאים כח רב בהבאת רב מהעדה, אירגון יום עיון בתורת רבותינו , בהקמת חבורת בקשות עם טעמי מקרא לצעירי הצאן והמבוגרים , בהקמת ספריות של רבותינו ועוד.

לכן פנייתנו שטוחה לרבנים או לגבאים המעוניינים במפגשים אלו ליצור עימנו קשר במייל orhadash26@gmail.com

שלושה ימי עיון

עקב עיסוקנו בעולם הישיבות במרוקו, בדרך העיון, במגורשי ספרד והתושבים במרוקו, במנהגים ובכתבי יד, אורגנו מספר אירועים . האירוע הראשון התקיים בבית המדרש מגן אברהם באלעד בשיתוף מכון אורות המערב בראשות הרב משה עמאר, האירוע השני התקיים בהר חומה בירושלים , ובמסגרת האירוע השלישי קיימנו ערב במשנתו של אור החיים הקדוש, בהשתתפות הגאון הרב יצחק כהן שליט"א  – רב שכונת שמואל הנביא, הרב ד"ר מאיר ניזרי מחבר הספר תאפילאלת , הרב פרופסור משה עמאר, והרב אברהם אסולין רב מוסדות תפארת מיכאל ורב האתר אור חדש.

החזון : "אור חדש העולמי"

נשאלת השאלה – מה הלאה? אכן הזמן קצר והמלאכה מרובה… מבין מגוון הפעילויות המתוכננות , נראה כי נכון יהי להתחיל בהקמת ספריה עולמית שבה יהיו כל ספרי רבני צפון אפריקה, הכוללת חנות לספרי רבותינו במחירים שווים לכל נפש ,אולם הרצאות – שבו יתקיימו ימי עיון לרווחת הציבור, ובו יהיה גם בית דין לק"ק יוצאי צפון אפריקה. אין בכוונתנו לבנות בנין אלא כאשר בס"ד יתאפשר כלכלית, ירכש מבנה קיים ובו יוגשם המפעל החשוב.

 תלמודי תורה לעדה מרוקו

קיימים בתי כנסיות  המקיימים לימוד לצעירי הצאן, טעמי המקרא ולימוד שירת הפיוטים. אולם כאשר יגדלו הנערים – יפנו כל אחד ללמוד בישיבתו , ושם כאשר ינהג כמנהג אבותיו יוכח על כך , ויחדל מדרך רבותיו… ונראה שהגיע הזמן לאחר 65 שנה מקום המדינה להקים תלמודי תורה משלנו , בהם ילמדו קריאה בהגיה המקובלת מאבותינו, ילמדו כמאמר המשנה באבות "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה" וכו'. כפי שעולה מתיעוד מנהגי דרום מרוקו וברוב המקומות , שאכן כך למדו  , ועוד אמרו שם  (אבות פרק ד משנה כ) – הלומד ילד למה דומה? – לדיו כתובה על ניר וכו' , ולכן הזקנים שלמדו בשיטה זו יודעים על פה משניות תנ"ך ועוד.

ישיבות בדרך רבותינו

הגיע הזמן להקים ישיבות נוסח "ישיבת כסא רחמים" .סיפר לי הרב טובול רב ק"ק אהל יצחק בעיר פ"ת חתן האדמו"ר רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל , שבצעירתו למד חברותא אם חמיו. לימים למדו מסכת מכות והחל לקרוא , כשתוך כדי לימוד התקשו בהבנת הגמרא, רצה הרב טובול לעיין ברש"י, אולם הרב מיד העיר לו ודרש שקודם יאמץ את הראש ורק אחר כך יעיין ברש"י… וכשלמדו דברי התוספות, התעקשו לדעת מדוע תוספות לא הבין כרש"י …ואם ישנם שני תירוצים בתוספות – מדוע יש שני תירוצים? והרי  די היה בתירוץ אחד… וכן עברו ללמוד את הרא"ש והמהרש"א והמהר"ם שיף.

פעם אחת , היה כנס בישיבת "כרם ביבנה" והגיעו רבנים ושופטים לבדוק האם הייתה דרך עיון במרוקו והנבחן היה הגאון הרב אברהם חפוטא אשר בארץ למד אצל הליטאים. והנה החל הרב להרצות דף גמרא בדרך הלימוד הליטאית , ואח"כ לימד את אותו עמוד בדרך העיון שמקובל היה במרוקו מתקופת בית שני…

הישיבה המתוכננת , תהיה העתק לישיבה שהייתה במראכש בראשות הגאון כמוהר"ר רבי דודו שלוש זצ"ל ואחריו כמוהר"ר אלעזר הלוי ואח"כ כמוהר"ר יעקב אדהאן זצ"ל  , אשר בה כל תלמיד ישיבה ידע את דרך הלימוד בעיון ולימוד תנ"ך, וכן ישלוט בכל מקצעות הקודש – החל משחיטה, ספרות סת"ם, חזנות ועוד.

ישיבה זו תצמיח דורות של מרביציי תורה בדרך המסורה לנו.

 (בחורים המעוניינים יפנו בטלפון 0527145147  – אחר השעה עשר בערב).  

ולסיום נברך

ועל כולם למורנו הרב אברהם אסולין שליט"א על התמסרותו לציבור , במסירת השיעורים וכתיבת השו"ת ועוד מאמרים חשובים, וכן לידידנו אברהם מקייס – מנהל האתר. ויבורכו מפיצי השיעורים , בהם הראשון לכל דבר שבקדושה – אשר פרץ וב"ב מנהל האתר "דרכי אבותינו מן המערב", נפתלי אזולאי וב"ב מנהל האתר YOUTube  "מורשת מרוקו" ואליהו (אלי) פילו וב"ב – מנהל האתר "מורשת יהדות מרוקו".

בברכת שנה טובה,

 הנהלת האתר

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

שבוע מבורך לכל החברים
לקראת יום כיפור אני מחפשים לקבל עליהם קבלה רוחנית להצלחה במשפט ביום הכיפורים,
חושבני שלכל אדם שנצרך לאינטרנט בגלל עבודה וכדומה, נמצא במצב סכנה רוחני עבור האדם, פירוק הבית?….. {כבר התגרשו מאות בגלל האיטרנט}. שמעתי על אב לשמונה ילדים וראש כולל שבעקבות האינטרנט נטש את משפחתו ר"ל

גם מצד הילדים, ילדים רבים נחשפו לדברים שמחת גילם הצעיר וקודם התבשלותם, נפגעו מהאינטרנט,

ושמעתי זאת מפסיכולוג שנכסף מפגשיו עם ילדים.
אני בטוח שכל מי שקורא מאמר זה יסכים איתי, שלא כל אדם יכנס לביתו… ובאינטרנט הפרוץ, כל המזבלה העירונית נכנסת לבית. וכדומני חכמנו ז"ל שתקנו הלכות יחוד, היו צרכים להוסיף שיש איסור יחוד עם מחשב שאין בו חסימה באינטרנט, ובלי ספק לשלם עלות החסימה למי שקשה יכול לשלם זאת מכספי מעשר…
חייב שיהיה לו חסימה, יש את חברת נתיב / רימון / אתרוג , המומלצים…

ובזכות מצוה זו יכו כל המקבלים על עצמם לעשות חסימה, שיתברכו בכל הברכות הכתובות בתורה אמן.

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ הלכות חג הסוכות

מקצת פסקי רבני מרוקו ◆ לוב ◆ תוניס ◆אלג'יר

מאת הרב אברהם אסולין שליט"א

 

יב. במוצאי יוה"כ בברכת ההבדלה לא מברכין על הבשמים אף אם חל יוה"כ בשבת.
נהגו העם (יום הכיפורים אות כח(.

יג. ל מחרת יום כיפור היה רבינו עורך את סעודת 'יום שמחת כהן', הסעודה הייתה
מלווה בתופים ובמחולות ובשמחה רבה כי רצה ה' את מעשינו, זאת לזכר השמחה
שהייתה בזמן בית המקדש כשהיה הכהן גדול יוצא בשלום מבית קודש הקודשים.
כדאיתא במסכת יומא (פרק ז משנה ד) – ויום טוב היה עושה הכהן גדול לאוהביו
בשעה שיצא בשלום מן הקודש.

תורת אמך הלכות חג סוכות

 

מקצת פסקי רבני מרוקו, לוב, תוניס. אלג'יר. מס 5
מאת הרב אברהם אסולין מתוך הספר גנזי המערב שיצא בס"ד בקרוב

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם כ

בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוצאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג מב), ודרשו
חכמנו. כי בסוכות הושבתי, ר' אליעזר אומר סוכות ממש היו. ור"ע אומר ענני כבוד
היו ולכן היום אנו יושבים בסוכה זכר ליציאת מצרים, וזכר לעננני הכבו שהקיפם
הקב"ה. ואיתא בספרי וענן ה' עליהם יומם, שהעה עננים היו, ארבעה מארבע רוחות
העולם, ענן למעלה, וענן למטה, וענן אחד מלפניהם, וענן אחד מלפניהם, הגבוה
מנמיכו, והנמוך מנמיכו, והנמוך מגביהו,

והורג את כל שבעת הימים עושה אדם את
סוכתו קבע, ואת ביתו עראי, שנאמר בסוכות תשבו. כעין תדורו. כנהוג בקהילות
ישראל, מיד בצאת יום הכיפורים, היו עורכים ברוב עם 'ברכת ילבנה', ובסמיכות היו
נאספים בני משפחת הרה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל להתחיל בבניית הסוכה. בבניית הסוכה התעסק כל אחד
ואחד כשרבינו מנצח על המלאכה ומחלק תפקידים, יש שהלכו לנהר לקטוף קני סוף
שישמשו כסכך, ויש שהיו נשארים ובונים את הסוכה, כך במשך הלילה לא היו ישנים
עד שהשלימו את בנית הסוכה.
וכתב הטור (סימן תרכה), הטעם שנצטוינו לעשות סוכה בחודש תשרי, ולא בחודש ניסן,
שהוא זמן יציאתנו ממצרים, לפי שחודש ניסן הוא בתחילת הקיץ, ודרך כל אדם
לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו שהיא מצות הבורא יתברך, ולכן ציונו
השי"ת לעשות הסוכות בחדש השביעי, שהוא תחלת החורף, שהוא זמן הצינה
והגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואילו אנחנו יוצאים מן הבית
לישב בסוכה, ובבזה יראה לכל שאנו עושים כן בשביל מצות המלך שציוה עלינו לעשותה..

עידי הסוכה.

נהגו לעשות בארבע פינות הסוכה עדים מקני סוף והם גבוהים יותר
מהסכך. הרה"ג שמעון ביטון שליט"א הסביר מנהג זה

היה בכפרים במרוקו שם
היהודים היו מפוזרים וגרו רחוק אחד מהשני וטעם העדים היו מאד גבוהים, וכך כל
מי שראה אותם מרחוק ידע ששם יש סוכה. וטעם נוסף אמר הרה"ג שלום גבאי
שליט"א רב העיר מרקש, היות שהרבה סוכות במרוקו היו בחצר המוקפת אכסדרה,
שקירות הסוכה היו מרוחקים מהסכך, ובינם לבין הסכך הייתה תקרה וכדי למנוע מכשול ישיבה תחת התקרה, היו תוחמים את הסוכה הכשרה בארבעה עמודים,
שנמצאים בארבע פינות הסוכה. זוכר ברית אבות (עמוד 319). ובספר אם הבנים שמחה (סוכות), הביא טעם נוסף העדיים לשם היכר שסוכה זו לשם מצוה ולא לשם נוי, ועוד טעם
הביא, משום זה אלי ואנוהו. וכן מנהג יהודי לוב (מפי הגאון הרב ציון באורון). וכן מנהג יהודי
אלג'יר (מפי הרה"ג רבי גדז).

 

מנהגנו להניח הסכך גם על דבר שמקבל טומאה.

 

וכתב הגר"י משאש בשו"ת מים
חיים (ח"א סימן רס), פסק שמותר לסכך ע"ג דבר שמקבל טומאה וז"ל ואף שיש לקוצר
לקוצר דעתי איזה פקפוק בזה, מ"מ המנהג פשוט להתיר. וכן כתב ר"י עייאש בשו"ת
בית יהודה (סימן יז), שמותר לסכך תחתן סריגי הברזל שנמצאים בחצר, אע"פ שאין ג'
טפחים בין שיפוד לשיפוד, ולא אומרים לבוד להחמיר, וכן מותר לסכך על גביהם, וכן
פסק בשו"ת גנת ורדים (כלל ד. סימן ח), שמותר לעשות סוכה תחת שבכה של פשתן או של
נחושת, או לסכך על גביה ממש. עכ"ד מתוך הספר דברי שלום ואמת (ח"א מאמר יג). וספר
לי בוגר ישיבת אור ברוך שביקר בסוכת הגאון הרב גבריאל טולדאנו, וביושבו בסוכה
ראה שהסכך מונח ע"ג ברזל וכדומה, ולא ידע אם לשאול את ראש הישיבה בדבר זה,
ושראה ר"י את מבטו לעבר הסכך, השיבו שכן מנהגנו לסכך ע"ג דבר המקבל טומאה.

 

.
קישוטי הסוכה.

 

את הסוכה היו מקשטים בבדים נאים, והיו תולים רימונים, אשכול
תמרים צהובים, וכן אשכולי ענבים. וצריך להתנאות שאם ירצה להשתמש בקישוטים יהא
מותר להשתמש, כגון שנרטבו הקישוטים ואין בהם תועלת אלא לזרוקן לאשפה שתנאי זה
יואיל לו. ונ"מ אם נפסל האתרוג ויש לו אתרוג תלוי בסוכה לנוי ולא התנה, הדים שיהא
מותר לברך על אתרוג זה, חדא מצות לאו להנאות ניתנו והכא אינו נהנה, ועוד האיסור
מצד ביזוי מצוה והכא קיום מצוה איכא. (חתם סופר או"ח סימן קפו).
בצפון אפריקה אין דרכנו לעשות קישוטים ובהם כיתובי פסוקים, וכן אסור לעשות זאת. ראה בשו"ת ויאמר יצחק בן ואליד (חו"מ דף רט ע"ג), ובשו"ת נופת צופים בירדוגו (דף ד ע"ד).ולדינא אם נעשה מותר בקניה.

 

.
מנהגנו שמכנים כסא לכבוד שבעה רועים.

 

וכתב החיד"א במורה באצבע (אות רפט), שיש
להביא כסא מפואר לכבוד האושפיזין, מעין דוגמא למה שמביאים בעת המילה כסא לכבוד
אליהו הנביא זכור לטוב, כמאמר בזוהר הקדוש דאי לא אתקינו ליה כסא לא אתי. וכך
נהגו בצפרו, מארכש, פאס ועוד (מפי הגאון רבי יהושע מאמן). ומעטרים את הכסא, ועליו
מניחים ספרי קודש. וכן מנהג לוב כמובא בספר לקט הקציר (סימן לב אות ה). וכ"כ מנהג
יהודי אלג'יר (מפי הרה"ג רבי אליהו זיני). וכתב בספר כתר שם טוב (ח"ז עמוד יג), וכן המנהג בארץ
ישראל, סוריה, טורקיה, מצרים ועוד.
אתרוגי מרוקו.

 

האתרוגים בזמנינו רבים בהם יש חשש הרכבה, ומה גם שיש אתרוגים
שכשרותם הינם בגדר מסתמא שאינם מורכבים וכ"ו. לכן ראוי ליראי השם לקחת אתרוגי
מרוקו (תימני), שידועים בכשרותם והם מוחזקים בלתי מורכבים, ויכולים לברך עליהם
בלי פקפוק, ראה בשו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סימן עו). וכן העידו עליהם גדולי המערב לפני הראשל"צ בספר
ישרי לב (דף א ע"ב), שהם כשרים ואינם מורכבים, ושכן נהגו מקדמת דנא גאוני מרוקו, לברך
עליהם ע"פ מסורת קדומה, וכן כתב בספר שדי חמד (ח"ו מערכת ד מינים דף עג), וז"ל ואתרוגים
הבאים מערי המערב הפנימי אם יש בהם שום חשש מורכב, שאלו ע"ז מלונדון מהרב רל"צ
מוהרד"כ וחקר ודרש והעידו ג' רבנים העיירות ההם שאין בהם שום חשש והוא ז"ל אישר
וקיים דבריהם. וכן כתב הגאון המפורסם הרב מכלוף אבוחצירא זצ"ל בשו"ת יפה שעה
וז"ל וידוע שאנן
בני מערבא רוב האתרוגים וכמעט כולם הם באים מערי סוס בתרא, וקבלה בידינו
מאבותינו ואבות אבותינו דור אחר דור שהאתרוגים ההם הם כשרים אליבא דכו"ע בלי
שום פקפוק. וגדולי עולם בכל הדורות ברכו עליהם, למרות שאין להם גריענים. דיברתי
עם הרה"ג הרב שניאור זלמן ריוח רב אזורי גזר, ואמר לי שיש אתרוגי מרוקו שיש בהם
גריענים. וכן בירך עליהם הרב "איש מצליח", וכן בנו הגאון הרב מאיר מאזוז מברך על
אתרוג מרוקו. וידוע שגם חסידי סטמאר מהדרים לקחת אתרוגי מרוקו, וכן הגרי"ש
אלישיב זצ"ל הקפיד לקחת אתרוגי מרוקו. ושמעתי מהגאון רבי יצחק כהן שליט"א רבה
של שכונת שמואל הנביא, שסידנא בבא סאלי הקפיד גם בארץ, מדי שנה לברך על אתרוג
מרוקו.

 

.
המנהג באולדמנצור להרבות בהדסים בארבעת המינים,

 

כמנהג מראכש. ואמר לי רבי
מאיר אסולין שגם בהרי האטלס, ובדימנאת, נהגו להרבות בהדסים, מהטעם זה אלי
ואנוהו. וכתב הרמב"ם (הלכות לולב פ"ז ה"ז), וז"ל כמה נוטל מהן, לולב אחד, ואתרוג אחד,
ושני בדי ערבה, ושלשה בדי הדס, ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה
מוסיף, ונוי מצוה הוא. וכתב הריטב"א מסכת סוכה (דף לא), "והטעם לפי שלא נתנה באחד
מארבעת המינים שיעור למלעלה אלא למטה שלא יפחות מלולב אחד ומשתי ערבות
ומשלשה הדסים ואתרוג אחד ובהכי סגי ליה, ואם רצה להוסיף מוסיף, וליכא משום בל
תוסיף, ומצינו שדורשים לענין ציצית גדיל גדילים הרי כאן ארבע, ואף על פי כן מוסיפין
עליהם כדאמרינן בפרק הקומץ כאן בטלית בת ארבע כאן בטלית בת שמונה, ולישנא נמי
מוכח הכי דקתני אין מוסיפין עליהם כלומר מינים אחרים שיהיו חמשת המינים כשם
שאין פוחתים מהם שיהיו שלושה וכן מנהג העולם שמוסיפים בהדס וערבה, לפי שאינו
אלא לנוי אבל בלולב ואתרוג לא נהגו להוסיף לפי שאינו דרך נוי.
וכן הרשב"א בתשובה (סימן עה), כתב, דהדס רשאי להרבות בו, לפי שמוסיף בנוי, ואין
בזה משום לבל תוסיף. ועין עוד בספר וזאת ליהודה טולידאנו (עמוד קלו). ובספר זוכר
ברית אבות (סוכות עמוד  317), כתב שכן המנהג במראכש. והביא שו"ע (או"ח סימן תרנא סעיף טו). וז"ל לא יטול יותר מלולב אחד ואתרוג אחד, אבל בערבה והדס מוסיף בה כל מה שירצה".
ובמשנה ברורה (שם ס"ק נט), וה"ה בהדס דכתיב ענף עץ עבות ג"כ יכול להוסיף כמה
שירצה. והרה"ג אליהו אריאל אדרי ציין שיש רמז לכך בפיוט "סוכה ולולב", שכן
כתוב סביביו מיניו גורן עגולה. והרה"ג אברהם חפוטא הסביר שכנראה היה קשה
להשיג הדסים משולשים בשיעור ההלכתי, לכן הרבו בהדסים עכ"ד. ולכאורה מוכח
מהרמב"ם בהלכות לולב שהטעם מצד זה אלי ואנוהו. וכן מנהג יהודי תימן כתב
מהרי"ץ בעץ חיים (ח"ב דף נט ע"א), העלה סברת הרמב"ם,
והגאונים רב פלטוי, ורבנו סעדיה, ורב נטרונאי, והמנהיג, והאגור בשם רב יהודאי
גאון, ובעל הדברות, ורבנו יונה, ורב האיי, ושבלי הלקט, ומהר"י אבוהב בעל מנורת
המאור. דכולהו סבירא להן להוסיף בהדס. עריכת השולחן (ח"ט עמוד צב). וחסידי חב"ד.
וכן נוהגים אדמורי באבוב, טשערנאביל, וכתב במקור חיים (סימן תרנא), שטוב להוסיף
בהדס וערבה. וכן מנהג אשכנז. והב"ח כתב שלא יוסיף ערבה אלא בהדסים. ובספר
מנהגי וורמיישא (אות קסו הערה 3). וכן בלקט יושר (עמוד 317 ), כתב בשם תרומת הדשן שאינו
מקפיד אם יהיה ארבע או חמש בדי הדס.

 

.
קישוט הלולב.

 

מנהגנו שאת הלולב היו מקשטים בחוטים מצבעים שונים ועל ראשו
מניחים כדור צמר ככתר הלולב, אבל לא במקום אחיזת הידים והטעם "זה אלי
ואנוהו". וכתב בספר נהגו העם (חג הסוכות אות ה), היו מקשטין הלולב לנאותו עם חוטי
משי בצבעים מראשו ועד המקום שמגיעים ראשי ההדסים והערבות, ובזה אין חשש
לחציצה. וכך נהגו יהודי אלג'יר. ומנהג זה קדום ומובא במסכת סוכה (עמוד לז), תניא
אמר ר' מאיר מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות (חוטיםזהב). ונחלקו התנאים האם מקשטים את הלולב גם במקום אחיזת היד בלולב. רבה
סבר שלא יקשטו את הלולב במקום אחיזת היד משום חציצה. ורבא סבר מותר לקשט
גם במקום אחיזת היד והטעם משום שכל לנאותו אינו חוצץ, ולכן הקישוט בטל גבי
הלולב, והרי"ף פסק כרבי מאיר, והרא"ש פסק כרבא, ומנהגנו להחמיר שלא לקשט
במקום אחיזת הידים. (דברי שלום ואמת דף 421). וכן מנהג יהודי אלג'יר. הצדיק סידנא בבא
סאלי נהג אחר חג הסוכות היה לוקח את הסרט שהיה מעטר את הלולב, ותופר
אותו במו ידיו בקצוות טליתו, משום חיבוב מצוה. ראה בספר ישראל סבא (עמוד 12).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוג    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר