מראכש העיר-חביב אבגי


שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-רבי אהרן אבן חיים הראשון להלן מאמרו המקיף של משה שמאר מתוך הספר "ממזרח וממערב" כרך ד' אודות רבי אהרן אבן חיים

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש

רבי אברהם אבן חיים נוסח המצבה: הזקן הכשר הח״ש כהר״ר אברהם אבן חיים. נלב״ע אדר שנת תרע״ה ( 1915).

רבי אהרן אבן חיים הראשון

היה חי במאה השלישית ורביעית, היה אחד מבית דינו של מוהר״ר וידאל הצרפתי, סביב לשנת ש״מ. (1680) והייתה מנוחתו כבוד בעיר הקודש ירושלים חיבר ספרים בשם ׳קרבן אהרן׳ פירוש על הספרא, ׳לב אהרן׳, ׳מצח אהרן׳, ׳מצנפת אהרן׳, ועוד לו תשובות. וחבר פירוש על ספרי ומכילתא. הרב הנז׳ היה מתלמידיו של מוהר״י אלמושנינו זצ״ל ועוד הרב הנ״ז חבר מדרש ׳ציץ הזהב׳ על שיר השירים. ובפס״ד אחד מהרב שמואל אבן דנאן, כותב המל״ר ז״ל, וזה לשונו: נתקבצנו כמה וכמה פעמים בשנים שעברו עד שנת שכ״ל – טו״ב לפ״ק (1607), בהיות כאן הח׳ הש׳ והכולל אהרון אבן חיים, שהעיד גם הוא שבארץ מראקש יע״א, היו מטריפין בטרפש הלבן מצד ימין, ומכשירין בטרפש האדום מצד ימין וכוי. ואולי הוא הרב הנז׳. היה מוצאו ממראקש", עכ״ל ע״ש. מל״ר, יט׳ טור אי.

להלן מאמרו המקיף של משה שמאר מתוך הספר " ממזרח וממערב " כרך ד' אודות רבי אהרן אבן חיים

לתולדות רבי אהרן אבן חיים – משה עמאר.

לתולדות רבי אהרן אבן חיים

משפחת אבן חיים מוצאה מספרד. צאצאיה התיישבו במרבית הארצות שאליהן הגיעו המגורשים. בין החכמים שעמדו ממשפחה זו בולטים במיוחד שניים שפעלו בתקופה אחת, האחד במזרח והאחד במערב, הלוא הם: רבי אליהו אבן חיים, מחכמי קושטא, תלמודי ופוסק שחיבר כמה ספרים, נפטר בשנת הש"ע (1610) בקירוב; ורבי אהרן אבן חיים, מחכמי פאס. בתקופה זו חי בפאס רבי ברוך אבן חיים.

 לא ידוע אם הייתה לו קרבת משפחה עם רבי אהרן. בדורות האחרונים.התרכזה במארוקו משפחת אבן חיים בעיקר באזור מאראקש, והעמידה כמה חכמים מפורסמים ואפשר שרבי אהרן שהה תקופה מסוימת במאראקש.

 רבי אהרן אבן חיים ב״ר אברהם ב״ר שמואל, נולד בפאס סביב שנת השט״ו(1555). אביו היה, כנראה, מחשובי הקהל, אם כי לא נחשב תלמיד־חכם, ואילו סבו התפרסם כתלמיד־חכם רבי אהרן למד תורה לפני רבי יוסף אלמושנינו.

בשנת השס״ד 1604 לערך נמנה בין חכמי העיר הרשומים, והיה מבית־דינו של ר׳ וידאל הצרפתי. חתום על תקנות מספר שנתקנו בין השנים השס״ה—השס״ח ( 1605— 1608) עם הרבנים »: יצחק ביבי, יחייא בירדוגו, ישעיה בקיש, שמואל אבן דנאן, יצחק אבן זמרה, יעקב חאגיז, שמואל אבן חביב, אברהם הכהן, שאול סירירו, יהודה עוזיאל, יצחק אבן צור, וידאל הצרפתי וסעדיה אבן רבוח. התקנות הן:

א.  הגבלת יציאתן לרחוב של בנות ישראל במלבושי פאר ובתכשיטי זהב, כי ״ראו כמה נזיקין יבואו בסיבת הנשים היוצאות מלובשות ומקושטות בתכשיטי זהב ואבנים טובות… .ועיני העמים רואות וכלות״. שנת השס״ה ( ספר התקנות/ סימן פא ).

ב.  בעניין ״אעבורי אחסנתא״ (העברת הירושה מהיורש החוקי) בצוואת שכיב־מרע, לחייב נוכחות חכם ותוכחתו לעורך הצוואה, ושהצוואה תיכתב ותיחתם בנוכחות החכם והמצווה. שנת השס״ו (שם, סימן פד).

ג.   קביעת סדרי כתיבת גטין בידי הסופרים ושכרם. שנת השס״ו (שם, סימן פה).

ד.  קביעת סדרי המשכנתאות ודרכי גבייתם. שנת השס״ז (שם, סימן פו).

ה.  קביעת סדרי שומת -המסים וגבייתם, והטלת עונשים על המשתמטים בחסות השלטונות מתשלומי מס. תמוז שנת השס״ח ( שם, סימן פח ) .

ו.קביעת דרכי גביית חובות לאחר ייסוף המטבע או פיחותו. שנת השס״ז (שם, סימנים פט—צ).

מחבוריו של רבי אהרן בפאס, לבד מאלה החתום אתם על התקנות הנזכרות, ידוע לנו גם ר׳ אברהם הכהן. ר׳ דוד קונפורטי מספר: ״ובשנת התי״ג ( 1653 ) בא בירושלים מארץ המערב הרב רבי אברהם הכהן מערבי, רב מובהק וזקן מופלג בשנים, ואמר לנו שהיה בן מאה ועשר שנים ושהיה חברו של הרב רבי אהרן בן חיים ז״ל, ושהיו לו בנים רבנים בארץ המערב. ואחר ג׳ או ד׳ חדשים שבא בירושלים נפטר "

בסוף שנת השס״ח או בתחילת שנת השס״ט עזב ר׳ אהרן את פאס לוונציה כדי להדפיס חיבוריו ״, ונתקבל על־ידי חכמיה בכבוד גדול. בקיץ השס״ט חותם עמהם על פסק־דין, האוסר על אחד האנוסים שהוחזק לכהן לשאת גרושה, פסק שעורר פולמוס בין חכמי ישראל מארצות שונות ״.

בחודש תשרי שנת הש״ע חתם אתם על כתב המטהר את שמו של השד״ר ר׳ ידידיה גאלאנטי מהלעז שהוציאו עליו, שמעל בכספי תרומות ארץ־ישראל׳״. כמו־כן חתם אתם על הסכמות לספרים״. בוונציה ישב שנים מספר.

בתחילה קבע ישיבתו בבית־הכנסת ״תלמוד תודה״ של קהל הספרדים, ושם הרביץ תורה. אחר־כך עבר לבית־כנסת של קהל הליוואנטינים ( יוצאי ארצות המזרח ) ושם הרביץ תורה שנים אחדות .

"קורא הדורות" דף מט ע״ב. בהיותו בוונציה הסכים לספר ״ משפטי שמואל ״ פירוש משניות, לרבי שמואל בה״ד ׳אברהם הכהן זלה״ה הרופא ממדינת פאס׳ כתב־יד בריטיש מוזיאון בלונדון 049 27 Add Mss Ms ( במלכ״י סרט מספר  5701) וזה לשון רבי אהרן: ״ ברוך ה׳ אשר לא השבית לנו גואל להאיר עיני המעיינים בביאור דברי הרמב״ם ז"ל והרב הגאון הר״ש אשר בסדר זה אשר הם קשי ההבנה וצריכים ביאור וציור ולהסיר כל טעות אשר גרם הדפוס בדבריהם ולכן בראותי המלאכה והנה מלאכה מפוארה וראויה היא להדפיס חתמתי שמי.

כה זעירא דמן חבריא אהרן בן חיים״ רבי אברהם הרופא אבי רבי שמואל אינו רבי אברהם חברו של רבי אהרן, כי ההוא נפטר רק בשנת תי״ג ואילו זה בהיות רבי אהרן בוונציה כבר לא היה בחיים. וכנראה אלה שני רבי אברהם החתומים ב ״תקנות פאס״, סימן לז, על אחד מהם מצוין ״הרופא״ והוא אבי רבי שמואל. ורבי אברהם שעלה לארץ לא היה רופא ולפי זה יש לתקן ב ״ נר המערב ״ עמי 102 ובמה שכתבתי ב״חכמי פאס״ עמי 294.

בוונציה התרועע עם חכמים אחרים בעיר ומחוצה לה. לבד מהחכמים שהוא חתום אתם בפסקים הנזכרים, עמד בקשרים עם ר׳ יש״ר מקנדיאה, ונתן לו במתנה את חיבורו ״קרבן אהרן״ ודן עמו על מחבר הספרא, ועם רבי יהודה אריה די מודינא.

 בזמן שבתו בוונציה נתבקש כנראה רבי אהרן לחוות דעתו על כמה תשובות של רבי יעקב הלוי מהעיר זאנטי, וכן נשא־ונתן בהלכה עם רבי יונה ב״ר שבתי משאלוגיקי, מצורת פניותיהם אליו נלמד על היחס הרם שבו התייחסו אליו.

מתלמידיו בוונציה ראוי לציין את ר׳ עזרא ב״ר שלמה אלחדב האחרון אף כתב שיר תהילה לר׳ אהרן, מעין הקדמה לספר ״לב אחרן״, והוא פותח את דבריו בלשון זה: ״בראותי גודל חסדיך אשר עשיתה עמדי, ונתת אל לבך להבין ולהשכיל לעבדך דברי אלהים חיים״.

 מ׳ בניהו מזהה את רבי עזרא כמחבר ׳ספר דרושים׳ כתב־יד אדלר 1080 שבגנזי בית־,המדרש לרבנים בניו־יורק. בדרוש הראשון כתב: ״דרשתי אותו בשנת השע׳׳א [1611] ביום שבת קדש על הצלת א״א [אדוני אבי], בהיותי לפני מורי הרב כמוהר״ר אהרן בן חיים ז״ל. והוא הדרוש הראשון שדרשתי מדעתי״ .

מוונציה עבר ד׳ אהרן למצרים. חוקרים אחדים כותבים, כי רבי אהרן שהה תקופה מסוימת בקהילות תורכיה (שאלוניקי ועוד), לפני,בואו לוונציה , אך לא מצאתי הוכחה לשהייתו בקהילות תורכיה. ואם אכן רבי אהרן ביקר בתורכיה, סביר להניח שזה היה בדרכו מוונציה למצרים.

 גם במצרים הרביץ תורה כמה שנים. מחבריו הרבנים במצרים היה רבי אביגדור קאסטילאץ ור׳ מאיר גאביזון , ומתלמידיו ידוע רבי יהודה חאביליו , וכנראה גם רבי שאול כהן ורבי יחיאל רפאיה. ,האחרון אף תיאר את ר׳ אהרן בתארים נעלים:

ואם יש באמת אדון במקום הזה לסמוך עליו להשיב דבר דבור על אופניו חציפא לי מילתא להורות הוראה קודם מאריה דאתרא מאן גברא רבא רישא דדהבא כרכא דכולא ביה כליל תפארת ישראל מהר״ר אהרן בן חיים נר״ו… יגדיל ויאדיר תורה בישראל על ענוותנותו סמכתי לצאת בעקבי דברי חכמים וחידותם ואיני ח״ו כמורה הלכה אלא כנושא ונותן לפני רבו בהלכת ותסתיים בגדול .

  • . בניהו אינו מזכיר שהייתו במצרים.
  • בניהו אף משער ששהה בשאלוניקי בשנים שס״ה—שס״ו. וראיותיו לשהייתו בשאלוניקי הם דברי ר׳ אהרן בקולופון שלו ל״קרבן אהרן״ שיצוטט להלן: ״וראיתי דרך העיון בה [בוונציה] ובכל גלילות המזרח סאלוניקי… וקושטאנדינה …״
  •  
  • וכן ממה שמצאנו כותב ר׳ אהרן אישורים לתשובות ר׳ יעקב לבית הלוי, תשובות שגם רבי אהרן חסון,מחכמי שאלוניקי כתב להם אישור. וכן ממה שרבי אהרן כתב אישור לתשובות רבי יונה ב״ר שבתי. ולדעתי אין בראיותיו הכרח, כי הקולופון שלו נכתב לא יאוחר מטבת שנת השע״א ועד אז הוכחנו לעיל שלא היה בקהילות תורכיה, כי עד סוף שנת השס״ח עוד שהה רבי אהרן במארוקו ובתחילת שס״ט מצאנו אותו בוונציה שבה ישב שנים מספר
  •  
  • . ומה שכתב בקולופון ״וראיתי דרך העיון…״ הכוונה לראייה עיונית בחיבוריהם. גם מהאישור לתשובות רבי יעקב ורבי יונה, אין הכרח גם אם חכמי שאלוניקי כתבו אישור לאותם הפסקים, מאחר שהחכמים נהגו לשלוח פסקיהם לעיונם של חכמים אחרים גם מחוץ לקהילתם כולל לחכמים בבמה קהילות. וכעין ראיה, שאישורו של ר׳ אהרן תמיד בא בסוף.

כנראה בשהותו במצרים נשאל רבי אהרן מירושלים בדבר היתר הלוואה בריבית לנוצרים, וייתכן שנשאל יחד עם החכם רבי מאיר גאביזון .

בסוף ימיו עלה רבי אהרן לירושלים, ובה נפטר בחודש ניסן שנת השצ״ב (1632 ) ונקבר בהר הזיתים. בפטירתו הספידוהו חכמי הדור בארץ ומחוצה לה. מההספדים שנשאו עליו ידועים לנו: הספד של רבי יוסף מטראני ( המהדי״ט ):

״על שמועת מהר״ר אהרן בן חיים זלה״ה שלהי ניסן השצ״ב, כל בית ישראל יבכו את השרפה״ . ר׳ עזרא אלחדב תלמידו, בספר דרושיו הנ״ל, בדרוש שלושה־עשר: ״הספד על שמועת פטירת מורי הרב כמוהר״ר אהרן בן חיים זלה״ה שנפטר בירושלים תוב״ב״; והספדו של רבי עזריה פיגו, שממנו למדנו פרטים מספר על ר׳ אהרן:

והנה אנחנו אלה פה היום בצרותינו לצאת קצת ידי חובת עצם ההדגש אשר הגיענו משמועות הסתלקות הרב המופלג כמוהר״ר אהרן אבן חיים ז״ל נפלנו בספק… איה מקום כבודו בהספדו האם בקהלנו הקדוש אשר בו התחיל להפיץ מעיינותיו חוצה בראשית בואו הנה או בק״ק ליבנטיני שיחי אשר הרביץ תורה אח״כ כמה שניט ולצאת מידי הספק… וגמרנו להספיד בשני המקומות .

  • נוסף עליהם קונן עליו קינה רבי יהודה אריה די מודינא, ובה תיאר מעלותיו וגדולתו בתורה וחכמתו

צאצאיו

מצאצאיו ידועים לנו רבי דוד ורבי.אברהם. שניהם היו ״חכמים ומעיינין גדולים״  ונפטרו צעירים לימים. רבי דוד נפטר בירושלים, ומבניו ידוע לנו ר׳ אהרן (השני) שיובא בהמשך.

ר׳ אברהם היה חברו של ר׳ דוד קונפורמי, וזה האחרון מכנהו ״אלופי ומיודעי״. ר׳ אברהם יצא בשליחות חברון לערי תורכיה בשנת הת״י (1650) בקירוב, ונפטר בדרך שליחותו בעיר מונסטיר בהיותו בעיר תירייא הסמוכה לאיזמיר נפגש עם ר׳ חיים בנבנשתי, המספר בחיבורו ״כנסת הגדולה״:

״וכן עשיתי מעשה פה תיריא וברכתי על הלבנה במוצאי תשעה באב, ובעת ובעונה ההיא נמצא כאן שליח חברון תוב״ב החכם כמה״ר אברהם בן חיים ז״ל בן הרב כמה״ר אהרן ן׳ חיים ז״ל, והעיד שכך נוהגין בירושלים תוב״ב ובחברון תוב״ב״. רבי אברהם נפטר לפני שנת התי״ח (1658), כי ספר ״כנסת הגדולה״ נדפס לראשונה בשנת התי״ח והוא מזכיר את רבי אברהם בברכת המתים.

ר׳ אהרן בן חיים בן רבי דוד, מרבני חברון. החיד׳׳א כותב שראה מתשובותיו בכתב־יד, שנושא־ונותן בהן עם רבי אברהם אמיגו מרבני ירושלים. הוא הלך בשליחות חברון לקהילות תורכיה ובגמר שליחותו נתמנה לחכם באי כיוס.

 משם בא במשא־ ומתן של הלכה עם רבי שלמה הלוי שליח צפת, אשר בגמר שליחותו התיישב באיזמיר. הוא שאל אותו כיצד לכתוב ,את שם העיר כיאו בגטין, ובתשובתו מסיים האחרון: ״וה׳ יעזרני על דבר כבוד שמו ונזכה ללמוד ולשמור ולעשות גם יחד בארץ הקדושה׳.

משם עבר לכהן ברבנות בעיר איזמיר יחד עם רבי שלמה הלוי. בשנת התמ״ד חותם יחד עמו על קבלת עדות ותשובות . תשובותיו ופסקיו של רבי אהרן פזורות בספרי התשובות של חכמי התקופה שאתם בא במשא־ומתן של הלכה, כמו: רבי שלמה הלוי הנ״ל ׳ רבי חיים בנבנשתי, רבי מרדכי הלוי ממצרים ובתשובות  ״יד אהרן״ לרבי אהרן אלפאנדרי.

 וכן נשא־ונתן בהלכה עם רבי יעקב בן נעים מאיזמיר ועם חכמי מצרים רבי יהודה חאביליו ורבי פראג׳י מהמה, ושתי תשובות ממנו נמצאות בקובץ ׳תשובות חכמי מצרים׳ (כתב־יד), ומהן נראה ששהה תקופה מסוימת במצרים, כנראה בדרך שליחותו ». קובץ קטן מתשובותיו בכתב־יד נמצא באוסף מאיר בניהו בירושלים. מתשובותיו נראה שהיה מיראי הוראה.

לבד מתשובותיו של רבי אהרן בן חיים (השני) ידוע פירושו על ספר ״עין יעקב״ כולו, והיה לפני החיד״א בשנת התמ״ח (1688) אירעה רעידת אדמה בעיר איזמיר, כדברי עד הראייה ר׳ שלמה הלוי: ״בעברת ה׳ צבאות המרגיז ארץ נעתם ארץ עיר איזמיר ביום צרה ועבדה י״ב לתמוז התמ״ח ותגעש ותרעש הארץ ותהי לחרדת אלהים ונפלו כמה בתים ומתו כמה נפשות וכולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו בשדות ובכפרים״,, ובה מצא את מותו ר׳ אהרן. על מצבתו חרטו: ״עט״ר מו״ר הדיין המצויין הרב הכולל כמוהר״ר אהרן בן חיים זלה״ה י״ב תמוז ש׳ התמ״ח, לעת עתה אין בידנו פרטים על צאצאיו.

ב״תולדות חכמי ירושלים״ מזכיר פרומקין את ר׳ אהרן ב״ר דוד אשכנזי אשר עלה מבלגראד ונפטר בירושלים, כנכדו של ר׳ אהרן אבן חיים בעל ״קרבן אהרן׳ כנראה מבתו או מבנות בניו, ולא מציין לזה מקור. בשו״ת ר׳ אליעזר בן ארחא מוזכר ר׳ יעקב בר חיים, מנהל הברת ההסגר בירושלים, והוא היה של רבי יעקב פיליפ אשכנזי . אם ניווכח שרבי יעקב פיליפ היה קרובו של רבי אהרן אשכנזי, סביר לומר שרבי  יעקב בן חיים היה גם כן מצאצאי רבי אהרן בן חיים, ועדיין צריך עיון.

חיבוריו

ר׳ אהרן היה תלמיד־חכם חריף ובקי, והרבה לחקור בדרך לימודו. ידע רב היה לו גם בחכמת הקבלה ובחכמות החיצוניות, בעיקר בחכמת הטבע והפילוסופיה. חיבר הרבה ספרים, ורק חלקם זכו לצאת בדפוס בהשתדלותו. הדפסת ספריו היתה סיבת עזיבתו את מארוקו ובואו לוונציה.

בשנה שבה הגיע לוונציה החל בהדפסת שלושת מחיבוריו, והגיה ספריו בעצמו. מרבית חיבוריו ידועים לנו רק מהאזכורים שלו, ולעת עתה טרם נודע אם אכן השתמרו בכתובים. לפי שעה לא ברור למה לא המשיך בהדפסת יתר חיבוריו, והרי שהה בוונציה לכל הפחות עד שנת שע״ד (1614). ייתכן שסיבות כלכליות היו גרמא. והנה רשימת חיבוריו:

מדות א ה ר ן — ביאור על בריתא דרבי ישמעאל, בעניין המידות שהתורה נדרשת בהן. הדפיסו כמבוא לחיבורו ״קרבן אהרן״. כולל לג דפים גדולים.

קרבן א ה ר ן — פירוש על הספרא, ובו תה דפים גדולים ומפתח עניינים בסופו. הוחל בהדפסתו בחודש אלול השס״ט ונסתיים בסוף טבת השע״א. לפי מספור הדפים נראה שהוא תוכנן לשני כרכים.

לב אהרן — ביאור על נביאים ראשונים, נדפס על יהושע ושופטים בוונציה שס״ט. הביאור מחולק לשניים: ״ביאור״ שנועד לפרש את פשט הכתובים, ו ״מדרש״ שנועד לפרש את מאמרי חז״ל הקשורים לעניין: מהתוספתא, ממדרשי הלכה ומשני התל­מודים ; וכן מהמדרשים: ילמדנו, תנחומא, רבה, תדשא, שוחר טוב, פסיקתא, פרקי דרבי אליעזר, תנא דבי אליהו, ילקוט שמעוני והזוהר. בחיבורו זה מתגלה ר׳ אהרן כאיש הגות, דרשן ובעל ידיעות רחבות בקבלה, בפילוסופיה ובשאר המדעים.

דרכו לחלק את הפרק לפסקאות שאותן הוא מכנה סימנים. ביהושע — סה סימנים, ובשופטים — פב סימנים. בסוף הספר מפתחות הן ל״ביאור״ הן ל״מדרש״ של העניי­נים והמאמרים שהתבארו בהם. המפתחות ערוכים לפי הסימנים. בחיבור על יהושע — קכב דפים גדולים, ועל שופטים — קכט דפים.

את ״לב אהרן״ חיבר מדרשות ושיעו­רים שאמר לפני בעלי־בתים,בקבעם עתים לתורה בלילות ובשבתות וימים טובים.

תורת משה—פירוש על התודה, מזכירו ב״קרבן אהרן״ פרשת קדושים»5. יש להניח שהוא בנוי בשיטתו של ״לב אהרן״.

ציץ הזהב — מוזכר בהקדמה ל ״קרבן אהרן״: ״והארכנו בדבריהם ז״ל… בספר ציץ הזהב אשר הוא פירושנו לשיר השירים״. ואילו רבי אליעזר אשכנזי כותב בהקדמתו ל״ספר הזיכרון״ שהיה הספר בידו, הוא ,ביאור על משלי והתכונן להדפיסו, כדבריו: ״אוסיף להוציא תעלומה… מדרש ציץ הזהב על מדרש משלי להרב ר׳ אהרן אבן חיים בעל קרבן אהרן ולב אהרן.

 וילפת דרכו במדרש זה, דרכו אשר דרך בו בחבורו לב אהרן הנודע לתהלה״.. נראה שהספר כלל ביאור על שניהם ואולי על עוד ספרים מהנ״ך, ומאחר שהיה גדול בכמות, שהרי רבי אליעזר כותב ששיטתו מעין ״לב אהרן״, כלל כמה כרכים.

 פירוש למכילתא — מוזכר בקולופון שלו ל״קרבן אהרן״.

 פירוש לספרי — מוזכר בקולופון הנ״ל.

 מצח אהרן — לא ידוע תוכנו .

 מצנפת אהרן — פירוש על הגדה של פסח.

פירוש לקהלת — כתב־יד, נמצא בבית־המדרש לרבנים בניו־יורק חסר קצת בסופו, אולי רק הדף האחרון. בו קלה דפים, 34—36 שורות בעמוד, 14—16 מלים בשורה. לביאור יש הקדמה ארוכה — אחד־עשר דפים. הרי״מ טולידאנו קובע שזה חיבורו של ר׳ אהרן אבן חיים.

ולדעתי, הדבר דורש עוד בדיקה. תשובות ופסקים בהלכה שהשיב לשואליו, או דעתו שהביע על פסקי רבנים אחרים לפי בקשתם. מאלה האחרונים חלקם נדפסו בספרי השו״ת של אותם החכמים:.

יתר תשובותיו לא הגיעו לידנו. החיד״א כותב שראה חתימתו על תשובות ופסקים עם חכמי מצרים . אנו פרסמנו אחת מתשובותיו ממנה וכן מהאישורים שכתב לתשובות של חכמים אחרים שנתפרסמו, נראה שגם בתשובותיו היה נוטה להאריך ולהקיף בדיונו את השאלה מכל צדדיה, בחריפות ובקיאות.

הדבר נרמז בדברי רבי יעקב לבית הלוי. לאחר פתיחה בדברי הוקרה לרבי אהרן הוא כותב בתשובה על דבריו: ״ ויען ידעתי מסיבותיה דמר חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וכההיא דרבי יוחנן דהוה חביב ליה טפי כד הוה פרק ליה ריש לקיש, מדר׳ כהנא דהוה אמר ליה תנא כוותיה דמר…

 לזה אמרתי הנה באתי להשתעשע בתני מעליתא״ . וכן משמע מדברי רבי אהרן בתשובתו על פסק של רבי שבתי יונה: ״ ועם היות שאין מחוק הפסקים לשאת ולתת בחידוד ופלפול השיטות כאשר לא יצדק לעניין הדין זולתי להבנת הדברים, עם כל זה אחר דמעלת כבוד תורתו דייק בגמרא והקשה קושיא…

אלימתא ועזבה בלי תירוץ, אחוד. דעתי עליה״. ולמעשה, רוב דבריו נסובו לפלפל בסוגיה, והוא עצמו הרגיש בזה וכתב לבסוף כמתנצל: ״וכבר יצאנו מהכוונה בי לחידוד שמעתתא הארכנו בזה כי לענין דינא אין אנו צריכים לזה״ .

שיטתו ותרומתו

בהשוותנו את חיבוריו של רבי אהרן עם אלה של חכמים בני דורו במארוקו, בולט ההבדל בין דרכי כתיבתם לכתיבתו, משום שהם כותבים בקיצור נמרץ ובלשון בהירה, עד שלפעמים קשה לעמוד על תרומתם וחידושם. במיוחד ניכר השוני בינו,ובין חברו לבית־הדין רבי וידאל הצרפתי, אשר גם הוא חיבר ״דרך הקדש״, פירוש לספרא, בקיצור נמרץ; וכן כתובים כל חיבוריו, כדברי ר׳ יעקב אבן צור:

והנה כל הרואה דברי חיבור זה [״אמרי יושר״ פירוש למדרש רבה מרבי וידאל הצרפתי] בהשקפה א׳ יעלה על דעתו שאינו אלא מפרש שטחיות הבנת הדברים בלבד. והוא לא כן… דהאי תנא ירושלמאה הוא דנקט לשון קלילה, ושונה לתלמידיו דרך קצרה, מקצר ועולה…

 על כן היו דבריו מעטים והמה מדובבות מאליפות.. והרוצה ליהנות יהנה בהתיישב דעתו לעיין בו במתון כדרך שמעיין בדברי רש״י ז״ל ואז ימצא… ויבחין מה הוקשה לחז״ל לכתוב והיאך יתיישב המקרא… על פי דרשתם .

לעומת זאת, רבי אהרן כותב באריכות מופלגת, תוך שהוא מפגין בקיאותו וחריפותו הגדולה בש״ס ובמפרשים, כשהוא מיישב כל דבר באופנים שונים. על אריכות לשונו נמתחה ביקורת על־ידי רבי יאיר חיים בכרך וחכמים נוספים. הוא עצמו חש בכך וכתב כמתנצל על הסיבות שהביאוהו לאריכות זו, בקולופון לחיבורו ״קרבן אהרן״.

אמר המחבר הנה נא הואלתי לדבר ולהשמיע לכל מי שיבא חיבור זה, הטורח והיגיעה הרבה אשר יגעתי עד שבאתי לתשלום הביאור זה. לבל יאשימוני המעיינים בו, באומרם שאני אמרתי לבאר הספר הזה וגם הארכתי בביאור סוגיות הגמרא והויות דאביי ורבא, ואחר מאריך טרחא.

 ולזה אומר… כי כאשר העיר ה׳ את לבבי… לבאר את הספר הזה החתום… אז לא גמרתי בשכלי זולתי לבאר פשט הבריתות בהבנת הכוונה בדבריהם על דרך הפשט הישר… וגם אותם הבאים בגמרא חשבתי ללקוט אמרי פניני דבריהם בת כפי מאי דאסיקו במסקנא בביאור הבריתא.

מבלי שאטריח עצמי וגם למתחילים המעיינים בביאור זה, בביאור הבריתות והאתקפתות ופרכות, והמשא ומתן אשר הביאו עליה, ושטות הגמרא. וכאשר גמרתי לעשות עשיתי, ועל דרך זה פירשתיהו במהדורה ראשונה.

וגם בשנייה בהיותי בארץ מולדתי, ארץ מערב מדינת פאס . וכאשר גזר עלי ה׳ יתברך והעיר את לבי, לבא לעיר ויניציאה להדפיס הספרים אשר חברתי ולהוציא לאור יגיע כפי, וראיתי דרב העיון בה ובכל גלילות המזרח וסאלוניקי עיר ואם בישראל — ים החכמה וקושטנדינה, ושאר המדינות סביב להם ושתו מימיהם.

וגם דרך רבני וגאוני הארצות בכל עבר ופינה, בהבנת פניני אמרי התורה ובהבנת עומק מצפוני הגמרא, הלא המה ארצות אשכנז, אשר לשמע אזן שמענו שמע חכמתם כי רבה, וגם עינינו ראו חיבוריהם היקרים המסולאים בפז — אז אמרתי שרגא בטיהרא מאי מהניא ״, ואיך יראה יתוש אחד בפני חבורים גדולים ונוראים בשטות הגמרא ובעומק החידוד בו, ומה יערב להם דברי אלת אם לא אטריח עיוני ושכלי ללכת בעקבותיהם.

 אז נשאתי את עיני לשמים ואמרתי מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' ויעירנו ויאמר לי מה לך נרדם ונבהל הלא בזה גדלת כל ימיך… ועשיתי מהדורה לחבורי קודם שהבאתיהו לדפוסי, אשר בו ביארתי כל השטות שהובאו בגמרא על כל בריתא ובריתא מהבריתות אשר הובאו שם עם ההויות והפרכות והאתקפתות אשר בה.

 וגם על דברי רבותינו בעלי התוספות, כי אמרתי הלא זה ישר בעיני המעיינים ויערב להם. עם היות שיהיה טורח… למתחילים… כי אחר היגיעה ימצאו חפץ ויערב להם… ומהאל יתברך אשאל… ויעזרני להוציא לאור יגיע כפי ולהדפיס פירוש מכילתא וספרי, עם שאר הספרים אשר חנני בעזרתו לחבר על התורה ועל הנביאים כלם, אמן כן יהי רצון.

ח״ז דימיטרובסקי מגיע למסקנה, שחיבורי חכמי אשכנז, אשר רבי אהרן התפעל מחריפותם והשפיעו עליו, הם ״תוספות גורניש״ אשר נדפסו באותם הימים. לאמור: שיטת האריכות והפלפול נועדה לחקות את הנוהג שהיה נפוץ באירופה ובמזרח, אם כי תוך עיון ביתר חיבוריו נראה שגם בהם נקט דרך האריכות והחרי­פות.

לכן אני נוטה לומר, שהמהדורה הראשונה שחיבר הייתה, מעין רישום של מהלך עיונו בבית המדרש להבנת דברי הספרא, כולל דיון במקורות מקבילים בשני התל­מודים ובדברי הראשונים. מהדורה שנייה הייתה יותר מקוצרת, וכללה רק תמצית דברים שעיקרם הבנת דברי הספרא במקום, מעין פירושו של חברו רבי וידאל הצרפתי ״דרך הקדש״ (הוסיאטין, תרס״ח).

 עם בואו לוונציה ראה שחשיבות הלימוד, הלמדנות והחיבורים נקבעים ונמדדים לפי רוב היכולת לפלפל, להקשות ולתרץ ולהציג כל המשא־ומתן בכתב, ולכן החליט לעבד את המהדורה הראשונה. שהרי לא ניתן לומר שכל חיבוריו הארוכים עברו עיבוד מחדש בשהותו באיטליה, משום שכבר לאחר חודשים מספר לעזיבתו את מארוקו נמסרו חיבוריו לדפוס.

 ״לב אהרן״ נמסר בחודש חשון של שנת השס״ט, ו״קרבן אהרן״— בחודש אלול באותה שנה. חיבוריו ״מדות אהרן״ ו״קרבן אהרן״ היו לספרי יסוד לכל מי שעוסק בתורת י״ג מידות או בתורת כהנים, ומאז הוחדרו פעמים מספר וכל אלה שבאו אחריו שותים בצמא את דבריו. להלן כמה מן ההערכות לאיש ולחיבוריו, שנאמרו מפי חכמי ישראל שעסקו בנושאים אלה במרוצת הדורות.

רבי יום טוב ליפמן הלר, נולד בוולרשטיין, באוואריה, בגרמניה בשנת השל״ט ונפטר בקראקא שנת התי״ד (1654—1579). בפירושו למשניות ״תוספות יום טוב״ (מהדורה ב׳ קראקא, תג—ד), משתמש ב״קרבן אהרן״ ובבא בתרא פרק ח׳ משנה א, ד״ה והאיש את אשתו, כותב: ״ומקרוב נקרב ספר קרבן אהרן והוא ביאור נחמד אף נעים לכל בריתות דתורת כהנים…״.

ר׳ יעקב חאגיז, בן העיר פאס, עלה לירושלים והקים בה ישיבת ״בית יעקב״, שהייתה החשובה בכל קהילות המזרח למן התקופה שלאחר גירוש ספרד, וחיבר הרבה ספרים. נפטר בקושטא בשנת התל״ד (1674). הוא כותב בהקדמה לחיבורו ״תחלת חכמה״ (וירונה, ת״ז): ״והא לך ביאורי י״ג מדות בסדר יפה וברור בדרך הגאון מוהר״ר אהרן אבן חיים בעל מדות אהרן, כי הר״ש [מקינון מחבר ״ספר כריתות״] קצר הרבה ואני באתי להאריך ולקצר. להאריך על ר״ש ולקצר מספר מדות אהרן וכוי״.

רבי גבריאל קונפורמי, בנו של רבי דוד קונפורטי בעל ״קורא הדורות״״, כותב בהקדמתו לחיבורו ״יסוד עולם״ כתב־יד: ״השורש הב' בעניין קלים וחמורים וגזירות שוות בדרך קצרה ממה שנתחדש אצלי כי קצור קצרה ידי מלהאריך בהם כי כבר קדמנו שר וגדול בישראל רב ועצום הוא ממנו הרב הגדול בעל מדות אהרן ז״ל״ .

 ר׳ שלמה מחעלמא, מגדולי חכמי פולין במאה השמונה־עשרה, עסק גם בשאר חכמות ומחבר כמה ספרים, נפטר בשאלוניקי בשנת התקמ״א (1781). בהקדמתו לחיבורו ״מרכבת המשנה״ כותב: ״ובעל קרבן אהרן בספר חמדות הוסיף עשר ידות ובהיקשים הגיוניים גמר אומר דרכי הקל וחומר״ .

ר׳ יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין מקאמרנא, בחיבורו ״עשירית האיפה״ (לעמבערג, תר״ח = ניו יארק, תשכ״א), תמצת את הספר ״קרבן אהרן״, כדבריו בשער הספר:״זה קרבן אהרן עשירית האיפה על שם הגאון אלקי קדוש בעל קרבן אהרן אשר ירד וצלל במים אדירים עמקי הים והעלה מרגניתא טבתא ונכנסתי אחריו לירד בעמקי ים עליון ורב פנינים העלתי בעזר ה׳״. וכן חזר על זה בהקדמתו: ״וקראתי שם הספר עשירית ה א י פ ה… וגם על שם ק ר ב ן אהרן עשירית האיפה שכל דבריו בענין הספר הזה נכללו בדברי״.

ר׳ אריה שווארץ, 1846—1931, חי בווינה ומתלמידיו החשובים של ר״ז פראנקל וראש הסמינר התיאולוגי היהודי: ״החכמים מבארי המדות הראשונים ניסו ביחוד להציב גבולות לחוקי הק״ו [הקל־וחומר]… התבוננות עמוקה מצד היחס הפנימי שיש בין החוקים האלה ובאור כל אחד מהם באופן ברור, זאת היא פעולת רבי אהרן אבן חיים, אשר בגלל ספריו המחוכמים כבר התפלאו בני דורו על עומק הגיונו. שיטתו בביאור הק״ו [הקל־וחומר] הייתה איפוא למבארי המדות לתורה שלמה, שעליה יסדו הכל את באוריהם״ .

. גם כאשר הייתה, לו הסתייגות מדרך פלפולו העמוק של רבי אהרן, ומשיטתו אשר מפרש כל דבר בכמה אופנים, הרי הוא מלא הערכה לבקיאותו, עומק עיונו וחריפותו: ״רבי אהרן אבן חיים הוא בלי ספק אחד מגדולי מבארי המדות… עלינו לשום לב לדבריו בכל רגשות אותו הכבוד שאנו חייבים לאיש המקדיש את כל רוחו לדרישת התורה ובכל אש חומו ישגה באהבת החקירה הזאת. מודה אני בכל לבי כי הרבה למדתי מרי אהרן אבן חיים ז״ל ובבית מדרשו בפירושו לתורת המדות״ .

החיבור ״לב אהרן״ לא זכה לפרסום רב ולא נדפס שנית. הסיבה לכך, כי בחיבוריו ״מדות אהרן״ ו״קרבן אהרן״ היה משום חידוש. הוא הראשון שהרחיב הביאור והעיון על המידות שהתורה נדרשת בהן. והיה בין הראשונים וכמעט הראשון שנדפס פירושו לספרא , ובמיוחד שגם כאן האריך והרחיב הביאור מכל אלת שהיו לפניו ושבאו אחריו.

 ופירושו היה חיוני לכל בר־בי־רב הבא לעיין בתורת כהנים. לעומת זאת, ״לב אהרן״ לא היה בו מן החידוש, ומה־גם שהוא רק על הנביאים ולא הרבו ,תלמידי חכמים לעסוק בהם לא לעיון ולא לדרשה, כי מרבית הדרשות בנויות בעיקרן על פרשיות השבוע.

סוף הפרק לתולדות רבי אהרן אבן חיים

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-רבי אהרן אבן חיים הראשון להלן מאמרו המקיף של משה שמאר מתוך הספר "ממזרח וממערב" כרך ד' אודות רבי אהרן אבן חיים

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי

רבי אהרון אבן חיים השני נוסח המצבה: כאן נח נפשיה של החכם השלם והכולל כהר״ר אהרון אבן חיים. י׳ אייר תס״ג שנת (1703).

רבי אהרן אבן חיים הג׳ נוסח המצבה: כהר״ר אהרון אבן חיים נתבש״מ שנת זמירו״ת לפ״ק (1903).

רבי אהרן אבן חיים הרביעי ז״ל משפחת אבן חיים, לבד מהמצבה של רבי אהרן אבן חיים משנת תס״ג – לא מצאתי ממנה מצבות עד לשנת תר״ח – תרח״ם כלומר, רק כעבור מאתים שנה פוגשים בתיאור קצר על חתיכת שיש קטנה כתוב: כאן נח נפשיה של הח' הש', כמה״ר אהרן אבן חיים שנת תרס״ב.

 בתקופה של למעלה ממאתים שנה, סביר להניח כי מקומם של משפחת אבן חיים לא נפקד מבן גדולי הדורות, והנה שמותיהם לפי סדר הדורות: רבי אהרן תס״ג, רבי מרדכי הוא אביו של רבי יעקב ה-א, משנת תצ״א סוף המאה החמשית, בזמנו של רבי אברהם אזולאי זצ״ל.

רבי דוד אבן חיים הראשון נוסח המצבה: דוד בן כהרה״ג סבא דמשפטים יעקב אב״ח. רבי דוד נלבי׳ע שנת רוממו׳ית"(1932). הוא היה אביו של המוהר״ש אב״ח.

רבי דוד אבן חיים השני נוסח המצבה: רבי דוד, בן לאו״ץ הדיין המצוין: כמוה״ר יעקב אבן חיים, נתבש״מ טו׳ תשרי תש״ג(1943).

רבי יוסף אבן חיים נוסח על המצבה: קבורתו הרוסה כמעט לחלוטין כתוב: הח' הש' והכולל כמוה״ר יוסף אבן חיים תרנ״ח (1898).

רבי יעקב אבן חיים הא׳ לראשונה נזכר במשפט שהיה בן"כת השותפים מפאס, וכת השותפים ממראקש״ בשנת תס״ח (1708). רבני מראקש המוזכרים שם הם: רבי דוד בנבנישתי, רבי יעקב אבן חיים, ורבי יוסף בן סעדון זצ״ל.

רבי יעקב אבן חיים השני נוסח המצבה: הה׳ הש׳ והכולל, כמוה״ר יעקב אבן חיים נ״ע

שנת תרל״ד (1874), טמון ליד מצבת כהר״ר שלום כניזו זצ״ל.

רבי יעקב אב״ח השלישי הוא אביו של הרב שלמה אב״ח לעיל זצ״ל. נמצא חתום עם

מו״ה שלמה סבאג בשנת תרח״ם (1888), מל״ר סז, א׳ טור א.

רבי יצחק אבן חיים נוסח המצבה: הה׳ הש׳ והכולל כהר״ר יצחק אבן חיים נ״ע, נלב״ע-י׳

חשוון שנת ערבו״ת תנצב״ה (1917).

רבי ישועה אבן חיים נוסח המצבה: ״קינה על הבחור העלוב לב הזהב מוחל ומושיע, ישועה נ״ע, בן הה׳ הש׳ הדרשן הדיין המעולה סבא דמשפטים, הרב שלמה אבן חיים. בן הה׳ הש׳ והכולל, דיין ומורה הוראה בעל השכל הישר נשיא המשפט, הצדיק יעקב בן חיים זצוק״ל. עת נפל ישועה לבור חוליו, ועלה השמימה ביום הכיפורים התרס״א (1901).

רבי שלמה אבן חיים הראשון כיהן כאב״ד בעיר, עסק גם בחכמת הנסתר, נפטר כ״ה

תשרי תרפ״ט (1929). להלן נוסח המצבה:

לישיש קמו ויעידו גיבורי חלד. איש תהילה / מאנשי כבוד וגדולה / עץ פרי נחמד וטוב זית רענן כי טוב.

נטע נעמנים / כולו מחמדים / חסד אלוקים

 על העבודה והתורה / תום לב ודרך ישרה

הזמן וחכליליו / לא הסיר זעמו מעליו

שהכביד מחלתו ומנוחתו / תנוח נשמתו

 צדקת ד׳ ומשפטיו עם ישראל עשה / תורה היתה לו מורשה

צדיק באמונתו / גבר עלינו חסדו / דרך ענווה מדתו

כי היא כסותה לבדו / סוד תורתו לכל נגלה.

לחמו ומימיו נתן למעדנים. וישק וגם דלוה דלה

מימיו הנאמנים לדורו הוריש

ואתא מרבבות קדש

פאר הדורים הדור הבעיר והגדיש:

הרב הגדול למעוז ולמגדול שמו נודע בשערים

כמוה״ר שלמה אבן חיים ראב״ד של מואקש.

וירא מנוחה כי טוב. ויטוש משכן שילה / ויבחר באהל יעקב: קדוש יאמר לו. וזאת אבן הראשה, תהי מנוחתו כבוד, כה׳ לח׳ תשרי תרפ״ט לפ״ק (1929).

רבי שלמה אבן חיים השני נוסח המצבה: כהר״ר הח' הש׳ שלמה אבן חיים נ׳׳ע. נלב״ע: ד׳ בשבת שנת התרצ״ו(1936).

״צרת היבמה ״פס״ד קיים מס׳ 2384 כג׳ סיון 5708 מתאים 30 יוני 1948, האיש קרספיל מתושבי סוס, בא כה האישה. נגד הבעל דוד, מתושבי הנ״ל. טען שוב – ושוב. שהאיש יבם את אשת אחיו המת, ונתחייב בשטר לאשתו. אחר כך הניח אשתו אסתר ׳עזובה ושנואה׳ ועבר על החיוב. דוד השיב שהוא חושש להיות עם אסתר פן תאכילהו או תשקה אותו איזה "סם המזיק״. כי – ביום א׳ נכנם לביתם שהיו שותים תה, נתנה לו לשתות כוס אחת והרגיש שיש בו דבר ׳שמזיק׳ ולכן פירש ממנה. בא כח של אסתר מכחיש. פס״ד: "חובת ׳דוד׳ להיות נכנס אצל אסתר לאכול ולשתות אצלה ולשמש כפי שיידרש… ואם הוא חושש ממאכל, פשוט תאכל היא תחילה מהקערה, ותשתה היא תחילה מהכוס. ואם לא יקיים כל הנ״ל, יגרשינה מיד, ויפרע לה כתובתה. ועיין בשו״ע ם׳ ע׳ ס״ב, וכבר נתחייב ע"כ לקיים את כל האמור ומה שיאמר בכתובתה, שיפרע אותו לה. ולרח״פ מראקש יע״א 18 תמוז 5708 מתאים ל 25 נובמבר (1948). כהר״ר החתומים: ע״ה משה זריהן ס״ט, מרדכי קורקום .

נראה שם שרבי מרדכי איפרגאן שימש כטוען לבעל של האשה, דרש וקיבל שהאשה תשבע לבעלה בשבועת ״כי הוא זה" וכו׳. מהאמור לעיל נראה לעניות דעתי, אסתר היא אשת הבעל שנעזבה לטובת היבמה המועדפת… ששמה לא נזכר כלל. הרבנים ז״ל פסקו לחייב את הבעל בפרעון מידי של הכתובה בצירוף חיוב לתשלום מזונות.

מדובר ברב איפגאן מעיר תיזנית מחבל ׳סוס׳ ראיתי את מצבתו בבית העלמין בתיזנית בבקור שם עם הרב משה עמאר נ״י [ראה תמונות בנידון ח. א).

רבי יצחק אדואר נוסח המצבה: עד הגל הזה ועדה המצבה שתחתיה נקבר העלוב יצחק ב״ר שלום אדואר נ״ע. ונח נפשו ו׳ שבת אלול שנת (ארור״ם ?(1687). האות ר׳ מנוקדת בחיריק, ויש לשער כי אולי מדובר באחד שנהרג בידי פורעים, סיוע לכך, ניתן למצוא בעובדה שחתיכת השיש נמצאת מונחת בין שתי מצבות, בפתח חדר קברו של ר׳ שלמה תמצות ז״ל, שכידוע נרצח ע״י גוי הי״ד. ראה תמונה להלן.

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי-עמ'קג

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי

רבי סעדיה אוזנקוט חי במאה החמישית והשישית מחכמי מראקש. חבר ספר ׳אגרת פורים' מעשה מגילת פורים בחרוזים שנדפס מכבר, תנצב״ה. מל״ר, ק׳ טור א׳.

רבי שלמה אוזנקוט נוסח המצבה: הח׳ הש׳ רבי שלמה אוזנקוט בן כה״ר רבי מאיר אוזנקוט, נלב״ע שנת התשל״ט (1939).

רבי יהודה אוחיון הא׳ (חתיכת שיש שקועה לתוך מבוך) נוסח המצבה: "ציון להאי גברא רבא חסידא קדישא ופרישא. אבן שיש מאירה. כמוה׳׳ר יהודה אוחיון י׳ לחו׳ אלול שנת ערב׳׳ה (1517).

שתי המצבות לעיל ר׳ מסעוד ור׳ יהודה ז׳׳ל, בודאי יעוררו תמיהה אצל הקורא, ואכן כן סביר להניח שהם מהמצבות של החכמים שהועברו לכאן מאתר הקבורה הקודם. חתיכות השיש לא נראה שהוחלפו, כתב החריצים על השיש נחקקו ע׳׳י אמן היודע את מלאכתו.

רבי יהודה אוחיון הב' נוסח המצבה: ׳׳אבן שיש מאירה, האי שופרא דבלי בארעא עין תדמע פתאום. איך נעצמו העיניים וכולם בוכים במר, על האי צורבא מרבנן. ביתו בית ועד לחכמים, כל חצות לילה על הזוהר של הקדוש ׳רשב״י׳ זלה״ה. והיה משלם שכר טוב ללומדים. רחים רבנן: ודברי תורה בביתו, יומם ולילה לא ישבותו. נושא ונותן באמונה על משמרתו, ואת ענווים ישכון. חסידא קדישא כמוה׳׳ר יהודה אוחיון זצ׳׳ל. ששה ימים לחו׳ אלול המרוצה, שנת תער׳׳ב (1912).

רבי יהודה בן דוד אוחיון נזכר במל׳׳ר, כאחד מחכמי מראקש במאה הששית. מקובל שהיה בימיו של מהר׳׳א פינטו זצ׳׳ל. ומוהר׳׳י מונסוניגו זצ׳׳ל, בספר קופת הרוכלים, שהביא דין אחד משמו של הרב הנז׳׳ל, ע׳׳ש. מל׳׳ר, מ׳׳ד טור א.

רבי יעקב אוחיון הא׳ נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כהר׳׳ר יעקב אוחיון ז׳׳ל, נלב׳׳ע ר׳׳ח ניסן שנת תקע׳׳ה"(1815). ובחיבורו ׳קול מבשר׳ של רבי משה רוזיליו, מזכיר אותו כאחד מחכמי הישיבה. וכתב שם: "בזמן שהיינו לומדים מם׳ ׳בבא קמא׳ בעמוד צ׳׳ב, נלב׳׳ע מקל תפארה חמיד ליבא הה׳ השלם והותיק, כהה׳׳ר יעקב אוחיון נ״ע מבני חבורתנו. עמיתי בתורה, בר״ח ניסן ש׳ תקע׳׳ח". "וכשהגענו לדף ס״ז, רבי משה רוזיליו כותב שגם הוא נפל למשכב. ומהשמים רחמו עלי, ודרשתי עליו בשבת. וכשהגיעו החכמים בישיבה לדף ס״ט בחודש אב שנת תקע״ז, נלקח ממנו ארון האלוקים, רבי יעקב בן דוד אוחיון ז״ל.״

רבי מרדכי אוחיון נוסח המצבה: ״המו״ץ מרדכי אוחיון איש מחמד עיניים/ אחד מהרמתיים /שפל ברכיים. נטע נעמן/ צנצנת המן/ צורבא דרבנן זקן ונשוא פנים תמים עם קונו. למד ולימד. דורש טוב לעמו וזה שמו הח׳ הש׳ הזקן הכשר כמוה״ר מרדכי אוחיון נלב״ע שנת תשכ״ו (1966).

רבי יהודה אוחנה מו״ה יהודה אוחנה ב״ר אלעזר זצ״ל, אחד מחכמי מראקש. חי בחצי הא׳ של המאה הו' נסע והתיישב בתונם. חבר מפר פרי מגדים, דרשות על התנ״ך ומגילות עדיין בכתבי יד.

רבי מסעוד אוחנה נוסח המצבה: ״צדיק כתמר יפרח״. כאן נח נפשיה של הח׳ הש׳ כמוה״ר מסעוד אוחנה זצ״ל. נלב״ע שנת יח״ש לפ״ק (1558).

רבי דוד אוחנונא נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כהר״ר דוד אוחנונה נח נפשו אחד בשבת, כ״ו אבר״ח שנת לראו״ת את פני לפ״ק (1877).

רבי יעקב אוחנונא נוסח המצבה: "כה״ר יעקב אוחנונא שנת תרפ״ו(1926).

רבי שמעון אוחנונא הא׳ נוסח המצבה: ״ציון להאי שופרא הח׳ הש׳ שמעון בן כה״ר יעקב אוחנונא. שנת התרמ״א לפ״ק (1881).

רבי שמעון אוחנונא השני נוסח המצבה: נתבש״ט שנת תר״ף (1920).

רבי אברהם אזולאי הרב הגדול המלוב״ן [= המלומד בנסים] כהר״א אזולאי, תלמידו של רבי יצחק דלויה זצ״ל. חבר הגהות על ספרי האר״י ז״ל, ועל אוצרות חיים, ונדפסו מכבר. ושו״ת והגהות על ש״ע, נזכרו בברכ״י, או״ח סימן קנ״ט, ופירוש על הזוהר, ונדפסו קצת מביאוריו בספר ׳מקדש מלך' ידוע כחסיד ומקובל אלקי ובקי בקבלה מעשית, הוא כתב קמיעות לאנשים חולים. והגאון החיד״א זצ״ל, כתב עליו בשה״ג, שדבריו נשמעים בשמים ותפילתו אינה חוזרת ריקם. כי רגיל לכתוב בקמיעותיו יה״ר שתשלח רפואה לפב״פ והחולה היה מתרפא. ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא מהרב רבי חיים בן עטר, שהיה מכירו כשהיה בא אליו חולה ומבקש ממנו קמיע היה לוקח פיסת ניר וכותב : יה״ר שתשלח רפואה לפב״פ ממחלתו א״ם [=אמן סלה] ותו לא.

בספר נר המערב, עמ׳ 160 הערה רעח, כתב: שהגאון החיד״א הגביל בטעות שנת פטירתו של כהר״א אזולאי לשנת תצ״ח״. ואומר הר״י בנאיים: ״ואני הכותב שאלתי את חכמי מראקש ואמרו לי, שנה שבה נתבש״מ הרב הנז׳ שנת תק״א ליצירה. וסימן המסור בידם הוא: ׳כי תשא את רא״ש בני ישראל׳ היא שנת תק״א. ומוסיף: ואינה ה׳ לידי פס״ד אחר וזמנו תפ״ו, וחתום בו מוהר״א הנז׳, עם כל חכמי המערב. ושם כתוב לאמור: נאם החותם פה תיטואן יע׳׳א. ויש עדות שהרב היה במכנאס בש׳ תפ״ד. ויש עדות אחת שהעיד הרב הנז׳ במכנאס על שליח כולל מהר״ר אברהם הלוי אשכנזי, שהוא ראה במכתב הכוללות שבידו, שהחותם נין ונכד להרב תיו״ט [= תוספות יום טוב], וחתומים בעדות הנז', שלושת הרבנים מוהר״ר משה טולידאנו ומוהריב׳׳ע [=רבי יהודה בן עטר] וכתבו שם שהרב הנז׳ ממראקש״, ע״כ. מל״ר, יא טור א.

במראקש מצאתי שתי מצבות הנושאות אותו שם בעלות שני תאריכים שונים, ואין להם כל דמיון למה שנכתב לעיל, תס״ז ותקצ״ג. זו של שנת תס״ז, נראה לי שהיא זו אותה מצבה שתיעדתי שנתיים לפני כן, רק הורידו לה הסוגרים שהיו לה מסביב שיפצו אותה מחדש ונתנו עליה לוח ציון. מבחינתי, לא היה מקום לטעות, כי זו היתה אותה מצבה הנמצאת ממש ליד החומה הדרומית שתיעדתי שנתיים קודם, והתאריך הרשום עליה היה תס״ז, וגם לתאריך הזה יש להתייחם בזהירות. ומה שנכון ובטוח הוא: שהיו במחצית המאה השישית שני רבנים בעלי אותו שם, ושניהם הלכו לעולמם בהפרש שנים מועט, אחד היה עם חבריו של הרב יצחק דלויה, זה שלפי הרי״ט טולידאנו נלב״ע בשנת תצ״א. וחבר פס״ד וכתבי יד שמקצתם הודפסו. והשני היה כהר״א אזולאי, תלמידו שנפטר אחרי תצ״א זצ״ל, שחבר הגהות על ספרי האר״י ז״ל שו״ת, והגהות על ׳שולחן ערוך׳, ופירוש על הזוהר. הרי״ט טולידאנו מוסיף: מספרים עליו שהיה מלומד בנסים ובקי בקבלה מעשית, וכמוהו תלמידיו רבי יעקב פינטו, ורבי ישעיה הכהן, זכרם לברכה. ר׳ אברהם השאיר ליקוטים מפירושו על הזוהר נדפסו בתוך ׳מקדש מלך׳ של תלמידו ר׳ שלום אבוזגלו בספר אוצרות חיים, ובשער שם כתוב: הני אשלי רברבי רבני וגאוני המערב חסידי קדושי עליון. כמורה״ר אברהם אזולאי זצ״ל, וכמוה״ר אברהם בן מוסא זצ״ל. מתושבי ע״ו בישראל מראקש יע״א. כמו כן ראה רבי אברהם בן מוסא מל״ר י׳ טור ג׳.

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי-עמ'קו

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי

רבי משה אזולאי נוסח המצבה (חתיכת שיש): לציון הה׳ הש׳ כהר״ר משה אזולאי ש׳ תרע״(1910).

רבי דוד אזולאי נוסח המצבה: הה׳ הש׳ כמוה״ר דוד בר ר׳ משה אזולאי התרע״ה(1915).

רבי זרחיה אזולאי ״משה דוד גאון כתב: כי ר; יהודה זרחיה אזולאי, מתושבי מראקש משנת תקע״ב (1812). עלה ממראקש, מפאת דוחק הפרנסה הוכרח לצאת לחו״ל בשליחות עצמו ורבני ירושלים בעת ההיא. על כתב השליחות שלו חתומים: ר׳ משה עייאש, הרב יום טוב דנאן, והרב יעקב קוראל ז״ל. בראשית שנת תקפ״ט קבל מעדת האשכנזים בירושלים, תעודה המצטיינת בהמלצותיה, ובה מעידים ״כי לרב יש בן יחיד בחברון, ומצוה גדולה לעזרו כל אחד לפי נדבת ליבו בכדי שיוכל להשיאו סמוך לפרקו, ולחזק אותו לתורה ולעבודה. וחתומים הרבנים: טוביה בהרב מנדל שלמה, שד״ר ממדינת אשכנז, נתן נטע בהרב החסיד מוהר״מ מנדעל זלה״ה. ובשנת תק״ץ [1830] יצא עוד פעם בשליחות כולל הספרדים בירושלים. ועל כתב שליחותו חתמו הרבנים: שלמה משה סוזין, משה הלוי, משה בכר דדיע מאג׳ר, יהודה בן כמוה״ר רפאל נבון, חזקיה הכהן, יוסף מנשה, מנחם הלוי, שמואל הלוי, חיים רפאל סגרי.

בשליחותו זו הוטל עליו לקבץ ולאסוף את כספי הקופות הידועות, והם: מחצית השקל, רחל אמנו, שמעון הצדיק, וקופות ירושלים סתם. בידי הרב נמצא פירוש על סדר זרעים למהר״ש סריליו, אשר שב להדפיסו. ולא נודע מה עלה בגורלו של כתב היד זה. אולם פירוש הר״ש סירליו יצא לאור ע"פ כתב יד אחר בסוף תרצ״ד.

רבי יצחק אזולאי חי במאה השביעית ותוארו: הח׳ הש׳ המו״ה וכו׳ נזכר ע״י בנו כהר״ר אליהו, בשטר עריכת הסכם כתובה, זמנה אדר ת״ש (1940).

רבי שלום אזולאי נוסח המצבה: הח׳ הש׳ והכו׳ שלום אזולאי נלב״ע ו׳ לח׳ חשוון ש׳ תש״א׳(1941).

רבי שלמה אזוילוס הא׳ נוסח המצבה: החכם השלם כמוה״ר שלמה אזוילוס נלב״ע שנת תרס״ז"(1907), והוא אביו של הרב הדיין יוסף אזוילום שייזכר להלן.

רבי חביב אזוילוס נוסח המצבה: כמוה״ר חביב אזוילוס חסידא קדישא ופרישא נלב״ע שנת נוראותי״ך, היא תרפ״ג(1923).

רבי יוסף אזוילוס נוסח המצבה: חמדה גנוזה דבלי בארעא. מחמד עינינו / והילה לראשינו. בכי נוד ונהי, היה לכל העם . מספד מר צועקים כל העם. מנהל חברת הרשב״י. חבר חידושים ומאמרים ודרושים נחמדים. הלא המה כתובים בספרים הקדושים. יחיד בדורו, נזר אלוקים על ראשו. בן בתו של הרב הדיין המצוין סבא דמשפטים, כמוה״ר מרדכי הצרפתי זצ׳׳ל. ויעל יוסף ביום ב׳ כה – בחודש שבט ונקבר למחרת יום כו׳ שבט שגת בעזרת״י לפ״ק (1929).

רבי שלמה אזוילוס הב׳ נוסח המצבה: הפייטן המשורר כה״ר שלמה אזוילוס, משמח אלוקים ואדם. נלב׳׳ע בחצי ימיו הוא בנו של הצדיק כמוה״ר יוסף אזוילוס. נין ונכד לסבא דמשפטים רבי מרדכי הצרפתי זצ״ל. בן לו׳ שנים עלה בסערה השמיימה ב׳ שבט תרצ״ט (1939).

רבי אברהם אכסול נוסח המצבה (חתיכת שיש קטנה): הח׳ הש׳ והכולל והמקובל כמוה״ר אברהם אכסול. נח נפשיה שנת תר״ו(1840).

רבי אליהו אלביליה נוסח המצבה: פ״נ כהר״ר אליהו אלביליה. עין תדמע במר. על האיש כבוד הרב היקר. שנלב״ע חוץ למקומו, וחוץ לזמנו בן 54 פגעה בו מדת הדין והיתה מנוחתו כבוד ביום ראש השנה שנת התרס״ו(1906). ראיתי הספד שנשא הרב בן מוחא על חותנו הח׳ הש׳ הנגיד רבי יעקב אלביליה ז״ל, שגם הוא מת באותן נסיבות חוץ למקומו, לא יכולתי ללקט פרטים נוספים מההספד מאחר ורק חלק קטן נדפס מההספד שאבד ברובו, גם לא נמצא תאריך. וסביר להניח שזה היה בתחילת המאה השביעית.

רבי חיים אלבז נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כה״ר חיים אלבז ש׳ מזמר״ת׳(1887).

רבי יהודה אלבאז נוסח המצבה (חתיכת שיש): הח׳ הש׳ והכולל החסיד והעניו כמוה״ר יהודה אלבאז זצ״ל. נח נפשיה י״ד סיון התר״ס (1900).

רבי משה אלבאז נוסח המצבה: כה״ר משה בן כהר״ר שמואל אלבאז ז״ל שנת תרצ״ט" (1939). היה שנים רבות סופר ב״ד, ממשפחת חכמים ואנשי שם בעיר מראקש.

רבי מסעוד אלגרבלי נוסח המצבה: כהר״ה מסעוד אלגרבלי שנת לרעו״ת (1916).

רבי יעיש אלגרבלי נוסח המצבה: הנדבן הגמו״ן רודף צדקה וחסד. לחמו ומימיו נאמנים נטע נעמנים ר׳ יעיש אלגרבלי, היה חי בתחילת המאה השמינית״. והוא אביו של הנדבן, הגמו״ן כה״ר שמעון אלגרבלי הנזכר לקמן.

רבי שמעון אלגרבלי מצאתי כתב מסמך צוואה של כה״ר שמעון שכתוב בו כך:

״הגמו״ן שמעון בן כה״ר יעיש אלגרבלי, הגר ״קסיבת גחאס״ מס׳ 27, נתן בתו״מ 1=בתורת מתנה] לועד הקהילה משי״ל מחז״ק ]=מה שיש לו מחזקת קרקע]. בחצר הנקראת ״סעיד זנאני״ ברחוב צאבא. בית חד קומתי יחד עם בית המרחץ והמקווה׳ . הרשות להקדש להשכיר אותם, וכל שנה בחול המועד של פסח, יחולק השכ״ד שלהם כדלהלן: 34 לעניים ו 14 לחכמים הלומדים, והשכר הזה לא יכנס לקופה הכללית של הקהילה! ושום ועד קהילה לא יוכל לשנות את ההסדר הזה, רק הוא יהיה רשאי לחלק ע״י לפי האמור לעיל, וכל זה בתנאי שלא יצטרכו בניו בר מינן־ הרי הוא במתנה, ואם יצטרכו בר מינן, המתנה בטלה ויחזירו, והילדים יחלוקו״. וחת׳ וכו׳ ח׳ חשוון תש״ב (1942).

זה היה בית מרחץ שהיה בו אולם גדול מרוצף והיה חלק, עד שהיה צורך לייצב חזק את הרגלים על הרצפה שלא להחליק. פיר עמוק מקושת לתוכו נשפך כל הזמן מצינור בקיר קילוח מים רותחים המספקים קיטור חם למתרחצים, דליי עץ משמשים את המתרחצים לדלות מים מהפיר. ניתן להזמין מתיחת עצמות וקרצוף הגב אצל הבלן, במחיר שוה לכל נפש, הוא היה פתוח תמיד מעלות השחר ועד חצות כמעט.

רבי יחיא אלמכייס נוסח המצבה: כהר״ר יחיא אלמכייס נלב״ע ראש השנה שנת לראו״ת טוב״(1877). האיש היה מעשיריה של העיר, נזכר הרבה פעמים בשטרי מכירה וקניה של נכסים.

רבי אברהם אלעסרי בר יעקב, ״היה חבר עיר באיזה כפר במערב, מצאתיו חתום בפס״ד עם חכמי מארקש בשנת תקו״ה (1751), וחתום עמו כהה״ר דוד בן יוסף אלכלאס״. מל״ר, י״ח טור ב.

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי-עמ' קט

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי

אבני זכרון לקהיל מראכש

רבי חיים אלעסרי נוסח המצבה:

כי מוצאי מצא חיים / גבר בגוברין / בנן של קדושים / אראלים ותרשישים / כולם אנשים. כהן לראש עדתנו, סמל הענווה ויראה, כל הכתוב לחיים. זה שמו הטוב הרב חיים אלעסרי, נלב״ע ט׳ ניסן שנת תשל״ט (1979), עזב את ארץ החיים ונפשו צרורה בצרור החיים.

האיש היה מיקיריה ועשיריה של העיר מראקש, שימש שנים רבות כראש הקהילה. בתקופה קשה מאד, שהיו בה שנות הרעב, בצורת ומלחמה. בתקופת מלחמת העולם השניה, היה מטה אוזן לנצרכים בשקט ובשלווה, ומעולם לא החזיר פניהם ריקם. הוא סעד אותם ודבר על לבם, עשה בהתנדבות את עבודתו במשך שמונה שנים, הגמו״ן ׳דוד מימראן׳ שבא אחריו זכה להכרת השלטונות, אחרי החזרתו של המלך מולאי מוחמד החמישי נ״ע למלוכה, וגם קבל שכר על עבודתו מקופת המדינה.

הערת המחבר: דוד מימראן היה חברו וידידו של מולאי אברהים, בנו המועדף של הפחא אלגלאוי, הוא היה מושל אזור האטלס והדרום, עם החזרתו של המלך חשו שניהם סכנה לחייהם ונמלטו לשויצריה. (יעקב לוי ממושב מצליח).

רבי יעקב אלעסרי נוסח המצבה: הח׳ הש׳ רודף צדקה וחסד, לחמו ומימיו נאמנים כמוה״ר שלמה אלעסרי. אשריך ארץ שנטמן בתוכך נברשתא דדהבא, קדוש יאמר לו. כל ההמונים אומרים אחריו מקודש. כל היום לא פסיק גירסא מפומיה, הא למגמר – הא לאגמורי. דיין דנחית לעומקא דדינא הוא הרב הגדול יעקב אלעסרי, ויהי ביום הרביעי בשב׳ נלקח ארון האלוקים י״ב לחו׳ אייר תרפ״ח (1928) תנצב״ה.

רבי יצחק אלעסרי חתום בשנת תרפ״א (1921) בגנזך מראקש, ועוד באותה שנה נזכרו אתו שני האחים משה ויוסף, בעניין ירושה.

רבי מרדכי אלעסרי ראיתי רשום שטר מכירת בית משותף שנמכר ליעקב בן שיטרית הנק׳ ״עכו", וחתום שם אב״ד מו״ה רפאל בן מוחא. נזכר בשטר אחר הח׳ הש׳ והכולל והמפואר מרדכי אלעסרי ז׳׳ל. ועוד נזכר שם כה׳׳ר שלמה אלפסי הנק׳"בן כרואן״. וזמנו ה׳ בשבת ר״ח מיון שנת תער׳׳ב לפ״ק (1932).

רבי שלמה אלעסרי נוסח המצבה: הח׳ הש׳ והכולל כמוה״ר שלמה אלעסרי זלה״ה. נלב״ע בש׳ שבר״ו(1748).

רבי שלמה אלעסרי הב׳ ראיתי שטר חתום ממנו בגנזך מראקש בשנת רוממו׳׳ת (1932).

רבי שלמה אלפאסי נוסח המצבה: ״הה׳ הש׳ והכולל אשרי מהללו/ אכל פרי מעללו/ החזיק בידי עניים ולומדי תורה/ איש ענווה ויראה. צדיק וטוב לו: כמוה״ר שלמה אלפאסי, נתבש״ט כ׳ כסלו תרפ״ט (1929).

רבי משה אלפאסי הח׳ החזן הפייטן המהולל עלה לארץ בשנת הששים והתיישב בירושת״ו הגיה מחדש את הספר שיר ידידות ונקד אותו, נתבש״מ יום שבת עת התפלל תפילת מנחה בשנת תשנ״ב.(1952) הוא נמנה על בחירי חברתו של הפייטן המשורר המנוח רבי חיים עטר, בתקופה זו היו שניים שנשאו אותו שם, ולכן הוסיפו לו משה הקטן.

רבי דוד אלפלאץ הא׳ חתום בפס״ד עם רבני מראקש בשנת תקו״ה (1751) ליצירה. מל״ר, כח טור ב.

רבי דוד אלפלאץ הב׳ ונראה שהוא מצאצאיו של המו״ה דוד אלפלאץ הראשון.

רבי מאיר אלפאלץ נוסח המצבה כתוב: הח׳ הש׳ והעניו. נטע נעמנים. נלב״ע רח׳ חשון תרע״ד (1914).

רבי עמרם אלקיים מל״ר, כתב: ״קרוב אצלי שהוא מחכמי מראקש, חבר פירוש על אזהרות. ואני הצעיר כותב הרב בנאים, יש אתי באוצר ספרי כ״י ממנו, נספח עם פירוש אז ישיר משה למהר״ט אלקיים מחכמי מראקש, מחבר מפתח העקידה. אולם באוסף הרב משה עמאר נ״י, נמצא כתב יד נוסף.

במלכי רבנן דף מה עמוד ב, בערכו של מו״ה יהודה הכהן זצ״ל מחכמי פאם. כותב שהעתק מפתח עניינים פסוקים ומאמרים מתוך הספר, והרב מוסיף: ״חשבון הדפים שהעתקתי, כחשבון הדפים בספר מבקש ה', באותו הסדר. ובסוף הספר היה מצוי מפתח גדול בחכמה נפלאה בספר עקידת יצחק, מועתק בכתב ידו של מוהר״י הכהן. זצ״ל, אבל מחבר המפתח הוא משה אלקיים זצ״ל. בהקדמת המפתח כתב בזה הלשון: אמר הפעוט היתוש הקטן בכמות ואיכות, מצעירי התלמידים, משה בן לאדוני אבי כה״ר עמרם אלקיים ז״ל וכו׳. מצב המפתח מתפורר וכמעט האותיות נושרים ממנו. זהו מפתח יקר ערך המפרש בדרך קלה את הכתוב בספר עקידת יצחק״ יש להדגיש: כי זה (1589).

הערת המחבר: לפי מיטב ידיעתי, יש רק משפחה אחת אלקיים במראקש. אנו גרנו בבית ע׳׳ש רבי מימון אלקיים.

רבי מימון אלקיים נוסח המצבה: ״וזאת לעדה שגזר צור תעודה/ לקחת כלי חמדה. ירדה אש מהשמים/ ולקחה מחמד עינים. אחד מבני עליה/ שישב בשבת תחכמוני על התורה ועל העבודה. מפיו למדו תורה רחוקים/ ונעשו קרובים / זכה וזיכה את הרבים. ענוותן כהלל, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. צדיק שהלך בתומו / מתחסד עם קונו. ידיו רב לו בחכמה וביראה, מעשיו מה גדלו של החכם צדיק והעניו כמוה״ר מימון אלקיים. אשר עלה לשמים בשיר המעלות, בגן עדן עולם הנשמות, בש״ק ששה ימים לח׳ אלול תרפ׳׳ט״(1929).

רבי יוסף אמזלג נוסח המצבה:

״נטע נעמן /צנצנת המן. צדיק באמונתו יחיה/ משביע רצון שוכן סנה / חי מיגיע כפיו תמיד נהנה. זקן מגזע ישישים / אראלים ותרשישים. בן לארץ כמה״ר יעקב אמזלג. בן לאו"ץ יוסף אמזלג. שפיל עייל שפיל נפיק. נלב״ע בן שמונים, חודש שבס שנת תר״ט (1849).

רבי אליהו אסארף נוסח המצבה: מצבת קב׳ הח׳ הש׳ והכו׳ כמוה״ר אליהו אסראף. שלם הוא/ ושלמה משנתו/ מה רבה חכמתו. למד ולמד דעת אחריו את בניו לדרך ישרה, וזכה לחכמה וזקנה. זכה לגבורות ונלב״ע בן שמונים בשנת קרא״ת לפ״ק (1941).

רבי יהודה אסארף חי במאה השביעית הוא נמנה על ארבעת החכמים שהוציאו לאור ספרו של כהר״א אלעזר הלוי ״עבודת הלוי״ אחרי שנלב״ע, והם: הראשון, כהר״ר יהודה אסראף. ואשר על ידו השני, הח׳ הש׳ והכולל כה״ר יצחק הכהן, והטור השלישי כה״ר ידידיה צרפתי והטור הרביעי הגמו״ן ס׳ ישועה בן שושן. הספר יצא לאור בשנת תפא״ר (1921), בא סימן פקודת אלעזר.

רבי מסעוד אסראף נוסח המצבה: נלב״ע א׳ כסליו תשט״ו(1955).

רבי שמואל אסארף כהר״ר שמאל אסראף נזכר בעדות בשנת תרס״ט (1909).

רבי דוד אסבן נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כמוה״ר דוד אסבן כ״א טבת שנת תרי״ט (1851).

רבי יוסף אסדו נוסח המצבה: ״כהר״ר יוסף אסדו תרפ״א (1921).

רבי אברהם אסולין חי במאה השישית. ראה בשו״ת ״שופריה דיעקב", ס׳ ל״ד, שם נזכר מו״ה אברהם אסולין זצ״ל שחי במאה השישית והוא חתום ראשון על פס״ד, ואחריו מוהר״ר דוד צבאה ומהר״ר מימון פינטו, ומוהר״ד חזאן, ועוד. נראה חתום בשנת [תקומ״ם 1826]. ראה מל״ר, י״ח טור א/

רבי יחיא אסולין נוסח המצבה: ״ציון לחכם השלם כהר״ר יחיא אסולין י״א לחו׳ טבת ש׳ תער״ג(1913).

רבי אברהם אסייג נוסח המצבה: ״הח׳ הש׳ אברהם אסייג שנת ערבו״ת׳ לפ״ק (1918).

רבי אהרן אסייג נוסח המצבה: "כהר״ר אהרן אסייג חסיד ועניו/ נתן לעניים לחמו ומימיו /נקי כתמר/ צח כעמר. וימת אהרן כ״ג חשון שנת קחו מזמר״ת (1927).

רבי נסים אפריאט נוסח המצבה: הח׳ הש׳ החסיד והעניו כהר״ר נסים אפריאט תש״א (1941).

רבי אברהם אשקאקור על מצבת קבורתו כתוב: המו״ה חח׳ הש׳ והכולל, אור גולל: כמוה״ר אברהם אשקאקור בר הח׳ הש׳ והכולל יעקב אשקאקור זצ״ל. נח נפשו ו׳ שב״ק, נתבש״מ כ״א כסליו שנת תקס״ו(1806).

מעבר לפרטים הכתובים במצבה, לא מצאתי אזכור בכתובים. בביקורי האחרון במראקש בתיעוד האחרון, מצאתי מצבה חדשה שיש בה שנוי קל בסימון התאריך, שנת לא כהת״ה עינ״ו (1806). גם בשם המנוח הל שנוי, שכן בתיעוד הראשון היה כתוב: ׳כמוה״ר אברהם אשקו, ולא ידעתי מה מקור השינוי.

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי-עמ' קיג

שושלת חכמי  במראקש-חביב אבגי-רבי שלום בוזאגלו

אבני זכרון לקהיל מראכש

אות ב

רבי יוסף בוגאנים נוסח המצבה: הח׳ הש׳ והכולל כמוה״ר יוסף בוגאנים, נלב״ע בשנת התרצ״ט (1938).

רבי יעיש בוגאנים נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כמוה״ר יעיש בוגאנים, למד ולימד. נלב״ע א׳ תשרי שנת התרצ״ו(1936).

רבי שלום בוזאגלו רבי שלום אבוזגלו ״כנראה היה בן העיר סאלי, שהה תקופה ארוכה במראקש ולמד שם בבית מדרשם של הרבנים: רבי אברהם אזולאי ורבי יעקב פינטו זצ״ל, ויחד כתבו פירוש על ספר הזוהר. דומה כי רבי שלום היה בעל נכסים ונתפס למלכות, ובנס הצליח למלט נפשו ממות, בעוד מרבית רכושו הוחרם לשלטונות. הוא ברח לאירופה ושם הדפיס את חיבורו הגדול ׳מקדש מלך׳ פירוש מקיף על ספר הזוהר. הוא שהה במדינות רבות באירופה, שמו שורבב למחלוקת שבין רבי יונתן אייבשיץ ורבי יעקב עמדין. רבי שלום ניסה להשכין שלום בניהם, אולם ללא הצלחה. רבי שלום ז״ל היה איש העולם הגדול, את ספריו הדפיס באירופה של אז. בעזרתם קשר קשרים בלונדון, גרמניה וטורקיה.

מראקש הייתה עיר של מקובלים, גדולים בחכמת הנסתר. הידיעות על הופעתו של משיח השקר שבתאי צבי, הביאו למבוכה גדולה ופילוג בעיר מראקש. אחד מרבניה החשובים רבי שלמה אביטבול, הצטרף לשורת הרבנים שתמכו בשבתי צבי.

מי הם המקובלים של התקופה?

אם כי אלה שעסקו בכך: עשו את מלאכתם בצנעה יתירה. אמנם לימוד הזוהר במרוקו בכלל ובמראקש בפרט. היה נחלת הרבים ׳מעמך,; חוגים לקריאה בספר הזוהר התקיימו כמעט בכל בתי כנסת בעיר. חוץ ׳מחברת הזוהר׳ הקיימת מקדמת דינא, במקומות רבים ברחובות המלאח ומחוצה לו. העיסוק בקבלה שהיה מצוי במראקש, מוצא את ביטויו גם במצבות. הקברים העתיקים שנשארו לפליטה, בהם היה ציון התואר ׳מקובל׳ נפוץ. ומעבר לכך, במידה רבה של ענוה ציוו שלא להפליג בשבחם וכו׳: כך מצאתי כתוב גם על הרבה מצבות של חבריו רבי שלום ז״ל.

תיאורו של רבי שלום על מצב התורה במראקש, פתח לנו צוהר למרחב האפל והעמום, על המצב הקודר של התקופה ההיא רבת התהפוכות, ומאז ספיחיה עדיין מכים גלים. רבי שלום כתב בתיאור תמציתי וקודר על מצב לימוד הקבלה במראקש.

"הן היום ראיתי את עוני עמי אשר ״במארויקוס״, עיר ואם גדולה של חכמים וסופרים בפשטי התורה וסודותיה. וביום שנפטרו רבותי לגן עדן אלוקים המה ותלמידיהם, לא עמדו אחריהם תחתם. כי עול הגלות וריבוי המסים רבו עליהם,וכמעט נשתכחה תורה זו מהם, כי מחסרון המלמדים – חסרו התלמידים. אז – אמרתי הנה באתי בספר כתוב עלי, עת לעשות לד׳. מי ייתן ויכתבון מלי בעט ברזל ועופרת, ולא תהיה תורת האמת זו ח״ו נעדרת. ולעד בצור יחצבו, לשום להם שארית, תקוה טובה ואחרית, ואל ד׳ אשא עיני. יבא עזרי מעם ד׳.

כי במה אתרצה /אל ד׳ הלא בראשי. האנשים הקדושים/ לזכות את הרבים. אשר בדרך אמת רצים/ ואל ד׳ נגשים, יתקדשו עוד קדושה יתירה/ באש דת סודות התורה/ וילמדו הזוהר בשפה ברורה. מסוקל ומוגה כדת וכשורה/ ומסומן באותיות הפירוש כשרגא דנהורא. למצוא מבוקשם מיד ולאלתר ובמהרה.

מהאמור לעיל יוצא, כי בערוב ימיו נשתכחה תורה ממראקש, כי הוא ראה בדאגה שרבים מחכמיה נפטרו ועברו מהעולם. ואכן כך: הנה לפנינו רשימת חכמי הדור משנת תצ״א-ועד לשנת שע״ר, שנה שנפטר לבית עולמו הרב הגאון כמוהר״ר אברהם קורקוס זלה״ה.

בשנת תק״א – 1741- הלכו לעולמם הרבנים מהר׳׳ר מאיר קורקוס, כהר״א אזולאי, רבי שלמה עמאר, נלב׳׳ע תצ״ח, וחבריו מרבני מראקש בדור ההוא מאלה הידועים לנו. והם: רבי אברהם עמאר, רבי יוסף בן סעדון, ובעדותו של רבי משה דהאן למוהריב׳׳ע. מזכיר את רבי דוד מאמאן, רבי יעקב פינטו, שנסע ללונדון, רבי שלמה בנישתי, ורבי יעקב גדליה, המתואר שם אריה דבי עילאי. היה מבני חברתו של רבי שלום בוזגלו ז״ל, אשר עליו אמר ׳ויחדיו נמתיק סוד׳. רבי יהודה אוחנה בר׳ אלעזר, נסע לתוניס להדפיס ספריו בחצי הא׳ של המאה השישית. רבי אברהם בן מוסא, אחד מארבעת החכמים שחיברו מקדש מלך, רבי שלמה שושנה, רבי שלמה סבאג, ורבי שלום ב״ר משה סבאג, רבי אברהם הלוי, רבי ישעיה הכהן, ורבי אברהם פינטו, זכר צדיקים לברכה.

ראיתי במבוא לספר ׳מקדש מלך׳ שהביא מספר ׳שפת אמת ולשון זהורית׳. מפאת חשיבות הענין אביא השתלשלות הדברים מהקדמה לספר הנ״ל, וכתב שם:

"יחיד הבוחן ובודק נסתרות, וחלק בלב חכמים שכל ומדע להורות חוקים ותורות, ולהשמיע הקולות. קול יעקב מקצה ועד קצה להזכיר הראשונות. ויבינו כל יצורי ארץ היושבים בעריהן מנחת קנאות-מנחת זיכרון מזכרת עוון, קול ענות חלושה במחנה העבריים, רבו המתפרצים מינות ממינים שונים. חברי גנבים, יושבים במסתרים מעוננים ומנחשים נחשים צפעונים. אשר יצאו בקמיעות שאינה ׳מומחה יתמחי׳ הקמיעות, ויתמחי גברא הכותבים… ובלבל הלשונות בלשון. באותיות המתחלפים אהדדי ומערבב את השטן מין שאינו במינו, בכמה לשונות, להסתיר את הטומאה. וכ׳׳ש מדע וחכמה: לא מוצאים לו דבר דומה. אך ממעשיו ניכר הוא. והאיר ה׳ את עיני העברים לגול אבן על פי הבאר, ולבער רוח הטומאה. התחילו במצווה החרדים לדבר ד׳. הפו׳׳מ [=הפקידים ומנהיגים] דק״ק מיץ יע׳׳א. לצאת ולפקוד על מי ומי אשר נמצא אתו קמיעות של דופי שקבלו מן הרב רבי יהונתן אייבשיץ שהוא כעת אב״ד בק׳׳ק המבורג… שיוציאו מחיקם ויסירו אלוקי הניכר מקרבם!: ומרבים העם להביא, בכל יום ויום ונפלו מהם המרים – המרים וחתום מהם באוצרותם. ונתקיימו חמשה קמיעים מאותן שהובאו לפו׳׳ם [לפקידים ומנהיגים] הנ׳׳ל ע״י יחידים שהיו תמיד מאוהביו של ר״י [רבי יונתן] שלא יאמרו שנאה מקלקלת.

אותם היחידים העידו על האמת שקבלו אותן הקמיעות מיד ר״י. ממש, כפי לשון קיום ע׳׳י שני נאמני הקהילה דק״ק מיץ, ה״ה ר׳ איציק קאבלענץ והשני מוהר״ר גומפריד ביריע, שמשים ונאמנים דק׳׳ק הנ״ל, כפי הנדפס בתחילת הכרך הלז כדמותן וכצורתן. אשר הפו״ט דק״ק הנ״ל לגאוני ארץ לתור ולרגל את נוסח הקמיעות האלו, היש מציל את הכת מכף עול וחמץ…קשה למצוא פתח עיניים ודרך הישר כי שך דרכי נוסחה זאת בשיכם, וכולם כאחד כיוונו שאילו הקמיעות טמאים. והכותבן שהמציא נוסח קמיעות כופר באמת, הרואים באספקלריא המאירה בלבבם של הני לחשי לחשים, הולכי אחרי נחשים כפעם בפעם. אך שלא לצאת על ריב מהר נכרו לפי שעה בק׳׳ק מיץ, שהחרם של לובלין או בשאר מקומות כאשר עשו אנשי מרעין בישין, או כדמותו הוא: כחרמו של ים כפי העתק הכרוז הנדפס בכרך הזה. והקדים תחילה הגאון הגדול המפורסם הישיש האב״ד ור׳׳ט דק״ק פפ״ד. [פרוקפורט דמנהיים]11 בעל המחבר ספר פני תוכחה ומוסר. שיתן תודה על העבר.

ועל העתיד לשוב בתשובה שלימה אף שכבר שנה בחטא ונעשה לו כהיתר. מכל מקום ואולי המאור יחזירהו למוטב. ומאן לקחת לו מוסר ולא נכנע ולא שע, ונתן דבריו בפלילים, לצוד נפשות טהורות בק״ק ועיירות גדולות הקרובים והרחוקים. אשר לא ידעו וראו ראיה אמיתית, מעשה ידיו וגלגוליו כסף סיגים מחופה על חרש, חרות על הלוחות. אבני תוהו ובוהו, מזה ומזה המה כתובים. חטאתו- חטאת קסם ויכסה בבגד בוגדים, ומסך השווא ולבוש הבדים. לכסות פשעיו בכחש ובכת״ב למרחוק בקול גדול ראו כי הוא הצדיק. הניא ישרי לב בחלקלקות להאמין ולהפך קערה ע״פ ח׳׳ו, ולהרשיע את הצדיק וישתבח בעירו. [=שהראה פירוש הקמיעות להרב ר׳ שלום אבוזגלו הספרדי והרב ד שמואל ממנשישטר, המה העידו שכולם קודש קדשים וכזה כתב בכל העולם] בכן ההכרח לא יגונה להיות ׳נדפס׳ בשקרו, ולהעלות על מזבח הדפוס כרך קטן הזה אשר פי יקבנו, ׳שפת אמת ולשון זהורית׳ המלבין ומחוור הדברים כשמלה. למען האמת הנהדרת, וייכון לעד. להאיר עין חשכת מאופל והעלם ידיעה ברורה להראות לעין כל אמת. נתן לכתוב ולהדפיס מה שנתקיים עפ״י, נאמנים בבירור שיצאו אותן הקמיעות מתחת יד רבי יונתן. וגם ספר מלחמות ד/ כתבי ופסקי הגאונים, אף גם נדפס פה העתק מכתב של החכם ר; שלום בוזאגלו הספרדי, שכתב לר׳ יהונתן והוכיחו על פניו, שאותן קמיעות המתקיימות המה מלאים דופי ושמצות. וגם נלכד ר׳׳י בשקרו רבי שלום ממנשישטר שהובא בכרך הזה. וייראו כל אדם שאלוקים פעל כל זאת, שהכשילוהו עלימו לשונם וכו׳׳׳.

שושלת חכמי  במראקש-חביב אבגי-רבי שלום בוזאגלו

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי-רבי שלום בוזאגלו

אבני זכרון לקהיל מראכש

 

מכתבו של רבי שלום בוזאגלו לר׳ יהונתן אייבשיץ

המכתב נדפס בספר ׳גחלי אש', דף לח ע״ב, וז׳׳ל: העתק מכתב מוהר״ר שלום בוזאגלו ששלח לרבי יונתן אייבשיץ, אב״ד מהמבורג. ונשלח ממנו העתק ליד הגאון המפורסם אב״ד דק״ק אמסטרדם.

״חכם חרשים ה״ה כמוה״ר יונתן. אחר ד״ש להודיע שנתעכבתי פה אמסטרדם בי״ט של פסח בבית הרב הגדול, להקביל פני כבוד תורתו זכיתי. ומעניין לעניין נשאלתי עד שהתגלגלו הדברים בעניין הקמיעות ׳שבאלונה. וראיתי בכל הטענות באיזה פירוש שאפשר להפוך בזכותו של צורבא מרבנן. וכ״ש כוותיה דמר, וקצרי למילין. לתשובת הרב כוללת, קבלתי- שאם יפרשו לו הקמיעות באיזה פירוש, הס שלא להזכיר בהם שם שבתי צבי. אזי יכתוב לגיסו נר״ו לבקש מחילה. אבל תן דעתך על ד׳ קמיעות מקוימות ׳ממיץ׳. קבלתי־ שכולם בנויים על אמונת ש״צ ימש״ו, כאשר פי שטן של הדברים הבנתי. אמרים מרים- ובאצבע מורים, שלדעת הכותב באמת כוונתי. ובכן הלא תראה ארבעתן בחילוף א״ת ב״ש הולכים בסגנון א׳ ומושיע אין להם, בלתי יכולת פ׳א- ס׳ח מצה ומרור. ולעבוד אלוקי ישראל ותורתו קנאתי. ולא אנוח מעצבי עד אמצא מקום לד׳ והתנצלות מספיק מכל כת ויכולת. ובהרת כזו, מיצוה לקוץ אותה פן פשה תפשה המספחת באחי ורעי, איך אתאפק שיזלזלו בכבודו ביגון שוט לשון להם. חל עליו חובות הברית לעשות לחמץ מצות ביעור, ולשקע מרור זה בחרוסת, עכ״ל.

הספר שהיה לסלע מחלוקת

באותו עמוד גם על הסכמת רבי יעקב עמדין לספר, הודבקו תוויות שונות של בעד ונגד ראה המכתב לעיל. רבי שלום בוזאגלו, ביקש להסתייג מהסכמה לאישור שנתן לר׳ יונתן אייבשיץ, בעניין הקמיעים והזיוף. אחד הספרים שרבי שלום היה משבח הוא: ספר ׳חמדת הימים', נדפס בשנת תצ״א באיזמיר: ואשר הובא לדפוס ע״י הגאון רבי יעקב אלגאזי, ראש מתיבתא ואב״ד עה״ק בירושלים. מהאמור לעיל בחריפות הסגנון של הדברים, והקשר של הכת של שבתי צבי לעניין הקללות שהטיחו בו בספר – וגם על בעל הספר "חמדת הימים".

חמדת הימים: או צרת הימים ?

בעקבות ההשתלשלות העניינים, רבי שלום בוזאגלו מצא עצמו בתוך מחלוקת שלא רצה בה. רבי שלום בוזאגלו קבל ההסכמה של היעב״ץ לספר "מקדש מלך" בהמלצת גיסו רבי ׳אריה לייב' רבה של אמסטרדם, שהיה ידידו של ר׳ שלום בוזאגלו, וגם התארח בביתו כמו שכתב לעיל. ואולם – אך זה יצא לדפוס, והיעב״ץ חזר בו מהסכמתו. וטען שעשה את הדבר בלחץ גיסו הראב״ד של אמסטרדם שהוצרך לסור למשמעתו… וגם באר איסור כולל של ספר "חמדת הימים" בו פתח המחבר הלז ר׳ שלום בוזאגלו ולא בחכמה! "למען לא ייכשל בו אדם מישראל להכניס צרה לביתו, כי תועבה היא…ואח״כ הוא ממשיך:

ואולם כאשר הבינותי ענייניו של הספר הזה של ר׳ ש׳ בוזאגלו הלזה…שעשה פירוש לס׳ על עיונו בספר חמדת הימים כמו בהקדמתו לס׳ הנ״ל, ואני כבר פרסמתי קלון ספר חמדת הימים בספר בית מידות שלנו. קיצור הדברים, הוא אומר שמתחרט על מעשה ההסכמה. אני בתומתי החזקתי. ומאחר שכבר נעשה מעשה מעתה חל החיוב עלי ג״כ ולא אוכל להשתמט עוד. אע׳׳פ שבלבי בטלתי דיבורי. ועל הספר חמדת הימים הוא כותב: "בשחק נאמן, שאפילו היה מרבה מוהר ומתן, לא הייתי מסכים על ספרו. אחר שנראה לי בבירור שהוא חשוד ׳לאותו דבר׳, רק הוראת שעה הייתה כנ״ל. כי לא הייתי רשאי להשיב פני אדוני גיסי הרב מר באתריה, ואם לפניו הייתי הגון נטיתי שכמי לסבול עול מצוותו: ובטלתי רצוני מפני רצונו, אמנם עם כל זה עשיתי בזה תיקון גדול להיותי זריז לעשות רצון אבי שבשמים: להזכיר בהסכמתי הלזו גנותו וביעורו־ של ספר ׳חמדת הימים׳. לפרסם קלונו ברבים ולהכות על קדקוד ׳המחבר בוזאגלו׳ שסמך על משענת קנה רצוץ."

עד כאן תקציר דבריו הקשים של היעב״ץ על ספר חמדת הימים, והערותיו בענין על רבי שלום בוזאגלו.

תשובתו של הגאון רבי חיים פלאג׳י

על דבריו אלה השיב הרב הגאון רבי חיים פלאג׳י זצ׳׳ל:

״העוד אבי דדי״ שנודע בשערים. שספר חמדת ימים בנוי לתלפיות מיסוד רבותינו הקדושים חכמי התלמוד והגאונים, גדולי הפוסקים ראשנים ואחרונים. וחומר בקדש מספר הזהר הקדוש, התיקונים ובעלי הקבלה, ועילא מניהון מרן הקדוש איש האלוקים רבינו האר״י ז״ל ותלמידיו.

הרב פלאג׳י הביא שורה ארוכה של הסכמות ודברי שבח על הספר מפי גדולי הדור, מוהר״מ [=מורינו הרב משה] אלשיך, ובעלי המוסר. ואומר הרב פלאג׳י:

אחד הקורא – ואחד השומע, יתלהב לבו ומור׳א ל׳ו יעלה על ראשו׳ והדבר בדוק ומנוסה. על כן אני אנכי אומר בפי מלא כי ראוי לומר עליו בספרו המזוקק הלזה חמדת הימים, אשר תוכו רצוף אהבה לאהוב את ה׳ אלוקנו ולאהבה אותו. כי דברים היוצאים מהלב נכנסים ללב״.

הרב פלאג׳י משיב על מה שכתב הרב יעב״ץ. שהספר חמדת ימים שהוא כס׳ ׳המירוס והמינים׳ ח״ו! הרחיב הרב המחבר פיהו. ובסוף הביא דברי תלמידו. שכתב

וז״ל: וירא להגיד לי שראה כן בספר חמדת הימים אף כי איננו אתי. כי הוא יודע באותו ספר, שהוא אחד מספרי הפוקרים עכ״ל. ואחרי המחילה רבתי, אנכי אומר עליהם, כי שרי להם מרייהו לומר כן על ספר קדוש וסהור ממולא תורה ומצוות ומע״ס דעת ויראת ד' מייסוד רז״ל הראשונים והאחרונים ומארי קבלה. ועל הכל ירא אנכי לומר כי דדו פוגע בכבוד כמה וכמה רבנים גאוני עולם כמוהו. אשר חבבו מאד דברי הספר הקדוש הזה.

היו דברים שהרבנים הנז׳ נאחזו בהם כגון: ספירת העומר בערב השני של פסח. לפי בעל חמ״י המסתמך על הקבלה לברך על הספירה אחרי הסדר. ועוד דעה בעניין ברכת הנערים לפי דעת חמ״י לברך אותם רק ביד אחת על ראשם יד ימין: וגילו בהם כביכול דברי אפיקורסות ומינות ומנהג פתיות… כדבריהם ז״ל וכו׳. ועל כך השיב הרב פלאג׳י ז״ל:

לענ״ד תמיהה גדולה יש לי על הרב!. באם הוא חשב לתפוס אותו שטעה בדין בעניינים לעיל. עונה הרב: אדרבא. מציגו שהיא דעתם של רבנים גאוני עולם: הרא״ש ושלושה רבנים מקובלים. אם כן: מה עניין חירוף וגידוף על דבר הספר הקדוש הזה בכללות. הרי- הם למה -ולא כלום!. ואחר מח״ר [=מחילה רבתי] בנשיקת יד ורגל קדשו מכבוד תורתו, לא צדקו דבריו כלל! ואם חרה לו על אשר היה מודה בשבתי צבי, אין זה נוגע בעניין התורה״, ע״כ.

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי-רבי שלום בוזאגלו

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי

אבני זכרון לקהיל מראכש

מכתבו של רבי שלום בוזאגלו לידידו רבי דוד מילדולה

מכל האמור לעיל, חשוב להביא מכתבו של רבי שלום בוזאגלו בכל הנוגע לעניין מחלוקת לעיל, וזה מכתבו של רבי שלום בוזאגלו לרבי ׳דוד מילדולה׳:

״ידידנו מורינו הנעלה נר״ו. עתה קבלתי מכתב מרבי אליהו ומבקש ממני ומהרב יהונתן. ווהיות ואין לי פנאי לכתוב לו התשובה. ובשבוע הבא לכתוב לו בפירוש: אפילו על חללו של עולם לא אשנה את דיבורי: ומה שכתבתי באגרת לרבי יונתן מאלטונא, על שקרא אותה הרב נר״ו המרור בחרוסת. הוא מה שאני אומר עוד, היות והוא מה שאומר לעתיד לבוא! כי: אותם ארבע קמיעות מלאים דופי מאמונת ש״צ. אבל אותה ׳קמיע׳ שאני העתקתי, פירושה כפי אותה נוסחה בלי תוספת או מגרעת, וכן הוא פירושה מפי המחבר. ואם כן: איני יכול לומר זולת מה שכתבתי באגרת, ובה מפורש מה שעבר בכלל ובפרט, והנה אותה אגרת היא בידי כי שלחתי אותה עם ארבע קמיעות.

וממנה לא יחסר ולא יעדיף, כי ההעתק שלהם הוא בידי. ואם כן לא ימחה ולא יקוה ממני שום תוספות, או שינוי לשון חלילה.

ועוד: הספרדים עכבו עלי שלא להכניס ראשי בסלע המחלוקת של האשכנזים [אזהרת הרבנים הספרדים מבני חברתו בלונדון ודברי הגנאי של היעב״ץ עליו.], ולכן לא אטפל עוד בדבר הזה. מתחילה הכריחוני בהמבורג לבקש השלום, וכשלא רצו, משכתי ידי. כי אני שלום וכי אדבר ולא לחרחר ריב. ולכן ימחל שאין לי עוד לכתוב – כי אם הכתוב באותה אגרת. ובלעם ימ״ש אמר: אם ייתן לי מלא ביתו כסף וכו׳ לא אוכל כו'. וכ״ש אני שהושלכתי לאש על קנאת ד׳: ומסרתי נפשי וד׳ שהצילני מכבשן האש. הוא יעזריני על דבר כבוד שמו. ואז תהיה תשובתי לו, וכן גמרתי בדעתי, והעתק אותה אגרת משמרתי למזכרת. ותמהתי על השומעים דברי רוח, ודנים על תורה שבע״פ עד מפי עד ־ וזו אינה עדות. כי זה עיקור הדת! וצריך מפיהם ־ ולא מפי כתבם. ועד היום איני יודע מה שכתבו לפ״פ על שמי כי אצלי דבר זה זר מאוד. בני ישראל לא ידברו דבר כזב בעניין בטח, ומה שהיה הוא שיהיה. ובעתיד זה הוא מה שאומר, ולא אטפל עצמי בדבר זה לבלבל ראשי. כאמור: וכך תהיה תשובתי לאליהו.

׳בהקדמתו לספר כסא מלך פירוש על התיקונים הוא כותב:

״מוצל מאש פעמים, ממלך ישמעאל ושר צבא חילו. ומוסף: להקדמה הנ״ל וז״ל: פי המדבר בתחנונים יחונן / כמו אוד מוצל מאש ביום המעונן: שחולק שללי הון עתק הגלוי, ובזזו גם הנטמן / ולב מלך ביד ד׳- הפך לבו עלי מאויב לאוהב נאמן, כי כפשע ביני ובין השרפה אשר לה הייתי כפות ומזומן,״.

רבי שלמה בוזגלו נוסח המצבה: "כהר״ר שלמה אבוזגלו שנת תס״ר״(1900).

 

רבי הדאן בוז'ו נוסח המצבה: ״נכד להרב הגדול סבא המשפטים שלמה חזן, בן הרב בעל השולחן הטהור בעיר מראקש וירושלים, כמוה״ר אלעזר חזן, נתבש״ט תש״ב (1942).

 

רבי אליהו בוחבוט הא׳ נוסח המצבה:

״חכו ממתקים/ וכולו מחמדים-

תם וישר, נעים זמירות ישראל:

כך קונן עליו ואמר לבנו/ אחד מבני חברתו-

ובו אנו רואים חליפתו/ תהי כבוד מנוחתו:

הבן קרא עליו בקול מר/ ואמר-

הלא אם כה – ואם כה, אותנו עזב/ ולא דאב:

שירים ומזמורים, בנועם/ וטעם-

ערגת השירה/ כסירה. ׳ ׳ואסתכבר׳ / בדבר:

ובקשה באישה/ במות גירשה׳

פני יוצרו וצורו בכל שבת קבל / מי מלל ומי פלל:

ואנחנו פן- אל – פן בחידות/ שיר ידידות-

עלי גבר חמודות / זמן חומר פרידות:

קרבי לאיש סודות/ בחגורת שק ותנודות-

זמירותיי שדודות/ ורק קורות צרודות/ לרוח תעודות-

מצירה בתנודות. לבעל תום ומידות:

לו קדים בתודות/ חצות ליל להודות /

א-ל מלך כבודות / לא-ל עולם העתידות/ ומראה ולא בחידות״:

נלב״ע כו׳ לחו׳ סיוון שגת התרכ״א (1861).

 

רבי אליהו בוחבוט, הב׳ נוסח המצבה:

הח׳ הש׳ כהר״ר אליהו בוחבוט, הגמו״ן פזר נתן לאביונים, הוא חותנו של הרב סבא דמשפטים כמוה״ר יעקב אבן חיים. עלה לגן עדן עולם הנשמות ארבעה ימים לח׳ אלול שנת התרצ״ו(1936).

 

רבי אפרים בוחבוט בן המנוח רבי מימון בוחבוט והוא אביהם של החכמים הר״מ. ראיתי צוואה שציווה להם כל רכושו לשוב ולחלוק בניהם, ואסר עליהם למכור ולמשכן אלא רק על מנת לקנות קרקע אחרת.

 

רבי שלמה בומנדיל נוסח המצבה: נפטר לבית עולמו בשנת תרל״ג כך מצאתי כתוב על אבן הציון שלו, שם משפחה ידוע מאלג׳יריה.

 

רבי אברהם ביטון נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כה׳׳ר אברהם ביטון נלב״ע ח״י תשרי שנת בדר״ך אמ״ת (1907).

 

רבי ישראל בנישתי נוסח המצבה: מצבת קבורת הזקן הכשר ישראל בנישתי. ז״ך לחו שבט שנת רמ״ד! (1484) ציון זה מהווה תעודה מוכחת שמשפחת בנישתי או אבי המשפחה, היו חיים במראקש מלפני התאריך הר"מ. המצבה השתמרה יפה כולל התאריך בשלמותו, והמצבה עדיין עומדת בשלמותה וכך היא נראית בתמונה לא נחסר ממנה דבר.

דומה כי בני המשפחה הגיעו למראקש במאה הט׳׳ו ואולי לפני כן, משפחת בן בנישתי היא שושלת בעלת יוחסין ארוכת השנים, אשר כמעט ואין דור בדברי ימיה של מראקש שבניה לא לקחו חלק בהנהגתה.

 

רבי חנניה בנבנישתי נוסח המצבה: הזקן הכשר ר׳ חנניה בנישתי ז״ל. רוח הבריות נוחה הימנו רחים ומוקיר רבנן תם וישר. נלב״ע יום שב״ק ער״ח אב רחמן שנת תסי׳׳ג לפ׳׳ק (1713).

 

רבי דוד בנישתי"חי במאה השישית רמו׳׳ץ במראקש. נמצא ממנו פס״ד בשרת משפט וצב״י, (חלק א׳ ס׳ מ),

וחבריו הם: כה״ר מרדכי ב״ר יעקב אבן חיים, והרב שלמה עמאר ב״ר אברהם עמאר, הרב יוסף בן סעדון, זכר צדיקים לברכה. ובפס״ד אחר נמצא חתום עם הרבנים אברהם בן ממאן וכמוהר׳׳ר שלמה בנישתי. והוסיפו לו הציון של כמוהר״ר דוד בנישתי קשישא, ונראה שזה הוא דוד הנז״ל, שהאריך ימים וזכה לזקנה מופלגת, זכר כולם לחיי העולם הבא״ [מל״ר, כה טור א׳).

משפט השותפים ״מפאס ומראקש״

״בפס״ד שבמשפט וצב״י הנ״ל משנת תס״ח (1708), רבי דוד בנבנישתי חתום ראשון עם שני הדיינים רבי יעקב בן חיים ורבי יוסף בן סעדון זלה״ה. במשפט כת א׳ השותפים ממראקש מסעוד דהאן ובנו. וכת ב׳ הידועה בשם שלמה גבאי מפאס. עשו שותפות ביניהם בפאס על מנת למכור ולשווק סחורות בשווקים של מחוז ׳דוכאלא׳.

השותפים של שלמה גילו חיש מהר שהאיש כבד מדי, וחלקו בנטל השותפות דל. ובאיזה שלב החליטו לפרק את השותפות ׳בדוכאלא׳. שלמה התנגד לפירוק עד שיחזרו ׳לפאס׳, כפי שהתנה עליהם. ובאשר הם חלקו אתו את הכל למרות התנגדותו, הוא מסר מודעה אצל חכם שם ׳בדוכאלא/ שהוא אינו מכיר בחלוקה, ותבע אותם לדין במראקש. שם קבעו לו בב״ד פשרה לקבל תוספת של מאה וששים על חלקו, ובתמורה ימחל אחד לשני על תביעה או טענה. והשותפות בטלה מאב התס״ח (1708), ע״כ תקציר דברי חכמי מראקש הדיינים: דוד בנבנישתי, יעקב בן חיים, יוסף בן סעדון.

מסעוד ערער על פס״ד בפני ב״ד של פאס זלה״ה. חכמי פאס דחו את הפס״ד של חכמי מראקש, וקבעו: היות ותחילת השותפות היתה בפאס וכו'. ועוד הם ראו וידעו ששלמה הוא אדם איטי וכבד. ועושה את העבודה באוהל כפי יכולתו. ונעים לו בחברתם ואינו חפץ בפירוק השותפות, עד שיחזרו לפאס.

יפרעו חובותיהם, ויתנו חשבון זה לזה, וישבעו זה לזה שבועת השותפים וכו'. הפשרה בטעות היתה. לכן ירדו עמו לחשבון בגמר זמנה של השותפות, ע״ש.

על הפסק חתמו החכמים: יהודה בן עטר, יעקב אבן צור, ושמואל צרפתי זלה״ה. תמכו בדבריהם וחתמו: חכמי צפרו ישועה בכמה״ר משה בן חמו, ושמואל בן חותא זלה״ה.

 

רבי אברהם בנבנישתי בר יצחק הראשון? אין לנו ידיעות עליו, נמצא חתום בפס״ד בשנת תצ״ב (1732). מל״ר, יב טור ג.

רבי יהודה בנישתי מרבני מראקש, והוא אביו של מוה״ר יוסף בנישתי, שהיה חי במאה הה׳ והו', הנדל היה חסיד וקדוש. במכתב לבנו מתואר כך: בן לאדוני אבי צדיק מורינו ורבינו חסידא קדישא מורינו כמוה״ר שלמה בנישתי. רבי יהודה חי בש׳ תק״ו(1746), מל״ר, נא טור ב.

 

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי

עמוד קכג

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי- בצורת במאראקש

אבני זכרון לקהיל מראכש

רבי שלמה בנישתי בן מו״ה יהודה, חתום בפס״ד ש׳ האמנת״י תק״ו(1746). מל״ר, קיז טור א, (ואולי הוא רבי סלאם הנכר להלן).

רבי יוסף בנישתי ״מרבני מראקש במאה חי חמישית ששית. בזמן המגפה בש׳ תקנ״ו (1796), מתו הרבה מהמגפה שהייתה אז במראקש. בניהם גם ממשפחתו של הרב, והוא היחיד ששרד מבני משפחתו. לאחר המגפה באו אצלו מראשי הקהל של מראקש ושכנעו אותו שעליו לשאת אישה כדי להניח זרע ושם לבני משפחתו, השיאו לו בתולה חשובה, ונולד לו ממנה בן והוא מוה״ר ישראל בנישתי״, מל״ר נט טור ד.

רבי סלאם בנישתי נוסח המצבה: נתבש״מ שנת תר״ב (1842).

רבי ישראל בנישתי נוסח המצבה: נתבש״ם בש' תרל״ד [1874]. הוא בן הזקונים של הרב יוסף בנישתי הנז״ל, שנולד לו אחרי שמתו בניו עקב מגיפה בש׳ תקנ״ו(1791).

רבי מאיר בנישתי להלן נוסח המצבה: האי שופרא דבלי בארעא המו״ן כה״ר מאיר בן לאותו צדיק כמוה״ר שלמה בנישתי זצ״ל ,שנפטר לבית עולמו תרנ״ס [1899].

רבי חיים בנבנישתי ״היה חי בזמנו של רבי יעקב אבטאן שנלב״ע תרל״ג זלה״ה. ולפי מל״ר חי קרוב למאה ועשרים שנה. בלילה אחד התעורר באמצע הלילה, וציוה על בניו להוליכו לביתו של רבי יעקב אבטאן זלה״ה, הבנים מלאו את מבוקשו. נשאוהו לבית הרב, ואמר לו: עד מתי אתה לא מתבייש להתפלל בתפילין פסול שחסרה בו אות בתיבה פלונית … ותכף בו במקום בדקו את התפילין ומצאו כדבריו״. מל״ר, לד טור ג. נוסח המצבה בחתיכת שיש זעירה: מצבת הה׳ הש׳ חיים בנישתי, נתבש״מ י׳ לחודש תשרי שנת תרס״ד (1904).

רבי יעקב בנישתי נוסח המצבה: כאן נח נפשיה של החכם השלם כמוה״ר יעקב בנישתי, נלב״ע שבת קודש תמוז תרס״ג(1903).

מעבר לכתוב לעיל מצאתי במלכי רבנן, דף עא טור ג, כתוב בזה״ל: ״כה״ר יעקב בנישתי ז״ל, בבית ׳עקד׳ הספרים של משפחת אלבז שבעיר צפרו. ראיתי כתב יד ישן, ויש שם פירוש על איזה מאמרים. ובסופו כתוב בזה״ל: זה מספר כ״י של הר״ר יעקב בנישתי מראקסי״. לא ידוע אם זכה הכתב יד להוצאה לאור מסיים הרב מ״ר.

כן איתרתי עוד כמה מהמצבות של המשפחה, אך במרביתם הן שבורות או הכתב בהן נטשטש ולא ניתן ללמוד מהן כלום.

רבי יצחק בנישתי נוסח המצבה: עין תדמע על האי שופרא דבלי בארעא. חבל על דאבדין, שלם ומידתו שלימה בכל מידות אשריו נוח לבריות, תוכו כברו יראת ה׳ אוצרו אשר קדשוהו שמים. אוי ביא- ביא נזעק במר על הלקח ארון האלוקים הח׳ הש' והכולל יצחק בנישתי, נלב״ע שנת תער״ב (1912).

רבי חביב בנישתי נוסח המצבה: מצבת הזקן הכשר חביב בנישתי ז״ל. נלב״ע ח׳ תמוז שנת התרע״ה (1915).

רבי יוסף בנישתי השני בן כהר״ר שלמה בנישתי, נזכר בחתימת שטר ירושה עם כה״ר יהודה בן כהר״ר הח׳ הש׳ המוץ שלמה בנישתי, שנת העתיר״ו(1926). רבי יוסף הוא אביו של רבי שלמה השלישי זצ״ל.

 

אות ג׳

רבי אהרן גבאי נוסח המצבה: כהר״ר הח׳ הש׳ אהרן גבאי ז״ל, יח׳ לחו׳ תמוז ש׳ התר״ך

.(I860)

רבי שלמה בן דוד גבאי בהסכמת חכמי מראקש, ״נתמנה על ביצוע התקנה לדרך גביית כספי ההקדש וחלוקתם לתלמידי חכמים ועניים, בשנת בברית״י(1864) [גנזך מראקש חוב׳ 1929].

רבי שמעון גבאי נוסח המצבה: ח׳ הש׳ והכולל שמעון בנו של הח׳ הש׳ והכולל הדיין המצוין כמוה״ר יעקב גבאי. נלב״ע ביום ד׳ בשבת שנת תרס״ו(1906).

רבי יעקב גבאי נוסח המצבה: פ״נ הח׳ הש׳ כמוה״ר יעקב גבאי נ״ע, נלב״ע יח׳ תמוז שנת עזר״ת (1917).

לא יודע אם יש קשר בן שני החכמים האלה, גם מבחינת הבדלי הזמן. רבי יעקב האב, נלב״ע בשנת עזר״ת (1917) ורבי שמעון הבן, נלב״ע בשנת התרס״ו(1906).

רבי מסעוד גבאי נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כמה״ר מסעוד גבאי נלב״ע התרצ״א (1931).

רבי אליהו גבאי הה׳ הש׳ החזן, הרב המפואר. הפייטן המהולל, נעים זמירות כה׳׳ר אליהו גבאי, הידוע בכינויו אליהו ׳למואגני׳ [=השען] חי׳ במאה השביעית והשמינית היה מתפלל כחזן בבהכ״נ של הרב הדיין כהר״א סמאנא זצ״ל. או בכינויה הידוע ׳צלאת מולאי ייג׳י.

רבי יעקב גדליה מו״ץ במראקש חי במאה החמישית. והוא אחד מארבעה שהיו בחברת מוהר״ר שלום בוזגלו, מחברי מקדש מלך. ובהקדמתו לספר הנז׳ תארוהו בזה״ל: אריה דבי עילאי דיתיב בתוואני לבאי, הנמנה תמיד לכל דבר מיצוה, ויחדיו נמתיק סוד באהבה ואחווה. הוא אחד המיוחד מבני עליה מעלת הח׳ הש׳ הדיין המצוין כמוה״ר יעקב גדליה זלה״ה. יש פס״ד ממנו בש׳ תצ״א (1731) באגדיר, יחד עם מו״ה משה בלחזאן ז״ל היה מורה צדק באגדיר. מל״ר, דף ע טור ד.

רבי יהודה ג׳ייאן אחד מחכמי מראקש חי במאה הא׳ לאלף השישי, ונתבש״ט ה״א ע׳ (1310). והזכיר אותו הגאון החיד״א זצ״ל, בשה״ג, אות ר׳ יהודה בן גליל. מל״ר, מד טור א.

רבי שלמה גנון נוסח המצבה: חתיכת ציון קטנה שעליה כתוב: שלמה בן אברהם גנון שנת תפ״ח (1728) יתכן ורבי אברהם הדיין ז״ל שייזכר להלן, נמנה על צאצאיו.

רבי אברהם גנון נוסח המצבה: מצבת קבורת הח׳ הש׳ והכולל סבא דמשפטים כמוה״ר אברהם גנון.

המצבה עשויה כולה טיט צמודה לקיר מכוסה ירוקת, כי השמש כמעט ואינה מגיעה לה. אותיות הטיט מתפרקות יחד עם הירוקת שעל המצבה נשאר עליה המספר 666 כלומר שנת תרס״ו(1906).

רבי סעיד גנון להלן נוסח המצבה:

צדיק כתמר יפרח האת לעדה / לקחת כלי חמדה־

נטע נעמן/ זית רענן/ צורבא דרבנן שליח ציבור ומלמד תינוקות של בית רבן ועל המונים דרשן:

ירא ה׳ מנעוריו /מה גדלו מעשיו.

צדיק בתומו מתהלך, החכם השלם והכר, סעיד גגון.

עלה השמיימה יום ד׳ ב׳ לח׳ אדר א׳ התרצ״ח 19381).

בצורת במאראקש

להלן סיפור מרתק, החושף גדולתו של רבי סעיד גנון ז״ל. גשם אחד מתחלואיה הקשים של מרוקו בכלל ומראקש בפרט, אלו השנים השחונות החוזרות על עצמן במחזוריות בלתי צפויה, לרעתן של השנים הגשומות. אחת קשה מבניהם אני זוכר בשנת 1935/6. היו אלה שנתיים של יובש, שסחט כל טיפה של לחלוחית מהארץ. ימים קיציים, ולילות של קור יבש החודר לעצמות. בני אדם מזי רעב מתים מחוסר תזונה מינימלית שאינה בהישג יד, והעיניים נשואות אל על בוקר וערב, מצפים לרחמי שמים. עצירת הגשמים, היתה השיחה שעליה מדובר בפי כל, ומסתיימת בבקשה השגורה בפי כולם ערבים ויהודים כאחד: אללה ייעתקנא בשתא [= ה׳ יחיש לנו גשמי ברכה]. הצרפתים לא היה בכוחם לזון מיליוני הפיות הרעבים. להפך, בזמן השפע הם אכלו את טוב הארץ. ונראה אז שזו לא היתה הבעיה שהדאיגה אותם, הם לא אלו שפתחו תחנות חלוקת מזון לרעבים. על כל פנים את אלה שעדין יש בכוחם להתפלל עשו זאת כל אחד בדרכו, והחשוב מכל כולם כאחד. המוסלמים קראו למאמיניהם לתפילות המוניות, ועצרות קרואות בערים ובכפרים. ׳הטולאב׳ [=מלמדי התינוקות] הוציאו תלמידיהם לרחוב בתהלוכות של קריאות קצובות בחרוזים. כגון: סבולא עטשאנא ג׳יתהא יא מולאנה [=ר״ל : השיבולת שחונה / אדונינו הושע נא]. או לשם גיוון: אלחרראייתא  טלאב שתא יעטיך אלאה. קריאה לנחליאלי: [=נחליאלי בקשי גשם/ אותך ישמע ה׳].

תהלוכות כאלה היו לאות אזהרה לבאות. שנות בצורת במרוקו, היו מותירות אחריהן חללים לאלפים ומאות, ורבים מתים מרעב ומחלות מתלוות. מהגרים כפריים זורמים לערים למצוא תעסוקה כלשהי שאיננה בנמצא, ולו תמורת מעט אוכל בלבד. הם שולחים את ידם בכל, ומי יבוז לגנב שגנב דבר מה לאכול- ועוד יותר מיהודי. אבל מאחיו המוסלמי אם ינסה לשלוח יד בגניבה, הרי הוא מתחייב בנפשו!. סיכוייו יהיו יותר טובים לקבל משהו אם יבקש כצדקה, ולכן היהודים היו מטרה נוחה לחמסנים רעבים. יושבי ההר הכפריים בשנות בצורת, היו משתמשים בסוג של שיחים בעלי שורשים של ליבה לבנה רכה. עוקרים אותם מהאדמה, מייבשים וטוחנים אותה כתחליף לקמח. לחולים וחלשים היה נצבט בבטנם ומקרב את סופם, ורק מעטים מסתגלים ומחזיקים מעמד לסוג רע זה של אוכל. ודומה היה כי הרבה מהם העדיפו למות עם בטן מלאה ומהר, ולא מיתת רעב של גסיסה מתמשכת ר״ל.

מכל האמור לעיל, אין זאת אומרת שהיהודים מצבם מניח את הדעת, אבל הודות לעזרה ההדדית בניהם ושל אחיהם מקרוב ומרחוק. היו מצליחים איכשהו לשבור בקושי רעבונם, כי לא תמיד הקומץ משביע את האריה, אבל בדרך כלל היה בו כדי להשיב נפש.

עמוד קכז

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי בצורת במאראקש

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי- בצורת במאראקש-׳לעאם דראוז׳ [= שנת האורז]

אבני זכרון לקהיל מראכש

׳לעאם דראוז׳ [= שנת האורז]

כך יזכרו שנתיים של הבצורת שעליהם דובר למעלה. וזאת בגלל היוזמה של פרנסי הקהילה לספק מנת אורז לעניים, שאין ידם משגת לחם. ואכן זאת היתה מנת החסד שהצילה רבים מחרפת רעב, וגם לא מעט משכיניהם המוסלמים שבאו מחוץ למלאח הצטרפו לתורים וקבלו את ׳המנה׳ במידת האפשר.

הייתי עד למקרה של משפחה בת שישה נפשות, אשר בקושי רב השיגה ידה ק״ג קמח לשתי כיכרות לחם. שלחה אותם למאפיה ולא חזרו משם כי נחטפו בדרך! זה היה החורף השני של בצורת, וכעת השידפון מכה בכל עוזו בשדות החיטה. רוח שרבית אינה נושאת אתה לחלוחית של תקוה, השדות קמלים והולכים והלב נצבט למראיתן, והעיניים נשואות לשמים.

מאחר וכוחה של התפילה משותף למאמינים בשני העמים, כי ביכולתו של הבורא להושיע. ויהודים בודאי אינם יוצאים מכלל זה. רבני העיר הוציאו מודעה ברבים, להודיע בכל בתי הכנסת של העיר בנוסח הקבוע והידוע בעתות כאלה. אחינו בית ישראל בעיר מראקש יע״א שמעו! וכו׳ יום צום ותפילה נקבע ליום פלוני ובמקום פלוני, שם נתפלל שהשם יענינו בגשמי ברכה וכו׳.

היום נקבע לאחד מימי השבוע, תכונה רבה אפיינה את ההכנות לקראתו, כל היהודים ללא יוצא מן הכלל דחו כל עסקיהם שנקבעו לאותו יום. רבני העיר קבעו את סדר התפילות. הדיין רבי מרדכי קורקום, שהיה לפנים ראש הישיבה על שם רבי אברהם אזולאי, דרש ודבר אל ציבור המתענים, על חומרת המצב של בצורת ורעב בעוונותינו. ראוי לציין שלא הכרתי את כל הרבנים שהיו אז במעמד המרגש ההוא, צעיר לימים הייתי בקושי בן שמונה. רבי פנחס הכהן זצ״ל, היה מוכר לי כבר אז בהיותי מתלווה לאדוני אבי ז״ל לתפילת הוותיקין בבית הכנסת במלאח, הרב היה מתפלל קבוע שם בימי החול בלבד.

משהו מאותו היום מהדהד ונחקק בזיכרוני הדל, על פרשה מופלאה בעלת השפעה המלווה אותי לכל ימי חיי, ולא אותי בלבד. כל אלה שזכו למעמד הגדול ההוא, יזכרוהו ויספרו אותו לדורות. צדיקי הדור נתבקשו לעמוד ולהתפלל, בענוותם התחככו בשיעור קומתם לאדמה, אך קולם הבקיע רקיעים, ונענה ממרומים. בדבריהם הטו לבבות ההמון לתפילה אמיתית הבוקעת מהלב, ובאמונתם שהנחילו לנו. אבות ובנים צעדו חרישית לעבר רחבת התפילות בבית העלמין, הרחבה נמצאת מרחק מה מקברי אבות העיר. לא היו כסאות להושיב את האלפים שהגיעו, אבות ובנים ותינוקות של בית רבן, לא נפקד ממנו איש. הרבנים נצחו על המעמד בשמש יוקדת, שמים כחולים וזכים שאינם נראים כלל כחלק מחודשי החורף הרגילים, וללא כתם ענן כלשהו שנראה באופק הרחוק. רבנים דברו אל העם בקול בוכים, וסחפו איתם רבים

  • בבכי חרישי. עברו שעות בקריאת תהילים במלואה כמה פעמים, ׳וכל עוד השמש במרומים, אין להתייאש מהרחמים׳. שני מזמורים שיננתי עם הציבור הגדול של אותו יום, פעמים אין ספור. על אחד חזרו כמאה פעמים כך נאמר לי, זה היה כנראה בעצת מקובלים שהיו שם, מזמור שיר לך דומיה ד׳ ולך ישולם נדר שומע תפילה אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרך וכו׳ מכין הרים בכוחו[נאזר בגבורת ראה שם במסכת תענית דף 6 עמוד ב׳ בא להזכיר גבורת גשמים.] פקדת הארץ ותעשריה פלג אלוקים מלא מים וכו׳ הקהל גומר את המזמור "ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו"… וחוזר חלילה. אלפי מניפות מרוקאיות, שמשו בידי בעליהם ׳מצילות׳ כמגן מפני השמש המכה על הראש. ומקררת קצת את הפנים הנוטפים… נדמה היה שהמזמור היה למעגל שראשיתו כהתחלתו ללא סוף, וחוזר חלילה כתחליף למעגל של ׳חוני׳ בשעתו. וכל פעם שחזרו על אותו מזמור, נראה שמשהו משתנה שם למעלה. גוון השמש נשבר אט אט, והמזמור כל פעם מקבל חשיבות עילאית מפי המתפללים. ואם כבר, הרי זה הזמן להתפלל מנחה.

בשעת המנחה שביב של תקוה ובטחון ליווה את המתפללים, אחד המקובלים נתבקש לעמוד כחזן לתפילת המנחה, הוא היה אחד מאלה הנחבאים אל הכלים המוכר רק ליחידי סגולה. קהל האלפים עמד על רגליו. תלבושתם השחורה של המתפללים, לפני כמה שעות היתה מעיקה מאד בקולטה את קרני השמש שהיתה מנת חלקם כל היום. הנה זה עתה החילה לפרוק מעליה את החום שפינה מקומו לרוח קרירה, וההמשך ממשמש ובא. קהל האלפים נמצא על רגליו לתפילת ׳שמונה עשרה׳, עומדים ׳צפופים ומשתחווים רווחים׳. הצבע השחור של הבגדים נעלם זה עתה ופינה מקומו למעטה הרחמים. טיפות הגשם כאלו עמדו במקומם, מבלי לפנות מקום לאחרים שיבואו תחתם. נדמה היה שקהל האלפים שעומדים כעת לתפילה, אינם אותם האנשים חפויי הראש שלחשו מזמורי תהילים לפני כן. הגשם מעליהם הולך והתחזק, לרבים מהם התערבב הגשם בדמעות של אושר מעינם של קהל המתפללים. נדמה היה שכל אחד מהם ראה את עצמו כאדם המאושר עלי אדמות כי הוא היהודי שתפילתו נשמעת, שזה עתה נפל בחלקו לקדש שם שמים ברבים. אותם אנשים שעד לפני זמן מה נראו כאנשים אפורים שהזמן הכביד עליהם עולו, מתחזקים באמונתם, חוסנם היחיד שזה עתה הוכיח בעליל שלא הכזיב. תמה תפילת מנחה בשירה אדירה של ׳אדון עולם אשר מלך׳. כך ליווה הקהל את הרבנים, משעת מנחה ועד למחרת, לא פסקו גשמי ברכה יהודים יצאו איש למלאכתו, ריווח והצלה יעמוד ליהודים הפעם גם שכיניהם הודו בכך.

הרב רבי אברהם חפוטא שליט׳׳א, בן רבי יאיר חפוטא רבה של העיר באר יעקב, נתבקש לטפל בהוצאת ספריו לאור של הדיין רבי מרדכי קורקוס זלה״ה, על ידי המשפחה. כתב על הצדיק הרב מרדכי קורקוס בעניין עצירת הגשמים לעיל: המחבר ז״ל היה עמוד העבודה והתפילה כאחד מצדיקי הדור. מסופר שם מעשה אחד על גדולתו וחסידותו של רבי מרדכי קורקוס, ומעשה שהיה כך היה. היתה שנת בצורת והיה יוקר וצרות רבות בעקבותיה, ואז פנו אליו גם מצד הגויים שיעמוד בתפילה לביטול הגזירה, הוא גזר תענית ציבור. כנם את הציבור הרחב אל בית החיים ליד הרחבה של קברות הצדיקים, רבי חנניה הכהן זיע״א ושאר קברות הצדיקים אשר בארץ המה, בבית החיים הגדול של מראקש. שם אמר דברי התעוררות בבכיה רבה, ותבע מהקהל שישפרו מעשיהם ויטיבו דרכם, וכל העם געו בבכיה. ובגמר התפילה בחזרתם לביתם התקדרו השמים בעבים, וארובות השמים נפתחו, תפס אותם הגשם בדרך, והיה מזה קידוש שם שמים גדול ברבים. כל זה בפשטות ובענווה גדולה המאפיינת חכמי מראקש, כדרכם בקודש ענוותנים ונחבאים אל הכלים״ וכו׳.

לזכרו של הרב סעיד גנון זצ״ל

כשכתבתי את הפרק ״גשם״, נעלם מזיכרוני שמו של אחד המקובלים. האיש היה ידוע רק ליחידי סגולה, מטפחת סודר לראשו העוטפת חלקים מפניו. קומתו קצת נמוכה, כנראה הוא תמיד עשה מאמצים שלא לצאת מאלמוניותו, ורק יודעי חן שחלו את פניו להתפלל מנחה, הם ידעו את שיחו וערכו של האיש. שאלתי כמה מזקני העיר לשמו של האיש והעליתי חרס. ואז בביקורי הראשון שעה שעסקתי בתיעוד בבהע״ל של מראקש, אישה מקומית הגרה עדיין במראקש, באה עם בניה הבוגרים שבאו לחופשת הקיץ במראקש מצרפת, ובן היתר להשתטח על קברי הצדיקים ובני המשפחה. האישה עקבה אחרי מעשי שכנראה סקרנו אותה, והתעניינה מאד לשמוע למה אני מצלם ומקליט את הכתוב על המצבות. עניתי: שאני מתעד מצבות הצדיקים לשם הוצאת ספר בע״ה על מראקש. שאלה אותי אם אני בן המקום? ועניתי שאני ילד מראקש וכו׳. והיא המשיכה לשאול מה אתה זוכר מהימים ההם, החלפנו רשמים על מה שעבר בעיר הזאת, מהתקופה שחייתי וגדלתי כאן עד גיל העשרים כמעט שעלייתי לארץ. שאלה מה אני יודע לספר עצירת הגשם שהיתה בש׳ 1935 ?

תהיתי לרגע ועניתי, הארץ הזאת ידועה בהרבה שנים שחונות, אך אם את מתכוונת לתענית ציבור הגדולה שהיתר. בש׳ תרצ״ו? כן אני יודע. הרמתי עיני והסתכלתי מסביב על הרחבה הגדולה ממש במקום בו עמדנו!. היום כולה מלאה קברים ממחצית המאה- האחרונה עד 1995. לרגע חזרתי בדמיוני לאותו יום הגדול, לאותו רגע המרגש ביותר, לי ולאלפים יהודים מאושרים שתפילתם לא שבה ריקם. עניתי ואמרתי לה, כן כאן במקום הזה ישבו אלפים וקראו תהילים, וגם אני הקטן הייתי כאן! היא הוסיפה לשאול, האם אתה זוכר את הרב שנתבקש ע״י רבי פנחס להתפלל מנחה? השתתקתי לרגע: ואמרת בלבי הנה לכל דבר עת וזמן. התאוששתי קמעה מההלם של השאלה, ועניתי לא- לא זוכר. אאה .. זה היה סבי רבי סעיד גנון! ומי סיפר לך שאלתי? היא הוסיפה, אתה יודע למה אני זוכרת? בגלל שהוא אמר שהוא חושש שבאותה שנה הוא ימות, וכך היה! עוד שאלתי האם תוכלי להצביע לי על קברו? בודאי היא ענתה. לא יכולתי להסתיר את ההתרגשות שלי מההזדמנות שנפלה לידי, ואמרתי בלבי הנה זה עתה יצא ׳הצדיק׳ פעם שניה מאלמוניותו וגלה לי מי הוא, כי עד עתה לא ידעתי. צעדתי בדחילו אחרי הפמליא שלה, לכיוון קברו של הצדיק הנסתר רבי סעיד גנון זצ״ל. זה היה בשעות המאוחרות של היום, בני משפחתה אספו אותי ברכבם חזרה למלון. שעות רבות הרהרתי במפגש הזה של ׳סיעתא דשמיא׳, אחד מני רבים שלוו אותי בדרכי לכתיבת הספר.

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי בצורת במאראקש׳לעאם דראוז׳ [= שנת האורז]

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי

אבני זכרון לקהיל מראכש

רבי יעקב דאוודי מחכמי מראקש, נמצאו חידושים משמו, כך כתב הרב מל״ר, עיין דף מילואים להשמטות בסוף הספר ללא מספר.

רבי מכלוף דאוודי מחכמי מראקש, עלה לארץ והתיישב בעיה״ק בירושלים, ושם היתה מנוחתו כבוד בד׳ אלול שנת עת״ר (1910) כבן שמונים וחמש שנים. הניח אחריו עשרה חיבורים, שלא נדפסו עדיין, והמה בכתבי יד ביד משפחתו, וחבר כמה פס״ד. והוא מזרע מו״ה חייא דאוודי זצ״ל, מזרע דוד המלך. כי ראיתי מכתב שהיה בידו כשבא שליח כולל למערב, ובו כתוב: שהוא מזרע דוד המלך, וחתומים לו באגרת, שלושים ותשעה רבני עיה״ק ירושלים, וארבע ארצות. ומכללם: רבי חיים פלאג׳י זיע״א, ומו״ה רבי משה כיהן ר׳׳מ [=ריש מתיבתא] סטמבול, וכולם חותמים על זיכרון העדות שהוא מזרע של דוד המלך ע״ה. מל״ר, דף השמטות ללא מספר ע״ש.

רבי ידידיה דהאן בן כהר״ר אברהם דהאן זצ״ל, שניהם היו מגדולי חכמיה של מראקש ומראשי ישיבות, חיו במאה השישית. הם מכונים ״בן ברהום״, גם הבית שלהם נשא את הכינוי הנז׳ [ראה רבי אברהם דהן מל״ר, טז טור א].

רבי יעקב דהאן נוסח המצבה: נלב״ע – שנת תש״א(1941), שנת ה 56 לחייו. בנו כתב: אבי לא מת. זה כל מה שהיה חרוט על מצבתו.

מדובר באחד מראשי ישיבה הגדולה של מראקש, הרביץ תורה לצידם של כהרה״ג ר׳ אברהם אביטבול והרה״ג רבי דוד אלעסרי. למד ולימד והעמיד הרבה תלמידים זלה״ה.

רבי משה דהאן הא׳ בן כהר״ר אליהו דהאן, נוסח המצבה: גברא רבא ויקירא גירסא דלא פסקה מפומיה ביום ובלילה כד׳ סיון תשל״ו(1976).

רבי אהרן בן דוד ויוסף נוסח המצבה: כאן נח נפשיה של הח׳ הש׳ אהרן בן דוד ויוסף, נלב׳׳ע שנת תרס״ד (1904).

רבי משה דיין הב׳ נוסח המצבה: שייף עייל- שייף נפיק. כל ימי חיו /שכינה לפניו הצדיק הקדוש כמוה״ר משה דיין נ״ע, שנת ערבו״ת (1918).

רבי שלמה דיין נוסח המצבה: הח׳ הש׳ והכולל המקובל כמוה״ר שלמה דיין, דלוה – דלה מים עמוקים, וידיו רב לו בחכמת הקבלה. היה ראש חברת הרשב״י יע״א, נפטר לבית עולמו שנת ללקוט שושני״ם (1946).

רבי שלמה היה אחד מגדולי חכמי הקבלה מראקש (הוא היה ראש לחברת הזוהר, ע׳׳ש רבי משה מאמאן זלה״ה. היה ידידו ורבו בחכמת הקבלה לדודה של אימי ז״ל רבי שלום ביטון, זכר צדיקים לברכה.

רבי יצחק דלויה בביקורי הקודמים במראקש, לא יכולתי לבקר בקבר של הצדיק זצ״ל, עקב שיפוצים שנעשו בחדר הקבורה. הפעם נראה שהשיפוץ נעשה בהתאם, ואופיו העתיק של המקום נשמר פחות או יותר. פרט לחידוש השיש שלצערי לא ראיתי מה היה כתוב על השיש הישן. לידו עוד נמצאת מצבת קבורת כמוה״ר אברהם אבן עטר ושני קברים נוספים עתיקים ללא ציון.

וכך כתוב על הציון החדש: הרב הגדול המלומד בנסים שמו נודע בשערים במדינות ובכפרים מו״ה יצחק דלויה זצ״ל אב״ד וראש מתיבתא של ק״ק מראקש. היה מתחסד עם קונו. ולשמע אוזן דבר עם מרן הקדוש זצ״ל. נתבש״מ בחודש אב רחמן אין תאריך של השנה. בספר ׳לשון למודים', בעמ׳ פ״ט, כתוב כך: המהר״י הנז׳ נתבש״מ בחדש אב שנת התע״א ליצירה, וקונן עליו הרב היעב״ץ בספרו עת לכל חפץ דף צד ע״ש", ועוד כתבו עליו: בשם הגדולים להחיד״א, מלכי רבנן. ונר המערב. בחדש אייר שנת תס״א הלשינו עליו אנשים בני בלייעל והשלטונות תפסו אותו זמן מה, ואחר כך שוחרר. תורתו וחסידותו של רבי יצחק הביאה לו פרסום בעולם התורה, גם מחוץ לגבולות מרוקו. רבני פאס ומכנאם כבדוהו והוקירו אותו מאוד. קטע מהקינה שקונן עליו הרב היעב״ץ ז״ל מפאם.

עלי פאר הדור וזיו הדרו

מאד שלם ואמרתו צרופה/ קדוש ־ גם חסידות וענוה

הלא חגר וגם צנף צנפה/ בכל חכמה-

הלא אחז ותפס / ביד רמה ובזרוע חשופה

רבי יצחק זצ״ל, ראה בימיו הרבה שכול, מת עליו בחייו אחיו רבי יהודה דלויה זצ״ל, והשאיר אישה זקוקה לייבום. וגם האח השני רבי משה זצ״ל. ראה להלן אגרות ניחומים מהרב היעב״ץ מפאם, למות אחיו רבי משה זצ״ל.

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי

עמוד קלג

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 199 מנויים נוספים
פברואר 2023
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728  

רשימת הנושאים באתר