פגיעה והתעללות בנשים יהודיות-אליעזר בשן

נשים יהודיות

פרק שישי

פגיעה והתעללות בנשים יהודיות (1888-1852)

תעודות 47-40

 

תעודה מספר 40

מסגן־הקונסול של בריטניה במוגדור לשגריר בריטניה בטנג׳יר – אלימותו של יהודה לוי יולי כלפי משרתת

במוגדור היתה קבוצה קטנה של יהודים אמידים שנהנו מחסות זרה, ועקב כך גם מזכויות יתר, ובכללן מגורים מחוץ למלאח. לעומתם, רוב היהודים היו עניים, חיו במלאח בתנאי מצוקה וצפיפות, ונאסר עליהם לעבור ממנו לרובע אחר. פער זה בין העניים הרבים לבין העשירים יצר מתיחות חברתית ועורר זעם אצל השכבות הנמוכות. התעודה הבאה היא אחת העדויות למתח ששרר בין העשירים לעניים, שפרנסתם היתה על עמל כפיהם וגם נשותיהם נאלצו לעבוד — בתור משרתות. יהודה לוי יולי, אחד מן היהודים העשירים, נהג זלזול במשרתת יהודייה.

אני כאן מדלג על המכתב באנגלית ומביא רק את התרגום לעברית.

 

מוגדור  7 בספטמבר 1852

באוגוסט בצירוף מכתב מתושב מוגדור יהודה דה ל״ל יולי, שבו הוא מתלונן על שנאסר בכלא מאורי על לא עוול בכפו, ודורש הסבר לכך.

 אני מבקש להודיעך ששפטתי את יהודה לוי יולי ל־14 ימי מאסר בגלל תקיפה פחדנית של יהודייה ענייה תמימה (משרתת של מר בוללי, פרו־קונסול של סרדיניה). ב־19 ביולי בערב היא הופיעה בלשכת סגן־הקונסול, דם ניגר מפצע שבמצחה, אשר נגרם, לטענתה, ממכת חרב של יולי. האחרון הובא לפני כעבור זמן קצר, אבל מאחר שהשעה כבר היתה מאוחרת, עיכבתי אותו אצלי עד הבוקר כדי לבדוק את האירוע עד תומו. המושל סירב להתערב, כי האשה היתה משרתת של מר בוללי.

סיפורה של האשה המסכנה היה כדלקמן: ביתם של קרובי יולי גובל עם ביתה ובית משפחתה. אין קיר המפריד בין המרפסות או הגגות של שניהם. יולי עבר מהמרפסת של קרוביו למרפסתם, והחל להטיל את מימיו, בעוד הדיירים שהתכנסו בחצר או באמצע הבית שקועים בקינות על חורבן ירושלים בעת הצום של  25 ביולי [תשעה באב], כאשר ננזף על התנהגותו המבישה, השליך עליהם חול ואבנים, ואבן אחת כמעט פגעה בבתה של האשה. בנה, בחור כבן 18, עלה אל הגג כדי לאלצו לחדול מכך. כיוון שיולי איים עליו שישליכנו אל מעבר למעקה, האשה חששה שיבצע את זממו, עלתה אליו בעצמה והוכיחה אותו על התנהגותו. בתגובה הוא חבט במקלו בגבה ובזרועה. לאחי שניסתה לתפוס את המקל ולשברו, הוא שלף את חרבו מנדנה וחבט במצחה עד זוב דם היא הכחישה שהיכתה את יולי או שהעליבה אותו. את דבריה אישרו כמה נשיב הדרות בבית.

יולי הודה שהטיל את מימיו על הגג, אבל טען שרק במקרה ובגלל הרוח החזקה שנשבר הגיעו אל היושבים בבית. הוא גם הודה שהשליך עליהם חול, אבל טען שעשה זאת בתגובה להטחת מילים גסות כלפיו. לדבריו, לא היכה את האשה בכוונה תחילה אלא בשגגה, במהלך הכאתו את בנה לשם התגוננות מפניו. איש לא אישר את הצהרתו. נתתי לחבריו ארכה של כמה שעות כדי לחפש מישהו שיוכל להעיד לטובתו. לבסוף הובאו שלושה אנשים, שניים מהם הודו שלא היו נוכחים אלא אחרי ההכאה, ואז ראו את המקל שבור ואת האשה מדממת. הנקודה היחידה לטובת יולי היתה עדותו של השלישי. זה הצהיר שאף כי לא ראה את התחלת התגרה, שמע את האשה אומרת ליולי דברים פוגעים וכן שמע את דבריו המעליבים של יולי אליה. משטחיותו של הפצע ניכר שלא מכה ישירה של פלדה גרמה להתהוותו, וסביר יותר שכאשר אחזה האשה בנדן, צנחה החרב מתוכו ונפלה על האשה. אפשרתי ליולי ליהנות מן הספק, שאם לא כן הייתי חייב להענישו עונש חמור יותר.

לו עשה אזרח מאורי מעשים כאלה כלפי אזרח בריטי, שום עונש לא היה נחשב חמור מדי.

בשל עושרו של יולי הסדר הכרוך בקנס לא היה משמש עונש, גם לא הוצעה הצעה כזו. למעשה, יולי לא הביע כל חרטה על פגיעתו באשה המסכנה, שאף כי היתה מסוגלת לעבוד בביתו של מר בוללי, התלוננה ימים מספר על כאב עז בראשה מחמת הפצע. נראה לי כי בשל היותה ענייה פגיעתו של יולי חמורה יותר. כלפי עשירים יותר לא היה מעז להתנהג כך.

יולי שוכן בחדר נפרד בבית הסוהר בחלקו העליון של הבניין, וחבריו היו רשאים לראותו לזמן קצר בכל יום. האדם היחיד שדיבר עם יולי במשרדי היה דודו מר יהודה לוי יולי. ב־19לחודש בערב הביע כעס על התנהגות בן־אחיו, אבל לא היה כל איום להכות בו. מר יולי חשש שאביו של יהודה יכה אותו מחמת ההתרגשות שתלווה את פגישתם הראשונה, אבל להפך, מר שמואל לוי יולי לא ראה חשיבות בעניין, ולא התייצב במשרד למחרת. סיבת סירובי לשחרור בערבות היתה, ראשית, חוסר יכולתו של האב להיות אחראי להופעת בנו, שכן הבן הגיע מאנגליה רק ימים מספר קודם לכן וגר אצל קרובים; ושנית, האפשרות שיולי יבקש מקלט בקונסוליה של הולנד(בהיותו ביחסי ידידות עם מר טרפאס) כדי להימנע מעונש. מעמדו של יולי כסוחר, כפקיד, לא השפיע על החלטתי בנידון, אבל היות שהוא כה מדגיש את אופיו ואת מכתבי ההמלצה שהוא יכול להשיג, עלי להעיר שכמה ימים לפני התקרית הזאת בא למשרדי בעלה של דודתו, שיולי גר בביתו, והתלונן על התנהגותו. הוא אמר שבלילה הקודם ניסה יולי, מתוך כוונה פלילית, לפרוץ, דרך החלון, לחדר שבו לנה יהודייה צעירה שהציק לה לעתים קרובות, וכי ניסה לתקוף אותו, את דודו. אמרתי לו שהאשמה חמורה כזו יש להביא לפני הממשל המקומי. לא שמעתי עוד על העניין, אבל כאשר הזהרתי את יהודה להתנהג ביתר זהירות, הוא זלזל בעניין ואמר שזהו עניין משפחתי. ההרגשה בין יושבי הבית לגבי ענישתו של יולי מנוגדת להצהרתו, תהיה אשר תהיה דעת חבריו הקרובים. בהזהירי את יהודה יולי באשר להתנהגותו בעתיד, השתמשתי בהחלט בביטוי שהוזכר במכתבו, שהוא יכול היה להיות זהיר יותר בהתנהגותו כלפי אנשי המקום, אבל תמיד השתדלתי למלא את הוראותיך ולתת כל הגנה אפשרית ליהודים.

הזכויות המיוחדות של אזרח בריטי אינן יכולות לפטור מעונש על עברות כמו אלה שעבר יהודה יולי. שאיפתי היחידה היא שייעשה צדק ליהודייה המרוקאית המסכנה, במידה לא פחותה ממידת הצדק שהייתי תובע מן המושל, לו היה התוקף אזרח מאורי והנתקף — אזרח בריטי.

פגיעה והתעללות בנשים יהודיות-אליעזר בשן

Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר