מורשת יהדות מרוקו

תעודה מספר 99

התקצ"א – 1831

לפנים בישראל אירע מעשה פה צפרו יע"א שהנגיד שהיה ממונה על הקהל בימים ההם בלכתו לפקח על קצה תלמידי חכמים שהיו אסורים בבית הסוהר והיה משתדל להתיר מאסרם פגעה בו מדת הרע ועמדו הגויים כנגדו והעלילו עליו לאמר שקלל בדתם והוצרך הנגיד להוציא כמה הוצאות ושוחדות כדי להציל את עצמו מן הפח אשר טמנו לו.

ומן השמים סייעוהו וניצול מידם ואחר כך עמד הנגיד עםהקהל לדין תורה שתתעלה וטען עליהם לשלם לו כל מה שהפסיד…

ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת זכינו לדין דבנדון זה לא לבד מסברה חייבים הקהל בהפסיד הנגיד אלא אף מן הדין הגמור חייבים הם בהפסידו דמאחר שהנגיד היה בורח מן השררה ועל האונס והפיוס מינוהו והעמידוהו עליהם לצאת ולבוא לפניהם לכל צרכיהם ולעמוד לפני המלך והשרים אתרא דשכיח היזיקא

ומי שמש לפניהם ונקה נהי שנתרצה להם ושמע לקולם להרביץ עליו הארי מכל מקום פשוט הדבר דלא נתרצה לסלקו משלו וכיון שמעצמות הנגידות גופה הוזק ונקש השר לכל אשר לו כמו שעדיין בחתימתו זכין לו בקהל עדתנו שבידו שמעדים ואומרים שלא נתפס כי אם בשביל שהלכו לקבול לפני ירום הודו כדי לסלק את השר מעליהם ולא עלתה בידם

ועל זה נטר להם השר איבה ובקש לנגיד עילה וסיבה שבה תפסו ומקודם התפיסה ואחריה עם מי שהיה השר ממתק סודו היה אומר להם שעיקר התפיסה אינה אלא בשביל שהלכו לקבול עליו לפני המלך…

ועוד כיוון שהנגיד היה עוסק עם הצבור לשם שמים ולא היה נוטל מהם שום שכר כדרך הנגידים שנוטלים שכר על עמידתם על הצבור ואפילו בכסף גולגלתא ושאר תשורות שנותנים למלך ולשרים חלקו העולה לו כפי ההערכה הוא היה נותן תחילה קודם לכל אדם ולא היו מוותרים חלקו תחת שירותו באופן שלא היה משרת אותם ועוסק עמהם כי אם חנם אין כסף…

ועל הקהל רמי עלייהו בחיובא להשגיח על החכם הנגיד בין החמלה שמודעת זאת בכל הארץ שבשבילם לקח מלקות כפולה, ודי לו מה שעבר על נפשו מצערא דגופא ביסורין קשין בזעם ועברה יהי רצון שירצו למזבח כפרה כן יהי רצון.

וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות החותמים פה צפרו יע"א בח' כסלו משנת יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני לפרט קטן ובסדר לולא אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי ושריר ובריר וקיים.

ישועה ישראל יעקב עולייל ס,ט – יהודה אלבאז ס"ט – עמור אביטבול ס"ט – עמרם אלבאז ס"ט.

אלו היינו זוכים ואכשור דרי היה כל אחד מישראל נושא בעול עם חבריו ממשא מלך ושרים כי יפול לא יוטל ולא היו בעלי בתים יורדים מנכסיהם ובאים לתכלית העניות רחמנא לצלאן וזה מנהג טוב וישר..

ולרוב חבתו של מנהג זה אחזו אותו רבותנו הראשונים וכתבו אותו על ספר חזקה והעלו אותו על ספר הישר בשנת הת"ץ וזה לשונו.

הסכמנו הסכמה גמורה בסלווא דרבנן דלא מבע דמא שמהיום הזה והלאה אם חס ושלום יטוטל איזה הטלה וקנס על איזה יחיד מפורעי המס יד כל הקהל שוב בו בין ללכת לקבול לפני המלך בין לפרוע ההטלה ההיא כל הקהל כאחד ולא יפרע בה אותו יחיד או יחידים שהוטלה עליהם כי אם כפי מה שעולה להם לפי הכרעתם בפנקס המס ולא יותר עד כאן לשונו

וחותמים עליה הרבנים כמוהריב"ע ומהריב"ץ ומהר"ש אדרעי זלה"הכל שכן בנגיד הממונה על הקהל שהוא נכוה בגחלתם…דשכיח היזקא שהולך במקום סכנה במקום אש להבת כמו שענינינו הרואות כל הנגידים העומדים על הצבור שאין שום אחד מהם נכנס בשלם ויצא בשלם וקרוב הוא לחיוב יותר מהפטור

וכך דייקינן שפיר נראה שנ"ד הוי כנתפס בעד הקהל והוא שהקהל הלכו לקבול לפני המלך על השר האומרם שהוא גזלם ושללם היה בלב השר משטמה עליהם וכלם היו חייבים לו שדברו עליו סרה לפני המלך והיה בלבו עליהם וכאשר לא מצא עליהם עלילה שפך חמתו על הנגיד שאמר בלבו שיטון הרב שלהם שיש בו לפרועי כמה חובות והוא יכפר בעד כלם…

כללא דמלתא חייבים הקהל לפרוע לו מה שהפסיד והיו דיו צערו שלקה בדופו ימים מספר יחשב לו מזבח כפרה ולראיה חתומים פה וקיים

יהונתן סירירו ס"ט – רפאל מונסוניגו – יעקב סירירו ס"ט

הועתק מספר חיי עמרם סימן יד.

סוף תעודה מספר 99

תעודה מספר 119

ווזהרא תסללם עליך ויעקב יבוס בידיך ולונא דרינא תבוס בידיך ודרארי ג'אמעין יסללם עיך ונסאבנא יסלמו עליך ויסללם עליך לחכם הותיק כבוד הרב רפאל בנך ויעקב יסללם עליך רפאל ונבוסו שלמה ק' דלבוסאת וסללם עליך מראת רפאל מנשים באהל תבורך.

וואנא זוהרא נתנני בסללם עליך עלא רבי חיים ורא אללאה יערף אש דהאני עליך גיר למרד ותוואזיע הומא די דהאווני עליך ומא חנא כוננא עוואלין נמסווי  נראווך בכבאר בסגאר, ודאבא האדי שאעא למבארכא אס יכללס וואחד נהאר די תשארא פשוק ותרא נאס וויראוויך ג'מיל לחאל.

ודי רזלו פרכאב באקי ירכב ונתי כא תוציע לנאס כאטרהום שאעא נתי באקי מגבן דאבא יכלף לאה נהאר די שמענא באיין נטלקית חסיב עמלנא נזאהא לאיין מא כאנתסי דקא די האגדא והאגדא ודאבא האדי דאעא מבארכא וחנא כול וואחיד די כא יזי מן ענדכום לא יהוד ולא גויים כא נשקשווי עליך.

למאל פדאך ליליך ולקרקע פדא רפאל ודאבא יכלף אלה' ומא תעטי לעדו היבא ורא רבי ראגיב עלינא כול לילא ונהאר כא נמסווי למערה וכא נטלבו עלא קברות הצדיקים ז"ל וחנא נטלבו וכול לילת שבת וערב ראש חודש נמסי נסעיל צלאוואת ונטלב פלמערה ורא רבי סאהיד עלינא אידא חסו האדוך דייאליך ארביע ותמין די חסנא חנא ודאבא שבח לאל עלא עמריך ודאבא יכליף הקב"ה.

וראה מא זאשי למעוודא סהיר מן אייאם וחנא צאיימין מא כא נאכלו מא כא נשרבו גיר נסקסווי יהוד ומסלמין עליך ומנאיין זאוו לגויים וקאלולנא נטלקית טלקנאהא בזגארת ודאבא מה תרפיד הים דאבא יכלף אלאה.

ודאבא רא לחאל עאלם עלינא גיר כא יתכטיר מן ענדכום שווא עדו שווא צדיק כא יעבי מא יעאוויד בחאל דתורה די כא תקרא תקדיך חסין לא מן מאל ולא מן קרקע וואמן צאב תרייס עלא ראסיך ותעטיהום ותעטיהום דאמן אמא רפאל אוו אברהם.

ותזי וואחד סהיר לענדנאד תפאייז עלא מא  ריתו וזמיל לחאל עלא רקאבכום די סלככום לחאל ושאבא עלמנא בזוז דלחרוף כיף נתי אידא מא ענדיך באס וסללם עליך אחרן אחרן חביב אברהם בן מאמאן יצ"ו וסללם עליך נות ביתו מנשים באהל תבורך.

ודאבא יא רבי חיים אידא תרא וואחד למאורע זרא לרבי סעדיה בירדוגו ליסיר די כאן ענדו האד זמעא נלב"ע רא נתי תערפו ודאבא מא תקנטסי יפרז אלהים ושבח לאל עלא רפיק דאבא יכלף אלאה ישתבח שמו לעד רחמן לא רחמים יכול על כל אחרי צרה רוחה ושלום רב.

ע"ה משה אסולין זי"ט

תעודה מספר 243

לייד סידנא לחכים אטביב מן ענדי אנא אדממי אצפריווי נבוס בייד סידי, ולדאבא יא סידי כא נחיב מן לחאל ומן סידי אידא מא תעלמני כאו מחית נקדי לארבעים יום די קולתלי מכל למעזון, כאן נאכל די חיבית אוו לא מא נקטע חתא סי וואזבני בלכתבא דייאלכום.

וספדלי אתסלל מחית כופית לא יזרעלי דאך סי ולדאבא יא סידי יאך מא נכופס ירזעלי דאך למרד מעדמא כלת למעזון כר נכוף בלמא ירזעלי ודי תממא עלמני ביה סידי לעזיז. מחית זמעא מאזאלי ונקדי ומחית נקדי ונרא רוחי אלא ברית נסאפד לסידי חלאוותו ומא נטוול עלא סידי גיר בלכיר אלאה יעמל ידיךמסאעדין ומבאכין אלאה יכליה מנידא וזבירא עלא ראשנא.

תרגום תעודה מספר 243.

לאדוני האון הרופא, ממני בעל החסות מעיר צפרו, אנשק ידי אדוני, וכעת אני מבקש מאדוני, שתודיע לי אם אחרי עבור ארבעים יום שאמרת לי שאוכל המרקחת. האם אוכל כל מה שארצה או לאו, ולא אמנע משום דבר.

תענה לי בכתב שלכם ושלח לי הדרכה יען שמפחד שיחזור עלי אותו דבר. וכעת אני שואל אדוני, האם לא אפחד להחזרת המחלה ההיא גם אחרי שאכלתי את המרקחת, אני מפחד שלא יקרה לי עוד, ומה שיש, נא חהודיע לי אדוני היקר.

כי עוד לי שבוע ואגמור, ואחרי כן אם אראה שאני נתרפאתי אשלח לאדוני דורון, ואין להאריך על אדוני כי אם בברכה וטובה, ה' ישים ברה במעשה ידיך, ותהיה משען ומשענת על ראשינו.

סוף תעודה מספר 243

תעודה מספר 55

ב"ה

אחי ומרחמי, טובייאנא דחכמי, מרגניתא דלית לה טימי, החכם השלם והכולל הדיין המצוין כבוד מרונו הרב יאודה אלבאז יש"ץ אמן כן יהי רצון.

אחרי נשיקת פרי חדש ראשית הגש הנה שפתי לא אכלה, בתחנה ובתפלה, יתן ה' את אויבך הקמים עליך לאלה, והיית רק למעלה, אמן כן יהי רצון, זאת אומרת קשה עלי פרידתך כפרידת טופרא מבשרא, הייתי כאיש נדהם, וכגבר עברו יין, בלתי מזוג, יחיד בלתי זוג, אחלי יכונו לפני אל רחום וחנון יקבץ נדחינו בעגלא ובזמן קריב אמן כן יהי רצון.

מן המודיעית ולפנים ( שם עיר וכאן משלון הודעה פנימית ) איך יום ה' בשבת באו חכאן פאס יע"א ידיד נפש כבוד הרב יצחק אביטבול יש"ץ וסידי עבדלא בראברא וגמרו העניין עם הרב יוסף אפלאלו ככתוב בשטר המשכונה.

ותכף לביאתם הרבה להפליג סידי עבדלא הנזכר בהבטחות ונאמנות גדולה כדרכו ודחיתי אותו בקש, והן היום יום א' בשבת ישבתי עם כבוד הרב יצחק והיה מצדד על ההליכה ומבטיח קצת שאין לנו שום פחד ונומיתי לו הנה אתה עצמך מדבריך ניכר שאתה מסופק קצת בזה ואיך נלך ועתה תברר דבריך.

אם תבטיח בהחלט שאין לנו שום ריח פחד הנני מזומן לשלוח לכבוד מרונו הרב אלבאז ונחזור עמו למקומנו ואם בר מינן היה איזה דבר אין לנו תלונה כי אם עליך ואם לאו יניח לנו במקומנו, ואחר הרבות אמרים נגמר העניין בינינו על זה הדרך שילך הוא ביום ב' לצפרו יע"א ויעלה הוא ויחידי הקהל לשר ודברו אליו על אודותינו אותם הדברים שהיה אומר ידידנן כבוד הרב רפאל הצרפתי.

בהיותך בפאס יע"א וישחטו עליו להפיס דעתו ויבואו לכאן ליקח אותנו בכבוד אחר נטילת הבטחה גדולה, גם אודיעך כי הרב אברהם בן מאמאן חתנך באה אליו אגרת לחזור למקומו ממר דודו. ויום ה' לעת ערב הגיע אליו רץ אחד ובידו כתב מידיד נפשי החכם החשוב כבוד הרב עמרם שלא יבוא וחזר בו.

והיום גמר בדעתו לילך יום ב' עם כהרי"ץ אביטבול, והרב יצחק אלבאז כמדומה שעלתה בידו מצד סידי אלערבי אבן אלעלאם להביא את אשתו לפאס שכן הבטיח לכבוד הרב רפאל הצרפתי ומכל מקום לעת כזאת עדיין לא יצא הדבר לפועל.

ולמה לא הודעתני איזה מקום תחנותך, ועד אחרון אני בא, כפילנא שלמה רבה, למר ניהו רבא, המאור הגדול לממשלת, נפשי קשורה בנפשו כשלהבת קשורה בגחלת, כמהר"י בירדוג יש"ץ, ואמור לו איך ולמה תכך ומיד שכח אהבתינו והעלים עיניו משלאול בשלומינו.

אפילו באותות שתים ואח לצרה יולד כתיב, אך אמנה את המונח בטל לנגד עיניו אין חלות לתלונה לפניו, וכעת אין להאריך כי אם בשם שלום טובה וברכה כנפשל שובעך וכנפש נאמן אהבתך הצעיר

עמור אביטבול סי"ט

על גבי הכתב

הרי זו עולה אל מול פני מחמד עינינו וראשינו החכם השלם והכולל הדיין המצוין כבוד מורנו הרב יהודה אלבאז יש"ץ למתא מכנאס יע"א אתה שלום ושמך שלוםוכל אשר לך שלום קול רינה וישועה באהלי צדיקים רבשו"ש ושבש"ש ופורץ גדר ישכנו נחש

סוף תעודה מספר 55 

תעודה מספר 302

אב הרחמן החכם השלם הדיין ןמצויין כמוהר,ר שלמה אביטבול יש"ץ אמן כן יהי רצון.

אחרי נשיקת כף רגלו ורוב שלומות ידיד נפשינו החכם השלם והכולל כבוד הרב מסעוד וואיקנין ורוב שלום הגביר המרומם והנעלה לשם תפארת ותהלה כבוד הרב יום טוב בן סעדון ורוב שלומות אח טוב לי החכם הוותיק כבוד הרב אליהו בנו ורוב שלום לידי נפשי אשר נפשי קשורה בנפשו הנכבד וחשוב ומעולה בכתם פז לא יסולה כבוד הרב בן סמחון יש"ץ אמן כן יהי רצון

זאת אומרת על דברת אברהם אלפילאלי בכלוטו מסא אלקאייד וקאלו אן חנא זדינא כלמתנא מעא אלבראביר ווקפנא מעאהום ומאשיין כולנא נסכיוו ביה וכסאר כאטרו יאסר ובכלוטי זא ידיד נפש אחבאז וידיד נפש הרב שלמה מאמאן ועלמוני בהאד אסי וקאלולי אן יאסר עז ביה ועוואו מעאה פסבאח יחלפו וידעיוו אידא כאן סי מן האד סי מן האד אסי ומנאיין זית .

אנא פרחו וטלעת מעאהום לאענד אלקאייד ולאמני קאלי כיף זרא פיכום מנור אמא תהעדת מעאכום באקי כא תחפרו פייא, קולתלו לומא עליך הייא די באקי כי תאמן פינא קלאם אלקראד ונתין כבר עאהדתנא מא תאמן פינא כלאם חד לוכאן מוראדנא נסכיוו מא נזיסי להנא וקאלי בלחאק דאבא די זית , ערפת דאכסי אלא כדוב ומא כא יכסרלי כאטרי גיר דאך ליהודי ווידא חביתו נפווה מן האד לבלאד ועטאני דברים טובים

ולעסייא מסינא לאענדו בט"ו דליהוד ועייטלו לתמא וסאהדתו ייאנא כאן קולנא סי סכווא אוו סי והודה באיין סי מא כאן ונפקע לקאייד פיה בזאף וקאלו אידא באת אלאגדא הנא יקטע ראשו וכאלה רבות ועאוודולו אנית על לברא די כתב פפאס דטאלב.

וקאלו פיהא באיין ליהוד מאסיין עסכיוו ביה וקטעתהאלו אנא ונכר מן אלוול ואחר כך הודה ולכלאם אטוויל אין די באר ויוצלוך סי בראוואת ברא לחכמים וברא לקהל די פאס וברא חכבוד הרב עיוש בן עטייא עטיהומלום ואוקף עליהום עד יצא כנוגה צדקם ושלם

הצעיר עמוד אביטבול. 

תרגום תעודה מספר 302

זאת אומרת על העניין של אברהם אלפילאלי כשהגיע הלך אצל השר, ואמר לו השר שאנחנו שתפנו פעולה עם הברברים ועומדים עמהם בהסכמה ללכת כולנו להתלונן עליו ( אצל המלך ) והקפיד הרבה. כאשר הגעתי בא ידיד נפשי אברהם אלבאז וידי נפשי היקר שלמה מאמאן, והודיעוני את כל זה.

וכאשר הגעתי שמחו לקראתי והלכתי עמהם אצל השר, והוא התלונן לפני ואמר לי איך עשיתם את זה אחרי שכרתנו ברית, עוד ממשיכים לחפור לי שוחה, עניתיו התלונה היא עליך שאתה עוד ממשיך להאמין טלשמוע מן הולכי רכיל, ואתה כבר הבטחת שלא לשמוע ולהאמין לדבריהם.

ואם היה רצונינו לקבול עליך, לא הייתי בא לפניך. ( הדברים השפיעו עליו ) ואמר כעת שהופעתם לפני אני יודע שכל מה שהודיעו לי היה שקר וכזב. וכעת אין אני מקפיד ל אותו יהודי ( המוסר ) ואם אתם רוצים לגרש אותו מהעיר אני מוכן.

ואמר לי הקבה דברים טובים. ובערב ( חזרנו ) הלכנו אליו חמישה עשר יהודים והזמנוהו ( לאותו יהודי המוסר ) והעדתיו בפניו אני אם אנחנו אמרנו שהולכים לקבול על השר, או איזה דבר אחר. והוא הודה שלא היה שום דבר.

ואז נזף בו השר, ואמר לו שאם יישן מחר כאן בעיר יכרתו את ראשו. וכאלה רבות. וספרו לו גם כן על המכתב שכתב בעיר פאס של הטאלב. וכתב לו שהיהודים עומדים לקבול עליו ואני לקחתי המכתב וקרעתיו, מתחילה הכחיש, ואחר כך הודה.

והדברים ארוכים ומייגעים, ויגיעו לך איזה מכתבים, מכתב לחכמים, ומכתב לקהל של עיר פאס, ומכתב לכבוד הרב הגדול רבי עיוש בן עטייא. תמסרם להם ועמוד עליהם עד יצא כנוגה צדקם. ושלם.

הצעיר עמור אביטבול סופיה יהיה טב

סוף התעודה מספר 302

תעודה מספר 221

רוחי ונשמתי ואור עיני גם הם אתי החכם השלם והכולל הדיין המצויין כמוהר"ר רפאל אהרן מונסונייגו נר"ו יאיר כאור הבהיר אמן כן יהי רצון.

אחרי נשיקת פניו בעהת"ר ודרישת שלומו כראוי ומצלינין לחיי מלכא ובנוהי אתה ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני, וידי כבדה וכוחי כשל בעווני מלתפוס בקצה הקנ"ה ( קולמוס ) וין בפה מענה וטרדות הזמן רבו יומם ולילה לא ישבותו דין גרמא דעצירא ( כלומר זו הסיבה שנעצר לכתוב )

זה כמה מלדרוש בשלם את עצמי ועם האדון הסליחה רבה והנה הגיעוני גלילי אצבעותיך הנעימים אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני ויהי כקרוא יהודה דברים היוצאים מן הלב נחה דעתי וינחם יהודה וצר לי נאמר צרה כמכבירה ווי על ההוא שופרא.

תצל אוזן שומעת כי עלה אליהו בסערה על דא קא בכינא, הוספתי צער על צערי ויגון על יגוני קמי שמייא גלייא אבל חיובא עלן רמי לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, כמשאת וארוחא לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה.

ואין להרהר אחר מדותין יתברך דכל מאי דעבדין מן שמייא לטב ומי שאמר לעולמו די הוא לצרותכם וצרותינו דילמה שיועיל וינחמנו בנחמת ציון אמן כן יהי רצון.

ואתיייא תוך תוך סך דם – דת – שנשארה אצלי ומתוך בלבול הדעת היה עכב והנני מזריז לאהרן אזולאי על תשלום הפרעון ושכירות הבית של הטינפוראדא שעברה משהלך הדר בבית אחר חג הסוכות עדיין לא בא ועשיבוא תגיע ליד כתר תורתו בעזרת השם וישועתו

כתב ידו של הרב יהודה אלבאז ז"ל

סוף תעודה מספר 221. 

תעודה מספר 14.

התקפ"ט – 1819

עטרת ראשי הרב הכולל מר אבי, כבוד הרב יהודה אלבאז ישמרהו צור משגבי, ואתו עמו את עצמי ובשרי וליקר הדרי החכם השלם הדיין המצויין עצום ורבי כבוד הרב עמור אביטבול ישצ"ו

ארי דרישת שלומכם וטובתכם כראוי ונשי" יד קדשכם ורב אחאי מר שמואל דורש, אלדאבא קאלכום רבי חיים אס האד למתעאמייה די תעאמיתו עליה די טחנתו סחפא ועגזתו עלא מוד כא תערפו אילא אזמעא תקאדאת ווידא בר מינן מא דפעלוסי לכמס מייא יום ששי.

ערפו בר מינן אילא מסאוו הווא ובנו לאיין בלחראם חלף קאדם לעדול ולקאדי מן סרזו ומא למרא יזיב אוכרא אידא מא כמלוסי למאל יום ששי יקתלום בליסא ורבי חיים מסכין הווא ובנו מן לבארח די רא באיין מא כלטו פלוס והומא גיר יבכיוו הווא ובנו אשר על כן לכייר וג'מיל די תעמלו הווא ווקפו מעאכום הרב אברהם בן עזוז מאמאן יצ"ו.

וירפדלכום אתמנייאת והרב אברהם בן כבו דהרב דו מאמאן ינזל אצלו וקבדוהום באס מא כאן בלמעאמלא אוו באיזה אופו שיהיה ועתקו האד זוז דנפות לאיין מא בקא פיהא קלאם ותחדידהא הווא האדא ומא הנא יבשת ותחסב מא תיבסי מן ענד אלאה דבחו עלא עבדלא ועלא חמו ועבד לכאלק ועלא וולאד אזבלי ומא קוורסי כמה שמסיק תעלא.

ולדאבא ייא בוי האדיך לברא די ספאדלי וכא תקולי יגיע רץ ובידו אגרת פיהא דברים טובים לא ידענו מה טיבה כאן ברא דטלוק אוו דאס אידא די תחדיד. למאל כבר אתחדד ולעיקר הווא אתמנייאת די באס תעתקונא ולא תקייסו חתא קייאס פהאד אסי ערפו באיין אידא בר מינן מא ווקפתוסי ראה סי מא כאן וידיו הרבי יצחק אביטבול קאלי באיין כבר בא הרץ מאתמול וסאפדו לקאייד עז"א ומסא ותוצלכום בריווא די ידין רבי חיים להרב אברהן בן עזוז מאמאן.

ולילכום כא ידמם פיהא עלא האדסי, ועלא דמת פרי חדש סיבנאה פסדודיו די ידין כבוד הרב עמור והווא מקפול מא חבסי ינחל ולמסאחף  לעיקר הווא ידידנו מהרי"ף אשר אני דורש בשלומו כלפו עליה יסלף חקהום מעלה מטה ודי כס יכמלו רבי חיים ויוצלך שטר די אליהו בן יתאח ואולאד תזאז נהאר לכמיס יוצלוך ונץ דלחם אידא טאחת סי טוזיעא ראני נסאפדו וקול חידין הרב אברהם מאמאן די כא יקול ימסי כיף יעמל ללמסיא וויכלי עמו ימות בר מינן יוקף חתא תנדולו עלא סאיין סאפדלכום ווידא חב ימסי בסלאמא וגדא נוואזבו באורך ואתם שלום הצעיר.

עמרם אלבאז ס"ט

תרגום תעודה מספר 14

אחרי דרישת שלומו ונשיקת יד קדשכם, ורב אחי מר שמואל דורש שלומכם, כעת אומר רבי חיים מיאמאן איך העלמתם עין ממני, כמו מי שטוחן סאה ומתעצל על קב, עליכם לדעת שהשבוע עובר ואם בר מינן לא ימסור לשר ימש מאות מתקאל יום ששי, אז כלתה הרעה על אב ובנו, רבי רפאל, כי השר נשבע עצל הערכאות והקאדי ואסר על עצמו לעלות על אוכף סוסו, אם לא יקח הסכום, כי אם השר היה נשבע ובשבועתו אסר אישתו עליו.

היה יכול לקחת אישה אחרת, גם אם לא יקח הסכום. ( אצל ערבי היה נהוג שאם ישבע ב " כרר אתאלאת " נאסרה עליו אישתו אם השבועה לא תתקים ויכול לישא אישה אחרת, וכאן לא נשבע אלא שלא ירכב על אוכף ולזה אין לו תקנה )

ואם עד יום ששי לא יקח את הכסף, יכול להרוג אותם במכות. ורבי חיים המסכן ובנו כבר מאתמול כשראו שהכסף לא הגיע, בוכים ומבכים, אשר על כן, החסד שתגמלו אתו הוא שתעמדו על זה, ותצרפו אתכם הרב אברהם בן עזו מאמאן ישמרהו צור ויסתרהו ויקח בעיסקה חפצי ערך, והרב אברהם בן רבי דוד מאמאן ימשכן קרקעותיו ותקח גם כסף בעיסקה או בדרך אחרת  ותצילו השני נפשות הללו.

ולא נשאר מה לעשות כי אם לשלם את הקצבה שקצב השר, וכאן כל השערים ננעלו יבשה הארץ, ומן השם תהיה רווחה, כי כבר שחטו על עבדלא ועל חמו. ועבד לכאלך ועל משפחת אזבלי, ולא הועיל. כמה דמסיק תעלא.

ואותו המכבת ששלחתם והודעתם בו שיגיע רץ ובידו אגרת שיש בה שבורה טובה לא ידענו מה טיבם של דברים הללו, האם אגרת שחרור או דבר אחר, אם על קצבת הקנס כבר נקצב טכעת העיקר הוא, כסף ההצלה, אין עצה ואים תבונה תדעו שאם בר מינן לא תעמדו על זה, לא יהיה שום דבר וידיד נפשי רבי יצחק אביטבול הנגיד, הגיד לי שהרץ כבר הגיע אתמול.

והשר ידי ה' שלח אותו בחזרה. ומכתב מידיד נפשי רבי חיים אל אברהם בן עזוז מאמאן אליכם, יגיע לידכם, במכתבו מתחנן לכם על זה, ועל עניין הספר פר"ח מצאנוהו בספריית ידיד נפשי רבי עמור, סגורה לא יכולים לפתוח והספרים , העיקר שידידי מהרי"ך אשר אני דורש שלומו הטילו עליו שילוה חלקם מעלה מטה ומה שיחסר ישלים רבי חיים ויגיע לידך שטר של אליהו בן יתאח, והבצים יגיעו לידך ביום חמישי.

כמו כן חצי הבשר אם אמצא מי שיהיה נמנה על כבש או עז אשלח לתגיד לידיד נפשי הר באברהם מאמאן שחושב לנסוע, איך יעשה את זאת, ולהניח דודו, רבי חיים, שימות, תחת יד השר, עליו ליטפל עד שתשיגו את מה שביקש מכם, ואז יכול לנסוע לשלום, ומחר אכתוב לו באורך ואתם שלום הצעיר.

סוף תעודה מספר 14

כשהיה ברי חיים מאמאן בבית הסוהר מינו הקהל במקומו כנגיד אה ישועה בן ראובן אלכסלאסי אשר חרג מכללי ההגינות והיה גורם לחילול שבת, ומי שמיחה בו " גרם לו תפיסה ומכות ". וסופו שנתפס אף הוא, נענס לבית הסוהר ושילם קנס. אחריו מונו יצחק אביטבול, אברהם עולייל, ואברהם מאמאן.

תעודה מספר  94  

התק"ץ – 1830

להיות שבניסן תקפ"ט נשארו בני קבלנו כצאן אשר אים להם רועה ונתנו עיניהם בהרב ישובה בן הרב ראובן לכסלאסי והלכו כולם אל תוך ביתו ופייסוהו להיות נגיד ומצווה עליהם לפקח בענייניהם וכתבו לו כתב המנוי וקבלו עליהם שכל מן דררא דממונא דתמטייא בעודו נגיד עליהם עלי דידהו ליהדא ככתוב וחתום בידו.

סמטה במללאח של ספרו

 ובסוף תשרי תק"ץנועדו יחדיו קהלנו ונתנו עיניהם למנות עליהם לנגיד את ידינו זרע קודש הנוח כבוד הרב יצחק אביטבול י"ץ כי איש חכם הוא ויודע טכסיסי המלך והשרים ויודע לצאת ולבוא והלכו אל ביתו בכנופייא גדולים וקטנים ופייסוהו על כך ונתפייס ונעשה עליהם נגיד שר בהסכמתם ובהסכמת השר עז"א.

וליום המחרת שלח השר אל הרב ישועה הנזכר וצווה עליו להביא לו ב' כדים של שמן זית שהיה מופקד אצלו מאת השר, וכשמדד השני כדים והוליכם אל השר נתן עיניו השר לחזור ולמדוד אותם מאיזה סיבה שנראית אליו  ומאיזה טעם לא ידענו, מה הוא וגרם העון שנמצא חסר מהכדים שמינית הכד וחצי.

ומיד תפסו השר והלקהו ונתנו בבית הסוהר ואחר כך שלח אחרינו וכה היו דבריו אלינו האם הגניבה מותרת לכם ואמרנו פה אחד חס ושלום אסור גמור ועבירה גדולה היא וגניבת הגוי יותר ויותר איסורא אית בה, משום חלול ה'.

ואמר לנו דעו לכם שנלאתי להעביר לאיש הזה פעמים שלוש והוא עודנו מחזיק בדרך הזה ועתה לא יצא מבית הסוהר עד שיתן קנס גדול ואחר כמה כרכורי דברים וכמה פיוסים לשר נתן סך פ' מתקאלים עם מה שהיה הרב ישועה נושה בהשר מהאלתריד שהוא מעלה מטה סך – תשם.

ובאותו היום שרצה השר להתיר מאסרו שלח אלינו ואמר לנו דעו לכם שקנס הראוי ליתן הוא סך ב וו – ועתה אי נושא את פניכם ומוותיר לו סך – תקם – ולא יתן כי אם סך – תתם – שנתנו לי מב'עם סך – תשם – שהיה נושה בי מהאלתסריד.

ואחר שיצא הרב ישועה הנזכר מבית האסורים שלחו אליו בני קהלינו ואמרו לו שיתן להם כתב המינוי וטען עליהם שלא יתו הכתב עד שיתנו לו כל מה שהפסיד בתפיסתו כמון שקבלו עליהם, והם השיבוהו לאמר לא קבלנו עלינו כי אם כאשר תתנהג באמת וישר לא כאשר תקלקל מעשיך ןתעשה מעשים אשר לא יעשו אף לאד מן הפחותים אף כי לשר המלך.

ומלבד שהביאו הקהל כמה עדים שלא קיים מה שהתנו עליו גם הם להיות מתנהג על פי המורים וכפי דת התורה ובשאט בנפש היה גורם להם לחלל שבת וכיוצא ומי שעמד נגדו זה גורם לו תפיסה ומכות חדרי בטן כמו שכתוב וחתום בידם עוד בה הביאו כמה כתי עדים שמעידים ואומרים שזה דרכו מיום שנכנס להיות נגיד שכל מה שהיה קונה לבית השר מנהגו להוסיף ולא לגרוע.

ומאחר שהוא גרמא בנזיקין איהו ניהו שאפסיד אנםשיא והוא עשה והוא יסבול ולא עליהם תלונתו כי אם על עצמו ועוד הביאו לפנינו עד אחד שהיה מצוי אצל הרב ישועה הנזכר בעת שהיה מודד השמן זית בתוך ביתו, והעיד שהיה מודד המדה חסירה, נמצא שהוא גרם לעצמו. וכפי זאת אין לו על הקהל שום תרעומת החותם מים פה צפרו יע"א בח" מרחשון משנת איש חמס תצילני לפ"ק.

יהושע ישראל ס"ט – יהודה אלבאז ס"ט – עמור אביטבול ס"ט – עמרם אלבאז ס"ט

סוף תעודה מספר 94

תעודה מספר, 81, 

כבוד הרב יעקב סירירו וכבוד הרב יעקב אבן צור וכבוד הרב רחמים בן זמרא וכבוד הרב וידאך התרפתי יחדיו יהיו תמים שלמא עלייכו מלכי, שלמא דכן רב וישע יקרב, ממזרח וממערב.

אות לטובה להגיד כי ישר….המשכיל ונבון כבוד הרב יצחק אביטבול חצ"ו להשיב כבוד כתר תורתו כי הוא מרוב טרדתו משא מלך המוטל עליו לא….קושטא קאי שאם הנגיד הנזכר היה משיב רעה לכל איש כפועלו וכמעלליו ישיב לו ודראי דנפקא מיניה חורבא…..

מקצה אנשים ונשים פרצו גדר והפריזו על המדה וכמעט נשתגעו עד שחיפו עליו דברים אשר לא כן ויש מהם….דברים שלא נתנו ליאמר וגרם להם מה שהעניין היה סמוך לחג הפסח ועת שכרות הוא להם והרבה יין עושה…

כי מה יעשו באחריתה כי אין בדור הזה מי שמקבל תוכחת ועם כל זה הנגיד הנזכר בכניסתו לעיר הלך אצל האסורים….ובקש מהם מחילה וסליחה ובני אדם שהלכו להקביל פניו בבואו לכאן אמרו כי בהגיע להר הגדול אשר שם קברי צדיקים זי"ע ….

פירש שחותיו לפניהם והעיד לצדיקים על עצמו שאם חס וחלילה חזרתו הייתה להתנקם ולנטור איבה יהיה לו כך וכך ואם בא לשפות שלום….במישורלא יאונה לו כל און וכל העם אצלו דבר יום ביומו גם בלילה לא שכב ומחלים פניו למחול….

ומשיב להם בנפש חפיצה…הוצאות הממון וחסרון כיס חולי קשה ודמים בדמים נגעו…מיד בני אדם מרצונם הטוב כי אם על ידי יסורים ובית כלא ועל כל זה הוא מתנהג עמהם ברכות ומוותיר להם מן הקצבה שקצב……

ואף לאותם שהיו אסורים בבית הסוהר היה מקבל מהם משכנות או ערבים עד שהיו יוצאים ומזמנים מעות וה' יתברך יעזרהו עד כאן שבועתו. ויתן לבלו להיות גבור בכובש את יצרו ולהדמות הענף לשורש להיות כאבותיו קדושים אשר בארץ המה שהיו נעלבים מן הקהל על כל טורחם ומשאם.

ואתם הרי ישראל המבוקש מכבוד כתרתורתו שלא לקבל דברי הפתיים המחפים דברים אשר לא כן כי סיבה זאת הייתה להגדיל האיבה והשנאה ומי שידבר לפניכם איזה דברים על עניין זה תשתקו אותו ותניחו את דעתו לפי שהשר תקע עצמו בהקפדה גדולה שחושב שהיהודים מתנגדים עמו ולכתר תורתו החיים והשלם וגם חסידא וכנפש עמוס התלאות

יהודה אלבאז ס"ט – עמור אביטבול ס"ט – עמרם אלבאז ס"ט

סוף תעודה מספר 81

תעודה מספר 47

בשם ה' נעשה ונצליח.

החכמים השלמים הדיינים המצויינים כמה"ר ישראל…תשמרם.

אחרי דרישת שלום ושלומכם אות לטובה, על אודות כי לא טובה השמועה ששמענו על דברת כה"ר יחייא צבע ששמענו באומרים שהפליא לעשות לדבר תועה נגד הרבים והיחיד ובפרו נגד הנגיד כה"ר יצחק אביטבול נ"י שהוא מדבר עליו לשון הרע ומסירות דברים שלא נתנו ליאמר.

והנה בעתה בא לפנינו כבוד הרב יצחק נ"י ודינא קא תבע באומרו שאם יש לו דין או תביעה נגדו הוא כופף ראשו כאגמון לדין תורה שתעלה מגופו ומממונו, ולא ידבר עליו שום לשון הרע או מסירות, ואם הקשה ערפו, וןלא רצה לקבל עליו את הדין.

עודינו מחזיק ברשעו, הנה הוא מותרה ועומד שיש רשות ביג הנגיד לרדוף אותו עד חרמה, וגם אנחנו נחלץ חושים ולא נדע מה נעשה, יען שהרב יצחק הנזכר הוא קרי בחיל שאם ימצא בו איזה מרמה ועולה או עושה איזה דבר שלא כהוגן עליו רמי לקבל עליו כל מה שיגזרו עליו החכמים והקהל, בעונש ממון ועונש הגוף.

אך אם הוא נקי כפים חלילה לכם לשמוע חרפתו וביזיונו, וכ"ש דברי מסירות ולשון הרע חס וחלילה, ואתם בני עליה התאזרו והיו לבני חיל לשבר מלתעות עול ולא תעשנה ידיהם תושיה דמה זו שתיקה והסתר פנים בנדון זה, ותשובתכם מהרה תצמח עם הרב יפה שעה אחת קודם שצריכים אנו לבעלי תשובה ואין להעירך כל אחד בשלום שלום ורב שלום.

 יהונתן סירירו ס"יט – רפאל אהרן מונסונייגו סלי"ט – יעקב סיריו סי"ט

סוף תעודה מספר 47

תעודה מספר 41

ב"ה

התרי"א – 1851

כאשר נשארה עדתינו כצאן אשר אין להם רועה ואיש כל הישר בעיני יעשה, ויש אשר נודרים לעניי תורה ואינם מקיימין ויש אשר מסרבים להכניס אורחים הבאים ממקום אחר ונשארו עניי תלמדי חכמים הבאים מחוץ מושלכים בבתי כנסיות ואין מאסף הביתה.

וחס ושלוםכמעט כסדום היו וכשראו הגזברים צרתם צרה הולכים ושבים על בעלי בתים לפרוע נדרי נדבותם ולקבל אורחים ואין שומע סילקו עצמן מלשרת בקדש ונשארה העיר כעיר פרוצה אין חומה.

אי לזאת אנשי חסד נאספו לתקן בקיעי העיר ונועצו לב יחדיו לתקן המעוות והעמידו גזברים חדשים הלא המה החכם השלם כבוד הרב מתתיה בן זכרי והחכם הותיק כבוד הרב יעקב אדהאן והטילו גורלות על הכנסת אורחים וכל איש אשר עלה עליו הגורל והגיע גורלו להכניס האורח וסירב להכניסו בביתו.

או איש אשר נדר והתנדב לעניים ולא רצה לפרוע אזי הגזברים יגידו להנגיד המעולה הנכבד והחשוב כבוד הרב אברהם עולייל והוא יקנוס אותו בסך חמשים אוקיות ובכן העידונו על עניין בקנעין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביהובשבועה חמורה כראוי כי אם למה שיועיל שבעה טובי העיר הלא המה :

המשכיל ונבון הגביר המרומם כבוד הרב ישועה אלבאז והנכבד וחשוב ומעולה כבוד הרב אברהם בן מאמאן והחשוב והמעולה כבוד הרב אליהו בן שלוש והחשוב ומעולה כבוד הרב אברהם אלבאז והחשוה ומעולה כבוד הרב שלם בן שטרית והרב יוסף בן הרב ברוך בן עמרם.

ובכח הקנין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה ונתנו רשות והורמנא גמול לנגיד הנזכר שכל איש אשר ידוק לעניים ויתבעו אותו הגזברים הנכרים פעמים שלוש לפרוע נדבתו או איש אשר יגע גורלו להכניס האורח כמו שמפונקס סדר הגורלות ביד הגזברים הנזכרים ולא רצה לרבל האורח הרשות נתונה ביד הנגיד הנזכר לקונסו בסך חמשים אוקיות כאמור.

ולראיה ביד הנגיד הנזכר שכן עלתה הסכמת שבעה טובי העיר למיגדר מילתא ולהחזיר המסרבים למוטב חתמנו פה והיה זה בשבעה עשר יום לאלול המרוצה משנת חמשת אלפים ושו מאות ואחת עשרה ליצירה והכל שריר ובריר וקיים במקום סגולתא צ"ל והרב משה בן הרב בנימין אביטבולוקיים שנית מי' ימים עבר עליה הקולמוס שהיא טעות סופר ונכתב ביני שיטי והוא האמת וקיים

עמור אביטבול סי"ט

סוף תעודה מספר 41

הבריחה הנ"ל הייתה כנראה בין 1828 ל-1842. לשנים אלו מתכוון רבי יהודה אלבאז במכתבו לשד"ר רבי אליהו מאיר אשכנזי " בשנה מקוללת זו אירעו לנו דברים קשים, בעוונותינו הרבים נתפזרו בני קהלנו ועזבו ארצם, ורובם, נדדו הלכו לאהלי פלשתים ועזבו את ביתםבשנת 1851 תוקנה בצפרו תקנת " הכנסת אורחים ", ופרץ משבר בקהילה. תחילה רבי יהודה אלבאז נפטר בשנת 1847, רבי עמור אביטבול חברו, בשנת 1854 ורבי עמרם אלבאז בשנת 1857 את מקומם מילא רבי רפאל משה אלבאז שמונה לדיין בשנת 1851.

תעודה מספר 149

התרל"ג – 1873

החכם החשוב כבוד הרב יצחק הכהן יצ"ו בן כבוד הרב אברהם נ"ע זה קרוב לארבעים שנה שהרחיק נדוד כי הוא בורח מפני חמת המציק בשנה מעוברת שהוטל על קהילת קודש צפרו יע"א המס הגדול והיה נרדף יותר מכל כידוע אצלינו.

והניח האהלים כאשר המה קרקע וטלטל וכל מאי דאתקרי נכסי והלך בכסותו לבדה היא שמלתו לעורו והניח גם כן האישה אשר לקח הנה, ואחר שלוש שנים מעלה מטה להליכתו פגעה מדת הדין באשתו הנזכרת ונלב"ע וזרע אין לה.

ועמד אחיה ותבע לחלוק לפחות מה שיש לו כאן והיו וחין אותו הבית דין משנה אל שנה אולי יבוא בעל השור וימוד על שורו, משום דאיכא לספוקי שמא יש עליו חובות במקום אשר הוא חונה שם כנגד כל העזבון.

ויהי כי ארכו הימים ואחיה תובע לבית דין יוצאים ונכשלים בו נכנס ונכשלים בו, שלחו בית דין ישמרם צור אחרי קרובי הבעל ואמרו להם שיחלקו עם היורש אחי הנפטרת קרקע וטלטלוכל מאי דאתקרי נכסי שיש לבעל כפי התקנה ונראה איך יפול דבר וכן עשו.

ולפי שהקרקעות שהניח הבעל הנזכר היו ממושכנים ביד הזולת עמד היורש ופדה מה שנוגע לחלקו מכיסו וממונו, ומהיום ההוא והלאה היה נהנה מהפירות דר הוא ומשכיר לזולת, והן היום בא הבעל הנזכר ותבע ליורש לפנינו בדין וטען שבמצב פטירת אשתו הנזכרת היה עליו מלוגא דשטרי ( תיק של שטרות ) וקבא דרשו יותר מסכי העזבון….ולראיה חתומים פה באלול המרוצה שנת גלה צדקתו לפ"ק וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות

הצעיר רחמים אגייאני ס"ט – נדפס בספר דברי שלום להרב שלום משאש ז"ל, מקנאס הת"ש.

סוף התעודה מספר 149

". תעודה מספר 73

ידידינו שד"ר הרב הכולל מזה בן מזה, כבוד הרב אליהו מאיר אשכנזי, ישמרהו ויחייהו ה'עזי, אמן כן יהי רצון.

אחרי דרישת שלומך וטובתך כדחזי ושלמא דכן רב לזרע רב מיניה דמר בן ישמח אב יגדל שלומו ועל של עתה באנו להודיע לכבוד כתר תורתו כי עינינו הרואות בשנה מקולקלת הזאת אירעו לנו כמה דברים קשים אשר אין די באר השם יתברך יאמר לצרות עמו ישראל ולצרותינו די למען שמו.

ומפני חמת המציק בעוונותינו הרבים נתפזרו בני רהלנו ועזבו ארצם ונחלתם וינוסו לנפשם ורובא דרובא נדדו הלכו לאהלי פלשתים למצוא טרף לנפשם ועזבו את ביתם ריקם קים לגזירה שוה. והנשארים הנה יושבים ובטלים אף בעלי אומנויות אין דורש ואין מבקש ובמה שיוצאים בו נכנסים.

ובאמת הגמור כי תם הכסף וכלתה פרוטה מן הכיס וראינו שביאת כתר תורתו לכאן טרחט יתירה על לא דבר וחשנו על כבודו ועל כבוד התורה ועמדנו על עמדינו ואזרנו כגבר חלצינו ועשינו נדבה ואחר עמל וטורח זה כמו ט"ו ימים ואנחנו ערב ובוקר וצהרים מסבבים בשווקים וברחובות ועל החנויות.

ומה שראינו על ככה עד שנתקבץ סך- צם- וראינו שאין זה סך כדאי להקביל לו פניך וחזרנו ולקחנו הלואה סך – צם סך- קם-כם ועתה תגיע לכתר תורתו מובל כתבא דנא ולא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה ומועט מחזיק את המרובה כי הזמן גרמא אשר חציו ירה לנגדנו בקום עלינו אדם ולא מלך ויאכל גם אכול את כספיו.

ולא נשאר כי אם גוויתנו ואדמתנו ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שירצה לפניו כקרבן אשה לכפר על כל תטאתנו וישע יקרב, ממזרח, ממערב בעגלא ובזמן קריבכן יהי רצון כ"ד החתומים פה צפרו יע"א.

כתב ידו של הרב יהודה אלבאז ז"ל

סוף תעודה מספר 73

תעודה מספר 22

התרט"ו -1855

ב"ה

באלול אשתקד כאשר נתחדש על בני קהילתנו קהילת קודש צפרו יע"א השר סידי אטאלב מוחמד עזו אללאה, יקרי ה' כי כן יצא דבר מלכות, וראו בני קהלינו בחוש הראות כי אי אפשר לשום אדם להיות נגיד ומווה ומפקח בענייני היהודיםהנוגעים אל השר כי אם להיקר רפאל בן ברוך המכונה עמרם.

יען כי קרב אליו בימי פחזותו, בתחילת שירותו ומינויו על בני אומתו דווקא, ואל היה שום יהודי נכנס אצלו כי אם רפאל הנזכר הוא היה נדרש לכל חפציו, ומהנהו מנכסיו, גם מה שהיה השר הנזכר צריך ללוות היה רפאל הנזכר לווה מאחרים וכותב על עצמו.

באופן בעת אשר נתחזקה יד השקר הנזכר למושל בכל ממשלת השר הראשון שמכללם היהודים האומללים יושבי צפרו יע"א היה רפאל הנזכר הוא המוציא הוא המביא, וכל ענייני השר נחתכים על פיו וכאשר יגזור כן יקום.

ואף שבאותו זמן היה נגיד ומצווה על קהילת קודש צפרו יע"א הנבון וחשוב ומעולה הרב אברהם בן מאמן ישצ"ו לא יוכל לסבול להיות רפאל הנזכר עיקר והוא טפל, כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה, ועל דעת אחת לא יסמכו, זה בונה וזה סותר, זה קושר וזה מתיר.

ומה בצע בקריאת שם נגיד , לכן הוצרך הרב אברהם הנזכר להשחיד הזר הנזכר ברצי כסף עד שיצא בשלום, וכאשר ראו בני קהלינו שנשארו כצאן אשר אין להם רועה כי אין איש שיכול ליכנס בגבולו חזרו אצל רפאל הנזכר למנותו עליהם לנגיד.

ואף שאינו לא מאנשיה ולא מהראויים לה זו מצוות עשה שהזמן גרמא, והלכו יחידי הקהל ופייסו לרפאל הנזכר להיות נגיד ומפקח עליהם להרחיק הנזק ולקרב התועלת, ובכן נענע להם בראשו ונתרצה ונתפייס כי מעיקרא כך הייתה כוונתו ותחילת המחשבה סוף המעשה.

אמנם התנו עליו יחידי הקהל שלא יעשה שום דבר קטון או גדול הן בדבר הנוגע לרבים, הן בתפיסת איזה יחיד בר מינן כי אם שיהיה הדבר בהסכמת חמישה אנשים אשר בחרו לו הלא המה כבוד הרב ישועה המכונה אלבאז והרב אברהם המכונה מאמאן והרב אברהם המכונה עוליל והרב אליהו המכונה שלוש והחכם כבוד הרב חיים אליהו המכונה אביטבול.

ונכתב שטר מינויו בסופרי ישראל ותוכו רצוף התנאי הנזכר גם נכתב שטר מינויו בערכאות גם כן, ותכף למינויו הגדיל לעשות ולא היה חושש להסכמת שום אדם כי אם להסכמת עצמו, והחזיר חוקי השר הראשון ןמנהגיו לאיתנם הראשון דהיינו האלתסרוד.

כל מה שצריך להוצאת השר ממה שנותן לבני אומתו המסייעים אותו לעמוד  על משמרתו, והאלסבון שנותנים בעלי מלאכת הבורית מדי חודש בחודשו, והאלעסאר שנותנים היהודים המתגוררים בכפרים בעת עשיית הזיתים בין עשו בין לא עשו

והאלסמן שנותנים היהודים ההולכים לאהלי פלישתים אחר עבור חג הפסח באופן שהחזיר עטרה ליושנה, ובכל זאת היו בני קהלינו סובלים טורחו ומשאו, אך דא עקא שעמד אחיו אח לצרה זה שמו ישועה בן ברוך ומשל ממשל רב בגאונו וגאוותו  וכל דבר קטון או גדול אשר נעשה בהאלמללאח מגיעו אל השר אין דבר נעלם חוזר ומפשר עם השר בעד הנתפסים.

באוםן שהוחזק למסור ורודף אחר היחידים לקעקע ביצתם ולהומם ולאבדם כאשר נודע מפי מגידי אמת, וזה מלבד כמה ענייני כיעור שבאו כמה נשים והגידו לחכמים ולקהל שאמר להם שאם לא יהיו נשמעים אליו יפסידם הפסד גדול.

וכאשר ראו יחידי קהלינו יש"ץ שכולם או רובם מעותדים לתפיסה חס ושלום, עלו אל השר בכינופייא גדולה והוציאו לרפאל הנזכר מהנגידות ותפס השר לישועה אחיו הנזכר, ובחרו להם הקהל איש אשר כלבבם הלא המה החכם החשוב כבוד הרב יעקב המכונה אדאהאן יש"ץ ויעזרהו על דבר כבוד שמו, ומינו אותו לנגיד בהסכמת הקהל.

והן עוד היום האחים רפאל וישועה הנזכרים ויוסף אחיהם מבצבצים ורודפים אחר השררה כדי להנקם מכל היחידים אשר סבבו מפלתו, ובכן נועדו לב יחדיו יחידי קהלינו, הלא המה הרב אברהם בן רבי דוד המכונה מאמאן והרב אהרן בן כבוד הרב שלמה המכונה אלבאז והרב אברהם בן הרב ישועה המכונה עולייל.

והרב יעקב בן הרב משה המכונה אטרזמאן והרב אליהו בן הרב אהרן המכונה שלוש והרב אברהם בן הרב יצחק המכונה אלבאז והרב אהרן בן הרב מרדכי המכונה אלבאז, והרב שלום בן היקר משה המכונה שטרית ידיד אלפילאלי והרב משה בן הרב בנימין במכונה אביטבול והרב יוסף בן הרב אברהם הכהן והרב שאול בן הרב ס"ן ( ? ) המכונה הרוש.

והיקר יוסף בן היקר משה המכונה הרוש, והיקר יונה בן היקר משה בן גבאי והרב רפאל בן הרב דניאל המכונה זכרי והיקר יצחק בן היקר אהרן הכהן והיקר מכלוף בן היקר שלמה המכונה אביטבול ידיע תמאיושת.

והעידו על עניין בקננין שלם ושבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כל אחד למה שיועיל האנשים האלה אשר נקבו בשמות ובכוח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם חיוב גמור שכאשר יתאמת להם שרפאל ואחיו הנזכרים מרדפים לחזור לשררתם או שיהיו מתעסקים בהפסד רבים או יחידים שעל האנשים הנזכרים וטל להפר עצתם ולקלקל מחשבותם ולרודפם עד החורמה.

ויפסידו מכיסם על זה בהוצאות שוחדות עד כדי סך אלף מתקאלים כסף טהור אדעתא שתבוא לכלל גוביינא מכללות הקהל. ובתחילה יהיו קובלים עליהם לפני השר, ואם ראו שהשר עודנו מחזיק בהם ואינו חפץ ברעתם ילכו לקבול לםני המלך ירום הודו ואפילו יפסידו עד כדי הסך הנזכר דלא למטינהו כי אם ריווח והפסד ממון רב.

ויובן שזה שאמרנו שחייבו עצמם האנשים הנזכרים להפסיד על האחים הנזכרים עד כדי הסך הנזכר הוא בין אם הוצרכו האנשים כולם ללכת ולקבול בים אם לא הוצרכו כי אם ארבעה או חמישה מהם על כל פנים כללות הסך הנזכר יתנו אותו האנשים הנזכרים.

ונקטו קניין ושבוע חמורה כל אחד למה שיועיל האנשים הנזכרים וקיבלו עליהם להרב אהרן בן הרב שלמה המכונה אלבאז הנזכר להיות הולכים אחרי דברו ואחרי עצתו ובעת אשר יגזור עליהם ללכת ולקבול כולם או מקצתם אותו המעכב ללכת חייב עצמו בקניין גמור ושבועה למורה לתת לעניי העיר מעכשיו בתורת קנס סך מאה מתקאלים כסף טוב.

יובן שכל אחד מהאנשים הנזכרים חייב עצמו בכך עוד קיימו וקבלו עליהן ועל זרעם אחריהם האנשים הנזכרים בפנים עד סוף כל הדורות שמהיום הזה והלאה לא ימנו עליהם שום נגיד בעיר הזאת לא משלושת האחים הנזכרים לא מהם ולא מהמונם ולא מהמתם ןמזרעם אחריהם עד סוך כל הדורות ונגמר הכל בקניין גור ושבועה חמורה כל אחד למה שיועיל על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל.

ולראיה על הכל חתומים פה והי"ז בשבעה ושבעה ועשרים יום לחודש אייר הוא חודש זה של שנת ראה כל גאה הכניעוהו ונ=הדוך אשעים תחתם ליצירה ושריר ובריר וקיים

שלמה אביטבול סי"ט – רפאל משה אלבאז סל"ט

סוף תעודה מספר 22 

באלול 1857 מונה כשר העיר סי טאלב מוחמד. בימיו נתמנה לנגיד רפאל ברוך במקומו של אברהם מאמאן. רפאל ברוך הנזכר נהג שלא כהוגן עם הקהל שהעבירוהו מנגידותו ומינו במקומו החכם השלם רבי יעקב אדאהאן. אשתו של רפאל ברוך הנ"ל הלכה לפני רבני פאס וביקשה מהם שיתערבו להשלים בין קהל צפרו ובעלה ולמונעם מלרודפו, בשנת תרכ"א מונה כשר לקאייד אלחאז חאמד בן וואעזיז ואז מונה כנגיד יצחק שוקרון. והמלך מולאי עבד רחמאן מת בשנצ 1859.

תעודה מספר 250 

חברת כל ישראל חברים                              אלליאנץ איזראלית אוניברסל

הוועד הראשי בפאריז

ALLIANCE ISRAELITE UNIVERSELLE                                                                     

                                                PARIS 37 RUE DE TREVISE                     

פה פאריז ראש חודש כסליו תרל"ד לפ"ק – 1874

אל אחינו בני ישראל היושבים מרוקו שלום וברכה !

אחינו היקרים והנאהבים !

הועד הראשי של חברת כל ישראל חברים שמע את התלאות אשר מצאוכם ונתן לבו להעבירם בזכרו את מאמר אבותינו " כל ישראל עברים זה בזה " ובהתאמצו לקיים המצווה הזאת : וכאשר תרבנה הרעות הבאות עליכם כן יגדלו רחמי אחיכם היושבים בין גויים צדיקים.

הלא נדבו כספים תמיד להסיר לחץ האומללים ולהרים מכשול מדרך בני עמם תמכו ידינו ויסדנו בתי ספר כה וכה להשקות בני ישראל מימי תורה ומימי חכמה : ואף על פי שרבים אמרו לנו אין ישועתה לכם, אמרנו בלבנו הטבנו לעשות ורק לאוכל תאנה ינעם טעמה "

וביספור מעשה ידינו נזכיר ולא נשכל את כל אשר עשו אנשיט ישר מן בגויים לטובת אחינו, וחובה עלינו תמיד בכל יום להודות למלכי ארצות אירופה ולשלוחיהם בארצות הנגב והמזרח אשר עמדו לימננו בכח עת ובכל מקום :

וגם מלכי ארצכם זכורים לטוב כי לא נמנעו משמוע תפלתכם ומהציל צדיקים מיד רשעים : ובפרט הסולטאן האחרון עשה עמכם אות לטובה וזה חדשים מעטים יצא מלפניו כתב הפירמאן בגלל היהודים אשר במלכותו שיבטחו באהבתו ובחמלתו.

על כן נתחייבנו להל לשמו ולזכרו וה' ישלם שכרו וישמור גם כן את הסולטאן החדש אשר קם תחתיו כי הוא חפץ בכם יחולו על ראשו ברכות שמים מעל ולא יטמוט לעולם :

ואולם אחת נשאל מידכם ואותה הואילו נא לעשות למעננו ולמענכם, שמעו נא את דברינו דברי אחים נאמנים וקבלו ברצון את עצתינו כי היא טובתכם וערבת חייכם : הסירו נא מעלליכם את כל אשר ירע בעיני יושבי ארצכם והרחיקו מן הכיעור ומן הדומה לו.

ויותר מכל מוצא שפתיכם תשמרו ותזהרו מאוד פן תדברו באזני העם דברים לא יוכלו להולמם ויחר בכם אפם ויסירו מכם רצון המלך ויועציו ויוסיפו שנא אתכם ויאמרו כי עם נבל ועז מצח העם הקטן הזה. על כן זכרו נא תמיד את אשר אמרו חז"ל כי סיג לחכמה שתיקה.

וחדלו מהתהלל בעזרת הממשלות ובתשועה הבאה מרחוק, תאלמנה שפתי הוללים ולפה תשמרו מחסום : אל תצאו מגדרי התבונה להתפאר לעיני הגויים כי מהר רגלי הים יהפך לב העם ומנהיגיו ואנחנו שוא נעמול בעבורכם :

תקוותנו חזקה כי דברינו לא ישובו ריקם, והיה אם שמע תשמע לקולנו תמצאו בעיני כל אדם והמלך בחסדו ירחב לכם בצר וכצנה יעטר אתכם רצון : ועוד נבקש מידכם שתעלו מעלה בדרכי הלמוד ותפתחו את ידכם לתת כסף ללמד בניכם ובנותיכם חכמות המערב : קום יקומו העשירים בכם ויבנו בתי ספר לעניים, וזה יתרון גם לעצמכם.

כי ברוב הימים יטאכלו את פרי מעלליהם כשיקום דור חדש גדול במדכ ובחכמה : אז יראו הגויים את היהודים בעין טובה ותחת הקלון יעלה כבוד וכל אחד ואחד מכם ישמח ולא יבוש עוד : הלא שמעתם הלא ידעתם את המדרגה אשר אנו עומדים בה בארצותינו שדמינו לילדי הארץ בכל עניים.

ורק הלימוד והדעת עשו לנו החיל הזה : הנה הדרך סלולה לפניכם ואל תטו ימין או שמאל וטרם יעברו שנים רבות תהיו גם אתם ככל בני ארצכם ותשכחו בטח ותאכלו מטוב הארץ. אנחנו נברך אתכם ברכת אחים ונתפלל אל אדוננו שיוציא עליכם אור של גאולה ושל כבוד ויתן לכם ברכה ושלום.

בשם הוועד הראשי של כל ישראל חברים

הסופר המזנה – IZIDORE LOEB  – ראשי הועד – אדולף כרימיו – AD. CRIMIEUE

הא לכם תקנות החברה וראיתם מה מאד ידבו יהודי מערב את לבם למען אחיהם הרצוצים ועשו צדקה רבה שלא לקבל פרס, ונייחל לכם שתלכו בעקבותיהם ותשתדלו כמותם להלחם מלחמת השם.

חברת כל ישראל חברים – שנתייסדה בשנת תר"כ לפ"ק בעיר פאריז – 1860

תוכן תקנותיה בקצרה :

1 – תכלית החברה היא לטובת שווי זכויות המדיניות לבני ישראל בכל מקומות מושבותיהם ולחזק ידיהם כי יעלו במעלות השכל והחוכמה – לעזור בכל עת לכל אלה מבני ישראל אשר יציקו להם בעבור שמירתם התורה והמצוות אשר שם משה לבני ישראל – ליסד בתי ספר לאחינו בני שיראל הקדשם ובאפריקא.

2 – כל הרוצה להיות חבר אל החברה עליו לעזור למה שנצרך להוצאות החברה לכל הפחות במכסת כסף ששה פראנק לשנה.

3 – החברה מתנהגת על ידי הועד הראשי בפאריז הבירה : ובכל מקום שיש שם עשרה חברים יוכלו ליסד ועד פרטי : בעלי הועד הפרטי הזה יבוחרו על ידי כל החברים של המקום ההוא בהסכמתם.

4 – הועד הכולל מודיע כל פעולותיו על ידי כרכים הנדפסים שני פעמים בשנה ונשלחים אל כל חבר החברה.

סוף תעודה מספר 250

תעודה מספר 24 

התרט"ו – התרט"ז – 1855 – 1856

ב"ה.

להיות שבשמונה עשר יום לחודש אייר הוא חודש זו הוא יום ל"ג לעומר של שנתינו זאת אל תאחרו אותי וה' המליח דרכי לפ"ק נקהלו היהודים יושב מתא צפרו יע"א ועמוד על נפשם עד שהוציאו הנגיד שהיה ממונה עליהם נגיד חסר תבונה ורפאל ברוך מעשקות.

סמטה במללאח של ספרו

ובחרו להם איש ישר כלבבם אחד המיוחד מתופשי התורה וחובשי בית המדרש החכם השלם כבוד הרב יעקב אדאהן, ישמרהו אל בן הרב שלמה נ"ע להיות נגיד ומצווה ומפקח עליהם בכל ענייניהם להרחיק הנזק ולקרב התועלת כפי יכותו וכל עם הקהל כקטון כגדול ענו ואמרו זנ יעצור בנו.

וגם החכם הנזכר בראותו צרת בני עמו וצערם כי ירדו לצערים עם ה' נענע בראשו ונתרצה להם לדבר הזה אך בזאת בשיקבלו עליהם שכל הפסד ודררא דמממונא דתמטי ליה מפאת מינויו ושירותו עם השר על כללות הקהל ליהדר ודברו טובים ונכוחים כי מה בצע לי בשררה זו שהיא עבדות גמורה.

כידוע ובלי שום שכר ובלי שום הנאה ודיו שיעמוד בשלו ולכן גם יחידי הקהל קבלו על ענין כן שהוא יהיה ראד נדרש לכל חפציהם להרחיק נזקם ולקרב תועלתם כפי היכולת ואם חס ושלום יגיע לו איזה נזק מפאת מנויו ושירותו על כללותם ליהדר ולפי שנטרפה השעה מאותו זמן עד היום לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם.

לכתוב ולחתום ולתת בידו שטר המנוי לכן עתה נועצו לב יחדיו ובאו בהסכמה יחידי וטובי הקהל בעדם ובעד כללות הקהל קהלת קודש צפרו יע"א הלוא המה :

הרב אליהו בן הרב אהרן בן שלוש והרב אהרן בן כבוד הרב שלמה אלבאז והרב אברהם בן הרב יצחק אלבאז, והרב אהרן בן הרב מרדכי אלבאז, והרב יוסף בן הרב אברהם הכהן, והרב משה בן הרב אהרן אזולאי והרב יעקב בן הרב מכלוף בן חמו ידי' אדבדובי.

והרב יהודה בן הרב אברהם בן סיסו והרב רפאל בן הרב דניאל בן זכרי והרב משה בן הרב בנימים אביטבול והיקר יוסף בן היקר משה בן הרוש והיקר יצחק בן היקר אהרן הכהן והיקר אהרן בן היקר עמור בן שרביט והרב מימון בן הרב אליהו הכהן.

והעידו על עניין בקנין שלם ובשובעה חמורה במנא דכשר למקנייא בהי ושבוע חמורה עי כם למה שיועיל על דעת המקום ברוך הוא האנשים האלה אשר נקבו בשמות ובכח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה ברצון נפשו והשלמת דעתו בלי זכר שום אונס וכפיה כלל.

וחייבו על חיוב גמור בעדם ובעד כללות הקהל דכח הפסד ודררא דממונא דתמטי להחכם רבי יעקב הנזכר מאת השר מפאת נגידותו עלי דידהו ליהדר לפורעו מכיסם וממונם משפר ארג נכסיהם וכן אם גזלו השר או כפר בו בהאלסאייר שרבי יעקב הכנזכר נוטל בהקפה מבעלי החנויות לזכות השר ומוליכו לשר עד אשר יפרע אותם על יד ועל יד.

והשר הנזכר כפר בו או גזלו ולא רצה לפורעו שרין על רבי יעקב הנזכר לפרוע כלום אלא עליהם לפרוע לבעלי החנויות המקפים לקבי יעקב הנזכר האלסאייר. כללא דמילתא שכל דררא דממונא דתמטי לרבי יעקב הנזכר מפאת הנגידות על יחידי הקהל ליהדר ונאמן רבי יעקב הנזכר בדיבורו הקל לומר כי הוא זה מה שהפסיד.

וכי הוא זה האלסאייר שנוששה בשר ואם חס ושלום נפל להם ליחידים הנכרים איזה ספק בדבריו לא יזקיקוהו שום שבועה חמורה כי אם שיאמר על אמונת האל שכך הפסדתי או כך וכך סאייאר אני נושה בשר.

ואז על כל פנים יתחייבו לפורעו עספ"ה והו' שטר מוח" וכו.. ובאחריות גמורה עליהן ועל יוריהם אחריהם ועל כל נכסיהם מקרקעי טאגבן טלטלי שקנו או שיקנו כתקנת חכמים זכרונם לברכה דלא כאס' ודלא כטופסי דשטרי ונגמר הכל בקניין שבועה חמורה.

ולראיה על הכל חתומים פה והיה שה שנים ועשרים יום לתמוז יהפכו לטובה משנת חמשת אלפים ושש מאות וחמש עשרה ליצירה ושרייר וברייר וקיים.

שמואל אג'ייאני ס"ט – שלום אביטבול ס"ט

העידונו על על עניין במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל כבוד הרב ישועה בן הרב נע' הן אלבאז והרב אברהם בן הרב ישועה עולייל, ובכוח הקננין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם ככל הכתוב לעיל אחת לאחת והיה זה בזמן הנזכר לעיל חדש ושנה הנכרים לעיל והכל שריר ובריר וקיים

שמואל אג'ייאני ס"ט – שלום אביטבול ס"ט.

העידונו על עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא בהי ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל הרב יעקב בן הרב משה אתורג'מאן והיקרמכלוף בן היקר שלמה הכא נמי אביטבול וידיד בן תמאיוסת והיקר יונה בן משה גבאי ובכח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם ככל הכתבו לעיל אחת לאחת והיה זה בזמן הנזכר לעיל חדש ושנה הנזכרים לעיל והכל שריר ובריר וקיים.

עמרם אלבאז – ס"ט – שלום אביטבול ס"ט

העידונו על עניין עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל הנבון וחשוב הרב אברהם בן הרב דוד בן מאמאן ובכח הקננין שובועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבים על ככל הכתוב לעיל אחות לאחת והיה זה בשלשה ושערים יום לחודש תמוז יהפכו לטובה חדש ושנה הנזכרים והכל שריר ובריר וקיים

שמואל אג'ייאני ס"ט – שלום אביטבול ס"ט

נדרשנו מאת כבוד הרב יעקב יש"ץ הנזכר לחוות דעתינו אם יש פקפוק בחיוב שנתחייבו לו בני קהלנו יש"ץ לפום דינא ונומינו לו דסמוך לבו לא יירא לבו בטוח דלא לימטי ליה שום פסידא ודררא דממונא וחיובא רמייא על בני קהלנו הנזכרים לפצותו והחיוב הנזכר שריר וקיים ככל הכתוב בו כדת של תורה ולראיה בידו חתומים פה פאס יע"א טבת דהאי שתא וזאת התורה לפר"ק והכל שריר ובריר וקיים.

רפאל יעקב בן סמחון ס"ט – וידאל הצרפתי ס"ט – ידידיה מונסונייגו יסט"א – מתתיה סירירו סי"ט – שלמה אליהו אבן צור סליט"א.

סוף תעודה מספר 24

. תעודה מספר 114

התר"ך – 1860

בהיות אמת וצדק כי לעת בזאת כאשר חלפו הלכו להם רוב בעלי דיעה חכמים ומנהיגים סעו המה למנוחות ונשארו קהל עדתינו כאוניה בלי חובל ואין מי שישגיח ויפקח על עסקי צבור ובכל עתצ שיהיה איזנ מעמד לדרוש ולתור באיזה עסק מצרכי הקהל פרטי או כללי אין איש שם על לב.

וכל אחד פנה לדרכו פנה ובהתאסף ראשי עם הם הבית דין צדק והנגיד המעולה החכם החשוב כבוד הרב יעקב אדהאן י"ץ ושולח שלוחיו לקרוא עשירי עם עד אפילו מאה שלוחים כל אחד ואחד מבקש למצוא עליה להפטר מלבוא את הקדש כי כן דרכם וכן בכל ענין הן על השררה הן של צרכים אחרין ואין דורש ואין מבקש.

וכמעט נשארנו כצאן אשר אין להם רועה, והן היום העיר ה' את רוח הנגיד הנזכר ואסף איש טהור את כל יחידי קהלינו עם כל הבת דין ישמרם אל לבית הכנסת הי"ג ויקרא באוזניהם את כל הדברים האלה לפרוץ גדר. מהיום הזה והלאה לתקן בקיעי עירנו כי כן חובה מוטלת על מי שישי ספק בידו לעשות ככל יכולתו ולא תוכל להתעלם כתיב.

ואחר הרבות אמרים לראות אופן המועיל לתועלת כללות ופרטות הקהליה הקדשוה י"א עלתה הסכמתם שיבחרו להם מיחיד הקהל שלשה עשר אנשים להיות כל ענייני העיר וצורכי צבור נחתכים על ידם ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.

הלא המה פלוני ופלוני יובן בכל פרט מפרטי צרכי התבור ישלח אחריהם הנגיד י"ץ וישאו ויתנו בדבר במועצות ודעת עד יגמר הדבר בכי טוב ולהיות שקשה הדבר לשמוע שבכל זמן ובכל ענין יצטרך הנגיד לאסוף את כל י"ג האנשים הנזכרים לכן בחרו להם מהי"ג הנזכרים חמשה אנשים הלא המה פלוני ופלוני.

יובם שכל הדבר הקש/ה שהוא לצורך כללות הקהל יהיה במושב זקנים ובהתאסף כל הי"ג אנשים הנזכרים וכל הדבר הקטון שהוא לצורך איזה פרט מהקהל הן לאיזה תפיסהבר מינן הן לאיזה עניין אחר ישלח הנגיד אחרי החמשה אנשים הנזכרים אשר נקבו בשמות.

וכאשר תעלה הסכמתם כן יקום אם יהיה איזה דבר שצריכים לשתף בו הדיבור עם השר עז"א חיובא רמייא על החמשה אנשים ללכת עם הנגיד י"ץ באשר ילך ובכן הסכימו רוטב הקהל י"ץ במעמד הבית דין צדק לאשר ולקיים ההסכמה הנזכרת בל תמוט עולם ועד וקבלו עליהם להיות הי"ג אנשים הנזכרים מפקחים על כל ענייניהם וצורכיהם דבר קטון וגדול ואחרי דבריהם לא ישנו.

וכל איש אשר ימרה את פיהם לבלתי שמוע אל ההזכמה הנזכרת ויקום לערער על איזה פרט מהפרטים אשר יסכימו עליו הי"ג אנשים הנזכרים או החמשה אנשים הנזכרים מעתה ומעכשיו הרשות נתונה ביד הנגיד הנזכר והאנשים הנזכרים ליסרו ולהענישו יסורי הגוף ועונש ממון כפי ראות עיניהם.

גם הואילו לבאר שאם בר מינן אירע לאנשים הנזכרים איזה הפסד ודררא דממונא מחמת עסקם בצורכי צבור על כללות הצבור ליהדר דלא לימטנהו כי אם ריוח והצלחה מרובה, וכל הפורץ גדר הסמה הנזכרת מלבד עי ענוש יענש כאשר ישיתו עליו הבית דין צדק.

והנגיד ויחידי הקהל י"ץ ונוסף גם הוא כי הור בכלל ופורץ גדר ישכנו נחש ושמע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ונגע לא יקרב באהלו כן יהי רצון ולראיה שכן עלתה הסכמתם י"ץ חתומים פה בסדר וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל ובשנת ישיש עלךיך אלהיך לפ"ק וקיים.

העידונו על עניין עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל פלוני ופלוני ופלוני ובכוח הקנין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם חיוב גמור מעתה ומעכשיו שבכל עת שישלח אחריהם הנגיד הנזכר על איזה פרט מצורכי צבוא קטון וגדול חייבים לבוא אצלו למעמד ההוא .

וכל איש אשר לא יבוא מהם לעממד בלכת אליו השליח מעתה ומעכשיו חייב עצמו לפרוע חיד הנגיד הנזכר לזכות השר עו"א סל עשרה מתקאלים כסף טוב קנס שלא כדין זולת אם יהיה לשום אחד מהם איזה אונס הניכר אזי פטור הוא מהקנס הנזכר ונגמר הכל בקנים שלם ושבוע חמורה מיד האנשים הנזכרים ולראיה על הכל חתומים פה בזמן הנ"ל והכל שריר ובריר וקיים.

כן נמצא כתוב בכתב ידו של הרב רפאל משה אלבאז ז"ל

סוף תעודה מספר 114

תעודה מספר 198.

אור נערב, נר המערב, הרב המובהק, ומאיר כברק, דייאנא הוא ונחית לעומקא דדינא כולל תהלות ישראל מ"ו כמוהר"ר עמרם אלבאז נרו יאיר ויזהיר כאור החמה שבעתיים לטוהר כן יהי רצון.

אחרי נשיקת פניו הקדושים מאהבה רבה אלף עולות יעלה שלומו שלמא דכן רב ושלם הבית עדיף ושלם הבנים בניך ה' עליהם יחיו דגן ויפרחו כגפן אמן כן יהי רצון.

אותותי אלה בקרבך קדוש לידע להודיע תעלם יא רבי באיין ידיד נפשי רפאל בן ברוך מאסי לאענדכום נחית סיפד לקאייד עליה סי מא כפאך וזא לאענדי ורגבי נכתבלך וואחד לבריווא ונגרב פיה באס תספי כאטרך עליה .

וכא ידהר על הדין ועל האמת באיין כא יחבך בזזאף וכא יקול באיין אנאס כסרו כאטרך עליה והווא סי מא עמל וכא יחבך בזאף וכא יעאווד עליך זמיע לכיר, ודאבא יא רבי נחב מן השם יתברך ומנך תוקף מעאה עלא אוזנהא ותצלחו מעא ידיד נפשי אברהם בן מאמאן ומעא לקהל די תעארפהום כלהום מכסר כארטהום עליה.

ורא נתי כא תערף באיין שלם כיר מן כולסי מא יבקאווסי לקלוב מכסרין ווירזע כולסי אהבה ואחוה, וגם כן נחב מן לחאל ומניך תוקף חתא תפאסל ידי נפשי ישועה בן ברוך מעא לבאז והאד לענין די בין האד ישועה מעא לבאז אנאס כולהא כא תסהד ליהוד כולהום דייאלכום באיין ישועה כא יסאל להאד לבאז סך – בוו – תק – אוו – גוו.

והראוייה קבלת עדות ענדו באיין קאלו מא יכלסו גיר קדאם אנאס והאד לענין נתין ודאי מערף אס עטאה וואס באקי כא יסאל סי מא כפא עליך, ודאבא אידא תחבו שלם וכון מסקם ומא תבקא מחלוקת הווא תוקף חתא תפאסל האד ישועה מעא אלבאז טרף יעטיה וטרף יסאמחו ועשית כחכמתך וויספאוו לקלוב ומא תבאקסי האד לעדאווה.

 לאיין כא תערף יר רבי באיין למזנו האדא מה פיה אמאן נחייא כיף יקול ליום ונחייא אס יקול גדא, ופלחק די רבי דאהר באיין כא יחבך בזאף וכא יטלב עליך דעוואת לכיר וכא ח=יקול אמן סאב תספי כטרך עליה והווא גיר עבדך ודי יחבלך רבי ילקיהולו.

ודאבא נחב מן אלאה ומנך תעמל םוזהי ותעמלו שלם מעא די תערפו כלו מגאייר מעאה ותפאסל האד ישועה מעא לבאז באס מא יבקא כוואד ואיני כמזהיר אלא כמזכיר ואין להאריך כי אם בשלומך וטובתך ושלום רב.

וכא תערף באיין ידיד נפשי ישועה בן ברוך מא ידוזסי מתאעו וזא יסכי על סריף ורדתו אנא פעמים שלש וקולתלו חתא תעמל מעאה דין תורה ווידא מא עמלסי די יקולו אסרע עאד דאך לאאקת יכון לקלאם ודאבא נחב מן לחאל ומניך תוקף חתא תספי האד לענין והאדי אוזהי ענדך תכליסי שנאה תבקא בין האד נאס ושלום רב עבד השם ברוך הוא

מרדכי אפלאלו יס"ט.

תרגום תעודה מספר 198

אותותי אלה בקרבך קדוש לידע להודיע לך רבי, שידיד נפשי ראפל בן ברוך נוסע אצלכם כי שלח אחריו השר לא נעלם ממך. ובא אצלי ובקש ממני שאכתוב לך ואבקש עליו שתטהר לבך עליו, וכנראה שעל הדין והאמת הוא אוהב אותך מאוד, וטוען שאנשים רכלנים קלקלו היחסים עליו והא לא עשה כלום. ואוהב אותך ומספר עליך כל טוב.

ומעתה רבי, אבקש מהשם וממך תעמוד עמו למעני ותשלים אתו עם ידיד נפשי אברהם בן מאמאן, ועם הקהל שאתה יודע שהם לא מרוצים ממנו, ואתה יודע שהשלום הוא טוב מן הכל, ועל ידי השלום יטהרו הלבבות וישוב הכל אהבה ואחוה.

וכמו כן אבקש מהזמן וממך תעמוד לפשר ידיד נפשי ישועה בן ברוך עם אלבאז וענין התביעה שיש ביו ישועה עם אלבאז, הכל אומרים ומעידי כל האנשים שלכם יששועה נוא באלבאז סל – בוו – תק – אוו – גוו.

והראיהקבלת עדות שבידו שבה נאמר ( שאלבאז ) אומר לו שלא יפרענו כי אם בעדים והענין הזה בודאי שאתה יודע כמה פרע לו וכמה נשאר חייב לו כל דבר לא נסתר מנגד עיניך. ומעתה אם אתם רוצים בשלום ישר ולא תשאר שום מחלוקת, תעמוד עד שיתפשרו ישועה עם אלבאז חלק מן החוב ישולם וחלק ימחול בו. ועשית ויטהרו הלבבות ולא תשאר הטינה והשנאה.

יען כבוד הרב עליך לדעת שהממשל אין בו אמון ויש הפרש בין מה שאומר היום ובין מה שאומר למחר, ולפי האמת של השם נראה ( שישועה ) אוהב אותך במאד ומאחל לך כל טוב, ואומר בפה מלא הלוואי שתשנה את יחסך עמו לטובה והוא יהיה לך לעבד ומא שיאחל לך יאוחל לו.

לכו אני מבקש מהשם וממך תעשה למעני ותשלם אותו עם כל מה מי שאתה יודע שיש לו עמו שום דגון או מריבה, ותפשר ישועה עם אלבאז הנזכר, והעיקר שלט ישאר שום ערעור ואיני מזהיר אלא כמזכיר ואין להאריך כי אם בשלומך וטובתך ושלום רב.

ועליך לדעת שידיד נפשי ישועה בן ברוך, לא יוותר על ממונו ובא לקבול לפני סריף ( כהן דת שלהם ) והחזרתין םעמים שלוש ואמרתי לו תעמוד עמו לדין תורה, ואם לא יבצע מה שנותן הדין, אותה שעה נראה מה לעשות.

ולכן אני מבקש מהזמן וממך תעמוד עד שיגמר הענין הזה ( התביעה של ישועה נגד אלבאז ) ותעשה למעני ופני יהיו נגד עיניך. ולא תניח השנאה בין האנשים הללו ושלום רב עבד השם ברוך הוא  – מרדכי אפלאלו.

סוף תעודה מספר 198

תעודה מספר 23

ידידינו אור נערב, מושיע ורב, גודר גדרי ועומד בפרץ, למסתור ולמחסה, הלא המה החכם השלם והכולל, אור גולל הדיין ומצויין, עצום ורב כמוהר"ר עמרם אלבאז חשצ"ן ואתו עמו החכמים ויחידי הקהל קטון וגדול ה' עליהם יחיו, דשנים ורעננים יהיו אמן כן יהי רצון.

 מן השטים שניים הם המדברים החיים והשלום יהי שלום בחילכם, שלווה בארמוניתכם, והניח ה' לכם מכל אויביכם ורעה לא תמצא ולא תאונה עליכם, ה' צבאות יגן עליכם, אל תראו תחזקנה ידיכם, ומציון ישלח עזרכם, אמן כן יהי רצון.

אות לטובה כי כן באה אלינו האישה אשת רפאל ברוך ואתה עמה קצת יחידים והיא מרת נפשבוכה ומבכה, ובקשה ממנו לכתוב למעלתכם ואם הוא עשה שלא כהוגןחסדיכם יגבר, וכבר מלתייהו אמורה לעולם יהיה אדם מכת הנעלבים ואנחנו זרע ישראל ציווינו ה' לא תקום ולא תטור והקב"ה אריך אפיה.

ודברים כאלו לא נעלמו ממעלתכם וכבר קדמה לכם ידיעה כי זה הכוס עבר עלינו ןעם כל זאת לא עשינו עמן שןם רעה ולעת עת הוא שקט ובטוח וכבר אמרו שרין בידינו להעמיד משפטי הדת על תלם, ועוד אמרו היכלא בידינו היא.

אבל מה נעשה שהרי גדולי הדור נטמעו בה, אם לזאת אחינו אתם אין דבר חוצץ בינינו לביניכם נגילה ונשמחה  בישועתכם העבירו על מדותיכם, ומי לנו גדול מיוסף צדיקא שומר הרבית שזן את אחיו הם ונשיהם ובניהם לחם לפי הטף בזמן הרעבון ובבקשה  מכם חסדיכם יגבר עליו וכבר קיבל על עצמו שמהיום הזה לא יוסיף עוד ליכנס בענייני הקהל כלל ולא יבוא לפתחו שום שוטר ומושל.

ואם עבר על זה הנה ידיכם תהלות לאל ידיכם לא אסורות לו וכו…..ובבקשה מכם שלא תנהגו עם בעלה כפעלו מידה כנגד מידה, שבר זה יכתב עליו בערכאות ובעידי ישראל בקנס גדול כאוות נפשכם וכפי אשר יראה בעיניכם, כב דברי דורשי שלומכם וטובתכם בלב תמים, כל הימים החתומים פה פאס יע"א ואתם שלום ורוב שלומות

ראובן סירירו סי"ט – וידאל צרפתי סי"ט – ידידיה מונסונייגו יס"ט

גם אנוכי דורש בשלומכם וטובתכם ואחת שאלתי ממעלתכם אחינו אתם לא נעלם מכם משרז"ל הנעלבים וכו….וכל המעביר על מדותיו וכו

נאם רפאל יעקב בן סמחון סי"ט – מרדכי וואעקנין יס"ט – הצעיר חיים מסעוד בן עמרם סי"ט

סוף תעודה מספר 23

תשרי תרי"ט – אלול תרל"ג 1859 – 1873, ימי מלכות סידי מוחמד בן עבד רחמאן

כדיינים בצפרו שימשו אז רבי רפאל משה אלבאז, רבי חיים אליהו אביטבול בנו של רבי עמור, רבי יקותיאל אלבאז, רבי רפאל מאמאן ומר זקיני רבי אליהו בן הרוש. רבי רפאל משה כותב על מלך זה בספרו " כסא המלכים " : ובשנת התרי"ט בחודש אלול מת המלך מולאי עבד ארחמאן וימי מלכותו ל"ח שנה ומלך בנו המלך החסיד והרחמן סידי מוחמד. היה אוהב ישראל ומכבד את החכמים. וכל ימיו ימי שמחה וששון ליהודים וריבוי הברכה והשפע עד שהעשירו רוב היהודים שבמדינת מלכותו.

במכתב שכתבו חברת " כל ישראל חברים " " ליהודים היושבים במדינת מרוקו בראש חודש כסלו 1874, הם אומרים : " וגם מלכי ארצכם זכורים לטוב כי לא נמנעו משמוע תפילתכם ומהציל צדיקים מיד רשעים.ובפרט הסולטאן האחרון עשה עמכם אות לטובה וזה חודשים מעטים יצא מלפניו כתב הפירמאן בגלל היהודים אשר במלכותו שיבטחו באהבתו ובחמלתו..וה' ישלם שכרו וישמור גם כן את הסולטאן החדש אשר קם תחתיו ".

נמצינו למדים מכאן שבסוף ימיו הוצא הפירמאן הנ"ל " ליהודים שיבטחו באהבתו ". איננו יודעים באילו מסיבות הוצא הפירמאן ומה תוכנו המדויק. אך מבין השיטין ניתן להבין שהיו מעשים או לכל הפחות עלילות שנתנו ליהודים מקום להרגיש שהם אינם רצויים ועל כך הוצרך המלך לעודדם ולהבטיח להם אהבתו.

במכתב הנ"ל מוסיפים ראשי כי"ח " שמעו נא את דברינו…הסירו נא ממעלליכם את כל אשר ירע ביני יושבי ארצכם…ויותר מכל מוצא שפתיכם תשמרו ותזהרו מאוד פן תדברו באוזני העם דברים לא יוכלו להלמם ויחר בכם אפם ויסירו מכם רצון המלך ויועציו ויוסיפו שנא אתכם ויאמרו כי עם נבל ועז מצח העם הקטן הזה…וחדלו מהתהלל בעזרת הממשלות ובתשועה הבאה מרחוק.. אל תצאו מגדר התבונה להתפאר לעיני הגויים, כי מהר כגלי הים יהפוך לב העם ומנהיגיו ואנחנו שווא נעמול בשבילכם..אם תשמעו לקולנו תמצאו חן בעיני כל אדם. והמלך בחסדו ירחב לכם בצר, וכצינה יעטור אתכם רצון.

מדברי תוכחה אלו ניתן ללמוד קצת על הגיגיהם של יהודי מרוקו בתקופת מעבר זו. אירופאים רבים נמצאו במרוקו. ובשיתוף עם ארגונים ומוסדות יהודיים באירופה, התערבו רבות אצת השלטונות למשעם שפר את מצבם של היהודים. הללו, שלמדו כי יהודי אירופה יש לאל ידם לעזור להם, נפנפו בטענה זו במריבותיהם וסכסוכיהם עם השכנים הערבים. איימו שהנה יכתבו לאחיהם שבאירופה ויגידו להם את הקורות אתם.

איומים אלו עשויים היו לסכל כל אפשרות של התערבות מבחוץ, מחשש שהמלך יראה בכך משום פגיעה ביוקרתו וסמכותו, שבלאו הכי לא היו חזקים אצל השבטים שהתקוממו נגדו לא פעם ולא פעמיים.

ובשנת 1862 נראה כוכב אחד ברקיע עם זנב ארוך ועמד כן כמו חודש ימים וסמוך ונראה קם מורד אחד בשם ארוגי שהיה מכשף גדול וקיבץ חיל לרוב אנשים ריקים ופוחזים והרעיש את העולם בכשפיו והיה שונא היהודים וגם הגויים כל הנקרא בשם שריף. וגם המלך נכנס פחד גדול בלבו ולא ידע מה לעשות ובכל מקום שהיה הולך משתחווים לו ונשמעים לעצתו עד שהגיע לעיר זרהון שאז עמדו גדולי העיר ונמנו וגמרו להורגו כי בלבל העולם והמלכות בכשפיו וחבליו ובלכתו להשתטח על קבורת מולאי אידריס שבזרהון ושלחו לו גלח אחד לגלח את שער ראשו וציוו עליו להורגו וכן עשה ואחז בזקנו ושחט אותו כן יאבדו ותשקוט הארץ.

בצפרו איננו יודעים אילו מאורעות חשובים היו. אך אנו יודעים שבשנת 1864 תוקנה תקנה שלא יפתחו חנויות נוספות עד שיתנו שליש בחנות לעניים דבר המצביע על קידום כלכלי, שנתן מקום לפתיחת חנויות חדשות. באותה שנה ביקר השר משה מונטיפיורי ז"ל במרוקו והשתדל להטות לבב המלך לטובת היהודים. בשנת 1867 היה רעב וארבה, תלמידי חכמים רבים עזבו את צפרו בגלל שלא השגיח הקהל עליהם לתמוך בם ולפרנסם. חכמי פאס שלחו אגרת תוכחה על כך לרבי יקותיאל אלבאז אחרי מות המלך סידי מוחמד מלך בנו.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

תעודה מספר  17ב 

התרס"א

מודעת זאת כי לשעבר בשנת התרכ"ד ליצירה תקנו יחידי קהלינו תקנה קבועה לדורות עולם לתועלת עניי העיר וזה נוסחו תורף התקנה הנזכרת שאין רשות ביד יחיד או רבים לפתוח פתח חנות מחדש הן במבוי מפולש הן במבוי שאינו מפולש.

א.      תֹּרֶף (ז') [הגיזרון לא הוברר]

ב.      
1.^ת הַמָּקוֹם בְּטֹפֶס הַשְּׁטָר הַמְּיֹעָד לְרִשּׁוּם הַפְּרָטִים הַמְּדֻיָּקִים (תַּאֲרִיךְ, שֵׁם, מָקוֹם, סְכוּם, יוֹם הַפֵּרָעוֹן וְעוֹד): "כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטֹּפֶס" (ירושלמי גִטין פד ג). "וְהוּא שֶׁשִּׁיֵּר מְקוֹם הַתֹּרֶף" (גִטין כא:). "טֹפֶס שֶׁיֵּשׁ מְחִיקוֹת בְּתָרְפּוֹ לֹא יִתְקַבֵּל" (הודעה). מילון אבן שושן

כי אם דווקא כשיתן לעניי העיר השליש בגו"ח החנות שיפתח מחדש וכל זה דווקא אם לא היה שום היעזק לעניי העיר מחמת פתח החנות הנזכרת, אבל אם היה איזה היזק דמינכר לבני העיר אין רשות ביד שום יחיד או צבור לפתוח פתח החנות הנזכרת כלל.

על כן תורף התקנה הנזכרת ככתבה וכלונה, ושם ראינו שבקנין ושבועה חמורה יחידי הקהל לאשר ולקיים התקנה הנזכרת בל תמוט עולם ועד, וגם ראינו שהסכימו על ידם חכמי ורבני העיר אשר היו בימים ההם תהיה מנוחתם כבוד.

אלא שלא ארכו הימים שנהגו בה מנהג הפקר בפני המתקנים עצמם בעודם חיים, שהרבה מבני קהלינו פתחו חנויות מחדש ואיש לא עמד בפניהם למונעם מלפתוח עד שיתנו לעניים מנת חלקם בגוף החנות כפי מה שהתקנו.

אלא שכל אחד היה פותח כרצונו ולאחר שסיים בכי טוב אז הולך ומקבץ שבעה אנשים מיחידי הקהל ומבקש מהם להודות לו שטרמכר מהשליש המגיע לעניי העיר בחנות שחדש כפה"ת, בעד סך מה שיתן לקופה של צדקה והם נעתרים לבקשתו ועושים רצונו כרצונו וכותבין לו שטר מכר בעד מעט הכסף שנותן אשר לא יעלה למחיר חלק מועט מהחנות אף בשער הגבוה ואין קצבה לדבר אלא הכל לפי מה שהוא אדם .

וזאת עשו להם לבל יאמרו הקדש יוצר לחולין בלא פדיון, כמו שכל זה מפורסם אצלנו, ואולם לפי הנשמע שעוד חזרו ויסדוה ואסרו אסר על נפשם שלא לוותר עוד בהקדש עניים ככל אשר עשו, והן היום ראינו אפשר לרוב התבור לעמוד בגזירה זי כי כבדה מאוד.

ואם נאזור חיל לעצור ביד העוברים ירבו מחלוקות בישראל, ובפרט במאי דקמן שהמתקנים עצמן כבר הפרו בקודמין כנזכר לעיל, ואיך אנחנו נסתופ הפתח בפני הכל ואם יבואו בריב בטענת למה נגרע אין לנו פה להשיב

אי לזאת נועדנו יחד בבית הכנסת הי"ג ונשאנו ונתננו בדבר זה ותהי עצתינו שלא לבטל התקנה הנזכרת מכל וכל, אך נחדש בה דבר כאשר יוכלון רוב הצבור שאת ויטב הדבר בעינינו לתת גאולה לחלק ההקדש כפי התקנה הנזכרת במחיר הזול כאשר עשו בראשונה.

אך בערך קצוב ושווה לכל נפש שלא להטיל קנאה, ועלתה הסכמתינו לקצוה כסף גאולתו בשלשים צ'ורוס כסף טוב, זה יתנובפדיון חלק העניים בחנות א' וכן אם הם שתים או יותר לא יפדו כי ם לעקך זה שלשים דורוב לכל אחד ואחת.

ודטבא ליהו לעניים עבדינן ליהו יען הרבה קרקעות מהמוקדשים לשמם הלא המה ממשוכנים ביד הזולת ולא מטי ליהו מנייהו שום הנאה ואולי על ידי זה נוכל לפדותם מכסף הפדיום וה' אלוקים יעזור לנו, ובכן מהיום הזה והלאה עוד כל ימי הארץ לא יורשה שום בעל בית לפתוח מחדש שום חנות בכל שכונת היהודים בעיר זו עד שיתן לגזבר העניים אשר יהיה בימים ההם כסף פדיון חלק המגיע לעניים לפי ערך הנזכר מושלם.

ואחר ילך אצל בית דין צדק והם יכתבו ויחתמו ויתנו בידו כתב ראיה שכבר פדה חלק ההקדש בכרך הקצוב כפי התקנה החדשה ואז יורשה לפתוח כרצונו, ומעתה אין רשות לשום אדם קטון וגדול לוותר כלום מהערך הנזכר לשום נפש איך שיהיה .

וכל המכסים לוותר כלום מהערך הנזכר ה"ז גוזל את העניים. וכל איש אשר י\יד לתוח קודם שיגאל חלק הקדש כנזכר ידע כי יש להקדש חלק בנכסיו כפי התקנה הראשונה ועליו נאמר גזילת העני בבתיכם, ואלוקינו מאחם ישפות שלום לנו ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו לא נטה ימין ושמאל, אמן כן יהי רצון ועד כאן חתומים פה צפרו יע"א בח' אדר הנהדר שנת כי שמרו אמרתך לפר,ק היא שנת התרס,א ליצירה וקיים

סוף תעודה מספר 17 ב

 תעודה מספר 49

התרכ"ו – 1866

אחינו בני בריתנו, אנשי גאולתנו, חומה הם עלינו, רבני אלפין ( שרי אלפים ) אחידי סייפין ( תאור לרבנים הלוחמים מלחמת מצוה ), החכמים השלמים כוללי תהלות הדיינים המצויינים חכמי ורבני מתא פאס יע"א ועל צבא חכם לבב, ית"ר חוב,ב, הן גביר החכם הוותיק שר וגדול כבוד הרב מרדכי אפלאלו אתה ה' תשמרם, וכצנה רצון תעטרם, ועיניהם תראנה ה"ן משיח לישראל צדקת ה' יעשה ומשפטיו, וישראל ישכון לבטח שוכן לשבטיו. 

מראשי ש"ורים ( במדבר כב ט, ושם צורים וכאן בשין. הומליצה בראש השורות של המכתב ), כפלינן שלמא למלכא על ישראל ועל רבנן אתם שלום ובתיכם שלום, וכל אשר לכם שלום, מאדון השלום, קול האול ךהודיע והשמיע במרו קדשים כי הגיע אלינו כתבם הטהור יום ה'.

ושם ראינו שכבוד כתר תורתו מצירים ומצטערים עמנו בצרת התלמיד חכם אשר בעוונותינו הרבים בימים האלה ובזמן הזה לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, וירדו לצערים עם ה' ( שופטים ה, יא וכאן המליצה הירידה של העם לצער היוקר ועלית השער ) כי הקרה ה' ( בראשית כז, כ והמליצה כאן כי ה' גזר על יוקר הפרנסה )

יוקק השערים כי עלה השער מאשר לפנים עשר ידות והאחרון הכביד צרות תכופותוברכים כושלות ויעל הארבה ויאכל את כל עשב הארץ,וחכמי ישראל מאנין תביריןדי קב"ה, רעבים גם צמאים, יושבים בצער הגבוה ולמפורסמות אחד באחד יגשו.

וקרינו עליהם את כל דברי האגרת מלה במלה והיתה תשובתם שהיה להם לקרוא לחהם לשלום ולהגיד להם צערם ודוחקם וכשלא יעשו…סוף דבר ישראל רחמנים בני רחמנים בישנים בני בישנים, התעוררו והסכימו שני גזברים כדי לתקן המעוות.

ומכאן ולהבא חושבנא טבא ובעזר משדי והי מידי חדש בחדשו ומדש"ב ישגיחו עליהם בעין החמלה והחנינה די מחסורם אשר יחסר להם אם יגזור ה' בחיים ואל אלוהים הוא יודע ובוחן לבבות הוא יבין כי היה רצוננו ללכת אצל כבוד תורתו, ולדבר על לב התלמיד חכמים דברי פיוסים ולהחזירם לבתיהם ולשלום.

אבל לסיבה ידועה אצלינו מנענו את עצמינו, ולכן כבוד תורתו ידברו על לבם דברים המתיישבין על הלב ולשלחם למקומם ובער משדי אנחנו נחלץ חושים עד אשר מיעשו להם יחידי קהלנו רצונם איש את נפשם וכנפש נאמני אהבתכם החותמים פה בסדר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט משנת ברוגז רחם תזכר.

סוף תעודה מספר 49

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

תעודה מספר 17 א

התרכ"ד

נועדו לב יחידי קהלינו קהל קדוש קהל צפרו יע"א הלא המה, הרב אברהם בן הרב יצחק אלבאז והרב אליהו בן היקר שלוש והרב שלם בן היקר משה שטרית ידיד אלפים והרב יוסף בן הרב אברהם הכהן והרב אהרן בן הרב אלבאז והרב אברהם בן היקר ישועה עולייל והרב ישועה בן הרבברוך עמרם והרב משה בן הרב אהרן אזולאי והגזבר הנאמן הרב משה בן הרב יעקב הכהן והרב משה בן הרב יששכר אדהאן.

ועתה הסכמתם בעדם ובעד כללות בני עיר שמהיום הזה והלאה ועוד כל ימי הארץ, עד עת בא ציון גואל הם המקבלים עליהם בקבלה גמורה שאין לה ביטול עולמית ודי לעלמין לא תתחבל שאין רשות ביד יחיד או רבים לפתוח פתח חנות מחדש הן במבוי מפולש הן במבוי שאינו מפולש.

כי אם דווקא כשיתן לעניי העיר השליש בגו"ח החנות שיפתח מחדש וכל זה דווקא אם  לא היה שום היזק לעניי העיר מחמתצ פתח החנות הנזכרת, אבל אם היה היזק דמינכר לבני העיר אין רשות ביד שום יחיד או ציבור לפתוח פתח החנות הנכרת כלכ ועיקר.

ולאשר ולחזק הסכמה זו בכל תוקף בלתמוט עולם ועד נקט קניין ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל, יחידי קהלינו הנזכרים אשר נקבו בשמות ובכח הקניין הודה הודאה גמורה על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הנשבעים באמת ובלב שלם וקבלו עליהם ועל זרעם אחריהם לקיים ככל הכתוב לעיל ולבלתי לנטותמההסכמה הנזכרת.

ימין או שמאל ואין רשות ביד שום בר ישראל קטון או גדול אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה לפצוח איזה פתח של היתר בהסכמה הנזכרת. ואדרבא כל המוסיף תוספת טובה בקיום ההסכמה הנזכרת עליו תבוא ברכת טוב.

הואלנו לבאר שאם עמד באיזה אלם יחיד או רבים ופתח איזה פתח החנות בלי שיתן לעניי העיר השליש הנזכר שעלי דידהו רמי לתובעו לדין תורה עד שיקבל עליו את הדין או מצאו לו איזה יכולת באיזה ענין שיהיה, ואם לא מצאו יכולת באותו זמן ימתינו עד עת אשר תפול זרועו של אנס זה ויעשו עמו מה ששוהדן לבל תפול משערת ההסכמה הנזכרת כלל ארצה.

ונגמר הכל בקניין ושובעה חמורה כי אם למה שיועיל מיד יחידי קהלינו הנזכרים באפן המועיל כפיט הדין ולראיה על הכל חתומים פה והיה זה בתשעה עשר יום לחודש אייר הוא זו שנת צדק ומשפט מכון כסאך לפ"ק היא שנת התרכ"ד ליצירה וקיים.

ראינו החתומים מטה שטוב וישר עשו יחידי קהלינו ויפה עלתה הסכמתם הנזכרת בפנים ולכן גם אנחנו מסכימים עמהם על כך ומוסיפים אנחנו לחזק הסכמה זו בכל מיני חיזוקין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בה אין מזיזין אותה ממקומה יתד הוא בל תמוט עולם ועד וראיה חתומים פה בכח בית דין יפםה וקיים.

סוף תעודה מספר 17א

תרל"ג – תרנ"ד 1873 – 1894, ימי מלכות מולאי אלחסאן.

הוא היה מלך חזק ונערץ על ידי העם. היהודים התרשמו מיופיו והופעתו, " האלוקים חלק לו יופי חן ויקר מיוחד ". בראשית מלכותו שני מורדים חשבו למלוך ונתפסו על ידו. אחריהם גם תושבי פאס ניסו למרוד בו. שנה שלמה הייתה תסיסה רבה בקרב האוכלוסייה והיהודים היו בפחד מתמיד. שוד והתנפלויות על נשים וסוחרים היו לדבר שכיח. המלך דיכא את המרד הנ"ל באכזריות.

הוא הפגיז את העיר פאס, עד שנדמה היה כי תהפוך לעיי חרבות. התושבים נכנעו. לבטא את הכנעתם שלחו את ילדיהם עם לוחות לימוד הקוראן בידם וידיהם כפותות לאחור. המלך כראותו אותם נמכרו רחמיו וקיבל את הכנעתם. לקח את הצעירים וגייסם לחילותיו, וסלח לתושבי פאס. ההפגנה הזו של פאס, נחקקב בזיכרון היהודים. הפגנת כוח זו הוסיפה להאדרת שמו של המלך והם חיברו " קצידאת " בהם תיארו את המאורע.

בימיו שימש כשר העיר לחאז סעיד בן פאראזי שהטיל מסים כבדים שונים על הקהל. היהודים התלוננו על כך לפני המלך והוא ציווה על השר להימנע מלהטיל עליהם מסים החורגים מהמקובל, בצו המלך משנת 1309 להיג'רא.  

מולאי אחסאן הורה לפנות את בית הקברות היהודי בפאס, כדי להרחיב את ארמונו. אז הובאו לצפרו, בכבוד רב עצמותיו של רבי שמואל אלבאז אביו של רבי רפאל משה, שנפטר בפאס בשנת תר"ד ונקבר שם. רבי רפאל משה היה פעיל מאוד לא רק בענייני קהילתו אלא בענייני הידות המערב בכלל.

בשנת 1885, בא למרוקו השגריר הצרפתי פירו. השגריר הנזכר נצטווה על ידי ראשי כי"ח בפאריס להתעניין בגורל היהודים. אתו נשלחו לצפרו האדון חיים בן שמול והמורה המיועד, לצרפתית, שלמה עולייל, ורבי רפאל משה נתבקש לחבר שיר לכבודם. ואמנם חיבר שיר תפארת לכבודן וכמוהו עשה גם רבי שלום אזולאי.

בשנת 1887 כתב מכתב לחברה היהודית באמריקה, ובו הוא מבקש להחזיר את פיליפ מטיוס שהיה קונסול אמריקאי, שטנג'יר, והתערב רבות למען היהודים אצל השלטונות. היהודים ביקשו להשאירו בתפקיד. בשנים הללו שימשו עוד בדיינות עם רבי רפאל משה אלבאז גם הרבנים, רבי מתתיה בן זכרי ורבי רחמים יוסף אג'ייני, שהיה חותם בראש שיטה. ולבסוף הצטרף רבי רפאל אביטבול בנו השני של רבי עמור.

תעודה מספר 158

התרמ"ז – 1877

רודפי צדק מחזיקי כל בדק ובימין צדקתם יתמכו אשורי אחיהם כל בית ישראל האסורים בחבלי גלות זה המר, המה העומדים על הפקודים להציל עשוק מיד עושקו, ועד טוב, וחברת קדושים היושבים ראשונה דמחוז אמריקא י"ץ  הנה כח כן יבורכו מפי המשגיח העליון בשמים ובארץ מקור הברכות הגומל לחייבים טובות כן יהי רצון.

אדונים הנאורים באנו להודיע לפני כסא תפארתכם כי אנחנו יושבי אפריקא במערב הפנימי נעים ונדים בידי אדונים רשים ומצאנוהו צרות רבות ורעות אשר עצמו מספר שאם כל אגמי שיחור פשתים יגדלו ולחבל ארוך יפותלו לא ימודו כל התלאה אשר מצאתנו ושטף גלי מרורות אשר סבבונו.

אך מעת הופיע אור השגחתכם על ידי השר פיליס מאטיוס בערי המערב אל ה' חיאיר לנו כי הוא מוטבע החסד והרחמים וקרן עם בני ישראל הדויים וסחופים הורם, ולעת עתה שמענו באומרים כי השר חלף הלך לו ואין חונן  ואין מרחם, ואין דורש ואין מבקש.

ועינינו הרואות כי יצאו מזה תלאות עצומות לתת יד לפושעים לעקור נטוע חס ושלום, לכן אנו מפילים תחנתנו לפני מעלתכם להחזיר עטרה ליונה ולהשיב השר הנזכר לאיתנו.

כי ידענו נאמנה כי אין בכל השרים ובכל העמים שהשגיחו לבקש דרור וחופש לאסירי התקוה ככם, ה' צבאות יגן עליכם אמן כן יהי רצון ועיקר הכל הוא שתשימו עיני השגחתכם לטוב על הכבשה זה רזה, אשר נבין אריות רבצה, ולפני גוזזיה נאלמה.

כ"ד אחיכם המיחלים ומצפים שערי התשועה מהאל המושיע על ידי מעלתכם אל עליון יתמיד שלוותכם, תרב גדולתכם, החותמים פה צפרו יע"א בח' אייר משנת וארכתך מהרה תצמח לפ"ק ואתם שלם

הצעיר רפאל משה אלבאז.

סוף התעודה מספר 158