קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל


קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

 קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 159

אצילי בני ישראל, ראשי גלות אריאל, שרים רבים ונכבדים, המכונות והעמודים, אשר בית ישראל נכון עליהם, המה מלכיהם שריהם, הוועד הראשי אשר עיניו משוטטות לתועלת האומה הישראלית ומתוכם האחד היקר נחמד ונעים ומהולל מאוד כבו מורנו הרב רבי יצחק מאיר בר שמואל הי"ו בעיר ניא-יארק אשר באמריקא הצפונית יאריכו ימיהם בטוב, שונותיהם בנעימים, יהיו תמיד לתהלה ולשם ולתפארת, לשם עולם לא יכרת אמן.

שפעת טללי שפע רצון מלא ברכת ה' שלום וטובה וברכה יהיו על ראשיהם מלמעלה, אדונים יקרים הלא ידעתם הלא שמעתם, תוקף גלותינו האיומה והנוראה בין העמים אשר אנחנו שוכנים בתוכם, אמנם כאשר דרך כוכב מיעקב אל המערב הוא הצדיק הנאור דורש טוב לעמו, סיר משה מונטיפיורי ז"ל.

 – בשנת תרכ"ד – 15 פברואר 1864, ובידו ניתן כתב פקודה חתום מאת המושל מולאי מחמד כי יהיה ליהודים זכויות שוות ומשפט אחד כלכלי אזרחי הארץ וששום פקיד ושר לא יהיו לנגוע בם לרעה. ( נר המערב צד 203.

ודבר טוב אל המלך ז"ל על אודותינומן הוא והלאה, הוסר מעל צווארנו עול ברזל, ויחילו מעט ממשא מלך ושרים, ואחריו האיר נתיב זרח שמהחברות המהוללות, חברת כל ישראל חברים, וחברת אגודת אחים, כולם פרשו סוכת שלומם וטובתם על ראש אחיהם אנשי המערב ובשלומם היה לנו שלום.

יען שדה טובתם נתן פריו, גם בהיות בתוכינו מעט ישראל אשר בידם מכתבי תעודה – פאסאפורט, שהם מאזרחי אירופה והיו מכובדים מאוד והיה ערכם שווה בעיני העמים שכנינו, נאצל מרוח זיו כבודם גם עלינו, והיינו גם אנחנו נחשבים בעיניהם בתור האדם, ונתייקר מחירנו בעיניהם.

פאסאפורט – דרכונים, ראה בנר המערב שם שהגזירה הייתה " על חלק ניכר מיהודי מרוקו החוסים בצל נתיני ממשלות הנכר ושממשלת מרוק חפצה אז לבטל את דבר החסות " והחברה כל ישראל חברים הגישה את רוע הגזירה הזאת בדו"ח שמספרה לפני צירי הממשלות שנאספו במדריד בשנת תר"ם – 1880 ובשנת תרמ"ח – 1888.

מקרוב יצא ול בין העמים סביבתינו כי מכתבי תעודה פאסאפורט אשר בידי ילידי אירופא נלקחו מידם, ובכן נהפך כבודם לקלון, וצל מעלתם הושב אחור, סר צל גדולתם מעליהם, ויהיו לחרפות, ואנחנו הושפל ושח מצבינו וידל ישראל.

וירד פלאים מטה מטה אל תהום השפלות והבוז, עד אשר נחשבנו כבהמה בעלת מום עורת ושבורה, אשר לא תצלח למלאכה, ישראל הנושא בעמים משאת מאומה, אין יכולת בידו להוציא ממנו בדיינים ובשופטים, כי בשנאה יהדפוהו, מיום ליום ומחודש לחודש.

בלעג וקלס בכחש ובכזב, רבים עתה עם הארץ נתמוטטו וירדו מנכסיהם, זה ימים לא כביר נתנו לטבח, בלי חמלה, במסיבי פאס יע"א למעלה מחמשה עשר נפשות, ושללו את רכושם, ובתוכם אב ובנו נער בחור ושני אחים, ואין מהשרים והסגנים, מי שידרוש דמם, הנשפך ויבקש את ממונם, ואף כי גואלי הדם יגישו עצמותיהם את המשפט ישעו ואין מושיע, יקראו בקול גדול ואין עונה יבכו ואין רואה את דמעתם.

בחודש אייר העבר עמד עלינו נחשול של ים המון אדם כולם אחוזי חרב נוקמת, לשלול שלל ולבוז בז, להשמיד להרוד ולאבד, לולי ה' שהיה לנו, גבר עלינו חסדו, ועדיין אנחנו ביראה ופחד פן חס ושלוםיוסיפו לחטוא עינינו תלויות אל המלך הרחמם יר"ה ליסר החטאים האלה בנפשותם והנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד.

בעת הזאת עמד לנס עמים תושבי פאס, מושל חדש שחידש גזירותיו, וגזר על היהודים שלא יקנו ורדים ופרחי נארנאג'א – " חושכש – בושם שהיו עושים מזיעת פרחיו – באומרו לא יאתה ריח ובשמים לךיהודים, לא נשמע כזאת מיום גלות ירושלים. מדבריו ניכר כי עוד ידו נטויה לגזור גזרים בימים יוצרו.

קודם היותינו במעי צרה זו, בהיון האדון המדיק הישר והנאמן, ציר הממלכה הרוממה אמריקא מוניסטר פליץ מאטיוס יר"ה יושב על כסא המשפט בעיר טאנכיר יע"א תמיד חשק משפט ואבה חסד, כי קנה לו לטבע שני טבע מלכות אמיריקא האדירה והחסידה.

השמה חסד לקו, וצדקה למשקולת, היא הייתה ראשונה לקרוא דרור לעבדים ולשפחות, כי אהבת הצדק מצאה קן בלבה, מונסטר הצדיק הזה בראותו יהודי או ישמעאלי עשוק ורצוץ ביד עושקיו, חדר אליו בעין בקורת, הוציל עשוק מיד עושקו.

פדה נרדף מיד רודפו ומחמלתו על הניצול פן השופטים והמושלים יתעוללו עלילות להתגולל ולנתנפל עליו היה חופף עליו באברת חסדיו ומיצל עליו בצילו וקורא שמו עליו, והיה הטוב ההוא אשר הטיב, מגיע אלינו ועדינו יבוא עד קצב המערב, וזרעוני טובותיו עשו פרי תבואה גם בארצינו.

עתה עת ארח למלכותו הרוממה בראות העמים סביבינו אין עוז ואין סןמך נפילתינו, צץ מטה הגלות פרח הזדון, חרב הצרות יצאה מתערה הזרוע נטויה, אחרי הרגעה מעט בנדכהב, מי נהר התלאות העצומים והרבים, המו ופרצו על כל גדותיהם בשאוטן עזם.

ים המהומה הולך וסוער בשאון גלי הצרות ומשברי המהומות, ואניתנו בלי נס ובלי תורן בלי מלח ובלי משוט השבה להשבר, כאשר עינו גדולתם תחזינה במכתבי העתים, הה בעומדינו לפוש מעט, ממשא התלאות המוזרות, הוכפל עול כבד והונח על שכמנו, הה בעוד אנית גלותינו, עמדה בחוף ההצלחה, לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ נדחפה במשטימה לעמקי מצולה.

אדונים יקרים אם יש את נפשכם ושי לאל ידכפ חהשיב המיניסטר הזה על כסר צדקתו, מה טוה חלקנו ומה נעים גורלינו, וכבר לשעבר הראתה הממלכה האבירה חבתה אלינו בדבר הזה והשלימו רצוננו, לכן גם עתה האמננו בטח, כי השררה הצדקת תט אלינו חסד ותחזיר עטרה ליושנה.

אחינו אתם אם גדולת מעלתכם יעלימו עין מראות צרותינו המוזרים והאיומים, הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו, אם יסתירו פניהם מהביט קורותינו, אנא נפנה אנא ננוס לעזרה, קראו ועד קדשו עצרה, עוצו עצה בעד אחיכם השפלים כעפר הארץ, היא עיר החכמה והתבונה.

מדוע לא תרפו שבת בת עמי, אחינו אתם התאחדו והיו לבני חיל להעלות ארוכה ומרפא לאחיכם, חלו נא פני המלכות הצדקת כי לא תשיב פניכם ריקם, הלא על העבדים עינה ותתן במחירם ממון רב ונשפות רבות ויקרות במלחמות ואיך לא תחוס ותחמול עינה עלינו

כל דברי האגרת הזאת ארגתי מחוט לשוני בפקודת חכמי ורבני פאס יע"א

בלי חתימה, ובכתב ידו של הרב אבא אלבאז.

סוף תעודה מספר 159

  סוף הפרק השני רבי דוד עובדיה

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל-קהילת צפרו בין השנים ש"ס – ת"ם במאה ה-17

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

פרק שלישי

הקהילה היהודית ומוסדותיה.               

מגורשי ספרד שהתיישבו במרוקו הוו עד מהרה יחד עם אחיהם " התושבים , בני המקום חטיבה חברתית דתית אחת מופרשת ומובדלת מהקיבוץ המוסלמי, משניתנה להם רשות הישיבה במקום הוענקה להם ממילא מעין אוטונומיה פנימית במישור הדתי השיפוטי והחברתי.

התארגנותם הקהילתית נעשתה לפי המתכונת שהייתה נקוטה בידיהם בספרד, שאף התושבים שהיו במקום מקדמת דנא היו מאורגנים בצורה דומה, וגרמו לכך היחסים ההדוקים שהיו קיימים ביניהם בשל קרבתם הגיאוגראפית והעמדת ההלכה ביסוד ארגונם המשותפת לשני מרכזים.

אף שעניין לנו כאן בקהילת צפרו לבד הרי היא למעשה בבחינת היוצא מן הכלל הבא ללמד על הכלל כולו, ומבנה הקהילות בכל מרוקו אחד הוא.

ייסוד קהל צפרו.

היהודים שבאו לעיר פאס העיר הגדולה, לא כולם נקלטו בה, בחלקם נפוצו ביישובי הסביבה בתורם אחרי מחייה. יש להניח שכמה בעלי מלאכה וסוחרים, רוכלים באו לצפרו ומצאו פרנסתם באספקת שירותים לכפריי הסביבה, רוכלים הביאו סחורות מהעיר לכפר, וקנו שם מצרכים ומכרום בעיר.

אט אט התגבש הגרעין של יישוב קבע היהודים במקום. עם צמיחתו, זקוק היה לשירותיהם של יהודים להמשך קיומו לשוחטים, קצבים, חנוונים, מלמדי תינוקות, מוהל ואפילו רב.

הללו באו מערים הסמוכות, לשם הסדרת סיפוק שירותים אלה היה צורך בארגון קהילתי, גם גביית המס שנגבה בצורה קולקטיבית מהאזרחים הצריך גוף מאורגן ומסדיר, וכך נוסדה הקהילה שיצרה לעצמה מסדרות ודפוסים לטיפול בסיפוק צרכיה הדתיים חברתיים.

במרוקו לא היה " תחום מושב , המותר ליהודים מסוימים וסגור בפני יהודים אחרים. אלא משהותרה ישיבת היהודים במרוקו, רשאים היו לנוע בתוככי המדינה ולהתיישב במקום אשר תאווה נפשם מבלי שמישהו ידחק את רגלם ממנו, החישוב היחידי שהיה למתיישב הוא מקור פרנסה לו ולבני ביתו, וכך נתאפשר גידול של קהלים בלי פרוצדורות מיוחדות.

קהילת צפרו בין השנים ש"ס – ת"ם במאה ה-17

נראה שקהל צפרו גדל וקיבל מעמד של קהילה בימיו של רבי דוד אראג'יל, מספר הבתים של היהודים שהיו אז בצפרו לא ניתן לקביעה. במשך הדורות הורחב שטח המללאח, נוספו בו בתים ושונו שמות הבתים הקדומים ואי אפשר להבחין הקדום מהמאוחר, ברם העובדה שנזקקו לרב משיעור קומתו של רבי דוד אראג'יל מלמדת על מספר די רב של בתי אבות.

חכם זה שהוא ממשפחת המגורשים, קרוב לוודאי שישב בפאס והוזמן על ידי תושבי העיר צפרו לבוא ולעמוד בראש קהילתם. אנו מוצאים אותו מוסר דברים ששמע מרבי אברהם הכהן שישב בפאס, ואף רבי משה בן חמו שמילא את מקומו אחריו הובא כנראה מפאס. 

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 58

בעיר אכסנדרייא הייתה שם בית אחת כמו בנין בית המקדש ונקראה בית חוניו שבנה אותה חוניו מזרע חשמונאי והיה חותנו סנבלט החורני ונתנו למלך קוסטאנטין גפן של זהב מנחה כדי לתת לו רשות לבנותה כדמות בית המקדש.

והיה הוא משמש בכהונה תמורת ב

רבי דוד עובדיה

רבי דוד עובדיה

ה"ם, והנה עודנו בנוי עד היום הזה וגבשו אותו הגויים ועשאוהו בית התפילה. ויש לה כמו י"ב פתחים, וקרוב לפתח אחד מהם הוא הפתח הנקרא היום באב אלכדרא בו קבורים כל זרע בית חשמונאי, ואין שום יהודי יכול לעבור שפ כי אומרים שהוא קבור אשורפ'א, ועדיין יש בה מזבח והיכל כבנין בית המקדש, ויש בה אלף עמודים של שיש, כך שמעתי מפי רבי אברהם הכהן שראהו בעיניו.

עוד שמעתי שבאכסנדרייא החדשה יש אבן אחת של שיש גדולה על פי גוב אחד של מים וכתוב באבן כפרתי וכפרתי ביתי, זהו המשקוף של אולם ההיכל, וכתוב בה גם כן אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים בכתיבה אשורית והוא ראה אותה האבן ושתה מהמים שבבאר.

גם שמעתי מפי מגידי אמת שיש באכסנדרייא הנזכרת בית הכנסת של אליהו ז"ל עמוק עמוק יורדים לתוכו בעשרים וחמש מדרגות ורצפתה כולה מאבני שיש וכסה אליהו ז"ל בנוי בתוכה וספרי תורה בתוך ההיכל ועששיות דולקים תמיד לפני ההיכל.

וביום השבת הולכידי סגולה מאכנסנדרייא החדשה להתפלל שם להיות שאינה רחוקה מהעיר. ומכל העמודים של שיש יש בה שנים פתולים כמו קרן הצבי ויש בה תיבה חשובה עד מאד עין לא ראתה כזה וזמן בניינה כתוב בה שנבנית קמ" שנה קודם חורבן בית שני ויש בה אור גדול דרל ארובות עשויים מזכוכית להאיר לבית הכנסת הנזכר..

גם יש בה בבעת הכנסת הנזכר שסה' מגדלים כמנין ימות החמה סביבות החומה והיא מוקפת חומה וחיל, ואמר רבי אברהם שהתפלל הוא בבית הכנסת הנזכר ג' שבתות.

מ"כ בכתב יד כבוד הרב דור אראג'יל זלה"ה

כל זה העתקתי מספר זכירה של הרב יעקב אבן דנאן והרב מסעוד אבן דנאן ז"ל כולם. בין כתביו של הרב רפאל משה אלבאז זצ"ל.   סוף התעודה

לא נשארו לנו שמות של טובי העיר בימיו ואף לא של הנגיד ושמא לא היה עדיין בימיו נגיד ואף לא הנהגת קהילה בצורת ז' טובי מהעיר, ואף שאנו יודעים על ההחלטה לתת לרב את הכנסות בית הכנסת בשכר טורחו ועמלו, יתכן שהחלטה זו נעשתה על ידי כל תושבי המקום היהודיים.

המוסד היחידי שאנו יודעים על קיומו בבירור בימי רבי דוד אראג'יל, הוא בית הכנסת הגדול " צלא אלכבירא " שהיה של הציבור וחלק ממנו הופרד, ועשה בית כנסת לעצמו עוד בחיי הרב ונקרא על שמו " צלא דלחכם " עם זאת רגלים לגבר שרבי דוד החזיק ישיבה בעיר.

במכתב של יהודי תאזה לצפרו הם כותבים במקביל לחכמי פאס גם " לחכמי צפרו ובראשם רבי דוד אראג'יל " לאמר יש חכמים בצפרו מלבדו. ודאי היה בקהילה גם מלמד תינוקות, אך ספק אם מוחזק הוא מטעם הקהילה, במרוקו אז פעילותם של מלמדי תינוקות נבעה מיוזמת עצמם, ולא הוסדרה מטעם הקהילה. רבי דוד היה חכם העיר ודן יחיד בה. אף רבי משה בן חמו שבא אחריו היה דיין יחידי.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

תעודה מספר 12.

התיב – 1652

סמטה במללאח של ספרו

סמטה במללאח של ספרו

בעה"ו

חכמינו ודיינינו ומנהגינו ועטרת ראשנו כל החכמים השלמים רבותינו שאנו מתאבקים בעפר רגליהם חכמי מדינת פאס יע"א ויגן בעדם ויהיה בעזרם אמן כן יהי רצון הלא המה כבוד הרב שאול סירירו יצ"ו אוי"ר וכבוד הרב סעדיה בן לאדוננו וגבירנו עפרות מרגלותיו מר ואהלות על ראשינן הה"ר שמואל אבן דנאן תנצב"ה.

וגם כן חכמי ספרו יע"א ובראשם הה"ר דו ראג'יל ישצור"ו בעדו ויהיה בעזרתו וכל החכמים והרבנים והדיינים והמנהיגים ותמידיהם ותלמידי תלמידיהם ישמרם השומר אמת לעולם.

יוודע למעלת כתר תורתו על המאורע שאירע כאן במחוז ארצינו שהנרג העלוב רבי משה בן שטרית דיידיע בשם לפיסי השם ינקום נקמתו ונרמת עם ישראל אמן כן יהי רצון ולפי ששלחו בני רבי משה בן סיסו נ"ע לחלות פנינו כדי להודיע למעלת כבוד תורתו איל היה המאורע מתחילתו עד סופו.

לפי שנחשד אחיהם אחד ודוד שמו שחס ושלום הוא נגע ידו בהריגת ההרוג הנזכר והפסידו את בני הרב משה הנזכר בקצת ממון ועלה עליהם , ויצא קול במחנכם הקדוש שהוא היה בעדת ההורגים בידו או בממונו והסכים עמהם על הריגתו ולראיה אמרו בני רבי משה ההרוג הנזכר, ה' ינקום נקמתו שכך העידו להם קהל תאזא.

 לכן בבקשה מעלת כבוד תורתכם שתשמעו ותטו אוזניכם לדברינו מה ששמענו ומה שיש אצלנו מכמה עדות ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, אותו האיש רבי משה ההרוג הנזכר ה' ינקום נקמתו בא ונתארח אצלנו ימים שמשלוש חודשים ולאחר כן הלך לכפר אחד הנקרא ג'לדמאן ויום שהלך למחר באה שמועתו שנהרג והרגו גוי אחד ימח שמו וזכרו.

ובבית אותו הגוי אמרו לנו פלוני ופלוני הם דרים אצל הגוי הנזכר הלא הם דוד בן הרב הנזכר וברהים בן משה בן אדרעי ורננו בני אדם בשוק שמא הם חס ושלום היו בעצת הריגתו וחרה לנו עד מות על מיתת העלוב ועל רינון בני בית.

ולאחר שנקבר ההרוג ועשו הקהל מה שחננם האל מן החסד עמו ושלחו לעברים הנזכרים הקהל בכלל ואמרו להם אם ככה עשיתם ויש לכם…בהריגת פלוני אל תבואו אצלנו ואל נראה פניכם ואם באולי תבואו אצלנו נדרשו מכם דמו כמו שיחייב הדין ופחדו על עצמם האנשים הנזכרים ובאו אצלנו….

רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף מפחד הקהל שהגדילו עליהם אימה וכמעט רצו לתופשם ולעשות בהם נקמה בלי דרישה וחקירה לולי שעמדנו נגדם ואמרנן להם עד שנדרוש ןנחקור הטיה והנה אמת נכון הדבר שיהה להם מגד יד בכל הנזכר ואז יעשה להם משפט כתוב ואחר כל זה אמרו האנשים האלה אשר נקבו בשמוך דוד וברהים הנזכרים תרצו שנשבע לכם שבוע חמורה בספר תורה בכל חומרי השבועה שאין להו שום מגע יד בדבר חס ושלום.

וזאת ועוד אחרת אם באולי יבור עד ואפילו עד אחד או גו או קרוב או פסול או אישה ויעיד עלינו  שום עדות או רמז עדות על כל מה שתרצו לעשות בנו עשו ולארח כן נשבעו שבועה חמורה לדעת וכו' בספר תורה שלא היו דברים מעולם ואין להם מגע יד ולא רמז מגע ד ודרשנו וחקרנו היטב ולא מצאנו שום עדות חס ושלום.

לא עדות ישראל ואף לא עדות גויים ימח שמם וזכרם ולראיה שלא היה כל דבר אלא מה שיש בשורותים אלו ולמה יתלו בני רבי משה הנזכר הדבר בקהל יהודי תאזא חס ושלום אין לקהל יהוד תאזא עדות ולא רמז עדות אחרת זולת הנ"ל לכן לראיה חתמנו שמותיהם פה יום שני י"ג לחודש סיון שנת תי"ב לפ"ק וקיים

אברהם בר הרב יוסף שענון נ"ע – צ"ל נפתלי בן מסעוד כהן – אליהו ארואץ יצ"ו – אלעזר אלחזאן – ישראן בן לאדוני אבי אברהם בן שענון – יעקב בן אברהם הכהן – יוסף בן מימון אדהבי ס"ט.

כל החתימות יצירות נעשו לרצון השואלים להגדיל…..

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

מוסדות הקהילה מסוף המאה ה-17, מימי מלכות מולאי ישמעאל. 1672 – 1727.

על תקופה זו יש במקורות כדי לתת בידינו תמונה ברורה מקהילת צפרו, ארגונה, מוסדותיה ודרכי פעולתה.

הנהגת הקהל.

הנהגת העיר נתונה הייתה בידי גוף מצומצם של חמישה, שבעה או יותר הנקראים שבעה טובי העיר. גוף זה משמש רשות מבצעת. הוא דואג להסדרת עניינים שוטפים של הקהילה ופתרון כל הבעיות הצצות במישור החברתי הדתי המוסרי והמדיני. בתוך גוף זה עצמו היו דרגות שונות ולפעמים התנו במפורש שבבעיות חשובות לא יעשה הנגיד כלום רק כשימלך עם שניים מבין טובי העיר. ליד גוף זה מצוי גוף מייעץ מורחב יותר שחבריו נקראים " ראשי הקהל " או " יחידי הקהל ".

תעודה 125,

כשרצה ידידנו פ' להסיע דירתו ממחוז קודש מתא צפרו יע"א ועלות לארץ ישראל תובב"א והתחיל למכור נכסיו קרקע וטלטל נתקבצו יחידי קהלינו שיבוא זכרונו לקמן ועשו מעמד על עניין זה לדעת איך יפול דבר יען שהחכם הנזכר עיניו פקח על תלמידי חכמים והעניים.

וממנו יתד ממנו פנה בכל דבק שבקדושה וכמעט כל צרכי צבור נחתכים על פיו ויט שכמו לסבול טרחם ומשאם וריבם ואין לו מהם הנאה של כלום ועל כן אין שוה להם להניחו ללכת ונועצו לב יחדיו להמציא לו שום הנאה ליהנות ממנה.

ואחר כך ילכו להפציר בו על עניין ההליכה אולי תהיה זאת מעיר ליזור לשוב לשבת בארץ ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה ואחר הרבות אמרים זה אומר בכה וזה אומר בכה עלתה הסכמתם לתת לו האלפוקי שבחצר הנקראת ליהנות מפרותיו כמו שיתבאר וכן עשו.

וקיימו הדבר בקניין שלום ושבועה חמורה ואחרי כן דברו אחיו אתו, ובכן העידונו על עניין וכו' יחידי הקהל הלה המה :

הרב אברהם בן הרב יצחק אלבאז, והרב רפאל בן הרב ברוך עמרם והרב ישועה אחיו והרב שלם שטרית וידידים אלפים והרב משה בן הרב אהרן אזולאי והרב משה בן הרב יששכר אדהאן והרב משה בן הרב יעקב הכהן.

ובכוח הקניין וקניין ושבועה חמורההודו הודאה גמורה ברצון נפשם והשלמת דעתם בעדם ובעד כללות הקהל ונתנו להחכם הנזכר שלש עליות בהאלפוקי הנזכר המוקדשים לזכות העניים יובן שנתנו לו גוף העליות לפירותיהם מתנה גמורה דהיינו להיות נהנה מפירותיהם מהיום כל ימי חייו בעודו דר בארץ הזאת דווקא.

ולהיות העליה העמוסה על הבית הראשון לימין הנכנס לחצר הנזכרת ממושכנת ביד הזו' בסך מאתיים מתקאלים נתנו רשות גמור להגזבר ה,ה כמה"ר חיים אליהו אביטבול לפדותה ולשחררה לו ממעות העניים להיות נהנה מפירותיה ונתנו לו רשות גמור לכתוב כל חוזק ותוקף וכל לשון של זכות יויפוי כח לקיים המתנה הנזכרת דלא כאס' וטופסי דשאריונגמר הכל בקניין ושבוע חמורה באפן המועיל ולראיהביד החכם הנגכר חתומים פה והיה זה בי"ט לשבט

יהודה הרוש.

וגם אנחנו חותמים שם נמצאנו ושם היינו עם שבעה טובי העיר הנזכרים במעמד ההוא ושאלו את פינו אם אנחנו מסכימים עמהם במתנה ההוא ונומינו להם כן הדרבים, יען ראינו שעמידתו בכאן טובה היא לעניים יותר מפירות העליות הנזכרות ביתר שאת ודטבא ליהו לעניים הוא דעבדי ולראיה שכך הייתה הסכמתינו עמהם בכח בית דין יפה חתומים פה.

בכתב ידו של אדוני זקיני הרב אליהו בן הרוש ז"ל.

סוף תעודה מספר 125

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל-תקנות שנתקנו פה צפרו יע"א בעשרים לחדש שבט התרס"ד – 1904

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

. תעודה מספר 114

התר"ך – 1860

בהיות אמת וצדק כי לעת בזאת כאשר חלפו הלכו להם רוב בעלי דיעה חכמים ומנהיגים סעו המה למנוחות ונשארו קהל עדתינו כאוניה בלי חובל ואין מי שישגיח ויפקח על עסקי צבור ובכל עתצ שיהיה איזנ מעמד לד

רבי דוד עובדיה

רבי דוד עובדיה

רוש ולתור באיזה עסק מצרכי הקהל פרטי או כללי אין איש שם על לב.

וכל אחד פנה לדרכו פנה ובהתאסף ראשי עם הם הבית דין צדק והנגיד המעולה החכם החשוב כבוד הרב יעקב אדהאן י"ץ ושולח שלוחיו לקרוא עשירי עם עד אפילו מאה שלוחים כל אחד ואחד מבקש למצוא עליה להפטר מלבוא את הקדש כי כן דרכם וכן בכל ענין הן על השררה הן של צרכים אחרין ואין דורש ואין מבקש.

וכמעט נשארנו כצאן אשר אין להם רועה, והן היום העיר ה' את רוח הנגיד הנזכר ואסף איש טהור את כל יחידי קהלינו עם כל הבת דין ישמרם אל לבית הכנסת הי"ג ויקרא באוזניהם את כל הדברים האלה לפרוץ גדר. מהיום הזה והלאה לתקן בקיעי עירנו כי כן חובה מוטלת על מי שישי ספק בידו לעשות ככל יכולתו ולא תוכל להתעלם כתיב.

ואחר הרבות אמרים לראות אופן המועיל לתועלת כללות ופרטות הקהליה הקדשוה י"א עלתה הסכמתם שיבחרו להם מיחיד הקהל שלשה עשר אנשים להיות כל ענייני העיר וצורכי צבור נחתכים על ידם ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.

הלא המה פלוני ופלוני יובן בכל פרט מפרטי צרכי התבור ישלח אחריהם הנגיד י"ץ וישאו ויתנו בדבר במועצות ודעת עד יגמר הדבר בכי טוב ולהיות שקשה הדבר לשמוע שבכל זמן ובכל ענין יצטרך הנגיד לאסוף את כל י"ג האנשים הנזכרים לכן בחרו להם מהי"ג הנזכרים חמשה אנשים הלא המה פלוני ופלוני.

יובם שכל הדבר הקש/ה שהוא לצורך כללות הקהל יהיה במושב זקנים ובהתאסף כל הי"ג אנשים הנזכרים וכל הדבר הקטון שהוא לצורך איזה פרט מהקהל הן לאיזה תפיסהבר מינן הן לאיזה עניין אחר ישלח הנגיד אחרי החמשה אנשים הנזכרים אשר נקבו בשמות.

וכאשר תעלה הסכמתם כן יקום אם יהיה איזה דבר שצריכים לשתף בו הדיבור עם השר עז"א חיובא רמייא על החמשה אנשים ללכת עם הנגיד י"ץ באשר ילך ובכן הסכימו רוטב הקהל י"ץ במעמד הבית דין צדק לאשר ולקיים ההסכמה הנזכרת בל תמוט עולם ועד וקבלו עליהם להיות הי"ג אנשים הנזכרים מפקחים על כל ענייניהם וצורכיהם דבר קטון וגדול ואחרי דבריהם לא ישנו.

וכל איש אשר ימרה את פיהם לבלתי שמוע אל ההזכמה הנזכרת ויקום לערער על איזה פרט מהפרטים אשר יסכימו עליו הי"ג אנשים הנזכרים או החמשה אנשים הנזכרים מעתה ומעכשיו הרשות נתונה ביד הנגיד הנזכר והאנשים הנזכרים ליסרו ולהענישו יסורי הגוף ועונש ממון כפי ראות עיניהם.

גם הואילו לבאר שאם בר מינן אירע לאנשים הנזכרים איזה הפסד ודררא דממונא מחמת עסקם בצורכי צבור על כללות הצבור ליהדר דלא לימטנהו כי אם ריוח והצלחה מרובה, וכל הפורץ גדר הסמה הנזכרת מלבד עי ענוש יענש כאשר ישיתו עליו הבית דין צדק.

והנגיד ויחידי הקהל י"ץ ונוסף גם הוא כי הור בכלל ופורץ גדר ישכנו נחש ושמע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ונגע לא יקרב באהלו כן יהי רצון ולראיה שכן עלתה הסכמתם י"ץ חתומים פה בסדר וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל ובשנת ישיש עלךיך אלהיך לפ"ק וקיים.

העידונו על עניין עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל פלוני ופלוני ופלוני ובכוח הקנין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם חיוב גמור מעתה ומעכשיו שבכל עת שישלח אחריהם הנגיד הנזכר על איזה פרט מצורכי צבוא קטון וגדול חייבים לבוא אצלו למעמד ההוא .

וכל איש אשר לא יבוא מהם לעממד בלכת אליו השליח מעתה ומעכשיו חייב עצמו לפרוע חיד הנגיד הנזכר לזכות השר עו"א סל עשרה מתקאלים כסף טוב קנס שלא כדין זולת אם יהיה לשום אחד מהם איזה אונס הניכר אזי פטור הוא מהקנס הנזכר ונגמר הכל בקנים שלם ושבוע חמורה מיד האנשים הנזכרים ולראיה על הכל חתומים פה בזמן הנ"ל והכל שריר ובריר וקיים.

כן נמצא כתוב בכתב ידו של הרב רפאל משה אלבאז ז"ל

סוף תעודה מספר 114

תעודה מספר 258

תקנות שנתקנו פה צפרו יע"א בעשרים לחדש שבט התרס"ד – 1904

למסבבך מא יכון פיה גיר אתאי דוקא, יכון פיה לא פביך וואלא ביצ'א וואלא מאחייא וואלא כעך. תסחים דלבבנת סי עראדא וסי מאכלא מא תכון כלל לא לרזאל וואלא לנסא. לילת למילה סי עשא מא תכון פיהא כלל וואלא מאחייא גיא אתאי דוקא.

אבי הבן מא יעמל חתא עראדא כלל לא פלחול וואלא בשבת, וסעודה דלמילה מא יכון םיהא גיר אתאי ולביצ'א ולכעך ומאחייא דוקא וסי טביך מא יכון כלל. מילה די תכון נהאר שבת יעמלו לביצ'א ובאטאטא ולהריסא וסכינא בלחם ומאחייא, וסי קורא וסי דזאז מא יכונו כלל.

תפלים מא תכון חתא עראדא כלל לא פלחול וואלא פשבת ולילת לחפאפא מא יכון גיר אתאי דוקא וסי עשא וסי מאחייא מא תכון כלל. רבי אידא עבבא ליסיר מול תפלין לצ'ארו, מא יעמל גיר אתאי ולכעך דוקא, סעודה די תפלין מא יכון פיהא גיר אתאי ולביצ'א ולכעך ומאחייא, וסי טביך מא יכון כלל.

למלאך מא יעמלו פלחלאווא גיר אתי ולביצ'א ולכעך ומאחייא וסי טביך מא יכונו כלל, ומן תמא סי עראדא מן זיהת למלאך, וואלא זייארא מא תכון כלל לא פלחול וואלא פשבת וואלא פלעיד. ומא יעביוו ללערוסא גיר לעאדא וברראד דאתאי, וסי מא ירדדו צ'אר לערוסא לצ'אר לחתן כלל, וסי טבאק מא יעביוו כלל.

לילת למימונא צ'אר לחתן יעביוו ללכלה לעאדא, ווירסמוהא בלכאתם אוו בסי חאזא ווכרא, וסי חד אכור מא יעטי ללכלה סי חאזא אפילו יכון קרוב בזאף. ערב כפור מא יעביוו ללערוסא גיר ספרזלא דוקא וצ'אר לכלה סי מא ירדו ללחתן כלל, פפורים חתא וואחד מא יעבבי ללכלה פורים, מן גיר צ'אר לחתן דוקא.

שבת לוולי דלעארס מא יכון פיה עראדא כלל, לא צ'אר לחתן וואלא צ'אר לכלה, ותזוויל סבנייא דלערוסא, סי מא יכון פיהא כלל אפילו אתאי. נהארלחד פקד אלחנא סי מא יכון כלל, לא טבאק וואלא חפנא וואלא אפילו אתאי, ונהאר לתנאיין מא יעביוו ללערוסא גיר סמן ולעסל דוקא וסי טבאק וואלא חפנא וואלא מאחייא מא תכון כלל וגיר ירזעו לצ'אר לחתן סי מא יכון כלל.

סי ספנז אוו רגאייף מא יעמלו לא צ'אר לחתן ללבחורים וואלא צ'אר לכלה לבתולות. אתדוויר דתפלין אוו דלחתן מא יכון פיה גיר אתאי דוקא, שבת דרוחאן מא יעמלו פיה גיר לביצ'א ובאטאטא ולהריסא וסכינא בלחם ומאחייא, וסי דזאז וואלא קורא מא יעמלו לא צ'אר לחתן וואלא צ'אר לכלה.

אייאמאת לחול דלערס לא דלחתן ואלא דלכלה מא תכון חתא עראדא כלל וסי תכבירא דלעזארא או דלעוואתק מא תכון כלל. לעסייא די לילת מצא אשה, מא יעביוו צ'אר לחתן גיר אתפציל דוקא, וסי טבאק וסי חפנא מא תכון כלל.

סעודת מצוה דלערס מא יכון פיהא גיר אתאי ולביצ'א ולכעך ומאחייא, דוקא סעייא מא יכון פיה גיר אתאי ולביצ'א ולכעך ומאחייא. שבעת ימי החופה, מא הומאסי חובה כלל, די דהרלו יעמלהום מליח, ודי מא יעמלהום סי חובה הייא עליה כלל.

לחפנא די כא יפרקו שבת די ואברהם זקן מא תכונסי כלל, שבע אייאם וסהר ולעאם לא דראזל וואלא דלמרא סי מאכלא מא תכון פיהום, גיר לקראייא וואתאי ולמזונות.

בכתב ידו של הרב רבי שלם אזולאי ז"ל ובחתימתו.

תרגום התקנות הללו מערבית לעברית.

למסבבך – בהריון הראשון מכינים היו משפחת הכלה בשביל הלידה בגדים לילד או לילדה ומביאים את זה בטקס מיוחד שהיו קורים " למסבבך " ומשפחת החתן עורכים מסיבה – לא יעשו במסיבה הזאת רק תה דווקא ולא יה

יה שום תבשיל ולא ביצים ולא מאחייא ולא לחמניות.

תסחים – כך היו קוראים למסיבה שנותנים בה שם לילדה הנולדה – שום מוזמנים לא יהיו ושום מיני מאכל לא יהיו לא לגברים ולא לגברות בליל שלפני יום המילה שום סעודה לא תהיה למבקרים ולא משקה המאחייא רק תה דווקא.

אביט החתן לא יזמין לשום מסיבה לא בחול ולא בשבת, בסעודת מצווה שלאחר הברית חא יהיה בה רק תה וביצים וכעכים ומאחייא ובלי שום תבשיל. הברית שיחול ביום השבת לא יהיה בסעודה רק ביצים תפוחי אדמה דייסה מחטים וחמין עם בשר ומאחייא, ולא יעשו בחמין שום עופות ולא קציצת בשר.

בסעודת פדיון הבן לא יעשו רק תה וביצים וכעכים ומאחייא בלי שום תבשיל. בבר מצוה לא תהיה שום הזמנה למסיבות לא בחול ולא בשבת ובליל התגלחת ( שמתדלח חתן הבר מצוה ) לא יהיה בטקס רק תה ושום סעודה ושום משקה מאחייא לא יהיה כלל.

הרבי, שמלמד את הבר מצוה הדרשה, אם לוקח את הבר מצוה לביתו לא יסדר במסיבה לכבודו רק תה וכעכים דוקא. בסעודת מצוה של הבר מצוה לא יהיה בה רק תה וביצים וכעכים ומאחייא בלי שום תבשיל כלל.

השידוכין לא יעשו בטקס רק תה וביצים וכעכים ומאחייא בלי שום תבשילין. ומאותו זמן והלאה לא יהיו מסיבות וביקורים לא בחול ולא בשבת ולא בחגים. לא יוליכו לכלה רק העאדא ( עוגות ) וקומקום של תה. ומשפחת הכלה לא יחזירו למשפחת החתן שום תמורה למה שקיבלו, ושום מגשים לא יוליכו לכלה.

בליל מוצאי חג הפסח משפחת החתן יקחו לכלה העאדא ( חלב וחמאה ועוד ) וסבלונות טבעת של זהב או תכשיט אחר, ושום קרוב לא יתן שום דורון לכלה אף הקרוב ביותר. ערב כפור לא יקחו לכלה רק פרי החבוש ובית הכלה לא יחזירו התמורה לחתן.

ביום פורים שום אחד לא יקח שום שי לכלה רק בית אבי החתן דוקא. שבת הראשונה של החתונה לא יהיו בו מוזמנים לשתי המשפחות, ובטקס הסרת המטפחת מעל ראש הכלה לא יהיה בו שום דבר גכם משקה התה לא יהיה.

יום ראשון בשחיקת החננא לא יהיה שום דבר – היו נוהגים לעשות טקס גדול בשחיקת העשב הזה שבו היו צובעים ידי הכלה ולא היו שוחקים אותו רק נשים נשואות שלא נתגרשו ולא נתאלמנו והיו קוראים להם " למזוואראת " – לא מגשים ולא חילוק קליות ואף משקה התה, יום השני לא יקחו לכלה – יום התחלת ספירת שבעה נקיים שהנשים מבית החתן היו מוליכות לכלה – רק חמאה ודבש דווקא ללא מגשים וללא חילוק קליות וללא שתיית המאחייא.

וכשיחזרו לבית החתן, לתופף במחולות, לא יהיה שום דבר. שום סופגניות ושום לחמניות לא יעשו שתי המשפחות לשושבינין ולבתולות. התגלחת – שמתגלחים השושבינין של החתן או של הבר מצוה לא יהיה בו רק תה בלבד –

שבת שאחרייום החופה לא יסדרו בסעודת השבת רק ביצים ותפוחי אדמה דייסה של חטים וחמין בבשר ומשקה המאחייא, שום עופות ושום קציצות בשר לא יעשו שתי המשפחות. בימי החול של שבעת ימי החופה לא יהיו שום הזמנות לא בבית החתן ולא בבית הכלה ושום מסיבה מיוחדת לשושבינין ולבתולות לא תהיה כלל.

בליל מצא אשה, לא יקחו בית החתן לבית הכלה רק " אתפציל " – בגדיה מהנדונייא שכבר נלקחה מבערב מבית הכלה לבית החתן מחזירין לה בגדיה המיוחדים לקישוט לשעת הקידושין – בלי שום מגשים ובלי חילוק קליות ועוגיות.

סעודת מצוה שלאחר הקידושין לא יהיו בה רק תה וביצים וכעכים ומאחייא. יום הסעאייא – היו נוהגים שהיום שאחרי שבעת ימי החופה יום חמישי היו הולכים משפחת חתן עם הכלה לבית אביה ושם אוכלים סעודת צהרים, וההורים נותנים לכלה כל מלבושיה שהייתה מתלבשת לפני חתונתה, וזה היה נקרא יום הסעאייא – יום חזרה על הפתחים – לא יהיה בו רק תה וביצים וכעכים ומאחייא ומסיבות בשבעת ימי החופה אינם חובה כלל ומי שרצונו לסדרם מה טוב ומי שלא רוצה אין עליו שום חיוב.

לחפנא – חלילוק קליות וסוכריות ארוזים במטפחות – שמחלקים בשבת של ואברהם זקן מנהג זה יבוטל. משמרות שעושים לרגל שבעת ימי אבילות החדש והשנה של הנפטר שום מאכלים לא יהיו רק לימוד ותה ומזונות. סוף התקנות.  

החברים במועצה זו אינם קבועים, גם מספרם אינו קבוע, יש שהוא מונה עשרים ואחד ויותר, הנושאים בהם צריכים לכנס את המועצה הנ"ל נתונים לשיקול דעתם של הז' טובי הקהל, רצו אוספים את ה " מעמד " ( ראשי הקהל ), ושואלים בעצתו, לא רצו, מסדירים את העניין על דעת עצמם בלבד.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל-מינוי ז' טובי העיר.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

מינוי ז' טובי העיר.

נראה ששבעה טובי העיר לא מונו לתפקידם על ידי בחירות של חברי הקהילה ואף לא של פורעי המס, אלא אנשים בעלי עמדה, יומה ממון שבלטו, לקחו את ההנהגה לידם ניהלו ענייני הקהילה ואף ייצגו כלפי השלטון.

מינוי המעמד.קברו של אבא אלבאז בצפרו

אף הגוף המייעץ לא נבחר על ידי בחירות אלו שהן, אלא ז' טובי העיר בראותם איש הבולט בין אנשי הקהילה " בעל דעה ובעל המעה " צירפוהו לגוף המייעץ על ידי שזימנו אותו למעמד, ובכך נעשה חבר המועצה לכל דבר ואם בלט כאיש מעשה ובעל יחסים וקשרים החצר השלטון, ואף צירפוהו להנהלה המצומצמת והטילו עליו תפקיד, הכל לפי ראות עיניהם של ז' טובי העיר.

מובן שמלבד העשירים והאמידים היו מיוצגים במעמד גם החכמים מן הרשומים שבעיר, והם חכמי המעמד. אין תקנה המחייבת את ז' טובי העיר לאסוף כל אנשי המעמד על מנת שיכריעו בשאלה מן השאלות, והסתפקו בכינוסם של האנשים הבולטים בקהלה או פורעי המס שנזדמנו לידם באקראי, או אלה שמעניינם היה לשתפם בשאלה הנדונה.

משום כך מוצאים אנו תקנות שנעשו בתקופה אחת, ובכל תקנה חתומים אישים אחרים. כמו כן לא קיימת הגדרה ברורה של העניינים המצריכים הכרעה על דעת המעמד, ונמצא דברים שקולים מבחינת חשיבותם, באחד ראו צורך לאסוף ולהקהיל את המעמד ובשני הכריעו על דעת עצמם בלבד.

אף אין תקנון על המספר ההכרחי בגוף " המעמד ". מצוינות תקנות שנוכחו בהם משתתפים רבים, ולעומתם אחרות שהחותמים עליהם מעט אנשים. סיכומו של דבר ז' טובי העיר הם שקבעו את מי לקרוא, מתי לקרוא וכמה לשתף, עם זאת אין הז' טובי העיר גוף של שלטון עריץ שאי אפשר להחליפו.

החלפות היו אבל לא דרך בחירות, רק במידה שז' טובי העיר הכריעו הכרעה שלא נתקבלה על דעת הצבור, הצבור רינן אחריהם, נוצרו סכסוכים, ונתגבשו בהנהגה קבוצות עוינות אחת את חברתה וההכרעה ביניהם הושגה או על ידי פניה לרב שהכריע ביניהם על פי דין תורה או פשרה, או שאחת הכתות נכנעה ופינתה את הבמה לכת שכנגד.

לא מצאנו וועד קבוע מרכזי בינקהילתי במרוקו, וכאשר היה צורך הייתה מתארגנת משלחת מורכבת מהקהילות השונות, שייצגה אותן בפני השלטונות.

תפקיד שבעת טובי העיר והמעמד.

מינוי רב הקהילה. את רב העיר מינו שבעה טובי העיר עם המעמד. עם מנויו מקבל הרב את כתב המינוי מיחידי הקהל, לא מצאנו שהרב מתמנה לזמן מוגבל. בדרך כלל אם היה ממלא תפקידו בהצלחה היה מכהן כל ימי חייו וזוכה מכוח ה " שררה " גם לזרעו אחרין במידה שראוי היה למלא מקום אבותיו

תעודה 167

התק"ט

בע"ה

חנא לכאתמין כא נקבלו עלינא באלה ובשועה בלב שלם ובנפש חפיצה בלא אונס, באיין שאיין יקולנא אדונינו החכם השלם הדיין המצויין כב

רבי דוד עובדיה

וד מורנו הרב יוסף בן עטייא נר"ו בין פי אצלא לכבירא ביו פצלא אוכרא אגיר די ירצ'א ביה לחכם הנזכר.

וכן בעניין די אדיינות כל מה שיגזור עלינו עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ולא ימסי חד מננא יסארע פי בלאד אוכרא גיר באמרו, ולא יצאפד חד מננא שום ברא בענין הקהל גיר באמרו, ולאיים אמא ישמי יצלי נתבעוה שוא בקא פאצלא לכבירא שווא מסא לצלא אוכרה.

האד אשי לכול קבלנא עלינא באלה ובשבועה חמורה בתקיעת כף והסכמנו הסכמה גמורה על כל הנזכר ואין לזוז ממנה והיה זה כ"ח לשבט שנת חמשת אלפים וחמש מאות ותשע ליצירה והכל קיים.

שמואל בן חמו ס"ט – יצחק בןבר שלמה בן שטרית נ"ע – יהודה בן שטרית סי"ט – יהודה עולייל – יהודה יצחק הרוש – מסעוד כהן – משב בן יהודה אצייג ס"ט – יעקב בר אברהם נ"ע בן שרביט – יהודה אג'ייאני ס"ט – משה – מרדכי אלבאז ס"ט – מסעוד בן חיון – מסעוד א"א חיים בן סיסו נ"ע – יהודה בר יחייא אזולאי סיל"ט – משה א"א אברהם ג'ייאני נ"ע – מסעוד א"א ימין הכהן נ"ע ס"ט – ישועה אסולין – ליהו בן עטיאי – יחייא בר א"א מימון נ"ע לערבי ס"ט יוסף בן משה בן הרוש.

תרגום תעודה מספר 167

אנחנו החותמים מקבלים עלינו באלה ובשבועה בלב שלם ובנפש חפיצה בלי שום אונס, איך כל מה שיגיד לנו אדונינו החכם השלם הדיין המצויין כבוד מורינו הרב רבי יוסף עטייא נטריה רחמנא ופריקא. בכל ענין הן בענין בית הכנסת שלא יהיה שום שליח צבור אחר בעיר בין בבית הכנסת הגדולה בין בביתכנסת אחרת.

רק מי שירצה בו החכם הנזכר, וכן בענין הדיינות כל מה שיגזור עלינו עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. ולא ילךשום אחד ממנו להתדיין בעיר אחרת רק בהסכמתו ולא ישלח שום אחד ממנו שום מכתב בענייני הקהל רק בהסכמתו.

ולכל מקום שילך להתפלל נלך אחריו ביןאם נשאר בבית הכנסת הגדולה, בין אם הלך לבית כנסת אחרת. כל זה קבלנו עלינו באלה ובשבועה חמורה בתקיעת כף והסכמנו הסכמה גמורה על כל הנזכר ואין לזוז ממנו והיה זה עשרים ושמנה לשבט שנת חמשת אלפים וחמש מאות ותשע ליצירה והכל קיים.

כל הכתוב לעיל אמת ויציב ובפנינו ניתמו כל החתימות ובפ]נינו חתמו אחר שקבלו עליהם כל הכתוב בפירוש ואלו האנשים אשר לא ידעו לחתום היקר דוד בן מאמן והיקר ע. דוד אפרייט והיקר משה בן יוסף אצאייג והיקר מכלוף הכהן והיקר שלמה הכהן אחיו והיקר מימון אסולין והיקר מרדכי בן רבוח והיקר יוסף בן ליזי אג'ייאני נשבעו בשבועה חמורה בתקיעת כף על כל הנזכר לעיל ולקיים כל דבר חתמנו פה דלא ודלא כטפסי דשטרי ככל חיזוק סופרי בית דין והיה זה בזמן הנכר לעיל וחתמנא תרי מגו תלת כדחזי והכל קיים.

מסעוד בן יום טוב בן הרוש נ"ע – ישועה א"א יוסף צבע סל"ט

סוף תעודה מספר 167

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

תעודה מספר 85

ב"ה

התקל"ד

מפורסם הדבר שהחכם השלם הוותיק כבוד הרב ישועה אביטבול יש"ץ מתושבי צפרו יע"א מורה צדק ודיין לכל בני עירו ומוחה בידם כדת וכהלכה ומתנהג עמהם לאיטו ובימים ההם ובזמן הזה הוא איש הישר בעיניו יעשה. ותהי האמת נעדרת.

וחוצפא שגיא וחזנא כעמא דארעא, ואין איש שם לב וכו'….באופן שכל דבריהם ןמעשיהם גלויים מפיהם לכל העמים שכניהם ועוד מתפארים במעשיהם בשווקים ובחצירותים ולשונם הרב חדה. וכל אחד ואחד לדרכו פנה, ויש מהם שלא אבו לשמוע בקול מוסר עד שמרוב השנאה ובקנאה ששנאו היו רודפים אותו וכו……..

וצווה על בני ביתו ליסע מסעתו ולא הניחם מושל העיר מפני שנאתו עד שעמד על עמדו לפני השררה והוצרך להוציא הוצאות ומנחה ושוחדות ושכירות למרת שהלך להביא והביאם בני ביתו בהורמנת אדודינו בן אדונינו המלך ירום הודו וקבע דירתו בכאן בשלווה ובבטחה ושאנן ואין מחריד.

ובאורך הימים ששכן בכאן נתגלה קלון בני עירו באין רואה ועל כל דבר ודבר יצטרכו לבוא מהתם להכא אנשים ונשים וכו'…ונשארו מכצאן אשר אין להם רועה וכו'…וכשהקיצו משנתם ונתגלה קלונם כאמור עמדו על עמדם יחידי בני קהלם ושמו לדרך פעמם וקיבלו על עצמם לבוא לכאן להשיב על כנו את החכם הנזכר.

וגם הסכימו בהסכמתם לחנותם בבית מאור הגולה הרב משי"ח נר"ו וכן עשו שבאו ונתאכסנו אצל הרב הנזכר נר"ו ונשתטחו לפניו שיהיה בעזרם בכמה פיוסין ונשיקת ידיו ורגליו אודות החכם הנזכר ונשא פניהם הרב נר"ו לדבר הזה ופייס עמהם להחכם הנזכר לחזור לאיתנו וללכת עמהם ולא הטה אוזן לשנוע לדבר הזה.

ופעמים רבות ורגעים ושעות העמיסו על הרב נר"ו נהרב נר"ו העמיס גם כן על החכם הנזכר וכשראה אותם הרב נר"ו שחזקו בו בעשר ידות הפציר להחכם הנזכר במאמרות טהורות ובתוכחות שגדול כוחד כבוד הבריות, וכדומה עד שנתרצה בפני כבוד הרב הנזכר נר"ו.

ובכן החזיר פניו אליהם הרב נר"ו ודבר עמהם שיקבלו עליהן להחכם הנזכר בכל מילי ועל מנת ובתנאי הוא הולך עמהם כמו שיתבאר בשטר החיוב שנתחייבו לו באופן המועיל ויענו ויאמרו לו נעשה ונשמע ואיש על מקומו יבוא בשלום, ולראיה ולזכות ביד החכם חתומים פה על עניין בקניין ושבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ובשבועה חמורה כראוי כי אם בפני עצמו למה שכתוב שלא בפני החכם הנזכר.

הנגיד מרדכי בן אלבאז והמשכיל והנבון הרב שצואל בן חמו בן כבוד הרב יעקב ז"ל והיקר מאיר צבע והיקר משה אלבאז בר מרדכי הנזכר והיקר מסעוד אלקובי וידיע בן דאדא והיקר יוסף צאיג בר משה והיקר אהרן גיגי והיקר מכלוף המכונה הרוס בר דוד והיקר יצחק בוטבול וידיע סחראי והיקר יעקב המכונה נצ'אם והודו הודאה גמורה ברצון נפשם והשלמת דעתם בעדם ובעד כל ה=בני קהלם את אשר ישנו פה ואת אשר איננופה.

שקיבלו עליהםלהחכם השלם הדיין כבוד הרב ישועה אביטבול בן כבוד הרב יצחק הנזכר לדון את כל דיני בני עירם ולהיות נגיד ומצווה בכל מילי דשמייא ולא יסורו ימין ושמאל מן כל דבריו שידבר בדבורו הקל ועל פיו יצא ןעל פיו יבואו. ואפילו על ימין שמאל והשמאל ימין.

הכל כאשר לכל יהיה נחתך על פיו כפי ראות עיניו מהיום הזה והלאה וכל ימי חייו גם בכוח הקניין ושבוע ימורה הנזכרת הודו האנשים הנזכרים בעדם ובעד כללות בני עירם על כל הזיקא ושחיתא והפסד ודררא דממונא שלא יבוא ולא יהיה הנוגעת להחכם הנזכר מאיזה סיבה או מאיזה צד שיהיה בעולם עליהם ועל כללות בני עירם ליהדר בלי שטר.

וגם כן קבלת עדות לעמוד עם החכם הנזכר בכל מאמצי כוחם על כל דברי דת ודין וישעשו משפט חרוץ עם כל קשיי עורף שימרה את פה החכם הנזכר ובתנאי גמור שאם לא יעמדו לימין החכן הנזכר בכל דבר ודבר ויעלמו עיניהם או בהסתרת פנים הרשות נתונה מעכשיו ביד החכם הנזכר לעקור דירתו מבניהם וכל הפסיד והוצאה שיצטרך בשביל נסיעתו הוא ובני ביתו עליהם ועל כללות הציבור ליהדר עד סוף פרוטה אחרונה.

שכך התנו בפירוש ועל מנת כן נסע החכם הנזכר מהכא והלך עמהם ושטר זה מורה בכוח סבדי'א בתפישה ובמאסר ובנאמנות גמורה ובאחריות גמורה עליהם ועל כללות בני עירם ועל יורשיואחריוכתקנת חכמים זכרונם לברכה ודלא כטופסי דשטרי ונגמר הכל בקנין שלם מיכשיו במנר דכשר למקנייא ביה ובשובעה חמורה באנפי נפשה למה שכתוב לקיים כל מה שכתוב לעיל והי"ז ברביעי בשבת שלושה ימים לחודש חשון בסדר ובשנת יבאו אליך להחיות ליצירה ובכל שריר ובריא וקיים

אליהו צרפתי סי"ט – אברהם הלוי ס"ט.  

סוף תעודה מספר 85

תעודה מספר 38

התרמ"ט – 1789

נועדו יחדיו קהלינו קהל צפרו יש"ץ הלא המה הרב אברהם בן הברב יצחק הן אלבאז והרב אהרן בן כבוד הרב מרדכי ידיד נפש והרב משה בן הרב יעקב הכהן שלמה בן הרב יעקב ידי נפש חמו וידיד נפש אדבדובי והרב ישראל בן הרב נסים האדון הנכבד אפרייאט והרב ימין בן הרב שאול משה הנכבש יתאח והרב משה בן הרב יוסף הנכבד אביטבול וידיד אסחראווי והרב יעקב בן הרב יוסף הנכבד יעיס  והרב מרדכי דמתקי על שם אביו הרב מרדכי הנכבד אלסאז והרב השלם בן הרב שמואל הנכבד אגייאני.

 שמהיום הזה והלאה ועוד כל ימי הארץ אין רשות לשום יחידים מהם למנות דיינים או לתת שום שררה מהשררות הנהוגים בקרב ישראל כגון שררת שחיטות ובדיקות וכיוצא לשום אחד מחכמי העיר אף אם ראוי להגון לכך עד שיהיה בהסכמת על היחידים הנזכרים אשר נקבו בשמות, גם אין רשום שלום יחידים יחיד או רבים מהם בשום זמן לתת מקרקע עניי העיר לשום חכם מחכמי העיר הם חזקת קרקע או גומלי חסדים או גוף לדירה עד שיהיה בהסכמת כולם.

ובכן העי' עד עתה בקנין שלם מעכשיו בד"לב ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל האנשים הנזכרים ובחוח הקנין ושבועה חמורההודה הודאה גמורה וקבלו עליהם התקנה הנזכרת בל תמוט עולם ועד, ואף אם הסכימו רובם או כולם בשום פרט מהפרטים הנזכרים ולא נשאר כי אם אחד מהם שלא הסכים צריכים כולם לקבל דעתו, ואם סרבו ועמדו בהסכמתם מעתה ומעכשיו חייב עצמו הקנין ושבועה החמורה שחייב כל אחד מהמסכימים והמסרבים לקבל דעתו לפרוע להקדש עניי העיר סך אלף צ'ורוס כסף טוב בתורת קנס שלא כדין מעתה ומעכשיו דלא  כאס'

גם הואילו לבאר שאם באיזה פרט מהפרטים הנזכרים הסכימו מקצתם והשאר לא הסכימו ומתוך כל נפלה קטטה ביניהם והוצרכו להפסד סך מה רב או מעט על ידי השררה ההפסד ההוא עלי דידהו כולהו ליהדר והתקנה לא תזוז ממקומה בקניין ושבועה חמורה מידם באופן המועיל על כל מאי דכתיב ומפורש על הכל חתומים פה והיה זה בראש חודש אב הרחמן יה"ל ש"ש ובדבר הז"ה תאריכיו ימים ליצירה והכל שריר ובריר וקיים

מסעוד עובדיה ס"ט – אהרן מאמאן ס"ט

סהר רבי רחמים באיין כא יערף אשררה כא יעטיווהא לקהל די ראוי פלווקת ומנור לפטירה דייאלו כא יעטיווהא גם כן לדי ראוי פדאך לווקו אפילו יכון בלא שררה ומא הוואסי מן זרע די מול אשררה אפילו הכי כא יעטיווהאלו וכא יערף באיין צ'אר רבי שמעון כאן ענדהום אנץ פשררה דצלא לכבירא ומנור לפטירה דייאלו זוולולו ארבע מן אשררה ועטאווהא לחד אכור די כאן ראוי בעדן בנו גם כן כאן ראוי למלאת מקומו אפילו הכי זוולולו ארבע ועטאווה לחד אכור

מסעוד עובדיה ס"ט – אהרן מאמאן ס"ט

תרגום

העיד רבי רחמים ? שהוא יודע שהשררה הנהוגה בצפרו היו נותנים אותה הקהל לרב שהוא ראוי בזמנו ואלרי פטירתו חוזרים ונותנים אותה לאחד שראוי למלאת מקומו, וגם אם לו שררה או ירושת שררה מאבותיו היו נותנים לן והוא יושע שמשפחת רבי שמעון אזולאי היה להם שררה במחצית בית הכנסת אלכבירא ( הגדולה ) ואחרי פטירתו הורידו מן היורשים רביע השררה הנזכרת ונתנוהו לרב אחר שהיה ראוי לשמש בקדש הגם שבנו של רבי שמעון אזולאי היה ראוי למלאת מקום אביו אפילו הכי לקחו ממנו הרביע ונתנוהו לאחר

סוף התעודה מספר 38

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

 קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

ברור שהרב היה צריך להיות מוסמך להוראה על ידי רבותיו. היו מרבני צפרו אשר בנוסף על מינויים מיחידי ורבני קהלם, קיבלו מינוי גם מדייני ורבני פאס, שצפרו ראתה את עצמה כפופה לה. איננו יודעים אם ינויו של רב על ידי הקהל הצריך אישור שר העיר או המלך או לא.

מאידך אנו יודעים שהמלך היה מטיל על דיין שנראה בעיניו לדון במקרה שהוא הפנה אליו, לפעמים הרב מינה דיינים לידו בדרך כלל מבין תלמידיו.

תעודה מספר 19

רבי דוד עובדיה

רבי דוד עובדיה

בה"ו

אבי אבי רכב ישראלממנו יתד ממנו פנה,דיינא ונחית לעומקא דדינא, גלי עמיקתא ומסתרתא. מתון ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, אבן הראשה, אב החכמה ומקור הוראה ומעין הקדושה….הרב הגדול מורנו ורבינוהחכם החשוב הדיין המצויין והכולל כמוהר"ר משיח נר"ו יאיר ויזהיר אמן כן יהי רצון.

תקפיד הרב.

תפקידו העיקרי של הרב הוא המשפט : הרב הוא קודם כל דיין ועליו לדון בין איש לרעהו ובין איש לאשתו הן בדיני ממונות והן בדיני איסור והיתר. יצויין כי בענייני איסור והיתר, כלומר בדיני שחיטה וטרפות וכיוצא, כל חכם רשום מחכמי העיר רשאי להתיר ולאסור להכשיר ולהטריף, ואין זהב כל יתרון לרב הדיין.

אבל במשפט, רק הרב הדיין הוא הפוסק והמכריע. רבנים אחרים יכלו אומנם להתערב בעניין העומד לדיון ולחוות דעתם בפסקי דינים, אך להלכה בלבד, כעורכי הדיינים. למעשה מחייב רק פסק דינו של הדיין.

בעיר כמו צפרו היה זנן רב רק דיין יחיד, דיין יחידי הינו תופעה מצויה בקבה במרוקו בזמן ההוא, ואפילו ערים גדולות כפאס ותיטואן היו זמנים שהיה בהם דיין יחיד, רק מימי רבי שאול אביטבול ואילך מינו בצפרו בית דין של שלושה.

 תעודה מספר, 54

ב"הו התקס"א

העמודים והמכונות יכין ובוע'ז אשר הבית בית ישראל נשען עליהם, שרפי קדש וארלי טוהר, טהורי לב יראה להם וגובה להם, עטרות ויעזר, עירין קדישין מן שמייא יהבו לן קדשוים אשר בארץ המה חכמה ומדע נובעות כליותיהם, מאורי אור, המאירים לארץ ולדרים מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע.

וכשמש דמות פניהם ה"ה בי דינא רבה בית דין הצדק מחזיקי כל בדק רבני פאס ישצ"ו ובראשם המאור הגדול מופלא שבסנהדרין חרש ומסגר, מופת דורנו ועטרת ראשינו כמוהר"ר שאול סירירו נר"ו וכמה"ר רפאל אבן צור יזייא אמן כן יהי רצון.

אחרי דרישת שלון מכבוד כתר תורתו ידרשהו אלוה ממעל, אותותינו אלה יביעו ידברו לפני מעלת כבוד תורתו כי נהנ חרדתם אלינו את כל החרדה  הזאת בשני כתובים הבאים כאחד, שהביא בידו כבו הרב שאול אביטבול.

א' אומרת שינהג בו כבוד מורינ הרב שלמה אביטבול ויהיה סק למשמעתו, וא' אומרת שהסכמתם על כבטד הרב הגדול רבי יהודה אלבאז חתנו לדון ולהורות וראינו אחרי רואינו שאין זו תקנה אל קלקלה ואדרבא נפקא מינא חורבא שאתם יודעים את האיש ואת שיחו שכל מגמתו היא לקלקל את השורות ולעוות את המקראות לשום את העקום למישור ואת הפשוט כפוף כדי להתגאות ולומר דידן נצח ולרדות אותנו בתוך ביתינו.

והן בעודנו יחידי בלתי בן זוג רק רע כל היום מחייב את הזכאי ומזכה את החייב עד שכמעט נעשית התורה פלסתר, וכשתי תורו ולא ישוב מפני כל ישוב מפני כל שאין חכמי ישראל לפניו כקליפת השום, ולולא ה' הותר לנו שריד. ה"ה החכם השלם הדיין המצויין כבוד מורינו הרב שלמה אביטבול נר"ו שניצב כנגדו להציל עשוק מיד עושקו ולהעמיד דת המעוז לבל תהיה האמת נעדרת.

כמעט כסדום היינו וכו…הגם שאין לא הנאה מהנאות העיר וכי יהיה לו דבר קשה יביאוהו לפני מעת כבוד תורתו וכל אשר תאמרו כי הוא זה מקובל ומרוצה בסבר פני יפות לאפוקי כבוד הרב שאול ישוה אביטבול כי יבוא אליו דבר מכבוד כתר תורתו שיניו יחרוק ונמס ופיו ידבר גדולות לאמר אני ואפסי עוד

מחרף ומגדף המערכו אלוהים. כידוע לפני כבוד כתר תורתו וכמו שכתוב וקל וחומר לעתכזאת ויתרבו המחלוקות בישראל, ויתעקלו הדינים ויוסב אחור משפט, לכן ובכן לכם תלויות עינינו שתתקנונו בעצה טובה מלפניכם לדעת מה יעשה ישראל ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשול.

שתשאר עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה ואיש לאוהליו ישראל ואליכם המצוה הזאת להפיר עצתו ולקלקל מחשבתו אשר חשב על היהודים להומם ולאבדם ואם תחריש תחרישו בעת הזאת ריוות והצלה יעמוד ליהודים וכו……

כי יבחר אלוהים חדשים אז לחם שערים מגן אם יראה ורומח דנקטי גירא בידייהו לקפח שוקייהו דמעות הדין בעליתריסין על חד תרי או על חד תלית ושפטו את העםצ בכל עת ונראה מה יהיו חלומותיו, גם בעינינו יפלא על מעלת כבוד תורתו שהבטחתם להנגיד המעולה הרב אהרן הכהן שתקרעות אותה האגרת ליב קרעים והן עתה הביאה בידו כבוד הרב שאול ישועה אביטבול ומחזרה על הגרנות אחופיו ומיודעיו ואחוזת מרעיו שש ומתפאר בגוונין שלו

לאמר הביטו וראו כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי אכזאת וכזאת עשיתי למעת כבוד תורתו החיים והשלם מאדון השלם ומחותמיםפה לכבוד שמים ולכבוד תורתו הקדושה שסימן על מי עשה ה' ככה לארץ הזאת וכו… באלול המרוצה שנת תקס"א לפ"ק

יוסף א"א יהודע אבן סכרי סלט"א – אליהו משה הכהן – מאיר א"א יחייא נ"ע צבע בי"ט.

הן עוד שמעתי ממגידי אמת כי מעלת כבוד תורתו שמעי מהמסכסך שאני חס ושלום הטחתי דברים כנגדו, והאמינו לדברו חלילה לי מעשות זאת כי איך אעשה את הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים, ואדרבא אנו הוא שקנאתי לכבודם כשחרף וגדף בכם איש נבזה צעיר קומה באדר תקס"א בידיעת כהרר"י אשריקי שהיה מצוי באותו מעמד למען התורה הקדושה.

שתשאלוהו ויאמר את האמת ואדרבא בעלת דברים דידי היא שהטיחה דברים נגד מעלת כבוד תורתו קרובתו של הרב שאול ישועה אביטבול ואני הטחתי נגד כבוד הרב שאול ישועה אביטבול עוסרה המחזיק בידה ואמר לה דבריו מהבל ימעטו אדרכם ארמסכם בחמתי, ותו לא מידי והאלוהים יבקש את נרדף.

סוף תעודה מספר 54. 

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

בסביבה הררית, עטורת יערות, ברוכת המים הרבים היורדים ממהרים במפלים מרהיבי עין ומוקפת גנים של עצי פרי למיניהם, מפורסמים הדובדבנים של האזור, שוכנת צפרו, עיירה קטנה המתרפקת אל מדרונה הצפוני של אחת משלוחות האטלס הבינוני.

תעודה מספר 28

 ב"הרבי דוד עובדיה

התר"ב – 1742

זה כמה רבות בשנים קע"ע קהלת קדש קהח צפרו יע"א להחכמים השלמים הדיינים המצויינים רבים ועצומים כולי תהלות כמוהר"ר יהודה אלבאז ישמרהו אל כמוהר"ר עמור אביטבול י"א לדון בין איש ובין רעהו דינא רבא ודינא זוטא.

ולהורות את בני ישראל את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון וכח ענייני העיר על פיהם נחתכים ואחרי גבריהם לא ישנו ומקרוב עמדו יחידי הקהל ישצ"ו וצרפו עמם לסנים כמוהר"ר עמרם אלבאז י"א להקל מעליהם קצת מטורח הצבור.

ולהיות בית דין שלם בית דין של שלש ולעת עתה הוסכמו יחד יחידי הקהל וטובי העיר הלא המה המשכיל ונבון הצעולה כבוד הרב יצחק ישמרהו א-ל בן כמוהר"ר רפאל ז"ל ה"ן אביטבול והחו"ן כבוד הרב ישועה בן כבוד הרב אהרן

ה"ן אלבאז והרב שלמה בן הרב שמואל ה"ן חמו והרב אהרן בן כבוד הרב שלמה, ה"ן אלבאז והרב אברהם בן הרב שלמה, ה"ן שמחון והרב שלמה בן מרדכי בן עמור ה"ן אסולים והרב עזוז בהר אברהם הכהן.

והרב אליהו בן אהרן ה"ן שלוש והרב אליהו בן הרב יעקב ה"ן אביטבול ידידי אסחראווי וקבלו עליהם לבית דין של שלש הנזכר לדון בין איש ובין רעהו אף שיהיו הבעלי דינין קרובים לאחד מן הדיינים הנזכרים או לשלושתם יחד עם כל זה דינם דין כי כן קיימו וקבלו עליהם

ובכן העידונו על עניין בקנין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל האנשים האלה אשר נקבו בשמות ובכח הקניין ושבועה חמורההודה הודאה גמורה בעדם ובעד כללות הקהל והסכימו וקיימו וקבלו עליהם לבית דין של שלש הנזכר לדון אף לקרובים להם קורבה הפוסלת ודינם דין אפילו על ידי כפייה כמו שיכולים לדון לרחקוים.

ונגמר הכל בקניין שבועה יצורה באפן המועיל ככל שטרי הסכמות הנעשות ברב ישראל ולראיה שכן הסכימו יחידי הקהל הנזכרים במעמד ובהסכמת שנים מבית דין שהיו נמצאים באותו מעמד חתומים פה והיה זה שנים עשר יום לתמוז יהפכו ה' לטובה של שנת חמשת אלפים ושש מאות ושתים ליצירה והכל שריר ובריר וקיים.

אליהו הרוש ס"ט – שלמה חותא ס"ט

סוף תעודה מספר 28

אין תחום שיפוט מוגדר לרב-דיין העיר.

הדיים אמנם תפקידו לדון את בני עירו, אך יש ובני עירו היו מעדיפים להישפט בפני דיין אחר בעיר אחרת ולא הייתה בדרך כלל מניעה בכך. רק רבי יוסף עטייא התנה וחייב את הקהל " שלא ילך איש מאתנו להתדיין לפני דיין אחר בעיר אחרת.

כל דיין דפקיע שמיה יכול היה לכתוב פסק דין על שאלה ששאלוהו הצדדים הנוגעים בדבר אף על פי שאינם בני עירו. והצדדים היו מנפנפים בפסק דין שבידם בפני הבית דין שבפניו התדיינו. וההלכה תפסק לא לפי דעת דיין דמתא, אלא לפי רוב דעות הרבנים ששהביעו דעתם בנושא.

הדיין דן בכל שטחי החיים.

דיני ממונות גניבות וחבלות, אונאות נזיקין אישות ירושות איסור והיתר ושאר עניינים. הדיין אחראי לנכסי יתומים והוא הממנה אפוטרופוס לפקח על נכסיהם. תעודה מספר 313. לפעמים השר התערב ואסר על הדיינים לדון, והרבנים נמנעו מלדון ודרשו מהמתדיינים להביא רשות השר. 

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 5.

באנו להודיע  ולהשמיע לכל חכמי ורבני המדינות  יש"ץ מה שאירע להחכם השלם הכולל הדיים המצוין רבי שלמה אביטבול י"ץ עם בני עירו וכמה טובות גמל עמהם ומה שהחישיבוהו בני עירו הלא תדעו שהחכם הנזכר שמנעקברו של אבא אלבאז בצפרווריו עד היום הזה לא נהנה משל  ציבור אפילו שווה פרוטה של נחושת ואדרבא היה  הוא מן הנותנים ולא מקבלים והיה נושא עול הציבור עליו להיותו גזבר העניים לגבות הנדבות והנדרים של בני עירו ולתת לכל העניים והתלמידי חכמים כל אחד מה שראוי לו.

ועוד לגבות כל שבוע ושבוע נדבות התלמידי חכמים והעניים הבאים מארץ אחרת  ולשוח כל אחד ואחד כפי רצונו שבע רצון ומלא ברכת ה' עד שהייתה עיר צפרו יע"א משוש לכל הארצות ובפרט שהייתה ביתו פתוחה לרווחה לכל התלמידי חכמים ובפרק לרוב שלוחי ארץ ישראל תוב"ב, שצריכים הוצאה רבה וטורח גדול לקבץ נדבתם.

והיה פוטר לכל גדולי הדור שהם חייבים בזה כמו שאר המדינות והיה מקיל העול שמוטל עליהם ונותנו עליו והגדולים של בני העיר יושבים שקטים ושאננים כל אחד במשא ומתן שלו וברוך ה' אלוהי ישראל שעזרו וסייעו לעשות כל אלה כמו שאמרו זכרונם לברכה , הבא ליטהר מסייעים אותו.

 ואפילו אחר שנתמנה דיין על הציבור לא עזב עבודתו הראשונה, אף על פי שהוכפל עליו הטורח לדון אותם ולשלח העניים  כל אחד כפי רצונוט…..ומלבד זה עשה להם כמה טובות לעשירים ולעניים שהיו בני עירו דחוקים עם הגויים לאפות פת בתנורים שלהם ובנות הגויים מכים וחובטים לכל בנות ישראל והיה הבצק שלהם נפסד מרוב הדוחק שלא היו בעיר כולה כי אם שני תנורים.

ועמד החכם הנזכר ונתקנא לכבוד שמים ועמד ועישה לבבות בני אדם ובנה להם תנור אחד בתוך האלמללאח וטרח בבניינו ותיקונו ובזה נשארו בני עירו שקטים ושאננים, ועוד שימים מקרוב היה ביתצ הכסא שלנו שקורים " לבוויתאת " ( בית כסר ציבורי שהיו בותאים נפרדים ) הרוסים שנפלו הכותלים שהיו מפסיקים בין זה לזה שלא יהיו רואים אלו את אלו.

והיה בזוי לתלמיד חכם ולמכובדים להיות כל אחד רואה חבירו ונשארו כמו שנתיים ויותר הרוסים ועמד ונתקנא החכם הנזכר לכבוד שמים שראה שאין אחד מן העשירים והגדולים משגיח בזה ובנה ותקן אותם ושכללם משלו וממונו ה' ישלם גמולו בזב ובבא……

ועוד כשעמד עלינו המן הרשע אמהאוויש יש"ו ( משבט איית יוסי מהשרים הגדולים. חברו של המלך שונא היהודים, אליזיד ) והטיל עלינו ממון הרבה וראה החכם העניים מצטערים הרבה ועמד והלוה לקהל סך קקם- נם – ואמרו לו אחר שתעבור הצרה נשלפ לך הסך הנזכר.

ואחר כך נתקבצו הקהל ובררו להם ט' מיחידי הקהל והעריכו כל אחד ואחד מה שראוי ליתן כפי ממונו, וכשראו הגבירים שלפי הפנקסים נשאר בידם ממון העניים והסך שהלוה להם , עמדו וגנזו הפנקסים ההם עד היום הזה ולא רצו ליתן לו מאומה .

ואחר זמן רב, קיבץ את כל הקהל ז' טובי העיר ואמר להם, בבקשה מכם שאתם יודעים שאני רוצה בזמן ההוא להשיא יתום ויתומה וצריך הוצאה מרובה ותפרעו הסך הנזכר שהלוויתי לכםף ולא רצו והיו דוחים אותו יום יום עד היום הזה.

ועוד גמל עמהם חסד וטובה הרבה ומסר גופו וממונו על הציבור בזמן הזה שעמד עלינו השר בראברא ופעל ועשה בישראל כמה רעות שלא שמענו ולא ראינו ולא סיפרו לנו אבותינו ונתייראו הגבירים לילך למלך יר"ה לקבול לפניו.

ומסר עצמו החכם הנזכר עם בנו יחידו עם קצת מיחידי הקהל שמגעה יראת ה' בלבם וקבלו לפני המלך יר"ה, וירא את ענים וקיבל צעקתם ושלח לו ב' איגרות להוכיחו על מעשיו הרעים ובזה נחו ושקטו כל ישראל מכל צרתם ככתוב כל זה באורך וברוחב.

וכשהגיעו הדברים הנזכרים לפני חכמי פאס יש"צ נצטערו הרבה על הדבר וכתבו אגרת  לקהל ולהוכיחם על זה ועוד כתבו אגרת אחרת וזה לשונה מקצת ממנה אגן דחתמי לתתא הסכמנו עם החכם הנזכר שלא לדון ולהזדקק לשום אחד מהם ואדרבא אם ידון לשום אחד מהם עבירה היא בידו ויש חלול ה' בדבר שמכאן והלאה יפרצו גדר לגבות המס מן התלמידי חכמים תופסי התורה.

וכבר עלה בדעת החכם לפנות דירתו משם ויקבע דירתו במחנינו קדוש וגם אנחנו היינו רוצים לעכבו כאן ושלא ילך עד שתעשו לו מה שהדין נותן וכו….

ומזמן ההוא סילק עצמו שלא לדון ליזדקק להם כלל וכיוון קראו הגבירים שסילק עצמו מן הדין עמדו ועשו דיין אחר על פי השר בראברא ונתנו לו רביע מהנאת  בית הכנסת הגדולה הי"ג, שהסירו הרביע מחלק הלמידי חכמים שהוא תם וישר וירא אלוהים והוא ש"ץ בבית הכנסת הנזכר ואביו היה ש"ץ גם כן שזכה כפי הדין מחמת שהוא נכדו מבתו של הרב הגדול כמוהר"ר משה חמו זלה"ה.

ויש בידו פסק דין על זה ונתנו החלק ההוא להרב מאיר צבע שעשו אותו הם דיין על פי השר הנזכר, הדור אתם ראו כמה עוול עשו האנשים האלה שהחכם שלהם שהוא ממונה מפי רבני פאס זלה"ה לא מלבד שלא נהנה מהם והיה עול הציבור מוטל עליו כנזכר, גזלו אותו ולא רצו לשלם לו מה שהלוה להם וזה הדיין העמידוהו הם על פני עצמם.

ויש כמה תלמידי חכמים שהם דיינים וראויים לזה מכמה סיבות שהם גדולים ממנו בחוכמה ובמנין והוא תלמיד שלהם והיה גם כן טורח התיבור מוטל עליהם לדון אותם ומעולם לא עשו להם שום הנאה כלל והחכם שהעמידו הם תכף ןמיד נתנו לו שכרו לדון אותם היש בעולם עול כמו זה ונתקיים בהם קרא השמן לב ( העם ) הזה וכו……

ועוד ראינו שהחכם הנזכר נשתנו עליו סדרי בראשית שהדיינים הראשונים שהיו דנים אותם היו נותנים להם הנאות בתי כנסיות של הציבור ליהנות מהם ועדיין נהנים בניהם מהם עד היום הזה והחכם הנזכר לא מלבד שלא נתנו לו שום חלק בהנאות בית הכנסת של ציבור אלא אדרבא נוטלים השליש בבית הכנסת שלו ומוציאים החלק ההוא לצרכי ציבור לפרוע בו המס שמוטל עליהם ליתן מממונם ומציאים הקדושה ונותנים אותה לסטרא אחרא ואין ראוי לעשות כן כי עבירה גדולה בידם שהמוציא מרשות היחיד של קדושה לרשות הרבים של סטרא אחרא חייב וכו…..

ולכן בבקשה מכת"ר יגלו דעתם מהו הדין במעות שהלוה להם החכם הנזכר אם חייבים להחזיר אותם או חייב החכם ליתן עמהם מס כמו שנתנו הגבירים של העיר ותשובתכם ע"ג השאלה הזאת תצמח וקיים

יוסף בכמוה"ר יהושע בן זכרי סלט"א – אליהו בלא"א משה הכהן.

ועוד לקיתי בשבילם שתפשנו השר בראברא יש"ו והשלכני לארץ והיו דמי שותתות מברכי שהיו נגררות בארץ והכניסני לבית הסוהר ותפס ממני קנס – סמ – דהיינו סך ….נתתי משליוהשאר נתנו הקהל באומרו למה אני דן את היהודים אמנע את עצמי מלדון אותם.

והוא ידון אותם כמו שנאמר באורך בנייר אחר ועד כהלכנו לקבול לפני המלך יר"ה ומניתי כבוד הרב אהרן הכהן נגיד והיה מוציא הוצאות לצורך השר הנזכר ולצרכי העיר וצרכי בני המלך יר"ה משלו ולא נתנו לו כלום הקהל כי אם משלו היה מוציא והיה מתרעם עלי שאני מניתי אותו נגיד ובשביל כך הלוויתי לו סך – קם דם – משלי סייעתי לו לפי שעה והקהל היו דוחים אותו יום יום כדי לפורעו.

ועדיין לא נתנו לו מאומה באפן שמרוב רחמנותי לויתי לצורך הקהל סך – קם דם – בימי אמהאוויש הרשע בימי השר הנזכר לויתי סך – קם כם – סך הכל – שם עם – אלו פרעו אותי הייתי מוסיף עליהם כמה ומשיא בהם יתומה אחת כמנהגי הטוב ולכן נראה לי רבותי שלא נשאר לי שום ישיבה עמהם ומה שיקגזרו עלי רבותי אעשה.

ע"ה שלמה ס"ט

ולא משום שרשות בידו אלא מפני שהשלטון בידו, ולארצו להסתסך אתו. לפעמים בדברים כשלא זכה אחד הצדדים בדין תורה והלך לכרעאות של גויים. 

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 191רבי דוד עובדיה

התרכ"ב – 1862

ב"ה.

כאשר עמדו על פרק המגרש הידיד שמואל בן דוד המכונה הרוש ואישתו צרים בת משה טצראף לא נתרצה הבעל לגרשה כי אם אדעתא לתהחייב האישה הנזכרת בקנין שלם ובשבועה גמורה להיותה זנה ומפרנסת לבת שממנו וממנה עוד כל ימי הארץ גם לרבות הכסות וכן היה שבקנין שלם ושבועה חמורה האישה הנזכרת בכל הנזכר כמו שכתוב וחתום ביד שמואל הנזכר.

והן היום הנזכר לקודש חזרה האישה ותבעה לשמואל הנזכר לדין תורה שתתעלה לפני אני החותם מטה באומרה שלא יכולה עוד לזון ולפרנס לבת הנזכרת וכמו שכתוב שאינה יכולה לכסות מערומיה, ובכן נומיתי להם שאין שום חיוב על האב הנזכר כלל הן מצד המזונותהן מצד הכסות.

ובראותה ככה עמדה ואמרה לו בפני אני חתום מטה שאינה עושה לו דין תורה שתתעלה אלא היא תובעת אותו לדתי הגויים ושם תעשה עמו דין. וכן עשתה שתבעה אותו לדתם ונתחייב בדינם לזון ולפרנס ולראיה שכן היה לםני חתום פה שחמישה ועשרים יום לחודש מרחשון משנת חמשת אלפים ושש מאות ועשרים ושתים ליצירה וקיים.

יקותיאל אלבאז.

מקום המשפט. לא היה מקום צקבוע למושב בית הדין, והיו דנים גם ברחובה של עיר באיזה דוכן, באחד במתי הכנסת או בבית הרב הדיין.

זמן המשפט. בדרך כלל ישבו בכל יום בדין. לפעמים באו לבית הדיין גם יוקדם בבוקר. ואחרי פסק הדין היה לפעמים הולך לבית להשלים בין איש לאשתו " ומשום חינא וחסדא הלכנו אצל אבי הבת והעמסנו עליו להחזיר את הבת "

תעודה מספר 230

התקפ״ד

במותב ג׳ כחדא הוינא ואסהידו קדמנא הנגיד ומעולה הר׳ אהרן הכהן והר׳ יוסף ן׳ מאמאן בתע״ג שעל ידם הוציא הר׳ מסעוד ן׳ אברהם ן׳ כלפון על התפיסה שהיה תפוס בשביל מה שהעליל עליו ראובן צבע באומרו שתפס בו והניעו והוכבד עליו חוליו ואם ימות מחולי זה יחשבנו להורג ומחמת כן הוצרך לתת על ידם אחר כמה הפצרות להשר שמונים אוקיות ולקאייד חמד אלגמר׳י ולמסכרי׳ן ומול לחבס  שנים עשר אוקיות ועוד נתן בידם עשרה אוקיות לתתם להאלכאתיב – הסופר –  סי לחסן בצירוף הכל הוי ־קם ־כם ואז יצא מבית האסורין עכ״ס עדותן וקבלנוה כדחזי וחתי׳ הכא תמ״ת בשמנה במרחשון התק״סד ליצי׳ ושריר וקיים.

שאול ישועה אביטבול –  מאיר ה״ן צבע

בתלת כחדא הוינא ואסהידו קדמנה כה״ר מאיר צבע והנגיד ה״ר אהרן הכהן אן יום שב״ק שעבר צאפיד לקאייד עז׳א לחכם נרו׳ עלא סבת אטראד די אצ׳ארב מסעוד פוני מעא ראובן צבע באס ירא אסכון הווא אצ׳אלים ומסא אלחכם נר״ו וכה״ר מאיר הנז׳ והנגיד הנז׳ לאענד ראובן הנז׳ לגרפתו ובקאוו יהדרו וקאללהום ראובן הנז׳ אנא סי מא בללגת לקאייד עז״א קאללו הנגיד הנז׳ ודאבא אס כא תקול כאן תסחמלו אוו לא קאלו ראובן הנז׳ אידא אנא ברית סמחתלו ואידא מא בריתשי וג׳ראליסי לקאתיל אלא׳ה ומסעוד פוני הגז׳ די מגאיין סמעו דאך סי צאחב לקאייד די כאן תמא והנגיד הנז׳ קאלו ללמסכרין עביוו ליהודי ללחבס חתא נראוו כיף יכרז האדסי עכס״ע וקבלנות כדחזי וחתי׳ הכא תמ״ת והיה זה באחד עשר יום למרהשון הנז׳ שנה הנ״ל והכל שו״ב וקיים.

ישראל יעקב עולייל סי״ט שלמה בלא״א יהושע בן הותא סלי״ט

תרגום

  בב״ד של שלש היינו והעיד בפנינו כבוד הרב מאיר צבע והנגיד היקר אהרן הכהן שביום שבת קדש שעבר שלח השר ה׳ ייקר שמו לחכם נטריה רחמנא ופרקיה אודות המריבה שהתלקחה בין מסעוד פוני וראובן צבע שיחקור מי העולב ומי הנעלב והלך החכם נטריה רחמנא ופרקיה וכבוד הרב מאיר הנז' לעליתו והתחילו לשוחח ואמר להם ראובן הנזכר אני לא מסרתי לשר ה׳ יתן לו יקר. ושאל אותו הנגיד כעת מה תוכל להגיד האם אתה מוחל לו או לאו, והשיב ראובן, אם אני מחלים ומבריא טוב ואם לאו ויארע לי מקרה של מות השם ממית ומסעוד הנזכר הגורם ואחר ששמעו כל מה שאמר שליח השר שהיה שם והנגיד הנזכר אמר למשרתי השר תקחו היהודי לבית הסוהר עד שנראה איך יפול דבר עד כאן סיימו עדותם וקבלנו העדות כראוי וחתמנו כאן שנים מתוך שלשה והיה זה באחד עשר יום למרחשון הנזכר שנה הנזכרת לעיל והכל שריר ובריר וקיים.

בג׳ כחדא הוינא ואסהידו קדמנא בהד״״ר ישראל יעקב עולייל וכהה״ר מאיר צבע אן מנאיין כאן מסעוד פוני פלחבס עלא סבת האד אטראד ומסאוו הומא וסי ת״ח ירגבו ראובן הנז׳ באס יסמח למסעוד הנז׳ אולי יכרז מלחבס וקאלהום אידא הווא ברא יסמחלו ווילא מא בראשי לא איפשר יסמחלו וקבלנות כדתי וחתי׳ הבא תמ״ת ואח״ב ג׳אוו לעדול וקאל קדאמהום האגדא כנז״ל דהיינו קאלהום כאן מתמררד ומנאיין שנשלו אג׳אד עליה למרץ׳ ווידא מאת הווא די קתלו עכס״ע וקבלנות כדהי וחתי׳ הכא תמ״ת והיה זה בי״ד למרתשון שנה הנ״ל.

שלמה בלא״א יהושע כן חותא ס״ט שמעון רפאל חי אזולאי סלי״ט

תרגום

בב״ד של שלש היינו והעידו בפנינו כבוד הרב הגדול רבי ישראל יעקב עולייל וכבוד הרב הגדול רבי מאיר צבע שבזמן שהיה מסעוד פוני בבית הסוהר אודות המריבה הזאת והלכו הם עם תלמידי חכמים אחדים לבקש מראובן הנזכר שימחול למסעוד הנזכר, אולי ישתחרר מבית האסורים ואמר להם אם יקום ממטתו ויחלים ימחול לו, ואם לא יתרפא אין באפשרות שימחול לו, וקבלנו העדות כראוי וחתמנו כאן שנים מתוד שלשה ואח״ד באו סופרי הערכאות ואמר לפניהם כנזכר לעיל שאמר להם שהוא היה חולה קצת וכשחלחל אותו התגברה עליו המחלה ואם הוא ימות הוא (מסעוד הנזכר) הרג אותו עד כאז סיימו עדותם וקבלנוה כראוי וחתמנו כאן שנים מתוך שלשה היה זה בארבעה עשר למרחשון שגה הנזכרת לעיל.

עמדו לפני לדין הר׳ מסעוד בן כלפון הנ״ל תובע להר׳ ראובן צבע הנ״ל וטען עליו לשלם כל ההפסד הנ״ל שהפסיד על ידי מסירתו שמסרו על חנם… וראובן משיב אני לא הגעתי הדברים להשר ואחר שהוגד לו ע״י אחד ושלח לי הגדתי דברים כהוייתן… ופסקתי בניהם שישבע מסעוד הנז׳ היסת שלא היתה שום הכאה ולא תנועה המכאבת הגוף רק תפיסה בכנף בגדו אחר שיקבל ראובן הנז׳ חרם שטוען אמת ואז יפרע ראובן למסעוד הנז׳ כל מה שהפסיד עפ״י עדים… ושוב נומיתי להם אם ירצה מסעוד שלא ישבע אפילו נאמין לראובן שהניעהו אינו נפטר מהכל שעכ״פ מה שחשב אותו להורג הגדיל עליו המדורה שאם על ההכאה לחוד היה הנגיד מפשר לו עם השר בדבר מועט… ולפי דבריו שהניעו לא אירע לו דבר בשעת ההנעה כלל שהרי אחר ערבית שנפלה מריבה בין אשת ראובן הנז׳ עם מסעוד הנז׳ ועלתה צעקתם לפני מחמת שאשת מסעוד יולדת ויש סכנה לולד מחמת הקטטות ומריבות וראובן הנז׳ בא לעזרת אשתו אחרי ערבית מופלג עד לביתי מתחזק כבריא בעלה כעסו וזעמו על מסעוד הנז׳ עד שבאו עדים והעידו שהיתה אשתו מטגנת דגים מלוחים ועלה מסעוד הנז׳ ואמר לה שריח הטיגון ממית הולד כמו שכך אירע לו בולמת אחרים וחשיבתו אם ימות ימות והוא לקח המחבת מעל האש והניחה לארץ ועמדה האשה הנז׳ ודחפה למסעוד הנז׳ בכח וחזר הוא ודחפה ובראותי תפיק הזיקה לולד מחמת הקטטות נדיתי והחרמתי למי שיוסף לדבר בדבר הזה עוד ובחצות הלילה חזרה אשת ראובן לדפוק על פתח החצר שלנו ואמרו לה מה לך ואמרה שבעלה חזר לחוליו והם גרמא ואני הולכת להביא הערכאות שיעיד לפניהם וידמ״י רו״ח עלא מסעוד הנז׳ ואנכי השבותיה ואמרתי לה אין שום פחד מזה שזה דרך הקדחת החמה שבעוד החמימות עליו מדבר כמשתגע ובבוא אליו הזיעה החמה יעמוד על עומדו ולבקר הלכתי אצלו ומצאתי שנתישב בדעתו בבוא עליו זיעה… ושוב חזרו לפני ואמר לו מסעוד הנז׳ איני מניח לך פש״ן ממה שהפסדתי ותקבל חרם על טענתך ואני אשבע לך היסת שלא הניעותך כלל בגופך רק תפיסה בעלמא תפסתי בכנף בגדיך כדי שתלך אחרי לדין… ולראיה ביד מסעוד הנז׳ חתמתי… וקיים בטבת התקס״ד ליצירה ושריר ובריר וקיים.

שאול ישועה ס״ט

הועתק מספר אבני שי״ש ח״ב סימן ט.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

 

תעודה מספר 287צפרו העיר

התרי״ד – 1854

עמדו לפני לדין הי׳ יצחק ן׳ אברהם ן׳ יהודה ה״ן סיסו תובע והי׳ יחייא ן׳ יעקב ה״ן אזולאי מדבר בעד בתו נתבע והוא שאברהם הנז׳ היה נשוי עם חנה בתו של יחייא הנז׳ ומפני סיבה כי עלה כעסו וזעמו יצא מן הכלל והמיר טוב ברע רח״ל ולפי שהמיר תחת יד בן השר הצורר היה מתאלם עליה בכח בן השר עד שלא מצאה ידיה עמו לעשות כפי דתם וחנה הנז׳ אף דעדו עליה כמה הרפתקי עכ״ז עבדא כל טצדקי ושמרה חוק בטהרה וברית לא הפירה כידוע וכאשר נפגר – במקום נפטר, ונפגר נאמר על נבלת האדם בלשון בוז ביחוד על גוי. שו״ת הרשב״א תת״ל – השר הנז׳ והיתה הרווחה התחילה לשדלו בדברים לחזור לצורו וכל מגמתה אולי יפותה ותוכל לו כדי לגרשה ולעצמה היתה מצלת ומן השמים סייעוה עד שנתרצה נתפייס ונתפתה לכך אלא שמפני הפחד והמורא פן באש ישרפו אותו בשומעם שרצונו לחזור אמר לה הלא צריך אני למכור מטלטלי הבית וכלי מלאכת החנות וכאשר יראו אותו הגויים שמוכר מטלטליו וכליו יכירו וידעו דאיתיה בחזרה ויבוא לידי סכנה השיבתו אל תירא ואל תחת אני אקנה ממך כל מטלטלי הבית וכלים העקריים במלאכת החנות ואקבל המעות בריוח על עצמי ואשלם במיטבא וכדי לקיים כל דבר נתקשרו ביניהם בתקיעת כף שהוא מוכר לה כל מטלטלי הבית והאלכי״ר והאלזייא״ר – מפוח והמלחציים – מכלי מלאכת החנות בעד סך תשעים מתקאלים ובכן החזיקה חנה הנז׳ בכל המטלטלין שיש לו בבית והאלכי״ר והאלזייא״ר שהיו לו בהחנות בה היה עושה מלאכתו ביום לכתו עמד בהשכמה ושלח אחר סמחון שותפו ואמ״ל תן האלכי״ר והאלזייא״ר שלי ביד חנה אשתי וזה היה במעמד אביה יהייא והלך לו אברהם הנז׳ למתא מקנאס כדי לגמור שם עגיגיו לגרש את אשתו בגט כשר ובגט העשוי בגופן שלהם וכדי ללכת משם להרחיק נדוד למקום שיוכל לחזור לדת יהודית והלכה אשת יחייא הנז׳ ותפסה האלכי״ר והאלזייא״ר מיד סמחון הנז׳ וכשמוע יצחק בנו שאביו הנז׳ הלך לו ונתן כל מטלטליו לאשתו הנז׳ בא לפני בהשכמה הוא וחמיו יעקב אתורגמאן ואמר שהוא נושא באביו הנז׳ איזה שטרות גם אמר שהאלכי״ר והאלזייא״ר הנז׳ הם שלו אלא שאביו הנז׳ גזלם ממנו בכח הזרוע ואמר שרצונו ללכת לרדוף אחרי אביו לפורעו בשטרות שנושה בו לפי שיש בידו ג״כ עאק״דשטר בערכאותיהם. –  העשוי בגופן שלהם לתת לו האלכי׳יר והאלזייא״ר שלו ואם לא ירצה יפרסם עניניו ובעמוד והחזיר קאי ונומיתי להם שאינו בדין לעשות כן שאנו רואים הצלת שני נפשות והם באו לשקע שתי נפשות רח״ל ואמר לי וכי בשביל זה אני מאבד מה שנושה בו ואמרתי, לא ראוי לך לוותר במה שאתה נושה בו לסייעו בעניין הליכתו ? ולא קבל והלך אחריו למתא מקנאס…

הועתק מספר חיי עמרם סימן כ״ט.

תעודה מספר 274.

קהל קדוש ברוכים תהיו.

תערפו מן הדין חראם די יסראע ערבי שבת וערבי ימים טובים ופחול המועד וגם כן חראם די יסראע פשוק לאיין אשרע הווא פחאלו פחאל לקראייא וחראם לקראייא פלמודע די מטונף וגם כם אטשרע צריך ישוב הדעת וחנא אין בידינו להעמיד משפטי הדת על תלם .

לאיין אנאס כא יסמעוס האד לחוואייז כא יכרזו מנהום קלקולים ועליהא הסכמנו חכמים וקהל ישצ"ו די מהיום הזה והלאה מא יכון סרע פערב שבת וערבי ימים טובים ןחול המעוד ולא פשוק די הווא דין תורה ופחאל די כא יעמלו פלמדון והשם יתברך יעזרנו על דעת כל שכן ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו תמיד לטוב לנו כל הימים אמן.

בכתב יד הרב אבא אלבאז ז"ל

תרגום תעודה מספר 274.

קהל קדוש ברוכים תהיו.

עלינו להודיע לכם שמן הדיו אסור לערוך דיו תורה בערבי שבתות וימים טובים, ובחול המועד, וכמו כן אסור לדון בשוקים. יען שהדין הוא כמי שלומד תורה ולימוד התורה אסור במקומות מטונפים. וגם כן הדין צריך לו ישוב הדעת. ואנחנו אין בידינו להעמיד משפטי הדת על תלם.

כי הציבור לא נטתן לבו לשמוע, ומזה יוצאים הקבה קלקולים, ולכן הסכימו החכמים ויחידי הקהל ישמרם צורם ויחיים שמהיום הזה והלאה לא יתקיים הדין תורה בערבי שבתות וימים טובים ובחול המועד, ולא יתקיים בשווקים כמו שקובעת ההלכה וכמו שעושים כן בשאר המדינות והשם יתברך יעזרנו עלח דבר כבוד שמו ללכלת בדרכיו ולשמור מצותיו תמיד לטוב לנו כל הימים אמן.

המשך…..

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

יסוד וביסוס ההלכה העולמית על אדמת ספרד ומרוקו ושיטת הכלל " תרי מגו תלת " – עמודי ההוראה – הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ז"ל – שקבע לו מרן הקדוש בפסקין בשלחן ערוך.

סקירה והשקפה קצרה על משכנם ומקום ישובם של עמודי ההוראה.

תעודה מספר 274 א'

ברוכים תהיורבי דוד עובדיה

תערפו די אבתדיח פשבת ופלעיד הוא אסור גמור ודי עלאס קומנא כאנו אנאס נזהרים ווידא כאנו סי נאס די הומא אינם נזהרים יבדחו בשבת אוו פלעיד כאנו לחכמים ולקהל ינהמוהום וליום רכינא עלא אנהמא ה' הטוב יכפר בעד חתתא אנאס פרצו גדר וזרע אתבדיח פשבת קודש ופימים טובים התיר גמור ואין אומר השב.

עליהא נחבבו מן הי"ת ומנכום תעאוונונא נבתרו האד לאיסור, ולמנהג די נהגו יזוולו אסדדא בתדביח ירדדוה לילת לחד ותעלמו די האד לחאזא מא כיינא חתא פסי בלאד ענד ליהוד, ונאס די כא יזוו מם עי"ת פאס ומעי"ת מקנאס יע"א כא יתעזזבו די האד אסי יסר הנא ענדנא פבלאד לחכמים.

ודאבאשומע לנו ישכון בטח ודאך לערס די סי איסור מא יתעמאל פיה יכון מוצלח ודי יכון עובר וויכללי נשים יבדדחו רא חנא מא נבארכולוס ומא נכתבולו כתובה, וראחנא כא נעמלו התראה פדי יכון עובר האל יעזרנו על דבר כבוד שמו אמן כן יהי רצון.

בכתב יד הרב אבא אלבאז.

תרגום תעודה 274 א'

ברוכים תהיו.

עליכם לדעת שאסור להכות על התוף ביום שבת וביום טוב, ובתחילת הדור שגדלנו בו היו נזהרים ואם היו איזה אנשים שפרצו גדר ומתופפים בשבת או ביום טוב היו הרבנים והקהל גוערים בהם. וכעת רפו ידינו מלגעור בעוברים.

ה' הטוב יכפר בעד. ונעשה הדבר כהיתר ואין אומר השב. לכן אנו מבקשים מן השם ומכם שתעזרו לנו לבער האיסור הזה מבניינו והמנהג שנהגו להסיר הצעיף ( מעל ראש הכלה ) בטקס שהבתולות והנשים מתופפים לא יהיה ( ביום שבת ) כי אם במוצאי שבת, והאיסור הזה לא מצאנוהו שעוברים עליו בשום עיר אחאת אצל היהודים.

עד שהאורחים הבאים מעיר תהלה פאס ומם העיר תהלה מכנאס יכוננם עליון אמן תמהים על האיסור הזה שמתרחש אצלנו בעיר הזאת עיר של חכמים ( ושל סופרים ) ומי ששומע לנו ישכון בטח.

ואותה חתונה שלא מתקיים בה האיסור הזה תהיה מוצלחת, ומי שעובר ומניח הנשים לתופף, לא נסדר לו חופה וקידושין ולא לכתוב לו הכתובה. וזו התראה למי שעובר והאל יעזרנו על דבר כבוד שמו אמן כן יהי רצון

תעודה מספר 274 ב'

ברוכים תהיו

תעלמו די סמענא מן מגידי אמת די פתענית שבעה עשר בתמוז כאדא דנאס די מא סאמוס בשאט בנפש סי חאל מא דרהום וסבחו מן סבאח כא יגיירו אספרא כנהוג, לאיין הותרה הרצועה וסחאל דנסא די מא סאמוס גם כן וכל שכן לבנאת ודרארי מנאיין ראוו לכבאר פרצו גדר, חתא הומא תבעוהום ולחכמים ה"יו ושיך הי"ו מנאיין פטנו בהאד אסי קאלו יעמלו פנאס התראה עלא תשעה באב.

ותערפו יא כותנא די האד סיאמאת נביאים עליהם השלום רססאווהום עלא לחורבן די ירושלים ושריפת בית קודשינו ותפארתינו, ועלא לגלות די פאס חנא, ומדכורין פזכריה הנביא עליו השלום והאדא קלאמו " כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וכו….די הומא שבעה עשר בתמוז ותשעה באב.

ומנאניין חנא נכונו פורצים גדר פלחוואיז דדין ונפררטו פיהום ב"מ חתתא האל יתברך יפררט פינא והאד זמן נחדאזו פיה רחמי שמים בזאף באס נקדרו נעיסו עליהא נמסיוו פטרים השם יתברך בזאף באס חתא הווא ישוב ירחמנו ויתננו לחן ולחסד ולרחמים בעינין ובעיני העמים.

והאחנא כא נעמלו פיכום התראה באיין די כרז עליה עד וואחד באיין מאסאמס פתשעה באב, כביר או סגיר מרא אוו בנת ראה יעטי אדעירא ללבאסא יר"ה וידכל ללחבס ושומע לנו חשכון בטח ושאנן מפחת רעה וכל אחד על מקומו יבוא בשלם.

                                                     בכתב יד הרב אבא אלבאז ז"ל.

תרגום תעודה מספר 274 ב'

ברוכים תהיו

אנחנו מודיעים לכם ששמענו מפי מגידי אמת על הרבה אנשים שלא התענו בתענית שבעה עשר בתמוז בשאת נפש בלתי שום מיחוש. ובבוקר אכלו סעודת הבוקר כשאר הימים, מאחר שהרצועה הותרה אצלם. וגם כמה נשים שלא צמו גם כן וכל שכן הבנות והבנים כשראו את הגדולים פרצו את הגדר הלכו אחריהם והחכמים השם יחיים וישמרם והנגיד השם ישמרהו ויחייהו כשנודע להם על זה הסכימו שיעשו התראה על צום תשעה באב.

ועלינו להודיע לכם אחינו היקרים, שהצומות הללו תקינום הנביאים על חורבן ירושלים ושריפת בית קדשינו ותפארתינו, ועל צרות הגלות, העוברות על ראשינו, ומוזכרין בספר זכריה הנביא עליו השלום וזה לשונו, כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וכו…שהם צום שבעה עשר בתמוז וצום תשעה באב.

וכאנו פורצים גדר בעינייני הדת ומזלזלים בהם בר מינן, גם השפ יתברך יזלזל בנו , ויניחנו מקרה ופגע, ובתקופה הזאת צריכים אנו לרחמי שמים מרובים שנוכל לחיות בין הגויים, וכלן עלינו ללכת יותר בדרכי השם יתברך ושגם הוא ישוב ירחמנו ויתננו לחן ולחסד ולרחמים ביניו ובעיני העמים.

ולכן אנו מתרים בכם שכל מי שיעיד עליו אפילו עד אחד שלא צם בצום תשעה באב גדול או צעיר, אשה או בת חייב לתת קנס לפחה ירום הודו. ויכנס לבית הסוהר ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה וכל אחד על מקומו יבוא בשלם.

המשך…..

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 274 ג'צפרו העיר

ב"ה.

ברוכים תהיו. אכותנא, תערפו מאן ליום חנא נתונים בעת צרה כי באו בנים עד משביר וכל אין ללידה מחמת עצירת גשמים ומא כא נרדוסי באלנא נערפו על מי עשה ה' ככה, וכבר ידוע סאיין קאלו רבותינו אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עוונותיהם של ישראל ובפרט לעון – די נשים כא יכרזו מנור חתן וכלה אוו סי מול אתפלין, וכא יכרזו מקושטות ותבקע הארץ לקולם ואין אומר השב, וקאלו רבותינו דעינא תירי סרסורי עבירה.

ובעוונותינו הרבים והרעים רפאנו את בבל ולא נרפתה, עמלנא אתקנה בלחרמות ונדוים על כל מרא די תכרז מנור לחתן ולכלה, אוו מנור אתפלין. ואפשר הדבר מחמת לפריצות דייאלהום וחפצים בקלקלה מא תחיירו לא עלא נדויים ולא עלא חרמות.

אשר על כן מהיום הזה והלאה ראחנא כא נסחחו דיך אתרקנא אלווילייא ומחדשים בה בכח תרותנו הקדושה ובכת התנאים האלהיים הרשב"י ורבי מאי בעל הנס זי"ע די יכון עובר עליהא מרא אוו ראזל מלבד די עונשו חרוץ וליטריקיה חיוייא דרבנן דלית לה אסוותא עוד זאת יתירה ראחנא אידא כאן עורץ מא נכתבו לו כתובה מא נבאכולו שבע ברכות אוו אידא כאן תפלין מא ידכלו חתא חכם לסעודת מצוה וראה מובדל מישראל.

ווחדא אוכרא עלא סבת האד פריצי בני עמינו די כא ילעבו לקארטא וברחנא עליהום פעם אחת ושניה ולא שמעו ולא הטו את אזנם ובאקין פרשע דייאלהום האחנא כא נכונו גוזרים בכוח תורתינו הקדושה ובכח התנאים הנזכרים, שמהיום הזה והלאה כל מן די יקבד פידו לקארטא קביר אוו סגיר ראה מובדל מעדת ישראל ולא ימנה בכלל עשרה.

ודי כאנת ענדו סי מילה פיהום מא נברכוליסי ומא נכבנוליסי בנו אוו די כאן ענדו סי ערץ די בנו אוו דייאלו מא נכתבולו כתובה מא נברכולו שבע ברכות, וכא נחבוכום אנית עלא מדמת אתמיד די מדי דבת בשבתו נחבוכום מא תפרזוסי ידידינו ואור עינינו כמה"ר רחמים יוסף אג'ייאני מן האד אזמעא לוכרא, תערפו באיים תלמיד חכם ועניים די כא יקבדוה דחוקים מצד יוקר השערים וחסרון הפרנסה.

עליהא נחבוכום תדאוומוה מדי שבת בשבתו וכיף יכלט עליכום לחכם תעטיווהמולו ומאהוסי כבוד עליכם תעביווה ותזיבוא וובקא בצער מעא די כא יקבדו דיו אזרייא דייאלו די כא יזרי מא נזידלוסי צער ובשכר זאת אלהינו מרחם ירום לרחמכם וופא גדנא בגשמי רצון ווחלנא שערי הפרנסה ולא יצטרכו עמו בית ישראל אמן כן יהי רצון.

תרגום תעודה מספר 274 ג'

ברוכים תהיו אחינו הלא תדעו שכעת אנו נמצאים בעת צרה כי באו בנים עד משביר וכח אין ללידה, מעצירת גשמים ולא נותנים לב על מי עשה ה' ככה, וכבר ידוע מה מאמרו חז"ל אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עוונותיהם של ישראל, ובפרט עון של הנשים שהולכות אחרי החתן והכלה או בר מצוה והן מקושטות ( ומצפצפות ).

ותבקע הארץלקולם ואין אומר השב, ואמרו רבותינו עינא וליבא תירי סרסורי עבירה, ובעוונות הרבים על פי דרך הכתוב, רפאנו את בבל ולא נרפאתה. תקננו בחרמות ובנידויים על כל אשה שתלוונ החתן והכלה והבר מצוה ואפילו הכי הן פרוצות וחפצים בקלקלה, ולא איכפת להן לא חרמות ולא נדויין.

על כן מהיום הזה והלאה, שוב אנחנו מחזיקים את התקנה הראשונה ומחדשים בה בכח תורתנו הקדושה ובכל התנאים האלהיים הרב רבי שמעון בר יוחאי רבי מאיר בעל הנס זכותם יגן עלינו שכל י שיעבור על התקנה איש או אשה, מלבד שעונשו חמור ולטריקיה חויא דרבנן לה אסוותא ( פירוש רש"י למשט הזה : קוץ שמכאיב ואין יציאת דם בו דהיינו נדוי ).

עוד זאת הסכמנו שאם תהיה חתונה לא נכתוב הכתובה ולא לברך שבע ברכות או אם יהיה בר מצוה לא ישתתף בסעודת מצוה שום רב או תלמיד חכם והרי הוא מובדל מעדת ישראל. זאת ועוד אחרת על דבר פרצי בני עמינו שמשחקים בקלפים והתרינו בהם התראה ראשונה ושניה ולא שמעו ולא הטו והולכים בשרירות לבם הרי אנחנו גוזרים בכח תורתנו הקדושה ובכח התנאים הנזכרים שמהיום הזה והלאה כל מי שיקח בידו קלפים, לשחק בהם, גדול או צעיר הרי הוא מובדל מעדת ישראל ולא ימנה בכלל עשרה, ואם יהיה אצלו ברית לא נברך הברכות ולא נמול את הבן, או אם תהיה אצמלו חתונה של בנו או שלו לא יכתבו את הכתובה ולא יברכו לו שבע ברכות.

ומבקשים גם כן עבור התמיד מדי שבת בשבתו אל תרגיזו את ידיינו ואו עינינו כבוד מורינו רבי רחמים יוסף אג'ייאני, ואל תטרוחוהו בלך ושוב, משבוע אחד לשבוע שאחריו הלא תדעו שתלמידי חכמים העניים שנתמכים בו הם דחוקים מיוקר השערים וחסרון הפרנסה לכן מבקשים להתמיד את התמיד מדי שבת בשבתו.

וכשיופיע החכם לפניכם תמסרוהו בידו. ולא מו הכבוד להטריחו בלך ושוב והוא יהיה במצר עם המקבלים. די לו מה שמתרוצץ על זה, לא נוסף לצערו עוד ובשכר זאת אלקינו מרחם ירום ויפקידינו בגשמי רצון ויפתח לנו שערי פרנסה ולא יצטרכו עמו בית ישראל וכן יהי רצון.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 140 מנויים נוספים

אפריל 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

רשימת הנושאים באתר