קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

תעודה מספר 85

ב"ה

התקל"ד

מפורסם הדבר שהחכם השלם הוותיק כבוד הרב ישועה אביטבול יש"ץ מתושבי צפרו יע"א מורה צדק ודיין לכל בני עירו ומוחה בידם כדת וכהלכה ומתנהג עמהם לאיטו ובימים ההם ובזמן הזה הוא איש הישר בעיניו יעשה. ותהי האמת נעדרת.

וחוצפא שגיא וחזנא כעמא דארעא, ואין איש שם לב וכו'….באופן שכל דבריהם ןמעשיהם גלויים מפיהם לכל העמים שכניהם ועוד מתפארים במעשיהם בשווקים ובחצירותים ולשונם הרב חדה. וכל אחד ואחד לדרכו פנה, ויש מהם שלא אבו לשמוע בקול מוסר עד שמרוב השנאה ובקנאה ששנאו היו רודפים אותו וכו……..

וצווה על בני ביתו ליסע מסעתו ולא הניחם מושל העיר מפני שנאתו עד שעמד על עמדו לפני השררה והוצרך להוציא הוצאות ומנחה ושוחדות ושכירות למרת שהלך להביא והביאם בני ביתו בהורמנת אדודינו בן אדונינו המלך ירום הודו וקבע דירתו בכאן בשלווה ובבטחה ושאנן ואין מחריד.

ובאורך הימים ששכן בכאן נתגלה קלון בני עירו באין רואה ועל כל דבר ודבר יצטרכו לבוא מהתם להכא אנשים ונשים וכו'…ונשארו מכצאן אשר אין להם רועה וכו'…וכשהקיצו משנתם ונתגלה קלונם כאמור עמדו על עמדם יחידי בני קהלם ושמו לדרך פעמם וקיבלו על עצמם לבוא לכאן להשיב על כנו את החכם הנזכר.

וגם הסכימו בהסכמתם לחנותם בבית מאור הגולה הרב משי"ח נר"ו וכן עשו שבאו ונתאכסנו אצל הרב הנזכר נר"ו ונשתטחו לפניו שיהיה בעזרם בכמה פיוסין ונשיקת ידיו ורגליו אודות החכם הנזכר ונשא פניהם הרב נר"ו לדבר הזה ופייס עמהם להחכם הנזכר לחזור לאיתנו וללכת עמהם ולא הטה אוזן לשנוע לדבר הזה.

ופעמים רבות ורגעים ושעות העמיסו על הרב נר"ו נהרב נר"ו העמיס גם כן על החכם הנזכר וכשראה אותם הרב נר"ו שחזקו בו בעשר ידות הפציר להחכם הנזכר במאמרות טהורות ובתוכחות שגדול כוחד כבוד הבריות, וכדומה עד שנתרצה בפני כבוד הרב הנזכר נר"ו.

ובכן החזיר פניו אליהם הרב נר"ו ודבר עמהם שיקבלו עליהן להחכם הנזכר בכל מילי ועל מנת ובתנאי הוא הולך עמהם כמו שיתבאר בשטר החיוב שנתחייבו לו באופן המועיל ויענו ויאמרו לו נעשה ונשמע ואיש על מקומו יבוא בשלום, ולראיה ולזכות ביד החכם חתומים פה על עניין בקניין ושבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ובשבועה חמורה כראוי כי אם בפני עצמו למה שכתוב שלא בפני החכם הנזכר.

הנגיד מרדכי בן אלבאז והמשכיל והנבון הרב שצואל בן חמו בן כבוד הרב יעקב ז"ל והיקר מאיר צבע והיקר משה אלבאז בר מרדכי הנזכר והיקר מסעוד אלקובי וידיע בן דאדא והיקר יוסף צאיג בר משה והיקר אהרן גיגי והיקר מכלוף המכונה הרוס בר דוד והיקר יצחק בוטבול וידיע סחראי והיקר יעקב המכונה נצ'אם והודו הודאה גמורה ברצון נפשם והשלמת דעתם בעדם ובעד כל ה=בני קהלם את אשר ישנו פה ואת אשר איננופה.

שקיבלו עליהםלהחכם השלם הדיין כבוד הרב ישועה אביטבול בן כבוד הרב יצחק הנזכר לדון את כל דיני בני עירם ולהיות נגיד ומצווה בכל מילי דשמייא ולא יסורו ימין ושמאל מן כל דבריו שידבר בדבורו הקל ועל פיו יצא ןעל פיו יבואו. ואפילו על ימין שמאל והשמאל ימין.

הכל כאשר לכל יהיה נחתך על פיו כפי ראות עיניו מהיום הזה והלאה וכל ימי חייו גם בכוח הקניין ושבוע ימורה הנזכרת הודו האנשים הנזכרים בעדם ובעד כללות בני עירם על כל הזיקא ושחיתא והפסד ודררא דממונא שלא יבוא ולא יהיה הנוגעת להחכם הנזכר מאיזה סיבה או מאיזה צד שיהיה בעולם עליהם ועל כללות בני עירם ליהדר בלי שטר.

וגם כן קבלת עדות לעמוד עם החכם הנזכר בכל מאמצי כוחם על כל דברי דת ודין וישעשו משפט חרוץ עם כל קשיי עורף שימרה את פה החכם הנזכר ובתנאי גמור שאם לא יעמדו לימין החכן הנזכר בכל דבר ודבר ויעלמו עיניהם או בהסתרת פנים הרשות נתונה מעכשיו ביד החכם הנזכר לעקור דירתו מבניהם וכל הפסיד והוצאה שיצטרך בשביל נסיעתו הוא ובני ביתו עליהם ועל כללות הציבור ליהדר עד סוף פרוטה אחרונה.

שכך התנו בפירוש ועל מנת כן נסע החכם הנזכר מהכא והלך עמהם ושטר זה מורה בכוח סבדי'א בתפישה ובמאסר ובנאמנות גמורה ובאחריות גמורה עליהם ועל כללות בני עירם ועל יורשיואחריוכתקנת חכמים זכרונם לברכה ודלא כטופסי דשטרי ונגמר הכל בקנין שלם מיכשיו במנר דכשר למקנייא ביה ובשובעה חמורה באנפי נפשה למה שכתוב לקיים כל מה שכתוב לעיל והי"ז ברביעי בשבת שלושה ימים לחודש חשון בסדר ובשנת יבאו אליך להחיות ליצירה ובכל שריר ובריא וקיים

אליהו צרפתי סי"ט – אברהם הלוי ס"ט.  

סוף תעודה מספר 85

תעודה מספר 38

התרמ"ט – 1789

נועדו יחדיו קהלינו קהל צפרו יש"ץ הלא המה הרב אברהם בן הברב יצחק הן אלבאז והרב אהרן בן כבוד הרב מרדכי ידיד נפש והרב משה בן הרב יעקב הכהן שלמה בן הרב יעקב ידי נפש חמו וידיד נפש אדבדובי והרב ישראל בן הרב נסים האדון הנכבד אפרייאט והרב ימין בן הרב שאול משה הנכבש יתאח והרב משה בן הרב יוסף הנכבד אביטבול וידיד אסחראווי והרב יעקב בן הרב יוסף הנכבד יעיס  והרב מרדכי דמתקי על שם אביו הרב מרדכי הנכבד אלסאז והרב השלם בן הרב שמואל הנכבד אגייאני.

 שמהיום הזה והלאה ועוד כל ימי הארץ אין רשות לשום יחידים מהם למנות דיינים או לתת שום שררה מהשררות הנהוגים בקרב ישראל כגון שררת שחיטות ובדיקות וכיוצא לשום אחד מחכמי העיר אף אם ראוי להגון לכך עד שיהיה בהסכמת על היחידים הנזכרים אשר נקבו בשמות, גם אין רשום שלום יחידים יחיד או רבים מהם בשום זמן לתת מקרקע עניי העיר לשום חכם מחכמי העיר הם חזקת קרקע או גומלי חסדים או גוף לדירה עד שיהיה בהסכמת כולם.

ובכן העי' עד עתה בקנין שלם מעכשיו בד"לב ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל האנשים הנזכרים ובחוח הקנין ושבועה חמורההודה הודאה גמורה וקבלו עליהם התקנה הנזכרת בל תמוט עולם ועד, ואף אם הסכימו רובם או כולם בשום פרט מהפרטים הנזכרים ולא נשאר כי אם אחד מהם שלא הסכים צריכים כולם לקבל דעתו, ואם סרבו ועמדו בהסכמתם מעתה ומעכשיו חייב עצמו הקנין ושבועה החמורה שחייב כל אחד מהמסכימים והמסרבים לקבל דעתו לפרוע להקדש עניי העיר סך אלף צ'ורוס כסף טוב בתורת קנס שלא כדין מעתה ומעכשיו דלא  כאס'

גם הואילו לבאר שאם באיזה פרט מהפרטים הנזכרים הסכימו מקצתם והשאר לא הסכימו ומתוך כל נפלה קטטה ביניהם והוצרכו להפסד סך מה רב או מעט על ידי השררה ההפסד ההוא עלי דידהו כולהו ליהדר והתקנה לא תזוז ממקומה בקניין ושבועה חמורה מידם באופן המועיל על כל מאי דכתיב ומפורש על הכל חתומים פה והיה זה בראש חודש אב הרחמן יה"ל ש"ש ובדבר הז"ה תאריכיו ימים ליצירה והכל שריר ובריר וקיים

מסעוד עובדיה ס"ט – אהרן מאמאן ס"ט

סהר רבי רחמים באיין כא יערף אשררה כא יעטיווהא לקהל די ראוי פלווקת ומנור לפטירה דייאלו כא יעטיווהא גם כן לדי ראוי פדאך לווקו אפילו יכון בלא שררה ומא הוואסי מן זרע די מול אשררה אפילו הכי כא יעטיווהאלו וכא יערף באיין צ'אר רבי שמעון כאן ענדהום אנץ פשררה דצלא לכבירא ומנור לפטירה דייאלו זוולולו ארבע מן אשררה ועטאווהא לחד אכור די כאן ראוי בעדן בנו גם כן כאן ראוי למלאת מקומו אפילו הכי זוולולו ארבע ועטאווה לחד אכור

מסעוד עובדיה ס"ט – אהרן מאמאן ס"ט

תרגום

העיד רבי רחמים ? שהוא יודע שהשררה הנהוגה בצפרו היו נותנים אותה הקהל לרב שהוא ראוי בזמנו ואלרי פטירתו חוזרים ונותנים אותה לאחד שראוי למלאת מקומו, וגם אם לו שררה או ירושת שררה מאבותיו היו נותנים לן והוא יושע שמשפחת רבי שמעון אזולאי היה להם שררה במחצית בית הכנסת אלכבירא ( הגדולה ) ואחרי פטירתו הורידו מן היורשים רביע השררה הנזכרת ונתנוהו לרב אחר שהיה ראוי לשמש בקדש הגם שבנו של רבי שמעון אזולאי היה ראוי למלאת מקום אביו אפילו הכי לקחו ממנו הרביע ונתנוהו לאחר

סוף התעודה מספר 38