חכמי המערב בירושלים-ש.דיין


חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

חכמי המערב בירושלים

פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב – מרוקו – בירושלים מהמאה הי"ט ועד ימינו.

כתב, אסף וערך בעזר משד"י – ע"ה שלמה דיין ס"ט – בלא"א כהה"ר יהודה ליאון נ"ע

ועד ״שבעת הנרות״

בשנת תרכ״ו (  1866) בראות הרב צוף דב״ש כי הקהילה הולכת וגדלה ועוד מעט ירבץ תחת משא עבודתו, ואף עתותיו ללימוד תורה הולכים ומצטמקים ביקש מראשי העדה, למנות ועדה של ז׳ אנשים שיסייעו לו בעניינים השונים של העדה.

 אכן, באותה שנה קמה ועדה של ז׳ טובי הקהילה, והיא הוסמכה לטפל בענייניה הכספיים, וחתימתם הייתה מחייבת את כל העדה. ועדה זו אושרה על ידי הקונסול הצרפתי בירושלים אשר המערביים היו תחת חסותו בהיותם נתיני ארצו.

וזה נוסח שטר ההרשאה והמנוי.

בע״ה.

להיות כי, מזה זמן רב כתבנו וחתמנו אנחנו חכמי ויחידי סגולה קהילת קודש המערבים שטר כוח ההרשאה ומנינו לעט׳׳ר הרב המובהק מאיר כברק כמוהר״ר דוד ך שמעון נר״ו להיות רב ושליט עלינו ככתוב וחתום תחת ידו הקדושה בכל תוקף וחוזק.

 ומשם בארה באר היטב, והנה היום ראה ראינו כי כבד המשא עליו להיותו נושא סבל עול הצבור והיחיד. וכמעט לפי גודל וכובד העול אין לו פנאי אפילו להתפלל וכמו שנאמר לקבוע עתים לתורה כמנהגו הטוב, זה בא בחביתו וזה בא בקורתו, ואין עוזר ואין סומך.

 ע״כ נתוועדנו יחד כולנו חכמי ויחידי קהילת קודש הנזכרת והסכמנו יחד מרצוננו הטוב ובהשלמת דעתנו למנות גבאים וגזברים פקידים וממונים לעמד על המשמר הקדש להשגיח על עניני כולילות קהילת קודש הנזכרת ועל ידם יהיו כל עניני הק״ק הנזכרת, וגם מוה״ר נר״ו הנ״ל הסכימה דעתו דעת עליון על הדבר הנכון הזה.

ובכן, מודים אנחנו החותמים מטה חכמי ויחידי קהל הקודש המערבים ה׳ ישמרם ויחייהם הנשו״ק כמודה בבד״ח היות אמת וצדק איך אנחנו יחד כולנו מקנים ד׳ אמות קרקע מאחוזת כו׳ קהילת קודש הנזכרת למעלת שבעת הנרות ה״ה מעלת הרב כמוהר״ר אברהם חרוש הי״ו והרב כמוהר״ר שלמה לוי נר״ו והרב כמוהר״ר יצחק רפאל בטיטו הי״ו והחי כמוהר״ר דוד הכהן הי״ו והחה״ש כמוהר״ר יעקב אלמאליח הי״ו והחכם כמוהר״ר שלמה אבושדיד הי"ו והכותב לוי יפלח הי״ו בהקנאה גמורה שלימה וקיימת ואגבן.

אנחנו ממנים אותם פקידים ומשגיחים וגזברים על כולנו קהיל קודש הנזכרת לחזק כל בדק ולקרב התועלת לכולנו קהילת קודש הנזכרת  ועל פיהם יגמרו כל עניני כולנו קהילת קודש הנזכרת׳, וגם על ידם

יתחלקו חלוקי התלמידי חכמים ועניים ויתומים ואלמנות ומוצאי ומובאי כר קהילת קודש הנזכר.

ומו״מ נתנו כח ורשות בידם לעשות כחפצם ורצונם בעניני כו' ק״ק הנז', ובידם להוסיף ולגרוע בין בענין החלוקות בין בענין ההוצאות הנצרכות לכו׳ ק״ק הנז׳, ומו״מ נתנו כח ורשות לגזור ולקנוס ולהעניש כפי ראות עיניהם ולית מאן דימחה בידייהו כו״ע. והוברר הדבר שמעלת הפקיד הח׳ כמוהר״ר ח״ש אבושדיד הי״ו הנז׳ יהיה בידו המעות והוא הקאסיר וכל ההכנסות בידו, ומע׳ הששה המשגיחים הנז׳ יכתבו בפנקסם הוצאות והכנסות, ויהיו מתנהגים בדעותיהם בכל ענין עפ״י הרוב ואם הם מחולקים באיזה ענין, דעת הרב צוף דב״ש נר״ו תכריע ומחויבים מעי הפקידים והמשגיחים הנז׳ לסדר חשבונות הכנסות והוצאות לפני עט״ר הרב צוף דב״ש נר״ו דוקא, גם הסכמנו שבכל מעמד שיהיה או שנצטרך לילך על איזה ענין אצל הרב הגדול ראש״ל נר״ו לא יהיה כ״א הז׳ קני מנורה הנז׳ ולא יותר.

 גם הסכמנו שלא יהיה דין תורה בקהילתנו כ״א ביום ב׳ וה׳ דוקא, ומי שיבא אצל הרב צוף דב׳׳ש נר״ו בשאר הימים על דין תורה או תרעומת דברים וכיוצא, מו״מ יחד כלנו גדולים וקטנים נותנים רשות לשמש של הרב הנז׳ לגרשו החוצה באין פוצה ומצפצף. גם הסכמנו ששבעה טובי העיר דוקא יחתמו בכתבי השלוחים ולא יותר, וכל המערער על דברינו אלה הרי הוא בטל ודבריו כחרס הנשבר שאין בו ממש. ושומע לנו ישכון בטח. גם הוברר הדבר שמעתה המשגיחים ופקידים הנז׳ המה יבקשו החשבון מן השלוחים דכו׳ ק״ק הנז׳ ולפניהם יסדרו השלוחים חשבונם ואם נראה בעיניהם להשביע, הרשות נתונה בידם ולית מאן דימחה בידייהו, באופן שכל הדבר הנוגע לכו׳ ק״ק הנז׳ וכל עניני ק״ק הנז׳ הכל כאשר לכל יהי׳ על ידם.

ומו״מ האמננו על כו׳ ק״ק הנז׳ למע׳ ז׳ קני מנורה הנז׳ בענין ההכנסות וההוצאות דכו׳ ק״ק הנז׳, נאמנות גמורה ושלימה כתחז״ל מבלי שיצטרכו שום שטר קנין וחזקה ואפי׳ ח״ס ואפי׳ הדרת הראש כלל ועיקר. ויהא רעוא חפץ ה׳ בידם יצלח. גם נתחייבו מע׳ הממונים הנז׳ להתקבץ ולהתוועד בכל יום ג׳ בשבת מדי שבת בשבתו לראות ולהשגיח ולשאת ולתת בענין כו׳ ק״ק הנז׳, ומו״מ שמנו את יד הפקידים והמשגיחים הנז׳ כידינו וכחם ככחנו ודבורם בדבורנו וטו״ת כטו״ת וקבלתם כקבלתנו וחתימתם בשטרי חובות כחתימותינו ומתנתם כמתנותינו ומחילתם כמחילתינו ופשרתם כפשרתינו, באופן שכל מה שיעשו מע׳ ז׳ קני מנורה הנז׳ בענין כו׳ ק״ק הנז׳ הכל עשוי ורצוי ומקובל עלינו כאלו נעשה ונגמר מידינו ממש מבלי שנוכל לומר, לתקוני שדרנו יתכון ולא לעוותי, אלא כך אנחנו אומרים להם זולו אבו וסבו לעצמייכו והנפקו לגרמייכו ולחולקייכו וכל מאי דמתעני לכון מן דינא או פשרה על כו׳ ק״ק הנד ליהדר, והכל נעשה ונגמר מידינו הח״מ באופן המועיל ומספיק לפו״ד וכתחז״ל ובקגו״ש במדל״ב כתהז״ל (לפום דינא, וכתקנת חז״ל, ובקנין גמור ושלם, במנא דכשר למקניא ביה) שקנו אחרים מידינו לאשר ולקיים כל הנז״ל והכל דלא וכו' ודלא וכו׳ בביטול וכוי, ובפיסול וכו׳ לדעת הרשב״א זצלה״ה וחו״ח וכו׳ בחו״ח וכר ועד״ א וצדק ח״ש פה עיה״ק ירושת״ו ש׳ התרכ״ו ליצי׳ בא סי׳ אשר״י הע״ם שככה לו לפ״ק, והכל שריר ובריר וקיים.

ואלה שמות ז׳ טובי העיר אשר יחתמו מכתבי השלוחים וכיוצא ; ראשון בק׳ עט״ר מוה״ר צוף דב״ש נר״ו, ושני בק׳ הרב מוהר״י בטיטו הי״ו, ג׳ כמהר״א הכהן הי״ו, ד׳ כמהר״א חרוש הי״ו, ה׳ כמהר״ש הלוי, ו׳ כמהר׳׳ש וחיון, ז׳ כמהר״מ שרביט.

ע״ז חתמי ל״ו יהודי הקהלה.

ראה ראיתי דברי אחי ועמי היושבים בסדר עליון היטיבו אשר דברו כי זהו תיקון הכללי והנהגה המדינית. ויהא רעוא חפץ ה׳ בידם יצלח לעשות הטוב והישר בעיניו ית״ש ויהיה כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ובאתי עה״ח בש״א לתשרי כאן שנת והארכ״ת ימים ברעו׳ ברב עוז ושלום. עמוד

הצב״י מעט דב״ש.

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

חכמי המערב בירושלים

פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב – מרוקו – בירושלים מהמאה הי"ט ועד ימינו.

כתב, אסף וערך בעזר משד"י – ע"ה שלמה דיין ס"ט – בלא"א כהה"ר יהודה ליאון נ"ע

רבי משה מלכא

רבי משה מלכא

            ר׳ אברהם ב״ר יצחק חרוש. חתום עד בכתובה של רבי רפאל אהרן בן שמעון משנת תר׳׳ך. בתרכ״ב יצא לערי מרוקו לעורר נדיבי עם לטובת העדה המערבית. באיגרת השליחות נאמר: לה׳ הישועה: אנשי חסד ורחמים מבחר עצמים, המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם…

 הנה הנם מעלת הגבירים הרמים, נדיבי עמים, גבאים ופרנסים וממונים, אחינו בשרנו אשר בארץ מולדתנו… ועליהם כתר תורה הרבנים המובהקים… יהי שלום בחילם… אנחנו חכמי וראשי ומנהלי קהלתינו ק״ק המערביים יצ׳׳ו, המסתפחים בנחלת ה׳ פעה״ק ירושלם תובב׳׳א…

 תכון תפילתנו בעד אחינו בחצרות בית אלקינו… כתל המערבי מקום מקדשינו… ותפלת ה׳ יבשרו, הלא ידעתם… כי עמוד השלום תקע אהלו בינינו ובין אחינו הספרדים הי׳׳ו, וברצות ה׳ דרכנו שלחנו שלוחים לקראת אחינו על אודות החצר אשר קנינו ברבית אוכלת… ופינו מלא תהלות…

 על כל הטובה אשר עשו עמנו ועם שלוחינו, ובה׳ עשו והצליחו ושלחו לנו קומץ של ברכה… לשלם את נשיינו.. ובנינו כמה בנינים ותיקונים נאים ומפוארים בחצר הקודש הזה דהיינו בית המדרש ובית תלמוד תורה… והנה… אחרי ההוצאה על העבר, באנו לבקש על העתיד, הא ודאי שמיע לכון גודל ותוקף צרת הבת ירושלים…

 עיר שכולה רשי׳׳ם, ובפרט אנשי קהילתנו אשר רובם ככולם עניים מרודים… ואין להם שוס משען ומשענה ומקיימים את התורה מעוני.. ובפרט בשני רעבון הללו כי יוקר השערים עלה במעלה עקרבים בכל מילי, בכסף מלא, ובפרט שכירות הבתים אשר עלה ערכם בכפלי כפלים… ובכתב הכוללות גלינו טפח מכל הקורות אותנו…

כי כוללות עיה״ק ירושלס תו׳ קצור קצרה ידם מפדות כי הוא רבוץ תחת משא עול החרבות… ע״כ… חלינו פני מעלת הרב הכולל בישראל (להלל) כמוה״ר אברהם חרוש נר״ו בן לאותו צדיק… כמוהרי׳ר יצחק חרוש… למען ישית לדרך פעמיו בשליחות מצוה להרים כשופר קולו להודיע צערינו לאחינו…

לעמוד לימינו עמידה שיש בה סמיכה לעשות נדבה גדולה הגונה… להחיות בהם נפשות רבות… ויען כי עת צרה היא והשעה צריכה לכך למען ימהרו להושיענו, ע״כ באו דברינו על  מזבח הדפוס פעה״ק ירושלם ת״ו, כי כן נא חוסו… על אחיכם וקרוביכם לישועתה לנו, כי בצרה גדולה אנחנו, ועליכם המצוה מוטלת להעמיד ולקיים ולחזק ישובינו פעה״ק ירושלם ת״ו…

 להיות לנו קיום והעמדה לשבת על התורה ועל העבודה… וגם להשתדל לחזק ולקבוע קופות בני מערבא בכל מקומות אחב״י… ואנחנו אלה פה על משמרתינו נעמודה להתפלל בעצם בלב ונפש… ונזכה יחד כולנו לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו… הכ״ד אחיכם… החותמים פעהי׳ק ירושלם תובב״א בח׳ אב הנחמות שנת תרכ׳׳ב…

ברב עז ושלום. (איגרת זו נמצאת בגנזי הרב יצחק נסים זצ״ל ראשון לציון והרב הראשי לישראל.— שמות החותמים על האיגרת לא נדפסו. אחדים מהם חתמו בכתב ידם: ואלה הם : הצב״י מעט דב״ש, משה מלכא, דוד וחיון, מאיר שושנה, יצחק בר מנחם בן וואליד, אברהם בן וואליד, אברהם ברוך ס״ט. ראה בסי ספרי ירושלים הראשונים. שושנה הלוי הוצאת מכון בן צבי ירושלים תשל״ו).

רבי יצחק ב״ר מנחם, ממשפחת בן וואליד מעיר רבאט שעלו לא״י. הרב הנזכר היה חמיו של הרב רפאל אהרן בן שמעון. ובנוסח הכתובה תארוהו: החכם השלם והכולל זר״ק כמהר״ר… ויש שאלה ממנו בסי פקודת אלעזר חייג סי, תס״ו. על מצבת קבורתו שבמרומי הר הזיתים בסמוך להרב צוף דב״ש, נחרת :

״בכו להולך בלא בן מר ונאנח ומכל טוב נזנח. הייה מעי החכם השלם והכולל מתעסק בקדשים באמונה כמוהר״ר יצחק בן וואליד ז״ל, נלב״ע יום ט׳ לתשרי ש׳ התרמ״ט תנצב״ה״, אשתו הצדקת מרת רחל, קבורה לצידו, נלב״ע ד׳ תשרי תרנ״ג.

מוסדות העדה המערבית בירושלים

מפעלים רבים לתורה לעבודה ולגמילות חסדים, ייסד, ביסס והחזיק הרב צוף דב״ש. הוא היה רב החובל המנווט, המנהיג, העושה והמעשה לקיומם. באחד התזכירים שהוכן במיוחד בשנת תרכ״ו (1866) לפי בקשתו של השר משה מונטיפיורי, שהתעניין במצבם של העדה המערבית בירושלים, נרשם דו״ח על בתי הכנסת ובתי מדרשות ובתי חינוך של העדה, ולגודל חשיבותו ההסטורי של מסמך זה. מובא כאן בצורתו.

בתי כנסיות דק״ק המערבים בעה״ק ירושלים תובב״א.

בית הכנסת הגדול, הוא קרוב למקום הנקרא בלשון ערבית טבונא. אב״ד— הרב דוד בן שמעון ני׳י. דיינים: ר׳ יוסף חרוש ה״י, ר׳ מאיר עובדיה ה׳׳י, ר׳ אברהם חרוש ה״י. פרנס—הרב הנז׳ ה׳׳י. גבאים: מריה ר׳ יצחק בן וואליד ה״יי, ר׳ חיים שקרון, ה״י, ר׳ אברהם נהון, ה״י.

חזן קורא וסופר— הכותב לוי יפלח ה״י. שמשים: מסעוד חפץ ה״י, אברהם לחייאני ה״י.

ביהכ״נ הקטנה בחצר ביהכ״נ הנ״ל. חזן וקורא בתורה: ר׳ יהודה אלבו ה״י, שמש— דוד אדהאן.

מקואות: א) לנשים, ב) לגברים, והמה בחצר ביהכנ״ס. ההוצאות: פעם עולות לב' או לג' אלפים גרוש בשנה, וזהו הכלל, כי ההוצאה מרובה על ההכנסה תמיד, וכשיחסר, אנו לווים כסף לכסוי הגרעון.

בתי מדרשות דק״ק המערבים בעה״ק ירושלים תובב׳׳א

א.  מקומו בתוך חצר ביהכני׳ס. ראש הישיבה, ר׳ יהודה בטיטו. הלומדים הבחורים ח׳ מרדכי לארידו, ח׳ יוסף ארוואץ, ח׳ יוסף עמוס, חי אליהו אלקאיים. בעלי בתים — ר׳ רפאל בטיטו, ר׳ מכלוף שרביט, ר׳ אברהם כהן, ר׳ יהודה אלבו, ר׳ מאיר עובדיה, ר׳ משה טבול, סג״ן, ר׳ אברהם ן׳ וואליד, ר׳ ראובן ן׳ קיקי, ר׳ יצחק ף וואליד, ר׳ שלמה עטיהא, ר׳ שלום מלכא, ר׳ משה מלכא, ר׳ נחמן בטיטו, ר׳ יעקב מלכא, ר׳ מכלוף עטיה.

סדר הלמוד: גמרא ותוספות ומפרשים. השעורים ביום: חמש שעות מהבוקר עד הצהרים. השעורים בלילה: בחורף שלש שעות, וליל ששי עד אור הבוקר. בקיץ שתי שעות בלבד.

ההכנסות: מו״ה המובהק דוד בן שמעון נר׳׳ו מקבץ על ידו, ומחלק לכל חכמי הישיבה הנז׳, עשרים גרוש בכל חודש.

ב.  מקומו בתוך החצר. ראש הישיבה ר׳ יוסף חרוש. שכרו בכלל החכמים. שמות הלומדים: ר׳ יחיא שושנה, ר׳ דוד כהן, ר׳ אברהם אדהאן, ר׳ דוד שושנה, ר׳ חנניה חרוש, ר׳ דוד מר יוסף, ר׳ יוסף חג׳יג׳א, ר׳ דוד אדאהן, ר׳ שמעון אוחיון.

ג.  מקומו בתוך החצר הנ״ל. ראש הישיבה ר׳ אברהם חרוש. שמות הלומדים: ר׳ מאיר שושנה, ר׳ חיים שקרון, ר׳ מרדכי מערבי, ר׳ אהרן אדרעי, ר׳ יעקב חג׳יג׳א, ר׳ שמואל טבול, ר׳ משה כהן.

בעמוד ב׳ בקצהו, נקבעה הערה האומרת: זה הכלל, כי מע׳ הרב צוף דב״ש נר״ו, עושה כל אשר ביכלתו לקבץ מאיזה נדיבי עם, על מנת להחזיק ביד חכמי שלש הישיבות דלעיל, ומדי שבת בשבתו עושה חילוק לת״ח דק״ק המערבים ה״י. מו״מ סך ארבע מאות גרוש, ואנו לוקחים בהלואה מאחדים על סמך עזרת אחינו שבגולה, והנה היום מוטל עלינו חוב גו׳יש סך מאה ועשרים ליב׳ראס(ליש״ט). עם כל זה הם יושבים בדוחק ובצער, כי לא לחכמים לחם. מה יועיל זה הדבר המועט לפני כמה נפשות מחכמי הק״ק הנז׳ שאין להם שום משען ומשענה, אין מחזיק בידם, וכלם עניים, צועקים ללחם ואין, וה׳ ירחם עלינו ועליהם ברחמים גדולים.

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

הקדמת המחבר והעורך בעזר משד"י חלקית.

בעודני עול ימים טמון בחיק הילדות, אהבה רבה לחכמים וצדיקים נשבה בלבי, יקדה בעצמותי והזרימה רוח חיים בדמי. דמויות ההוד והפאר של אדירי התורה וגדולי המעש, עמדו תמיד בין עיני, ואליהם נסעו מורשי לבבי. נפשי נכספה גם כלתה להסתופף בצילם, לשתות בצמא את דבריהם, ולהתאבק בעפר רגליהם.

בכל עת שהייתי רואה את אחד החכמים מתהלך בחוצות קריה, לבי נתמלא רגש של כבוד, יראה ואהבה. רגלי רצו כאיילות להקביל את פניהם

, ובחרדת קודש נשקתי את ידם, והתברכתי מפיהם. ותהי לשלל נפשי באהבתם, ואצורה בחבלי חיבתם.

רבי יעקב אבן עטר

רבי יעקב אבן עטר

עיני, עיני ילד קטן רך בשנים, היו מביטות בערגה ובכמיהה לנועם פניהם המזהירים והמאירים מאור תורה, חכמה ויראה. בהערצה לוויתי את צעדיהם, ובמבט טהור הבטתי בתכונותיהם הטובים, בפשטותם בהליכותיהם הישרות, במידותיהם האצילות ובעדינות נפשם.

צלליהם של רבותינו וחכמינו ליווני והעסיקו את רעיוני ומחשבתי. לשמע תפילותיהם הטהורות והזכות, וקול תורתם ומוצא פיהם, עיני ברקו משמחה. בשומעי מפי השמועה של אורח חייהם ממעלות המידות ומפרפראות חכמתם, אגלי טל תחיה אפפוני כתרוני, עד כי נתמלאתי אושר והתעדן בדשן כליותי.

עשתונותיי ורעיוני רחפו למו למרחקים, ובעיני רוחי הייתי מביט לשנות דורים, כימי עולם וכשנים קדמוניות. דורות קדומים של אישים, אראלים ותרשישים, עברו חלפו בעיני רוחי כחוט השני, וחן ערך הודם, הדרם ותפארתם, האירו נתיבתי. 

בתי הספר דק׳׳ק מערבים בעה׳׳ק ירושלים תובב׳׳א

א.  תלמוד תורה. מקומו קרוב לביהכנ״ס. המלמד: ר׳ דוד פרישקו ה״י, ומסייע לו ר׳ יחיא בן יעקב ימיני ה״י. שכרו מאה עשרים וחמשה גרוש לחדש, ושכר המסייע שמונים וחמשה גרוש. שכירות החצר של הת״ת, אלף וחמש מאות גרוש לשנה. מספר הלומדים שבעה ושלשים, בן פורת יוסף. תכן הלמוד: שנים לומדים אי׳ב ונקודות, ומהם תנ״ך וטעמים. שעות הלמוד מן הבקר ועד הערב בלי הפסקה. הוצאות, שני אלפים גרוש בשנה, מלבד שכר המלמדים.

ב.  תלמוד תורה. בחצר ביהכנ״ס הנ״ל. המלמד: ר׳ נסים כהן ה׳יי. שכרו, שלשים גרוש לחדש. מספר הלומדים חמשה. הלמוד: גמרא ותוספות. שעות הלמוד — כל היום.

ג. תלמוד תורה. המלמד ר׳ שלום בחבוט ה״י44, שכרו חמשה ושלשים גרוש לחדש. מספר הלומדים ששה. הלמוד: גמרא ותוספות. שעות הלמוד — כל היום.

הערה מן הצד קובעת ותובעת: ומה מאד אנו מצטערים על שכירות החצר של הת׳׳ת, כי אין ידינו משגת לפורעה, וכן כסוי הוצאות המים לתלמידים. נלאינו לכתוב לאחינו שבגולה למען יעשו להם שם טוב, לבנות בירושלים בית ת״ת עבור תינוקות של בית רבן לק״ק המערבים, ולא נענינו.

סדר עבודת האדמה בגבול עהי׳ק ירושלים תובב׳׳א

אין בינינו כיום עובדי אדמה, אולם כמה עניים שהם בלי מלאכה ומחיה, רצונם לעבוד באדמה ובחקלאות, אך אין ידם משגת לקנות שדות וכרמים, ואם ימצא מי שיחזיק בהם, הם נכונים לשעבד עצמם לקרקע, לעבדה כיאות, כדי לזון את בני ביתם.

בהמשך להתעניינותו של השר משה מונטיפיורי, על מצבה של העדה המערבית בירושלים. ביקש לדעת את הצרכים החיוניים עבור העניים והאביונים. הרב צוף דב״ש יחד עם חברי הועד שלחו אליו מכתב בו נאמר:

לכבוד אדוננו השר הגדול, מבצר עוז ומגדול, נשיא ישראל, דורש טוב לעמו וחונן דלים, כש״ת מדיה סי׳ משה מונטיפיורי נר״ו, אתה ה׳ תשמרהו וכצנה רצון תעטרהו כיר׳׳א.

אחרי השלום מאתנו אנחנו חכמי ומנהלי ק״ק המערביים הי׳׳ו ותפלתינו על חכנו לפני אלק׳ינו למען יאריך ימים על ממלכתו ויגביה ה' כוכב מערכתו תרב גדולתו עד ביאת הגואל משיח לישראל כיר״א.

באנו בזה למלאת רצון אדוננו השר משה ה״י להודיעו את שאלתינו ובקשתינו. תחלה וראש, נערכה לפני אדוננו השר משה ה״י, סדר הנהגתינו ומצבינו ומוצאי ומובאי קהלתינו ה״י והנה יש אתנו שש מאות נפשות מערי המערב המקבלים, דהיינו תלמידי חכמים ועניים ויתומים ואלמנות הצועקים ללחם וצריכים אנחנו הממונים לחלק עליהם מדי שבת בשבתו שבע מאות גרו׳ש ואין פוטר אותנו. שנית צריכים אנחנו לשלם מידי שנה בשנה שכירות החצר לתלמוד תורה תנוקות של בית רבן והוצאות הנצרכות לדרדקי דבי רב כגון מים לשתות ומחצלאות. בין הכל סך שני אלפים גרוש.

והנה אנחנו מבארים לאדוננו סדר הכנסה, דהיינו מה שנכנס בבית הכנסת סך שני אלפים לשנה או שלשה אלפים לשנה. מוציאים ממנו ההוצאות הנצרכות לבית הכנסת והיה הנשאר יונח בקופה לסיוע החלוקה הנז', ואם בא יבוא מן שליח אשר נשלוח לקר״ח איזה מעות אנחנו מסתייעים בו בחלוקה ואם לאו אנחנו מוכרחים ללוות מאחרים בנשך על צד ההכשר ולחלק עליהם מידי שבת בשבתו דבר מועט לכל נפש להחיות את נפשם ברעב חיי שעה. ולעת כזאת יש עלינו חוב לאחרים בסך מאה ועשרים ליבראס לפי רוב הקהל שאנחנו מטופלים בהם כנז״ל וזה מלבד כמה וכמה נפשות בינוניים שאינם מקבלים.

והנה אחר כל אלה הדברים באנו לערוך לפני אדוננו שאלתינו ובקשתינו ושאלנו את פי אחינו ק״ק המערביים ה״י מה שאלתם מאת אדוננו השר משה הש׳׳י וענו ואמרו כי הלא ידעתם כי אנחנו בדוחק ובצער ואין ידינו משגת לכלכל את שיבתנו ולהביא טרף לביתנו ועכ״ז שאלתינו ובקשתינו היא מאת אדוננו השר משה ה״י כי אם לתת לנו מחסה בתי מחסה לעניים ולאביונים ויתומים ואלמנות ות״ח היושבים בדוחק ובצער כי אין ידינו משגת לתת סך עצום ונורא להגוים בעלי החצרות בתורת מוקדם עד סוף פרוטה אחרונה כי הצרה הגדולה הזאת היא עלית על כולנה אין ערוך אליה.

ואם כה יעשה לנו אדוננו השר משה נר׳׳ו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, כי זהו מקצוע גדול לתיקון העניים והאביונים אשר המה גולים ונדחים בכל שנה ושנה מבית לבית ומחצר לחצר, ואם האיש העני אין ידו משגת לשלם לגוי שכר הבית במוקדם, הוא משליכו החוצה ואין חונן ואין מרחם.

על כן נא אדוננו השר משה הרחמן קומה עזרתה לנו לראות אופן נאה לתיקון קהילתינו בני מערבא הנאנחים והנאבקים, לתת לנו בתי מחסה לעניים האומללים. ויאמין אדוננו השר כי כמה עניים שואלים ואומרים מי יתן והיה שיתן לנו אדוננו השר ארבע אמות קרקע לתקוע בו אהלים להיות לנו למחסה ולמסתור. בטחנו בה׳ רוב חסדיו שכה יעשה וה׳ יהיה בעזרו למלאת את שאלתינו ובקשתינו.

וזאת שנית אנחנו שואלים מאדוננו השר הש״י לבנות לנו חצר לתלמוד תורה ולהכנסת אורחים כי אין ידינו משגת לשכור מידי שנה בשנה חצר בסך עצום מאת הגוים. בה׳ בטחנו שיהיו דברינו אלה לרצון לפני אדוננו השר משה הש״י. ה׳ עמך גבור החיל ומציון יסעדך ישלח עזרך מקדש להוציא מחשבותינו לפועל ויהיה נא חסדו למצוא מזור ותרופה לצרכי קהלתינו המערביים העניים והאביונים. ונאמן בעל הגמול לשלם לו שכר פעולתו לחזות בנועם ה׳ ועיניו תחזינה ירושלם נוה שאנן. כ״ד חכמי ומנהלי ק״ק המערביים ה״י המיחלים לחסדי ה׳ ולישועתו ומעתירים בעדו ברב עז ושלם. (מקום החותם).

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

הקדמת המחבר והעורך בעזר משד"י חלקית.

בעודני עול ימים טמון בחיק הילדות, אהבה רבה לחכמים וצדיקים נשבה בלבי, יקדה בעצמותי והזרימה רוח חיים בדמי. דמויות ההוד והפאר של אדירי התורה וגדולי המעש, עמדו תמיד בין עיני, ואליהם נסעו מורשי לבבי. נפשי נכספה גם כלתה להסתופף בצילם, לשתות בצמא את דבריהם, ולהתאבק בעפר רגליהם.הרב צוף דבש

בכל עת שהייתי רואה את אחד החכמים מתהלך בחוצות קריה, לבי נתמלא רגש של כבוד, יראה ואהבה. רגלי רצו כאיילות להקביל את פניהם, ובחרדת קודש נשקתי את ידם, והתברכתי מפיהם. ותהי לשלל נפשי באהבתם, ואצורה בחבלי חיבתם. 

בונה ירושלים

אחד המפעלים הכבירים שעשה הרב צוף דב״ש למען עניי עדתו היה הקמתה של התיישבות יהודית חדשה ומהפכנית מחוץ לחומות. שכונה זו היתה הבכירה מבין השכונות החדשות שנבנו מחוץ לחומה. ונקראה בשם ״מחנה ישראל״, או ״שכונת המערביים״ בגין מוצא מייסדיה ותושביה, היה לה שם נוסף בגלל מקומה ״שכונת ממילא״. לשכונה זו היתה חשיבות מיוחדת בכך שהיא נוסדה ע״י יהודים יוצאי צפון אפריקה, וגם היה לה ייחוד בכך שלא נבנתה על מנת לעשות רווחים מבתיה, אלא הוקמה למטרה סוציאלית (גמילות חסדים) מובהקת, כי כל בתיה נועדו לעניי בני העדה.

למלכות דוד נדרשו

השפעתו של הרב צוף דב׳׳ש, לא הצטמצמה בחוגי הקהילה המערבית בלבד, אלא חרגה ממסגרתה והקיפה את הקהילות השונות בירושלים, ובערים אחרות. פעילותו רב־גונית במימדי ענק, הסתעפה לענפים רבים. הוא הטביע את חותמו בכל נושא של תורה ויהדות ומוסדות צדקה וחסד, כן פעל בלהט ובמסירות ליישוב ארץ ישראל. בהתלהבותו הגדולה, ובדרשותיו הרבים למען אהבת העם והארץ, עורר והפיח רוח חיים, עודד וחיזק את המתנדבים בעם, לבנות חורבות ירושלים. הדבר בא לידי ביטוי אצלו לא רק במחשבה, בהגות ובדיבור בלבד אלא, במיוחד בעולם המעשה. כן נמנה הרב צוף דב״ש בין מייסדי החברה הכללית ״כל ישראל חברים ליישוב א״י״, שהקים הרב יהודה שלמה אלקלעי, שמטרתה היתה קודש, ליישוב הארץ ופרנסת העניים, לחברי הועד המייסד נבחרו שבעה חברים מנכבדי ירושלים ומטובי עסקניה אשר כל אחד מהם היה מפורסם בזמנו ואלה הם: הרב רפאל מאיר פאניז׳יל, הרב דוד בן שמעון המכונה דב״ש, הרב חיים נסים ברון, הרב שלום משה חי גאגין בן הרב אג״ן, הרב משה פרץ, הרב רחמים יוסף פראנקו המכונה החרי״ף ור׳ שלמה אמזאלג.

השר משה מונטיפיורי, ברצותו להרחיב את היישוב היהודי בארץ ישראל, רכש פרדס גדול ליד עיה׳יק יפו כדי ליישב בו יהודים שיעסקו בעבודת האדמה ויהנו מיגיע כפים. פרדס זה היה הפרדס היהודי הראשון בא״י. נקרא בשם ״גן מונטיפיורי״, (לימים, נבנתה בחלקת אדמה זו שכונת בתים ונקראת ״שכונת מונטיפיורי״). האנשים שהובאו להתישב באדמה זו, לא החזיקו מעמד מפני התנאים הקשים שהיו מנת חלקם, הן במחלות רבות ושונות והן מיראת הגנבים ושודדי לילה והתקפות השכנים הרעים. באחד מביקוריו של השר משה מונטיפיורי בשנת תרכ׳׳ו (1866) בא״י, מצא את הגן עזוב וחרב לחלוטין. מתוך אכזבה מרה ממפעלו ביפו, בניגוד להתפתחותה של ירושלים, פנה אל הרב צוף דב״ש כדי להוועץ עמו, ולקבל ממנו עצה ותושיה למען קיום היישוב היהודי באדמת ״גן מונטיפיורי״.

הרב צוף דב׳ש כדרכו בקודש, שקל בכובד ראש את בקשת השר, והוחלט להושיב חמש משפחות מבני העדה המערבית שבירושלים כאשר יעלה בגורל. עצה זו באה מתוך הנחה ברורה, שרק יהודים מערביים, המורגלים לחיות במחיצת ערבים, והמעורים בתרבותם ודוברים את שפתם, יוכלו בהצלחה רבה להתמודד עם בעיית הביטחון, ולעמוד מול התקפות השכנים והשודדים. וכך נאמר במכתב גלוי אל עורך ״החבצלת״, כי מונטיפיורי התיעץ עם מע' הרב כמוהר״ר צוף דב״ש להנחילה לחמש משפחות מבני ישראל מק״ק המערבים לעבדה ולשמרה ולטעתה ולשבת בתוכה למצוא להם מחיה מעבודתם. והסכים הרב הניל ויפל גורל, ויצא הגורל על ארבעה משפחות מתושבי עיה״ק ירושלים תוב״ב והחמישי זכה בגורל הא׳ ישראל שמחון מתושבי ק׳יק יפו תוב׳יב, וישבו חמש משפחות הנ״ל בשדה הנחלה… וגם תלאה רבה עברה עליהם מחלות קשות מהעדר מחסה ומחסור, מחוץ ומשרב ויראת זוחלי עפר… ומיראת גנבים ושודדי לילה…״

ויצא שם דוד בכל הארצות

טירדותיו הרבות של הרב צוף דב״ש בכל ענייני הקהילה גזלו ממנו זמן והדריכו את מנוחתו כפי שהוא עצמו מבטא זאת באחד מתשובותיו.

״כי ה׳ הוא היודע ועד בשחק גודל טרדותי ומצוקותי המשונות מכל בשר ורוח מפני הנכנסים והיוצאים לא יתנוני השב רוחי זה רודה וזה מרדה ולעילא מכל שרא דעניותא דרדיף בתרייהו ואין רגע בלא פגע…״.

עם כל זאת, לא הזניח הרב, את תלמודו ואת שקידתו הגדולה במעמקי ים התלמוד והפוסקים.

בית דינו שהוא עמד בראשו, טיפל בכל הנושאים והבעיות ההלכתיות היום יומיות שנתעוררו בקרב בני הקהילה. הן בנושאי אישות והן בדיני ממונות, ירושות, עזבונות ונחלות. לכל בעיה מצא הרב צוף דב״ש פתרון הולם.

 כמו כן, ערך וכתב פסקי דין מלאים בקיאות וחריפות תוך ציון מקורות רבים. הוא צלל בים התלמוד ובמפרשיו, חדר לתוך חדרי משכיות הפוסקים ראשונים ואחרונים עד הגיעו למסקנה ברורה.

גם מארצות רחוקות פנו אליו בשאלות ובקשו את חוות דעתו בהלכה. אחת השאלות שנשלחו אליו הייתה מהגאון האדיר והמפורסם רבינו חיים חזקיהו מדיני זצ״ל בעל ״ שדי חמד ״, אשר העריך מאוד את הרב צוף דב״ש. הערכה זו באה לידי ביטוי בתוארים הרמים שבהם הוא מכנה אותו.

״נהיר דעה ומזימה אין חקר לתבונתו, נחל נובע מקור חכמה, נהיר יממא בהיר הוא בשחקים, דמי לבר אלהין, עיר וקדיש, מקודש מקודש שקדשוהו שמים ומלא רוח חכמה, נהיר הגדול מעוז ומגדול דרופתקא דאורייתא, גלי עמיקתא ומסתרתא, מני״ר הרב המופלא וכבוד ה׳ מלא, חסין קדוש ענותן כהלל חין ערכו מי ימלל, המפורסם בס׳ היקר שער החצר נר״ו, יאיר לעד לעולם עוטה אור כשלמה כי״ר. נה׳ר שלום שלום שלמים מרובים שלמי חובה ונדבה כמאן דתני אהבה רבה בקידה ת״ק מול הדרת כסא כתה״ר, ושפתי הן צולות בתפלה לעני כחזקיהו ובחלותו, יהיה אלוהיו עמו ויעל על גפי מרומי ההצלחות ושובע שמחות..

זאת אומרת לחלות פני״ק יאיר עינינו בתורתו הקדושה במאי דשאלנא מקדמיה דמר, כי אענותנותיה וחסידותיה דמר סמיכנא, הגם שמצד עצמי איני כדאי לבא אל שער המלך בפטומי מילי בו בטח לבי שיפנה אל האזוב אשר כמוני וישיבני דבר תשובה שלימה…"

גם בעיר טעלז שברוסיה הרחוקה, נודע שמו של הרב צוף דב׳יש. בעקבות ספרו שער החצר ומשם הגיעה אליו שאלה מאת הרה״ג יהושע העשיל מרגליות זצ״ל, המבקש לברר דבר, מספרו אולם השער'. הגאון החסיד כמוהר״ר מרדכי בן ג׳ו זצ״ל, ראב״ד, והרב הראשי של העיר טאנכיר שבמרוקו, עמד עם הרב זצ״ל בקשרי מכתבים בהלכה. כמוהו הרה״ג ר׳ שלמה חזן מו"ץ בעיה׳׳ק יפו. רבני חיפה הרה״ג אלעזר הכהן חמדי, והרה׳יג מסעוד חגו׳אל, בהעריכם את גדלותו של הרב צוף דב״ש, וכי ידיו רב לו בכל התקנות והמנהגים של ארצות המגרב, פנו אליו ודרשו ממנו כי יורה להם מדרכיו וילכו באורחותיו כי מציון תצא תורה. גם הגאון המפורסם רבי משה פארדו זצ״ל רבה של נא אמון פנה אל הרב צוף דב״ש כדי לברר אצלו שורת הדין לפי מנהגי ארץ המערב, ביודעו כי מעטים בקיאים כמוהו בתקנות ובמנהגי המערב. אכן, רבים ועצומים ראו בו כמומחה ובר סמכא להורות בדינים אלו.

הגאון המפורסם הראש"ל רבי אברהם אשכנזי זצ״ל חיבב מאוד את הרב צוף דב״ש, והיה פונה אליו כדי שיחוה דעתו בהלכה על שאלות שהגיעו אליו ממרחקים.

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

חכמי המערב בירושליםהרב צוף דבש

פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב – מרוקו – בירושלים מהמאה הי"ט ועד ימינו.

למידת הכבוד והערכה שרחשו לו גדולי הדור ההוא, תשמש העובדה, כי במחלוקת שפרצה בחברון בשנת תרל״ט (1879) בין הרבנים רבי אליהו מני ורבי רחמים יוסף פראנקו וסיעותיהם — מחלוקת שזעזעה את הישוב היהודי באותן הימים דרש הרב החרי״ף (חכם רחמים יוסף פראנקו), מהראש״ל דאז רבי אברהם אשכנזי, ומהרב פאניז׳ל שעמד בראש ועד העדה הספרדית בירושלים, כי יקיימו דיון בעניינו, ובבית דין שבו ישבו לדון, יצרפו את ״רבם של האשכנזים הרב הגאון כמוהר״ר שמואל סאלנט יצ״ו ורב עדת המערבים הרב המופלא ח״ק לישראל כמוה״ר דוד בן שמעון יצ״ו ורב ספרדי הרב המופלא רבין חסידא כמוהר״ר שלמה חזן.״״.

במחלוקת אחרת שפרצה כמה שנים קודם לכן בירושלים וזעזעה את הישוב. היה זה בשנת תרל״ד (1874). כאשר רש׳׳ב הכהן מקהלות האשכנזים וחבר מרעהו, הצליחו לצוד ברשתם כמה מגדולי האשכנזים תמימי דרך וחברו יחדיו לפרסם בכתב עת ה״חבצלת״ דברי חרוף וגדוף נגד אחיהם בקהלות כללות הפרושים ודברו סרה על שני גדולי הדור, הגאון רבי מאיר אוירבאך (בעהמי׳ח אמרי בינה), ורבי שמואל סלאנט זצ״ל.

הראש״ל רבי אברהם אשכנזי פרסם מכתב בשם ״שפת אמת״ בו מגנה את הפרסומים בחבצלת ״ששלחו יד בקדשי עליון ונתנו ירושלים לשמצה״. למכתבו זה, הצטרפו גדולי וגאוני ירושלים, ספרדים ואשכנזים כאחד והוקיעו את המסיתים והמדיחים, ״כי כל הכת ההיא כת קטנה של מתפרצים היא, ובעלי החבצלת עמם, וכבר הודענו בצירוף חו״ר גאוני וראשי ק״ק הספרדים הי׳׳ו בקצרה, כי כל דברי המבזים אין להם שרש אמת וענף צדק…״.

הרב צוף דב״ש, שהיה בן החכמים המפורסמים לשם ולתפארת בקהלות ירושלים. ומכובד על כל העדות והקהלות. אף הוא יצא בקריאה נרגשת לחדול מהפרסומים, הגורמים לחילול ה׳ וחילול הקדש. וזה לשונו בכרוז ״שפת אמת״ (דפוס יואל מ. סלומון, ירושלים תרל״ד).

ואלה דברי כבוד ידיד ד׳ ועמו הרב הגדול הצדיק המפורסם כוי כו׳ מוהר״ר דוד בן שמעון הי׳׳ו ראש ורב לעדת אחינו המערבים פעה״ק ת״ו.

אחי ועמי! אביעה אומר במר רוחי, כי כן בקדש חזיתי השטן מרקד, לדכא תחת רגליו את דגל התורה, ולתת לשמצה וקלות את שוחריה, זה לי ימים אשר כאב עצורה בעצמותי. לקול צללו שפתי, משמוע חרפה ובוז על רבני וגאוני דורינו המפורסמים לתורה ולתעודה, כותבי עתים מבית ומחוץ, אשר אין מעצור לרוחם, וגבול ללשונם לא שמרו, לדבר תועה על אתני עולם, מוסדי אה׳׳ק בתורה ובחכמה וביראת חטא. פלצות אחזתני, וחלחלה מלאו חדרי בטני! האמנם כשאני לעצמי עמדתי משמים מחריש ומשתאה, לדעת מה יענו גאוני ירושלם ורבניה, אשר עיר הקדש תתנוצץ ביפעת הדרם, ותהלתם מלאה הארץ, אשר להם יאתה לדבר עם אנשי ריב בשער, ואם המה מנגד יתיצבו, מי זה ערוב לגשת לדבר דבר וחצי דבר. האח י האח ! חמותי ראיתי אור כהיום הזה אשר רבני עיקו״ת ק״ק הספרדים והאשכנזים יצ״ו התעוררו, ורשפי אש להבת כבוד תורתינו וכבוד ארצנו מלבותם התמלטו, מפיהם לפידים יהלוכו להודיע נאמנה נגד אחינו שבגולה, כי טהורים המה מהקיקלון אשר שפכו על כבודם, כאשר תחזינה עינינו בכתב גלוי מאת עט״ר הרב הגאון ראשון לציון יצ״ו ודישרן סמיכין עלוהי הרבנים הגאונים הג׳ כו׳ מוהר״מ אוייערבאך נ״י ומוהר׳׳ש סלאנט נ״י, ויתר הרבנים גדולי הספרדים והאשכנזים ישמרם צורם.

על כן אמרתי אף יד תכון עמהם ובקול גדול אקרא, נא אחי חכמי לב, אל תשיתו לב לקול מלחשים, המטילים מום בקדשים, ואת שם ירושלם לכם יהיה לתפארת כל הימים, כאשר עוזה וכבודה יקר מאד בעיניכם מאז, דרשו את שלום ירושלם, כי בשלומה יהיה לכם שלום, והוא ברחמיו ישלח גואל צדק והיתה כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים לעבדו שכם אחד, כי״ר, הלכ״ד הכותב וחותם פעה׳׳ק ירושלם ת״ו, בח׳ טבת ש׳ לא ישמע עוד חמס בארצך לפ׳׳ג ושלום הצב׳׳י דוד בן שמעון נ״י. (מקום חותמו).

הגאון מופת הדור רבי חיים פאלאגי׳ זצ״ל העריך מאוד את גדולתו של הרב צוף דב״ש, ובירך עליו, ברון שחלק מחכמתו ליראיו. וכך הוא כותב עליו בספרו ״ארצות החיים״(סוף שער י) ״ומכאן מודעא דעתה, האיר וזרח ס׳ נחמד ונעים שער החצר להרב המופלא בדורנו נר המערבי איש ירושלים כמוהר״ר דוד בן שמעון נר״ו יחי שמו לעולם אמן, דהפליא עצה הגדיל תושיה, מדובר בו נכבדות במעלות ארץ ישראל דק ותשכח, ולא הניח פנה וזוית מפי סופרים וספרים בפלפולא אריכתא, ברוך שחלק מחכמתו ליראיו…״ ובנו אחריו החזיק בלשון אביו הק׳ ובספרו יפה ללב(ח״ג סי׳ רס״ה אות י׳׳ח מכנה את הרב צוף דב״ש בתואר ״הרב נר המערבי״.

מעט דב"ש

גולת הכותרת של מידותיו התרומיות, היא מידת הענוה שבו, שלמרות גדולתו וגאונותו בתורה, עסקנותו ופעילותו הציבורית במימדים ענקיים, לא גבה לבו ולא רמו עיניו, בשלום ובמישור הנהיג את העם והשכיל לסול מסילות בלבבם. כל הנהגתו היתה בדרכי נועם בדברי חיבה וריצוי. צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, אופייני לענותנותו הגדולה, נהג לחתום את שמו ״מעט דב״ש״. אכן, הוא מיעט את עצמו ואת ערכו הרם בפני ובעיני זולתו. הוא סלד מהפירסום ומהכבוד ולא נתן חשיבות למעשיו הכבירים. גם בחיבוריו לא חתם את שמו עליהם. וכאשר היה עורך תשובה בהלכה לשואלו דבר, היה נוהג להקדים דברי התנצלות על שפנו אליו.

״מכיר אני מיעוט ערכי פחות שבערכין ואין בלשוני מלה להשיב דבר או חצי דבר״.

על מדת ענותנותו היתירה, תעיד העובדה במעשה שהיה כך היה.

בשנת תרל״ו, עלה לאה״ק הרב יצחק בן נאיים זצ״ל(אביו של רבי יוסף בן נאיים בעהמ״ח מלכי רבנן.) כדי להשתטח על קברי הצדיקים. בהיותו בירושלים, התאכסן בביתו של הרב צוף דב״ש. כעבור כמה ימים נודע להם כי נמצא למכירה ספרי קודש מעזבונו של תלמיד — חכם אחד. ומתוך אהבתם לספרים הלכו שניהם יחד כדי לקנות איזה ספרים מהעזבון ההוא. והנה, מכלל הספרים הרבים שהוצאו למכירה, היה בניהם הספר ״שער החצר״. פנה הרב צוף דב״ש לרבי יצחק בן נאים והציע לו לרכוש את הספר הזה, בהיותו מדבר בשבח ארץ ישראל. ומענותנותו הגדולה לא גילה לו שהוא המחבר. הרב יצחק בן נאים קנה את הספר וכמובן שלא ידע מי מחברו, עד שחזר לעירו פאס. אז, נודע לו שהרב צוף דב״ש עצמו הוא המחבר. (מעשה זה הביאו הרב מלכי רבנן, בכבוד מלכים אות ש,, בערכו של הסי שער החצר עיי״ש).

באוטוביוגרפיה של ר׳ יוסף בן נאיים מוסיף ר׳ יוסף לספר: ״וזכורני שהיה מר אבי מגיד לי בענינים שראו עיניו, מכלל, הוא נתאכסן בעיה״ק ירושלים בבית הרה״ג מו׳׳ה דוד בן שמעון זצ״ל שהיה רב לעדת המערביים, וביום שב׳יק בתפילת המנחה נכנס לבית הכנסת להתפלל חכם אחד קצר קומה וזקן, ומו״ה דוד הנז׳ רגש וחרד מפניו, וקם מלוא קומתו, ושאל אותו מר אבי מה כל החרדה הזאת? ואמר לו: זה חכם מעיר תוניס, והוא בא לדור פה, ושמו ר׳ שאול נטף, והוא חכם גדול, ומכלל חכמתו יודע שלש מאות תשובות הרשב׳׳א ז״ל בעל פה״. (ראה בנספח בסוף ההערות לפרק זה).

גם כאשר חות דעתו ההילכתית היתה מופנת לאחד מגדולי הדור, היה הרב צוף דב׳יש כותב מתוך הכנעה והתבטלות עצמית, ולפניהם היה נמנע מלהכריע ולהחליט. כך הוא מסיים את אחת מתשובותיו הרבות להראש״ל הרב אברהם אשכנזי זצ״ל.

״וכאשר כתבתי לעיל כן נראה לי לעניות דעתי אם יסכים עמדי עטרת ראשינו גאון ירושלים ראשון לציון שיחל״א. ואם כה יאמר ראה דבריך טובים ונכוחים. חדאי נפשאי את שמ״ח דוד, ואם לא ישרו בעיניו והיו כלא היו, וכאשר יגזור אומר כן יקום…״ (ומצור דבש חיוי׳ד סי׳ כ״ז).

אף בשירתו אשר נבעה ממעייני נשמתו הקדושה והטהורה, היה הרב צוף דב״ש מבטל את ה ״אני״ שלו, ומה גם כאשר הדברים היו מופנים כלפי שמיא. כך היה משתפך לפני בוראו.

״כלתה נפשי נכספה, להודות את שמך, לבי יענה, למה אלם תרון לשונך:

חדל אישים ובשפה, יפטירו כל רואיך, כסיל שונה, רבו מלמנות פשעיך :

הלא דוד שירתו צרופה, וערוכה, אין בלשוני, מלה סח ברוח נמוכה:

דומי נפשי מעפר, ישחו אמריך, ותענה, אל תהלה דומיה לך״:

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

חכמי המערב בירושלים

פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב – מרוקו – בירושלים מהמאה הי"ט ועד ימינו.

כתב, אסף וערך בעזר משד"י – ע"ה שלמה דיין ס"ט – בלא"א כהה"ר יהודה ליאון נ"ע

ויקרבו ימי דוד למותהרב צוף דבש

״שנות עמל היו ימי שני חייו האחרונים״ של הרב צוף דב״ש. המעמסה הגדולה והנטל הכבד שלקח על עצמו היו בעוכריו בשנות החמישים לחייו. ״צרות רבות ותכופות תכפוהו״,. דאגתו ומרצו למען הפרט והכלל, התישו את לבו וכוחותיו לא עמדו לו עוד. החובות הגדולים אשר לקח על עצמו באופן פרטי, למען פרנסתם של העניים הרבים, היתומים והאלמנות, רבצו על שכמו ודכדכו את רוחו. הוא נפל למשכב בחולי גדול, ולמרות סבלו הרב ומכאובי לבבו, הבליג על צערו ומאן להרפא. גם בתוך יסוריו הגדולים, לא הסיח הרב צוף דב״ש את דעתו מעבודתו המאומצת למען בני עדתו, ובשארית כחותיו המשיך להפיח חיים לבני הקהלה מרוחו הנאצלת מאור שבעת הימים.

וישכב דוד עם אבותיו

בראשית שנת תר״מ (1880) נפל הרב צוף דב״ש למשכב שממנו לא קם, תלמידיו ומעריציו הרבו בתפלה לבריאותו, ובכל לבם האמינו וקיוו כי עוד יבריא מאורם ומנהיגם האהוב וישוב לאיתנו. אך שערי תפלה ננעלו בפניהם. ובליל יום רביעי ח״י לחודש כסלו, שנת והיא מר״ת נפש, נצחו אראלים את המצוקים, והרב צוף דב״ש השיב את נשמתו הזכה והטהורה לבוראו.

יש האומרים, כי הרב הקדוש רבי יעקב אביחצירא זיע׳יא, ראה ברוח הקודש, כי ימיו של הרב צוף דב״ש ספורים והן קרבו ימיו למות. על כן השתוקק מאוד לעלות לאה״ק כדי להפגש עמו פנים אל פנים. אך מן השמים לא הסתיעא מלתא, ובעודו רבי יעקב זצ״ל בנדודי הדרכים כדי להגיע לאה׳׳ק, הגיע אליו השמועה המרה כי הרב צוף דב״ש נתבקש בישיבה של מעלה.

בהלוויתו שנערכה למחרת (יום רביעי) השתתפו כל בני ירושלים, ואלפים רבים הלכו אחרי מטתו של הרב צוף דב״ש, וביכו את מותו ללא עת של אחד המנהיגים הגדולים של ירושלים, וכך מתואר בעיתון חבצלת:.

קול נהי מציון

כסלו. אבל כבד ליהודים היה ביום הזה, כי אבידה גדולה נאבדה לאחינו תושבי ירושלים במות הרב הגדול ראש רבני עדת המערביים מוהר״ר דוד בן שמעון ז״ל.

המנוח ז״ל נולד בארבאט (עיר גדולה במאראקקא, ושוכנת על חוף הים) בשנת תקפ״ב (1822) ועד השלשים ושלוש שנה לימי חייו הרביץ תורה בעיר ההיא והעמיד תלמידים הרבה, אשר מהם ישאו עתה על שכמם משרת הרבנות ברבים מערי מאראקקא, בשנת תרט׳׳ו עלה ירושלימה ויבוחר לראש עדת המערבים, וחמשה ועשרים שנה שפט את העדה הזאת, ויהי לה לרב ואב בית דין, מורה ומנהל.

הוא היה גדול בתורה ומצויין בבקיאותו בכל ספרת התלמוד (תלמודישע ליטעראטור), עד כי בצדק נוכל לתארו בתואר התלמודי ״צנא מלא ספרא״. תכונות יקרות ומאוד נעלות נטבעו בו, שפלות רוחו, ענותנותו הרבה, וטוב לבו הפליאו עיני כל רואיו ומכיריו. רועה נאמן היה לעדתו, וידאג מאוד למלאות מחסוריה באשר תשיג ידו. רבות עמל למטרה הזאת, ועמלו נעטר בעטרת מפעל. חפצו הצליח בידו לעורר לב נדיבי העם לחמלה על קהל עדתו, ויאסוף כסף ובנה בית תפלה ובית לתורה ולתעודה לחכמי העדה, כן בית לתלמוד תורה ובתי מעון לאלמנות ויתומים, עניים זקנים וזקנות, בעיר פנימה. בשנים האחרונות עזרו ה׳ לבנות גם בתי מעון לענייה, ובית תפלה מהודר מחוץ לשערי ירושלים. מעודו לא התערב בדברי ריבות, בתוך עמו ישב, ודבר לא היה לו את איש זולתם. בתורת ה׳ הגה יומם ולילה, ולפעמים רחוקות למאוד עזב את חצר למודו אשר בו נמצאו כאלפים ספרים עתיקים וחדשים. כמעט אין איש בירושלים אשר יוכל להתלונן על הרב הגדול המנוח ז״ל ברב או במעט, וכל העם מקצה אך תהלתו יתנו מאז בא הנה עד היום הזה.

זה ירחים אחדים אשר היה שוכב על ערש דוי, ובהשמע היום השמועה בעיר כי שבה נשמתו למקור מנו חוצבה, קול ונהי נשמע מכל עברים, אלמנות ויתומים עניים ואביונים הרימו כתנים מספד על מעוזם ומגינם, כי נאבד בדמי ימיו. כל אהלי המסחר אשר ליהודים סוגרו, וגם השולחים במלאכה, ידם שבתו ממלאכתם, וינהרו המונים אל בית המנוח אשר מחוץ לעיר ללותו לבית עולמו. כבוד גדול למאד עשו לו במותו. בביתו הספידו הרב מוהר״ר מורינו בר אדון הי׳׳ו. ילדי הת״ת ובתי הספר לבלומענטהאל ולעמעל, ונרות דולקות בידם הלכו לפני המטה ויקוננו בקול מר קנות ומזמורי אבל. המון אדם רב למאוד אשר לא נראה כמוהו על הלוית מת מעת גוע וימת הרב הגאון ראשון לציון מוהר״ר דוד חזן ז״ל, נהרו אחרי מטתו באבל ומספד על שר וגדול כי נפל בישראל.

ספרנים רבים ספדוהו עוד במקהלת עם עדי הורדה גויתו לקבר אשר כרו לו על שדה הקברות המיוחד למערכים בעמק הר הזיתים ת. נ. צ. ב. ה.. המנוח ז״ל השאיר אחריו שני בנים ושתי בנות, ה׳ ישלם נחומים להם ולכל בית ישראל המתאבלים עליו בתוך אבלי ציון וירושלים אמן.״ ע״כ.

וזה הנוסח שנחקק על מצבת קבורתו:

״וי לארעא דישראל דחסרא גברא רבא, קול נהי נשמע מציון במר צורח, וירושלים תתן קולה תבכה ותתייפח, כי אבדה כלי חמדתה, פנה הוד׳ פנה זיו׳ ותפארתה ארץ צבי גדלה שעשועיה, הורד עדיה מעליה, אבד חסיד מן הארץ, גבור לעמוד בפרץ, מתוק דב״ש טעמו, בישראל גדול שמו דן ידין עמו, רועה נאמן לעדתו צדיק באמונתו, חונן דלים ומחסה לאביונים, איש החסד, חסדי דוד הנאמנים, אריה שבחבורה, ריבה וקיבץ פעלים לתורה, תנא דאורייתא, הרב המופלא, וכבוד ה׳ מלא, חסידא קדישא, זבה וזיבה את הרבים, נר המערבי מרביץ תורה בישראל, איש אלהים קדוש, המפורסם בשמו ומעשיו מורינו הרב כמוהר״ר דוד בן שמעון זצוק״ל המחבר ס׳ שער החצר ושאר ספרים.

לקוח ארון האלהים ח״י כסלו שנת ו׳י׳ה׳י׳ ד׳ו׳ד׳ ע׳ו׳ש׳ה׳ משפט׳ ו׳צ׳ד׳ק׳ה׳ לפ״ק תנצב״ה.״.

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

חכמי המערב בירושלים

פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב – מרוקו – בירושלים מהמאה הי"ט ועד ימינו.

כתב, אסף וערך בעזר משד"י – ע"ה שלמה דיין ס"ט – בלא"א כהה"ר יהודה ליאון נ"עהרב צוף דבש

ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

שמו של הרב צוף דב״ש נישא בפי כל העם, בכבוד ובערצה. זכרו לא מש מתוך העדה, ודמותו האצילית המשיכה להתהלך בין בני קהלתו. עוד רבות בשנים, ״וישמוהו כחותם על לבם״.

בהספדו הגדול של הגאון הראשל״ץ רבי נחמן בטיטו זצ״ל על הסתלקותו של הגאון האדיר כמוהר״ר רפאל אלעזר הלוי בן טובו זצי׳ל אשר מלא את מקומו של הרב צוף דב״ש כאבי׳ד של עדת המערבים, כותב הגאון הראשל״צ הרב נחמן בטיטו זצ״ל, ״בהעדרו של צדיק זה צירה צומיחת אתיא זכירה זכירה מסלוקו של צדיק הראשון רועה נאמן הוא עטיר הרב צוף דב״ש זצוק״ל, ויתעורר האדם בבכי נהירות על שנים יחד, וזה מ״ש המקונן באיכה, על ז״ה (כמספר דוד עם השני אותיות) היה דוה לבנו, דהיינו בסילוקו של צדיק הראשון שהיו כל העם נאנחים ומתנחמים בצדיק זה. אבל עתה על אל״ה (ר״ת אלעזר הלוי) חשכו עינינו כי לקח גם אותו אלקים ועונותינו הטו אלה ופשעינו מנעו הטוב ממנו בשתים…״.

גם הגאון הנודע רבי אברהם פאלאגי׳ נשא דרוש בק״ק אלגאזי .שבאיזמיר, ״על השמועה כי באה מהרב תנא ירושלמאה כמוהר״ר אברהם אשכנזי ז״ל ועל הרב נר המערבי איש ירושלים מה מתוק מדב״ש בעל ספר שער החצר ז״ל.״.

אחר שהוא משבח בתארים גדולים את הראשל״ץ הנ״ז. מוסיף ר׳ אברהם פאלאגיי וכותב: ״לא נופל ממנו הר' נר המערבי כמהר״ר דוד בן שמעון מרגלית טובה ואבן יקרה, לא קם כמוהו בענוה יתירה״

הסופר הנודע ר׳ אברהם אלמאליח ז״ל. נשיא ועד העדה המערבית, כותב באחד ממאמריו. ״אין כל פלא איפוא אם מעת מותו(של הרב צוף דב״ש) ועד היום, שמו ברוך בפי כל בני עדתו וזכרו לא יסוף לנצח מפיהם, ורק בשם ״רבי״ יכנוהו, וכשעושים אזכרה לנשמתו אז כל אנשי ביהכנ״ס כקטן כגדול יעמדו ביראת כבוד…״

חיבוריו תשובותיו והסכמותיו: חיבוריו:

א. ״שער החצר״ סובב על מעלותיה של ארץ ישראל וירושלים. הופעתו של הספר עשה רושם גדול ויצא טבעו בעולם היהודי. בשל כמותו ואיכותו. ואף הופץ בארצות רחוקות והגיע לרוסיה. זהו הספר היחידי שנדפס בחיי המחבר בשנת תרכ״ב(1862). לרוב הענוה לא חתם את שמו על הספר, ויצא לאור בעילום שם. למעשה הספר ״שער החצר״ הוא חלק אחד מספרו הגדול ״שערי צדק״ המתפרד לארבעה שערים.

ב. ״שער המטרה״ על הלכות א״י והדינים הנהוגים בה, בסדר ד׳ חלקי שלחן ערוך, תרומות ומעשרות וכר. נדפסו בחייו רק כמו י״ד או ט״ו גליונות, והיו גנוזים בבית מדרשו בירושלים, והדפסת הספר נפסק באמצע.

ג. ״שער הקדים״ על מצוות הנהוגות בא״י, נדפסו בחייו מספר עלים בודדים ירושלים תרכ״ו.

ד. ״שער המפקד״ על מנהגי ותקנות א״י, לא נדפס מאומה בחייו וקם בנו אחריו הרה״ג רפאל אהרן זצ״ל והוציאו לאור עם תוספת מרובה, וביאור על המנהגים וקראם ״נהר פקוד״ — נדפס בנא אמון. שנת תרס״ח.

ה.  ״שאלות ותשובות״ שו״ת על ד׳ חלקי השו״ע, והם י״ד פסקים כמספר דו״ד. נדפסו ע״י בנו המלאך רפאל אהרן בן שמעון זצ״ל בספרו ״ומצור דב״ש״. נדפס בירושלים שנת תער״ב.(1912).

ו. ״מזכרת הגיטין״ מהגיטין שערך הרב צוף דב״ש משנת תרל״א עד תרל״ט. ובהם שקו״ט על הספיקות שנתעוררו בגיטין אלו. נדפסו ע״י בנו הרה״ג מסעוד חי בן שמעון זצ״ל בספרו ״שם חדש״. נדפס במצרים שנת התרע״ז.(1917).

ז.          ״שירי תהלה״ בקשות ושירי נחמות לזמנים ולמועדים, אשר חלק מהם חברם בעודו בארצות המערב וחלקם חוברו בבואו לא״י. נדפס ע״י בנו הרה״ג מסעוד חי זצ״ל בספרו הנז׳, וקראם שיר חדש כן, מציין בנו בהקדמתו, כי הרבה משירי אביו נאבדו. 

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

חכמי המערב בירושלים

פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב – מרוקו – בירושלים מהמאה הי"ט ועד ימינו.

כתב, אסף וערך בעזר משד"י – ע"ה שלרבי יקותיאל חיים בן שמעון זצלמה דיין ס"ט – בלא"א כהה"ר יהודה ליאון נ"ע

הסכמותיו:

א.  ספר קול מבשר על סוגיות הש״ס למרו"ה אריה ליב חריף. ירושלים תרכ׳׳ו.

ב. ספר אבן שמואל להר׳ אריה ליב פרומקין. ירושלים תרל״ב. (נדפס בס' תולדות חכמי ירושלים. וילנא תרל״ד). הרב צוף דב״ש עודד וחיזק ידי הרב המחבר ואף העמיד לרשותו את אוצר ספריו. כן מציין בדברי הסכמתו:… ואף אני הצעיר פתחתי לפניו אוצר ספרי ונתתי דמי קדימה בעד ספר אחד כאשר יאות לסייע לעושה מצוה…

ג. ספר יצירה עם ביאור הגר״א מוילנא וביאור ״תולדות יצחק״ למו׳׳ה יצחק בן יהודה ליב כהנא. ירושלים תרל״ה.

ד.   שו״ת ויאמר יצחק למופה״ד נר המערבי רבינו יצחק בן וואליד זיע״א ליוורנו תרל״ו.

ה.  אם למסורות וזכרן ירושלים ירושלים תרל״ו.

ו.  הביכורים והראיון למו״ה דוד שיפמאן, ירושלים תרל״ט.

ז.  יעלזו חסידים למו״ה החסיד ר׳ אליעזר פאפו זצ״ל בעהמ״ח פלא יועץ, סובב הולך על הסה״ק ס׳ חסידים. ירושלים תרמ״ז. (הסכמת הרב צוף דב״ש משנת תרל״ט). בנו הגר״א בן שמעון, מציין בתחילת הספר: ״… ואבוא היום להודיע… שמקדמת דנא… עט״ר וצ"ת מרן אבא היה מראשי המשתדלים להוציא לאור תבל… ס׳ יעלזו חסידים…״.

ח.   חדושי וכללות הרז״ה עם חידושי הגאון ר׳ זאב וולף הלוי (אלעשקער מבראד זצ״ל). ירושלים תרמ״ה. (הסכמת הרב צוף דב״ש משנת תרל״ו).

הרב צוף דב״ש זצ״ל השתדל בהדפסת הספר ארצות החיים למופה״ד רבי חיים פאלאג׳י זצ״ל. ירושלים תרל״ב. עיי״ש בהקדמת המחבר.

מספרייתו העשירה נדפס הס׳ אמרות טהורות לר׳ אברהם חיון, מגדולי עיר לישבונה שבפורטוגל. ירושלים תרל׳׳ו. המדפיסים מציינים:… הספר הזה יצא לאור פעם א׳ בקושטא ש׳ רע׳׳ח ושניה בשאלוניקי ש׳ שנ״ו… וליוקר מציאותו יצא לאור על ידינו מספר א׳ הנמצא בבהמ״ד אשר למעלת הרב… דב׳׳ש… אב״ד דק״ק המערבים אשר פעה׳׳ק ירשלים תובב״א.

בניו של הרב צוף דב׳׳ש:

א) ראשון לכל דבר שבקדושה, מר ניהו רבה, שר הצבא. הגאון מרן רבי רפאל אהרן בן שמעון זצ׳יל. הרב הראשי לק׳יק מצרים ואגפיה והמחבר ספרים רבים (אודותיו ראה בתולדות חייו להלן).

ב)  הרה״ג המובהק, ונוגה לו ברק, איש חיל ורב פעלים כמוהר״ר יקותיאל חיים בן שמעון זצ״ל.

נולד בעיה״ק ירושלים בשנת תרי״ח. נודע שמו לשם ולתפארת, היה מחשובי רבניה ומטובי עסקניה של ירושלים. הוא טיפל בכל כחו ובמסירות רבה בבנין בתי מחסה לנזקקים, שנבנו ע״י העדה המערבית בשכונת מחנה ישראל, וכפי שהעיד בגודלו הראשל"ץ וראב״ד של העדה, רבי נחמן בטיטו זצ״ל בשטר התחייבות למהרי״ח הנז׳, וז׳יל: ״אנא הח״מ הנני להודיע באשר כי מע׳ הרב המובהק מזר״ק כמוהר״ר יקותיאל חיים בן שמעון יצ״ו טרח ויגע מאד בבנין החצר אשר לכולל עדתינו המערבים יצ״ו בשכונת מחנה ישראל, הנבנית על התנשר השיין לכוללנו… והרב הנז׳ טרח ויגע בשכלולו ממסד ועד הטפחות, בשתי שנים רצופים עמד על המשמר בכל מכל…״,

ערב מלחמת העולם הראשונה מילא שתי שליחויות כשד"ר, האחת למצרים בשנת תרע״ב, והאחרת למארוקו בשנת תער״ג, שיצא בשליחות ועד העדה הספרדית. לדאבון נפש בהיותו במקנאס שבמארוקו פגעה בו מידת הדין ונאסף אל עמיו ב־כ״ב לחו׳ אלול התרע״ד ושם היתה מנוחתו כבוד. (אודות שליחותו ראה בס׳ קו לקו.— מחקרים על יהדות המערב לזכרו של שאול זיו ז״ל, בעריכתו של ידידי הרב משה עמאר נר״ו, הוצאת דובב שפתי ישנים נר המערב, ירושלים תשמ״ג, עיין במאמרו של דייר אברהם חיים ״שליחותו של הרב יקותיאל בן שמעון למארוקו בשנת תרע״ד (1914) עמי 155).

ג) הגאון המובהק, ספרא רבא דישראל, ראב״ד מקודש, כמוהר׳׳ר מסעוד חי בן שמעון זצי׳ל.

נולד בעיה״ק ירשלים כ״א אלול תרכ״ט. גדל על ברכי התורה החכמה והמדע. לימים לקח אותו אחיו רבי רפאל אהרן, חתן לבתו שמחה. וכשהלך למצרים לשמש ברבנות לקח אותו להיות לו לעזר בכל עניני הרבנות והדיינות. שנים רבות שימש רבי מסעוד, בתור ראש אב בית־דין תחת פקודו של אחיו חותנו, וכשעלה רבי רפאל אהרן לאה״ק לבלות את שארית ימיו, רבי מסעוד מילא את מקומו גם ברבנות עד שנתבקש לישיבה של מעלה ביום ה׳ דחול המועד פסח — כ' ניסן תרפ״ה (1925), והוא בן ה"ן שנים.

הניח אחריו את הבנים: יוסף, סליים (שלמה), גראציה, אשת דוד נחמד. שמו של רבי מסעוד, נודע למשגב בשל בקיאותו הרבה וחריפותו במשפטי התורה, בפרק זמן קצר, נעשה לאחת הדמויות המזהירות ביותר בקרב יהדות מצרים. עדינותו, חכמתו, רוחב ידיעותיו ורוחב לבבו, עמדו לו בפעילותו הרחבה. הוא השפיע מרוחו על כל אנשי הקהילה, שיחותיו דרשותיו ונאומיו, שנאמרו בשפה ברורה ובנעימה של קדושה, היו מושכים את ההמון שהיו שותים בצמא את דבריו.

 מלבד מתק לשונו המזהיר והמטיף בחסד עליון. ידיו היו גלילי כסף, בעל הבעה בכתב כבעל פה. בעל מידות תרומיות וכשרונות נעלים. גם נודע כלוחם נועז על כבוד התורה וישראל. רבי מסעוד גילה פעילות עצומה ונמרצת בכל שטחי החיים היהודיים במצרים ואף הטביע את חותמו חותם האמת והצדק על הקהילה. רבים הם מפעלי החסד שהוא עמד בראשם, במלחמת העולם הראשונה כאשר היגרו רבים מחכמי ישראל למצרים, בלבו החם סייע בידם בכל מאודו לא שקט ולא נח עד שמצא להם מקומות אכסנייה הראויה להם, ודאג לכל מחסורם. רבי מסעוד, בהשראתו של אחיו חותנו הגדול עשה רבות ותעצומות לצביונה ודמותה של קהילת מצריים.

חיבר ״שם חדש״ (קהיר תרע״ז), אוסף שמות של אנשים ונשים לשם כתיבת הגט, ובהם שמות חדשים לפי רוח הזמן. ״אגרת שבוקין״ אסיפת דיני הגט(קהיר תרפ׳׳ד). כן כתב פסקי דינים רבים, ומהם שנדפסו בס׳ ״ומצור דב״ש״ ובס׳ ״יד רא׳׳ם״ לרבי אהרן מענדל הכהן בהר׳׳ן.

אך גולת הכותרת שבספריו הוא הספר ״שערי משפט״ על ג׳ חלקיו. הסופר ר׳ אברהם אלמליח ז״ל, במאסף ״מזרח ומערב״ (כרך ראשון דף 298). כתב על ערך הספר ומחברו, וראוים הדברים להעתיקם כאן כלשונו: 

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין-كتاب الاحكام الشرعيه في الاحوال الشخصيه للإسرائيليين

חכמי המערב בירושליםחכמי המערב בירושלים

פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב – מרוקו – בירושלים מהמאה הי"ט ועד ימינו.

כתב, אסף וערך בעזר משד"י – ע"ה שלמה דיין ס"ט – בלא"א כהה"ר יהודה ליאון נ"ע

שערי משפט

או

״כתאב אל אחכאם אל שרעיה פ׳י אל אחוואל אל שכ׳צייה

ללא ישראיליין׳

מאת

הרב מ. חי בן שמעון חלק שלישי קאירו— תר״פ.

במאמרי ״לתולדות עדת המערבים בירושלים״ שנדפס ב״לוח לונץ״ שנת התרס״ט, ושבו תארתי את מצבה הרוחני של עדה זו, אמרתי בן יתר דברי: ״אולם כששנים מחברי העדה הזאת שהיו הרוח החיה באפניה, ה״ה .הרה׳׳ג אברהם אביכזיר מנהל יועץ לעדת היהודים באלכסנדריה, והרה״ג מסעוד חי בן שמעון מזכיר משרד הרבנות בקאירו, עזבו את ירושלים וישתקעו במצרים, לא יכלה העדה לצעוד קדימה ותלך הלוך והתדלדל״ וכוי.

ואמנם כן היה: מיום ששני הרבנים הנז׳ עזבו את ירושלם וישתקעו במצרים, דללה מאד עדת המערבים בירושלים, עד כי אין רשומה ניכר כלל בעיר הקדש, תחת אשר היו ימים שבהם היתה היא הרבה יותר עשירה ורבת ההשפעה מאחותה הבכירה העדה הספרדית, אך תחת זה הפיקו היהודים באלכסנדריה וקאירו תועלת מרובה מביאת שני הרבנים האלה אליהן.

אין כאן המקום ולא כעת הזמן לדבר בפרוטרוט על כל פעולותיהם הכבירות של שני הרבנים האלה להרמת מצבה הרוחני של היהדות המצרית. עוד יבוא יום שבו ידובר עליהם, וכשהיהדות המצרית תבוא לסכם את מעשי שני הרבנים הנכבדים הנז׳ במשך עשרים השנה האחרונות, בודאי תצטרך להציב להם מקום בראש.

רצוני כעת רק לדבר על ספר חשוב שחלקו השלישי יצא כעת בקאירו בשפה הערבית ע״י הרה״ג מסעוד חי בן שמעון, בשם ״שערי משפט״ או בשפה הערבית ״כתאב אל שרעיה פ׳לאחוואל אל שכ׳ציה ללא ישראיליין״.

לפני שש שנים בערך יצא בערבית החלק הראשון והשני של הספר החשוב, המדעי והמיוחד במינו זה.

 

בראש החלק מתנצל המחבר על כתבו את ספרו ערבית לאמר:

אמנם ידעתי כי חכמים יתמהו, הלנו אתה, ותחבק חיק נכריה. לא יעשה כן, לתת הצעירה לפני הבכירה, אם העבריה, לך אמור להם סודן של דברים, הבינם גם חקרם, רב העלילה: אם שניתי אורח חוברי חבר, עשה והזמן גרמא, בארץ נכריה. אויבינו פלילים, נתנו בשער קולם: ״אבדה עצה, תורה ותושיה. אין סדר למקרא, תעו במדבר, אורח לא סלולה, ערבה וציה,״ על כן חפרתי, את הבאר באר לחי, אמרות צרופות, אש דת שלהבת יה. ואם הדברים לכם ערבים, פנו אל שער הקדים, תמצאו חידתי לשון נקיה. אמרתי אחכמה, ולא רחוקה היא, צא ולמד מאנשי שם, בני עליה. אדברה זאת לחכמים יודעי העתים והיתה מחשבתי רצויה.

אחרי התנצלות זו באה בערבית הקדמה כוללת תמצית תולדות היהודים מיום בריאת העולם עד יום חבור שלחן ערוך. בשפה ערבית יפה ובקצור נמרץ שהוא מעט מכיל את המרובה, מעביר המחבר לפני הקורא הערבי את תולדות היהודים עד חורבן הבית, מגדיר יפה את פירוש ״משנה״, תנאים, אמוראים, רבנן סבוראי, מדבר על הישיבות הגדולות סורא ופומבדיתא, ועל פעולות ריש גלותא והגאונים, ומתעכב ביחוד על רב סעדיה גאון הפיומי, על הרמב״ם ועל יוסף קארו, ומבאר כל ספר וספר מספריו הידועים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט.

החלק הראשון של ״שערי משפט״ כולל י״ב שערים:

שער א׳: דברי ברית הארוסין לבאי שעריו, במה יתקיימו ואיך יותרו קשריו.

שער ב׳: פנת יקרת האישות ומוסדיו, בהם יחיו ישבו בשלום יחדיו.

שער ג׳: משטרי האשה והליכותיה, לתת יקר לאלוף נעוריה.

שער ד׳: זכויות האשה מבעל בריתה, מעת יבוא במסורת הברית איתה.

שער ה׳: דברי ריבות הזוג וטענותיהם, ולמי תת הצדק משניהם.

שער וי: משפט גבר ומנת חלקו, במות עליו אשת חיקו.

שער זי: מה הדת נותנת למנה, לאשה כי תהיה אלמנה.

שער ח׳: יכיר משך הזרע למשפחות אבותם, מזרע מרעים אשר הובישה הורתם.

שער ט׳: משפט הגרושין וכל פקודיו, לאשר לא יכלו לשבת יחדיו.

שער י׳: שליחות גט לאשה כי תצא, אם היא בעיר אשה לא תמצא.

שער יא: משפט האשה ואשר נגזר עליה, לשמור ולעשות אחר שלוחיה.

שער יב: דין אונס נערה בעברת זדונו, ומפתה בתולה בחלקת לשונו.

كتاب الاحكام الشرعيه في الاحوال الشخصيه للإسرائيليين

החלק השני כולל גם הוא י״ב שערים:

שער יג: ספר הירושות לרבנו סעדיה גאון ז״ל, אשר פעל ועשה ביאור וסדר לנחלות כתובים כדת מורשה.

שער יד: דיני הירושות ונחלות ותורת משפטן, אשר צוה הי את משה בכללן ופרטן.

שער טו: ינתנו רק לבכור האב כחו וראשית אונו, מן המוכן ומצוי שיהיה בנכסי עזבונו.

שער טז: משפט הבנות אשר לא נשאו בחיי מולידן, ינתן להן מעושר אביהן כחקר כבודן.

שער יז: איש יצוה בניו או ביתו לשמר אמריו, איך ובמה יתקיימו או יופרו דבריו.

שער יח: גבר הוקם לשית לב אל נכסי יתומים קטנים, אם מנהו אביהם או בית משפטי הדיינים.

שער יט: משפט איש שוטה או שבוי או כי מסכנה ברח, לחגור בעד הונו עד אשר ישוב יאיר וזרח.

שער כי: משפטי זכויות ומתנות ליורשים או זולתם, באיזה אופן תתקיים או תתבטל מתנתם.

שער כא: לחקור מאוד את העדים שתהיה עדותם נאמנה, לא יקובל עד חמס ואיש אשר את פושעים נמנה.

שער כב: אשר ירשיעון אלהים בדין לחייבו שבועה, לאיים עליו לסגת אחור פן יפול ברעה.

שער כג: ראשי פרקים כוללים בקצרה הלכתא לשטרות, יען כי פרטיהם רבו עד אין למו ספורות.

שער כד: תובע אשר אין בלשונו מלה לזכות בחלקו, ובא רעהו וחקרו להצילו מיד עושקו.

מטרת המחבר הנכבד בספריו אלה היתה להראות לכל בתי המשפט המצריים כי כל הדינים והמשפטים הנחתכים ע״י בתי הדין היהודים ומשרדי הרבנות במדינה זו, יסודם בתורת משה, שהיא תורת צדק ויושר.

פסקי בתי הדין הדתיים במצרים יוצאים לפועל ע״י הממשלה, האחרונה נותנת לראשי הדתות השונות את הכח לשפוט בכל עניני דת ודין בעניני אישות, ירושות, סכסוכים ואפוטרופסות.

אולם לפני שנים אחדות יצאה פקודה מטעם הממשלה המצרית שלא להוציא לפועל שום פסק דין מטעם איזה בית דין דתי שיהיה, אם אין לבית דין זה ספר חוקים קבוע שאפשר לסמוך עליו, ע״י פקודה זו תש כוחם של בתי הדין הדתיים במצרים, השפעתם נחלשה מאוד ופקודותיהם לא היו נשמעות. עי׳י כך סבלו בפרט העגונות, האלמנות, היתומים.

על כל המחאות שהגישו בתי הדין הדתיים אל הממשלה קבלו תשובה אחת: הראוני נא את ספרי חוקותיכם ואראה על מה הם מיוסדים והוצאתי לפועל את פסקי דיניכם.

ואת העבודה הכבירה הזאת לחבר בערבית ספר מדעי ושטתי שלא יבוש בפני כל ספרי המשפטים הכי חדישים ושיכיל את כל דיני התורה הכתובה והמסורה, קבל עליו הרב מסעוד חי בן שמעון, ראב״ד לעדת היהודים בקאירו.

כל קורא המצוי קצת בספרים כגון אלה, הוא יבין מה קשה ומה רבה היתה עבודת הרב המחבר, לקחת ספר עתיק יומין הכתוב עברית לתרגמו לשפה ערבית, לחקור מקור כל משפט ומשפט, להיות בקי בכל המשפטים ולהרצות את הכל בערבית צחה, בהרצאה מבוררת ובדיוק נמרץ שיהיה מעט מחזיק את המרובה, ושבו יוכלו להשתמש עורכי דין מובהקים ושופטים גדולים, כ״ז הוא מן הדברים שאינם קלים ביותר, אבל המחבר הנכבד שבמשך כל ימי שבתו בקאירו היה ראש הדיינים וכל הדינים ופסקי הדינים עברו על ידו ונעשו על ידו, עשה והצליח במלאכתו החשובה, בעזרת אחיו הגדול הרב רפאל אהרן בן שמעון ראש רבני מצרים, והרב אברהם אביכזיר, ראבי׳ד באלכסנדריה התחיל את העבודה והוציא את החלק הראשון ואת החלק השני לפני מלחמת העולם וכעת גם החלק השלישי.

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

שערי משפט

או

״כתאב אל אחכאם אל שרעיה פ׳י אל אחוואל אל שכ׳צייה

ללא ישראיליין׳מסעוד חי בן שמעון

מאת

הרב מ. חי בן שמעון חלק שלישי קאירו— תר״פ.

 الأحكام الشرعية في الأحوال الشخصية للإسرائيليين

הספר החשוב הזה העושה רושם נעים מאד גם בתכנו וגם בחיצוניותו, גם בסדור כל פרקיו, וגם בשטתו המדעית, נתקבל בשמחה במצרים, וכל העתונות המצרית בכללותה הרבתה לספר בשבחו. חצר המלכות והוזירים המצרים וראשי הדתות השונות ופרופסורי המכללות והשופטים ועורכי הדין הודו למחבר הנכבד על המתנה היפה שבה העשיר את עולם המשפטים, הרב מ. חי בן שמעון, בספרו זה, הרים את קרן המשפט העברי בעיני העולם הנאור. עבודתו החשובה הזאת שמשכה אליה את תשומת לב כל העולם המשפטי במצרים מתחלקת כאמור לשלשה חלקים הכוללים הערות, ציונים ומראי מקומות והכל מוצע בהרצאה יפה וקלה, יפה עשה הרב המחבר שהוסיף גם את חוות דעת אחדים מרבנינו הגדולים בשאלותיהם ותשובותיהם. ונחזיק נא לו טיבותא על העבודה הענקית שעבד בסדור הספר הגדול הזה. השלחן ערוך שהיה עד כה כספר חתום לפני לא יהודים, נעשה כעת על ידי חבורו של הרב בן שמעון, לספר השוה לכל נפש וע״ז יודו לו כל מוקירי שפתנו.

הגאון רבי יוסף ארוואץ זצ״ל, ראב״ד לעדת הספרדים בעיה״ק יפו ת׳׳ו, ביקר במצרים בראשית שנת תער״ב (1912). והוא התפעל רבות מהסדר והמשטר הנפלא, שמצא בבתי הדין של רבי מסעוד ואחיו רבי רפאל אהרן, וכה הוא מתאר את רישומיו בהקדמה לס׳ שערי משפט.

״אנכי בדרך נחני ה׳ בשליחותייהו דרבנן קדישי דעיה״ק ירושלים תוב״ב, פה קריה עליזה ברוך עמי מצרים. שמח לבי ויגל כבודי, ראיתי כי כל העדה כולם קדושים, אנשי חכמה ומדע ויראת חטא רודפי צדקות ואוהבי תורה. ראיתי בית דין הגדול והמפואר אשר תחת ממשלת המאור הגדול, מר ניהו רבא הגאון המפורסם ר״מ ור״מ דפה עוב״י מצרים ואגפי׳ה כקש״ת כמוהר״ר רפאל אהרן בן שמעון נ״י, ומשנהו כסף מר אחיו הרב הגדול המפורסם לשם טוב ולתהלה, רב ספרא ויקירא, ראש אב בית דין מקודש כמוהר״ר מסעוד חי בן שמעון נ״י. ראיתיו כי הוא הבית דין המיוחד במינו לתפארת דתינו ולאומינו. הרבנים הנז׳ יצ״ו לא חשכו נפשם מכל עמל ותלאה להגדיל את כבוד דת ישראל ולהאדיר את כבוד האומה הישראלית במלוא מובן המלה. ראיתי כי מזה שנים אחדות נוסד בתוך ב״ד הצדק בית משפט טריבונאל ראביניק עפ״י נימוס ותכסיסי הטריבונאלים המפורסמים אשר לשאר העמים, ובהם ישפטו את העם משפט צדק. הכל על צד היותר מנומס בעורכי דין (אדווקאטוס). סופרי הדיינים כותבים הטענות ועל פיהם יצא דבר הדין הלכה פסוקה על פי דת ודין תוה״ק שת״ת.

בראש הטריבונאל הנוכחי עומד מעלת ידידנו הרב הארי הח״י יצ׳׳ו (הכוונה לרבי מסעוד חי) ות׳׳ח אחד מהת״ח המפורסמים לימינו, ואיש אחד מגדולי הקהל לשמאלו. עוד לעת הצורך נקשר טריבונאל יותר גבוה(אפיללו) עומד בראשו מע׳ הרב הגאון ר׳׳מ ור״מ דפה העיר אהרן קדוש ה׳ ולימינו שני ת״ח אחרים ולשמאלו שנים מגדולי הקהל. השתעשעו אוזני משמוע ואורו עיני מראות הסדרים היפים השוררים בהבית דין הגדול והמפואר הזה…׳׳.

בכ' טבת תש״ן, זכיתי להשתטח על מצבת קבורתו שבמצרים. וזה מה שחרות על קברו וקבר אשתו הרבנית.

חכם שמת אין לנו תמורה

וי להאי שופרא דבלי בעפרא

רב גדול בישראל צדקותיו כהררי אל

זרע של קדושים אראלים ותרשישים

תורתו מכרזת עליו קדם למפעליו

ספר שערי משפט שלשה הם חלקיו

אף הוא עמד והתקין שם חדש אגר׳ שבוקין

שקע שמשו בצהרים גדל המספד במצרים

בן נ״ה שנה במותו בעדן אלקים מנוחתו

כמוהר״ר

מסעוד חי ן׳ שמעון

זלה״ה

ותמ״ך יום כ׳ ניסן ש׳ התרפ״ה ליצי ת.נ.צ.ב.ה.

الأحكام الشرعية في الأحوال الشخصية للإسرائيليين

אשה יראת ה׳ היא תתהלל

 אבן שלימה יקרה היא מפנינים.

 תחתיה נחה אשת חיל אם הבנים.

בת רבנים מורי הוראה דיינים גאונים

רודפת צדקות גומלת חסדים לאביונים.

יהללוה בשערים מעשיה סוגה בשושנים.

תמימה ויראת חטא כל העם עונים.

אשת חן רבת המעלות

הנפטרת בשם טוב מן העולם

ה״ה מרת שמחה ן׳ שמעון נ״ע

נלב״ע יום י״ז לחדש טבת שנת התש״ו ת.נ.צ.ב.ה

בנותיו של הרב צוף דב״ש

ד) בתו דיליסייה, נקראה ע״ש אמו. עלתה עם הוריה מרבאט שבמרוקו, בהיותה בת שלש שנים. היא היתה בבואה של אביה. משכילה וחכמה, בקיאה בתנ״ך ובמדרשי חז״ל, ונתפרסמה כ״תלמיד חכם״. בשנת תרל״ה (1875), נישאה לתלמיד חכם אשכנזי, הרב יוסף קרויז שמו, ששימש מזכיר בכולל אונגרין בירושלים ומראשי עדה זו.

הרבנית דליסייה, היתה אחת הדמויות האצילות ביותר בין נשי הדור ההוא בירושלים. היא היתה מופת לבנות דורה, במרצה ובעסקנותה הציבורית. היא יסדה בירושלים חברת ״עזרת נשים״ ועמדה בראשה. בערבי שבתות וימים טובים, היתה מחלקת לעניי ירושלים מצרכי מזון וכספים לרוב, בחג הסוכות היתה מחלקת לעניים לאלמנות וליתומים, בגדים חדשים. בערבי פסח חלקה סכומי כסף לעריכת הסדר, מלבד בשר ויין, לשמח לב נדכאים. רוב זמנה השקיעה במעשי חסד, ואכן חוט של חסד ואצילות היו נסוכים על פניה תמיד. היא היתה מקובלת ומרוצה על כל העדות והקהילות כאשכנזים, מערבים, תימנים וספרדים. השפעתה היתה גדולה על כל ראשי הקהילות והכוללים בירושלים. רבים מבעלי היכולת הכספית שלחו לה סכומי כסף כדי לעזור לה ולסייע בידיה במעשיה הטובים. פעמים אחדות נסעה הרבנית דילסייה לקהיר שבמצרים, ובסיוע אחיה הרב אהרן בן שמעון והרב מסעוד, התרימה את עשיריה בתרומות חשובות, למען עניי ירושלים. רבים הם היתומים והיתומות שנישאו על ידה. כאשר כל ההוצאות של החתונה והנדוניא היא מממנת. עניי ירושלים, מצאו אצלה אוזן קשבת לקשי יומם ונעזרו על ידה. היא הקדישה את כל ימיה, למען העניים, היתומים והאלמנות. ובייחוד שמה דגש לעניי הכותל, שהיו ברובם בעלי מומים.

הרבנית דיליסייה לא זכתה ללדת בנים. אך כל עניי ירושלים היו בניה. וכשנישאה לרבי יוסף קראוס, שהיה אלמן מטופל בחמישה ילדים פעוטים, קבלה על עצמה להיות להם לאם, היא גדלה אותם באהבה אימהית כאילו היו ילדיה מבטן ומלידה. כן אימצה לה את נכד בעלה ר׳ יצחק קראוס שבהיותו בן ששה ימים מתה עליו אמו, והיא גידלה אותו על ברכיה, חינכה וחיתנה אותו. לאחר ימים נודע ר׳ יצחק זה, כגואל קרקעות מידי הערבים. כן חינכה והדריכה את בת אחותה רבקה, את הגב׳ רחל עטיה, במעשה חסד וצדקה.

כשנפטרה הרבנית דילסייה, ביום רביעי א׳ אד״א תרפ״ד (6.2.1924) הכריז הגאון הרב יוסף חיים זוננפלד זצ״ל, גאב״ד בירושלים. על ביטול מלאכה בשעת הלווייתה. ובני ירושלים מכל העדות בהמוניהם הלכו אחרי ארונה, ועניי ירושלים ביכו אותה והתאבלו על ״אם העניים״. היא הובאה לקבורה בהר הזיתים. ושם מנוחתה כבוד.

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין-בנותיו של הרב צוף דב״ש

בנותיו של הרב צוף דב״ש

ה) בתו רבקה, נישאה לר׳ מסעוד די אבילא(בן סעדה ומשה די אבילה). [נין ונכד להגאון המפורסם, נר המערב, רבי אליעזר די אבילה זצוק״ל, ראה הערה 8].

הם ילדו שני בנים ושתי בנות. כולם עסקו בצרכי ציבור באמונה ודאגו לצרכי עניים, יתומים ואלמנות. ושמם הטוב הלך לפניהם בהיותם בעלי חסד ומחזיקי מוסדות התורה. בנם מאיר, נולד בשנת תרל׳׳ח (1878) בירושלים. נשא לאשה את אסתר לבית מרקדיס מיוון. אח״כ נסע למצרים והתאכסן בבית דודו הגר״א בן שמעון, אשר דאג לו למשרה כמחנך בבי״ס וחזן בביכנ״ס. לאחר שהות של ארבעים שנה, אחרי פטירת אשתו, חזר לארץ עם בניו, ונפטר בתל אביב, כ״ב תשרי תשי״ח (17.10.57) נקבר בבית העלמין קרית שאול, צאצאיו: סוזי, ז׳אן, פורטונה, ואשר מסעוד.

הבן השני יצחק, נולד בר״ח כסליו תרמ׳יט(5.11.1888) היה ידוע לאיש חיל ורב פעלים. שימש בהרבה תפקידים חשובים בחינוך ובכלכלה. במשך שנים רבות היה גזבר בעדה המערבית בירושלים וניהל בכישרון רב את רכושה. הוא התפרסם לשייט ולתהלה, ובני ירושלים הוקירוהו וכיבדוהו בשל יחסו האדיב והלבבי עם כל הבאים במשא עמו. צאצאיו: אשר מסעוד, אוריאל חי, אהרון. בתם רחל עטיה (אשת דוד) היתה אשה ידועה בפעילותיה הרבות. היא היתה הרוח החיה באגודות שונות בתל אביב־יפו. כל ימיה הקדישה בעשיית צדקות וחסד, ולא אחת משכנה את תכשיטיה בכדי לעזור ולסייע לנצרכים. היא כיתתה את רגליה יום יום במוסדות העזרה הסוציאלית, כדי לשמש לפה לאומללים. טיפלה במסירות וללא ליאות בסידור יתומים וזקנים במוסדות. ובסידור קורת גג למחוסרי דיור. ועוד כהנה רבות ונצורות עשתה כל ימיה למען הציבור בכללותו. וכל מעשיה לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס, צאצאיה: עליזה, רבקה עמיאל, דניאל.

הערות                                                                                                   

העיר רבאט שבמארוקו, עיר המלוכה ובירת הארץ. נוסדה במאה הי״ב על ידי האלמוהאדיס מול העיר סאלי. לרבאט עצמה הגיעו היהודים הגולים מספרד בשנת 1492 והפכה להיות לאחד הנמלים החשובים להורדת הגולים ליבשה. רוב הקהילה היהודית בעיר זו, היתה מורכבת בעיקרה מסוחרים אמידים בעלי רמה תרבותית ונוסח חיים מעודן. ליהודי רבאט היו קשרים הדוקים רוחניים תרבותיים ומשפחתיים עם היהודים שבקהילות האמבורג אמשטרדאס ולונדון, דבר אופייני גם לקהילות היהודיות שבנמליה האחרים, כגון: טיטואן, סאפי, אגאדיר ומוגאדור. היהודים ברבאט שמרו על אורח חיים דתי כביתר ערי מרוקו. ואף היתה תקופה שרבאט וסאלי הסמוכה לה ערכו כעין תחרות סמויה למי משפט הבכורה במלומדים וחכמים. קהילת רבאט העמידה מתוכה במשך התקופות השונות, גדולי תורה ויראה, אשר רישומם ניכר בפסיקה ההילכתית, בשירה, בפירושי התלמוד והקבלה. מתוכם אפשר להזכיר את הגאון המפורסם רבי אליעזר די אבילה שכונה ע״י גדולי מארוקו רבי אליעזר הגדול ובשם האמוראי רב אד״א (אביו רבי שמואל זצ״ל נשא לאשה את בת רבי משה בן עטר מסאלי(אחותו של אור החיים הקדוש), ולמד לפני אבי חותנו רבי חיים בן עטר הזקן. הוא חיבר ספר ״אזן שמואל״, ״מעיל שמואל״, ״כתר תורה״). רבי אליעזר הנז׳ נתבש׳׳מ בהיותו בן מ״ז שנים בשב״ק ג׳ אדר א׳ שנת תקכ״א. חיבר ״מגן גיבורים״ ב׳ חלקים על מסכתות הש״ס (ליוורנו תקמ״א־מה) ״מלחמת מצוה״, ״חסד ואמת״, שו״ת ״באר מים חיים״ (שם תקס״ו) ״מעין גנים״ על טוש״ע(שם). שו״ת רב אד״א וביאורי תנ״ך ועוד. ובדורות האחרונים יש לציין את הגאון הגדול רבי יוסף אלמאליח ב״ר עיוש זצ״ל, בעל המחבר שו״ת ״תוקפו של יוסף״. רבי יקותיאל בירדוגו, רבי רפאל עטייה, ועוד רבנים ידועים ומפורסמים, שמקצתם נזכרו בגוף הספר.

בשנת 1912 כבשה צרפת את מארוקו, ובחרה ברבאט למשכן מרכז השלטון הצרפתי, ובה היו מרוכזים המוסדות הרשמיים העליונים של יהדות מארוקו, בה הוקם בית הדין הגבוה, והמזכירות המרכזית של מועצת הקהילות היהודיות.

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

רבי דוד בן שמעון

בע׳׳ה

שרי צבאות ישראל רודפי צדק, מחזיקי כל בדק, אוהבי התורה ולומדיה, כל מחמדיה, ה׳׳ה מעלת הגבירים הרמים, נדיבי עמים, פרנסים גזברים ממונים, ממלכת כהנים, וכל העוסקים עם הציבור לשם שמים, וגובה להם, כתר תורה, מעלת הרבנים המובהקים מופלאים במעשיהם, דייני דנה׳ר דע׳ה, היושבים על כסא ההוראה אשר בכל עיר ועיר מדינה ומדינה יע״א, יחד כולם, אתה ה׳ תשמרם, וכצנה רצון תעטרם, כיר״א.

שרי הפרתמים, אליכם אישים שבחי שלמים, והדר מציל אני צלותיה דאברהם, מול אל עליון השוכן בציון, והבוחר בירושלים, למען יאריכו ימים, ושנות עולמים, והעושר והכבוד יחדיו יהיו תמים, נסו״א.

עתה באתי, ויבא אברהם, אדברה במר את כל הקורות צערי בת ציון הקיפו השפע, וידל ישראל, עד זיבולא בתרייתא, וי מגוא צרות תכופות, מרבים העם לבא אל מכון הר ציון לסיבת המלחמה האיומה ניתוספו ספסלי, תמן יוקרא יוקר השערים, במעלה עקרבים, ומן השמים נלחמו, זה שנתים הרעב, לסיבת הארבה רח״ל, תשש כחינו מצרות, הלא לאמונה עגמה נפשנו מראות ברע צרת תלמידי חכמים, מאנין תבירין, צועקים בלב נשבר, ועיניהם נוזלים מקור דמעה, תנה לנו לחם ומים לשתות ונחיה, ולמה נמות לעיניך, חזו מאי דקמן, כאן נמצא אב בחכמה, מעלת הרב המובהק סבא דמשפטים כמוהר״ר שאול נטף יצ׳׳ו, אשר מיום היותו בארץ מולדתו מפורסם בחכמה, דן ידין עמו, ולסיבת חשקו עזב מכון שבתו שררותו ורבנותו ובא לשכון כבוד פעה״ק ת״ו, נהנה ממה שחננו ה׳, לילה כיום לא פסיק גירסא, ופעל והצליח והוציא חיבור נפלא, זה שמו ספר מכנף הארץ, והנה בכתיבת ידו, אסהדנא עלי כמעט שעברתי רוב חיבורו הנזכר, וטעמתי טעמו כצפיחית בדבש, וראיתי כולו מלא רוח חכמה, ישר הולך בפלפול וסברה נאה וישרה, אשרי יולדתו, ירבו כמותו, והן בעון נהפך עליו הגלגל, לא נשאר בלתי אם גוייתו, ומה יעשה בימי זקנתו להביא טרף לביתו, ונפשו איותה להוציא לאור רוב תורתו, וכשאני לעצמי קשה עלי פרידתו, ביודעו ומכירו נר המערבי, מיום היותו חזרן במצות, אהוב לשמים ולבריות, וזה לי שבע שנים אשר יושב פעה״ק לא זזה ידי, יושב ונהנה ממה שחננו ה׳ תורתו דיליה, ואין בידי להושיע, הנה כי כן אליכם אישים אקרא, שרי ישראל, דא דורונא דשדרנא לכון, ובכל מקום אשר ידרוך כף רגל ידידי שאול בחיר ה׳ הרב הנזכר, לקבלו בסבר פנים יפות, ולהעניקו מפרי צדקתכם, ומי האיש החפץ חיים להיות מסייע לדבר מצוה להביא לאור תעלומה ספרו הנזכר, הן בכולו והן במקצתו למצוה רבה יחשב, והיה דברי אלה יוצאים מתוך מורשי לבבי ובחנוני נא, והיה בעבור כבודי, ולכבוד התורה, חושו נא וחזקו ואמצו להיות לו לפה ולמליץ, וישוב נא הוא אלינו על הארץ הטובה ירושלים דדהבא, אל מקומו שואף על התורה ועל העבודה, ובשכר זאת אחי, יריק לכם ברכה הון ועושר בביתם, כנה״ר וכנא׳׳ה דשו״ט, הכותב וחותם פעה׳׳ק ירושלים ת״ו, בש״א לח׳ אייר דבהאי שתא התרל׳׳ט, בא׳ סי׳ ועליהם תבא ברכת טוב לפר״ק ברב עוז ושלום

(חתום) (מקום החותם)

מתחת לארץ, אנכי איש צעיר, בעי ומתחנן בעשר חלות, אל כל המקום אשר תדרוך כף רגל ידידינו אהובינו הרב המובהק, מאיר כברק, והוא שאול הענק, יעניקוהו מפרי צדקתם, מן הכלל ומן הפרט, העשיר לו ירבה, והדל לא ימעיט, יען אני מכיר את האיש ואת שיחו, דחיקא ליה שעתא טובא, ועם הלחץ זה הדחק, מקל שקד לילה כיום יעיר על דלתי הספר, לא פסיק גירסא, וכגון דא מצוה רבה להחזיק ברכי דרבנן דשלהי, ובפרט שרוצה להוציא לאור ספרו הבהיר, הכי קרא שמו מכנף הארץ, יהי רעוא שהשי״ת יעזרהו להוציא מחשבתו לאור, ויחזור פעה״ק, ייתי וניחמיניה, שש ושמח שקט ובוטח, על התורה ועל העבודה, ולכל המחזיקים בידו ברכה מאת ה׳, הון ועושר בביתם וצדקתם עומדת לעד, ומשמיא מיהב יהבי על כל פרוטה ופרוטה.

זאת מאתנו אנחנו הח״מ חו״ר ומנהלי ק״ק המערביים, בזה לצוות על האשה מנב׳׳ת, מ׳ סעידה ת״מ, אלמנת הרב המופלא וכוי, המנוח כמוהר״ר שאול נטף זלה״ה, למען יעמדו לימינה, כי היא עניה ומרודה, והוכרחה מקודש לחול לפי רוב עוניה, והגם שאנחנו נותנים לה מקופת כוללנו בני מערבא יצ׳׳ו, מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, אין הקומץ משביע את הארי, לפי רוב העניים והאביונים, ויתומים ואלמנות, אשר המה מוטלים על כוללנו, ומאין יבוא עזרנו לתת להם די ספוקם, כי על כן חנותנו במדבר, אל כל המקום אשר תדרוך כף רגלה, הענק יעניקוה מפרי צדקתם, ולעמוד לימינה לתומכה ולסעדה, וכגון דא מצוה רבה, יכולה היא שתגן בעדם, עתרת החיים והשלום, הדושו״ט וכו״ח בח׳ סיון התרמ״ט ליצירה, ברב עוז ושלום.

חתומים:

ע״ה יששכר אצראף          ע״ה רפאל אהרן ן' שמעון

(מקום החותם)    (מקום החותם)

ע״ה הצעיר משה ן׳ מלכא (מקום החותם)

אנא נפשאי ראשון לציון הח״מ, ראיתי מ״ש הרבנים עליונים למעלה הי״ו, לצוות על האשה רבה אלמנת הרב המופלא וכד, ר׳ שאול נטף זלה״ה הנז׳׳ל, וגם אנא נפשאי אחלי יכונו, שיעניקו לה מפרי צדקתם, בכל מקום שתדרוך כף רגלה, ומה׳ תהי משכורתם שלימה, והיה זה שלום.

ע״ה רפאל מאיר פניג׳ל

חכם באשי

(מקום החותם)

הרה״ג רבי רפאל אהרן בן שמעון זצ״ל (תר״ז— תרפ״ט)

חכמי המערב בירושלים

פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב – מרוקו – בירושלים מהמאה הי"ט ועד ימינו.

כתב, אסף וערך בעזר משד"י – ע"ה שלמה דיין ס"ט – בלא"א כהה"ר יהודה ליאון נ"ע

הרה״ג רבי רפאל אהרן בן שמעון זצ״ל

(תר״ז— תרפ״ט)

״גיל יגיל אבי צדיק״— גילה בזמן שהצדיק נולד. גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק. (ילקוט משלי תתק״ס)

אהרן קדוש ה׳

ביום כ׳ לחודש תמוז של שנת התר"ז(1847) נולד רבי רפאל אהרן בן שמעון, לאביו החסיד הרב צוף דבי׳ש, ולאמו הרבנית הצדקנית מרת רחל, בת הר״ר מסעוד צבאח ז״ל, בעיר ראבאט שבמארוקו.

ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים

קדוש מרחם ומלידה היה רבי רפאל אהרן. עם צאתו לאויר העולם הוכנס לתוך אוירה מבושמת של תורה ויראה, של חסד וטוהר. עודנו בעריסתו, ספג אוירה רוויה כל כולה רוחניות, קדושה וטהרה. אזניו קלטו צלילי תורתו ומשנתו של אביו הרב, בעת לומדו עם תלמידיו בהויות אביי ורבא. במשך כל שעות היום והלילה רוו אזניו משמוע דברי תורה רינה ותפילה. עיניו הרכות של הרך הנולד, משתאות היו לראות המון רב הסובבים בתוך ביתו כבתוך שלהם. רבים היו המתנצחים עם אביו בהלכה ובתלמוד, וכאלה שבאו ליטול עצה ותושיה מהרב הנערץ. גם לא חסרו עניים ואביונים שהיו סמוכים על שולחנו של אבא באופן קבוע, כך שההמולה רבתה בבית. מעיינות חכמה זרמו בכל עת, נהרות של חסד שפעו מכל חור ופנה מכתלי הבית. פני הוריו קרנו מאושר רוחני ומשפע אלהי בהם ניחונו. הקדושה אפפה אותם ומלאה את הבית בקרני הוד מעולם האצילות. גם בשעות הקטנות של הלילה, היה הרך הנולד מתעורר מקול בכיותיו של אביו החסיד אשר היה מקונן על חרבן הבית וגלות השכינה.

רישומם של מעשים כאלה וכיוצא באלה, פעלו על נפשו של הרך רפאל אהרן והם הבשילו בטרם עת את כוחותיו הרוחניים, וחישלו את שכלו ותבונתו.

ילד פלא היה רבי רפאל אהרן. כבר בילדותו, ניכר בו שהוא ברוך בכשרונות עילאיים, וכי נשמה גדולה וקדושה שוכנת בתוכו. אביו הרב צוף דב״ש, שהבחין בכוחותיו הרוחניים של בנו אהובו, לקח על עצמו לחנך את בנו באופן מיוחד ובלעדי כדי להכשירו לקראת היעודים הגדולים הנכונים לו. בן שבע שנים היה רבי רפאל אהרן, כאשר עלה עם אביו ומשפחתו להשתקע בירושלים, ואין ספק שאווירה של א״י סייע בידו להחיש את בגרותו הנפשית בטרם עת.

״טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו״ עול תורה, עול אשה, עול מלאכה (מדרש

איכה רבתי)״.

בטרם הגיע לעול המצוות, כבר היה מצטיין רבי רפאל אהרן, בתורה בחכמה וביראה טהורה. אביו החסיד לא חסך כל מאמץ כדי להלעיט את בנו תורה וללמדו חכמה. כך כותב רבי רפאל אהרן: ״כי מאד מאד השתדל בעדי ללמדני תורה וחכמה, נפש צדיק לא שבעה מהלעיטני כשור, כל מצע אשר אך אוכל לסובלו לפי ערך שנות נעורי…״.

מלבד למודו אצל אביו, גם למד במדה גדושה אצל הרב שלום בוחבוט שהיה מתלמידי אביו והתנהג בפרישות ובקדושה יתירה (אודותיו עיין להלן). וכך, על ברכי אביו ורבו, שקד על לימודו והרחיב את אופקיו בחכמה וביראת ה׳ עד כי גדל מאוד, בעדנה נפשית ורוחנית ובזוהר פני הוד.

אך מלאו לר׳ רפאל אהרן שלש עשרה שנה ואביו השיא לו לאשה את מרת אסתר בן וואליד, בתו של ״החכם השלם והכולל זר״ק כמהר״ר יצחק בן וואליד…״, מהמשפחות המיוחסות שהגיעו אחר גרוש ספרד לארצות המערב. נשואין אלו נערכו ברוב פאר והדר בהשתתפותם של כל גדולי ירושלים, ״ברביעי בשבת אחד עשר יום לחודש הרחמים שנת חמשת אלפים שש מאות ועשרים לבריאת עולם..״ היא שנת ה׳ תרי׳ך.

אשת חיל זו, ליוותה אותו כל ימי חייו. היא היתה לו לעזר בלימודו, בענייניו ובכל עסקיו. בעידודה זכה הרב רפאל אהרן לשאת את דגל התורה ברמה.

אב בחכמה ורן בשנים

אב בחכמה היה רבי רפאל אהרן, ולמרות גילו הצעיר והוא אך בן י״ג שנים, כבר הכתירוהו בתואר ״חכם״, בהיותו ידוע לרבים בחכמתו וביראתו. אחר נישואיו, המשיך רבי רפאל אהרן להיות סמוך של שולחן אביו. ביתר שאת שקד על דלתות התורה עד כי עלה בגרמי מעלותיה בממדי ענק. בתקופה קצרה יחסית מילא את כרסו בש״ס ופוסקים, והרחיב את ידיעותיו בכל מכמני התורה. אוצר הספרים העשיר של אביו, סייע בידו ועזרו לצלול ולהעמיק ולהיות בקי בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים, עד כי שמו נודע לשם טוב ולתהלה בקרב תלמידי החכמים שבירושלים ונחשב לאחד מעמודי ההוראה.

אביו החסיד אשר הכיר בגדולת בנו, וייעד אותו עוד מקטנותו להיות מנהיג ורועה נאמן בישראל, מצא לנכון ללמדו כל מלאכת הקודש, כדי שיהיה מושלם לא רק בהלכה כי אם גם במעשה. על כן, מלבד העמקתו שקידתו ועיונו הרב בהלכה, לימדו מלאכות קודש, כדי שבבוא היום יהיו לו לעזר במילוי תפקידו, וכך כותב רבי רפאל אהרן:

״מלבד לימוד התורה אשר גם עד בלעי רוקי לא הדפני, עוד זאת בשנות נעורי למדני להיות סופר(ע״י אומן ששכר לי) והוא למדני להיות גם מליץ ואעשה חיל במלאכה זו(וממנה נתפרנסתי בימי עלומי) וכן לא חדל ללמדני מלאכת השחיטה (לא למלאכה רק לשלימות מדע) וכן למדני להיות מוהל כי הוא היה אומן מומחה ז״ל ועוד ועוד…״.

מלבד מלאכת השחיטה שלמד הגר״א בן שמעון, לשלימות הידע הלכה ולא למעשה. ביתר מלאכות הקודש עסק בהם ועשה חיל רבות בשנים, עד כי נודע ונתפרסם לשם ולתפארת בקרב חכמי ישראל, ויצא לו שם כאחד המיוחד ביופי כתיבתו ובמתק לשונו הפורה, המליצית והציורית. ובהיותו סופר סת״ם מומחה כתב לעצמו ולזכותו ספר תורה מהודר בכתיבה תמה, כליל היופי והדקדוק, והניח אותו בביהכנ״ס כדי שיקראו בו הציבור לזכותו בכל עת, וכך קיים מצות כתיבת ספר תורה. ״…וכן עשיתי אני הצעיר בס׳׳ת שלי אשר זיכני הי לכותבו לשמי… ולעולם הוא תחת רשותי ולזכותי…״ (נהר מצרים הלכות ס״ת סי׳ חי). ספר תורה זה מונח כיום בבית הכנסת ״זכור לאברהם״ לעדת המערבים בירושלים.

כמו״כ רבות בשנים, מל את נערי בני ישראל. והשתדל בכל עוז לקיים מצוה זו, אשר היתה חביבה במיוחד אצל אבותיו. כמובן שמצוה יקרה זו קיימה ללא שכר ותמורה, ולפעמים הזיל כסף מכיסו כדי לסייע למשפחת אבי הבן בהוצאות. אך, זמן מה אחר שעלה על כס הרבנות במצרים, נאלץ לעזוב מלאכת קודש זו מהסיבה המובאת כאן כלשונו:

פה במלכות מצרים כולה כמעט, המנהג פשוט אצלם שהמוהל בא על שכרו מאבי הבן. ולפעמים קוצץ דמים. ואין מילה בלי פריעה. יוצא מן הכלל מוהלים אשר חננם ה׳ בעושר וכבוד. ובתחילת כניסתי לרעות ביעקב פה העירה, היה הדבר בעיני זר ומוזר. כי תלי״ת אנחנו ואבותינו מוהלים מומחים אשר כרתנו ברית למאות ואלפים. ואדרבא היינו מהדרים לקרב התועלת לאבות הבנים כדי שיתנו לנו למול בניהם. וכמנהג עיקו׳׳ת ירושלם ת״ו, ובארצות המערב ובמקומות רבים שעברתי בהם, שהמוהלים משתדלים הרבה כדי לזכות במצות מילה. ולפעמים רבות המוהל עוזר לאבי הבן ברצי כסף אם איש עני הוא, וכן שמענו מזקנינו ואבותינו ספרו לנו, שמעולם לא שמעו שהמוהל יקבל שכר וכ׳׳ש וק״ו לקצוץ דמים שאין זה

דרכם של זרע אברהם אבינו ע״ה. ואני אמרתי לסימן, לא ניתנה פריעת מילה לאברהם (יבמות דע״א ע״ב). ועל כן הוכרחנו לשתוק ולהסתלק מן מלאכת הקודש הזאת כעת, כי לא נוכל לעמוד בקשר מלחמה עם המוהלים האומרים כי קפחנו פרנסתם כמובן. (נהר מצרי□ הל׳ מילה סי׳ ב׳).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר