חכמי המערב בירושלים-ש.דיין-בנותיו של הרב צוף דב״ש
בנותיו של הרב צוף דב״ש
ה) בתו רבקה, נישאה לר׳ מסעוד די אבילא(בן סעדה ומשה די אבילה). [נין ונכד להגאון המפורסם, נר המערב, רבי אליעזר די אבילה זצוק״ל, ראה הערה 8].
הם ילדו שני בנים ושתי בנות. כולם עסקו בצרכי ציבור באמונה ודאגו לצרכי עניים, יתומים ואלמנות. ושמם הטוב הלך לפניהם בהיותם בעלי חסד ומחזיקי מוסדות התורה. בנם מאיר, נולד בשנת תרל׳׳ח (1878) בירושלים. נשא לאשה את אסתר לבית מרקדיס מיוון. אח״כ נסע למצרים והתאכסן בבית דודו הגר״א בן שמעון, אשר דאג לו למשרה כמחנך בבי״ס וחזן בביכנ״ס. לאחר שהות של ארבעים שנה, אחרי פטירת אשתו, חזר לארץ עם בניו, ונפטר בתל אביב, כ״ב תשרי תשי״ח (17.10.57) נקבר בבית העלמין קרית שאול, צאצאיו: סוזי, ז׳אן, פורטונה, ואשר מסעוד.
הבן השני יצחק, נולד בר״ח כסליו תרמ׳יט(5.11.1888) היה ידוע לאיש חיל ורב פעלים. שימש בהרבה תפקידים חשובים בחינוך ובכלכלה. במשך שנים רבות היה גזבר בעדה המערבית בירושלים וניהל בכישרון רב את רכושה. הוא התפרסם לשייט ולתהלה, ובני ירושלים הוקירוהו וכיבדוהו בשל יחסו האדיב והלבבי עם כל הבאים במשא עמו. צאצאיו: אשר מסעוד, אוריאל חי, אהרון. בתם רחל עטיה (אשת דוד) היתה אשה ידועה בפעילותיה הרבות. היא היתה הרוח החיה באגודות שונות בתל אביב־יפו. כל ימיה הקדישה בעשיית צדקות וחסד, ולא אחת משכנה את תכשיטיה בכדי לעזור ולסייע לנצרכים. היא כיתתה את רגליה יום יום במוסדות העזרה הסוציאלית, כדי לשמש לפה לאומללים. טיפלה במסירות וללא ליאות בסידור יתומים וזקנים במוסדות. ובסידור קורת גג למחוסרי דיור. ועוד כהנה רבות ונצורות עשתה כל ימיה למען הציבור בכללותו. וכל מעשיה לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס, צאצאיה: עליזה, רבקה עמיאל, דניאל.
הערות
העיר רבאט שבמארוקו, עיר המלוכה ובירת הארץ. נוסדה במאה הי״ב על ידי האלמוהאדיס מול העיר סאלי. לרבאט עצמה הגיעו היהודים הגולים מספרד בשנת 1492 והפכה להיות לאחד הנמלים החשובים להורדת הגולים ליבשה. רוב הקהילה היהודית בעיר זו, היתה מורכבת בעיקרה מסוחרים אמידים בעלי רמה תרבותית ונוסח חיים מעודן. ליהודי רבאט היו קשרים הדוקים רוחניים תרבותיים ומשפחתיים עם היהודים שבקהילות האמבורג אמשטרדאס ולונדון, דבר אופייני גם לקהילות היהודיות שבנמליה האחרים, כגון: טיטואן, סאפי, אגאדיר ומוגאדור. היהודים ברבאט שמרו על אורח חיים דתי כביתר ערי מרוקו. ואף היתה תקופה שרבאט וסאלי הסמוכה לה ערכו כעין תחרות סמויה למי משפט הבכורה במלומדים וחכמים. קהילת רבאט העמידה מתוכה במשך התקופות השונות, גדולי תורה ויראה, אשר רישומם ניכר בפסיקה ההילכתית, בשירה, בפירושי התלמוד והקבלה. מתוכם אפשר להזכיר את הגאון המפורסם רבי אליעזר די אבילה שכונה ע״י גדולי מארוקו רבי אליעזר הגדול ובשם האמוראי רב אד״א (אביו רבי שמואל זצ״ל נשא לאשה את בת רבי משה בן עטר מסאלי(אחותו של אור החיים הקדוש), ולמד לפני אבי חותנו רבי חיים בן עטר הזקן. הוא חיבר ספר ״אזן שמואל״, ״מעיל שמואל״, ״כתר תורה״). רבי אליעזר הנז׳ נתבש׳׳מ בהיותו בן מ״ז שנים בשב״ק ג׳ אדר א׳ שנת תקכ״א. חיבר ״מגן גיבורים״ ב׳ חלקים על מסכתות הש״ס (ליוורנו תקמ״א־מה) ״מלחמת מצוה״, ״חסד ואמת״, שו״ת ״באר מים חיים״ (שם תקס״ו) ״מעין גנים״ על טוש״ע(שם). שו״ת רב אד״א וביאורי תנ״ך ועוד. ובדורות האחרונים יש לציין את הגאון הגדול רבי יוסף אלמאליח ב״ר עיוש זצ״ל, בעל המחבר שו״ת ״תוקפו של יוסף״. רבי יקותיאל בירדוגו, רבי רפאל עטייה, ועוד רבנים ידועים ומפורסמים, שמקצתם נזכרו בגוף הספר.
בשנת 1912 כבשה צרפת את מארוקו, ובחרה ברבאט למשכן מרכז השלטון הצרפתי, ובה היו מרוכזים המוסדות הרשמיים העליונים של יהדות מארוקו, בה הוקם בית הדין הגבוה, והמזכירות המרכזית של מועצת הקהילות היהודיות.