ארכיון יומי: 28 באוקטובר 2014


נר המערב-י.מ.טולידנו

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"לנר המערב

איש טבריה ת"ו

קיבלנו על עצמנו שאם יגיע הדבר לשום מלך או לשום שר ושלטון בעולם ויהיה שם שום הפסד ממון על שום אחד משני הממונים האלו על כל הפסד אשר חס ושלום יפסידו מוטל עלינו החתומים מטה וגם כל הקהל שנוציא האנשים האלה מכל הפסד שאירע ח"ו להם לחיים ולשלום.

ןעל הכל נשבענו שמובה חמורה בתקיעת כף ובהשם יתברך לדעת כל הנשבעים באמת בלי שום תחבולה ובביטול כל מיני מודעות..וחתנו שמותינו יחייא בן אברהם בן חמו, זכרי בן נסים הכהן, חיים בן שם טוב בן רמוך, משה בר יחייא הכהן , חנניה בן משה הכהן, יוסף בן מרדכי בן אלצפט, כהן בן נחמיה, חנניה בן סלימאן בן אזרדב, משה בן מקדכי בן מריגי, יעקב בן ברוך אבן לחסן, מרדכי בן כמון, שם טוב בן משה אלנעים.

צוה לחתום שמעון בן מסעוד בן מייארא, לוי בן סלימאן פאטרני, צוה לחתום, אהרן בן נחמיה, יצחק פינטו, ימין בן אהרן בוזגלא, צוה לחתום, נסים בן שלמה בן זכרי, צוה לחתום ימין בר מיוסא בן שם טוב בן זכרי, יחייא בן אקדר, נתן בן לוי בר סיסאן, זרח בר משה נ"ע בן נונא\ ואני החתום למטה מסכים שאני מכניס עצמי בכלל ההסכמה נאם הכותב שמואל ברכ"ה מימון בן דאנאן זלה"ה, ואני החתום למטה צעיר החבירים מסכים להסכמת קהילת קודש נאם החתום שאול בן שלמה בן דנינאש.

הבקר אור והאנשים הברורים של אלו התושבים רדפו אחרי החכמים הנזכרים  וישיגום ופגעו במחנה המלך והטפסר באמצע הדרך וה' מפר מחשבות ערומים בטל מחשבתם של החכמים הנזכרים ונתרשלו ידיהם והלכו למכנאס אצל הגדולים רבי יעקב רוג'ליש, והברורים הנזכרים חזרו עם מחנות המלך לפאס וערב שבועות באו החכמים עם רבי יעקב לפאס וליל מוצאי שבועות שלח לי רבי יעקב רוג'ליש שרצה לדבר עמי ואמרתי בוא יבוא ברנה מי יתן והיה שלום.

ותיכף בא הוא וג' אנשים מבחוריו ואבוקה בידם והתחילו לדבר עמי בלשון רך ודברים רכים עד שנגלגל הדבר ואמר לי היאך אפשר שמה שהיו אוכלים אבותינו בקסטיליה אתה אומר שהוא טריפה, ונזרק דבר מפי בטבעי הכעסן ואוריתי דמרתחא לי ואמרתי שקר נחלו אבותינו ולמחר סיפר הדברים לחכמיו חכמי פאס והייתה מהומה גדולה בעם והעבירו קול לומר מי הוא ואי זה הוא אשר מלאו לבו לדבר נגד אבותיו ידעי דעת ומביני מדע.

ואני אחר שהכוני עונותי בחוורת הייתי שוכן בשכונת  בית הכנסת הגדולה של המגורשים אף על פי שבית מדרשי קבועה בביתי הייתי יוצא לפעמים לבית הכנסת להתפלל עם הרבים…ובליל שבת שאחר זאת השבת לא הלכתי מפני החולי והמחלוקת והיה שם אדם אחד שמו משה אבוטאס שהיה יוצא ובא לבית המלך מולאי בוחסן קודם לכן והיה לו על היהודים שררה ובא למקומו ואמר באיזה מקום הוא יושב על זאת הלז ועתה דעו וראו כי כל מי שיקום מפניו אמרוט זקנו ואיסרנו ושמעו הדבר הרע הזה, החכמים שלהם.

רבי יצחק נאהון, רבי יוסף מונדא, וצחקו בשומעם חירופיו וגידופיו שכל אמרו לו וכשיצאו הקהלות מתפלת ערבית היה משה הנזכר מחרף ומגדף ככל יכלתו בי – ובתושבים ובתלמידים שהחזיקו בידי עד שעמד אחד מהקהלות שהלכו אחריו ללותו לביתו ואמר לו אין מחזיק ביד החכם זולת תלמיד אחד שלו ויעקב בן ליחסן שמו והא דר בשכונתך אז חרה אפו ואמר לכו ונהרגהו ונראה מה יהי חלומותיהם והתלמיד הנזכר לא היה בחצרו באותה שעה.

עודנו בדרך והנה אנשים עוררוהו והגידו לו איך הלכו לבקשו ולעשות עמו רעה וברח לו ונחבא אל הכלים עד שנתפרדה החבילה והלך לו את הנגיד והגיד לו מה שעבר ולא השיבו דבר, לפי שהיה מפחד ממשה הנזכר ולבקר ביום השבת עצמו קודם התפלה חזר לנגיד והגיד לו מה שנעשה ונמלך עמו לראות מה יאמר לו, אז אמר לו לך אצל המלך והנה הוא בחצרו והוא ישפוט ביניכם כי אין לאל ידי להושיע אותך מידו אז הלך יעקב הנזכר וקיבץ אחיו התושבים בפתח בית הכנסת שלהם והגיד להם כל המאורע.

עודם נושאים ונותנים בדבר והנה משה הנזכר עובר עליהם כמנהגו לחצר המלך והעיז פניהם ואמר להם העודכם מחזיקים בדתכם ונשא עיניו נגד התלמיד הנזכר ואמר הלא הוא המחזיק בדבר הזה הרי אתה מזומן עמי אל המלך והלך לו.

אז אמר להם אותו תלמיד לתושבים הבו לכם עצה מה נעשה לזה ומה נשיבהו ומה יהיה דברי ותשובתי אל המלך, והשיבוהו פה אחד, מוכרח אתה לילך אל המלך מצד המנהג והדת, ופחד לו לילך לבדו עם משה הנזכרכי משה הנזכר גדול ביית המלך מצד שהיה מוסר ומלשין, ופחד גם כן לימנע מלילך שמא יתחייב דבר מה אל המלך על פי דברי משה הנ"ל, ואז חזרו ואמרו התושבים לא די מה שעשה לך בלילה אלא שיזמין אותך למלך.

נשות חיל במרוקו – אליעזר בשן

נשות חיל יהודיות במרוקו – אליעזר בשן.

מגירוש ספרד ועד המאה העשרים

לדובריהשפה הספרדיתלאלא סוליכא

לא, אינני מבין את השפה בכלל,אך אני סבור שיש לא מעט גולשים אשר שולטים בשפה זו, ,ולהם מוקדש שיר זה.

 – no debemos compadecerla –עלינו לא לרחם עליה.

  – porque salio de este mundo falso – על שעזבה את העולם המזוייף.

 mas debemos de alegramos –במקום זאת עלינו לשמוח.

 que esta sentada en la gloria — שהיא יושבת בתפארה.

por no asirse del falso Mahomad   על שלא הכירה במוחמד המזוייף.

סול הצדיקה הקדושה – סיפור בחרוזים מאת חיים שושנה

חיים שושנה יליד מראכש בשנת 1912, היה מורה בבית הספר של כל ישראל חברים, כיהן בתפקיד דיין בדמנאת, החל משנת 1956 היה דיין בקזבלנקה עד עלייתו ארצה בשנת 1966. כיהן בתפקיד דיין בבית הדין בבאר שבע ובה הוציא לאור אנתולוגיה מבוארת בשם " אעירה שחר " בשלושה כרכים בשנת תשמ"ט, לאחר פטירתו.

הקובץ כולל שירים מארצות המזרח מהתקופה הספרדית, אחרי גירוש ספרד, העיקר את יצירותיהם של חכמי צפון אפריקה, הפיוטים נוקדו, ובביאור בשם " כנפי שחר ", שהודפס בתחתית העמודים, ביאר את המלים הקשות.

בנספח בשם " מעשה חרש " ציין את במקורות מן המקרא, מהספרות התלמודית ומספר הזוהר. בשנת תשמ"ה פרסם קובץ בשם " רחש לבי דבר טוב, תו חיים " שבו ריכז את כל פיוטיו, כולל אלה שחוברו במרוקו, ובהם שירים לבר מצווה ולחתונות ושירים לרגל הצלה מסכנות.

לחיים חתויל מנישואי אשתו שמחה / בת נולדה לחדות כל המשפחה

והבת יפת תואר וטובת מראה / במינה יחידה, כל רואה ישתאה

היוצר, כביכול, על יצירתה שקד / וכעל אלי החן והיופי פקד

אליכם, אלים, אקרא, עושׂו וָבֹאוֹ / מכמניכם הריקו, בריה לעשות הפליאו

תצא " סול " כלולה, ביפיה והדרה / פָּתוּכָה מנעם, ערוכה בכּל שמורה

אדם השושן ושחרות, העורב נקבצו / כלבנה הספיר וטוהר השחק שובצו

זיו איקונין וזוהר  קלסתר הבהירו / חוסן אלון וגובה ארז התמירו

לתחום התום מבנה הרקע הובלו / הגבול הזך יחד כולם נגבלו

הורים חרדים וצנועים, ישרים ותמימים / בטנג'יר העיר הבויה לחוף ימים

בְּמָקוֹם שם אוקינוס ותיכון נשקו / בין ברכי המסורת בתם חִבקו

מריסי עיניהם ששון וגיל נבטו / אולם נימי הנפש מחרדה רָטָטו

משהו כאילו אליהם יוגנב ויעיק / הולך ומצטבר, הולך ומאיים ומזעיק

וככל אשר תגדל ותיף העלמה / כן תטריד לבותם הדאגה הנעלמה

בלילה כשהבת במיטה נושמץ שואפת / דומיה עזה את החדר אופפת

אשר שניהם החרדה תתקוף / ושקו וצללו בהרהורים אין – סוף…

זה מזה להסתיר פחדו יתאמץ / ופה לאוזן לא יגלה שמץ

התפרצה לה אנחה בפגישות מבטן / פתחון – פה לא יתנו לשטן

שמחה מצדה עוקבת בשבע עיניים / צעדי בתה " סול " – רוח הָאַפַים

לאט-לאט התחילה מצמצמת יציאותיה / ולבסוף גמרה לנתק קשרי ידיותיה

שבינה ובין " טָהְרַה " השכנת – המושׂלמת / נעריה כגילה – מלהתחבר לה ולהעמית

לדברים, סול, לא בקשה טעם / חברתה לא תראה כפעם בפעם

השכנים, כמובן, חכו לביקור היהודייה / הוקרת רגליה עוררה בלבם תמיה

על העדרה לא יכלו לוותר / ויחקרו לדעת מדוע מפניהם תסתתר

ואיך אחת היהודיות מבתם תתרחק / ולא יספה לבוא הביתה לשחק ?

העלבון כזה נוכל לשאת אנחנו ? / זהו תמורת הכבוד שאליה חלקנו

לדרוך על סִפנו בוקר וערב / ועתה תתחמקו מעינינו – ולבקרנו תסרב ?

ויטכסו עצה ויתרחשו כל – הלילה / ויחבלו תחבולות למצוא תואנה ועלילה

לשלם להורים מדה כנגד מדה / לגזול מהם בתם היפה החמודה

שבלאו הכי אינם לה כדאים / לחנך יפהפיה על דת יהודאים

לנקוט בטכסיס, שקר עליה נטפול / לאמור : להמיר דתה התבטאה, סול !

כאור שבעתים האירה לעיניהם המזימה / וימצאו בה הנקמה הראויה, המתאימה

מלבד שכרן הגדול לעתיד לבוא / אשר להם ישפיע " הנביא " בטובו

בהביאם תחת כנפי אמונתו ודתו / נפש אחת משיראל עוברי בריתו

וביום המחרת התחילה פרשת התוגה / ח"י מאת נ"ד לספירה הנהוגה

העבירו קול במחנה ויפיצו השמועה / ותהום כל העיר מקולות התרועה

התבטאה היהודייה, התבטאה, דתה להמיר / רוצו מהר, הזעיקו את ה "אמיר "

על – הבית נסבו, בחוזקה התדפקו / העיניים בוערות, מאש דת דלקו

ובפנים הבית יד על חלצים / הלא נצבט והברכיים תלכנה מים

שלוש נפשות יחד מתחבקות מתלחצות / מתערובת הדמעות פניהן רוחצת

הוי בתנו החמודה, אבדנו, אבדנו / אהה, הורים, המון פרוע הקיפנו

הגידו מה קרה, מה נהייתה ? / אסון….שבר….הוה….חִתָּה ומחתה

אנא הורים, מה פשר הדברים ? / אותך, בתנו, אותך גוזלים ארורים !

מי יתן מותנו אנו תחתיך / מי יתנני תמורתך כפרת עצמותיך

מה חטאתי להם ? יגזלוני – מדוע ? / התבטאה – אמרו – הוי, הטכסיס הידוע

עלילת הביטוי ? בחלקי נפלה הפעם / נכונה אני לכל חצי הזעם !

אל תדרגו לי הורים יקרים / זאת גאוותי – אמותה מות ישרים

על כבודי אגנה ובו אתימר / הפחד לא יפחידני המוות המר

בחוץ " אללה ואכבר, חברי האמיר / סול : הם הגיעו, כבודי לא אמיר

מזרועות הוריה השתמטה, הדלת פתחה / קחוה תפשוה – על העדה צרחה

בעוז נפש ובחוזק לב צעדה / כחלמיש צור לפני האמיר עמדה

כל שדוליו לאזניה לא נכנסו / ואיומיו – מבצרי עמדתה לא הרבו

מוות אבחרה מהיות בת בליעל / השיבה מתעקשת – ודבריו נשארו מעל

פסק דינה החמיץ האמיר כִּמְקַוֶּה / אולי זוגתו תביאֶנה לעמק השָווה

זו האחרונה הוציאה נזמה וחֶליָתָה / ותבטחנה כפלים להבא מאשר הראתה.

אם רק ברצון תקבל להאשׂלם / ועם ה " נביא " יהיה לבבה שלם

גם כתר מלוכה לא יסיתני / וכל – טוב אדוניך בל יפתני

יהודיה הייתי ויהודיה אשאר / באמונתי אמות ובדת עמי אתפאר

מיואש ונכלם האמיר דעתו הביע / לפני סולטאן בפאס הדבר יגיע

האב על בתו רחמיו נכמרו / מדאגה עצמותיו לפי שאול נפזרו

לבתו היחידה האומללה, ערך מכתב / ובדמע לב ודם כתב

לבתי טהורת הלב וזכת הנפש / הואילי נא לקרוא למאסריך חופש

בקבלך דתם למראה עין רואך / ועל דתך תשמרי בסתרי לבך

בזה תצילי חייך מרדת שאולה / וחיי משפחתך מהיות ממך שכולה

החותם בבכי עצור והמחכה לך / להעתר לבקשתו ברצון – אבר שלך

דברי המכתב, קָשָה בכבודה פגעו / שאותו בחמה שפוכה ידיה קָרָעו

לעצתו הפעם בל אובה, ואשמע / בקרב עם זר לא אטמע

החיים כשלעצמם, תוהו המה והבל / ואף כי חיי נכר בתבל

אמאס בחיי שעה – אמרו לו / לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו

לפני כס הסולטאן סול הובלה / לא נפל לבה ולא נבהלה

כל הצעה מצד הסולטאן דחתה / גם בראותה הרעה אליה כלתה

עמדתה האיתנה הן לה הוסיפה / יורש העצר לה נפשו נכספה

חולה אהבה, למראה יפיה הנחמד / למקומו כבמסמרים נשאר תקוע נצמד

את חייו מוכן להקריב תמורתה / ובלבד שתבטיח לו את הסכמתה

לנסות דבר אליה ניגש, התכונן / בין רגליה כרע נפל והתחנן

הושיעי, הושיעי, חייך אל תסכני / חוסי נא עלי, חניני, חניני

והיא באחת : טהורה אמותה בדתי / בטהרה אל על אשיב יחידתי

הוד מלכות לא יקח לבבי / ושני עדנים לא יוליכוני שבי

לשווא הטים הקאדי את אמרותיו / לחינם ביטא " רב העיר " בשפתיו

לתלין קראו…עת המוות הגיעה / וחרבו השלופה לא אותה הפתיעה

לרחוץ את ידיה הַזַכּוֹת ביקשה / וזקופת גו, בצעדים בטוחים ניגשה

בעורמה החל התלין את מעשהו / בחלקת צווארה שרט שריטות בחרבהו

אולי תתנֶחָם, תתחרט, למראה הדם / וסוף סוף תכנע לבוא בסודם

הביטי , אומללה, דמך כבר שותת / לא מספיק, התז הראש מותת

שובי חיש, אל תוסיפי הִוָאֵל / / והיא בשלה – דובבת " שמע ישראל "

וכל עמדה סול לא זהה / עדי גולגלתה מעל ֵּגוָה הֻתָּזָה

סוליקה הצדקת-הרוגת המלכות

 

סול הצדיקה הקדושה – סיפור בחרוזים מאת חיים שושנהסוליקה הקדושה

חיים שושנה יליד מראכש בשנת 1912, היה מורה בבית הספר של כל ישראל חברים, כיהן בתפקיד דיין בדמנאת, החל משנת 1956 היה דיין בקזבלנקה עד עלייתו ארצה בשנת 1966. כיהן בתפקיד דיין בבית הדין בבאר שבע ובה הוציא לאור אנתולוגיה מבוארת בשם " אעירה שחר " בשלושה כרכים בשנת תשמ"ט, לאחר פטירתו.

הקובץ כולל שירים מארצות המזרח מהתקופה הספרדית, אחרי גירוש ספרד, העיקר את יצירותיהם של חכמי צפון אפריקה, הפיוטים נוקדו, ובביאור בשם " כנפי שחר ", שהודפס בתחתית העמודים, ביאר את המלים הקשות.

בנספח בשם " מעשה חרש " ציין את במקורות מן המקרא, מהספרות התלמודית ומספר הזוהר. בשנת תשמ"ה פרסם קובץ בשם " רחש לבי דבר טוב, תו חיים " שבו ריכז את כל פיוטיו, כולל אלה שחוברו במרוקו, ובהם שירים לבר מצווה ולחתונות ושירים לרגל הצלה מסכנות.

לחיים חתויל מנישואי אשתו שמחה / בת נולדה לחדות כל המשפחה

והבת יפת תואר וטובת מראה / במינה יחידה, כל רואה ישתאה

היוצר, כביכול, על יצירתה שקד / וכעל אלי החן והיופי פקד

אליכם, אלים, אקרא, עושׂו וָבֹאוֹ / מכמניכם הריקו, בריה לעשות הפליאו

תצא " סול " כלולה, ביפיה והדרה / פָּתוּכָה מנעם, ערוכה בכּל שמורה

אדם השושן ושחרות, העורב נקבצו / כלבנה הספיר וטוהר השחק שובצו

זיו איקונין וזוהר  קלסתר הבהירו / חוסן אלון וגובה ארז התמירו

לתחום התום מבנה הרקע הובלו / הגבול הזך יחד כולם נגבלו

הורים חרדים וצנועים, ישרים ותמימים / בטנג'יר העיר הבויה לחוף ימים

בְּמָקוֹם שם אוקינוס ותיכון נשקו / בין ברכי המסורת בתם חִבקו

מריסי עיניהם ששון וגיל נבטו / אולם נימי הנפש מחרדה רָטָטו

משהו כאילו אליהם יוגנב ויעיק / הולך ומצטבר, הולך ומאיים ומזעיק

וככל אשר תגדל ותיף העלמה / כן תטריד לבותם הדאגה הנעלמה

בלילה כשהבת במיטה נושמץ שואפת / דומיה עזה את החדר אופפת

אשר שניהם החרדה תתקוף / ושקו וצללו בהרהורים אין – סוף…

 

זה מזה להסתיר פחדו יתאמץ / ופה לאוזן לא יגלה שמץ

התפרצה לה אנחה בפגישות מבטן / פתחון – פה לא יתנו לשטן

שמחה מצדה עוקבת בשבע עיניים / צעדי בתה " סול " – רוח הָאַפַים

לאט-לאט התחילה מצמצמת יציאותיה / ולבסוף גמרה לנתק קשרי ידיותיה

שבינה ובין " טָהְרַה " השכנת – המושׂלמת / נעריה כגילה – מלהתחבר לה ולהעמית

לדברים, סול, לא בקשה טעם / חברתה לא תראה כפעם בפעם

השכנים, כמובן, חכו לביקור היהודייה / הוקרת רגליה עוררה בלבם תמיה

על העדרה לא יכלו לוותר / ויחקרו לדעת מדוע מפניהם תסתתר

ואיך אחת היהודיות מבתם תתרחק / ולא יספה לבוא הביתה לשחק ?

העלבון כזה נוכל לשאת אנחנו ? / זהו תמורת הכבוד שאליה חלקנו

לדרוך על סִפנו בוקר וערב / ועתה תתחמקו מעינינו – ולבקרנו תסרב ?

ויטכסו עצה ויתרחשו כל – הלילה / ויחבלו תחבולות למצוא תואנה ועלילה

לשלם להורים מדה כנגד מדה / לגזול מהם בתם היפה החמודה

שבלאו הכי אינם לה כדאים / לחנך יפהפיה על דת יהודאים

לנקוט בטכסיס, שקר עליה נטפול / לאמור : להמיר דתה התבטאה, סול !

כאור שבעתים האירה לעיניהם המזימה / וימצאו בה הנקמה הראויה, המתאימה

מלבד שכרן הגדול לעתיד לבוא / אשר להם ישפיע " הנביא " בטובו

בהביאם תחת כנפי אמונתו ודתו / נפש אחת משיראל עוברי בריתו

וביום המחרת התחילה פרשת התוגה / ח"י מאת נ"ד לספירה הנהוגה

העבירו קול במחנה ויפיצו השמועה / ותהום כל העיר מקולות התרועה

התבטאה היהודייה, התבטאה, דתה להמיר / רוצו מהר, הזעיקו את ה "אמיר "

על – הבית נסבו, בחוזקה התדפקו / העיניים בוערות, מאש דת דלקו

ובפנים הבית יד על חלצים / הלא נצבט והברכיים תלכנה מים

שלוש נפשות יחד מתחבקות מתלחצות / מתערובת הדמעות פניהן רוחצת

הוי בתנו החמודה, אבדנו, אבדנו / אהה, הורים, המון פרוע הקיפנו

הגידו מה קרה, מה נהייתה ? / אסון….שבר….הוה….חִתָּה ומחתה

אנא הורים, מה פשר הדברים ? / אותך, בתנו, אותך גוזלים ארורים !

מי יתן מותנו אנו תחתיך / מי יתנני תמורתך כפרת עצמותיך

מה חטאתי להם ? יגזלוני – מדוע ? / התבטאה – אמרו – הוי, הטכסיס הידוע

עלילת הביטוי ? בחלקי נפלה הפעם / נכונה אני לכל חצי הזעם !

אל תדרגו לי הורים יקרים / זאת גאוותי – אמותה מות ישרים

על כבודי אגנה ובו אתימר / הפחד לא יפחידני המוות המר

בחוץ " אללה ואכבר, חברי האמיר / סול : הם הגיעו, כבודי לא אמיר

מזרועות הוריה השתמטה, הדלת פתחה / קחוה תפשוה – על העדה צרחה

בעוז נפש ובחוזק לב צעדה / כחלמיש צור לפני האמיר עמדה

כל שדוליו לאזניה לא נכנסו / ואיומיו – מבצרי עמדתה לא הרבו

מוות אבחרה מהיות בת בליעל / השיבה מתעקשת – ודבריו נשארו מעל

פסק דינה החמיץ האמיר כִּמְקַוֶּה / אולי זוגתו תביאֶנה לעמק השָווה

זו האחרונה הוציאה נזמה וחֶליָתָה / ותבטחנה כפלים להבא מאשר הראתה.

אם רק ברצון תקבל להאשׂלם / ועם ה " נביא " יהיה לבבה שלם

גם כתר מלוכה לא יסיתני / וכל – טוב אדוניך בל יפתני

יהודיה הייתי ויהודיה אשאר / באמונתי אמות ובדת עמי אתפאר

מיואש ונכלם האמיר דעתו הביע / לפני סולטאן בפאס הדבר יגיע

האב על בתו רחמיו נכמרו / מדאגה עצמותיו לפי שאול נפזרו

לבתו היחידה האומללה, ערך מכתב / ובדמע לב ודם כתב

לבתי טהורת הלב וזכת הנפש / הואילי נא לקרוא למאסריך חופש

בקבלך דתם למראה עין רואך / ועל דתך תשמרי בסתרי לבך

בזה תצילי חייך מרדת שאולה / וחיי משפחתך מהיות ממך שכולה

החותם בבכי עצור והמחכה לך / להעתר לבקשתו ברצון – אבר שלך

דברי המכתב, קָשָה בכבודה פגעו / שאותו בחמה שפוכה ידיה קָרָעו

לעצתו הפעם בל אובה, ואשמע / בקרב עם זר לא אטמע

החיים כשלעצמם, תוהו המה והבל / ואף כי חיי נכר בתבל

אמאס בחיי שעה – אמרו לו / לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו

לפני כס הסולטאן סול הובלה / לא נפל לבה ולא נבהלה

כל הצעה מצד הסולטאן דחתה / גם בראותה הרעה אליה כלתה

עמדתה האיתנה הן לה הוסיפה / יורש העצר לה נפשו נכספה

חולה אהבה, למראה יפיה הנחמד / למקומו כבמסמרים נשאר תקוע נצמד

את חייו מוכן להקריב תמורתה / ובלבד שתבטיח לו את הסכמתה

לנסות דבר אליה ניגש, התכונן / בין רגליה כרע נפל והתחנן

הושיעי, הושיעי, חייך אל תסכני / חוסי נא עלי, חניני, חניני

והיא באחת : טהורה אמותה בדתי / בטהרה אל על אשיב יחידתי

הוד מלכות לא יקח לבבי / ושני עדנים לא יוליכוני שבי

לשווא הטים הקאדי את אמרותיו / לחינם ביטא " רב העיר " בשפתיו

לתלין קראו…עת המוות הגיעה / וחרבו השלופה לא אותה הפתיעה

לרחוץ את ידיה הַזַכּוֹת ביקשה / וזקופת גו, בצעדים בטוחים ניגשה

בעורמה החל התלין את מעשהו / בחלקת צווארה שרט שריטות בחרבהו

אולי תתנֶחָם, תתחרט, למראה הדם / וסוף סוף תכנע לבוא בסודם

הביטי , אומללה, דמך כבר שותת / לא מספיק, התז הראש מותת

שובי חיש, אל תוסיפי הִוָאֵל / / והיא בשלה – דובבת " שמע ישראל "

וכל עמדה סול לא זהה / עדי גולגלתה מעל ֵּגוָה הֻתָּזָה

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוטסוד הפמוט - אפיית החלות בערב שבת

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית. 

לאי הפורטוגזי, סן-טיגל, הגיעו אנשים מקסטלו דה-ויד ולכן, כנראה, מנהגי האנוסים שלהם וניב השפה דומים לאלו של האנוסים מקסטלו דה-ויד.

מתוך האינטרנט : קסטלו דה וידה

קסטלו דה וידה היא עיירה קטנה, כמו רבות מסוגה: טירה על הגבעה, רחובות צרים ותלולים, כיכר קטנה עם מזרקה, ועוד כיכר, מוארת ורחבה, מול כנסית מריה הקדושה. יש בה גם פארק שבו הגימלאים משחקים קלפים, ועוד פארק שבו הם פשוט יושבים ומתחממים בשמש. את עקבות ההיסטוריה היהודית במקום ניתן ראות בשמות של הרחובות, כמו רואה דה ג'ודאריה ("רחוב היהודים") וגם בבית כנסת קטן, מהעתיקים בפורטוגל. ב-1496 רבים מהיהודים של קסטלו דה וידה העדיפו לקבל על עצמם את הנצרות. הם נשארו בעיר ומילאו בה תפקידים מובילים. אבל היהודים הם לא היחידים שהותירו את חותמם במחוז אלנטיישו, בו נמצאת קסטלה דה וידה. העקבות מוקדמים ביותר של ציוויליזציה אנושית באיזור הם דולמנים מהתקופה המגליטית, ואחריהם – שרידי מבנים מהתקופה הרומית ומהתקופה המוסלמית.

קסטלו דה-ויד, הוא המקום היחיד, שבו מתחילים את חג הפסח ביום שישי בערב, בו בזמן שבכל מקום אחר, חל ערב חג הפסחא, ביום ראשון ובשבת שלפני כן – בערב, מתחילים את הטקסים.

באופן כללי, ניתן לומר, שהאנוסים בקסטלו דה-ויד כבר אבודים. זוהי הערכה שלי. אני חושבת, שאין סיכוי להחזיר שם אנשים ליהדות. הם יותר מדי טמועים בקתוליות.

הדוגמה הבולטת, היא שוב הצורף קוניה. הוא יודע שהוא יהודי, אך בכל זאת ממשיך לבקר בכנסייה, כנוצרי לכל דבר. הוא לא מסביר זאת. זה לא מעניין אותו. היום העולם הוא חילוני יותר. הוא חי כך כל חייו וימשיך לחיות כך עד סופו.

אני חושבת שההתעוררות בעיר בלמונטה, החלה בזכותו של אדם כבן 35 שהתעורר תחילה בעצמו וגרם להתעוררות ולתחייה היהודית שם. כל מנהגי היהדות שנהגו בהיחבא, נשתמרו אצלם הרבה יותר חזק.

מתוך האינטרנט : מיהו יהודי בבלמונטה

העיירה הקטנטונת בלמונטה, השוכנת על צלע הר מונטה דה אשפרנסה באיזור סרה דה אשטרלה, היא בת גילה של ממלכת פורטוגל עצמה. את מעמדה כעיר ימיביניימית בחסותו של המלך, עם מגילת זכויות, קיבלה כבר במאה ה-12. אז גם נבנתה מצודת העיר, הניצבת בראש סלע תלול. במצודה זו, אגב, נולד פדרו אלווארש קבראל, המגלה של ברזיל. בכנסיה המקומית אפשר לראות את פסל של הבתולה הקדושה אשר ליווה אותו, על פי הסיפור, באותו מסע שהתרחש לפני 500 שנה.

כבר במאה ה-13 היתה בבלמונטה קהילה יהודית גדולה. ב-1492 התמזגו לתוכה יהודים רבים ממגורשי ספרד, וארבע שנים לאחר מכן התחילו רדיפות גם בפורטוגל עצמה. במשך מאות שנים שמרו צאצאי האנוסים של בלמונטה בסתר על מנהגי היהדות, ורק ב-1974, לאחר הדחתו של השליט הפאשיסטי סלזאר יכלו להודיע סוף סוף באופן חופשי על דתם. באותו הזמן איש כבר לא ידע את השפה ומשמעותם של חלק מהמינהגים אבדה. ב-1996 נבנה בבלמונטה בית כנסת חדש ובו הוצב רב במשרה מלאה וכעת מתוכננת הקמת מוזיאון. כיום גרים בבלמונטה 200 יהודים – כמעט 10% מאוכלוסיית העיירה.

עקבות של נוכחות יהודית אפשר למצוא גם בעיירות שכנות. בעיר קוביליה, שבה שכנה אחת הקהילות היהודיות הגדולות בפורטוגל ערב פרוץ הרדיפות, התחיל לאחרונה אחד היקבים לייצר יין כשר. "בשבילי, היהודים הם לא רק חלק מהעבר של פורטוגל, אלא גם ההווה והעתיד," אומר סניור רואי מוריירה, מייסד הפרוייקט. "גדלתי כקתולי, אבל אם להביט בספרי האינקוויזיציה, אפשר שיסתבר שאני נצר למשפחה של אנוסים, יהודים שאולצו להמיר את דתם לנצרות." לא רחוק מבלמונטה, בעמק ציורי, פועל מועדון הגולף "קווינטה דה ביקה אקדמיה דה גולף" ולצידו מסעדה רחבת ידיים ומעוצבת להפליא, הנחשבת לאחת הטובות ביותר באיזור.

מה שאני טוענת הוא, שככל שיהיו יותר עיירות, אליהן תגיע בשורת היהדות, יתגלו עוד אנוסים.

דיברתי עם הצעיר הזה. הוא סיפר לי שבאזור בלמונטה, יש עשרות עיירות שיש בהן ג׳ודריות וניתן למצוא שם אנוסים. הייתה תקופה, שלא הייתה משפחה פורטוגזית נוצרית רגילה, שלא היו בה יהודים. התופעה הזאת הייתה כל כך שכיחה שבעבר נחשב עבור קתולי לכבוד רב, שהוא יכול היה לומר, שהוא נוצרי טהור, ללא דם יהודי במשפחתו. בפורטוגל היו כל כך הרבה אנוסים, שאם יעשו היום סיור בכל העיירות, בוודאי ימצאו עוד אלפי יהודים שירצו לחזור לכור מחצבתם. זהו רק עניין של פרסום. ככל שזה יתפרסם יבואו יותר אנוסים.

סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה

ה. תלמוד תורה

תלמוד תורה בו למדו בני סאלי את המקצועות התורניים וכן את הדקדוק העברי ברמה גבוהה מאד. ברחוב אליאנס.

ו.בתי תמחוי ועזרה לזולתחכמי סאלי

בסאלי בה היו הרבה עניים ונזקקים, פעלו שני בתי תמחוי שנתמכו ע״י עשירי הקהילה וכן ע״י שאר בני הקהילה כי כידוע, בסאלי גמילות החסדים הייתה בולטת מאד, כפי שיצוין לקמן.

ז.חכרת ״מלביש ערומים"

חברה שאנשיה דאגו למלבושי העניים. נוסדה ע״י רבי אברהם יצחק אמויאל.

ח. חכרת ״שומרי שבת״("מגן דוד״)

חבורה שהוקמה ביוזמת חנניה דהאן ז״ל.

חבורה זו שמרה על מסורת שירת הבקשות הנהוגה בקרב יהודי מרוקו, כאשר בשבתות שמפרשת בראשית ועד פרשת זכור קמים בליל שבת לאחר חצות הלילה לשירת הבקשות על פי ספר ״שיר ידידות״ בראש חברת הבקשות ״מגן דוד״ עמד רבי רפאל כהן ואיתו הפייטנים מסעוד לוי ומתתיהו הכהן.

לכבוד החבורה נכתב שיר על ידי חנניה דהאן ז"ל

 

" שירו אחי שיר בל ישבת לכבוד חברת חנניה "

שיר שכתב חנניה דהאן לכבוד חבורת פייטנים והמשוררים בסאלי

 

חצות ליל שבת יקומו / בקול ערב שיר ירימו

לא יבושו ולא יכלמו / מענגי יום השבת

 

נעים קולם בדמי ליל / מצהלות גיבורי חיל

ויזכור עקדת האיל / לכל שומרי יום השבת

 

נאספים בהמון רב / לשועתם אלי תקרב

פצח פיהן לך יערב / משמחי יום השבת

 

יזרח עליהם אורך / כי באו תחת צלך

להם קראת בניך / ממרומי יום השבת

 

הארך ימיהם ושנותם / ובטוב כלכל מחיתם

ישמחו בראות נשמתם / יתירה ביום השבת

 

דוד צח דגול מרכבה / יצחק לניבו הקשיבה

נעימות קולו הטיבה / ישיר לך ביום השבת

 

הנה מה טוב ומה נעים / שבת אברהם בן רעים

שיריו יהיו נשמעים / ביום קודש ביום השבת

 

את קול רפאל קבל נא / ועם מתתיה ברנה

החזר להם הכהונה / קורבן מועד ביום השבת

 

נאה והדור מראהו / חכם ונעים שמרהו

חנון מצרה פדהו / ותשמרהו כבבת

 

חי זך קים בעזרתם / תן שכר טוב לפעולתם

יזכו לראות גאולתם / ולעולם שכולו שבת

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

אוקטובר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר