ארכיון יומי: 7 באפריל 2013


המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'

רבי אברהם בן רבי שאול אבן דנאן – כיהן בדיינות בפאס, וחתום על כמה פסקי דין עם חכמי העיר. תיארו אותו כ " האשל הגדול אשר ברמה כל רז לא אניס ליה וכל תעלומה, הרב המובהק סיני ועוקר הרים הדיין ומצויין.

רבי יעקב אבן צור – כיהן כדיין, חיבר פסקי דין וחידושים על הש"ס שעודם בכתב יד.

רבי אברהם בן עלאל – כיהן בדיינות בפאס, חתום על כמה פסקי דין עם חכמי העיר.

רבי יעקב אבן מלכא – כיהן כדיין בפאס, ואחר כך עבר לןתיטואן וכיהם שם כאב בית דין. השאיר אחריו חידושים ותשובות שחלקם נדפסו בספר " נר המערבי ", ירושלים תרצ"א. זכה לזקנה נופלגת ונפטר בשנת התקל"א – 1771.

רבי סעדיה אפלאלו בן רבי מימון – כיהן בדיינות בפאס, וחתום עם בית דינו של רבי יהודה בן עטר על כמה פסקי דין.

בשנת התס"א – 1701, הטילו השלטונות מס כבד על יהודי מרוקו בכלל, ועל יהודי פאס בפרט, והרבה מיהודי פאס נאלצו לעזוב את העיר בגלל כובד המסים. גם רבי יהודה נאלץ לנדוד והגיע לעיר מכנאס, שם התקבל בכבוד גדול על ידי כל תלמידים החכמים שבעיר, ובמיוחד על ידי רבניה, רבי משה ואחיו רבי חביב טולידאנו, ואף ישב עמהם בבית הדין.

למרות שלחץ המסים מצד השלטונות נמשך, החליט רבי יהודה לחזור לעיר פאס ולרעות את צאון מאעיתו, מה גם שמרבית הנשארים היו יהודים עניים שלא הייתה להם אפשרות לעזוב את העיר. בשנת התס"ד לא נמצאו מרבני העיר, בפאס, רק רבי יהודה ורבי שמואל הצרפתי. 

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

רבי אברהם בן רבי שאול אבן דנאן – כיהן בדיינות בפאס, וחתום על כמה פסקי דין עם חכמי העיר. תיארו אותו כ " האשל הגדול אשר ברמה כל רז לא אניס ליה וכל תעלומה, הרב המובהק סיני ועוקר הרים הדיין ומצויין. 

מתקן תקנות.

תמיד היו עיניו של רבי יהודה פקוחות על אורחות החיים של בני עירו, דרכי מסחרם והתנהגותם. כל דבר שנראה בעיניו כאינו מדרכי הצדק והיושר, או דבר שעלול לגרום עוול לחלק מבני הקהילה, או דבר החורג מדרכי הצניעות והמוסר, עמד רבי יהודה וסתם פרצות אלה על ידי תקנות.

בידנו כמה מתקנותיו בעניינים שונים. להלן נזכיר חלק מתקנות אלה, ומהם ניתן ללמוד על מצב הקהילה, אורחות חייה ודרכי הנהגתו של רבי יהודה.

מסים.

עם התגברות לחץ המסים וההיטלים מטעם השלטונות על הקהילה היהודית בפאס נטו כמה מראשי הקהל והעשירים לפרוק מעליהם מקצת העול על ידי שניסו להשתמט מלשלם את המס שהטילה עליהם הקהילה – בעזרת ידידיהם הגויים והשרים.

אחרים ניסו להקל מעליהם עול המס במקצת על ידי חלוקתו בין התושבים שלא על פי הערכה, דבר שפגע במעמד הבינוני והעניים. ההערכה הייתה נעשית על ידי שמונה עשר אנשים שנבחרו לשם כך, והם היו מעריכים רכושו של כל אחד, והיו קובעים לכל אחד המס שעליו לשלם. לנישום הייתה הזכות לערער על הערכתם על ידי הצהרה בשבועה על ערך רכושם.

והייתה גם דרך שלישית : משרתי הקטדש היו פטורים מלשלם כל מס – כדי לעודד לומדי תורה ולעזור להם להתקיים בכבוד ולעסוק בתורה מתוך יישוב הדעת. בין משרתי הקודש נמנים תלמידי חכמים, שוחטים, סופרים – סופרי בית הדין, סופרי שטרות וסופרי סת"ם, שליחי ציבור ושמשי בתי הכנסת.

מכובד המסים נטו כמה מעשירי הקהילה וראשיה לחייב גם משרתי הקודש במסים.

כל אלה שעלולים היו ליפגע מן הסדרים החדשים בגביית המסים, לא היה להם למי לפנות לעזרה אלא לרבי יהודה. ורבי יהודה לא נח ולא שקט עד שתיקן תקנה מחייבת, שבה קבע כח כל יהודי צריך לשלם חלקו במס כפי שנקבע על ידי הקהילה, על פי הערכה מדוייקת של רכושו.

אסור ליהודי לבקש עזרה וחסות מהגויים ומהשרים כדי להשתמט מתשלום המס, אין לחייב אף אחד ממשרתי הקודש לשלם מס.

וכה ניסח את דבריו :

בראותנו רוב התלאות החולפות ובאות על אנשי גאולתינו קהל פאס יע"א ( יבנה עירו אמן, יגן עליה אלוהים ובדומה ). בכל יום הב הב, כסף וזהב, וכלתה הפרוטה מן הכיס ורוב בעלי הבתים מתמוטטים ויורדים מנכסיהם וידל ישראל עד מאוד….

אשר על כן בהקהל לפנינו כל ראשי הקהל יצ"ו ( ישמרם צורם וינטרם ) ויספרו לנו הקורות אותם בענייני המס, נכנסו דבריהם באוזנינו אנחנו בית הדין חתומים, וראינו לתקן תקנה ישרה, וקודם כל דבר גזרנו שכל הקהל הדרים פה פאס, כל הנקרא בשם עברי, יטה שכמו לסבול בעול צבור כקטון כגדול כל אחד לפי כוחו והונו ולפי ממונו.

ואין לשום בן ברית לישען על שום מכז"ן ( שלטונות ) ולא על שום ענאיי"א ( חסות ) כלל. וכל מי שירצה לפרוש מהציבור הרי הוא מובדל מקהל הגולה.

גם ביום ג' שעבר כיוון שנתקבצו הבינוניים והעניים בצעקה גדולה ומרה ונתוודעו כולם ובאו לקבול לפני העול הגדול הזה, אז תכף ומיד הלכתי עמהם ללכת את הקבל…שלעולם לא יגבה המס בדרך פיסקא כי אם בפנקס ההערכה כנהוג משנים קדמוניות.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

 

בעזרת השם

אל מעי"ן העד"ן

הרב מאיר אלעזר עטיה

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

אל מעין העדן

שער שני

גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם

כאן יספר מנסיו ונפלאותיו של הצדיק לאחר פטירתו מפי עדי ראיה ובפרט מפי בני קהלת יהודי ווזאן

בפתח שירשור זה על הצדיק הנערץ עלי ביותר, מבלי חלילה לגרוע מגדולתם של האחרים.אנו נהגנו שנים רבות וכן בהילולה לפני העלייה לארץ לעשות את ההילולה של הצדיק מדי שנה. זה ארך ימים רבים, כאשר היה לנו חדר קבוע למשפחתנו.

זו הייתה חוויה בלתי נשכחת משום החופש שניתן לנו הילדים להתרוצץ ולהינות ממטעמי אמי שתחיה. אך גם נס קרה לנו שם, ואני חזיתיו בעיניי.

את סיפור הנס אביא מאוחר יותר.

זכותו תגן עלינו ועליכם ועל כל עם ישראל באשר הוא.

אלי פילו

סגולת ההשתטחות על קברי הצדיקים

מספרת לנו התורה הקדושה על המרגלים אשר שלח משה לתור את הארץ. לפני כניסתם לארץ ישראל כאשר הגיעו לחברון, כלב בן יפונה הוא לבדו מתוך שנים עשר המרגלים נכנם למערת המכפלה כדי להשתטח על קברי האבות הקדושים ולהתפלל שלא יושפע מעצות הרעות של המרגלים, ולדבר סרה על הארץ הקדושה. את זה לומדת הגמרא מהפסוק האומר: ויעלו בנגב ״ויבא״ עד חברון. שואלת הגמרא היה צריך הפסוק לומר ״ויבואו״ בלשון רבים ומדוע נאמר בלשון יחיד? אמר רבא: מלמד שפרש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המתלים.

ומעירים שיהושע בן נון מדוע לא הלן להשתטח? ומשיבים כי כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר ״ויקרא משה להושע בן נון יהושע״. כוונתו לומר, יה יושעך מעצת מרגלים. והוא שנאמר: ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו, לומר שכלב שינה את דעתו במשך הזמן ע״י התפילה על קברי האבות ואילו יהושע מתחילה כך היה בדעתו שלא לשמוע לעצת המרגלים.

כ״כ הגמרא במסכת תענית (ט״ז ע״א) שואלת: למה יוצאין ביום התענית לבית הקברות? עונה הגמרא שני טעמים לדבר, ואחד מהם, כדי שיבקשו עלינו המתים רחמים.

ואומר הר״ן: שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם, כי התפלה במקום ההוא תהיה רצויה ביותר, להימצא שם גופות אשר כבר חל עליהם השפע האלקי, כי הצדיקים עצמם בחייהם כמו המקדש המקודש המשמשים בעצמם מעון לשכינה. לא בחייהם בלבד, אלא גם אחרי מותם מקומות קברותיהן ראויים להימצא השפע שם, כי עצמותיהם אשר כבר היו בחייהם הם כלים לחול עליהם השפע האלקי, עדיין נשאר הם מן המעלה והכבוד. (עד כאן דבריו)

נמצאנו למדים שהתפילה והתחינה על קברי הצדיקים גורמת בשמים להתעוררות של עת רצון והרחמים על החיים. כן כתב רבי חזקיה מדיני בעל ה״שדה חמד״ שהמתים בראותם את החיים שבאים אליהם ומספרים להם צערם חסים הם עליהם ומצטערים בצרתם, כיון שהמתים שוכני עפר אינם ראוים לעונש מחמת צדקותם, מרחם עלינו השם יתברך בזכותם.

מאמרי חז״ל אלו הם נר לרגלם בכל דור ודור של אנשים מבני קהלינו מוקירי הצדיקים, אשר לא מסתפקים רק בשהייה קצרה על קברי הצדיק אלא קבעו לעצמם ישיבה על מצבת הצדיק לזמן ממושך ולמדו שם לעילוי נשמת הצדיק הקבור במקום. ומעוררים זכותו שיעמוד בתפילה להמליץ טוב בעדם ובעד כל אחינו בית ישראל, להקמת שכינתא מעפרא ולקירוב קץ הגאולה. כפי שיסופר לקמן:

סדר ההשתטחות על קברי הצדיקים

פעם ניגש תלמיד לרבו הצדיק הנסתר רבי יוסף דיין זצוק״ל ,, ואמר לו: ״ ילמדנו רבנו סדר ההשתטחות על קברי הצדיקים ", איך יתנהג ומה הלימוד אשר נלמד על קברם״? ענה לו רבי יוסף כאשר תגיע לקבר הצדיק תאמר בזו הלשון: אדוני הקדוש אדוני הקדוש רבי פלוני בן פלוני, זכרונך לברכה, השוכב פה, אני עבדך, שלום עליך, אנא, אני מבקש מהקב״ה ועל ידי כבודך – (פה יפרט את הבקשה שרוצה מהצדיק)״״

אנא אדוני הקדוש רבי פלוני בן פלוני זכרונך לברכה השוכב פה, בעד כל בקשותי, הריני לומד התורות ונותן הצדקות לעילוי נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה שלך בל״נ. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הריני לומד התורות ונותן הצדקות יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך השם צורי וגואלי, ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. (כופל הפסוק פעמיים).

קיום ההילולה באשגֵ'ן אחרי פטירת הצדיק ר׳ עמרם 

הילולת התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי ע״ה, מתקיימת מדי שנה ושנה ביום ל״ג בעומר ונקבעה כמסורת יהודית עם הפסקת מיתתם של 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא.תאריך זה מצוין כיום הילולא של רבי שמעון בר־יוחאי זיע״א במירון ושל כל התנאים, וביום ל״ג בעומר המוני בית ישראל פוקדים את קברותיהם של כל הצדיקים האחרים. כן היה נהוג גם בתפוצותיה של גלות יהודי המזרח וצפון אפריקה. ציון קברו של הצדיק רבי עמרם בן דיוואן לא מזוהה ע״י מצבה או בנין אלא כערימת אבנים מתחת לעץ הזית העתיק יומין כפי שספרנו לעיל.

מר חאליווא סיפר שבמקום הקדוש שמסביב לקבר הצדיק נכחו עשרות אלפים חוגגים שבאו מכל רחבי מרוקו, ממרקש ומדמנאת בדרום, מאוגידה, מאלזיריה ומאלקאסר במרוקו הספרדי ־ כולם היו נוהרים בהמוניהם, ואלפים שבאו במאות כלי רכב היו נראים בחניתם בתלמים בשדות ובחורשות, אחרים היו עושים דרכם לאיטם בכבישים המפותלים: ברחבת בית הקברות, בפרדסים שבסביבה ובכל האופק הוקמו מאות אוהלים של החוגגים הנותנים מחסה אוכל ומשקה לכל דיכפין וזאת נוסף למבנים שהוקמו על מנת לקלוט חוגגים נוספים שהגיעו מרחוק. ועדת ההילולות חגיגות של המקום העמידה בנינים אלה לרשות הצבור שהזמין חדרים למפרע תמורת חשלום סימלי.

בשנה הזו נערכה ההילולא במוצאי שבת, וכמו בכל שנה, גם השנה נערכה קבלת פנים מכובדת כיאה לנכבדים ולשלטונות הצבא, אשר מתוך יחם הערכה וכבוד באו למקום. נערך מסדר צבאי צרפתי שבסיומו נורו זקוקי דינור שעלו לגובה רב. מתוך המהומה החגיגית נראה עץ הזית ירוק שמתחתיו נמצא קברו של הצדיק במלוא הדרו כשהלהבה נושקת את ענפיו המרובים.

מספר אנשים עובדי האתר הקדוש, מזהים עצמם שהם שלוחיו ומשרתיו של הצדיק, ומותר להם לדרוך כשהם יחפים על האבנים שמסביב לקבר הצדיק, כל האבנים היו חמות ומפוייחות מרוב עשן הנרות נזרקו בכמויות עצומות, במרחק מה ישבו אנשים בחצי גורן, לומדים זוהר ומשנה וקוראים תהלים לאור הנרות. או לאורם של פנסי תאורה חלשים, ראש הועד מר אליהו אלחדד מלווה ברב הראשי עשו דרכם לאוהל בו מקבלים פני הנכבדים, זהו אוהל ענקי מסודר לקבלת הפנים על שטיחים וכריות משי בישיבה מזרחית, הראשונים שהתקבלו ראש העיר ופמלייתו, המפקד הצבאי האזורי. את האורחים הנכבדים השונים קידם רב העיר, עם ראש הקהילה מר אלחדד ויו"ר ועד של המקומות הקדושים.

בגמר הטקם הצבאי והשמעת ההימנון, הנעימה תזמורת אנדלוסית שירים לנכבדים, שזכו לכיבוד של שתיית תה ועוגות מכל הסוגים והטעמים, סגל הנכבדים ישבו באוהל המיועד להם, ומלבדם היו גם לא מעטים מאנשי המלוכה שראו לעצמם כבוד להגיע למקום ההילולא, יש לציין שכל הכיבוד וקבלת פני הנכבדים והאורחים נעשו ע״י מר ומרת אלחדד אלי הי״ו. לאחר לגימת כוס התה וטעימה מהכיבוד התפזרו כולם לא לפני שהודו על הזמנתם, נשיא הקהילה פנה אף הוא לנכבדים על השתתפותם המפוארת בקבלת הפנים האזרחית והצבאית. והכל נערך בסדר מופתי.

ראיתי גורמים המנצלים את החגיגות לתועלתם האישית כמו ״היחפנים״ הדורכים על האבנים הלוהטות שכאילו הם משרתי הצדיק אשר בכחם להתפלל ולברך את המעריצים שבאו למקום לשפוך ליבם ולבקש מהצדיק שיתפלל עבורם.

הבנתי שלטענת כל הבאים יש צד חיובי גדול בכל החגיגות : האלה, וזה ההכנסות המסייעות לועדת החגיגות לקייםהחגיגות על כל ההוצאות הכרוכות בהן, הניגבות מאגרת הכניסה לשטח.

ועד הרבנים הורה לכל אלו שנוהגים לפגוע בקדושת המקום, להשתדל לשמור על כבוד המקום ולהתנהג כמקובל וכראוי למקומות קדושים.

רבי ש.משאש ז"ל-אורה של ירושלים

אורה של ירושלים

פרקים מסכת חייו המופלאים של שר התורה והיראה

מרן הרב שלום משאש זצוק"ל

רבה הראשי וראב"ד ירושלים עיה"ק ת"ו

הכל שוחטין

אצל הגאון רבי אהרון בן חסין למד רבנו את תורת השחיטה ובגיל 15 קיבל סמיכה. היה בקי גדול בתורת הספרות והשחיטה, מידי פעם היה מזמינו רבי יצחק סבאג שיבוא לבחון את תלמידי ישיבתו, בחינותיו היו על דרך החקירה כגון מדוע לא תירצה הגמרא אחרת וכדו', כתב את הספר מטה אהרון, לאחר כמה שנים נתמנה לרבה של מוגאדור הסמוכה לעיר קזאבלנקא. רבי אהרון היה נין לגדול משוררי מרוקו בכל הזמנים הגאון רבי דוד בן חסין שחי בין השנים 1730-1792. באותם הימים ראה רבנו שחכם פלוני אסר עוף לאישה, רבנו שדעתו היתה להכשיר את העוף אמר לאותה האישה לא בפני החכם שהעוף כשר, האשה שלא ידעה את נפשה שמה פניה ללכת לרבי יהושע בירדוגו האב״ד ואכן רבי יהושע הכשיר את העוף. לאחר מכן נודעו הדברים לאותו חכם, ומאז התבייש אותו חכם מרבנו, עקב גילו הצעיר שהעמידו על טעות, ואז קבל רבנו על עצמו שכדי שלא לבייש, ימנע מלהסתכל כשלא שואלים אותו, עד שיגדל ויהי גבר.

ענבי הגפן בענבי הגפן

כשהגיע לפרקו בגיל שבע עשרה, נשא לאשה את הרבנית הדגולה ג׳אמילה תבדל לחיים טובים וארוכים אמן, בתו של החכם השלם רבי משה אלכריף ומרת רחל זצ״ל, ונינת הגאון רבי בנימין אלכריף תלמידו של המלאך רבי רפאל בירדוגו וחתנו של המשורר הגדול הגאון רבי דוד בן חסין זצ״ל ומחבר הספר הנפלא ״גבול בנימין״, (הרבנית היתה אז בת 12). ואכן שמחה גדולה היתה לכל יושבי העיר ביודעם שאלו הנישואין הם ענבי הגפן בענבי הגפן.

בתוך ימי חופתו עמדו ראב״ד מקנס הגאונים רבי יעקב טולידאנו והגאון רבי יהושע בירדוגו זצ״ל וסמכוהו בסמיכת חכמים, וברכוהו שבעתיד יאיר עיניהם של ישראל, ומאז נקרא בשם רבי שלום על אף גילו הצעיר. ואכן זכו שברכתם התגשמה. ואכן זכה רבנו לאשת חיל על כל המשתמע, וכמו שאחדל אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו, ואכן היא שסייעתו עד יומו האחרון במסירות נפלאה לעלות ולהתעלות אל פסגת העולם שאליה הצליח להגיע, עמדה לצדו וחשבה כל הזמן איך לעזור לו, ונשאה עמו בעול הרבצת התורה לעדרים, חינוך ילדי ישראל, ולענות לשואלים דבר זו הלכה, קרוב ל ־ 80 שנה, ובהכנסת האורחים הרבים שהיו באים להתייעץ עימו, וכמאמר החכם ׳לכל איש גדול יש מאחוריו אשה גדולה׳. את כל עניני הבית נטלה אותם על שכמה, כדי שיהיה הוא פנוי אך ורק לעניני תורה וקדושה, מדת הסתפקותה במועט במשך השנים הראשונות בפרט, וגם לאחר שהמשפחה גדלה וההוצאות גדלו עם המשפחה, היא ההצלחה של רבנו, הופעתו המסודרת והנקיה שהיתה לסמל איך ת״ח צריך להיות מסודר ונקי, נזקפת המון לזכותה. וכותב רבנו בשבח אשתו ־ שהיתה מביאה לחמה ממקומות הרחוקים מן הדעת לגמרי. (וחם השמש/ט)

סמוך על שולחן אביו

לאחר נישואיו, המשיך רבנו להתמיד בישיבתו של רבי יצחק סבאג עוד חמש שנים, כשאביו סומכו על שולחנו ונוטל עליו את כל עול פרנסתו, וזה כתוצאה שראהו אביו לומד בהתמדה רבה, ומתוך כך הבין שאדם גדול צומח בתוך ביתו, לכך סייע לו בכל עניני הפרנסה, כולל דיור ־ שנתן לו חדר בביתו שידור שם לאחר נשואיו. בזכותו היה מסוגל רבנו לשקוע כולו ביגיעת התורה בלא שום היסח הדעת, ובלי שיהיה לו שום שיח ושיג בענינים אחרים לילות כימים שנה אחרי שנה, עד שהפך להיות בקי וחריף בתחומים רבים מתורתינו הקדושה. וזכר לו רבנו לאביו, את אשר היטיב והתחסד עימו בשנים הללו, שהיו אולי השנים המאושרות ביותר בחייו, כשהוא מתענג על חמדת התורה ועושה חיל, וכשהוציא את ספרו ׳מזרת שמש׳ מבטא שם בהקדמתו את רגשי הכרת הטובה שרוחש לאביו.

לאחר נישואיו החל בלימוד הגמרא עד ההלכה למעשה בהלכות יורה דעה, תוך שהוא עומל לתרגם הדברים למעשה, ולהבין דבר מתוך דבר, למציאות הקיימת

בזמננו, בדרך העיון המקורית לימוד גמ׳ ומפרשים עד ללימוד ההלכה. (מעניין מאוד שגם רבי יוסף קארו וגם הרמ״א, שניהם כיונו לדיעה אחת, לכתוב ולפרסם בראשונה את ביאורם על הטור בעניני יורה דעה! כנראה ששניהם הבינו שנושאים אלו נצרכים מאוד לעיצוב הלמדנות של הלומדים! ורבנו צעד בדרכם, והחל את העיון בנושאים אלו שהם יהוו לו בסיס להמשך בכל תחומי ההלכה והפסיקה.)

בין החברותות שקבע איתם לימוד רבנו באותו הזמן, היה הגאון רבי משה ויזגאן זצ"ל שהיה חברותא של במשך עשרים שנה, אשר לימים נתמנה לאב״ד בעיר הגדולה מראקש, וכותב רבי משה (הודפס במכתבי תהילה, שבראש תבואות שמש חחו״מ) מי כמוני יודע את חשקו והתמדתו של רבי שלום, שעם כל הטרדות הכרוכות בהנהלת התלמוד תורה, היה לומד על חשבון הזמן המיועד לאכילתו ובלילות לראש אשמורות. (הלימוד שלמדו יחד, היה גם בעניני הדיינות, ושניהם הוסמכו לדיינות באותו היום. רבנו רחש לו הערכה רבה, ומינה אותו ל׳בוחן׳ התלמוד תורה, וכשנתמנה רבנו לדיין בקזבלנקא והיתה לו סמכות למנות דיינים המליץ עליו שראוי הוא לכהן כדיין במראקש, ובשנים בהן היו רבנו ורבי משה גרים בירושלים, והיה אמור רבנו לטוס לבניו לחו״ל, היה נוסע קודם לרבי משה להיפרד ממנו כפי שנפרדים מידיד טוב, וגם לקבל ממנו ברכת הדרך. דרך אגב: רואים את ענותנותו של רבנו, ממה שלא שכח את ימי הידידות כחברים, אלא אדרבה נעשה כמי ששכח שהוא במשרה רוממה של ראב״ד ירושלים. (וכמים הפנים אל הפנים: כשהיה רבי משה מברך בזמן ההבדלה את ילדיו ונכדיו היה מקדים לברך את רבנו קודם לנכדיו.)

וכן מוצאים אנו את ידיד נעוריו רבי שלמה טולידאנו זצ״ל. (אביהם של ראשי ישיבת אור ברוך הגאונים רבי גבריאל ורבי מיכאל שליט׳׳א, ומחבר הספר ׳ויקהל שלמה׳) שלימים היה דרשן גדול בעי״ת בני ברק יע׳׳א, שהיה החברותא של רבנו בשנים האלו בשעות אחר הצהריים, ולמדו בצוותא את כל יורה דעה, והלימוד של אותם השנים היה הבסיס לספרו ׳מזרח שמש׳. וגם הוא כותב (שם) במכתב תודה ששלח לרבנו, על ששלח לו את ספריו ״ובפתחי את ספריך אורו עיני, ותיכף נזכרתי בימי הצעירות, וחבל על דאבדין ולא משתכחין״.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אפריל 2013
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר