ארכיון יומי: 27 באפריל 2013


הד'ימים – בני חסות – בת – יאור

הד'ימים – בני חסות

יהודים ונוצרים בצל האסלאם

בת יאור

בת יאור ילידת מצרים היושבת זה שנים רבות בשוויץ, מוכרת לקורא העברי מספרה " יהודי מצרים ", שראה אור בשנת 1974. היא מרבה לפרסם מאמרים על מיעוטים בלתי מוסלמיים בעולם המוסלמי.

הספר הנוכחי ראה אור במקורו הצרפתי ב -1980 ובמהדורות מורחבות בהרבה, באנגלית ב – 1985.

מבקרים אירופיים העריכו אותו כ " ספר עיון יחיד במינו בתחומו " התרגום העברי חופף את גירסתו המורחבת של הספר.

הדיימה של ח׳יבר, שקבעה את היחסים בין המנצחים המוסלמים לתושבים המנוצחים, עתידה היתה לשמש דוגמה לחוזים שהעניקו הכובשים המוסלמים לעמים הכבושים בארצות שמחוץ לחצי־האי ערב. מכאן ולהבא ישמש המונח ״ד׳ימה״ להורות על אותם הסכמים בלתי־שווים שהסדירו את היחסים בין הכובשים המוסלמים לאוכ­לוסיות המנוצחות.

הזכרנו פרשיות אלו מחייו של מוחמד מפני שנתנו השראה לגילויי־שכינה קוראניים ולפיכך עיצבו סופית את עיקרי היחסים בין מוסלמים לכופרים לעתיד־לבוא בכל הנוגע לאסטרטגיה המלחמתית (ג׳האד), לזכויות הכיבוש של המוסלמים, לדיני חלוקת השלל ולגורלם של המנוצחים, שאדמותיהם נמסרו לכלל המוסלמים, שהרי לפי המסורת המוסלמית אמר מוחמד בעת המצור על ח׳יבר: ״הארץ לאללה היא ולשליחו״.

הרחבנו מעט את הדיבור על גורל היהודים לפי שממנו התבשר גורלם של כל העמים שנוצחו אחרי־כן על־ידי הערבים. העקרון המנחה הראשון־במעלה של הג׳האד התבטא בכך שתחילה יש להציע לשאינם מוסלמים להתאסלם או להשלים עם עליונותם של המוסלמים, ורק אם יסרבו חובה היא לתקוף אותם עד שיקבלו עליהם את השלטון המוסלמי.

משגבר כוחם של המוסלמים והלך, התפשטה מלחמת־הקודש אל מחוץ לחצי האי־ערב. הג׳האד, שתחילה לא היה אלא פשיטה לשם בז, נעשה מלחמת־כיבוש המתנהלת על־פי תקנון שעיקר מטרתו להעביר את ארצות הכופרים לשלטון האסלאם. יש מקום לשביתות־נשק, אך שלום לא ייתכן בשום־פנים. עובדי־כוכבים (ה״משתפים״) יכלו לבחור בין מיתה להמרת־דת: החיים, חופש הפולחן ושלמות הרכוש הובטחו ליהודים, לנוצרים ולעובדי־האש, וכעבור זמן גם להינדוסים, בתנאים מוגדרים.

הכלל שנקבע בהלכה המוסלמית, שלעובדי־כוכבים, שלא זכו לדת שיש בה התגלות נבואית כיהדות וכנצרות למשל, מציע האסלאם ברירה בין התאסלמות למוות, לא נתקיים הלכה למעשה. בסופו של דבר נמצאה הדרך להכשיר כאהל ד׳ימה את כל העמים שנכבשו על־ידי האסלאם. היו לכך שני טעמים: ראשית, הרצון לשמור על ייחודה של החברה המוסלמית ועל כן לא לעודד התאסלמות המונית ומכל־שכן לא לכפותה: ושנית, לא לפגוע בהכנסות אוצר המדינה ממסים שהוטלו על לא־מוסלמים.

הג׳האד—מלחמת־מצוה

הג׳האד הוא תפיסה כוללת שלפיה עמי תבל נחלקים לשני מחנות שאין לפשר ביניהם: דאר אל־חרב, או ״בית המלחמה״, המקיף אותם חבלים הנתונים לשלטונם של הכופרים, וכנגדו דאר אל־אסלאם, הוא ״בית האסלאם״, ארץ המוסלמים שבה שורר המשפט המוסלמי. הג׳האד הוא מצב־המלחמה הטבעי והמתמיד בין המוסלמים לבין דאר אל־חרב, ואין מלחמה זו יכולה להסתיים אלא בעליונותו המוחלטת של האסלאם בעולם כולו ובשליטתו על הכופרים. במאה הי״ד הצדיק המשפטן המהולל אבן־תיימיה את מצב־המלחמה התמידי בקבעו כי בעלותם של כופרים על אדמות אינה חוקית ולכן על־פי זכות אלוהית הללו מוחזרות למאמינים בדת האמיתית. כך אפוא נעשה הג׳האד האמצעי שהודות לו המוסלמים מקבלים בחזרה את מה שחמסו להם הכופרים שלא־כדין. משמע: ענין לנו במלחמה קדושה וצודקת לפי שהיא מחזירה למוסלמים אדמות ונכסים שמקומם בדאר אל־אסלאם אלא שעדיין דאד אל־חרב מחזיק בהן באיסור. לפיכך כל מעשה מלחמתי בדאר אל־חרב — שאין לו שום זכות־קיום חוקית — יכול להיחשב צודק וכשר ואין לתת בו כל דופי מבחינה מוסרית.

הואיל והג׳האד הוא מלחמת־תמיד, ממילא הוא מוציא כל אפשרות לשלום. עם זאת הוא משאיר פתח לשביתות־נשק זמניות בהתאם לצרכי המצב המדיני. שביתות־נשק אלו, שאסור להאריך בהן למעלה מעשר שנים, רשאי השליט המוסלמי להפסיקן חד־צדדית, אך רק לאחר שיזהיר על כך את האויב תחילה. ולבסוף, הגיהאד קובע תנאים לחוזים עם דאר אל־חרב, אך רק במסגרת מושג זה של שביתת־נשק זמנית.

השתתפות בג׳האד, שחכמי־הדת המוסלמים רואים בה אחד מעיקרי־היסוד של האמונה, נחשבת חובה על כל המאמינים; כל אחד מהם חובה עליו לתרום לה כמיטב יכולתו, בין בגופו, כלומר בעבודת־הצבא, בין בממונו, ובין בדברים שבעל־פה ובכתב. חכמי־המשפט המוסלמים ייסדו את זכויות הכיבוש על מנהגו של מוחמד עם היהודים בחצי־האי הערבי. הללו, כאמור, גורשו או נטבחו, נשיהם וילדיהם נמכרו לעבדות, וכל נכסיהם חולקו בין המוסלמים. יחס זה נעשה דגם ואמת־מידה שכוחם יפה לגבי כל המנוצחים (נוצרים, עובדי־האש וכן'). ועם זאת, כמו שחס מוחמד על יהודי ח׳יבר שהכירו בריבונותו כך כרתו הכובשים הערבים הסכמי ״סובלנות״ עם כל שאר העמים שקיבלו את עול שלטונם. מעמד הד׳ימי, שהוא פועל־יוצא בלתי־אמצעי מן הג׳האד, קשור באותו חוזה עצמו, המשעה את הזכויות התחיליות של הכובש על המחזיקים בדתות־הייחוד תמורת תשלום מס כגון זה שהסכימו היהודים לשלם לנביא בח׳יבר. שרירות־לבה של ההיסטוריה, או ההשגחה העליונה, הן אפוא שבחרו בכמה שבטים יהודיים נידחים בקצווי ערב ועשאום סמל לגורל המזומן לממלכות האדירות של ביזנץ והסאסאנים ולהמון גויי אפריקה, אסיה ואירופה, שבמרוצת אלף שנים של התפשטות וטיפוח נכנעו לסיפו של האסלאם המנצח. האידיאולוגיה של הג׳האד קשרה את גורל היהודים לגורלם של כל באי־עולם, וגורלם של יהודי ערב הוא שפקד הרבה שבטים, עמים ולאומים זולתם, אספקלריה מבשירת־רעה לשיעבוד ההיסטורי של חלק גדול מכלל האנושות.

הערים של ממלכות הביזנטים והסאסאנים, שתש כוחן לאחר מחצית־המאה של מלחמות ומאבקים מבית, נכנעו לצבאות הפולשים הערבים. עם האוכלוסיה הנוצרית והזורואסטרית נחתמו חוזים שונים שטיבם נקבע על־פי דרך השגתו של הנצחון המוסלמי: כניעה, מלחמה, או ברית. בשני המקרים הראשונים אפשר היה להמית את החרבי שאחז בנשק ונלחם על נפשו או לעשותו עבד, לפדותו, להחליפו או להוציאו לחפשי, ואת אשתו וילדיו אפשר היה לקחת לעבדים ולשפחות — לפי התקדים של המנהג שנהגו עם יהודי חצי־האי הערבי. 

אולם אם קיבלו עליהם החרבּים את עול השלטון המוסלמי, בדומה ליהודי ח׳יבר, או־אז נתרצו הכובשים וכיבדו את חייהם, דתם ורכושם על־פי תנאי החוזה (ד׳ימה) שהיה מחייב את שני הצדדים. בינתיים המשיכו צבאות המוסלמים במסע־כיבושיהם, ואת ערפם ביצרו על־ידי שהושיבו חילות־מצב ומתיישבים מחצי־האי בשטחים המסופחים. בד׳ימה שניתנה לחירה שבעיראק בשנת 633 הוכנס סעיף מיוחד שעניינו בעקרון ההבדל בלבוש בין מוסלמים לשאינם מוסלמים.

ב־640 גירש הח׳ליף עומר אבן אל־ח׳טאב את היהודים והנוצרים מחג׳אז בהסתמך על הד׳ימה של ח׳יבר: ״הארץ נחלה לאללה ולשליחו: רשאי שליח־אללה להפר את בריתו אם כך יחפוץ״. יש אומרים שהסתמך גם על עצתו של הנביא: ״לא תישארנה שתי דתות בכפיפה אחת בחצי־האי הערבי״.

ההיסטוריון הערבי אל־ואקדי, בן המאה הט', מוסר מעשה זה המיוחס לאחד מנכבדי מדינה, שביקר בחצי־האי ערב לאחר פעולות־האיבה בין מוחמד ליהודים:

כשהיינו במדינה והיכנו הרעב הולכים היינו לח׳יבר, ופעמים הולכים היינו לפָדך ותֵיְמה. התושבים היהודים תמיד היו להם פירות ומים בשפע… כל זה היה לפני עליית האסלאם. כאשר בא הנביא למדינה וכבש את ח׳יבר אמרתי לחברי: ״הנלך לח׳יבר כי היכנו הרעב?״ וישיבו: ״ שונו פני הארץ כי עתה, כמוסלמים, פוגשים אנו בעם הרוחשים איבה לאסלאם, ואילו לשעבר לא היתה לנו דת כלל ״. אולם הרעב ייסרנו ונלך אל ח׳יבר ושם מצאנו כי התחלפו בעלי האדמה והתמרים, כי בעלי־הקרקעות היהודים העשירים נהרגו והנשארים היו עניים החיים על עמל־כפיהם.

الجهاد والكراهية يهودي-ג'יהאד ושנאת יהודים-מתיאס קונצל. על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.

ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.

גהאד ושנאת היהודים

בספרי משנת 2000 על מלחמת קוסובו התרחקתי במכוון מעיסוק באיסלאמיזם ובג׳יהאד – משום שכמחבר ששורשיו בשמאל הפוליטי ביקשתי להימנע במידת האפשר ממונחים שעלולים לשאת השתמעות גזענית. בתאריך 11 בספטמבר 2001, אסטרטגיית ההימנעות שלי התמוטטה יחד עם מגדלי התאומים. עתה ביקשתי לדעת דבר אחד: למה? הספרייה של אוניברסיטת המבורג מצטיינת במיוחד במדע המדינה, וכך, כבר בסוף השבוע שלאחר 11 בספטמבר נערמו על שולחני ספרי מחקר בתחומים שעד אז היו רחוקים ממני: שורשי האיסלאמיזם והאחים המוסלמים, וקשריהם לנציונל־סוציאליזם, ואל־קאעידה, וחיזבאללה וחמאס. בתום שנה של מחקר, או ליתר דיוק בתום שנה של צלילה אל תוך עולם שהיה לי עד אז זר ומוזר לחלוטין, פרסמתי את הספר הזה.

רוב חבריי לדעה עד אז, אנשי השמאל, סילקו אותי עתה מעולמם – עולם שקיבל את 11 בספטמבר בשמחה־לאיד בלתי מוסתרת, או פירש את האירוע בתוך מסגרת חשיבה ״אנטי־אימפריאליסטית״, שבה ארצות הברית המרושעת עומדת מן העבר האחד, ומולה ניצבת פעולת התנגדות מובנת, אם גם מוטעית. בהתאם לכך, המבוא שלי משנת 2002, שקטעים ממנו כלולים במבוא זה, נשא אופי מתריס משהו.

אלא שספרי, המסביר את הטרור האיסלאמי כתוצר של חשיבה אשלייתית יותר מאשר של מדיניות החוץ האמריקנית, עורר תגובה ראשונית עוינת גם מקהל הקוראים הגרמני הרחב. הספר תואר כ״תעמולה פוליטית״, אם לצטט דוגמה אחת מתחנת רדיו ציבורית מובילה בגרמניה, ״דויטשלנדפונק״. ספרי, נאמר שם, ״נשרך בשובלם של שמרנים קיצונים מסוגו של סמואל הנטינגטוך, ומחברו כנראה ״המיר את הידע ברעיונות שבאוזניהם של אנשי בוש ושל מתרצי המדיניות הישראלית העכשווית יישמעו כמוסיקה״. עם זאת, מבקריי לא הצביעו על טעות כלשהי בעובדות או בדרך ההיסק. ראשון המומחים בתחום זה שהגנו על ספרי בפומבי והמליצו עליו היה דווקא מוסלמי: איש מדע המדינה יליד סוריה בסאם טיבי.

בחלקים אחרים של העולם, ובפרט בארצות הברית, היסטוריונים וחוקרי אנטישמיות התעניינו בספר הרבה יותר. הוזמנתי להרצות באוניברסיטת ייל, באוניברסיטת בראון(פרובידנס, רוד איילנד) ובאוניברסיטה של מדינת פנסילבניה. הספר נידון בכתבי עת ובהם ה׳ניו ריפבליק׳ ו׳טלוס׳. בשנת 2004 הייתי חוקר מן החוץ במרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון באוניברסיטה העברית בירושלים, והרציתי בישראל. דרך העקיפין הזאת ברחבי העולם היא שהובילה, לבסוף, להישמעותם של הדים חיוביים יותר לספרי גם בגרמניה. זה המקום אפוא להודות לידידיי ולעמיתי, הרבים בארצות הברית ובישראל, שתמכו בי ועודדוני בדרכים רבות, ובייחוד לעומר ברטוב, לפיליס צ׳סלר, ליואל פישמן, למנפרד גרסטנפלד, לדניאל גולדהגן, לג׳פרי הרף, לג׳ודית ג׳ייקובסון, לדורי לאוב, לאנדריי מרקוביץ, לאלדד פרדו, למרטי פרץ, לגיון רוזנטל, לצ׳רלס סמול ולרוברט ויסטריך. תודה מיוחדת לצור ארליך, שיזם את הבאת הספר לדפוס בעברית ותרגם אותו בתשומת לב רבה. עבודתנו המשותפת הסבה לי הנאה גדולה.

הספר תורגם לעברית מהמהדורה האנגלית שהופיעה בשנת 2007, ושכללה תוספות אחדות שהתייחסו למחקרים שפורסמו לאחר הופעת הספר בגרמניה בשנת 2002. למרבה הצער, חמש שנים אלו אוששו את התחזית הפסימית שערכתי בעת כתיבת הספר בגרמנית. באחרית הדבר לספר אני עוסק בכמה מההיבטים של המצב הנוכחי.

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

מבואמיהו מוחמד - נביא או מייסד תנועה לוחמת

במשך אלפי שנים חיו בני השבטים היהודים בשכנות טובה עם שבטי המדבר בחצי האי ערב, ללא מלחמות וללא שפיכות דמים. הס חיו עמם בשלום ובשיתוף פעולה מלא בכל תחומי החיים.

שבטים רבים מבני העם היהודי התיישבו בחבל חיג׳אז והקימו את העיר יתר׳ב וישובים גדולים אחרים בסביבתה.

ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי תחילת ההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז. חלקם בדעה שההתיישבות היהודית בחצי האי ערב החלה אחרי יציאת מצרים בדרך אל ארץ ישראל. חלקם טוענים שההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז החלה בתקופת מלכות דוד ושלמה או מאוחר יותר, אחרי חורבן בית המקדש הראשון.

בתלמוד מוזכר שאחרי חורבן בית המקדש או בתקופת המצור על ירושלים היגרו כשמונים אלף כוהנים יהודים מהארץ לארץ ערב ומשערים שארץ ערב היחידה באותה תקופה היא חבל חיג׳אז בחצי האי ערב.

הגירת היהודים למדבריות חיג׳אז הפריחה את המדבר בחקלאות עשירה, בתעשייה ענפה ומעל לכל קידמה את התרבות, את הספרות ואת השירה.

מקרב המתיישבים היהודים קמו הוגי דעות, רבנים וחכמים וסופרים גדולים כרבי שלמה כהן בן הדיה.

היהודים עסקו במסחר ער ומפותח עם מדינות שכנות כמו סוריה, עיראק, תימן ואתיופיה. היצוא של שבטי היהודים כלל עורות, כלי בית מנחושת ותכשיטים מכסף וזהב.

ישובי היהודים היו בנויים לתלפיות ונראו כמבצרים מוגנים מכל עבר ומוקפים בשדות ירוקים ובגנים שתולי עצי נוי ועצי פרי.

חכמי היהודים פיתחו מערכות השקיה לשדות ולבתים ממעיינות שבסביבה שהיו מהמתקדמות ביותר באותה תקופה.

הקידמה שהפיצו בני השבטים היהודים בכל תחומי החיים העלתה אף את רמת חייהם של שבטי ערב שברובם היו עובדי אלילים.

ההיסטוריון אשאפי מציין, על פי ממצאיו ועל פי מחקריו המקיפים אודות שבטי היהודים בחבל חיג׳אז, ששבטים רבים מקרב עובדי האלילים התגיירו עם חלוף השנים והצטרפו לעם היהודי – עם הספר.

בסמוך לעיר יתר׳ב התגוררו שני שבטים גדולים, שבט אמס ושבט חזרג׳. שבטים אלה היו עובדי אלילים, אולם היו קשורים בלב ובנפש לבני השבטים היהודים, עבדו במחיצתם, כיבדו את תורתם ואפילו חתמו עמם הסכמי הגנה הדדיים.

בני השבטים היהודים היו אהודים ונערצים על כל בני השבטים מקרב עובדי האלילים ושררה ביניהם אחווה ושלום אמיתיים ושיתוף פעולה הדוק ללא משוא פנים.

היהודים ביתר׳ב היו עשירים ובעלי אמצעים ומעל לכל היו ידועים ביושרם כמעסיקים וכרודפי שלום, צדיקים שהתרחקו מחטאים וממעשים תפלים.

בני שבטי ישראל בחבל חיג׳אז היו ידועים כמכניסי אורחים ואהבו לעזור לפשוטי העם ולנחשלים במוצרי מזון ובכסף כמנהג אברהם אבינו.

העיר יתר׳ב הייתה עיר לדוגמא מבחינת מרקם היחסים וחיי האחווה ששררו בין כל שבטיה ללא יריבויות ואפילו ללא ההתגוששויות ומלחמות שהיו חלק מההווי של חיי שבטי ערב לפנים. אולם, לפתע פתאום, השתנו פני הדברים.

הופעת מוחמד

מוחמד ותומכיו הגיעו בשנת 622 ליתר׳ב כמהגרים חדשים לאחר שגורשו ממכה ומטאיף באשמת חתרנות תחת אושיות המשטרים הקיימים.

העיר יתר׳ב רחוקה ממכה ומטאיף מרחק של כשלוש מאות וחמישים ק״מ ודרכי הגישה אליה מתפתלות בין גבעות והרים, מרחק עצום בהתייחס ליכולות של כלי התחבורה באותם הימים.

ונשאלת השאלה: מדוע מוחמד וחבר יועציו החליטו דווקא להגר ליתר׳בי

מה היו השיקולים המעשיים שהביאו את מוחמד ורעיו לוותר על כל הערים והישובים שבין מכה ליתר׳ב ולהמשיך בדרך הקשה והארוכה כדי להגיע לעיר זרה שתושביה לא שמעו ולא ידעו אודותיו דברי

♦           האם המטרה הרחוקה נועדה להפצת המונותיאיזים בקרב עובדי האלילים?

♦           האם למוחמד הייתה עילה מתקבלת על הדעת לבחור בעיר יתר׳ב כמוקד לפעילות מונותיאיסטית למרות שרוב תושביה היו מאמינים באלוהים? בני השבטים עובדי האלילים שחיו ביתר׳ב היו ברובם מושפעים מתורת היהודים ולמוחמד לא היה מה להפיץ בקרב התושבים.

אין כל אמת בסיפורים שמנהיגי השבטים אווס וחזרג׳ מיתר׳ב פגשו את מוחמד במכה והזמינו אותו להתערב במחלוקות ביניהם ולהשכים שלום בין הצדדים.

בראש ובראשונה יש להדגיש שבין שני השבטים, אווס וחזרג׳ מיתר׳ב, לא היו מחלוקות כלל ושררו ביניהם יחסי שלום ואחווה. לראיה יש לציין שמנהיגי השבטים לא אירחו את מוחמד בהגיעו ליתר׳ב ואף נמנעו מאוחר יותר להצטרף לכוחותיו למרות בקשותיו הרבות להיעזר בהם במלחמותיו נגד הכוחות ממכה.

 

שנית, אין להתכחש לעובדה שמוחמד הוחרם על ידי מנהיג שבט קורייש, אבו-להב, ונאסר עליו לבוא במגע עם אנשים במשך שלוש שנים. אז היכן פגש מוחמד את נציגי שבטי אווס וחזרג׳ במכה כאשר באו לקיים את מצוות העלייה לרגל כשחל עליו איסור לצאת מביתו?

אין אף להתעלם מן העובדה שבשנת 622, לפני הגירתו ליתר׳ב, שהה מוחמד בעיר טאיף ולנציגי השבטים אווס וחזרג׳ לא היה מה לעשות שם.

יתרה מזו, יש לזכור שעל פי מנהגי שבטי ערב באותם ימים, אין תקדים לתופעה שאיש זר ולא מוכר יוזמן ממרחקים על ידי הצדדים כדי לפתור את המחלוקות והסכסוכים שכביכול התגלעו בין שני השבטים. לפתרונות ולהשכנת שלום הוזמנו תמיד אנשים מוכרים מבין חכמי השבטים הסמוכים.

הייתכן שמנהיגי שבטי אווס וחזרג׳ פנו לפתרון המחלוקות ביניהם למוחמד ולא לחכמי שבטי היהודים שהיו עמם ביחסי אמון וכבוד הדדיים?

הסיבה להגירתו של מוחמד ליתר׳ב הרחוקה טומנת בחובה את כוונותיו הנסתרות שהיו ידועות רק לו ולמלוויו ונותרו חסויות במהלך הדורות.

חוקרים ותיאולוגים רבים לא הצליחו במשך השנים להגיע לחקר האמת ולמסקנה היחידה שניתנת להסקה, מהנתונים הבאים:

א ־ יתר׳ב ממוקמת בנקודה אסטרטגית חשובה צפונית־מזרחית למכה ועל דרך שיירות האספקה לשם.

ב – ליתר׳ב לא היית הנהגה קולקטיבית ואף לא צבא חזק להגנה על כלל תושביה, ככל יתר הערים.

ג – תושבי יתר׳ב היהודים היו מוכרים כבעלי אמצעים ועושר רב, רודפי שלום שלא אגרו כלי מלחמה ולא התנסו במלחמות, לכן השליטה עליהם הייתה משימה קלה.

התמונה שהצטיירה בעיני מוחמד מנתונים אלה הפיחה בקרבו את התקווה שבעזרת תומכיו ולוחמיו יצליח להשתלט ולכבוש את ההנהגה על כל השבטים שלא החכימו ולא הקימו לעת צרה צבא להגנה למרות עושרם הרב.

שבטי היהודים שהיו פזורים בכל מרחבי חבל חיג׳אז, היו ברובם מכניסי אורחים ולמוחמד ותומכיו הייתה העיר יתר׳ב בחירה נוחה ועדיפה ביותר לאחר שגורשו והושפלו בשתי הערים מכה וטאיף.

בתחילת דרכו ביתר׳ב התארח מוחמד בקרב היהודים, למד את תורתם ונהג על פי דתם. הוא הצטייר בעיניהם כאוהד וכמעריך באמת ובתמים את בני העם היהודי ואת תורתם.

בתקופת שהותו הקצרה ביתריב הצליחו תומכיו להעלות את מצדדיו ממכה שכונו ׳מוהג׳רון וגייסו אף רבים מקרב המקומיים שכונו ׳אנצאר׳. הלוחמים שהתלכדו סביבו הצליחו, בהנהגתו, להשתלט על דרכי הגישה למכה, עסקו בשוד שיירות האספקה וזכו בשלל רב.

הנהגת מכה, שקצה נפשה ממעשי השוד והביזה, שלחה לשדה המערכה ׳באדר׳ כוחות צבא בהנהגתו של אבו-ג׳אהל שנחל תבוסה ונהרג בקרב שכונה ע״ש המקום קרב באדר.

מוחמד התעודד מניצחונו ולמען הרחבת צבאו וחיזוקו בממון רב התקיף את שבטי היהודים באמתלות ובהאשמות שווא, השתלט על מושבותיהם, שדד ובזז את רכושם הרב ועם השנים השמיד את כל היהודים שחיו ביתר׳ב במשך מאות או אולי אלפי שנים לפניו.

מוחמד וכוחותיו תקפו בשנת 630 את העיר מכה למרות הסכם השלום שנחתם בינו לבין מנהיגי העיר לעשר שנים, ׳הסכם חודיביה׳ משנת 628. לאחר כיבושה של מכה וכיבוש העיר טאיף השתלטו כוחותיו על כל חצי האי ערב ללא עוררין.

בשיא גדולתו תכנן מוחמד לכבוש את סוריה על מנת להרחיב את תחום השפעתו הטריטוריאלית, אולם נפל למשכב ונפטר לאחר עשר שנות מאבק חסר פשרות להגשמת חלומותיו.

יורשיו של מוחמד ה׳ראשידיון המשיכו במלוא כוחם בדרכו ומימשו את צוואתו לכבוש את סוריה ולטהר את חצי האי ערב מנוכחות היהודים.

מבין ה׳ראשידיון אפשר לציין את תרומתו של אבו-בקר להשבת התהילה לאיסלאם על ידי ניצחונותיו על צבאות שבטי ערב במלחמות ה"רידה׳. את החליפה עומר יש להלל על הרחבת השפעת האיסלאם כתוצאה מכיבושיו הנרחבים ואת החליפה עותמאן על יוזמתו לכתיבת ספר הקוראן.

את תקופת שלטונו של עלי אבן-טאלב, החליפה האחרון בהירארכיה של הראשידיון, אפשר לציין כתקופת מרי ומלחמות אחים אשר הולידה כתות בעלי מנהיגים שונים שהפיצו בקרב המאמינים אידיאולוגיות שונות ותפיסות עולם הזרות לאיסלאם.

עלי נרצח על ידי אִבּן-אל-בולג׳ם מכת הפורשים ה"חוארגיון", ובמותו הסתיימה אחדות הדעים ששררה בקרב המוסלמים מבחינה רעיונית, דתית, צבאית וטריטוריאלית.

תומכיו ומעריציו של עלי יזמו, לאחר רציחתו, את הפילוג הגדול ביותר באיסלאם בהקמת הכת השיעית אשר דגלה בזכותו הבלעדית של עלי לרשת את מוחמד ובזכותם הבלעדית של בניו חסן וחוסיין להמשיך ולהנהיג את המאמינים באיסלאם. המאמינים בכת השיעית לא האמינו בזכותם של שלושת החליפים הראשונים וטענו שהם שללו את חליפותו של עלי אחרי מוחמד. השיעים האמינו שבצוואתו ציווה מוחמד למנות את עלי כיורשו אחריו וכינו את אבו-בקר, את עומר ואת עותמאן ככופרים ומושחתים.

מועאויה, מנהיג סוריה, שזכה בבוררות נגד עלי בעניין המחלוקות שפרצו ביניהם במהלך קרב ׳סייפון׳, אזר אומץ, כבש את מצרים והכריז על עצמו עוד בחייו של עלי כחליפה של כל המאמינים. מועאויה כבש את מצרים מידי עלי והכריז באופן חד-צדדי על עצמו כחליפה ובכך העמיק את הפירוד והפילוג והשריש את השנאה בין הפורשים והביא לידי מלחמות-אחים אכזריות ביותר שלא נסתיימו במשך מאות בשנים. יש לציין כי המחלוקות שפרצו בין הזרמים באיסלאם עדיין לא הפשירו ועד עצם היום הזה קיימות מחלוקות בין הזרמים השונים שקמו לאחר רציחתו של עלי.

יש להדגיש ביתר שאת את העובדה שהפירוד באיסלאם ושפיכות הדמים לא נבעו על רקע דתי כי אם על רקע אישי ובגלל התעוררות יצר השלטון בקרב מנהיגים שלחמו ללא רחם על חזקה ברסן השלטון ותו לא.

סוף המבוא מאת דורון חכימי

תרומתם של יהודי מרוקו ליישוב הארץ-ד"ר אלישבע שטרית

 

" המשוגע " ממטע

נשלחתי להיות מדריך במושב מטע, כשהגעתי למקום ניגש אליי איש אחד הושיט את ידו ואמר ״שמי מדאלסי ואני ממראקש״. והנה אני שומע מישהו קורא מרחוק בקול ״משוגע, משוגע״. אחרי שהתפזרו ל

סמל קבוצת אליעזר בן יהודה - הוקמה ועוצבה במרוקו בשנת 1943

סמל קבוצת אליעזר בן יהודה – הוקמה ועוצבה במרוקו בשנת 1943

הם בני המושב פניתי אל האיש ושאלתי אותו לפשר הכינוי ״משוגע״ שבו כינו אותו. בתשובה הזמין אותי מדאלסי לבוא אליו בערב הביתה ושם הבטיח, יגולל לפניי את סיפורו. הייתי מלא סקרנות, ולעת ערב שמתי פעמיי אל בית משפחת האיש ושם על כוס תה עם נענע פתח את פיו וסיפר את סיפורו:״ אני מגיע באוניה מצרפת, אחרי שלושה ימים יורדים בחיפה לשער עלייה, שם פגשתי כל מיני אנשים וכל אחד מתלבט מה יעלה בגורלו. באו אליי ומסרו לי שאיזה יהודי ממרוקו רוצה לדבר איתנו ולהציע לנו ללכת למושב. אני הולך לאסיפה ושם עמד אברהם זריהן מהסוכנות ומציע לנו לבוא למושב. ׳מה זה מושבו׳ שואלים המתכנסים, ׳מושב׳ עונה להם זריהן ׳זה עבודת אדמה, זו חקלאות׳. השומעים משכו בכתפם כאומרים מה לנו ולזה ואיש איש עזבו את המקום. בא זריהן שם ידו על כתפי ואומר לי:׳ אני לוקח אותן למקום שהוא מרוחק שתי אצבעות מירושלים. יש שם שבעה מעיינות מים חיים, איך שאתה נכנס לבית ופותח חלון אחד אתה קוטף קרמוס (תאנים), אתה פותח חלון שני, מושיט יד וקוטף אפרסק, הולך לחדר ילדים, מוציא יד מהחלון וקוטף בננה ". זה מזל, אמרתי ביני לבין עצמי, ומזל כזה לא דוחים אלא לוקחים.

אני ועוד שתי משפחות עלינו על משאית בדרכנו למושב., נוסעים, נוסעים ולא מגיעים לשום מקום. בערב אנחנו דופקים לאברהם על הקבינה ׳אברהם , אברהם׳ אנחנו שואלים ׳מתי מגיעים למושב?׳ והוא עונה ׳תספרו עוד שלושה הרים׳. הגענו בחושך, פזרו כל משפחה במקום אחר והמשאית נסעה לה. נכנסו לבית בן שני חדרים בכל חדר מיטות סוכנות. שולחן, שרפרפים. על השולחן היו מעט ביסקוויטים, לחם, סרדינים, אין לנו מושג לאן באנו. הילדים והאישה נשכבו עם הבגדים על המיטות ומיד נרדמו. אני נזכרתי בדברי המדריך ונגשתי לחלון. על החלונות היו תריסים מאוד כבדים (כשמירה מפני מסתננים) אני מתאמץ פותח חלון מושיט יד ולא נתקל בשום דבר, עובר לחלון השני פותח אותו מושיט יד ולא מוצא שום דבר. נכנס לחדר איפה שאשתי ישנה , היא מתעוררת מרעש החלון ואני מבקש אותה להחזיק לי את הרגליים כדי שלא אפול והוצאתי את רבע גופי העליון מושיט יד , שום דבר. נשכבתי על המיטה נרדמתי ועם אור ראשון, בחמש בבוקר, קמתי יצאתי בריצה החוצה ומה אני רואה? הרים, סלעים, קוץ ודרדר. אני משפשף את העיניים חזק, סוגר ופותח אותם, ושוב סוגר את העיניים ופותח אותם, מסתכל מערבה ומזרחה צפונה ודרומה והנוף לא משתנה׳ ירדתי לפגוש ותיקים ושאלתי אותם: ׳איפה קרמוס? איפה אפרסק? איפה בננה? תראו לי איפה אני מוצא אותם?. הם הסתכלו זה על זה והפטירו ביניהם ׳האם לא מספיק לנו, שהביאו לנו עוד משוגעים?… ומאז דבק בי הכינוי ׳משוגע׳ ״.

אין ספק, ללא תום לב כזה וללא אהבת מולדת אמתית קשה היה ליישב או לשרוד את הקשיים שעמדו בדרך הארוכה אל ההגשמה הציונית

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 138 מנויים נוספים

אפריל 2013
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר