ארכיון יומי: 8 באפריל 2013


L'esprit du Mellah-J.Toledano

L'esprit du Mellah – Joseph Toledano 

Humour et folklore des juifs du Maroc 

Ben Adam ahrito el mout                                                                                 L'homme a la fin trepasse

Oulissim el mleh a'mro maymout                                        Mais bon nom jamais ne passe 

Proverbe d'inspiration commune judeo-musulmane et qui reprend et traduit une des plus connues des Maximes des Peres: "Bon nom vaut mieux que bonne huile et le jour de la mort que le jour de la naissance" C'est en Medina que ce proverbe trouve sa meilleure illustration. On connait le statut privilegie dont beneficient dans la societe marocaine les "chorfa", les descendants directs de la famille du Prophete. Aucune caste n'avait au Mellah de semblables privileges hereditaires. Les Cohen (descendants des serviteurs du Temple) ont certes garde

טולידאנו

quelques uns de leurs privileges sacerdotaux honorifiques, mais ils pouvaient les perdre en cas d'inconduite (par exemple mariage avec une femme divorcee). De meme la saintete n'etait pas consideree comme hereditaire et il n'y a jamais eu au Mellah de dynasties de marabouts comme chez les Musulmans ou des lignees de rabbins miraculeux comme chez les Hassidim d'Europe Orientale. a l'exception notable de la famille Abehsera. A la mort de Baba Sale en 1984 on a vu son fils Baroukh lui socoeder comme si c'etait un droit natnrel ..

A 'mar el mlah ma doued                                                                           Jamais le sel ne se gate

C'est la meme idee developpee dans ce proverbe typique de la Madina. Dis-moit'ou tu viens je te dirai ce que tu deviendras. Bon sang ne saurait mentir. Quand ]a base est bonne   les resultats sontgarantis, ce qui est bon au depart n'a rien a craindre car a-t-on jamais vu le sel ne pas register a l'epreuve du temps,? L'allusion au sel, considere naguere dans le desert comme aussi precieux que l'or, ne fait que donner plus de poids a la comparaison.

 

—     Oukha ikber elfoul qad elkra'                                                           Meme si la feve se fait aussi grosse que la courge Ma youssels el rhbat zera                                                                            Elle n'arrivera jamais au marche de l'orge

Textuellement au marche au ble, cereale plus noble que l'orge, mais les besoins de la rime . . .

C'est la version marocaine de la fable de la grenouille qui veut se faire aussi grosse que le boeuf. Certes !'agriculture n'etait pas un metier inconnu des Juifs (surtout dans le Haut Atlas), mais pas au point d'inspirer des proverbes.

—    Ida tqado elktaf                                                                                       S'il n'y a plus de differences

—     Ma bqa el-israf                                                                                                     II n'y a plus de deference

יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות.א.בשן….ערלת ילד אחרי הברית.

           3  יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות. מתוך הספר " מחקרי אליעזר " פרופסור אליעזר בשן

מנהג שטות.קמע לראש חודש ניסן

כמו חכמים אחרים, גם רבי דוד עובדיה דגל בנאמנות למנהגים קדומים : חלילה לשנות ממנהג שנהגו מקדם. אבל הזכיר כמה מנהגים שהוא שלל את הלגיטימציה שלהן.

נהגו אנשים טיפשים להגיד בערבית, כמו שהקב"ה אמת כן הדבר הזה אמת, וזה היה עוון פלילי וקרוב לכפירה. הוא העתיק זאת מספרו של רבי דוד אבן זמרא, שצוטט על ידי רבי משה טולידאנו ( השמים החדשים ). 

מנהגי נשים זקנות.

מנהג שאינו מועיל לפוריות.

היה מנהג שאישה שלא ילדה הייתה לוקחת אריג בלוי של ספר תורה ועושה אותו חגורה למותניה, כדי שתתעבר ותלד. רבי יוסף משאש טען שאין זו סגולה. לו היה הדבר מועיל, היה מתיר את הדבר, מפני שפריה ורביה גורמת שלום בין איש לאשתו וכביכול שם שמיים נמחק להטיל שלום. אבל כיוון שסגולה זו אינה אלא שיחת נשים זקנות והרבה עשו ולא עלתה בידן, ויש שניזוקו ותלו ההיזק בעוון זה, לכן הדבר פשוט ואסור לעשות כן ואין לו תקנה אלא גניזה.

ערלת ילד אחרי הברית.

נהגו הנשים שלא ברצון חכמים לבלוע ערלת הזכרים שחותכים בשעת הברית, ואומרות שמועיל הוא לעקרות, או למי שיולדת רק נקבות. מנהג זה עורר את הבעיה הלכתית בדבר האיסור של אכילת בשר אדם.

ישראל בערב – ח.ז.הירשברג

קורות היהודים בחמיר ובחיג'אז – מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב. חיים זאב הירשברג

עדים אנו לתנועה בשני כיוונים הפוכים, הערבים נודדים צפונה, אל עבר הירדן, ארץ הנבטים וסוריה. והיהודים חודרים אל נאות הערביות שבצפון חיג'אז ונסחפים עם זרם אורחות הסוחרים התימניים, החוזרים מעזה ומאילת – אל ארץ חמיר.

כשיצא המפקד הרומי אֶליוס גַלוס בשנת 25 לפני הספירה למסעו המפורסם – הוא נתכוון לכבוש את דרום ערב, את ארץ הפלאות, מקום מוצא הזהב, האבנים היקרות, בקטורת והבשמים – שלח אתו הורדוס חמש מאות מחייליו. תפקידו המיוחד של הגדוד הזה מובן לנו עכשיו, לאחר שנתגלו לאורך הנתיב המוליך אל תימן כתובות ומציאות אחרות, המעידות שישובים יהודיים היו מצויים שם בתקופה ההיא.

אל המקומות הללו נהרו מהגרים יהודיים, בייחוד אחרי כיבוש ירושלים וחורבן הבית השני. תנאי החיים בערב אפשרו אז ליהודים להקים שורה שלמה של ישובים חופשיים, שפרחו והתרחבו במשל מאות שנים.

יש עדויות שבימים ההם – בתקופת רבי עקיבא ומרד בר כוכבא וגם אחר כך, קיים היה ישוב יהודי בתימן. בבית הקברות המרכזי של בית שערים שעל יד חיפה נתגלה אולם, " חמירי " עם כתובות ביוונית ותשליב חמירי, שהצלחנו לפענחו. המתים, הקבורים באולם הזה הובאו מאיזה מושבה מסחרית של יהודי תימן בצפון ערב או בסביבות ארץ ישראל, כי התימנים הקימו לצורכי מסחרם הענֵף כמה וכמה מושבות במקומות, שבהם הצטלבו בתיבות האורחות.

במושבות אלה ישבו גם יהודים, אשר התארגנו והקימו עדות  – לפחות עדה אחת . ואם במאה השלישית ישבו יהודי תימן בצפון, הרי ברור הדבר שבדרום ערב התיישבו עוד קודם לכן. על חיבתם לארץ ישראל מעיד האולם שבבית הקברות. הרבה יש ללמוד מסיפורו של המחבר הנוצרי, המתאונן על ההתנגדות שנתקלה בה התעמולה הנוצרית בחמיַר במאה הרביעית.

בצפון חיו בטירותיהם וחצרותיהם עובדי אדמה יהודיים, גברים מלומדי קרב, אומנים מומחים במלאכות שונות, בייחוד בתעשיית כלי זין. בדרום התייהדו רבים מעם הארץ, התגיירו וקבלו על עצמם עול מלכות שמיים ועול המצוות. לאלה ולאלה היו מורים ורבנים, בתי מדרשות ובתי כנסיות. יהודי ערב קיימו קשרים עם ארץ ישראל, ובייחוד עם המרכז שבטבריה וגם עם יהדות בבל.

לימי מלכותו של ד'ו נואס, מלכה האחרון של חמיר, אשר ביחס אליו אין כל ספר שהיה יהודי לפי דתו, קדמה תקופה של חולשה ורפיון. החבשים חדרו אז אל תימן וכבשו כמה מקומות, ביניהם גם את העיר ט'פאר, שבה הושיבו חיל מצבעם משנה למלך ( כנראה מעם הארץ ).

הכובשים הושיטו עזרה לנצרות, אשר התחילה להתפשט אז בעיר נַג'ראן וסביבותיה, והנוצרים שרפו בתי כנסיות, או הפכום לכנסיות נוצריות. במשך דור שלם שלטו החבשים בחלקים מסויימים של תימן, ובייחוד כנראה, בשפלת החוף. ד'ו נואס, שהיה אישיות בולטת ובעל מרץ ורצון, שלא כמחכים שקדמו לו, ניסה לשנות את מצב הדברים, ושאף ולשחרר את כל חמיר ולגרש את החבשים מאדמת ערב.

ואולם לא על נקלה אפשר היה לשכנע את נגידי השבטים השונים, אשר התנגדו מעולם לכל שלטון חזק, כי רק אם יתאחדו יוכלו לעמוד בפני החבשים המאיימים עליהם. ואמנם לא הצליח ד'ו נואס, אולי מפני שלא הספיק לכך הזמן, לאחד את כל הנגידים ולהפוך אותם לכוח חזק.

אכן, בראשונה עלה בידו לגרש את חיל המצב החבשי מעיר הבירה, אבל אחר כך נכשל ונפל. ד'ו נואס החליט להכניע את תושבי העיר נג'ראן המורדת. הנוצרים בעיר זו נחלקו לשתי עדות : אחת צהן, החזקה ובעלת ההפשעה, עמדה בקשרים עם אויבי העם והמדינה, כלומר עם החבשים והביזנטינים, בעוד שהשנייה תמכה במלך ועזרה לו.

על כך קראו אוהדי ביזנטיה לאלה האחרונים " נוצרים לפי שמם ". אמנם ניתח המלך את תושבי נג'ראן, אבל עורר בזאת את חמת הביזנטינים והחבשים, אשר יראו כי שלטונו יוכל לסכל את כל תוכניותיהם בקדמת אסיה, אז עלו החבשים על חמיר והיכו את הנגידים הנאמנים למלך. ד'ו נואס עצמו הפיל את עצמו לתהומות ים, כי לא רצה לראות באבדן עמו ומולדתו.

מסביב למאורעות אלה נוצרה ספרות ענפה, המלאה סתירות פנימיות. אגדות פורחות באוויר והשערות מופרכות מעיקרן נתקבלו בלי שום ביקורת על ידי המדע המערבי. בספרנו זה נוכיח, כי לא נכונה הדעה שהחבשים עלו פעמיים על חמיר בימי ד'ו נואס, והוא נכנע בפעם הראשונה.

המלחמה עם יושבי נג'ראן לא פרצה בשל סיבות דתיות. את סיבות המלחמה האמיתיות מגלים לנו נסופרים הנוצרים פרוקופיוס וקוסמַס אינדיקופלבסטיס, שמו הפרטי של המלך היה נואס או ד'ו נואס, שם חמירי ולא יוסף, פנחס, זורעא או מסרוק. אין זה כינוי, כפי שרבים חושבים, ואין פירושו " בעל בלורית ".

הוא נכשל, מכיוון שלא יכול לעמוד יחידי נגד ביזנטיה וחבש, בייחוד לאחר שחלק מהנגידים לא חש לעזרתו או עזבו לנפשו לפני הקרב המכריע. אמנם ניסה ד'ו נואס להשיג עזרה ממלך פרס נגד האוייב המשותף, אבל עזרה זו לא הוגשה לו.

יהדות תימן לא פסקה מלהתקיים אחרי מות ד'ו נואס, למרות הרדיפות והעינויים שהיו מנָתה, יחד עם שאר תושבי חמיר, יצאו להלחם בכובשים בפיקודו של סַיף ד'ו יַזַן, שלדעת כמה מקורות היה יהודי, והודות לתמיכת הפרסים גורשו הכושים מדרום ערב. בתקופת מוחמד היו בחמיר ובסביבות נג'ראן שבטים, שרבים מחבריהם היו יהודים.

על כן הבטיח להם מוחמד שלא יכריחו אותם להתאסלם, אם יכרתו ברית שלום עם שליח הדת החדשה.

( הערה שלי, כמובן וכמצופה, הבטחה זו לא קויימה על ידי מוחמד, כפי שלא קיים מעולם הבטחה כלשהי לא רק כלפי היהודים, אלא כלפי כל מי שלא קיבל עליו את הדת החדשה )

היהודים הרבים שבארץ הפריעו לשליחי הנוצרים בפעולתם. מתברר, כי ההשפעה היהודית, שסימניה נראים בכתובות חמיר מן התקופה ההיא, אינה מקרית . מצויים בהן כינויים של אלהים ( הרחמן, אדון היהודים, בעל שמים, אלהי ישראל ) וגם ביטויים, מושגים רמזים, המעידים על קשר בלתי אמצעי ליהדות, באותה תקופה מוצאים אנו תופעות דומות, מוזרות כשלעצמן, בכמה כתובות צםון ערביות, הן נקראות " לחיאניות. 

Une histoire de familles-J.Toledano-Abrekhekh-Abzardel-Acco-Achach

une-histoire-fe-famillesJoseph Toledano 

Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel

ABRAHAMI ou BRAHMI ou BRAMI ou BRAMY ou BRAMLI ou BRAMLY : dérive du nom de personne Abraham (voir Abrabanel) avec le suffixe -i ou -y ou -li ou -ly qui marquent l’appartenance à une famille ou une tribu.

Abrekhekh

Nom patronymique d'origine arameene, diminutif de Abrekh, qui a pour sens le talmid hakham, l'etudiant dans une grande yechiva. Le nom est atteste au Maroc au XVIeme siecle, figurant sur la liste Toledano des patronymes usuels a cette date dans le pays. Au XXeme siecle, nom tres peu repandu, porte semble-t-il uniquement au Maroc

Abzardel

Nom patronymique sans doute d'origine espagnole ou berbere, dont le sens est difficile a cerner, autrefois illustre au Maroc et qui a disparu avant le XXeme siecle.

Rabbi Itshak Abzardel

Rabbin et notable de la ville de fes, mileu du XVIeme siecle, fondateur d'une synagogue qui portait son nom et qui fut detruite par des emeutiers musulmans en 1646. Il fut parmis les signataires de nombreuses Takanot des Exiles de Castille a Fes, de1584 a1595

Acco

 Nom patronymique d'origine hebraico-berbere, diminutif berbere du prenom biblique Yaacob. Au XXeme siecle, nom tres peu repandu, porte en Tunisie et au Maroc

Achach

Nom patronymique d'origine arabe ayant pour sens " le gardien ", le surveillant, porte aussi bien par lws juifs que par les musulmans. David Corcos en suggere une autre explication qui ne manque pas d'interet. Pour lui, il s'agirait d'une alteration du prenom berbere masculin Izzah, qui est un des diminutifs berberes di prenom biblique Itshak, Isaac, porte jusqu'au XXeme siecle dans les communautes juives du Sous.

Pourtant le nom ne figure pas sur la liste Toledano des patronymes usuels au Maroc au XVIeme siecle. Au XXeme siecle, nom peu repandu, porte au Maroc – Fes, Oujda, Casablanca, en Algerie – Oran, Tlemcen, Alger, Medea, Sidi Bel Abes, Monstaganem, Boufarik, Constantine, Boghari et en Tunisie – Tunis, Djerba, sous les formes proches Achouch, Achouche, Assas

Charles Achach

Fild d'Alfred Achach, negociant. Directeur de banque, ne a Oran en 1932. Ingenieur agronome de l'Ecole Nationale d'Agriculture Grigon-Paris, diplôme de l'institut de Statistiques de l'Universite de Paris et du Centre d'Etudes des programmes economiques.

President de la societe Euro-VI depuis 1989. Apres ses etudes, il entama sa carriere au ministere des Finances, et fut ensuite conseiller technique au cabinet du ministre de l'Agriculture Jacques Duhamel, et en 1969, rapporteur general de la Commission de l'Agriculture au Vieme Plan.

Il entra en 1971 ala Caisse Nationale du Credit Agricole, et en 1983, il fut nomme president de la Sicav Uni-Franc et Epargne Unie. De 1981 a 1989, administrateur de la cpmpagnie OPTORG, specialisee dans le commerce avec l'Afrique Nord Noire, vendue a l'Ominium Nord Africain, le plus grand konzern du Maroc en 1994.

Danielle Juliette Achach

Controleur d'Etat. Epouse de Charles Achach, fille de Henri Touati, nee a oran en 1940. Licenciee es-lettres classiques et agregee de grammaire. Apres une carriere dans l'enseignement secondaire et superieur, elle entra en 1969 a l'Ecole Nationale d'Administration. Apres sa sortie, elle fut notamment chef  du service economique de l'outre mer au secreteriat d'Etat aux Departements et Territoires d'Outre Mer et sous directrice au ministere de l'Economie des Finances et du Bidget, et depuis 1989 Controleur d'Etat.

ACHOUR : nom d’origine arabe : ‘ashur qui signifie aimable, convivial, de bonne compagnie.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אפריל 2013
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר