ארכיון חודשי: מאי 2013


שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

 

שבעים סיפורים וסיפור –  מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964

מבוא לספר " בתפוצות הגולה  עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.

מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי

הספר נכתב בשנת 1964. 

14 – הילד " עבד האמת " ושלמה המלך

מספר שלמה אילוז.

פעם היו שני סוחרים עשירים שהיו שולחים סחורה זה לזה, אבל מעולם לא עשו הכרה אישית. פעם החליט אחד הסוחרים לבקר אצל הסוחר השני, כדי להכירו, והוא הפליג אליו באנייה.

בהגיעו אל הסוחר, אמר לו – אני סוחר אתך זמן רב, אבל אינני מכיר את פניך ואתה אינך מכיר אותי, עכשיו באתי לראותך.

שמח הסוחר והציע לו – למה לך לקחת ממני מדי פעם בפעם מעט סחורה ? כעת יש לך הזדמנות לקחת אתך כמות גדולה של סחורה מבלי שיהיה צורך במשלוחים נוספים – כן הזמין הסוחר את חברו להישאר אצלו ולהתארח בביתו.

התאהב האורח באשת מארחו וחשב בלבו : כיצד להשיגה ? יום אחד הפציר הסוחר במארחו שיתלווה אליו בדרכו חזרה לביתו. המארח הסכים ושניהם הפליגו באנייה. כשהגיעו לים הפתוח אמר הסוחר שהיה בדרכו לביתו אל ידידו – עכשיו הגיעה שעתך. משליך אני אותך למצולות ים.

התחנן הסוחר על נפשו,\ אך הכל לשווא. בסוף ביקש – אם נגזר כבר עלי למות, בקשה אחת לי אליך. הגד לאשתי שתקרא לילד שייוולד ( כי אשתו הייתה בהריון ) בשם " עבד האמת "

זרק האורח את מארחו לים, וחזר לבקר אצל אשתו ההרה של מארחו.

איפה בעלי ? – שאלה האישה – לאן הלך ומדוע לא חזר ? הוא הפליג באונייה וטרם חזר. ייתכן שטבע בים – הייתה התשובה.

חיכתה האישה לבעלה כמה שבועות, אך זה לא חזר. יום אחד בא אליה הסוחר ואמר לה – בעלך לא חזר. בואי אתי ! תחיי בשלום ויהיה לך כסף רב.

הסכימה האישה ללכת אתו, וכשהלכה ללדת אמר לה – קראי לילד בשם : " עבד האמת " פעם אמר לי בעלך המנוח, שהיה רוצה כי בנו ייקרא כך.

ואכן הילד נקרא בשם זה.

כאשר היה הנער בן השש משחק ברחוב, היו חבריו קוראים לו בשמו. במקרה עבר פעם ברחוב שלמה המלך. כאשר שמע את השם המוזר, קרא לילד ושאלו – מדוע קוראים לך בשם זה ?

ענה הילד – שאל את אמא, היא נתנה לי את השם.

הלך שלמה המלך אל אם הילד ושאלה – מדוע קראת לבנך בשם " עבד האמת " ?

ענתה לו – בעלי הראשון נתן לבננו שם זה. בעלי, שאתו אני נשואה כיום, מסר לי על כך. השניים היו חברים טובים.

הבין המלך בחכמתן הרבה, כי יש עניינים בגו, ובעלה הנוכחי של האישה הרג את בעלה הקודם. הוא קרא לאיש לארמונו וציווה עליו מלגלות לו את כל האמת – אם לא תגלה את האמת אצווה להוציאך להורג. אך אם תספר את האמת – תוסיף לחיות עם אשתך.

הודה הבעל – הרגתי את הסוחר כי אהבתי את אשתו.

ציווה המלך – הבה לכאן את כל כספך וזהבך !

הביא האיש את כל ממונו לשלמה המלך, וזה נתן אותו לאישה ולבנה. אחר כך הוציא את הרוצח להורג, כי אין מרחמים על רוצח, וכדי להענישו מותר גם לא לקיים הבטחה.

האישה ובנה " עבד האמת , המשיכו לחיות בעושר ובשלום. 

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי-הקשר בין הקדושים לארץ־ישראל

הקשר בין הקדושים לארץ־ישראל

הקשרים ההדוקים בין יהודי צפון־אפריקה לארץ־ישראל ידועים עוד מן התקופה הקדומה. אהבתם לכל מה שקשור לארץ־ישראל חזקה מאוד ותופעה זו מתבטאת גם בפולחן הקדושים. רבים מן הקדושים הנערצים על־ידי יהודי מרוקו מוצאם, לפי המסורת, מארץ־ישראל. מחקרנו העלה רשימה של קרוב לתשעים קדושים:

 ר׳ אברהם אווריוור, ר׳ אברהם אזולאי(איגיניסאין), ר׳ אברהם בו־דוואיה, ר׳ אברהם יפה, ר׳ אברהם כהן, ר׳ אברהם כהן בר־דוואיה, ר׳ אהרון כהן, איית אל־כהן(אימיני), איית אל־כהן(תאלאת), אירהיר איזיד, ר׳ אליהו, ר׳ אליעזר אשכנזי, ר׳ אליעזר טורי־זהב, ר׳ אלעזר ק־ערך, ר׳ אלעזר הכהן (איוניל), ר׳ ק־זחילא, ר׳ דאווד, ר׳ דוד אלשקר, ר׳ דוד הלוי רראע, ר׳ דוד ומשה, ר׳ דוד כהן (אסג׳ן), ר׳ דוד צבאח, ר׳ דידוך, ר׳ דניאל השומר אשכנזי, ר׳ הלל הגלילי, ר׳ הלל הכהן, ר׳ הביב המזרחי, ר׳ חיים, ר׳ חיים בן־דיוואן, ר׳ חיים המזרחי, ר׳ חיים ועקנין, ר׳ חיים לשקר, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ חנניה חאליווה, ר׳ יהודה בן־חובב, ר׳ יהודה ק־ישראל הלוי, ר׳ יהודה הלחמי, ר׳ יהודה וראובן, ר׳ יונה דאוודי, ר׳ יונה נבון, ר׳ יוסף באג׳איו, ר׳ יוסף בךעלי, ר׳ יוסף דיין, ר׳ יוסף פינטו(וארזאזאת), ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ יחייא בן־יחייא, ר׳ יחייא לחלו, ר׳ ימין צבאח, ר׳ ינאי מול למכפייא, ר׳ יעקב אשכנזי, ר׳ יעקב ברדיעי, ר׳ יצחק בן סלימאן, ר׳ יצחק ישראל הלוי, ר׳ יצחק לוי, ר׳ יששכר ישראל, מולאי איגגי, מולאי אינגירד, מולאי תאמראן, מול אזאדה, מול אל־בית, ר׳ מכלוף בן־יוסף (קסבה תאדלה), ר׳ מרדכי מול אל־עין, ר׳ משה בן־זוהרה, ר׳ משה בן־שלמה, ר׳ משה חביב, ד׳ משה כהן, ר׳ נוואסר, סידי בו־לאנוואר, סידי בועיסא וסלימאן, סידי פתאח בן־סלימאן, סידי רגית, ר׳ סלימאן אדיין, ר׳ עמרם אביחצירא, ר׳ עמרם בן דיוואן, ר׳ פנחס אל־כהן, ר׳ רחמים הירושלמי, ר׳ רפאל איש־ימיני, ר׳ רפאל הכהן(אשבארו), ר׳ שאול הכהן, ר׳ישלמה בן־לחנס, ר׳ שלמה עמאר, ר׳ שם־טוב המזרחי, ר׳ שמעון כהן ותוקשושת. לרשימה זו יש להוסיף את ספרי התורה — ספר תיסליט וספר איית יצחק, שלפי המסורת באו מארץ־ישראל, ומערת אופראן ובית הקברות אימין ווא מומן, בהם קבורים קדושים מארץ־ישראל. הרבנים באו מארץ־ישראל בכל התקופות. על קדושים אחדים מסופר שהגיעו למרוקו בתקופת הבית השני וביניהם מולאי אינגירד, מולאי תאמראן ומול אל־בית, ועל ר׳ יחייא לחלומספרים שהגיע בתקופת הבית הראשון. ספר תיסליט הוא ספר תורה מבית המקדש וספר איית יצחק הוא מתקופת חורבן הבית הראשון. מספרים שבבתי־הקברות במערת אופראן, באימין ווא מומן, בקצר אל־סיק וליד גוראמהקבורים רבנים שבאו מארץ־ישראל בתקופת הבית הראשון והבית השני.

הערת המחבר – ייתכן שר׳ דוד הלוי דראע מוצאו מספרד, אבל גם לגביו קיימות עדויות שמוצאו מארץ ישראל. יהודי מרוקו ייחסו חשיבות לעובדה שהקדוש בא מארץ ישראל, וכך האגדה העממית מתעלמת לפעמים מנתון עובדתי ומוסיפה לקדוש את הכתר של יליד ארץ ישראל, כמו במקרה של ר׳ דוד בוסידאן, רב ממכנאס (ראה סיפור מס׳ 3.118). תופעה זו מורגשת בכוונת האינפורמנטים כאשר אומרים שהקדוש ״בטח גם מירושלים״(על ר׳ מרדכי בן-שאפת — סיפור מס׳ 1.397) או שכל הקדושים באו מירושלים (סיפור מס׳ 4.557). עכ"ל

מרשימתנו יוצא שקרוב לעשרים אחוז מכל הקדושים (אם לא לוקחים בחשבון את עשרים וחמש הקדושות) מוצאם מארץ־ישראל. מקומם של קדושים אלה חשוב לא רק מבחינה כמותית אלא בעיקר בגלל משקלם הסגולי ועוצמת ההערצה שהם מעוררים. בין שנים־עשר הקדושים המושכים קהל עצום של מעריצים להילולה שלהם, עשרה מוצאם מארץ־ישראל, וביניהם ר׳ עמרם בן־דיוואן, ר׳ דוד ומשה, מולאי איגגי ור׳ דוד הלוי דראע."

בדיקת מערכת הקשרים בין מרוקו לישראל בתחום הקדושים שמוצאם מארץ־ישראל מעלה כמה וכמה תופעות מרתקות. קשר זה אינו מצטמצם למימד הטכני של בואו של שד׳׳ר למרוקו ופטירתו שם וכתוצאה מכך להפיכתו לקדוש. הקדושים באו מישראל למרוקו למטרות מסוימות ועל כך קיימות מסורות שונות.

מסורת אחת מזכירה במפורש שלפחות קבוצה אחת של שבעה רבנים באה בתקופה קדומה כדי לגייר את האוכלוסיה הברברית. מבחינה היסטורית התקופה המתאימה למסורת זו היא במאות הראשונות של הספירה כשהיתה תנועת גיור חזקה בצפון-אפריקה, והשפעה זו ניכרת גם מתוך מלחמתם של אבות הכנסייה בצפון־אפריקה נגד ההשפעות היהודיות.

הערת המחבר – II y avait autrefois sept rabbins qui vinrent de Jerusalem se fixer dans la region que nous parcourons pour y convertir les habitants a la religion juive.

  קיימות רשימות שונות בפי העם אך הנפוצה מכולן, לפי דוטה, כוללת את השמות: ר׳ דוד דראע, מולאי איגגי, ר׳ שלמה בן־לחנס, ר׳ חביב(זה ר׳ חביב המזרחי), מול אל־בארז׳(זה ר׳ יצחק ישראל הלוי), סידי חיים ור׳ שמואל. יהודים ומוסלמים מבקרים, לפי דבריו. בקברי הקדושים האלה. וואנו, עמי 64, מזכיר רשימה של שבעה רבנים שבאו למרוקו כמיסיונרים ומקורה מדמנאת. ברשימה זו חמישה שמות משותפים לרשימה של דוטה — ר׳ דוד דראע, מולאי איגגי, ר׳ שלמה בן־לחנס, ר׳ חביב ומול אל־בארז, ושני שמות שונים — מולאי מאתיל (זה ר׳ אברהם כהן) ומול אנמאי (זה ר׳ יעקב אשכנזי).  עד כאן הערת המחבר.

מסורות רבות הקשורות לשבעה קדושים ידועות בנצרות ובאיסלאם. ראה:L. Massignon, "Les Sept Dormants, Apocalypse de l'lslam", Analecta Bollandiana, 68, Melanges Paul Peeters, II, Bruxelles 1950, p. 245; E. Dermenghem, Le Culte des Saints, pp. 47-8; Florian Le Roy, ,1950) "Comment s'est constitue' le 'Tro-Breiz'", Nouvelle Revue des Traditions Populaires 196-205 .Mai-Juin), pp במרוקו מצויות קבוצות רבות של שבעה קדושים הקבורים באותו מקום (שבאעתו ריגיאל). ראה וסטרמרק — ריטואל, 1, עמי 142 -143; דרמנגם — פולחן הקדושים, עמי 49-48; רוטה — טריבו, עמי 209; ,"D. Lafuente, "Del Territorio de Ifni, Alt Ba Amrane ,"Cuademos de Estudios Africanos (1949), p. 17; H. de Castries, "Les sept patrons de Marrakech 245-304 .Hespe'ris (1924), pp. אצל היהודים במרוקו מסורת זו חוזרת באולאד זימור או שבעה בני זמירו(סיפורים מס׳ 1.58. ו־4.58),

מסורת אחרת שמקורה מבני מלאל מספרת על רב מפורסם ובעל שם שהיה מלמד בבית המקדש. היו לו תלמידים רבים אך עשרה מהם היו יקרים לו במיוחד. פעם רצו עשרה תלמידים אלה לנסות את רבם ופסחו על קטע מהטקסט שקראו. הרב הבחין בכך, גירשם והודיע להם שהם יתפזרו וימותו בארץ נכר מבלי לשאת שמות יהודיים.

הערת המחבר – ראה ערך רבי יחייא בן יחייא, וגם וואנו, עמוד 55-56. רשימה זו כוללת שבעה שמות : סידי קאדי חאג'ה – הוא רבי יחייא בן יחייא – מולאי תאמראן, מול אל-בית, מולאי אינגירד, מולאי תוואבית – הוא רבי משה בן זוהרה -, מול אל בארז – הוא רבי יצחק ישראל הלוי – וסידי כירא. מסורת זו מסבירה לנו מדוע קדושים אלה ואחרים נושאים שמות ערביים ברבריים. עכ"ל

 מסורת אחרת הקשורה לפיזורם של הקדושים במרוקו מספרת שאליהו הנביא רצה להעמיד עשרה תלמידים במבחן, וציווה עליהם שלא לצחוק אם יראו מישהו בא עם נבל בידו ושפתיו סדוקות. העונש הצפוי להם אם לא יעמדו במבחן היה גלות. תלמיד פרץ בצחוק כאשר ראה את דוד המלך עם הנבל ונראה כאילו שפתיו העליונות סדוקות. באותו רגע עפו התלמידים והתפזרו כל אחד לכיוון אחר. כך הגיעו ר׳ רפאל הכהן ור׳ חנניה הכהן לעיר מראכש ומולאי איגגי להרים.

Alliance Israelite Universelle..metiers juifs a Taroudant

Premier texte : metiers juifs a Taroudant

Mme Benozillo

Sale, le12  Decembre 1932

Madame Benozillo a Monsieur le President de l'Alliance Israelite I Universelle, Paris

Souvenir de Taroudant

J'ai quitte Taroudant. J'en suis heureuse. Je fremis toutes les fois que mes pensees me font revivre la vie douloureuse et primitive que j'ai vecue dans cette ville eloignee, perdue dans le Sous, au milieu des Indigenes qui m'aimaient certes beaucoup pourtant. Ce qui me revient seulement de ces annees avec un attendrissement veritable, c'est Monsieur Baba Dodou, le grand rabbin de Taroudant.

Baba Dodou est un surnom, un terme de caresse qu'a l'unanimite la population du Sous donne a un de ses fils adule. Son vrai nom est David Cohen. Baba Dodou signifie: David le cheri.

Baba Dodou est grand et beau, de caractere tres doux et d'une extreme gentillesse. II est adore a Taroudant. En le voyant passer, les Juifs s'inclinent devant lui et viennent toucher sa tunique noire qu'ils embrassent avec piete. Les Arabes le respectent et l'aiment, et les etrangers qui le connaissent l'estiment enormement. II est le petit fils de Rebbi Baruk le Saint de Taroudant, dont la tombe est un lieu de pelerinage venere pour tous les habitants du Sous. Les Roudanis racontent avec emerveillement et respect les nombreux miracles faits par Rebbi Baruk. Les Arabes emprisonnent trois Juifs, les depouillent et ils les ' maltraitent. Finalement, ils les tuent. Ils refusent de faire inhumer les cadavres qu'ils gardent avec vigilance. Rebbi Baruk intervient. Risquant ses jours, il va vers le lieu du crime, accompagne par une foule en delire. A sa seule vue, les bandits s'enfuient, disparaissent dans la montagne, les cadavres sont remis aux families.

Baba Dodou a dans sa maison une chambre qui etait celle dont se servaient son pere et son grand-pere toutes les fois qu'ils se livraient a l'etude. C'est la aussi que Baba Dodou se retire pour mediter comme l'ont deja fait ses nobles aieux. Obscure et poussiereuse, cette chambre est aussi le lieu ou les Juifs croyants, de passage a Taroudant, vont implorer le nom des grands saints qu'elle a abrites et ou encore Baba Dodou aujourd'hui, avec grace et simplicite, benit ceux qu'il aime.

Baba Dodou regoit de nombreux cadeaux. Chaque annee a Paque ou a Soucoth les Juifs d'Igly, de Ras-el-Oued, dAgadir ou de Mogador se font un devoir de lui envoyer, en temoignage de leur profond respect, des objets divers et precieux. Le puissant pacha de Taroudant, Hadj Hamed, revenant d'un voyage a Paris offre a Baba Dodou un merveilleux taleth. Baba Dodou regoit ces presents avec bonhomie et remercie avec grace.

A la porte de la maison de Baba Dodou il y a une mezouza, une mezouza vieille, une mezouza toute crasseuse. Tous les Juifs qui passent par la posent respectueusement leur main sur elle et la portent ensuite sur leur bouche. Plus d'une fois, j'ai ete tres touchee de voir aussi des enfants, tout jeunes, courir vers cette mezouza et presque automatiquement faire le meme geste que les autres personnes, embrasser pieusement la mezouza benie du Saint de la ville. Les Juifs fetent le jeune marie a cote de cette mezouza. Ils se reunissent a la porte de Baba Dodou, embrassent la mezouza, chantent et reclament leur "ange". Baba Dodou apparait, majestueux. II regarde un instant la foule, sourit, benit le marie et se retire discretement.

Baba Dodou a deux jeunes enfants qui frequentent l'ecole. Doux et polis, ces enfants se font beaucoup aimer de leurs camarades. Ceux-ci vont meme jusqu'au sacrifice pour Baba Laziz (Laziz, le cheri) ou lala Rachel (Rachel l'aimee). Je me souviens qu'un jour une faute grave avait ete commise dans la classe. J'en demandais le coupable. Je devinais, c'etait le "petit cheri". Quelle ne fut ma stupefaction de voir une petite eleve, d'ordinaire tres calme, lever le doigt, et declarer resolument etre responsable de la faute. Comme je ne me laissais pas prendre dans le piege et lui demandais le motif de son acte genereux, elle me repondit: "Je ne veux pas Laziz pleure. Baba Dodou n'a que lui". C'etait par amour, par respect pour le grand rabbin que la petite innocente prenait la place du coupable.

Pendant mes deux annees de Taroudant, j'ai beaucoup frequente la famille de Baba Dodou. Je remarquais le consentement de tous, grands et petits, riches et pauvres, a ce respect pour Baba Dodou et je m'en emerveillais. Des le commencement de mon sejour a Taroudant, j'ai devine en Baba Dodou l'homme qui domine les autres hommes, celui qu'on consulte avec deference et qu'on ecoute avec conviction. Comme les autres, j'ai appris a l'estimer et a le respecter.Signe: Benozillo

מגילת היטלר – מיכל שרף

מגילת היטלר בצפון אפריקה – מיכל שרף

ספרות יהודית במרוקו ובתוניסיה על מפלת מפלגת הנאצים

. הגדה די היטליר

מחבר ההגדה הוא נסים בן שמעון, והיא נדפסה ברבט, בדפוס Simon Coiffeur [שמעון הספר]. בחוברת 13 עמודים. אישור הצנזור: -Visa de la Cen7216 sure No (אוסף מלג״ה, מכון הברמן למחקרי ספרות). 

הגדה די היטלר

רשע היטלר דאלם אס הוואי קול

לכדמא ולעדאב כללהא אליהוד

ליהוד אולייאם אילו

ועלא די חבת תכרז רוחה בלגררא

 

כפר פליהוד

חתתא טאלין כאי גזז סנאנו ויקול אילו

פלאליבי ולאפריך תקאדאתלי לעדדא

אילו וךייאם אילו

ולוכאן מא תבבעתך מא נחצלו בזוז

 

תם לאמיריך למליח אס הוואי קול

אס באדא ותקול אילו

גיר ברופלאניס דיאלנא נפככו דניא כאמלא

מן ייד לעדו

והי פארודיה על ההגדה של פסח. כידוע, פארודיות על הגדה של פסח נכתבו בספרותנו הרבה, ונראה כי צורה ספרותית זו לא היתה זרה למחבר ׳הגדה די היטליר׳. לפנינו סאטירה על מלחמת העולם השניה והשלכותיה על יהודי מרוקו. המחבר פותח כל ׳דיבור המתחיל׳ במילה עברית אחת מתוך ההגדה, וההמשך הוא תיאור המלחמה בלשון הערבית, בסגנון ההגדה. רוב הקטעים מחורזים בצורות מורכבות, החריזה לעתים מסורגת ולעתים רגילה. נדגים את דברינו בקטעים נבחרים:

׳עבדים: עביד כוננא להיטליר לעדו, ופככונא ליזאליי מן יידו, בייד קוייה ובדרע ממדודא, ואלוכאן, מא זא לינגליז ולאמיריכאן, מא ענדנא פככאן, לא חנא ולא ולאדנא, ולא ולאד אולאדנא…׳ [עבדים: עבדים היינו להיטלר האויב, ויוציאונו בנות הברית מידיו, ביד חזקה ובזרוע נטויה, ואילו לא הגיעו האנגלים והאמריקאים לא היינו נפדים, לא אנו ולא בנינו ולא בני בנינו…]

ספרות יהודית במרוקו ובתוניסיה על מפלת מפלגת הנאצים

מחקרים היסטוריים מקיפים וחשובים על חדירת הגרמנים לצפון אפריקה ועל היהודים שם במלחמת העולם השניי ה נתפרסמו לאחרונה,  והנושאים שלא זכו עד כה לתשומת לבם של החוקרים, החלו אט אט להיחשף ולתפוס את מקומם בתמונה הרחבה של תולדות העם היהודי.

׳אמר רבי אליעזר: קאל מוסיו רוזוילט פדיסכור טראני, אנא כיף ולד סבעין סנא, וזכית לי מדבור…׳ [אמר מר רוזוולט בנאומו: הרי אני כבן שבעים שנה, וזכיתי שיאמר…]

׳והיא שעמדה: הייא רוסיא די וקפת לזהדנא ולינה, די לאייס היטליר בוחדו ואקף עלינא ליפנינא אילא מוסוליני וזיד וזיד ואקפין עלינא ליפניונא, וליזאליי מבארכין הומא פככונא מן ידיחום…׳. [והיא שעמדה: היא רוסיה שעמדה לאבותינו ולנו. שלא היטלר לבדו עמד עלינו לכלותנו, אלא גם מוסוליני ואבות אבותיו עומדים עלינו לכלותינו, וצבאות בנות הברית מצילים אותנו מידיהם].

׳ויוציאנו: וכרזזנא זיניראל דו־גול…׳. [ויוציאנו: ויוציאנו גנרל דה־גול…].

כיד חזקה: בייד קוייא האדא טאנג… כא ידכל פלכיל, פלחמיר, פזמאל, ופלבגר, טאנגאט קויין בזזאף…׳ [ביד חזקה: ביד חזקה הוא הטנק… שנכנס בכל, בחמור, בגמל, בפרות, טנקים חזקים מאד…]

׳אלו: האדו עשר דרבאת די זאבו ליזאליי עלא לאלמאן, והאדו הומא: לאפרופאגאנד, לבומבארדמאן… טפיאן דאוו, ליתראנשי… תכביאת פלאכאב, למארשי נואר. רבי מושינכו כאן יעמל פיהום לימאייר: דצ״ך עד״ש באח״ב׳. [אלו: אלו עשר המכות שהביאו צבאות בנות הברית על הגרמנים, ואלו הן: התעמולה, ההפגזות… כיבוי האורות, השוחות… הסתתרות במרתפים, שוק שחור. רבי מושינכו היה נותן בהם סימנים: דצ״ך עד״ש באח״ב].

׳לפיכך: לכדאלך חנא מלזומין, נסכרו פררוסיא, נסבבחו לסתאלין, נבההזו פלינגליז, נפככרו פלאמיריך, נררפעו פלגוליסת, ונקלסו דויגול, די עמל זהדו לזדודנא ולינא, פזמיע תזריבאט האדו, כררזונא ליזאלי מן לעבודייא לתחריר…׳ [לפיכך: לפיכך אנחנו חייבים להודות לרוסיה, להלל את סטלין, לשבח את האנגלים, לפאר את האמריקאים, לרומם את הגוליסטים, לקלס את דה גול, שעשה בכוחו לאבותינו ולנו, את כל הנסים הללו: הוציאונו בנות הברית מעבדות לחרות…].

מגלת המלחמה וישראל –

׳היסטוריה של המלחמה משנת 1939 עד 1945: נצחון בעלי ברית והרוסים האדירים על הגרמנים והפסיסתים [הפשיסטים], נפילת גרמניה והיטלר האכזר המן השני יש״ר. המחבר הוא יצחק הלוי, בן צפת. קזבלנקה תש״ה, ל״ב עמודים. אישור הצנזור: 7141 Visa de Censure No. (אוסף מלג״ה. מכון הברמן למחקרי ספרות).

לעומת ה׳הגדה די היטליר׳ שנכתבה – בערבית – בתבנית ההגדה של פסח,

תחברה בשפה העברית ׳מגלת המלחמה וישראל׳ בתבנית של מגילת אסתר: ׳בשביל שיבינו את התוכן וענין הנס הגדול שנעשה בימינו באחד עשר בנובאמבר שנת 1942 על ידי האמריקאים והאנגלים שהצילום מיד היטלר האכזר… ובאמת ראינו שהנס שנעשה לנו במרוקו ואלזיר הוא גדול מהנס שנעשה בימי מרדכי ואסתר, שבימיהם המן יש״ו לא זכה לעשות אף מעט מחפצו ורצונו ביהודים, והיהודים עוד לא היו ביכולתו ועדיין לא נתנה רשות למחבל, אבל בימינו אלה היטלר יש״ו כבר לקח תחת ידו כמעט כל יהודי אירופה ועשה בהם כחפצו ורצונו. גם קראתי ליום אחד עשר בנובאמבר ״יום הצלה״… וראוי להיות נקבע לדורות ליום משתה ושמחה ומקרא מגלה זו במרוקו ואלזיר׳(מן ההקדמה).

מגילה זו נכתבה בתום המלחמה, כאשר נודעו כבר תוצאותיה המחרידות: ׳אויבינו האכזר שבקש לכלות כל זרעינו חלילה והצליח בראשונה בהריגת כחמשה מליונים מבני עמנו…

המגילה מכילה עשרה פרקים. היא מספרת את קורות מלחמת העולם השניה משנת 1939 ועד שנת 1945. בפרק ט׳ מונה המחבר את עשרת בני המן ביניהם: ׳ואת היטלד׳ הנאצי טבע ונטמן בארץ הוא ואיוה בדאון אשתו… ואת הימליד ראש הגיסתאפו אבד עצמו לדעת בסם המות רועץ… ואתקסילרינג ראש הרוצחים לקחו אותו חי בעלי ברית ואסרו אותו…׳ הוא מסיים בברכה אחרונה של המגילה: ׳ברוך שנתן כח ועצמה לבעלי בריתנו להחריב את ערי גרמניה.״׳, ומסכם את פסוקי המגלה: ׳מאה ושבעים וארבעה, בא סימן ותקות היטלר והנאצים אבדה…׳ ולבסוף מסיים ב׳ארור היטלר הנאצי המן השני יש״ו׳וכו׳ כנגד ׳ברוך האדון דוזוולט ז״ל יושב ראש הדמוקרטים וארצות הברית׳.

Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan

il-etait-une-foisIl etait une fois le Maroc

Temoignage du passe judeo-marocain

David Bensoussan

LES CROYANCES POPULAIRES

Qu'en etait-il des superstitions au sein de la societe musulmane?

II faut tenir compte du fait que la societe traditionnelle d'Afrique du Nord venerait un tres grand nombre de marabouts et la croyance populaire reservait une grande place aux talismans. Dans l'ouvrage Pratiques des harems marocains, publie en1925 Aline R. de Lens rapporta la croyance fort repandue a des pratiques magiques et des talismans comme remedes pour guerir diverses maladies. Edmond Doutte etudia egalement la question en 1909 dans le volume Magie et religion dans l'Afrique du Nord et les travaux d'Edward Westermarck tel Survivances paiennes dans la societe mahometane ont devoile des aspects fascinants quant a l'anteriorite et a 1'origine de ces superstitions. Ainsi, les magiciens pouvaient commercer avec les esprits et jeter des sorts, leur pouvoir etant similaire a celui des saints et des marabouts. Les rites relatifs a la magie etaient multiples, faisant appel a des formules magiques, des parfums a bruler, des organes d'animaux, des plantes, des pierres precieuses ou des secretions diverses.

 La main tatouee, connue aussi sous le nom de khamsa, avait le pouvoir d'ecarter le mauvais oeil. II faut ajouter a cela la croyance aux esprits de toute sorte. Les Djinns etaient des esprits qui possedaient une personne epileptique. ils y etaient enfermes et il fall sheitane c'est-a-dire Satan. En differents endroits du Maroc, la croyance aux Djinns revetait plusieurs aspects qui allaient du simple fait qu'il ne fallait pas se tenir pres d'une fenetre ouverte afin de ne pas etre enleve par les Djinns jusqu'a la croyance dans leurs pouvoirs malefiques. Les Djinns se seraient trouves dans des lieux obscurs ou a proximite des sources d'eau. Le bruit du tonnerre lui-meme ne serait que celui que fait la Porte du Paradis que les anges claquaient devant les Djinns. Les Djinns auraient peur du sel et du metal, mais encore plus du verbe saint d'une formule coranique. Le Ghoul etait un animal mythique pouvant devorer tous les autres. Les 'Afrit revetaient des formes horribles. Ils detestaient la musique et etaient tres actifs 1'apres-midi. II y avait la terrible 'Ai'cha Qandrissa ou 'Aicha Qandissa mi- femme mi-chevre qui seduisait et envoutait les hommes pour les rendre fous. Les croyances populaires baignaient dans la superstition. A titre d'exemple, il y avait a Fes un arbre sacre sur la tombe de Sidi Maymoun et les pelerins venaient y accrocher des brins de laine, des meches de cheveux ou autres objets afin que certains voeux soient exauces. II s'agit la encore d'expressions populaires qui ne devaient pas impressionner plus que cela les grands erudits en matiere de religion.

En ce qui concerne le culte des saints, soulignons la position du chroniqueur Al-Naciri qui critiquait le culte de ces personnes sacrees -vivantes ou decedees – auxquelles le peuple attribuait des pouvoirs qui n'appartenaient qu'a Dieu. Les scenes d'hysterie sanglantes le revoltaient: « Maudite soit pareille ignorance ! » Al-Naבiri y voyait egalement un sectarisme qui etait en contradiction avec le principe meme de l'unite islamique. On attribue au sultan Moulay Slimane la condamnation sans equivoque du culte des saints et des rassemblements populaires des moussems qu'il considerait comme « un egarement … pour 1'amour de Satan. » Par ailleurs, dans le roman Mosaiques ternies du Tangerois Abdelkader Chatt paru en 1931 mais dont Taction se deroule en 1905, le maraboutisme fut severement critique.

המימונה – מקורותיה ומנהגיה

מתוך הספר יהדות מרוקו – פרקים בחקר תרבותם – יששכר בן עמי

חג המימונה של יהודי מרוקו

מקוד החג

אחת האגדות מספרת על קדוש מוסלמי בשם סידי בו־סלהאם, שחי ליד שפת הים ( בצפון מרוקו ). לאיש זה היה ידיד, קדוש בשם סידי־עבד־אל עזיז א־טייאר. יום אחד, עסק סידי  בו־סלהאם בדייג להנאתו והנה בא ידידו.

ביקש סידי להפתיעו, הכניס ידו למים והוציאה כשעל כל שערה תלוי דג. בו־סלהאם, שלא רצה לפגר אחדי ידידו, החליט לעלות עליו במעשה מרשים. בעזרת מעילו (סלהאם) קרץ לים שיבוא אחריו ונשבע שיוליך את הים עד לעיר פאס, כדי שבנות העיר תוכלנה לטבול בו את ידיהן.

הלך הים אחריו עד שהגיעו לכפר, בו שכנה ״לאלא מימונה״ בראותה את גודל האסון העומד להתרחש, פנתה ״לאלא מימונה״ וביקשה מהקדוש שלא לגרום לשיטפון במקום שבתה. הקדוש השיב שהוא נשבע להביא' את הים עד לפאס, למען תוכלנה בנות העיד לרחוץ את ידיהן. ״לאלא מימונה״ אותתה בידה ומיד הופיעו במקום כמה בנות מפאס.

הן רחצו את ידיהן ואז הסכים הקדוש להחזיר את הים. לזכר הצלת הכפר הקימו התושבים ״קובא״, הנקראת עד היום ״קובאת לאלא מימונה״.

כפת לאלא מימונה. מסתבר שקיימים מקומות רבים במרוקו שם מזכירים את ״לאלא מימונה״. מספרים עליה שהיא הייתה כושית ענייה שרצתה ללמוד תפילות אצל רב חובל. היא שכחה אותן והיא רצה על המים בנסיון להשיג את רב החובל על מנת לשנן את התפילות.

אחרי ששכחה את התפילות היא אמרה: ״מימונה מכירה את אלוהים ואלוהים מכיר את מימונה״ (מוטיב: רחמנא לבא בעי). בפאס, כשילד קטן אינו יודע טוב את תפילותיו אומרים הניחו לו, אלוהים מכיר את לאלא מימונה ולאלא מימונה מכירה את אלוהים. ראה: ,Emile Dermenghen 69 .Le Culte des Saints dans l'Islam Maghrébien. Paris 1954, p,

יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

יחס דבדו החדש. הצב"י אליהו רפאל מרציאנו

משכיחה בוסתא

משפחה רמה מוזכרת באגרת יחם פאס (פאס וחכמיה, ח״א, עמי 138-137).

הזקן הכשר מתהלך בתומו צדיק, מתחסד עם קונו, רב משרשיא, אבי התעודה, אב רחמן, הצדיק ר׳ יוסף הכהן די בוסתא הוליד: משה, רחל.

החכם השלם והכולל, חן ערכו מי ימלל, רב פעלים מקבציאל, התייר הגדול, אוה למושב לו, ולא זז מחבבה עד אשר הגיע לארץ הצבי, מרביץ תורה בישראל, ספרא רבא, חסיד שבכהונה, הרב משה הכהן הנז׳ הוליד: אליהו, רפאל, יוסף, ישראל, שמעון, שלמה, מרימא.

גברא רבא ויקירא, עסיק באורייתא תדירא, זכה וזיכה את הרבים, סופר מתא, רב בית כנסת הכהנים רב פעלים לתורה ולתעודה, החסיד הרב אליהו הכהן הנז׳ הוליד: ציון, יצחק, מכלוף, מרימא, מאחא, לוויהא, סעידא, פריחא, אניס, רוזיט.

עניו ושפל ברך, איש החסד, הצדיק ר׳ רפאל הכהן הנז׳ הוליד: מכלוף, משה, סאעודא, פריחא.

אשכול הכופר, טוב וישר, ירא אלהים וסר מרע, הזקן הכשר ר׳ יוסף הכהן הנז׳ הוליד: משה, דוד, מרימא, עווישא, סעידא, מאחא, נונא.

המרוחם, בעל מדות טובות, צדיק תמים, ר׳ ישראל הכהן הגז׳ הוליד: מאיר, משה, שלמה.

היקר ועניו, מאושר בענייניו, מתפרנס מיגיע כפיו, נודב נדבות ר׳ שמעון הכהן הנז׳ הוליד: משה, אפרים, שלום, מאחא, זהארי, לעאיישא.

גברא רבא, בעל צדקות, נקי כפים, הצדיק ר׳ שלמה הכהן הנז׳ הוליד: אהרן, יוסף הי״ד, אסתר, עווישא, סאעודא הי״ן (נהרגה בפוגרום ג׳ראדא).

איש אחד מן הרמתים, מתהלך בתומו צדיק, גומל חסדים טובים, אוהב תורה ולומדיה, הצדיק ר׳ דוד הכהן די בוסתא הוליד: משה, יצחק, מרדכי. יהודה, מרימא, עווישא.

הצדיק, איש אמונים, מתפרנס מיגיע כפיו, עושה צדקות, ר׳ משה הכהן הנד הי״ד הניח ברכה: ר׳ דוד, שמעון, אליהו, לוויהא, שמחה.

המנוח, הולך בתום, דובר מישרים, נודב נדבות, הצדיק ר׳ יצחק הכהן הנז׳ הי״ד הוליד: סטונא, מאחא, עווישא.

הזקן הכשר, נשוא פנים, רחים רבנן, מדותיו מדות יוצרו, הצדיק ר׳ מרדכי הוליד: רחמים, יוסף, דוד, שמעון, משה, לאה, עווישא, מאחא.

הנכבד, ותיק וישיש, עטרת תפארת שיבה, עושה חסדים, יקר רוח, הצדיק ר׳ יהודה הכהן הנד הוליד: דוד, שמעון, יצחק, עמרם, אסתר, דונא, זמילא.

הנכבד, עניו וישר, משכים ומעריב, בעל מדות טובות הצדיק ר׳ יצחק הכהן הנד הוליד: יוסף׳ (הנק׳ קעיווש), סתירא, מאחא הי״ן (נהרגה בפוגרום ג׳ראדא).

הצדיק, תם וישר, בענייניו מאושר, ירא את ה׳ ושלם, גומל חסדים, ר׳ יעקב הכהן די בוסתא הוליד: עווישא (הנק׳ די קיקיש), סתירא.

•ש

השם הטוב, טוב לה׳ וטוב לבריות, מתפרנס מיגיע כפיו, עושה צדקה, גומל חסדים, הצדיק ר׳ יעקב הכהן די בוסתא (היה גר בעיר ברקאן) הוליד: אליהו, מימון.

הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר-ג.בן שמחון-סיפורי אהבה מרוקאים החייט ואשת הטוחן

גבריאל בן שמחון

הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר

סיפורי אהבה מרוקאים

הוצאת הקיבוץ המאוחד

החייט ואשת הטוחן

בכפר הקטן שלנו היה חייט עני, כל בוקר היה קם ורוכן על הבגד שמולו עם חוט ומחט, עינו תמיד קשורה בתפר ההולך ומתעבה ובחוט ומחט הנכנסים ויוצאים באותו קצב, מעולם לא ניתקה עינו מהבד ומהחוט האין סופי שמעולם לא נגמר בתנועה נצחית החוזרת על עצמה ויתכן שכך ישב מאז שנולד על אותו בגד, באותה תנועה, באותה תנוחה ובאותה פינה בה ישב גם אביו ואבי אביו, מדורי דורות, מכניס את המחט והחוט ומוציא, מכניס ומוציא ועינו לא משה מהבגד, מי יודע כמה ג׳לאבות ושרוואלים תפר וכמה מחטים שבר, אבל כאילו היה מדובר באותו בגד ובאותו אדם, שמזמן, מקדמת דנא, רכון עליו ומעולם לא יגמור, עד שיום אחד הרים פתאום את מבטו ועינו קלטה פנים יפות שלאישה שהציצה לרגע מהחלון ממול כדי לסגור את התריס, טיפת דם יצאה מאצבעו שנרקרה והוא חש כאב, אבל מאותו רגע התחיל להרים את עיניו מעל המחט מפעם לפעם, כדי לתפוס שוב את מראה פניה היפות של האישה ממול. היתה זאת אשתו של טוחן הקמח שגרה מעל טחנת הקמח בגדת הנהר.

אנשים היו מביאים לטחנה שקי תבואה, נותנים לטוחן שהיה שופך אותם בין אבני הריחיים בעוד הפרד מסובב את אבני הרכב והשכב, טוחן ביניהם את הגרגרים והופך אותם לקמח, הטחנה מעולם לא שבתה, כמו שמי הנהר מעולם לא עצרו, יום ולילה הסתובב הרכב על השכב וחיטה ושעורה שזרמו לעץ הריחיים הפכו לקמח שנאגר בשקים ונישא שוב על הגב מהטחנה הביתה. יומם ולילה סובב הסוס את אבני הריחיים ללא הפסקה וללא מנוחה, רצועות הריתמה מגבילות את שדה הראייה שלו, לא ימינה ולא שמאלה, כל עולמו מוגבל למסלול הצר מסביב.

בכל פעם שהרים את עיניו לשבריר שנייה קלט החייט את קצה דיוקנה המופלא של אשת הטוחן פותחת או סוגרת את החלון, אצבעו נדקרה והוא חנק צעקה, עד שיום אחד גילתה את מבטו המוקסם והתחילה להופיע לעתים יותר קרובות, פותחת את התרים לרגע ושוב סוגרת אותו, עד שאצבעו הפכה לכברה. יום אחד הוא שמע דפיקה בדלת והנה לפניו העוזרת עם בד אדום בידה, מבקשת שיתפור ג׳לאבה לגבירתה. החייט עזב את כל עבודותיו וישב עם החוט והמחט יום ולילה ותפר את הג׳לאבה הכי יפה שידע לאישה שהיתה מופיעה ליד החלון ונעלמת והוא דוקר בגללה את ידו ללא רחמים.

אחרי הג׳לאבה הראשונה תפר לה את השנייה והשלישית ואחריהן הביאה לו העוזרת בד משי לחולצות ואחרי החולצות שמלות ואחר כך הביאה לו בד לפרנג׳יות לבעלה והוא ישב יומם ולילה ותפר ורקם את הפרנג׳יות והשרוואל של הבעל והחוט והמחט עבדו ללא הרף באותה תנועה נצחית, שלא נגמרת לעולם, מפעם לפעם נהנה החייט לקלוט את צחות עורה ואת אור פניה של האישה המופיעה לשבריר שנייה ונעלמת ואצבעו נדקרתונדקרת עד שהופכת לפצע וחבורה, יום אחד סיפרה האישה לבעלה על החייט והוא שלח לקרוא לו לטחנת הקמח, כשבא הצביע הטוחן על הפרד החולה שמסובב את הריחיים וביקש מהחייט שיעזר לו לטחון את הקמח. החייט נענה בלי שמץ של היסוס.

הטוחן רתם אותו לרתמות וזה התחיל לסובב את הריחיים, מושך וגורר, וכשעמד לרגע, הטוחן הצליף על גבו. בלילה הטוחן עולה אל אשתו והחייט נשאר בין היצולים מושך ומסובב את אבני הריחיים, טוחן את הגרעינים לקמח דק, מושך ומושך בלי להביט ימינה ושמאלה במעגל נצחי, יומם ולילה, ראשו שקוע עמוק בין כתפיו, גבו כפוף, עיניו באדמה, עליה הוא רואה את פניה המופלאות של האישה המופיעה ונעלמת לשבריר שנייה, כקרן אור מכושפת פותחת או סוגרת את החלון שלה.

פתגמים ואמרות ממקורות שונים

אלף פתגם ופתגם – משה ( מוסא ) בן-חיים

بنت الاصول ولا بنت القصور

בנת(א)לאצול ולא בנת(א)לקֻצור

בת אצילים ומחונכת, עדיפה על בת הארמונות – העשירה.

 

البنت الحره مثل الذهب في الجره

אלבנת(א)לחרה מתל(אל)דהב פי(א ל) גירה.

הבת האצילה כמו זהב בכד.

 נאמר על אשה השומרת על כבודה.

 

بيت بلا مره ـ جسم بلا روح

בית בלא מרה – ג׳סם בלא רוח.

בית ללא אשה, כמו גוף ללא נשמה

. אשה כנר בבית. האדם אין לו מציאות בלא אשה.

 ״ביתו אשתו״ (יומא).

״לעולם לא קראתי לאשתי – אשתי, אלא ביתי "(שבת ק״יח עמי ב׳).

תפילאלת – ברית מספר 31

יהודי תפילאלת – אות ברית קודש

חוברת " ברית " בעריכת אשר כנפו הי"ו

חוברת " ברית מוקדשת כולה לעיר תפילאלת, חלקה בעברית חלקה בצרפתית…בקטגוריה זו יובאו המאמרים בעברית ובסיום המאמר יובא אותו מאמר בצרפתית לסירוגין

יהודי תפילאלת

 יעקב אוליאל – אורליאן- צרפת

לאחר שהפכה להיות מרכז רוחני חשוב, עיר של "חכמים וגאונים" שהייתה בקשרים עם רבנים וישיבות של ספרד והמזרח, הקהילה היהודית של סיז׳ילמאסה נפגעה קשות החל משנת 1054, משלטון האלמורבידים ולאחר שנת 1145 מזה של האלמוהאידים. אנציקלופדיה יודאיקה נתנה מקום נרחב"כאשר סיזילמאסה עברה ליד׳ האומאיאד של קורדובה, הקהילה שלה, כמו זו של היהודים ברחב׳ הכליפה, הייתה תחת מרותו של יעקב איבן ג'ו [דאוד] […] ב-1054 האלמורבידים השתלטו על סיזילמאסה ועשו שמות בכל רחבי שלטונה. היהודים סבלו מכך, אך לאחר שהאלמורבידים ייצבו את אחיזתם הם שיפרו את מצב היהודים. […] ב-1145 סיזילמאסה כרתה ברית עם האלמוהדים. זמן מועט לאחר מכן, המושל החדש שנתמנה על ידי בני שושלת זו כפה על יהודי העיר אלטרנטיבה להתאסלם או למות. כ-150 יהודים בחרו במוות בעוד אחרים תחת הנהגתו של הדיין יוסף בן עמרם, שמאוחר יותר חזר ליהדות, התאסלמו."

יהודי סיזיילמאסה שלא התאסלמו היו צפויים ליהרג על כן הם בחרו בגלות. אברהם אבן עזרא (1089 – 1124חיבר קינה על חורבן הקהילות היהודיות הספרדיות על ידי האלמוהדים, שם הוא רומז לרדיפות של יהודים מגרביים ולהרג שנעשה ביהודי סיזיילמאסה:

הוי אקרא כמצרה על קהלות סגלמאסה

 עיר גאונים ונבונים מאורם חשך כסה

ושח עמוד התלמוד זה בניה נהרסה

 והמשנה לשנינה שברגלים נרמסה

ועל יקרים מדוקרים עין אויב לא חסה

 אהה אפס כל קהל פאס יום נתנו למשיסה

אי חֹסן קהל תלמסן והדרה נמסה

הרי לכם אד הנוסחים המלא.

רבי אברהם אבן עזרא

קינת רבי אברהם אבן עזרא, אשר מקונן הוא על חרבן קהלות רבות בספרד וצפון אפריקה, ועל יסוד השיר הזה כתב רבי דוד כהנא בקורות ראב"ע שלו כי " בשנת תצ"ח שפך ה', כל חמתו על הרבה ערי ספרד וערב וראב"ע ראה אז עני בשבט עברתו, כי הערבים הפראים והאכזרים התנפלו על היהודים, ומפני זה, וגם מפני שרבי יוסף בן עמראן איש חסדו של ראב"ע נפטר, לכן נסע לו ראב"ע בשנת ת"ק לרומא.

אֲהָהּ יָרַד / עֲלֵי סְפָרַד / רַע מִן הַשָּׁמַיִם

וּסְפֹד רַב / עֲלֵי מַעֲרָב / לַזֹּאת רָפוּ יָדַיִם

עֵינֵי עֵינֵי / יָרְדָה מַיִם

בכות עֵינֵי / במעיני / עַל עִיר אליונסה

בְּאֵין אָשֵׁם / לְבָדָד שֵׁם / הַגּוֹלָה שכנה

בְּאֵין סַלֵּף / עֲדֵי אֶלֶף / שָׁנִים, וְשִׁבְעִים שָׁנָה

וּבָא יוֹמָהּ / וְנָד עִמָּהּ / וְגַם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה.

בְּאֵין תּוֹרָה * וְאֵין מִקְרָא / וְהַמִּשְׁנָה נִטְמְנָה

וְהַתַּלְמוּד / כְּמוֹ גַּלְמוּד / כִּי כָּל הוֹדוֹ פָּנָה

וְיֵשׁ הוֹרְגִים / וְיֵשׁ עוֹרְגִים / מָקוֹם, אָנָה וְאָנָה

מָקוֹם תִּפְלָה / וְגַם תְּהִלָּה / לְבֵית תִּפְלָה נִתְּנָה

וְקָרַע זָר / וְגוֹי אַכְזָר / דָּת אֶל הַנֶּאֱמָנָה

לְזֹאת אֶבְכֶּה / וְכַף אַכֶּה / וּבְפִי תָּמִיד קִינָה

וְאֵין לִי דְּמֵי / וְאָמַר מִי / יִתֵּן רָאשִׁי מַיִם

וְרֹאשׁ אֶקְרָא / וּמַר אֶצְרַח / עַל גּוֹלַת אשבילייה

עֲלֵי נְשִׂיאִים / והקראים / בְּשֵׁמוֹת וַחֲכָמֶיהָ

וְעַל אֲצִילִים / וְהֵם חֲלָלִים / וּבְנֵיהֶם בְּשִׁבְיָה

וְעַל בָּנוֹת / וּמְעַדְּנוֹת / נִמְסְרוּ לְדָת נָכְרִיָּה

וְאֵיךְ עֲזוּבָה / מְאוֹד קורטובה / וּתְהִי כְּיָם שֶׁאִיָּה

וְשֵׁם חֲכָמִים / וְגַם עֲצוּמִים / מֵתוּ בְּרָעָב וְצִיָּה

וְאֵין יְהוּדִי / וְגַם יְחִידִי / בגאין גַּם אלמריה

וּמָיוֹרְקָה / וְעִיר מַלְקָה / לֹא נִשְׁאֲרָה שָׁם מִחְיָה

וְהַיְּהוּדִים / וְהַשְּׁדוּדִים / הֻכּוּ מַכָּה טְרִיָּה

לַזֹּאת אֶסְפדָה / וּמַר אֲלַמְּדֶהָ / וְאֶנְהֶה עוֹד נֶהִי נְהִיָּה

לְשַׁאֲגוֹתַי / בְּתוּגוֹתַי / וְיִמְאֲסוּ כְּמוֹ מַיִם

וְהוֹי אֶקְרָא / כִּמְצֵרָה / עַל קְהִלַּת סגלמאסה

וְעִיר גְּאוֹנִים / וּנְבוֹנִים / מֵאוֹרָם חָשַׁךְ כִּסָּה

וְשָׂח עַמּוּד / וְהַתַּלְמוּד / וְהַבְּנִיָּה נֶהֶרְסָה

וְהַמִּשְׁנָה / לִשְׁנִינָה / בָּרַגְלַיִם נִרְמְסָה

וְעִיר מְלוּכָה / וְהַנְּבוֹכָה / מראכס המיֻחַסָה

עֲלֵי יְקָרִים / מִדְּקָרִים / עַיִן אוֹיֵב לֹא חַסָּה

אֲהָהּ אֶפֶס / קְהַל פאס / יוֹם נָתְנוּ למשסה

ואי חוֹסָן / קָהָל תְלמְסֶן / וְהַדְרָתָהּ נָמַסָּה

וְקוֹל אָרִים / בְּתַמְרוּרִים / עֲלֵי סבתה ומכנסה

וִסּוּת אֶקְרְעֶהָ / עֲלֵי דרעה / אֲשֶׁר לִפְנִים נִתְפְּשָׂה

וּבַיּוֹם שַׁבָּת / וּבֵן עִם בַּת / שָׁפְכוּ דָּמִים כַּמַּיִם

וּמַה אֶעַן / הֲכִי לְמַעַן / חָטָאתִי זֹאת הָיְתָה

וּמֵאֵלִי / צוּר חֵילִי / רָעָה עָלַי כָּלְתָה

לְמִי אֶשְׁבֹּר / וְגַם אֲדַבֵּר / וְהַכֹּל יָדוֹ עָשְׂתָה

וְהָם לִבִּי / בְּתוֹךְ קִרְבִּי / עַל נַפְשִׁי אֲשֶׁר עֻוְּתָה

וּמֵאַרְצָהּ / מָחוֹז חֶפְצָהּ / לְאֶרֶץ טְמֵאָה גָּלְתָה

וְנִכְלְמָה / וְנֶאֶלְמָה / לְסַפֵּר תְּלָאוֹת רָאֲתָה

זָעַם כְּאֵבָהּ / וּבְלִבָּהּ / לַחֶסֶד צוּרָה קִוְּתָה

לְצַוֵּת פְּדוּת / וּמַעְבָּדוֹת / כִּי בְּצֵל כְּנָפָיו חָסְתָה

בְּבֵית כִּלְאַיִם / בְּכָל עֵת אִם / זָכְרָה שְׁמוֹ אָז חָיְתָה

וְרַק בְּכִיָּה / עֲלֵי לֶחְיָהּ / בְּיָד אָצַה אֲשֶׁר קַשְׁתָּהּ

מְאֹד תִּירָא / עֲדֵי יְרֵָא / אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם 

תאג'ר אל סולטאן- מיכאל אביטבול

סוחרי המלך

نخبة الاقتصادية اليهودية في المغرب

תאג'אר אל-סולטאן – עילית כלכלית יהודית במרוקו – מיכאל אביטבול

מכתב מספר 4

מכתב תנחומים מאת הווזיר הגדול, אל טייב בן אל ימאני אל יעקב קורקוס לאחר פטירת אביו, שלמה קורקוס. כמו כן הוא מודיע לו ולאחיו על מינויים הקרוב למשרת " סוחרי המלך " במקום אביהם.

4.12.1853

الحمد لله وحده

ولا حول ولا قوة الا بالله العلي العظيم

الطيب بن اليماني

1 –  صاحبنا التار يعقوب بن سلوم قرقوز اما بعد فقد كان ان بلغا ان قرقوز مات

2 –  فاشكل علينا الامر ولم ندر من مات منكم الى ان ورد علينا كتابك تذكر فيه ان

3 والدك هو الذي مات بثغر الصويرة فبقى في خاطرنا وتاسفنا عليه بشهادة الله

4 – لاكن هان امره حيث بقيتم انتم وترككم كما يحب من الخير في الخدمة سيما حيث

5 – امركم مولانا المنصور بالله على عملكم فاحمدوا الله وكونوا من الشاكرين

6 – نعمه وقد كتبنا في شانكم للحاج العربي الطريس واوصيناه عليكم غاية وان

7 –  كنت لم تطلب منا ذلك وها كتاب يرد عليك في طي هذا فوجهه اليه ولا تغيب

8 –  عنا جبرك ولا بد ويطلك جواب ولدنا ابرهيم فادفعه  اليه والتمام في

9 –  الثالث من ربيع الاول عام 1270

10 – وها جواب سيدنا يرد علي

الحمد لله وحده

ولا حول ولا قوة الا بالله العلي العظيم

الطيب بن اليماني

השבח לאל לבדו

 אין חיל ואין כוח אלא באלוהים העליון, העצום

אל טייב ( 1 )  בן אלימאני ( 2 

1 – שם השולח מופיע במוזח בתחילת המכתב ולא בסופו שכן, לפי המקובל אסור ששמו של מוסלמי יבוא מתחת לשמו של ד'מי.

2 – אבו עבדאללאה מוחמד אל טייב בן אלימאני " אבו עשרין " החל את דרכו תחת המלך מולאי סולימאן. לאחר מכן, נקשר למלך מולאי עבד אל רחמאן ולבנו, מוחמד הרביעי, להם הוא שימש כשר החצר וכ " ווזיר גדול ,.

הוא יה בעל השכלה דתית רחבה, מה שלא מנע בעדו לצדד בהרחבת קשרי המסחר של מרוקו עם אירופה. הוא נפטר בשנת 1869

1 –  صاحبنا التار يعقوب بن سلوم قرقوز اما بعد فقد كان ان بلغا ان قرقوز مات

1 – אל חברנו הסוחר יעקב בן שלמה ( 3 ) קורקוס. לעצם העניין : נודע לנו שקורקוס מת

3 – במקור " סלום "

2 –  فاشكل علينا الامر ولم ندر من مات منكم الى ان ورد علينا كتابك تذكر فيه ان

2 – אך העניין היה מסופק בעינינו ולא ידענו מי מבניכם מת עד אשר הגיעני מכתבך בו הינך מציין

3 والدك هو الذي مات بثغر الصويرة فبقى في خاطرنا وتاسفنا عليه بشهادة الله

3 – כי אביך הוא שנפטר בעיר הנמל אל צווירא ( 4 ). חי האלוהים, כי נחרט הדבר בלבנו והצטערנו עליו

4 – אל צוויראהוא שמה הערבי של העיר מוגאדור שנבנתה על ידי המלך מחמד השלישי בסוף המאה השמונה עשרה לפי תוכניתו של האדריכל הצרפתי קורנו   Cornut . העיר נמצאת כ – 200 קילומטר מערבית ממראכש שימשה נמל ייצוא לכל מוצרי חבל הסוס והדרע שבדרום המדינה וכן לסחורות שהובאו מסנגל ומסודאן המערבית על גבי שיירות. יחד עם טנג'יר היא הייתה לעיר הנמל החשובה ביותר של מרוקו עד לסוף המאה התשע עשרה.

4 – لاكن هان امره حيث بقيتم انتم وترككم كما يحب من الخير في الخدمة سيما حيث

4 – אך נחמה פורתא היא שנותרתם אתם. והשאירכם ( אביכם )  אחרי כפי שחפץ : מהמוצלחים ביותר בשירות ( המלך ) ובמיוחד

5 – امركم مولانا المنصور بالله على عملكم فاحمدوا الله وكونوا من الشاكرين

לאחר שאדוננו – המלך – נצחונו באל – הכיר לכם תודה על עבודתכם ( 5 ).שבחו, אפוא, את אלוהים והודו לו

5 – בצורה מרומזת זו מודיע הווזיר הגדול לשני האחים קורקוס על מינויים לתפקיד של " סוחרי המלך ".

6 – نعمه وقد كتبنا في شانكم للحاج العربي الطريس واوصيناه عليكم غاية وان

על חסדו. כתבנו בענייניכם לחאג' אל ערבי אל טריס והמלצנו עליכם מאוד בפניו

7 –  كنت لم تطلب منا ذلك وها كتاب يرد عليك في طي هذا فوجهه اليه ولا تغيب

למרות שלא ביקשת זאת מאיתנו. מצורף בזה המכתב המיועד לו. העבר נא אותו אליו. אל תמנע

8 –  عنا جبرك ولا بد ويطلك جواب ولدنا ابرهيم فادفعه  اليه والتمام في

מאתנו ידעות אודותיך. זו פקודה ( 7 ) מכתב התשובה אל בננו אבראהים עומד להגיע אליך מסור נא לו אותו. סוף

7 – משפט זה מעיד על היחסים החמים והבלתי פורמאליים ששררו בין השר לבין משפחת קורקוס.

9 –  الثالث من ربيع الاول عام 1270

3 לרביע אל אוול שנת 1270

10 – وها جواب سيدنا يرد عليك

תשובת אדוננו ( 8 ) בדרך אליך.

8 – הכוונה לט'אהיר המינוי למשרת " תאג'ר אל סולטאן " אשר כנהוג נשא את חתימת המלך ונמסר לנמענים עם כניסתם לתפקיד. 

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

ללא רשיון

כ"א מרחשון תשט"ו – 17.11.1954

בהגיעי לוורזאזזאת נעצרתי על ידי המשטרה, בטענה כח נכנסתי למקום ללא רשיון ( אין לשכוח כי כל אזור פעולתי זה נתון תחת שלטון צבאי והכניסה לכל פינה בו טעונה אישור ). ביקשתי מהמשטרה להביא אותי בפני מפקד האזור. לאחר ציפיה ממושכת הוכנסתי למשרדו של מפקד האזור אשר צייד אותי ברשיון המבוקש להמשך סיורי.

למחרת היום יצא לי להיפגש עם אותו מפקד אזור בנסבות אחרות. מכוניתו נשארה תקועה בדרך בגלל מי הגשמים שחדרו למנוע המכונית והוא לא מצא אפשרות להמשיך בדרכו. הגשתי לו העזרה הדרושה וחילצתי אותו מתקלה בלתי רצויה זו, והוא המשיך בדרכו לוורזזאת.

אני המשכתי דרכי פעם ברכב – כשזה היה אפשרי – ופעם ברכיבה, והגעתי איך שהוא לכפר ימיני ומשם לטיקרט. בקושי עברנו ואדי אחד. אך כאשר הגענו לואדי אחר שקע האוטו בתוך הואדי. עברנו אותו ברגל אך זה השפיע עלי לרעה כי תקפה אותי סחרחורת.

כעבור זמן מה, חזרתי לאיתני. ג'יפ שעבר לידינו חילץ את רכבנו. אך שוב ואדי שלישי שקשה לעבור אותו ברכב. השארנו המעונית עם הנהג והמשכנו את דרכנו לטיקרט הן ברכיבה והן ברגל עד שהגענו למחוז חפצנו.

במקלי עברתי את הנהר הזה.

כ"ה מרחשון תשט"ו – 21.11.1954

על אף תלאות הדרך הצלחתי לבקר בכפרים : איסבל, אזרו, אסאראג ואמזרקו. השכמתי קום על מנת להמשיך בדרכי, אך בהמות הרכיבה שהובטחו לי לא נמצאו. לא הייתה לי ברירה. בן לוויתי ואני יצאנו לדרך ברגל. בגענו בעוד חושך לכפר אמזרקו, ומשם המשכנו לאיגידי בלוויית איש הכפר – שמעון דרעי וחמורו, עליו העמסנו את מעט חפצינו.

בדרכנו היה עלינו לחצות את נהר טיפנוט חמש פעמים בגלל פיתוליו הרבים. חציית נהר זה הייתה עבורנו הרפתקה מסוכנת שכדאי לעמוד עליה. בראשונה עברנו את הנהר בעזרת החמור, בשניה גאו המים ועזרתו של החמור לא היה בה כל תועלת.

בשלישית ניסה הנהג רפאל להיכנס ראשון למים ולא הצליח, אני ניסיתי להיכנס כשמקל גדול בידי, אחרי באו רפאל ושמעון דרעי כשהם נעזרים איש ברעהו. לאחר שהצלחנו חזר דרעי לבדו לעזור למלווי השלישי ואעקנין לעבור.

ואעקנין אך נכנס למים ועשה כמה צעדים מהוססים מעדה רגלו, המקל נשמט מידו ובדרך נס ניצל מטביעה. יצא נפחד ומבוהל. לא רציתי לסכן את עצמי ואת חברי בני לוויתי והחלטתי שלא לעבור ברגל את שני המכשולים שנותרו לנו חיפשנו דרכים ולבסוף השגנו פרדות בשכר. מעל גבי הפרדות הצלחנו לחצות את הנהר שתי הפעמים האחרונות וסוף סוף הגענו בשלום לכפר איגידי.

כ"ז מרחשון תשט"ו – 23.11.1954

מאיגידי, לאחר שרשמתי את התושבים לעליה המשכתי ברכיבה לכפרים, אידרגון, טבייאה, אאילוז, ואבו רחיל.

כ"ח מרחשון תשט"ו – 24.11.1954

ביקרנו בתארודאנט ומשם חזרנו למראכש. על אף התלאות אשר עברו עלי והעייפות מהטלטולים לא חדלתי ליהנות מיופיו ומהדרו של הנוף אשר ממש הקסים אותי. מראות הטבע אשר ראו עיני היו נהדרים ומלהיבים. הם גילמו את הטבע בכל הדרו יופיו וזוהרו. מצאתי בזה נחמה ופיצוי על תלאות הדרך והמכשולים שעמדו בדרכי.

פרי העמל.

ג' בכסלו תשט"ו – 28311.1954

ביקרתי בעוד שלושה אזורים כפריים, ולמען הסדיהודי האטלסר קראתי לכל אזור בשם, והפעולה עד היום כך.

ארגון אטלס א'                     12 כפרים                 182 משפחות          983 נפשות

ארגון אטלס ב'                     4 כפרים                   133 משפחות          684 נפשות

ארגון אטלס ג'                     7 כפרים                   109 משפחות          681 נפשות

ארגון אטלס ד'                     16 כפרים                 167 משפחות          871 נפשות

ס"ה 39 כפרים, 591 משפחות, 3219 נפשות

אין באפשרותי לנחש איך וכיצד תיעשה חלוקתם, לפחות חמישים אחוז מהם יופנו לתנועת המושבים להתיישבות. ניתן אפוא לארגן מתוכם שני מושבי עולים גדולים או שלושה בינוניים. נוסף על כך אני מטפל בשלושה ארגונים נוספים, אשר לפחות שניים מהם יהיו מוכנים לעליה תוך זמן קצר. מובן שעבודתי בכפרים אלה מלווה בקשיים גדולים ומרובים.

נסיעה של שמונה, עשר שעות ביום על גבי פרד, בנוסף על כשמונה שעות עבודה בכל כפר וכל זה תוך סכנות מסוגים שונים. סכנות טבע, הערבים, המושלים למיניהם. ולעתים קשיים בלתי צפויים מצד השלטונות המרכזיים. על כך\ל זה יש להוסיף הליכה בדרכים קשות ועקלקלות, לעבור הרים ולחצות נחלים ונהרות.

מכתבי עידוד

החומר האנושי הטוב ביותר

כ"ב כסלו תשט"ו – 17.12.1954

במכתבו של רענן וייץ, ממלא מקום מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית מיום 17.12.1954, הוא כותב בין היתר :

" קראתי בהנאה רבה את מכתבו של יהודה גרניקר שנתפרסם ב " תלמים ". לא ידעתי שיש לו עין כה חודרת ועט כה זריז. אני מבין שהוא אינו חוסך עמל ותלאה, מטפס לכפרי ההרים העזובים והנידחים, והוא עלול להביא לנו את החומר האנושי הטוב היותר ….:

לא טעיתי בהערכתי.

ד' טבת תשט"ו – 29.12.1954

קיבלתי מכתב ממזכירות תנועת המושבים, בחתימתו של גרשון צוקר ובו הוא כותב בין היתר : " ההני מעביר אליך רשימת הכפרים אשר קלטו משפחות מצפון אפריקה במשך החודשיים האחרונים, זאת אומרת בזמן היותך במרוקו.

לפי הסיכום קלטנו ראשונה למעלה מ-500 משפחות ולאו מילתא זוטרתא היא…( וזה אינו דבר קטן ), הוחלט לכן להפנות את כל החומר האנושי המתאים לחקלאות, להתיישבות החדשה אשר תבוצע בשנת 1955, והמדובר הוא בחבל לכיש ואזור תענך…

אין אפוא מקום לפחד שלך בקשר ליכולת הקליטה של כל אותן מאות המשפחות אשר ירוכזו על ידך. אחרי כל מברק או מכתב שלך היה לחץ מצדנו על המוסדות, להחיש את הביצוע בהעברת המשפחות….

קראנו דו"ח של ח. טולצ'ינסקי מצוות המיון. דו"ח נפלא. בעיקר על עבודתך אתה. הוא בכלל לא מחשיב שום עבודה אחרת.

נפגשנו עם ב. דובדבני מהמוסד לעליה וגם ממנו שמענו הערכה על פעולתך המאומצת אשר נהפכה כבר לנחלת התנועה…."

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

אדגר גדג'.שרל נטר

תוכניות " היחידות העממיות " ומחנות הנוער קסמו לו במיוחד " שיקום חברתי של נוער נחשל לצד רסקולריזציה שלו, תוך הפעלתם של מחנות צופיים שבהם הנוער מתחדש מבחינה רוחנית, עניינו אותו עד מאוד.

סֵקוּלָרִיזַצְיָה

ל (נ') [מלטינית: saecularis של העולם, של הדור] חִלּוּן, הַפְקָעָה מִתְּחוּם שִׁלְטוֹן הַדָּת וְהַכְּנֵסִיָּה, שִׁחְרוּר מִפִּקּוּחַ הַדָּת: סֵקוּלָרִיזַצְיָה שֶׁל הַחִנּוּךְ בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר.

קברניטי המדינה המרוקאית הצעירה והחדשה פשוט קיוו כי שרל נטר תתמוך בהם בטיפול בנוער.

גדג' מדגיש שוב ושוב את תפקידו ההיסטורי של אלפונסו צבע כמנהיג חברתי ופוליטי, לא במשמעות הפוליטית הצרה כי אם במשמעות הרחבה, דהיינו ביכולת נדירה של איתור הנפשות הפועלות ומשחקי הכוחות במעגלים פנימיים וחיצוניים של הקהילה היהודית והפרוטקטוראט הצרפתי במרוקו.

הוא מתאר אותו כמנהיג פתוח לחידושים ולמשאלות לב כמעט אוטופיות, המעצב תוכן וארגון, המעניק את המימד הפרקטי, האפשרי, לכמעט בלתי אפשרי. בין השניים שררה הרמוניה בלתי רגילה, שכן השלימו זה את זה באורח נדיר :

" זולת ההקרנה האישית, הבינה האנושית, אומנות ניהול הצוות, הבנה הפסיכולוגיה של יחסי האנוש, איכות הפתיחות והמעוף של אלפונסו צבע, ספק אם יכולנו לקיים מפעל חינוכי כביר ששמו שרל נטר. אלפונסו צבע מצידו מרעיף שבחים באותה מידה על אדגר גדג', והאהדה ההדדית השפיעה גם על כל אנשי הצוות.

העצמאות האדיאית ויכולת הניסוח הנדירות של גדג' בשדה החינוך הובילו לא פעם לאי הסכמות מצד התנועה בפאריס ובארץ ישראל. ביחס לציונות בכלל, ולציונות הדתית בפרט, סבר גדג' כי אין לאמץ את המודל המזרח אירופאי, לפיו הקהילתיות סותרת בהכרח את הציונות, והעדיף לעצב קהילה ציונית אשר אינה סובלת מפרדוקס ומפיצול. 

אדגר גדג'.

אם הקהילה מושתתת על התפיסה הציונית, אזי אין העלייה בגדר של שבר או מפנה בחייה כי אם המשך טבעי לחינוך הקהילתי. לעתים נתפסה גישה זו כא-צינית, המטפחת אוריינטציה מקומית. גישה זו עוררה אי הבנה ופולמוס. עם זאת סלד גדג' מהציונות המפלגתית בנוסח המיובא מהארץ.

לדידו, מאוויים אלה טומנים בחובם יצר של הרס עצמי ולפיכך דחה אותם מעל פניו בעשייתו החינוכית. בשנת 1950 ארגן אלפונסו צבע קונגרס הדן בשאלות חברתיות ביהדות מרוקו, והזמין את אדגר גדג' להשתתף בו. " חשתי כי קונגרס זה נבדל מאחרים. חשתי כי אכן נרקמת פעולה של ממש " אומר גדג'.

אדגר גדג' אינו רואה במפעל חייו קריירה כי אם ייעוד : הוא רואה בהיגיינה המנטאליות ובהחזרת הנוער הנחשל למעגל החיים שפרשו ממנו לשולי החברה, הציר המרכזי של המפעל החינוכי בשרל נטר. הוא אינו מתפלא שההשפעה של שרל נטר הקרינה כלפי חוץ וחצתה את המעגל הפנימי של החברה היהודית והמעגל החיצוני של החברה הנוכרית הסובבת.

הוא מסביר כי תמצית המהפכה החברתית שחוללה שרל נטר היא בהפיכת הנוער ממרקם אליטיסטי לרקמה חברתית עממית ואטרקטיבית לכל רובדי החברה היהודית במרוקו, עד לכפרים נידחים באטלס התיכון.

מפעלו היווה, במידת מה, קריאת תיגר על תנועת הצופים הצרפתית הממוסדת, שלטעמו קווי החינוך שלה לא הלמו לחברה היהודית המרוקאית, שרבו בה משפחות ברוכות ילדים.

לדעתו היה צריך להיכנס לחיים מודרניים ולעצבם ברוח אחרת מזו שנהגו בצופים בצרפת. בשנת 1951 ארגן גדג' מחנה לילדי מראקש. ערב אחד מצא את מאתיים הילדים מרוכזים באחד האוהלים הגדולים. כששאל לפשר הדבר השיבה לו האחראית כי " הם חשים יותר ביטחון יחדיו.

גדג' מאייר את התיזה שלו בסיפור זה : לדידו היה צורך לעצב את הנוער בהדרגה לחיים מודרניים, תוך רכישת ביטחון עצמי. מההכשרות של הקאדרים לתנועה התקיימו באנגליה, בצרפת וכמובן בארץ.

נוסף לפעילות רגילה של תנועת נוער, ראו ראשי שרל נטר את עצמם אחראים על הקיום ההיסטורי של החברה היהודית במרוקו, ועל כן הוסיפו נדבכים חברתיים חינוכיים לפעילות הנוער המקובלת בתנועת נוער.

המסלול החינוכי שהיא עיצבה היה בנוי מעין תחנות תחנות, שכל אחת ואחת היא מבצע חלוצי לעצמו :

השלב הראשון ה Unites Populaires, שהוכשרו בתנועת הצופים, דהיינו, השכבה הבוגרת של הצופים קיבלה על עצמה להתמודד עם השכבה החברתית הנחשלת, החסרה השכלה בית ספרית בסיסית.

השלב השני : הוקמו " מועדונים לשיקום חינוכי Foyers de Rehabilitation scolaire , שנועדו להשיב את הנוער שנפלט מהמערכות החינוכיות הבית ספריות, למסלול בית ספרי. המועדון הראשון הוקם על גבי מגרש נטוש בקזבלנקה. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מאי 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר