ארכיון יומי: 28 באפריל 2013


רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

בעזרת השם

אל מעי"ן העד"ן

הרב מאיר אלעזר עטיה

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

כחם של גדולי ישראל

עוד יסופר לקמן בע״ה על מעריצי הצדיקים והחסידים אשר במשך מאות שנים הלכו לבית עולמם ואנשים מאמינים באים משתטחים על קברם שופכים את צקון לבם ושולחים את בקשותיהם הרבות לפני הצדיק, שיעמוד לפני בורא עולם ויתפלל עליהם.

אותם הצדיקים המיתו עצמם באוהלה של תורה ובתיקון המידות, הפרישו את עצמם מתענוגי העולם הזה, אותם צדיקים שבחייהם היו כאלה שבזו לאורח חייהם וכינו אותם פרימיטיוים כעת כולם באים להשתטח על קברם, ורק כשמזכירים את שמם יראה ורעד אוחזת בם וצמרמורת רבה עוברת בגופם.

כנגדם הננו רואים ׳להבדיל׳ כמה מלכים, נשיאים וגדולי אומות למיניהם עברו מן העולם הזה רק מספר שנים והנה שמם נשכח, היו כלא היו. ובקושי אנשים בודדים מזכירים את שמם וק״ו שאינם מגיעים לקברם.מכאן אנו רואים גדולה אמיתית מהי.

על כולנו לזקוף קומה שכאלו הם גדולי ישראל, אמתיים ונצחיים, נתחזק ונשאב כחות ממעשיהם אשר פעלו בחייהם וגם אחרי מותם כפי שיסופר לקמן.

המלאך רפאל

רבי רפאל אנקווה עליו השלום, שנים רבות מאז נשואיו עם בתו של הגאון רבי יששכר אצראף עברו ולא נולדו לו ממנה בנים כי אם בנות בלבד.

הרב רפאל אנקווה נולד בשנת תר״ח (1848) בעיר ׳סלה׳ שבמרוקו עיר אשר הוגדרה בפי היהודים ״ירושלים הקטנה״ ומפי חכמי הדורות קיבלה כינוי מהפסוק בתהלים פ״ז ״עיר האלהים סלה״.

בשנת תרע״ה (1915) נענה הרב לבקשת חכמי מרוקו ורבני קהילתו ונתמנה לרב-ראשי של מרוקו וראש בית הדין הגבוה ברבאט משרות שלא היו קיימות בעבר, לפני הכיבוש הצרפתי.

שומעו וכבודו של הרב הגיעו למרחקים וספריו ופסקיו התקבלו בהערצה אצל חכמי וגאוני ישראל בכל רחבי תבל.

תכונותיו הנעלות והנשורות אצילותו וישרותו עשו אותו לאישיות רוחנית בעלת סמכות רחבה ובלתי מעורערת, הן בגין שליטתו בתחום ההלכה והן בשל בקיאותו המופלגת בתלמוד ובפוסקים. עד שחכמי ובני דורו כינוהו ל״מלאך רפאל״.

עיין עוד עליו בהקדמות המובאות בספרו חד״ד ותימ׳׳א.

פעם החליט לעלות לקברו הקדוש של רבי עמרם ולבקש ממנו שיתפלל עבורו שהשם יפקוד אותו ״בבן זכר׳, וכך עשה.

ברון השם באותה שנה אשתו נפקדה בבן זכר אשר נקרא מיכאל יששכר ע״ש סבו הצדיק. ברבות הימים כאשר גדל הנער תפם מקום אבותיו והתמנה גם הוא לרבה הראשי של מרוקו.

מספרים שבני משפחת רבי רפאל שאלו אותו מדוע זכה רק לבן אחד ולא יותר. ענה להם;

אני גרמתי זאת לעצמי, כי במקום לבקש מהצדיק לבקש עבורי בן זכר הייתי צריך לבקש ממנו בלשון רבים בנים זכרים אך מה אני אעשה שטעיתי בלשוני.

סיפור זה שמעתי אותו מפי הרב אהרון מונסניגו הי״ו אשר סיפר לי אותו בשם מר יוסף עמרם ז״ל בעת ביקורי ביום ט״ו באב התשנ״ו על ציון קברו של הצדיק ר׳ עמרם בן דיוואן.

נצחון מלחמת ששת הימים

בחמשה עשר במאי 1967, משנסתיימו חגיגות העצמאות, צה״ל נכנם לכוננות נרחבת בעקבות הכנסת דיביזיות מצריות אל תוך חצי האי סיני, החשש מפני מלחמה היה גדול, וזמן־מה לאחר מכן סגרו המצרים את מצרי טיראן, האווירה היתה מחושמלת ומתח רב שרר בארץ ובפרט בקרב יהודי הגולה הפזורים בכל רחבי תבל.

מכללם יהודי הפזורה תושבי מרוקו המוכרים בלבם החם ודאגתם לגורלה העתידי של ארץ ישראל.

באותם הימים הקשים החליט הרב אהרון מונםניגו שליט״א לנסוע מפאם לעיר וואזן, לעלות להתפלל על כלל ישראל מעל ציונו הקדוש של הצדיק רבי עמרם בן דיוואן. בדרכו נכנם אצל מר יוסף עמרם זצ״ל יו״ר ועד המקום הקדוש של ר׳ עמרם אשר עדיין היה גר בוואזן והבהילו שיצטרף אליו לתפילה ולבקשת רחמים.

מר יוסף עמרם נשאר משתומם, מאין לו לרב מונםניגו אומץ לב לעלות למקום שומם וריק מאדם למרות האוירה המתוחה והמפחידה המרחפת במקום? ובפרט שתושבי המקום הם ערבים אדוקים וקיצונים!

הרב מונסניגו לא חת ולא זע לדבריו, אלא להיפך זרזו והאיץ בו להצטרף אליו.

כמובן מרוב האהבה השוררת בין שתי המשפחות לא יכל לסרב לבקשת הרב, לקחו איתם דברי מאכל ושתיה לסעוד ע״י קבר הצדיק כמקובל אצל עולי רגל לקברי הצדיקים.

כאשר הגיעו למקום היה כבר עת דמדומי החמה, התפללו מנחה בדחילו ורחימו, עשו מי שברך לכלל ישראל ובפרט לתושבי ארץ ישראל.

אחר כך, הרב מונסניגו פנה בבכיה ובתחנונים לעבר הקבר של הצדיק וביקשו שיתן להם סימן מה יהיה בסוף ההרפתקה הזאת ומה יהיו תוצאותיה, דהיינו האם תהיה מלחמה ואם כן מה תהיה התוצאה?

אחרי גמר התפילה, נטלו ידיהם וישבו לסעוד את ליבם ע״י הקבר הקדוש.

כבר ירד החושך על האזור ולפתע במקום כה שומם ובודד שומעים קול רעש חזק של נסיעת אופנוע, אימה ופחד נפלו עליהם, כי מעולם לא נשמע קול רעש במקום נידח כזה.

והנה במהירות הבזק הופיע איש משטרה רוכב על אופנוע משטרתי ופונה אליהם בשאלה, האם מישהו הפריע את מנוחתכם במקום, האם הכל בסדר, האם יש בעיות וכוי.

השוטר פנה לרב מונסניגו וביקשו שימזוג לו כוס שתיה לשתות איתם לחיים לכבוד הצדיק, הרב בשמחה ובטוב לבב מזג לו, והלה הרים את הכום וקרה בקול רם, ויוה ישראל! ויוה ישראל!

לא הספיקו לשתות הכום, ולשאול אותו שאלות מיד נעלם מהמקום.

מר יוסף עמרם זצ״ל אשר היה רגיל משנים קדמוניות לראות במו עיניו נסי הרב הקדוש המתרחשים בקרבת מקום לא הופתע מהנס הגלוי, ופנה לרב מונסניגו באומרו, הנה רבי עמרם שלח לנו תשובה גלויה ומפורשת לעתיד עם ישראל, ולתוצאה העתידה, מיד הבינו את המסר שעם ישראל ינצח נצחון גדול ומכריע.

רבי ש.משאש ז"ל-אורה של ירושלים

אורה של ירושלים

פרקים מסכת חייו המופלאים של שר התורה והיראה

מרן הרב שלום משאש זצוק"ל

רבה הראשי וראב"ד ירושלים עיה"ק ת"ו

בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך

ללילות קנה לו רבנו את הקנה לחברותא, כשהכתרבי שלום משאש - בוליבה היתה מתבצעת לא על ידי עטים הקיימים אצלנו, אלא על ידי קנה. כתיבה זו נקראת כתיבת חצי קולמוס, כתיבה זו משלבת כמה אותיות בבת אחת, ויש לה דמיון לכתב של ספר תורה, (הכתיבה נעשתה גם על חלקיקי דפים מרוב הפרנסה שהיתה בצמצום, וכך הורגל רבנו, שגם לעת זקנותו העריך את צידי הדפים, וגם אם היה צריך לכתוב מכתב המספיק חצי עמוד, היה גוזר את הדף ומשאיר לו את חציו השני.) לילות רבות חלפו עליו בהתמדה עד לשעות הלילה המאוחרות, כשהוא שוקע בעיון בספרים בספריה הגדולה שדאג רבי יהושע האב״ד להקימה, ובכל יום היה נוטל את ספרי הלימוד הגדולים והכבדים לביתו, ולמחרת כשהיה חוזר לישיבה היה מביאם עימו.

מספר רבנו על התמדתו ועמלו בתורה מגיל צעיר מאוד: שמרוב שהיה שקוע כל הזמן בלחדש חידושי תורה לא היה יכול לישון, הרופאים הביאו לו תרופות וסמי שינה שישן וירדם ובכ״ז לא הצליח להירדם. עד שלקח אותו מנהל הת״ת לעבוד עבודה פיזית הכלולה בלעלות ולרדת, ואז הצליח להירדם. (הרה״ג מרדכי אליהו רפאלי שליט׳׳א)

רצון יראיו יעשה

סיפר רבנו: בהיותי בגיל תשע עשרה והנני חובק בן ובת, והפרוטה לא היתה מצויה בכיסי כיון שכל עיתותי הייתי לומד בישיבה, ללא שום תמיכה מהקהילה, והרגשתי צורך שיהיה מצוי בידי כסף לעת מצוא, (ואעפ״י שהייתי סמוך כל שולחנו של אבי ז״ל, היה לי צורך בכסף לענינים רבים, שמחוץ לעניני אש״ל) ולשם כך החלטתי להרבות בתפלה, ועשיתי זאת מול ארון הקודש שבבית הכנסת, והייתי מתפלל לה׳ שימציא לי מהיכן אביא מיני מלבוש ומתיקה לילדיי, וכסף בדי שאוכל ליתן צדקה לעניים ואוכל ליתן מתנות לידידיי בשמחותיהם, ־אמרתי לקב״ה: ״רוצה אני להמשיך בלימוד התורה, ולא לצאת לעבוד, ואתה אמרת צריך ללמוד תורה לשמה, ואמרת אם אין קמח אין תורה, ואתה אמרת -רבה דרכים למקום להביא לאדם פרנסתו…

׳אפילו שבית הדין בעצמם, פסקו לו שחייב הוא לצאת לעבוד, לא היה מוכן לעזוב את הלימוד.

וברוך ה׳ באותה התקופה, הגיע השד״ר רבי רפאל ביבאס זצ״ל מקים עולה של תורה בעיה״ק טבריה, וברצונו היה להקים גם במקנס כיתת לימוד ללמד אחה״צ תורה את תלמידי בית הספר הצרפתי, ומחפש הוא מלמד. (רבי רפאל היה מתרים בשביל הת״ת שלו בטבריה, וראה לנכון להרבות תורה גם במרוקו, ר׳ רפאל הקים ת״ת גם בראבט) והנה הציעו לו אותי, על אף שהייתי צעיר לימים. אזי בא אלי רבי רפאל, ובפיו ההצעה, ומתן שכרה בצדה שלוש מאות פראנק. שמעתי את ההצעה. נכנסתי ולאחר מכן להיכל ואמרתי, רבש״ע אני רוצה פרנסה שיש בה כבוד, שלא יאמרו מי שעוסק בתורה אין לו כסף, ושלוש מאות פרנק זה לא מספיק לפרנסה. לפתע נודע לרבי רפאל, שאני משמש כחזן הקבוע, וזה היה אומר שהחזן הוא חכם גדול, מיד חזר רבי רפאל אלי ואמר לי לא ידעתי שאתה אדם מכובד, הנני נותן לך שבע מאות פרנק במלגה חודשית. שמעתי אותו ואמרתי לו אני לא שווה מאומה, אבל התורה שווה הרבה יותר, אז אמרתי לר׳ רפאל שילך לראב׳׳ד הרב שלמה אבן דאנן ומה שיאמר כך נעשה, והרב אבן דאנן פסק להכפיל את הסכום,

וסיים רבנו ואמר: ברצוני ללמדכם לזכור לבקש מה'.

ובמשך הזמן שהכירו ־ ר׳ רפאל את רבנו, הציע לו גם לערוך את רשימת התורמים, שהיו תורמים לטובת מגביותיו ולתלותם לתזכורת בבתי הכנסת, בתמורה כספית, כי שכר המלמד לא היה מספיק לפרנסתו.

בוצין בוצין מקטפיה ידיע

ביום מן הימים בהיות רבנו בגיל עשרים, עמד סמוך לתיבת הדואר ועיין במכתב שקיבל מאחד מרבני מרוקו. וכתוב בראשו ״לכבוד הגאון העצום מעוז ומגדול כמוהר״ר רבי שלום… רבנו נדהם, מדוע הקדים הרב תארים נעלים כ״כ לשמו והלא כל כולו בן עשרים שנה. שלח רבנו אל אותו הרב ושאל האם כבודו מתבדח? תשובת הרב השנון לא אחרה לחזור: איני יודע לאן יתגלגל המכתב הזה, יתכן ובעוד מספר שנים ימצאו אותו, ואז כבר תפורסם בכל התפוצות כגאון עצום וכמנהיג דגול, ואני אתבזה מאוד איך העזתי לכתוב עליך רק הרב רבי… ואכן לא טעה אותו הרב, דבריו הפכו מהר מאוד למציאות מרנינה. גם ממה שמספר רבנו שעד היותו בן ארבעים וחמש (תשי״ד) דרש באגדה רק ארבעה פעמים, גם מזה נוכל להרגיש עד כמה עולמו של רבנו היה בעמל התורה ־ בסוגיות הש״ס וההלכה.

שקט מדאגת הפרנסה

בגיל עשרים ושלוש החל רבנו להתפרנס מסגנון מצבות, והיה מתפרנס מזה בכבוד, ׳מלאכה זו היה רבנו עושה אותה בימי שישי׳ פעם אחת הצליח ביום שישי אחד לכתוב בכדי פרנסה של שבועיים ושמח שמחה גדולה, ששבועיים יוכל להיות שקט מדאגת הפרנסה. תלמידי התלמוד תורה זוכרים שעל גבי קיר המשרד שהיה לרבנו בתלמוד תורה, היו דוגמאות לסגנון מצבות. מידי פעם היו אנשים מבקשים ממנו, לכתוב ולסגנן להם אגרות שלום לקרובי משפחתם בתמורה כספית, או אנשים שרצו שיהיה המכתב כתוב בכתב יפה וכדו׳ היו באים לרבנו, ורבנו היה נענה להם במאור פנים, כיון שהבין שהכתב היפה והמהיר שזיכו אותו בו מן השמים, הוא כדי שעל ידו, יוכל לעשות טוב גם לציבור. (מפי בנו ר׳ פנחס)

רבנו כמו כן היה מומחה גדול בשטרות, וכל מי שהיה רוצה לעשות עסקא או להבדיל צוואה, היה בא אליו והיה כותב לו, והיה רבנו מקבל על זה סך מכובד, ורבים היו באים אליו, כי שטרות אלו נעשו בדקדוק רב, על פי כל כללי ההלכה, לטובת כותב השטר, עד שלא היה הצד השני יכול למצוא מהם מנוס, כפי שהעידו עליהם בתי הדין והמשפט במרוקו. (מפי הגאון רבי חיים אמסלם).

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אפריל 2013
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר