קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

 קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 159

אצילי בני ישראל, ראשי גלות אריאל, שרים רבים ונכבדים, המכונות והעמודים, אשר בית ישראל נכון עליהם, המה מלכיהם שריהם, הוועד הראשי אשר עיניו משוטטות לתועלת האומה הישראלית ומתוכם האחד היקר נחמד ונעים ומהולל מאוד כבו מורנו הרב רבי יצחק מאיר בר שמואל הי"ו בעיר ניא-יארק אשר באמריקא הצפונית יאריכו ימיהם בטוב, שונותיהם בנעימים, יהיו תמיד לתהלה ולשם ולתפארת, לשם עולם לא יכרת אמן.

שפעת טללי שפע רצון מלא ברכת ה' שלום וטובה וברכה יהיו על ראשיהם מלמעלה, אדונים יקרים הלא ידעתם הלא שמעתם, תוקף גלותינו האיומה והנוראה בין העמים אשר אנחנו שוכנים בתוכם, אמנם כאשר דרך כוכב מיעקב אל המערב הוא הצדיק הנאור דורש טוב לעמו, סיר משה מונטיפיורי ז"ל.

 – בשנת תרכ"ד – 15 פברואר 1864, ובידו ניתן כתב פקודה חתום מאת המושל מולאי מחמד כי יהיה ליהודים זכויות שוות ומשפט אחד כלכלי אזרחי הארץ וששום פקיד ושר לא יהיו לנגוע בם לרעה. ( נר המערב צד 203.

ודבר טוב אל המלך ז"ל על אודותינומן הוא והלאה, הוסר מעל צווארנו עול ברזל, ויחילו מעט ממשא מלך ושרים, ואחריו האיר נתיב זרח שמהחברות המהוללות, חברת כל ישראל חברים, וחברת אגודת אחים, כולם פרשו סוכת שלומם וטובתם על ראש אחיהם אנשי המערב ובשלומם היה לנו שלום.

יען שדה טובתם נתן פריו, גם בהיות בתוכינו מעט ישראל אשר בידם מכתבי תעודה – פאסאפורט, שהם מאזרחי אירופה והיו מכובדים מאוד והיה ערכם שווה בעיני העמים שכנינו, נאצל מרוח זיו כבודם גם עלינו, והיינו גם אנחנו נחשבים בעיניהם בתור האדם, ונתייקר מחירנו בעיניהם.

פאסאפורט – דרכונים, ראה בנר המערב שם שהגזירה הייתה " על חלק ניכר מיהודי מרוקו החוסים בצל נתיני ממשלות הנכר ושממשלת מרוק חפצה אז לבטל את דבר החסות " והחברה כל ישראל חברים הגישה את רוע הגזירה הזאת בדו"ח שמספרה לפני צירי הממשלות שנאספו במדריד בשנת תר"ם – 1880 ובשנת תרמ"ח – 1888.

מקרוב יצא ול בין העמים סביבתינו כי מכתבי תעודה פאסאפורט אשר בידי ילידי אירופא נלקחו מידם, ובכן נהפך כבודם לקלון, וצל מעלתם הושב אחור, סר צל גדולתם מעליהם, ויהיו לחרפות, ואנחנו הושפל ושח מצבינו וידל ישראל.

וירד פלאים מטה מטה אל תהום השפלות והבוז, עד אשר נחשבנו כבהמה בעלת מום עורת ושבורה, אשר לא תצלח למלאכה, ישראל הנושא בעמים משאת מאומה, אין יכולת בידו להוציא ממנו בדיינים ובשופטים, כי בשנאה יהדפוהו, מיום ליום ומחודש לחודש.

בלעג וקלס בכחש ובכזב, רבים עתה עם הארץ נתמוטטו וירדו מנכסיהם, זה ימים לא כביר נתנו לטבח, בלי חמלה, במסיבי פאס יע"א למעלה מחמשה עשר נפשות, ושללו את רכושם, ובתוכם אב ובנו נער בחור ושני אחים, ואין מהשרים והסגנים, מי שידרוש דמם, הנשפך ויבקש את ממונם, ואף כי גואלי הדם יגישו עצמותיהם את המשפט ישעו ואין מושיע, יקראו בקול גדול ואין עונה יבכו ואין רואה את דמעתם.

בחודש אייר העבר עמד עלינו נחשול של ים המון אדם כולם אחוזי חרב נוקמת, לשלול שלל ולבוז בז, להשמיד להרוד ולאבד, לולי ה' שהיה לנו, גבר עלינו חסדו, ועדיין אנחנו ביראה ופחד פן חס ושלוםיוסיפו לחטוא עינינו תלויות אל המלך הרחמם יר"ה ליסר החטאים האלה בנפשותם והנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד.

בעת הזאת עמד לנס עמים תושבי פאס, מושל חדש שחידש גזירותיו, וגזר על היהודים שלא יקנו ורדים ופרחי נארנאג'א – " חושכש – בושם שהיו עושים מזיעת פרחיו – באומרו לא יאתה ריח ובשמים לךיהודים, לא נשמע כזאת מיום גלות ירושלים. מדבריו ניכר כי עוד ידו נטויה לגזור גזרים בימים יוצרו.

קודם היותינו במעי צרה זו, בהיון האדון המדיק הישר והנאמן, ציר הממלכה הרוממה אמריקא מוניסטר פליץ מאטיוס יר"ה יושב על כסא המשפט בעיר טאנכיר יע"א תמיד חשק משפט ואבה חסד, כי קנה לו לטבע שני טבע מלכות אמיריקא האדירה והחסידה.

השמה חסד לקו, וצדקה למשקולת, היא הייתה ראשונה לקרוא דרור לעבדים ולשפחות, כי אהבת הצדק מצאה קן בלבה, מונסטר הצדיק הזה בראותו יהודי או ישמעאלי עשוק ורצוץ ביד עושקיו, חדר אליו בעין בקורת, הוציל עשוק מיד עושקו.

פדה נרדף מיד רודפו ומחמלתו על הניצול פן השופטים והמושלים יתעוללו עלילות להתגולל ולנתנפל עליו היה חופף עליו באברת חסדיו ומיצל עליו בצילו וקורא שמו עליו, והיה הטוב ההוא אשר הטיב, מגיע אלינו ועדינו יבוא עד קצב המערב, וזרעוני טובותיו עשו פרי תבואה גם בארצינו.

עתה עת ארח למלכותו הרוממה בראות העמים סביבינו אין עוז ואין סןמך נפילתינו, צץ מטה הגלות פרח הזדון, חרב הצרות יצאה מתערה הזרוע נטויה, אחרי הרגעה מעט בנדכהב, מי נהר התלאות העצומים והרבים, המו ופרצו על כל גדותיהם בשאוטן עזם.

ים המהומה הולך וסוער בשאון גלי הצרות ומשברי המהומות, ואניתנו בלי נס ובלי תורן בלי מלח ובלי משוט השבה להשבר, כאשר עינו גדולתם תחזינה במכתבי העתים, הה בעומדינו לפוש מעט, ממשא התלאות המוזרות, הוכפל עול כבד והונח על שכמנו, הה בעוד אנית גלותינו, עמדה בחוף ההצלחה, לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ נדחפה במשטימה לעמקי מצולה.

אדונים יקרים אם יש את נפשכם ושי לאל ידכפ חהשיב המיניסטר הזה על כסר צדקתו, מה טוה חלקנו ומה נעים גורלינו, וכבר לשעבר הראתה הממלכה האבירה חבתה אלינו בדבר הזה והשלימו רצוננו, לכן גם עתה האמננו בטח, כי השררה הצדקת תט אלינו חסד ותחזיר עטרה ליושנה.

אחינו אתם אם גדולת מעלתכם יעלימו עין מראות צרותינו המוזרים והאיומים, הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו, אם יסתירו פניהם מהביט קורותינו, אנא נפנה אנא ננוס לעזרה, קראו ועד קדשו עצרה, עוצו עצה בעד אחיכם השפלים כעפר הארץ, היא עיר החכמה והתבונה.

מדוע לא תרפו שבת בת עמי, אחינו אתם התאחדו והיו לבני חיל להעלות ארוכה ומרפא לאחיכם, חלו נא פני המלכות הצדקת כי לא תשיב פניכם ריקם, הלא על העבדים עינה ותתן במחירם ממון רב ונשפות רבות ויקרות במלחמות ואיך לא תחוס ותחמול עינה עלינו

כל דברי האגרת הזאת ארגתי מחוט לשוני בפקודת חכמי ורבני פאס יע"א

בלי חתימה, ובכתב ידו של הרב אבא אלבאז.

סוף תעודה מספר 159

  סוף הפרק השני רבי דוד עובדיה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אפריל 2013
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  
רשימת הנושאים באתר