אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

 אינקויזיציה

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ו

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביב

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

מחקר זה עיקר כוונתי בו לתאר את תולדותיה של עדת־אנוסים אחת, לחדור לנבכי עברה ולמצות מתוכה את דרכם של יהודים שנאנסו לצאת מן הכלל. עדה זו נתקיימה ב״תנאי־מחתרת״, ואם נשיל מתנאים אלה את מעטה הנצרות על כל גינוניה החיצוניים, כפי שסיגלום לעצמם בניה של עדה זו, תעמוד לפנינו עדה יהודית בכל גדולתה, על כל גוני אורח החיים היהודיים הערים ומלאי הערגה לכל דבר קטון וגדול שנתקדש בחיי האומה.

פולגאר לא נשאר חייב לו תשובה. מדבריו למדים אנו באיזו מידה זכה המכתב של הכותב עלום־השם שהיה מיועד לקרדינל, אדוניו של פולגאר, לפרסום רב ב״עיר זו״ (טולידו). בכך הועלה הויכוח למדרגה שבין קרדינלים וארכיהגמונים. האחד-מקבל מכתביו של פולגאר, ארכיהגמונה של סביליה, והשני-מקבל מכתביו של המחבר עלום־השם, ארכיהגמונה של טולידו. ואמנם ידוע שפדרו גונסאליס די מנדוסה תמך בטורקימדה ובגישתו בשאלת האנוסים. פולגאר נפגע מדבריו של מאשימו: ״אם ימנה הלה את חטאיו האמיתיים יתקן את עצמו, ואם אין הוא אומרם שיתקן הוא [המאשים] את דרכו״.

פולגאר סולח לו לכותב ברוח נוצרית מובהקת על העלבונות שהעליב אותו, מבקש ממנו שיגלה את זהותו ולא יסתתר ויפיץ ברבים האשמות שאינן מבוססות. פולגאר מוסיף ומצטדק על האשמה שהאשימו האלמוני בכתיבת דברי־היתול.והוא אומר, שגם אישים רמי־מעלה ואצילים הרבו לכתוב בסוג־כתובים זה. עתה שאל את מאשימו על שום מה אסור לו להתלוצץ בשעה שאינו פוגע בשום איש? פולגאר מכחיש את דברי המאשים כאילו אמר שהאינקויזיטורים במעשיהם בסביליה טועים, וכאילו טעתה המלכה בשעה שמינתה אותם לתפקידם זה! והגם שייתכן שהמלכה תטעה במינויה והס שיטעו בדרך פעולתם, איש מהם לא היו לו כוונות רעות. טובה היתה כוונתו של המלך דון חואן (השני) בשעה שמינה את פדרו סרמינטו על העיר טולידו, אך הלה, בהשפעתם של אנשים רעים, הרים את ידו במלך! מלכתחילה טובה היתה כוונת המלכה בשעה שמינתה את מרטין די סיפולבידה על מבצר נודאר, אך הוא מרד בה ומסר את המבצר למלך פורטוגל-הנה טעתה המלכה מתוך כוונה טובה. והוא עצמו חלילה לו לומר את דבריו מתוך כוונה רעה.

חלוקות דעות החוקרים על זמנו של הויכוח. מאטה־קאריאסו הניח שחליפת־מכתבים זו מאוחרת היא לינואר.1481 ודאי שמכתבו של פולגאד, במיוחד זה הדן באינקויזיציה בסביליה, מבוסס על פעולתו של בית־דין שם, ואם מביאים אנו בחשבון כשני חדשי־חסד עד לראשית פעולת בית־הדין, ואחר־כך ודאי תקופה כלשהי של פעולת בית-הדין, הרי שהדעת נותנת שאין להקדים את המכתבים למחצית שנת 1481. וכבר הצביע קנטירה שלאחר סוף 1481 אין פולגאר פעיל בחצר־המלכות, ומכאן ואילך מונה למשרת הכרוניסטן של המלכות. הדעת נותנת שמחמת חליפת־מכתבים זו ראו צורך להרחיקו מכל פעילות והשתתפות בפוליטיקה הפנימית והדתית של המלכות.

הרעיונות שהועלו במכתבים מלמדים אותנו שנמצאו במלכות אישים שלא השלימו עם דרכה של האינקויזיציה. המכתבים הם למעשה העדות היחידה להשקפות של ימים ראשונים, ורצון לערוך חשבון-נפש. הם הד אחרון של הגנה על אנוסים ובקשת רחמים עליהם. אך למקרא תיאור התנגדות זו אפשר היה לשער מראש ידו של מי תהיה על העליונה. ונוכח אלה ייתכן שקולו של פולגאר הוא נסיון לפנות אל מתנגדי סיעת טורקימדה ילהזעיקם על הסכנה שבכל מעשי סיעתו. צעד נכון עשה פולגאר בפנותו אל אישיות כנסיתית ראשונה במעלה במלכות, אישיות שדעתה אולי היתה שקולה כנגד דעת טורקימדה וארכיהגמונה של טולידו. עם זאת נסיונו שלו ליצור דעת־קהל עלה בתוהו. מכאן ואילך נדמו הקולות, ולא נמצא מי שיפצה פה בשעה שהמוקדים בסביליה, ולאחר־מכן בסיאודד ריאל, אכלו בכל פה.

האפיפיור סיכסטוס הרביעי ופעולתה של ׳האינקויזיצקה!

נצחון דרכו ושיטתו של טורקימדה

הד מעשיהם של האינקויזיטורים, השפעתם של קונברסוס בחצר האפיפיור ותלונות שהושמעו מצדדים רבים, הביאו לידי נסיונות מצד סיכסטוס הרביעי לנסות ולהגביל את כוחה של האינקויזיציה הספרדית. בתחילה התנגד שהזכות שניתנה למינוי אינקויזיטורים בקסטיליה תחול גם על מלכות אראגון. כן בא לתבוע לשתפו במוסד החדש באמצעותו של ההגמון (או שליחו) בתפקיד של שופט אורדינריוס. – הוראה שנתקיימה מאז ואילך : אך יש לציין שלתפקיד זה היה ההגמון או הארכיהגמון, ממֶנה את אחד האינ'ויטורים מחברי בית הדין שבמקום. מכאן, שלמעשה בטלה השפעתו של האפיפיור. –  הוא אף אסר הקמת אינקויזיציה לאומית במקומות שבהם קיימת אינקויזיציה אפיפיורית.

 ב־18 באפריל 1482 טען שוב על הפעולות החמורות שנעשו בקונברסוס. בולה זו, שבאה להתיר ערעור על פסק־הדין לפני האפיפיור ושהתירה לשופט־האורדינריוס לתת כפרת עוונות לכופרים המתחדשים על מעשיהם, באה גם להסדיר כמה ענינים שבפרוצידורה. האפיפיור טען נגד השימוש בעדים בלתי־מהימנים להרשעתם של נתבעים לדין, עדים שהם משרתיהם ולעתים שונאיהם בנפש של המובאים לדין. הללו הם שמביאים על אנוסים שהם נוצרים טובים צרה של דין ואף פסק־דין של שריפה.

אם דבריו אמורים על אראגון, ולנסיה, מיורקה וקטלוניה, מקומות שלכאורה נתקיימו בהם בתי־דין של האינקויזיציה האפיפיורית, הרי שהדעת נותנת שהתכוון לאנדלוסיה בכלל ולסביליה בפרט. לכן בא לחייב פרסום שמותיהם של העדים, קבלת הוכחות נאמנות, מתן אפשרות לבחירת סניגור, כפרת עוונות לכל מתודה, שלא יועמד לדין. הסמכות לכפרת עוונות תהא לאינקויזיטורים, שיסורו למרותם של ההגמונים, ועל האינקויזיטורים לקבל תמיד מתודים שעה שהם באים להתודות. כלומר, בא האפיפיור להמליץ על ביטול תקופת־החסד, בסיסה הראשון במעלה של כל פעולת האינקויזיציה בכל בית־דין.

מכלל טענותיו והגבלותיו יוצא שלמד ממעשי בית־הדין שפעל על אדמת אנדלוסיה. פרנאנדו לא איחר בתשובתו. ב־13 במאי 1482 כתב מקורדובה אל האפיפיור שלא יציית להוראותיו. לדעתו פעלו האינקויזיטורים, שהאפיפיור בא לפסול אותם, כשורה, ועל־כן אין הם רצויים לקונברסוס. ואף הוסיף הזהרה לאפיפיור שלא ישים אבני־נגף על דרכם של חוקרי־המינות: ״עבודת האל וכבוד הדת הנוצרית דורשים שהאיניקויזיטורים יתמנו על־ידי המלך, וכל עוד לא התערבה המלכות בעניני האינקויזיציה פשתה המינות עד כדי כך, שאנשים שהיו מקובלים כנוצרים טובים אינם דבקים בשום דתי/83האינקויזיטורים צריכים להיות נאמנים למלך ומקובלים עליו, כדי שיוכל לבטוח בהם. ולא בא פרנאנדו אלא להכריז בגלוי את דעתו על חובת תלותה של האינקויזיציה בכתר וברצון המלכות.

ב־10 באוקטובר 1482 חזר בו האפיפיור משום-מה מתביעותיו שתבע במכתבו אל פרנאנדו ב־18 באפריל.1482 הוא הטיל על ועדת קרדינלים לבדוק מחדש את מכתבו, ואם יהיו בו דברים מנוגדים, יתקן אותם. בינתים ביטל את המכתב וציוה על האינקויזיטורים לנהוג בפעולתם נגד הכופרים לפי החוק הקיים. אין ספק שויתור זה, והיענותו של סיכסטוס לבקשותיהם של המלכים איזבל ופרנאנדו, נעשו בלחץ הקרדינל רודריגו די בורחה, מי שעתיד היה להיות האפיפיור אלכסנדר הששי, אחד מאפיפיורי הרנסנס.

באותם ימים עצמם ביסס טורקימדה את המוסד וקבע את דמותו לדורות. ב־2 בפברואר 1482 קיבל הוא, ועמו הנזיר פדרו די אוקאניה, את המינוי לשמש כאינקויזיטור. סיכסטוס נכנע איפוא בכל לרצונם של פרנאנדו ואיזבל. האיש שהביא את שמו של טורקימדה לפני האפיפיור היה אמברויסיוס די םן-סיפדיאן (פרובינציאל לעתיד במסדר הדומיניקני בשנות 1486-1483). הוא שיצג את המלכים הקתוליים לפני האפיפיור, ואין ספק שעשה את רצונם בענין זה. זוהי הרשות הרשמית לפעולתו של טורקימדה. האיש, שבא לסמל יותר מכל את האינקויזיציה ואת שיטתה, נמצא בין האחרונים ברשימת המוצעים למינוי זה אצל האפיפיור.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

דצמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר