ארכיון יומי: 7 בדצמבר 2013


פאס העיר-א.בשן

פרופסור בשן

הרקע המדיני ומצב היהודים במרוקו 1873 – 1900

בשנים אלה שלטו שלושה סולטאנים מבית פילאלי " מוחמד הרביעי אבן עבד אלחמאן – מאוגוסט 1859 ועד ספטמבר 1873, יורשו חסן הראשון, מ-12 בספטמבר 1873 עד 9 ביוני 1894, עבד אלעזיז הרביעי 1894 – 1908.

בין המאפיינים תקופה זו הן מסעות מלחמה של הסולטאנים נגד שבטים מרדניים, חולשה צבאית ותלות כלכלית במדינות אירופה, שמעור

ההרס במללאח של פאס אחרי הפוגרום

ההרס במללאח של פאס אחרי הפוגרום

בותן הלכה וגברה עד השתלטותה של צרפת, נסיונות להנהיג רפורמה ומודרניזציה, אבל ללא הצלחה רבה. 

דרומונד האי מאמין לגרסת המוסלמית.

במכתבו של דרומונד האי לשר החוץ ב – 30 בספטמבר, יש כמה שינויים לעומת מכתבו כשבועיים לפני כן, שסיכמנו לעיל. לפי דבריו, נאסרו נוסף ליהודים גם גברים ונשים מוסלמים שהיו מעורבים בפרשה. היהודים שוחררו לפי הוראת הסולטאן, אבל לא המוסלמים.

בניגוד לאמונו בעדותו של היהודי כפי שביטאה ב -12 בספטמבר, שינה דרומונד האי את טעמו ואימץ את גרסת המוסלמים, לפיה היהודים אשמים ונאסרו בעקבות מעשיהם השליליים.

פניה לזקני קהילת פאס.

דרומונד האי הטיל על תורמנו היהודי אהרן אבנצור את המשימה דלהלן. – אהרן אבנצור סוחר ובנקאי, קיבל אזרחות בריטית , מחשובי הקהילה בטנג'יר וכיהן בתור נשיאה. לאחר מות אביו בינואר 1844 ירש את משרתן בתור תורגמן של הקונסוליה הבריטית בטנג'יר. בתעודה מה – 22 באפריל 1870 נאמר שהוא משמש בתפקיד זה כבר 26 שנים.

המשימה שהוטלה עליו : לבקש מזקני הקהל היהודי בטנג'יר שיכתבו לרב או לזקני פאס, ולהודיעם שאין היהודים יכולים לצפות להתערבותו של הנציג הבריטי לטובתם, אם הם עוברים על חוקי המדינה, או על ההוראות של המשטרה, ביחוד במקרה כזה כשקיים חשד שיהודים הצטרפו למוסלמים ולמוסלמיות למטרה בלתי מוסרית.

עליהם לזכור שהתערבותו של שגריר בריטניה אינה על בסיס רשמי, וכי לסולטאן זכות מלאה להעניש יהודים העוברים על חוקים אזרחיים או דתיים. עליהם להיות מאושרים שלא היו מהומות בזמן פטירתו של הסולטאן האחרון, הכוונה למוחמד הרביעי שנפטר זמן קצר לפני כתיבת מכתב זה.

וכן שמוסלמים באזורים הפנימיים של המדינה לא התנפלו על יהודים ולא שחטום, בזעמם על כך שהיהודים מבקשים חסותם שלך זרים, ובכך שוללים את השליטה של הממשל המרכזי המרוקאי עליהם.

אזהרתו של דראומונד האי באמצעות תורגמנו היהודי לזקני קהל פאס, קיבלה את אישורו של שר החוץ הבריטי. לא מצאנו את תגובתם של זקני הקהל הנ"ל, ולא ברור אם הגיבו.

לסיכום, האירוע הקשור ליהודי בודד וחבריו, מאיר כמה נושאים המאפיינים את מצבם של יהודי פאס ומרוקו בכלל. כמו באירועים אחרים קיימות גרסאות שונות, וקשה לדעת מהי האמת לאמיתה. מאלף יחסו של דרומונד האי, שמצד אחד גילה אהדה ליהודים, אבל הזהיר מפני מוקשים, והפרובלמאטיקה של ההתערבות הזרה והחסות שכמה יהודים נהנו ממנה עלולה להיות לרועץ לאחרים.

האיסור שחל על יהודים לרחוץ במרחץ ציבורי, וכן האיסור על בניית מרחוץ לעצמם, עלה בשנים הבאות. בשנת 1877 פורסם בג'ואיש כרוניקל שאסור ליהודים במרוקו להתרחץ במרחץ ציבורי ולא ליהנות ממקומות בידור בהם מבקרים מוסלמים.

באפריל 1885 הגיעו ידיעות ממוגדור ללונדון על התנגדות המושל שליהודים יהיו בתי מרחץ ציבוריים. בין 27 סעיפי ההשפלות וההגבלות שחלים על יהודי מרוקו, שנימנו על ידי ועד שליחי הקהילות באנגליה ואגודת אחים במכתבם לשר החוץ הבריטי ב – 3 בפברואר 188, מופיע המשפט כדלקמן.

Jews are not allowed to use public baths, and are even denied to use baths in the Ghetto יהודים אינם מורשים להשתמש בבתי מרחץ ציבוריים, וגם נמנע מהם השימוש של בתי מרחץ במללאח.

שגריר בריטניה במרוקו קיברי גרין שהגיב על כל הסעיפים תוך שהוא מנסה להמתיק את הגלולה המרה ולימוד סניגוריה על המוסלמים הגיב בלשון זו :     This is the case in the towns of the interior. Christians, too, may not use Moorish baths in the towns of the interior.

זה המצב רק בערים הפנימיות, בניגוד לערי החוף, בהן לא חלות כל ההגבלות על היהודים. האיסור הנ"ל חל גם על הנוצרים, לכן אין זו הגבלה שרק היהודים סובלים ממנה.

לפי ידיעה משנת 1894 אין ברובע היהודי במראכש בית מרחץ, אלא רק מקוה לנשים. רק בטנג'יר קיים בית מרחץ ציבורי ליהודים.

סוף הפרק  3 – מאסר והתנכלות ליהודים בפאס בעקבות כניסתם לבית מרחץ מוסלמי.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכייהודים_באטלס_020ונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

הנה כי כן, נשמעה ונתקבלה תפילת הכיסופים והערגה לשיבת ציון, לאחר אלפיים שנות גלות, ופעמי המשיח שמהדהדים הם על סף ביתו של כל יהודי לאות בשורת הגאולה.

העליה – הצלה מכליון

ג' באלול תשט"ו 21/08/01955

לקראת ישיבת הועד הפועל הציוני שעמדה להתקיים בירושלים, יצא עמוס רבל – מנהל מחלקת העליה במרוקו – בכדי להביא בפני הוועד הפועל הציוני את הבעיה של עלית יהודי מרוקו. ניצלתי הזדמנות זו ומסרתי לידו מכתב ליהודה ברגינסקי ז"ל, ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית.

במכתב נתתי הסברה מקיפה על בעיית העליה של היהודים הכפריים במרוקו והדגשתי שאין לראות בעליית יהודים אלה סתם עליה לשמה אלא עניין של הצלה מכליון.

מצב מתוח

ד' באלול תשט"ו 22/08/1955

לפי התוכנית הייתי צריך לבקר היום, יחד עם צוות המיון, בכפר קצר א-סוק ( באזור תפילאלת ), אך בגלל המצב המתוח ששרר באותם ימים, עקב הטרור והחבלה של תנועה מקומית, במרוקו בכלל ובכפרים בפרט, נאלצנו לדחות הביקור לימים רגועים יותר.

אזעקת הצלה.

ו' באלול תשט"ו 24/08/1955

בתכניתנו היה לצאת למכנאס, לפתע קיבלנו קריאת אזעקה והצלה ממאזאגן ( אג'דידה ). מתברר שאחרי הפרעות שהיו במקום נותרו כמאתיים פליטים שיש לטפל בהם בהקדם, בטרם יהיה מאוחר. קבל הרשיון מהשלטונות לקחה לנו כיום שלם לבסוף הצלחנו לקבל אותו.

בפרוע פרעות בישראל.

הגענו למאזאגאן, מצאנו את הפליטים מכונסים בבית הספר של א.י.מ.ק.ה. מתוך 240 משפחות שטיפלנו בהן אושרו לעליה 75 מש]חות שמנו 609 נפשות – השאר נפסלו, לצערי, מחמת חוקי הסלקציה שהוכתבו על ידי הסוכנות היהודית בארץ, ושלא היה ביכולתי לנהוג נגדם. אודה שגם במיון 75 המשפחות נהגנו בגמישות רבה.

באותו ביקרנו במללאח וראינו תוצאות הפרעות שהתחוללו שם יומיים לפני בואנו : בתים שרופים, שוד והרס בכל פינה, משפחות רבות נשארו בערום ובחוסר כל. הוספתי מראה זה בדמיוני על פרעות היהודים באוקריינה ובארצות מזרח אירופה. אכן נאד הדמעות של העם היהודי מתמלא על גדותיו.

Juifs au Maroc et leurs Mellahs-David Corcos

Les juifs au Maroc et leurs Mellahs – David Corcos

Les quartiers speciaux ou etaient relegues les juifs n'ont d'abord existe qu'en Europe. Leur etablissement fut sanctionne par une loi canonique du Troisieme concile de Latran en 1179. 

C'cst autour de ccs "Toujar as-Soultan". dix families cn tout, que se constitua la communautd juive dc Mogadoe. Un de ces favorises du sort, Aaron Aflalo, avait emmene avec lui un parent, R. Yahiya Aflalo, qui devint le premier dayyan de la jeune communaute "'. Aaron Allalo reserva au culte la plus vaste salle de sa maison. Ce fut la premiere synagogue de la ville; elle existe encore.

II s'eleva des contestations au sujet de cette nomination. Le "Tajer as-Soultan" Chalom Delmar, tres en faveur aupres du souverain, finit par imposer R. Moche Elkeslassi. Ce dernier dut, a son tour, abandonner son poste au profit de R. Jacob Bibas de Rabat, soutenu par les Levi-Bensussan et les Levy-Yuly. On lui adjoignit R. Jacob Benbenisty de Marrakech. Le groupe des gens de Tetuan ayant pris de l'importancc, on fit appel a R. Abraham Coriat, 1'auteur de Zckhut A bot, qui, du reste, avait une nombreuse parente dans la ville. R. Abraham Coriat, a la demande des Livournais fixes a Mogador, partit pour Livourne dont il devint le dayyan.

Les "Toujar as-Soultan" avaient amene avec eux un certain nombre d'assistants, des auxiliaires charges de la correspondance et des comptes, tous Juifs, et dont beaucoup devaient devenir les alter ego de leurs patrons. Ils amenerent aussi des serviteurs, hommes et femmcs, et des hommes de confiance, musulmans quelquefois, charges surtout de la surveillance des marchandises au port et a 1'entree et a la sortie de leurs entrepots. Puis vinrent des artisans et des boutiquiers juifs dont quclques-uns formerent une corporation d'intermediaircs, al-Bassaria, avec a leur tete un chef ou amin. Aucune transaction interne n'etait possible sans l'intervention de ces courtiers.

Mogador etait alors partagee en plusieurs quartiers separes les uns des autres par de hautes murailles crenelees pour leur defense. Le quartier ou furent loges les "Toujar as-Soultan" englobait la residence du gouverneur, les maisons dc quelques haut-fonctionnaircs. des consuls et aussi des marchands Chretiens. Un petit palais pour le sultan y fut egalement construit. Ce fut la kasaha al-kadima. Le reste de la ville, comprcnait les quarties des bouakhur, soldats noirs du sultan, des renegats chretiens (derbe al-Euleuj}) un corps dc 200  hommes charges de la defense dc la ville, des marches pour toutes sortes de produits du pays et enfin la medina. Ce quartier etait tres populeux. Tous les Musulmans, les Juifs et les Chretiens qui n'etaient pas des soldats ou qui n'appartenaient ni au corps consulaire ni au haut-commerce y vivaient meles les uns aux autres.

Notre manuscrit indiquc le chiffre de 1875  Juifs vivant dans la medina en 1770/1 Ils avaient six synagogues installees, naturellement, dans des maisons privees. Sauf en ce qui concerne lc paiement de la Jcziya, ils n'etaient astreints a aucunc des obligations qui pesaient sur la majorite des Juifs du Maroc. Des les premieres annees de l'etablissement de cette communaute, celle-ci donna a la ville un caractere juif qu'elle garda, d'ailleurs, jusqu'a ces dernieres annees. Des le vendrcdi soir, la ville entiere prenait un air de fete; le samedi et les jours de fetes juives, personne n'achetait ni ne vendait, tout lc monde, Musulmans, Chretiens et naturellement les Juifs se reposaient. 

מיהו מוחמד – נביאו או —-דורון חכימי

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

במשך אלפי שנים חיו בני השבטים היהודים בשכנות טובה עם שבטי המדבר בחצי האי ערב, ללא מלחמות וללא שפיכות דמים. הס חיו עמיהו מוחמד - נביא או מייסד תנועה לוחמתמם בשלום ובשיתוף פעולה מלא בכל תחומי החיים.

שבטים רבים מבני העם היהודי התיישבו בחבל חיג׳אז והקימו את העיר יתר׳ב וישובים גדולים אחרים בסביבתה

ה׳כבלה׳, כינוי למשכן האלילים ה׳כעבה׳ שבמכה, בתחילה התפללו המוסלמים כשפניהם כוונו להר הבית בירושלים כפי שנהגו בני ישראל אולם לאחר הסכסוך בין מנהיגי היהודים למוחמד שינה מוחמד את הפניה לירושלים וקבע שהמוסלמים יפנו את פניהם לכיוון כעבה בשעת התפילה למרות שבכעבה שכנו באותם הימים כ-300 אלילי עובדי אלילים.

הוא העתיק ואימץ רבים מחוקי המסורת הפגנית שהיו מקובלים בקהיליית עובדי האלילים ללא כל שייכות לתורתו המונותיאיסטית אותה אימץ בתחילת דרכו. הוא הורה לתומכיו לכבד את צום הרמדאן על פי מסורת ה׳ג׳הליה׳ ולהתפלל כשפניהם מופנות אל ה׳כעבה׳ (ה׳כבלה׳) ולקוד קידה ׳רקעה׳ במהלך התפילה כש׳כעבה׳ הייתה גדושה בשלוש מאות אלילי עובדי האלילים.

זעמו כלפי היהודים בא לידי ביטוי בשינוי כללי האמונה היהודית שאימץ לפנים. הוא נטש את אלוהי השמיים שהכיר דרך חכמי היהודים ודרך בן-דודה של חדיג׳ה אשתו, ורקה אבן-נפול, ושב חזרה לחיק אלילי ה׳כעבה׳ שסגד להם לפנים.

האם אדם כמותו יכול להתיימר להיות שליח ה׳ על פי מעשיו המגונים ועל פי החלטותיו המשונות!

מוחמד מתואר על ידי חוקרי דת האיסלאם כאדם בלתי יציב בעקרונותיו הדתיים ובהחלטותיו שגובשו בעיקר על פי הלך רוחו ויחסי הגומלין שלו עם יריביו, ללא כל התחשבות בכללי האמונה המונותיאיסטית.

הוא היגר ליתר׳ב כי מצא באזור המיושב כמעט כולו במאמינים יהודים כר דשא נרחב ונוח להגשמת מטרותיו.

הערת המחבר – ה׳עשורא׳ – כינוי ליום כיפור בפי הערבים.

י* ה׳ראג׳ה׳ – כינוי לחודש הרמדאן אשר השבטים הפגנים נהגו לצום אף כי היה מותר להם לאכול כל הלילה עד אור הבוקר.

הוא לא היגר ליתר׳ב כשליח ה׳ ולא יזם כל פעולת בוררות בקרב שני השבטים הפגנים אווס וחזרג׳, על פי השערותיו של ההיסטוריון אבן- הישאם.

הוא אף לא השקיע כל מאמץ להטות את אמונתם של שבטי אווס ייוירג׳ וכל יתר שבטי האזור להסתפח לחיק האלוהים שבשמיים, אלא בראש ובראשונה החל בגיוס כוחות למטרותיו הצבאיות, דהיינו גיוס לוחמים לשם הפשיטות התכופות שביצע על שיירות האספקה למכה למטרות שוד, ביזה ורציחות אכזריות של מתנגדיו בשדה המערכה.

כאסטרטג מעולה, מגובה בדחפי נקם, תכנן להטיל תוך זמן קצר מצור על דרכי הגישה לשיירות האספקה למכה והחל להטיל בכוח החרב ובעזרת תומכיו שהתעשרו ממעשי השוד והביזה אימה על האזור כולו.

אובדן שיירות האספקה בדרך למכה גרם למחסור במזון בעיר שם שכנו גם חלק מבני משפחתו ורבים מבני משפחות תומכיו וידידיו שהתגוררו עדיין במכה.

השוד והביזה שכפה מוחמד על שיירות האספקה למכה הביאו את הצדדים לידי מלחמות עקובות מדם בין כוחות מכה וכוחותיו של מוחמד, כמו מלחמת ׳באדר׳ שהתרחשה בין כוחות מכה וכוחותיו בשנת 624 לספירה. כוחותיו של מוחמד גברו אז על הצבא ממכה לאחר שמנהיגם אבו-ג׳הל נפל בקרב.

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

במשך אלפי שנים חיו בני השבטים היהודים בשכנות טובה עם שבטי המדבר בחצי האי ערב, ללא מלחמות וללא שפיכות דמים. הס חיו עמם בשלום ובשיתוף פעולה מלא בכל תחומי החיים.

שבטים רבים מבני העם היהודי התיישבו בחבל חיג׳אז והקימו את העיר יתר׳ב וישובים גדולים אחרים בסביבתה.

ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי תחילת ההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז. חלקם בדעה שההתיישבות היהודית בחצי האי ערב החלה אחרי יציאת מצרים בדרך אל ארץ ישראל. חלקם טוענים שההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז החלה בתקופת מלכות דוד ושלמה או מאוחר יותר, אחרי חורבן בית המקדש הראשון.

ניצחונו של מוחמד בקרב ׳באדר׳ על הצבא של מכה הוציא אותו מאלמוניותו בחבל חיג׳אז ובהגיעו לאל-מדינה עטור תהילה ושלל רב, החל לבסס את מעמדו כמנהיג שאין להטיל ספק במעמדו.

לאחר תקופה קצרה של מנוחה וחשבון נפש הורה מוחמד, בעצת יועצו המדיני עבדאל רחמן אבן־עוף, לתקוף את השבט היהודי הגדול ׳בנו-קינוקאע׳ ואת שבטי היהודים הקטנים שבסביבה: שבט ׳בני עוף׳, שבט ׳בני אלמג׳אר׳ ושבט ׳בני סעאדה׳, להרוג את כל בני השבטים ולהחרים בכוח החרב את רכושם הרב.

ההוראה להשמיד את בני השבטים היהודים ללא כל מעשה התגרות מצדם העלתה את חמת בני בריתם: עבדאלה אבן-אובי, ובני השבט הבדווי " עטפאף ".

הם פנו בצוותא אל מוחמד בדרישה לבטל את הגזרה אך לא השיגו יותר מאשר את המתקת גזר הדין מהשמד להגליית בני השבטים והחרמת רכושם.

מוחמד תקף את בני השבטים היהודים כנקמה על הביקורת שהטיחו בפניו על מעשיו. כל גבר שהתנגד נהרג וכל אישה שהתנגדה נלקחה לעבדות וכל היתר הוגלו מעל אדמתם בכוח החרב וללא כל עוול בכפם.

מוחמד, בשיתוף פעולה עם יועצו, עבדאל רחמן אבן-עוף, חילק את הרכוש הרב שנפל כשלל לידיו, ראשית לשם יצוב מעמדו כמנהיג נדיב ושנית למען מתן אחיזה לתומכיו, בעיקר לאלה מקרב המוהג׳רון שלא היו להם עדיין בתים באל-מדינה. אין תיעוד אותנטי בקשר לגורלם של יהודי השבטים לאחר ההרג והגירוש.

♦ האם מעשי הגירוש הבלתי אנושיים כלפי יהודי השבטים שהאמינו באלוהים יאה לאדם המתיימר להיות שליח ה׳

הספק הגדול באמיתות שליחותו של מוחמד מתגלה ביריבותו ובמעשיו האכזריים דווקא כלפי היהודים.

ניצחונו של מוחמד בקרב ׳באדר׳ עודד אותו ואת כוחותיו להטיל את מרותם על בני השבטים באזור ולהגביר את מעשי האיבה, השוד והביזה נגד שיירות האספקה למכה ללא הפסק.

מעשי ההתנפלות על שיירות האספקה הביאו את מנהיגי מכה לידי החלטה לתקוף את מוחמד ואת כוחותיו. ליישום הפעולה מונה אבו־ סופיאן, אסטרטג ומצביא צבאי בעל כושר הנהגה ושליטה מעולה על כוחותיו הלוחמים. כוחות מכה, בהנהגתו, התמקמו על אם הדרך למכה, על גבעת ׳אוחוד׳, ליד באר-המים והמתינו לשעת העימות.

מוחמד יצא לקראתם ללא הצטרפותם של עבדאלה אבן-אובי, מנחיג השבט הגדול מאל-מדינה, ואף ללא הצטרפות בני השבט הבדווי עטפאן או השבטים היהודים ששמרו על ניטרליות.

חוקרים רבים בעבר, ואף בעת החדשה, הגיעו למסקנה שאי הצטרפותם של בני השבטים מאל-מדינה לכוחותיו של מוחמד מוכיחה עד כמה רחוק היה מוחמד מלהיות מקובל על תושבי אל־מדינה כמנהיג שאין עליו עוררין.

על פי המשוער, התעמתו כוחותיו של אבו-סופיאן ממכה עם כוחותיו של מוחמד בשנת 625 לספירה על גבעת ׳אוחוד׳ – ׳קרב אוחוד׳. בקרב זה נפלו חללים רבים מקרב צבאו של מוחמד שנסוג משדה הקרב פצוע וחבול ואף איבד את בן דודו חמזה שהיה גיבור חיל ואהוב עליו מאוד.

מוחמד, שחייו היו בסכנה, נמלט עם מעטים מכוחותיו אל אזור הררי מכוסה בסלעי בזלת בקרבת אל-מדינה.

מפקד הפרשים של כוחות מכה, אבן-אל-ווליד, ששירת תחת שרביטו של המנהיג הדגול, אבו-סופיאן, נמנע מלהמשיך ברדיפה אחר כוחותיו של מוחמד באזור הסלעי וההררי ובכך ויתר על תבוסתם המוחלטת של כוחות מוחמד בשדה הקרב.

בשעה שנסוגו כוחותיו החבולים של מוחמד בבהלה משדה הקרב, פנה אליו אחד מנתיניו בשאלה: ״הרי אתה אמור להיות נביא ה׳ הכל יכול, אנא בקש מאלוהים שיעשה נס וננצח בקרב״. תשובתו הנחרצת של מוחמד הייתה ״אינני נביא״. קרב ׳אוחוד׳ הסתיים ללא הכרעה, אף כי מטרתם החלקית של כוחות מכה הושגה בהשפלתו ובהחלשת אישיותו של מוחמד שהצטיירה בעיני רבים כמנהיג בלתי מנוצח לאחר ניצחונו בקרב באדר.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 140 מנויים נוספים

דצמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר