ארכיון יומי: 4 בדצמבר 2013


אלף שנות יצירה – פאס וערים אחרות

יגאל בן־נון

סניף פאס־מכנאס של ״המסגרת״ והתמוטטותו אחרי חלוקת הכרוז הישראלי בפברואר 1961

סניף ״המסגרת״ בפאס־מכנאס נרשם בתולדות הרשת הישראלית שהקים המוסד במרוקו כגורם שהביא להתמוטטות הפעילות המחתרתית בתחום ההגירה. הדבר אירע עקב סדרת טעויות שעשו מפקדי ״המסגרת״ ומתנדביה חודש ימים לאחר טביעת הספינה ״אגוז״ בינואר 1961. הסניף המשותף לשתי הערים הוקם כבר בשנת 1955 על ידי מפקדה הראשון של ״המסגרת״ שלמה יחזקאלי ופעל ברציפות עד לאירוע הנזכר.אלף שנות יצירה...פאס וערים אחרות במרוקו

טביעת ״אגוז״

שם הקוד של העיר פאס במסמכי המוסד היה ״וינסנט״. על פי מגמות עבודתו, מינה שלמה יחזקאלי שליחים כמפקדי סניפים במחוזות. בסניף פאס פעלו בין השאר השליחים יצחק בר ואחריו ג׳ורג׳ בן־נעים.

יצחק בר נולד בשנת 1916 בירושלים למשפחה שישבה בארץ זה ארבעה דורות. בן 16 היה בהתגייסו להגנה, ושירת כקצין חבלה במלחמת השחרור בירושלים. הוא גויס למוסד בשנת 1955 והשתתף בקורס הראשון לשליחים וגם הדריך בו בנושא השימוש בחומרי חבלה. באותו קיץ השתתף בהשתלמות לטיפול במאגרי נשק והכנת סליקים ניידים להעברת מסמכים וכספים. בר בא לקזבלנקה בנובמבר 1955, ואימן צעירים בחומרי חבלה בשלוחת לביא והיה ממונה על סניף מכנאס־פאס. בפאס פנה תחילה לסוחר השמנים מכלוף אילוז, שניהל את משרד העלייה במקום לפני העצמאות ובעיקר הסתייע בחברי תנועות הנוער של הדד. ראשון המגויסים היה ז׳אק חמו. לעומת הצלחתו בפאס, לא הצליח בר, לדבריו, להקים סניף של ״המסגרת״ במכנאס

הערת המחבר : בקיץ 1957 ניהל בר השתלמות בנווה הדסה שלמדו בה מקצועות חבלה ומודיעין. השתתפו בה כחמישים חניכים מצפוךאפריקה ובמהלכה ביקרו משה דיין ואיסר הראל את החניכים. בר פעל בהמשך בקונסטנטין באלג׳יריה בזמן תגובת הירי של ״המסגרת״ נגד מוסלמים. התחתן עם יהודייה מאלג׳יריה ויצא לשליחות בתוניסיה. בהמשך עסק גם בפינוי כפרי תאורירת ודברו שליד אוז׳דה. ״עלייתם ארצה של קהילות תאורירת ודבדו״, עדות יצחק בר, ארגון פעילי המחתרת בצפוךאפריקה(אפ״מ) חוברת 4. מאיר(מישל בגוף המאמר) קנפו, המחתרת היהודית במרוקו 2001,1964-1955 (מחתרת) עמי 93-92.

בן־נעים נולד בפאס בשנת 1930. עלה לישראל בשנת 1948 ונלחם במלחמת השחרור. הוא שירת כרב סרן בחיל המודיעין עד שנת 1957, ואז גויס למוסד ויצא לעיר טנג׳ה. הוא הגיע בדרכון בלגי על שם ז׳אן בולנג׳ה(Jean Boulanger) וקיבל את הכינוי ״סיסרא״. במרוקו כונה בשם ״מוגמבו״. בן־נעים עסק במבצעי הברחה בתיעוד מזויף דרך המובלעות הספרדיות ושימש סגנו של יעקב מירד(מיו) עד מעצרו בקיץ 1958. סייעו בידו מתנדבים מקומיים ובהם יהודה כרוב (יא״כ) ומוריס כהן(מא״כ), יוסי בנג׳יו ופאקו. פאקו, בן ארבעים, עבד כמלצר, נחשף על ידי המשטרה ונעצר. הוא אולץ להצביע על מפעילו בן־נעים. השניים קבעו דרכי קשר ביניהם, שלפיהם המתנדב, שלא ידע את שם מפעילו וכתובתו, היה צריך לעבור בזמנים קבועים במקומות שנקבעו מראש ולראות אם השליח נמצא במקום. בן־נעים נעצר בידי המשטרה אחרי שזוהה ברחוב בידי פאקו. לטענת השליח יעקב אבישר ששירת בטנג׳ה נעצר בן־נעים בגלל הלשנת הרב של טנג׳ה, שהזהירו להפסיק את פעילותו למען ההגירה המחתרתית.

 בן־נעים הועבר למעצר בתיטוואן, והואשם בפעילות בלתי חוקית אך לא עונה. ייצג אותו עורך־הדין הצרפתי לרואה(Leroy). הוא אמנם הודה שעסק בהברחת מהגרים, אך לא חשף את זהותו הישראלית. אחרי שלושה חודשים וחצי בבתי כלא בטנג׳ה ובתיטוואן, שוחרר בערבות, ונקבע לו תאריך להתייצבות במשטרה. לדברי אבישר, כוונת המשטרה הייתה לתת לו חופש פעולה כדי שיחשוף את שותפיו. בן־נעים הועבר על ידי יהודה כרוב ומורים כהן מטנג׳ה לקזבלנקה עד שיחזקאלי, מידד ואבישר הבריחו אותו דרך שדה התעופה לפריס בדרכון בלגי חדש ובזהות מוסווה. הוא נידון, שלא בנוכחותו, לשתים עשרה שנות מאסר

הערת המחבר : אחרי חודשים אחדים בישראל, יצא בן־נעים בינואר 1959 לפקד על העיר אלג׳יר מטעם שלוחת לביא וישב שם עד אחרי עצמאות אלג׳יריה בשנת 1962. אליאס כהן מזכיר שליח ישראלי בשם סיסרא שישב בטנג׳ה והכין תעודות מזויפות. הוא מציין שכמפקד ״לביא״ במרכש נשלח למשרדו של בן־נעים בטנג׳ה להוציא משם כל חומר או ציוד שעלול לשמש חומר מרשיע נגדו. בקיץ 1959 ניהל בן־נעים עם משה ליבה השתלמות של ״המסגרת״ באחוזת קמבוז. בזהות של מרוקני ממוצא מוסלמי וצרפתי, שירת במוסד באירופה ביחידת ״צומת״ בפיקוד יוסף רענן, עד שנת 1964 וחזר לשרת בחיל המודיעין של צה״ל עד שנת 1975. שיחה עם ג׳ורג׳ בן־נעים, חולון, 14 ביולי 2000. עדות א״כ [אליאס כהן], אליעזר שושני, חלק ב׳ ׳דברי חברים׳ (העמודים לא ממוספרים) – סודי – עותק מספר 76 מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית והמוסד לתפקידים מיוחדים של מדינת ישראל, אפריל 1964. עותק של גד שחר.

בתנועות הנוער פעלו השליחים חיים יחזקאלי מתנועת דרור, אליהו חסון מתנועת הבונים,10 ויעקב בךטולילה מבני עקיבא. לדברי חגי לב, הממונה על המודיעין של ״המסגרת״, כשהגיעו שליחי התנועות למרוקו, הם בלטו כל כך בשטח שהיה צריך לפזרם בערי השדה בעיקר בפאס ובמכנאס, אך כעבור שלושה חודשים נאלצו חיים יחזקאלי, חסון ובן־טולילה לעזוב ערים אלה שכן בלטו בשטח, והכיסוי להימצאותם שם היה מפוקפק. באותה התקופה היה מספרם של כל חברי תנועות הנוער דל ביותר ולא עלה על עשרות אחדות. גם חיים יחזקאלי מציין שמשימת גיוס חברים חדשים לא צלחה ורק 80 חברים חדשים התווספו., שלמה יחזקאלי מזכיר בעדותו שלושה אישים בקהילה שיחסם ל״מסגרת״ היה החיובי ביותר: הרב דוד עובדיה מצפרו, אלפונסו סבאח, דניאל לוי וכן את רבני העיר פאס."

הערת המחבר : חיים יחזקאלי נולד בחיפה בשנת 1935. הצטרף לתנועת ״הצופים החלוצים״, התגייס לצה״ל בשנת 1953 ושירת בנח״ל. היה בין מייסדי היאחזות נח״ל קציעות על גבול מצרים. הצטרף לקיבוץ רעים בנגב. במבצע קדש נפצע בקרב וגויס ל״מסגרת״ באוגוסט 1957 על ידי שלמה יחזקאלי ב׳׳לשכת הקשר של משרד החוץ״ בקריה בתל־אביב. כינויו במרוקו היה ״ג׳יל״, ובמסמכי המוסד כונה בשם ״כוכב״. השתתף בקורס הכנה מטעם ״המסגרת״ שנערך במחנה אלנבי בירושלים. השתתפו בקורס 20 מועמדים וסיימו אותו 12 שיצאו לשליחות. הקורס נערך בניהול שלמה יחזקאלי. בנובמבר 1957, בגיל 23, יצא יחזקאלי כשליח של תנועת דרור למרוקו והדריך תחילה בפאס עם אלי חסון מתנועת הבונים. בשנת 1958 הגיע עם קבוצת חניכים להשתלמות שריכז גד שחר באחוזת קמבוז. כשהתעורר חשש שהמשטרה גילתה את פעילותו, נשלח למלון המפואר ממוניה במרכש שם התאכסן באותו זמן וינסטון צ׳רצ׳יל. עם סיום שליחותו במרוקו הציע לו הראל להתגייס למשטרת ישראל ולהקים בה ״יחידה סמויה״ בירושלים שטיפלה בפרשת יוסלה שוח׳מכר. סיים את שירותו בצה״ל בדרגת סגן־אלוף בשנת 1964. גר בירושלים ובנימינה. נפטר בסוף שנות השמונים. קנפו, מחתרת, עמי 272-270.

הערת המחבר : אליהו חסון יליד דמשק, כונה בשם ״הפקיר״ ובשם ״פול״. פעל מטעם תנועתו בפאס ובמכנאס. היה מנהל סניף בנק לאומי בפריס. חי בירושלים ועוסק בהשקעות.

הערת המחבר : יעקב בן-טולילה נולד בשנת 1935 בתיטוואן. עלה לישראל בשנת 1951 והתיישב בקיבוץ יבנה. למד לשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. יצא לשליחות מטעם תנועת בני עקיבא במרוקו בדרכון צרפתי על שם אדריאן אלוש מאלג׳יריה. שירת תחילה במכנאס מינואר 1958 ונשאר במרוקו עד ראשית 1960. היה בקשר עם הרב אברהם חזן והתארח אצלו. כינויו היה ״שלמה״ וב״מסגרת״ נקרא ״זבולון״. כיום גר בכפר מימון וכפרופ׳ לבלשנות מלמד לשון באוניברסיטת הנגב בבאר־שבע. שיחה עם יעקב בךטולילה, 20 באוגוסט 2004.

Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון-סניף פאס־מכנאס של ״המסגרת״ והתמוטטותו אחרי חלוקת הכרוז הישראלי בפברואר 1961

יגאל בן־נון

סניף פאס־מכנאס של ״המסגרת״ והתמוטטותו אחרי חלוקת הכרוז הישראלי בפברואר 1961

סניף ״המסגרת״ בפאס־מכנאס נרשם בתולדות הרשת הישראלית שהקים המוסד במרוקו כגורם שהביא להתמוטטות הפעילות המחתרתית בתחום ההגירה. הדבר אירע עקב סדרת טעויות שעשו מפקדי ״המסגרת״ ומתנדביה חודש ימים לאחר טביעת הספינה ״אגוז״ בינואר 1961. הסניף המשותף לשתי הערים היגאל בן נוןוקם כבר בשנת 1955 על ידי מפקדה הראשון של ״המסגרת״ שלמה יחזקאלי ופעל ברציפות עד לאירוע הנזכר. בראשית שנת 1961 עמד בראשו אנדרה נידם מפאס וסגנו היה מאיר אלבז ממכנאס.

 הסניף אופיין בכמות פעילים גדולה בקהילה יהודית מסורתית בהשוואה ליהודי קזבלנקה, הגם שפעיליה הראשיים נמנו עם שכבה חברתית חילונית ברובה. התמוטטות סניף משותף זה בחודש פברואר 1961 גרם לסדרת מעצרים תוכפת בקרב מתנדבי הרשת בקזבלנקה, שהביאה, כשבוע לאחר מכן, לחיסולה של ״המסגרת״, להסכם דיפלומטי עם שלטונות מרוקו בחודש אוגוסט ולפינויה המאורגן של יהדות מרוקו.

מאמר זה מתבסס על מסמכי ארכיון שהותרו זה זמן מה לעיון וכן על שחזור מדויק של השתלשלות האירועים הקשורים במבצע הפצת כרוז מחאה ישראלי שכונה בשם ״מבצע בזק״. למרות השחזור נותרו שאלות אחדות ללא תשובה מספקת באשר להתנהגותם של השליחים כלפי פקודיהם ערב מעצרם. על שהתרחש אחרי המעצרים בפאס־מכנאס במטה ״המסגרת״ בקזבלנקה יפורסם מאמר נפרד.

שנת 1961 הייתה שנה משמעותית בתולדות מרוקו וקהילתה היהודית. במהלכה התרחשו אירועים שקבעו את גורל היהודים שם: ב־3 בינואר הגיע גמל עבדלנאצר למרוקו להשתתף בוועידת הליגה הערבית בקזבלנקה וגרם לגל התנכלויות מצד משטרת מרוקו שנחקקו בתודעת הקהילה כאירוע טראומתי. שבוע לאחר מכן טבעה ספינת העולים ״אגוז״ כשעל סיפונה ארבעים ושמונה נפשות. חודש לאחר מכן, ביום השלושים לטביעתם, הפיצה ״המסגרת״ כרוזים חריפים נגד השלטונות, שגרמו להתמוטטות המחתרת הישראלית במרוקו. באותו החודש נפטר המלך מוחמד החמישי, ימים אחדים אחרי שקיבל לשיחה את ראשי הקהילה. בנו מולאי חסן הוכתר מיד תחתיו. באוגוסט סוכם המשא ומתן בין ישראל לשלטונות המרוקנים בנושא יציאתם הקולקטיבית של היהודים מן המדינה, ובנובמבר החל ״מבצע יכין״ שהביא לפינוי הקהילה היהודית ולהעברתה לישראל. שנה זו היא ללא ספק נקודת מפנה בתולדות הקהילה, והדבר שינה את המבנה הדמוגרפי בישראל.

חודשים מעטים קודם טביעת הספינה ״אגוז״ צייר מזכיר מועצת הקהילות דוד עמר תמונה קודרת ביותר של קהילתו בפני משלחת הג׳וינט בביקורה במרוקו באוקטובר 1960. להערכתו כ-80% מ-240,000 יהודי הקהילה ביקשו להגר וכ-60% מתוכם ביקשו לעשות זאת מיד ויש לעזור להם לצאת. 20% הנותרים קיוו שיוכלו להישאר במקום, אך הביאו בחשבון אפשרות של עזיבה. עם האחרונים נמנים אנשי עסקים שחרדו לרכושם. לקבוצה זו אפשר לשייך גם את עובדי המנהל הציבורי והממשלתי. אולם, לדברי עמר, בתוך חמש שנים מן התאריך הנזכר עשויים בתי הספר להכין מאגר עובדים מוסלמים צעירים שיכבוש את שוק העבודה. המצב יגרור תחרות בין עובד יהודי למוסלמי, ויש להיאבק על הזכות על ידי איחוד הכוחות בקהילה. אולם לדבריו, איש לא היה אופטימי: ״היום צריכים אותנו, אבל מחר?״ נוסף על כך הייתה קיימת בעיית יהודי הכפרים הקטנים בדרום המדינה. המצב שם היה קשה ביותר מכל הבחינות. ובשעת מהומות נגד היהודים, הם יהיו הקרבנות הראשונים, אשר על כן היה חשוב להעבירם בהקדם לריכוזים עירוניים.

על פי המפקד שערכה הממשלה בקיץ 1960, חיו במרוקו 22,595,456 תושבים מתוכם 158,806 יהודים (בחלוקה כמעט שווה בין גברים לנשים) שהם 1.4% מכלל התושבים, רק מעט פחות מ-173,250 היו בעלי אזרחות צרפתית. שאר המיעוטים היו האלג׳ירים והספרדים. מכיוון שנתוני המפקד התפרסמו רק בשנת 1963, המשיכו הגורמים הישראלים והיהודים להפריז במספר היהודים ולנקוב במספר 250,000 יהודים.

זהו מאמר ארוך ביותר, להביאו בפעם אחת יהיה זה הדבר מיותר כיוון שאיש לא יקדיש שעה שלמה לקרוא אותו, ולכן אני מביא אותו בקטעים….ממליץ לעקוב אחת הפרסום של המאמר עד סופו

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

באתר אור חדש http://orhadash.net/index.php

 
פרשת שבוע 

תורת אמך ◆ פרשת ויגש ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 31◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

 

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה(מד, יח).

כתב הגאון הצדיק רבנו ישראל אבוחציריא זצ"ל  סידנא בבא סאלי, בספרו אהבת ישראל, כשנגש יהודה לדבר עם יוסף, דיבר עמו בתקיפות, וזהו לשון: ויגש – למלחמה. כמו שדרשו רז"ל (בראשית רבה צג, ו). לכן כדי להרתיח את יוסף אמר לו: בי אדוני – דע לך, כי באותיות שמי רמוז שם הוי"ה שהוא אדוני, ולכן עליך להזהר בכבוד "אדוני" שהוא הוי"ה הנמצא "בי", ולהאזין לדברי בכבוד, ולשמוע בקולי ולשחרר את בנימין.  

כתב רבנו חיים בו עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי וראש ישיבה כנסת ישראל, בספרו אור החיים, בסוף פרשת מקץ, כשבאו אחי יוסף לפניו ומצאו הגביע באמתחת בנימין אמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצדק האלהים וכו' זהו שאמרה התורה ויגש אליו יהודה ומה שאמר מה נאמר בי אדוני ידבר וכו' ומה שאמר מה נדבר באזני אדוני ומה שאמר ואל יחר וכו' זהו שאמר ומה נצדק. צריך לדעת כי בג' דרכים אדם מנצח את חבירו או בתחנונים מתוך שמתחנן לפניו נותן לו בקשתו או באלומות וכח הדבור שמתוך חוזק דבריו גם כן ינצחוהו או באמיתות הדבר. יהודה הלך לפניו יוסף בכל הדרכים האלו בתחילה אמר ויגש אליו ויאמר בי אדוני בלשון תחנונים. ידבר נא לעבדך וכו' זהו הדרך השני בלשון קשה אע"ג שאמר נא שהוא לשון בקשה, דבר קשה ואל יחר אפך וכו'. אדוני שאל זהו אמיתות הדבר.

ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן וכו' ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו וכו' ותאמר אל עבדך אם לא ירד אחיכם הקטן(מד, כ- כג).

כתב הגאון רבי מרדכי אסבעוני זצ"ל בספרו פרשת מרדכי (עמוד קלח), יש מן הרגש קראוהו קטן, אחר כך נער אחר כך קטן. ואפשר שתחילת דבריהם משראו שקראם מרגלים ואמר שלראות ערות הארץ באו, נתייראו ממנו שמא יאמר להם שיביאו אביהם ואחיהם ע"כ. לו חכמו והשיבו על אומרו היש לכם אב או אח, ואמרו יש לנו אב זקן, ר"ל שאי אפשר לצאת ממקומו, גם כן אח קטן ר"ל קטן שלא ראוי לשום דבר כדי להפטר ממנו, וכאשר גמרו תשובתם שטענה שאמרו על אביהם הספיקה, ועל כן לא שאל עוד שיביאוהו, אמנם על אח לא נכנסו דבריהם באזניו ושאל מהם להביאו, ולפי שמתוך הענין נראה שחס על אביהם, שינו ממה שאמרו שאחיהם קטן ואמרו שהוא נער לומר שהוא עומד ומשמש לאביו הזקן, וזה דקדקו בלשונם ואמרו לא יוכל הנער לעזוב את אביו. ר"ל שהוא עומד ומשמש, ואי אפשר לזה בלא זה וכאשר ראו שלא הועילו בחכמתם שגם שאמרו כן חזר ושאל שיביאוהו. חזרו לדבריהם הראשונים וחזרו הם לומר דבריו שאמר אחר שאמרו לו שהוא נער ועומד ומשמש, ואי אפשר לעזוב את אביו, אמר לו היא ואת אחיכם הקטן הביאו אלי, לומר שתפש דבריהם הראשונים שאמרו כי קטן הוא לומר שבעלילה הוא בא עליהם, ועל כן הם מתרעמים עליו וקובלים עליו שעושה עמהם אשר לא כת.

ועתה אל תעצבו ואל יחר בעינכם כי מכרתם אתי הנה(מה, ה).

כתב הגאון החסיד רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, יש להקשות למה הוסיף תיבת הנה, אפשר רק כי מכרתם אותי, ואפשר לומר שיוסף הבין בהם שמצטערים על שמכרו אותו למצרים שהיא קרובה לארץ כנענן, שעל ידי כן נודע להם ואלו מכרו אותו לארץ רחוקה היה משתקע ולא היה נודע לעולם ולכן אמר להם ואל יחר בעיניכם שמכרתם אותי הנה ולא למקום רחוק שלא היתי נמצא, כי דבר זה הוא לטובתכם, כי למחיה שלחני אליהם לפניכם.

בשעה שביקש יוסף מאחיו להעלות את אביו למצרים, שלח יחד עימם עגלות מליאות כל טוב מארץ גושן, וכך כתוב בתורה (בראשית מה, כג), וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ. אמר הגה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל (אב"ד אולדמנצור, למד תלמידים במשך שמונים שנה),

האתונות נשלחו אחרי החמורים והילכו אחריהם בעדר, כדי שלא לעכב את ההליכה, כי אילו היו מלפנים היו החמורים מחזרים אחריהם ולא היו דבקים בהליכתם.

מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד(מה, מט).

כתב הגאון החסיד רבי יחיא שניאור זצ"ל בספרו יש מאין, קשה מה שאמר יוסף הצדיק לאביו בזה שמני אלהים וכו' העיקר הוא שידע שעודנו חי אם כן מה שייך שמני אלהים לאדון, ואפשר להסביר על פי מאמר חז"ל שלושה נמחלים עוונותיהם והם, חתן, חכם, ונשיא, דכתיב בן שנה שאול במלכו, נקי מעוונותיו. והנה גבי מעשה של יוסף הצדיק עם אשת פוטיפר בודאי נשמע בעולם שהכל היה שקר וכזב, לזה אמר מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף דקשה למה צריך להגיד ככה, אלא רמז לו באם שמעת הענין, הנ"ל אל תאמין שעוד אני בנך יוסף עומד בצדקתו, והראיה שממני אלהים לאדון על כל מצרים ומזה שעליתי לגדולה הוא סימן שאני עומד בצדקי.

בדרך בהליכתם מצרימה נאמר בתורה (בראשית מו, ה) וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ.

אמר הגה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל (אב"ד אולדמנצור, למד תלמידים במשך שמונים שנה), מקריאת הפסוק אנו למדים שאת יעקב אביהם נשאו בידם ואת בני המשפחה והטף נשאו על העגלות, ולכאורה למה לא לקחו את אביהם בעגלה, אלא דיקא הפסוק כתב "וישאו בני ישראל את יעקב אביהם" מפני שיעקב אבינו ע"ה מפאת חלישותו מרוב גילו והצרות שעברו עליו, נשאו בניו על ידם, ולעומתו את משפחתם נשאו בעגלות.

והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם(מז, כד).

כתב הגאון רבי דוד סויסה זצ"ל אב"ד אולדמנצור בספרו מתוק מדבש, שמעתי משם מורי ורבי הרב אלעזר הלו זלה"ה זיע"א (ראש הישיבה במרכאש), לפרש ע"פ מה שאמרו ז"ל דתבואה הוקשה לשנים. ואמרו עוד (ר"ה ב:), דיום אחד בשנה חשוב שנה, ובפרק חלק(סנהדרין צא:), אמרו חז"ל שיצר הרע שולט באדם משעת יציאה, כדכתיב  לפתח חטאת רובץ, ויצר הטוב בא לאדם רק בגיל י"ג שנה ויום אחד (אבות דרבי נתן טז, ב), וימי שנותינו שבעים שנה כידוע (תהלים צ, י), וזה אומרו  "והיה בתבואות" שהם "השנים", דתבואה הוקשה לשנים, "ונתתם חמישית" של שבעים שנה דהיינו  י"ד שנה, שהוא היצר הרע, "וארבע הידות" רצונו לומר וארבע חלקים של י"ד שנשארים משבעים שנים מימיך, תעשו מצוות ומעשים טובים, "יהיה לכם"  לקיום ודו"ק.

שבת שלום,

הרב אברהם אסולין

לתגובות: a0527145147@gmail.com

Il etait une fois le Maroc david bensoussanTemoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan

Il etait une fois le Maroc

david bensoussanTemoignage du passe judeo-marocain

David Bensoussan

Les sultans etaient-il maitres des captifs?

Ce fut generalement le cas. La periode de captivite pouvait durer plusieurs annees. Ainsi, un captif Chretien pouvait etre revendu plusieurs fois avant d'etre rachete par un representant de son pays d'origine. Le representant consulaire ne pouvait agir en toute liberte car le sultan Mohamed Ben Abdallah se considerait comme le seul proprietaire des naufrages. Le chef berbere Bayreuk qui avait developpe une certaine independance par rapport au sultan negocia directement le rachat des captifs, ce qui dans certains cas, fut la cause de complications et de liberations plus tardives. II en alia ainsi sous les regnes des sultans Abderrahmane et Mohamed IV ou Bayreuk eut les mains libres. Apres les expeditions militaires de Moulay Hassan dans le Sous, ce fut au tour du chef berbere Ma'al Al-'Aynayn de negocier directement la liberation des otages avec les Espagnols tout en proclamant le djihad contre les Francais, ce qui lui donna une certaine notoriete a la cour marocaine. De fait, a partir du sultan Abdelaziz, les souverains n'intervinrent plus dans la liberation des otages. Apres l'abdication de Moulay Abdelhafid, Al- Hiba fils de Ma'al Al-'Aynayn succeda a son pere, revendiqua le sultanat, mais echoua car la France reussit a s'imposer militairement au Maroc. Au debut du Protectorat et jusqu'en 1930 certains atterrissages forces dans le Sahara occidental donnerent lieu a d'apres negociations de rachat de captifs.  

A t'on des esclaves?

En 1790 , le sultan libera des naufrages anglais pour obtenir en echange la venue d'un chirurgien. Ce fut William Lempriere, medecin militaire anglais en poste a Gibraltar qui regut l'ordre de soigner le fils du sultan a Taroudant. II resta au Maroc plusieurs mois. Ses memoires furent consignees dans Voyages dans I'Empire du Maroc et le royaume de Fez pendant les annees 1790  et 1791 . Voici comment il par la des Maures : « On ne prend aucun soin de leur education… II n'est pas douteux qu'un soleil brulant qui relache toutes les fibres… n'ote a l'ame son energie. La plus forte des raisons sur leur stupide lachete, c'est l'effet d'une religion absurde qui n'est fondee sur aucun principe de charite… Si l'on considere que la jalousie et la faussete sont compagnes de la faiblesse et de la superstition, on ne sera pas surpris de voir de tels hommes toujours renfermes dans leur maison, et ne formant entre eux aucune de ces liaisons qui font le bonheur de la vie sociale.» II ajouta toutefois : » II y a des hommes dont les vertus privees feraient honneur aux peuples les plus civilises. II est facheux d'etre oblige de convenir qu'il y en a tres peu qui meritent cet eloge.»

L'ESCLAVAGE

L'esclavage fut un commerce florissant

Les ports de la Mediterranee, furent les sites de ventes et de rachats d'esclaves avec l'Europe et I'Empire ottoman. L'ile de Malte, Tripoli, Tunis, Alger et Sale furent parmi les plus courus. D'une part, des caravanes de 1000  a 1500  esclaves noirs traversaient le Sahara dans des conditions terribles et seulement une partie du « betail humain » pouvait survivre. A titre indicatif, la ville de Tripoli vendit le chiffre record de  2555 esclaves entre fevrier et mai 1756  . L'esclavage d'Afrique noire en terre africaine fut le lot de plusieurs centaines de milliers de personnes, voire meme des millions. James Grey Jackson qui vecut 16 ans au Maroc de 1789 a 1806  comme agent consulaire hollandais et commercant, rapporta que 4000  esclaves etaient captures annuellement pour etre diriges vers l'Algerie et la Tunisie. Les prisonniers de la piraterie en Mediterranee ou en Atlantique devinrent automatiquement esclaves. Enfin, les naufrages constituerent egalement un bassin non negligeable d'esclaves.

Notons que le souverain marocain Mohamed Ben Abdallah Mohamed III ) signa des traites de paix avec une clause relative  a la liberation des captifs musulmans. Ainsi, il racheta 600 esclaves musulmans a Malte en 1789 : 57 Marocains et 7 autres autres Maghrebins furent rapatries vers Tanger et 536 autres vers Istanbul.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

דצמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר