מיהו מוחמד – נביאו או —-דורון חכימי
מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ? – דורון חכימי
אם נתעלם מהכתוב בספר הספרים ונתייחס לתקופה הפגנית, לא ניתן להתכחש לעובדה שמושגים אלה כזעם אללה ויום הדין היו ידועים אף לעובדי האלילים בתקופת ה׳ג׳הליה׳ ולא היה כל חידוש באמירות אלו בקרב תושבי חצי האי ערב.
מוחמד היה איש עשיר, אולם למרות ממונו הרב, לא החזיק פילגשים ולא נשא נשים נוספות על פני אשתו חדיג׳ה במשך כעשרים וחמש שנים, אך לאחר מותה רכש לו פילגשים רבות ונשא תשע נשים. עם חלוף השנים הוא נתגלה כאיש בעל יצרים לוהטים שלא עמד בפני הפיתוי אל מול הנשים.
מוחמד התיישב מספר שנים בעיר טאיף הסמוכה למכה. הוא עסק במסחר ובזכות ממונו הרב היה מקובל על בני השבטים המקומיים כל עוד שלא עלב בהם ולא פצה את פיו נגד האלים ששכנו במקדשיה של העיר. הוא הזניח לזמן ממושך את ייעודו כשליח ה׳ והפסיק להטיף על זעם האלוהים ועל יום הדין הקרב.
מוחמד שבע נחת מאורח חייו בטאיף שהתנהלו על מי מנוחות, אולם היה נחוש בדעתו להעתיק את פעילותו ליתר׳ב שהייתה ידועה בתושביה היהודים שדגלו באלוהי השמיים והיוו לדידו, כר דשא מתאים לפיתוח רעיונותיו. הוא האמין בסתר ליבו שיצליח לגרוף תומכים רבים לשליחותו הנבואית בקרב המאמינים היהודיים וראה בנאות המדבר יתר׳ב מקום אידיאלי להגשמת חלומותיו משתי סיבות עיקריות:
א. תושבי יתר׳ב רובם היו יהודים המעסיקים בחוותיהם ובמפעליהם את עובדי האלילים ותמיכתם ברעיונותיו תקלעליו להרחיב את מעגל המאמינים בקרב התושבים הפגנים של הסביבה.
ב. יתר׳ב הייתה מחוסרת שלטון מרכזי, ללא צבא להגנה וללא הנהגה קולקטיבית, דבר שהקל עליו להשתלט על העיר בכוח סביר. השבטים הפזורים ומנהיגיהם העצמאיים לא יעמדו בדרכו להשתלט על האזור ולהקים מדינה עצמאית. רעיונותיו של מוחמד לבשו במהרה עור וגידים בתמיכתם של עלי אִבְּן טַאלב חתנו ובן דודו, אבו-בקר חותנו, זייד אבן-תאבת משרתו וקומץ נאמניו שהצטרפו אליו בתקופת שהותו בטאיף.
אין כל ודאות לסברה שמוחמד הוזמן על ידי נציגי השבטים אווס וחזרג׳ כבורר וכמשכין שלום בין יריבים.
על פי מסקנות החוקרים לאחר קרב ׳בעאת׳ שהתרחש בין שני השבטים אווס וחזרג׳ בשנת 617 לספירה, לא התרחשו מלחמות ואף לא סכסוכים נוספים בין שני השבטים ביתר׳ב. בני השבטים אווס וחזרג׳ חיו על מי מנוחות ללא יריבויות וללא מלחמות במחיצת השבטים היהודים.
המקורות מציינים לטובה את יחסי הגומלין ואף את שיתוף הפעולה ההדדי בכל תחומי החיים בין שבטי היהודים לבין הערבים ולא היו מניחם חילוקי דעות כלשהם שיובילו את הצדדים ליריבויות או למלחמה.
שבטי היהודים ביתר׳ב היוו בסיס איתן למקורות פרנסה ותעסוקת העובדים משבטי הערבים ומלבד ההבנה ההדדית ששררה ביניהם נוצרה אף זיקה כלכלית חזקה שהידקה את הקשרים בין שני הצדדים.
על כן, לא יתכן שבמרקם היחסים שנוצרו בחלוף השנים בין השבטים משני הצדדים תנשבנה רוחות מלחמה שיצדיקו בוררות להשכנת שלום ביניהם ועוד על ידי אדם שזהותו לא הייתה ידועה לא ליהודים ולא לשבטי הבדואים. לכן, כל ההשערות והסיפורים אודות נציגי השבטים שנפגשו במכה עם מוחמד מקורם בהטעייה ובאחיזת עיניים, כי מוחמד התגורר בטאיף באותם הימים ולא במכה כפי שמתאר אבן-הישאם בספרו ׳חיי מוחמד׳ לאחר מאה שלושים וחמש שנה.
כאמור, מוחמד העתיק את מקום מגוריו מטאיף ליתר׳ב, לא למען השכנת שלום בין השבטים הניצים ולא למען ייעודיו המונותיאיסטיים אלא למען גיוס כוחות באווירה נוחה להגשמת חלומותיו כדי להגיע לעמדת כוח רצויה ולנקום ביריביו.
עשר שנות נוכחותו של מוחמד ביתר׳ב הוכיחו שאכן צדק בתכנון מהלכיו המדיניים והצבאיים ולמרות מאבקיו החריפים נגד יריביו הצליח בכוח התמדה ובעיקשות שהייתה אופיינית לדרכו להשיג את מטרותיו.
קורות חייו של מוחמד מוכיחים, על פי מעשיו, שהיה רחוק מייעודו כנביא, אולם כמנהיג, הצליח לשלוט ביד רמה על אוכלוסיה מפוצלת בדעותיה, באמונותיה ובהלכותיה בחיים.
המסקנה היחידה המתקבלת מניתוח אופיו ואישיותו היא שמוחמד היה מנהיג שייסד את התנועה המוסלמית הלוחמת כשליט מדיני תקיף ולא כנביא.