דור התמורה-מ.שוקד וש. דשן

דור התמורה – שינוי והמשכיות בעולמם של יוצאי צפון אפריקה – משה שוקד ושלמה דשן.

אירוע הכנסת ספר־תורה

מושגי־המפתח בדיון עד עתה היו " סמל " ו׳ניסיון קיומי׳. חקר הפעילות המתייחסת לסמלים מן ההכרח שיתחשב בניסיון הקיומי, הנוגע בסמלים, של האנשים הפועלים. מצבם החברתי של אלה ופעילות סמלית מהווים יחידה אחת, ויש לבחון שינוי דתי במסגרת יחידה זו, שהיא שדה־חקירה אחד. הטכניקה הראויה היא טיפול בנתונים אתנוגראפיים באמצעות ׳ניתוח מצבי׳.האירוע שאני בא לחקור עתה במונחים האלה הוא טקס הכנסת ספר־תורה שאירע בצפונית, במערכת הבחירות הכלליות בשנת 1965. המעשה התרחש בשיא המערכה, כשהמפלגות התחרו זו בזו על חלוקת טובות־הנאה למצביעים אפשריים, תוך כדי תעמולה בקרב קהל מתפללי בית־כנסת של יוצאי מרוקו, שאקרא לו ׳שבח ישראל׳. ספר־התורה הוענק על־ידי מפלגת פועלי אגודת ישראל (פא׳׳י).

בשנים הסמוכות לעלייה ההמונית, עם הקמתם של מאות בתי־כנסת חדשים, הורגש בארץ מחסור בספרי־תורה. בית־כנסת מצריך ספר־תורה אחד לפחות, ורצוי שיהיו שלושה, לנוחות התפילה במועדים שבהם נוהגים לקרוא מתוך ספרים אחדים. אחת הדרכים העיקריות להשגת ספר־תורה היא באמצעות אפוטרופסים הממונים על רכושן של קהילות יהודיות בגולה, שחדלו להתקיים. המפלגות עשויות לעזור בעקבות קשרי הפוליטיקאים עם הגופים המקיימים את המגע עם האפוטרופסים בחוץ־לארץ ומעזרה זו מקוות המפלגות להיבנות ולזכות בנאמנות ביום הבחירות. בערב שנועד להכנסת ספר־התורה לבית־הכנסת מטעם פא״י, התאסף ליד סניף המפלגה קהל מתפללי ׳שבח ישראל׳, והרבה אנשים, יוצאי מרוקו משאר בתי־כנסת בעיר. הילדים והמבוגרים נשאו לפידים בוערים, קופסאות־פח מחוזקות למקלות במסמרים ומלאות בסחבות דולקות, ספוגות נפט. ספר־התורה נישא במרכז ההמון, והגברים נדחקו אל עבר הספר כדי לזכות בנשיאתו צעדים אחדים. בתהלוכה אל בית־הכנסת, ששכן בקצה השני של העיר, זכו כמעט כל הגברים במצוות הנשיאה. כל אותה עת זימרו את מזמורי קבלת־שבת בלחן קצוב, והנשים שעמדו לאורך הדרך הגיעו את ידיהן אל עיניהן ונשקו להן כשהתהלוכה עברה לידן. היבהוב הלפידים בחשכה ולהג הילדים שהסתובבו בשולי הקהל הגבירו אווירה דתית של התרגשות מאופקת, גיל ורעד. הזמרה נעשתה מרוכזת ונרגשת יותר, ולבסוף הגיעה התהלוכה לבית־הכנסת וספר התורה הונח בהיכל(ארון הקודש).

 הכול התיישבו כדי להאזין לנואמים. הפוליטיקאים שיבחו את מפלגתם: פא״י, לדבריהם, עוזרת לקיים את התורה: וראיה לכך ספר התורה אשר הוכנס אותו ערב לבית־הכנסת בצפונית; כך עשו אותו ערב גם בערים ובמושבים אחרים. בכל מקום פא״י עוזרת לאנשים להחזיק בדתם והיא נאבקת עם מפלגות חילוניות. הנואם האחרון העלה את הדברים לשיא. הוא סיים את נאומו הנלהב בקריאה דרמאטית־נרגשת: ׳שמע ישראל, ה׳ א־לוהינו ה׳ אחד! זה ה־ד׳, ה־ד׳ הגדול, ה־ד׳ של פא׳׳י י הצביעו ד׳ י׳ מיד לאחר מכן המשיך הקהל הנאסף בתפילת ערבית, הכוללת את ׳קריאת שמע׳. הפעילות הסמלית, שבה אתמקד עתה בניתוח, היא הקריאה העתיקה ׳שמע ישראל וגו״ שנאמרה בתפילה לאחר הנאומים. בפעילות שלפנינו מעורבות שתי קבוצות שונות: הפוליטיקאים של פא״י וקהל מתפללי בית־הכנסת. שתי הקבוצות מעורות במצבים חברתיים שונים, והללו מעצבים באורח שונה את המשמעות ואת האופי של הפעילות הסמלית, שבה עסקו שתי קבוצות האנשים במשותף. הפסוק ׳שמע ישראל׳ הוא ביטוי לעיקר האמונה, אחד הפסוקים המעטים בסידור, שאמירתו פעמיים ביום לא זו בלבד שהיא חובה גמורה על־פי הדין, אלא שהמתפלל חייב גם לאומרו מתוך כוונה ותשומת לב. משום חשיבותו של הפסוק הזה קשרו לו דרשנים ופרשנים בכל דור פירושים רבים. קיימת צורה מסורתית שבה נכתב הפסוק בספר־התורה.

האותיות הסופיות של המלה הראשונה והאחרונה של הפסוק נכתבות באותיות גדולות יותר. גם בסידורי התפילה המודפסים שמורה צורה גראפית מסורתית זו. והנה סמל הבחירות של פא״י, האות ד, היתה במקרה האות המובלטת בכתיבה המסורתית ב׳קריאת שמע׳. הפוליטיקאי של פא״י צעד אפוא על בסיס רגשי פורה, בשעה שפנה לציבור כי יצביע בעד ד של ׳קריאת־שמע׳. את נאומו הוא כיוון שיבוא בשיאו של הטקס הדתי־הפוליטי של תהלוכת הכנסת ספר־תורה. הנאום בא גם כפתיחה לתפילת ערבית רגילה, שכללה את ׳קריאת שמע׳. כל המתפללים, גם קהל בית־הכנסת וגם הפוליטיקאים, היו אנשים שומרי מצוות, ועל פי דין היו מחויבים לכוון לבם. סביר להניח, שהפירוש הפוליטי שעתה זה הוצע בלט בתודעת המתפללים וחדר אליה תוך כדי אמירת התפילה. ניתוח הקריאה שבמהלך התפילה צריך מעתה להביא בחשבון את נאום הבחירות שקדם לה. נבחן תחילה את המעשה הסמלי של ׳קריאת שמע׳ בתפילה מנקודת־מבטם של הפוליטיקאים. הרעיון שביקשו להנחיל בנאום שקדם לתפילה היה בעיקרו זה: ׳קריאת שמע׳, כמו כל התורה, שופעת מובנים חבויים, המתגלים תדיר למי שמבקש להעמיק בלימוד התורה. פא״י, שסמל הבחירות שלה ׳ד׳ חופף את האות ד שב׳קריאת שמע׳, היא המפלגה המייצגת את הטוב והישר בעיני ה׳. הדבר נרמז ומבוטא בתורה. הנואם השתמש אפוא ב׳קריאת שמע׳ למטרה של תעמולת־בחירות, על־ידי שפירש את האות ד המובלטת בתיבה ׳אחד׳, באופן שהתקשר לסימן־הבחירות של המפלגה. נאום־הבחירות נישא לאחר שהתהלוכה, המזמורים והכנסת ספר־התורה, עוררו רגשות דתיים, והוא קדם לתפילה שבה מופיעה ׳קריאת שמע׳ שחייבים לאמרה בכוונה. מטרת פא׳׳י כמפלגה דתית, מלבד שאיפותיה לכוח פוליטי, היא להצליח בבחירות כדי לקדם מדיניות דתית. לכן סביר להניח שהמניע של הפוליטיקאים היה דתי בעיקרו." הפוליטיקאים הציתו רגשות באירוע זה על־ידי פירוש דרשני ל׳קריאת שמע׳, פירוש שהתאים למטרת־התעמולה שלהם. אופייני לדרשה הרבנית המסורתית הוא השימוש בסמלים, ובמיוחד בפסוקים מן המקרא, כאמצעים להעברת שדרים חברתיים ודתיים. מטרת השדרים היא לחזק את הנאמנות למה שהדרשנים מבינים כיהדות מסורתית. תוך כדי כך משנה הדרשן את מובן הסמלים, אם כי באופן חוקי מבחינת המסורת, שכן הגילוי המתמיד של מובנים ומשמעויות חדשים במקראות הוא ממהותה של הדרשנות. הדרש הוא למעשה אמצעי לחידוש דתי ביהדות. נאומו של התועמלן של פא״י, שבו יוחס תוכן פוליטי ל׳קריאת שמע: הוא בהקשר זה דרשה מסורתית לגמרי וחידוש דתי כשר בתכלית. ניתוח זה חל גם על ׳קריאת שמע׳ של הפוליטיקאים במסגרת תפילת ערבית.

עד כה מיקדתי את הניתוח בשינוי שחל ב׳קריאת שמע׳ של הפוליטיקאים. עתה אפנה לקבוצה האחרת שלפנינו, קהל בית־הכנסת ׳שבח ישראל׳. יש לי הרושם, המבוסס על ידיעה כללית את האנשים המעורבים, שקהל זה לא ראה את מטרות המפלגה הדתית באותו אופן כמו הפוליטיקאים. כל המתפללים היו עולים חדשים, תמימים במידה רבה, ובשבילם פוליטיקה מפלגתית חופשית ובחירות דמוקראטיות חדשות הן. הם אינם מבחינים ברורות במגוון המניעים והמטרות של המפלגות השונות. כל המפלגות וכל הפוליטיקאים זרים להם במידה רבה, והם אינם יורדים לעומק התופעה המורכבת של מפלגה דתית ישראלית. מנקודת־מבטם של המתפללים, העובדה החשובה שנבעה מנאום־הבחירות היתה, שהתנסותם במעשה ׳קריאת שמע׳ בתפילה לאחר הכנסת ספר־התורה שונתה על־ידי פירוש שלא יכלו לייחסו לשום דבר מסורתי. כל מערך הפעילויות הקשורות לבחירות היה בשבילם חדש לחלוטין, ועתה הם עמדו בפני פירוש חדש של המעשה הסמלי השגרתי, שמקורו בהקשר פוליטי זר לעולמם המסורתי. כשהמתפללים באו לקריאה שבתפילה, דקות מעטות אחרי הנאום, ודאי היה הפירוש הפוליטי בתודעה של רבים מהם. אם נתבונן ב׳קריאת שמע׳ שבתפילת ערבית מהיבט זה, השינוי שהתרחש במעשה הסמלי הוא מעשה חילול.

ניתחתי מעשים סמליים של שתי קבוצות אנשים, מעשים שהתרחשו בתוך תחום חברתי אחד: תפילה בציבור בבית־כנסת. אלא שיש שוני גדול במצבים החברתיים הכלליים של שתי הקבוצות. שוני זה מביא גם לשוני במשמעות ובמובן של מעשי האנשים הפועלים. ניתן להגיע לרמה זו של ניתוח מפורט רק כאשר מעשים מותחמים בבירור והמצבים החברתיים שבהם הם מתרחשים — נדונים כיחידה מחקרית אחת. ניתוח פעילות סמלית, שאינו מתמודד עם המורכבות של המצבים החברתיים שבתוכם צומחות הפעילויות, מאפשר הבנה כללית ושטחית בלבד. אם בודקים אנו את האירועים שנדונו כאן באמצעות המושגים המקובלים בסוציולוגיה של הדת, ניתן לאפיין בפשטנות את כלל המעשה המתואר (הנאום ותפילות הפוליטיקאים ושאר הציבור) כ׳חילון׳. אך, כפי שראינו, ההקשרים החברתיים־ תרבותיים הם שונים ובעקבותיהם הגענו לראיית השונות שבפעילויות. הניתוח המצבי של פעילות סמלית יש בו כדי להפרות ולהעלות מושגים מעודנים בהשוואה למושג־ה׳חילוך המקובל. חקירת האירוע הזה מראה שמעשה סמלי אחד עשוי לבטא דברים שונים לגבי אנשים המעורבים בו, בהתאם למצבים החברתיים השונים שבהם נתונים האנשים. כשמתמקדים הן במעשים סמליים והן בהקשריהם, ניתן להגיע למושגים מנתחים כלליים המקיפים תופעות רבות.