עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר
עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973
הוכחה לכך : ביום שמחת תורה הגעתי לכפר אחד אשר מצאתי בו 16 משפחות של יהודים עובדי אדמה ממש. הם עובדים כ " חראתין " ( חורשים ) אצל הערבים תמורת חלק מהיבול. בכפר זה קיבלתי רשימה של עוד 26 כפרים שבהם מצויים גם כן יהודים עובדי אדמה.
לפני חודש סיימתי את סיורי השני בכפרים. ב-38 כפרים ורשמתי לעליה 596 משפחות המונות 3250 נפש ( רשימה מפורטת של הכפרים ומספר תושביהם היהודים העברתי לתנועת המושבים ). אחרי זה ביקרתי עוד ב-4 כפרים ובהם רשמתי 150 משפחות נוספות. ורשימת הכפרים של יהודים עובדי אדמה נסתיימה.
לפי הערכתי אפשר יהיה להגיע ל-1500 משפחות של עובדי אדמה שיהיו מוכנים לעלות ארצה באביב זה. בהמשך לאמור לעיל אני רוצה לפרט את הבעיות המיוחדות הקשורות בדרכי עלייתם ארצה של יהודי הכפרים האלה. ברצוני להוסיף כי מצבם של היהודים האלה הולך ומחמיר מיום ליום.
במשך שבוע אחד עזבו את כפרם 24 משפחות כל עוד נפשם בם, בהשאירם כל מה שהיה להם פרט לבגדים אשר על גופם. יש חשש שהעזיבה תתפשט כמגפה בכל הכפרים ובהגיע האנשים לערי המרכז קשה יהיה ללכדם מחדש ולארגנם לעליה, ובמיוחד להתיישבות.
הבעיה השניה היא איך ובאיזה אופן לחסל את הרכוש שברובו קרקעות ולקבל עבורו כסף. כתבתי בעניין זה לכמה מוסדות בארץ ובאתי כאן בדברים עם כמה גורמים בדבר הקמת חברה יהודית-צרפתית אשר תקבל לידיה רכושם של היהודים האלה תמורת חמישים אחוז עד שבעים מערכו המלא, כי כל עת לא ימצא פתרון לשאלה זו, ספק אם האנשים יעזבו את רכושם ויעלו ארצה.
אני שוב מבקש בכל לשון של בקשה ובשם אותן אלפי נפשות לתת לי תשובה מעשית לשאלה כאובה זו.
הבעיה השניה שאינה פחות מכרעת היא לקבוע מראש את מקום התיישבותם. אנשים אלה שיודעים את עבודת האדמה ( אמנם בשיטה פרימיטיבית ) מסתפקים במועט ומוכנים להתיישב בארץ בכל מקום שיוצע להם. הערכתי היא שהסתגלותם לחיי הארץ תהיה קלה וודאית, ויש להם היכולת לקיים ולשמור על מקום התיישבותם.
הבעיה השלישית היא הבעיה הסוציאלית. מובן מאליו כי בכפרים אלה דרושה והכרחית עליה כללית של אנשי הכפר כולו על זקניו וצעיריו. בתנאים אלה ימצאו ביניהם כעשרה אחוזים הזקוקים לפתרון סוציאלי כגון זקנים וזקנות ומשפחות שאין בהן לפחות מפרנס אחד.
בשאלה זו באתי כאן בדברים הן אנשי הג'וינט, הם מוכנים לעזור באופן חלקי על ידי הקמת כעין מוסד בעיר המחוז על ידי הסוכנות היהודית או ועד הקהילה, והג'וינט יהיה מוכן לממן מוסד קליטה זה במשך שנה אחת וכעבור שנה ידונו מחדש בשאלה ויקבעו את מידת השתתפותם הכספית למשך שנה נוספת.
בהצעה יש כמה קשיים : 1 – אין להניח כי אנשי הכפרים יעזבו במוסד זה את קרוביהם ומכריהם החיים אתם מזה דורות . 2 – ההצעה כי הסוכנות היהודית וועד הקהילה יטפלו בעניין לא תעמוד במבחן נוכח המציאות של היום במרוקו, כי מי יודע מה יהיה בעוד שנה, וגם אז מי לידנו יתקע כי האחראים ימשיכו לקיים את הבטחתם גם להבא, ולכמה זמן ?
אם כבר להקים מוסד כזה, מדוע לא להקימו בארץ ? הרי כל הסידורים בארץ יהיו בטוחים ויש להניח שגם הצד הארגוני יהיה יעיל ומוצלח יותר. נוסף על כך אשפר לבקש מהג'וינט את מימון המפעל בארץ, כי חשוב גם שכסף זה יוצא בארץ.
יום יום מגיעים אלי מכתבים מכפרים אשר לא ידעתים, ובאות משלחות ובפיהן טענה אחת : מדוע קיפחת את זכותנו לעליה ולא באת לכפרנו לרשום אותנו, האם גויים אנחנו ?
הנני מדגיש הדגשה תרה כי אין אני מגזים בהערכת טיבה של עליה זו. לפי עניות דעתי, עולים אלה יביאו לארץ תועלת מרובה, אולי יותר ממה שהם יקבלו ממנה "