הגדת העיר – העיר ושברה- אורנא בזיז
רוח של רווחה נשבה בעיר ובלבבות תושביה. נוצרה חברה גבוהה. אנשי עסקים מכל הרמות הקימו ועד פעולה לארגון מסיבות ופעולות תרבות אשר מטרתן הייתה בין היתר למשוך לאגדיר תיירות, אחד המשאבים לפיתוח העיר. ראשית בנו על חוף הים בתי מלון יפהפיים ומודרניים, מוקפים בגנים מטופחים ובעלי שמות אקזוםיים (הצרפתים מתים על זה!): מלון "סעדה״ (Saada) (אושר ושגשוג), מלון ״מרחבה״ (Marhaba) (ברוך הבא), מלון ״מוריטניה״(Mauritania), ואלה רק אחדים מהם.
עונת החגיגות פרחה. נשפים בבגדי ערב, מסיבות קוקטייל, חיי לילה – כל אלה עודדו התהוות של בורגנות חדשה. ובצד כל זאת גלי ים רגועים מלטפים את העיר המתפתחת.
ארבעה בתי קולנוע נבנו בעיר: בית הקולנוע ״רקס״ (Rex) נבנה הראשון, בית הקולנוע ״סהרה" (Sahara) נבנה בטלבורז׳, בית הקולנוע ״ריאלטו״ (Rialto) נבנה בוויל נובל, האזור החדש, ובית הקולנוע הרביעי, הקטן מכולם, היה במלון ״מרחבה" ואף נשא את שמו: Cinéma Marhaba.
לקראת ערב, לאחר יום עבודה מפרך, נהגו הגדירים להתלבש ולצאת פעמיים־ שלוש בשבוע לקולנוע. אפילו המקומות מסומנים ושמורים לך. אמנם הסרטים לא התחלפו לעתים קרובות, אך אפשר היה ליהנות גם מצפייה חוזרת בסרס טוב. זו הזדמנות לפגוש חברים ולהתבדר בזול. ואכן, בתי הקולנוע היו ענף מפותח מאוד בעידן ללא טלוויזיה, וידאו ומחשב.
מ־1950 נוצרה באגדיר מסורת של מרוץ מכוניות. כמאה מועדוני ספורט פעלו בעיר בעידוד השלטונות האזרחיים הצרפתיים. הם הציעו מגוון עשיר של פעילויות ספורטיביות, כגון שחייה, אתלטיקה קלה, גולף, טניס, כדורת ועוד. אין כמראה עיניים, והנה: האקלים האידאל׳ של העיר מושך תיירים רבים. בעוד שכמה קילומטר פנימה יותר החום מגיע ל־45 מעלות בצל, לאורך כל השנה מזג האוויר באגדיר נאה עד מאוד – בין 18 ל־27 מעלות – עם עליות חדות עד ל־40 מעלות בתחילת האביב, באמצע הקיץ ובסתיו. זאת מפאת הרוחות היבשות המדבריות. לעתים בקיץ ערפל דק עוטף את העיר ומגן עליה מחום היום. תלוי בגאות ובשפל הים. לעומת זאת, בחורף מעטים הגשמים. כמה ימים בדצמבר, כמה בינואר ובפברואר וזהו. השמים לרוב תכולים. בסך הכל 250 מ״מ גשם בשנה, פחות מבמדבר הסהרה. חותמת הדואר היוצא מאגדיר מכריזה ״365 ימי שמש בשנה״. ובנוסף הוכח כי האטמוספרה באגדיר היא העשירה ביותר באוזון בעולם. זאת הסיבה שב־1954 הקונגרס הבין-לאומי של סוכנויות הנסיעה מפגיש באגדיר את הנציגים מכל העולם. לשכת התיירות מפיצה את הססמה: "קיץ וחורף מתרחצים באגדיר".
ב־2 במרס 1956 צרפת מעניקה עצמאות למרוקו. האינטרסים הצרפתיים עוברים לידיהם של קונסולים כלליים בשגרירויות. בדומה למצב בערים אחרות כלכלת אגדיר סופגת מכה קשה. ובנוסף לכל הצרות, מכת ארבה רחבת ממדים רובצת על העיר. השמים מתכסים כתמים חומים המתיישבים על כל פינה גלויה. הארבה אינו מזיק לאדם, אך כשעדר ארבה מתנפל ביעף על רועה מסכן חשוף בשדה הפתוח, הוא יכול להמיתו בחניקה. לרוב ילדים היו הרועים. סתימת מנוע של מכונית על ידי ארבה תוקעת את הנוסעים במקום. אם כל זה קורה בשדה פתוח שכוח אל, הדבר לכל הדעות אינו נעים! לרוב מסתגרים בבית ומחכים עד יעבור זעם. הארבה ״מורט״ כל מה שצומח. באזור הסוס כל התוצרת החקלאית של אותה שנה נהרסת. בחצרות הבתים מעמידים קערות גדולות מלאות במים, והארבה נלכד בקלות. הוא פשוט צונח. קולים אותו, אוכלים אותו. מעדן. כשר למהדרין. באותה שנה הממשלה המרוקנית מעבירה לפרברי העיר מחסנים לאחסון מכלי ענק של מאות טון די.די.טי להשמדת החרקים. המטוסים מרססים, והשמים מתנקים. שנים מספר מאוחר יותר ״מצא באותו מקום שימוש אחר לגמרי לחומר חיטוי זה…
בשוך סערת הארבה התאוששו המסחר והתעשייה. בהירות האור של האזור וקרבתו לנופים אקזוטיים ומגוונים במיוחד משכו גם אנשי קולנוע המפיקים במקום הפקות נדירות.
זוכרים את אניית המלחמה הגרמנית ״פנתר״, אשר באה לעגון במפרץ ביו ביולי 1911? אותו תרחיש חוזר על עצמו בעקבות סכסוך בין הממשל המרוקני לבין מדריד, כאשר ב־7 בדצמבר 1957 בשעה 11:00 התקרבה אניית מלחמה ספרדית לנמל אגדיר, ותותחיה מופנים כלפי העיר המבוהלת. אנשיה במדים נראו מתרוצצים על סיפונה כמתבוננים לפעילות תוקפנית. עוד ״תרגיל מסריח״? הן כמעס פרצה מלחמה בגללו. לאחר זמן מה עזבו את החוף, ואגדיר שבה אל חייה בשלווה ובאושר.