מעשה במלך וארבעים עורבים-שבעים סיפור וסיפור מפי יהודי מרוקו -ד"ר דב נוי
- מעשה במלך וארבעים עורבים
יצחק וקסלר (רושם) סיפורים 48—56), יליד וילנה (1916). למד באוניברסיטת וילנה בלשנות קלאסית׳ אבל ראה נגד עיניו תפקידים חשובים יותר מן הלימודים, ועלה בשנת 1935. עם עלייתו התמחה בעבודה במחצבות (״כיבוש האבן״), והצטרף לקבוצת ״החוצבים״ שהיוו את הגרעין של ״מעלה החמישה״ בהרי ירושלים. כחבר מעלה החמישה הדריך את עולי חניתה בעבודות אבן וחיצוב. כן הדריך בעבודות ההר את חברי הפלמ״ח ״החושלים״ בהרי כנען ואת חברי כפר עציון בהרי ירושלים.
.באסע״י שמורים 67 סיפוריס שנרשמו על ידיו. לדבריו ינק בעיר מולדתו, וילנה, את ״החיבה לעממיות ולכל הקשור בפולקלור יהודי עסיסי״. נוהג לפתוח בסיפור וליזום מעין תחרות־סיפורים בינו ובין מספריו, שרובם תושבי מעוז ציון(״קסטל״).
מרדכי א ו ל ו (מספר! סיפורים 48—49),
יליד פאס (1938), נשוי, 12 שנים בארץ׳ תושב ירושלים. מסגר לפי מקצועו. היתה לו ילדות קשה: הוריו חרשימ־אלמים׳ והוא עצמו התחיל לדבר רק בגיל 10.
— הוא בחור גבוה ויפה־תואר—מספר עליו יצחק ו ק סל ר — וכשהוא מספר את סיפוריו׳ לובשים פניו ארשת של מתיחות ורצינות, עיניו מצטמצמות במין דבקות חסידית, וכולו נתון בסיפורו. אין להפסיקו אז. ואם נכנסים לדבריו בהערה שלא לעניין, ניתק פתיל סיפורו, מפניו העדינים ורבי־ההבעה סר קסם הסיפור, ומעין רוגז ואכזבה תופסים את מקומו. הוא אוהב לספר, והוא מוקסם מן העובדה שבני־אדם מקשיבים לו. הוא מספר באריכות ומבלי לסטות מן המסלול.
האג׳ אחד עלה לרגל אל מכה. בדרכו בחזרה מצא ראש אדם, ועליו כתוב! ״לא אנוח עד שאהרוג 40״. צחק האיש ובעט בראש מתוך זלזול. התהפך הראש, והחאג׳ ראה בתחתיתו מעין סוכרייה עטופה יפה. לא ידע האיש מה זה, אך לקח את הסוכרייה ושם אותה בכיס בגדו.
כשהגיע הביתה ופשט את בגדיו המלוכלכים מן הדרך, לקחה אותם בתו לכביסה. והנה היא מצאה באחד הכיסים את הסוכרייה. היא לא חשבה הרבה ובלעה אותה. מיד נכנסה להריון, אם כי היתה צעירה מאוד ולא שוחחה מעולם עם גבר. לא עברו תשעה חודשים ונולד לה בן, שעמד מיד על רגליו והתחיל לדבר. הבינו הכול, כי אין התינוק אלא שד ולא רצו להחזיקו בבית. הרי בעיר הגדולה הם גרים, וזוהי בושה להחזיק שד בבית. מה עשו ? מסרו את התינוק־ השד לאחד הדודים באחד הכפרים, ובלבם אמרו: אצל הדוד הפלאח יעבוד השד עבודה קשה. בני־אדם לא יראוהו שם ולא תהיה להם אפשרות לרכל עלינו.
עבד הילד עם דודו וידע כל דבר מראש, ואין פלא, הרי היה שד. פעם עבר ליד השדה של הפלאח וזירו של המלך׳ כשהוא רכוב על חמור. והחמור עמוס שני שקים, שק של יהלומים ושק של זהב. אמר הילד אל הווזיר: — יש לך באחד השקים כך וכך יהלומים, ובשני — כך וכך זהב.
התפלא הווזיר על חכמתו של הילד: קטן כל כך ויודע הרבה כל כך. אמר לו הילד:— אין זה אלא כלום. אני יודע יותר מזה. אתה מוביל את השקים כדי לסיים את קישוטו של השער בחצר המלך. אך כל מה שאתה מקשט את השער יותר ויותר, מצליחה עבודתך פחות ופחות, והמלך כועס תמיד עליך.
שמע הווזיר דברים אלה מפי הילד והיה כמשוגע מרוב התפעלות. ולילד אמר:— טוב. בא ותגיד לי אתה, איך לבנות את השער, כדי שישמח את לב המלך.
ענה הילד:— הדבר פשוט מאוד. חפור מתחת לשער שבע אמות. תגיע שם לשבעה ארגזי זהב. פתח אותם ותמצא בהם אבנים יקרות. תשבץ אותם בשער המלך, ואז יהיה המלך מרוצה ושמח. כך היה.
ראה הווזיר, שהילד הוא חכם ונביא, וקנהו מדודו. הדוד שמח על המכירה, כי ידע שהילד אינו אלא שד והיה מפחד ממנו מאוד.
הווזיר היה איש רע לב. הוא אמר בלבו: אם ישמע המלך שיש חכם ממני במדינתו, ימנה את הילד לווזיר ואותי יתלה. מוטב, שאף פעם לא יוודע לו למלך, כי רק חכמתו של הילד הכתירה בהצלחה את מאמצי לקשט את השער. כך אמר בלבו, ומיד קרא לבתו וציווה עליה :— שחטי מיד את הילד שהבאתיו הביתה׳ והגישי לי את הבשר לארוחת הצהריים. ואת דמו הגישי לי בספל מיוחד.
הסכימה הבת:— טוב!
והילד ידע את הכול. הוא ניגש לבת הווזיר ואמר לה :— הגישי לו דם של כבש, הוא בין כה וכה אינו יודע להבדיל בין דם לדם, ולמה לך סתם להרוג תינוק מסכן?! הסכימה הבת:— טוב!
בלילה חלם המלך חלום, והנה ארבעים עורבים מתעופפים מסביב לראשו, מנקרים בו ומבלבלים את מוחו. החלום חזר ונמשך כל הלילה.
למחרת היום קרא המלך לכל חכמיו, סיפר להם את חלומו ודרש מהם לפותרו. אך לא נמצא איש שידע את הפיתרון. קרא המלך לווזיר ונתן לו שהות של 15 יום לפתרון החלום:— ואם לא תפתור את החלום — סיים המלך את דבריו — אוציאך להורג.
כאשר חזר הווזיר לארוחת הצהריים הביתה היה מרוגז ועצבני ביותר. כאשר הגישה לו הבת את ספל הדם, כעס עליה מאוד וצעק:— למה הרגת את הילד ?
הילד, שידע את הכול, בא מעצמו אל הווזיר והודיע לו:— יודע אני לפתור את חלומו של המלך. אמר לו:— ספר לי!
— עדיין אי אפשר ; יום לפני המועד האחרון תביאני אל חדרי המלך. רק אז אפתור לו את חלומו.
הובא הילד אל הארמון ושאל את המלך:— רוצה אתה שאפתור חלום, אבל איזה מן החלומות ; שלך, של אביך, או של סבך ? תמה המלך מאוד לשאלה זו וענה:— של סבי.
סיפר הילד:— סבא שלך הלך פעם במדבר והיה צמא מאוד. והיתה לו יונה שאהבה מכול, והחזיקה תמיד על כתפו. גם בהיותו במדבר ובחפשו מים היתה היונה יושבת על כתפו. פתאום ראה מים מטפטפים מצוק גבוה: טיף, טיף, טיף. הוציא סבך ספל ואגר לתוכו את הטיפות. הוא הספיק למלא רביעית הספל, אך כאשר הגישו לפיו׳ קפצה לפתע היונה ושפכה את הכול. הצטער סבך מאוד, אבל לא עשה ליונה שום דבר, ושוב התחיל לאגוד טיפה לטיפה. אך מדי פעם בפעם, כשעמד סבך להגיש את כמות־המים הזעומה לפיו, ניתרה היונה מכתפו, ושפכה את הספל. כך קרה הדבר שלוש פעמים. בפעם הרביעית התעצבן סבך מאוד. הוא תפס את היונה וקרעה לשתיים. אחר כך אמר סבך לווזיר שלו:— טפס ועלה על הצוק! אולי תמצא שם את ראשית המעיין, ותוכל לשאוב בשבילי ספל־מים ביתר מהירות. עלה הווזיר וראה על הצוק נחש עצום, ומפיו מטפטף הרעל טיפין, טיפין. הצטער המלך על מה שעשה ליונה. לקח את שני חלקיה ושם אותם בתוך ארגז ואת הארגז שם בתוך שבעה ארגזי זהב, זה בתוך זה. ואת כל הארגזים טמן באדמה. וכאן הם טמונים.
ציווה המלך לחפור במקום, ואכן מצא בו את שבעת ארגזי הזהב ואת קרעי היונה.
שוב חלם המלך חלום, כי ארבעים עורבים מתעופפים כל הלילה מסביב לראשו, מנקרים בו ומבלבלים את מוחו. הפעם קרא מיד, לילד׳ וזה שאל:— פתרונו של איזה מן החלומות רצוי לך הפעם ; שלך או של אביך ? התפלא המלך על שאלתו של הילד וענה:— של אבי. סיפר הילד:— אביך היה מלך גדול והיה לו עוף שחור גדול ונפלא, שאהבו מאוד וכל הימים החזיקו אצלו. פעם עשה אביך משתה לכל המלכים השכנים, וגם במסיבת־מלכים זו היה העוף עומד ליד כיסא המלך ואוכל מן הצלחת שלו. ישבו המלכים האורחים וכנהוג בין המלכים, היה כל אחד מהם מתפאר במה שיש לו. זד, אומר כך וזה אומר שבעתיים כך. הראה אביך למסובים את העוף שלו והכריז:— אין עוף פלאי כמוהו.— אמרו לו האורחים:— יללא! הראה מה הוא יודע!— החליט אביך לנסות את העוף בנוכחות אורחיו ופנה אליו:— עוף למרחקים ותביא לי משהו טוב. — עף העוף והביא חתיכת מקל במקורו. צחקו כל המלכים, ואביך נעשה עצבני מאוד על שהעוף גרם לו בושות כאלו, והרג אותו בו במקום, ואת המקל זרק למרחק מה. אך בו ברגע שהמקל נגע באדמה, צמח ממנו עץ־תפוחים גדול ונפלא למראה. יצאו כל המלכים מכליהם, כי מעולם לא ראו אילן יפה כל כך.
הצטער המלך מאוד על מה שעשה לעוף השחור. לקח את העוף המת ושם אותר בתוך ארגז ואת הארגז שם בתוך שבעה ארגזי זהב, זה בתוך זה. ואת כל הארגזים טמן באדמה וכאן הם טמונים.
שוב ציווה המלך לחפור במקום, ואכן נמצאו שבעת ארגזי הזהב, ובארגז הפנימי — העוף השחור. היה המלך כמשוגע מחכמתו של הילד.
בלילה שוב חלם המלך כי ארבעים עורבים עולים לו על ראשו. שוב קרא המלך לילד וזה שאל:— חלומו של מי אתה רוצה להעמיד עתה לפיתרון ? של סבך, של אביך או שלך ?
- שלי — ביקש המלך. הסכים הילד:— טוב!
- ארבעים העורבים אינם אלא 39 הכושים, השוכבים עם אשתך המלכה. והנותר הוא זה היודע על כך ושומר על הדבר בסוד.
אמר המלך:— תביא אותם לכאן אחד אחד ואהרוג אותם. הושיט הילד את ידו הקמוצה, כאילו הוא מחזיק בשער ראשם, וכך העלה אותם, כאילו מתוך האדמה! והמלך עומד עם חרב בידו ומתיז את ראשיהם, זה אחר זה. כך העלה הילד 39 ראשים, ואז אמר למלך:— די! חוס ורחם על ה־40. הוא איננו נואף׳ הוא רק שומר סוד. רחם עליו ואל תהרגנו. כי מה הוא אשם, אם הוא חכם ויודע י! ואם לא תרחם עליו, תבוא שעה ותצטער, כפי שהצטערו אביך וסבך… הן זכור לך מה שקרה להם!
- לא ארחם!— קרא המלך הנרגז— גם היודע על פשע ושותק — בן־מוות הוא!… די לו שהוא יודע את הסוד. העלהו׳ ומיד!
לא עזרו כל תחנוני הילד. בסוף הושיט את ידו וכאילו תפס בשערות ראשו של מישהו וכאילו העלה אותו מתוך האדמה. המלך הניף את חרבו. בו ברגע נפל הילד ערוף ראש ובלי רוח חיים על האדמה.