ארכיון יומי: 23 במרץ 2018


אורה של ירושלים-פרקים ממסכת חייו המופלאה של שר הדתות והיראה-הרב שלום משאש זצוק"ל

ב״ה, ירושלים י׳ בתמוז תשד״מ

לכבוד הגאון האדיר הרב שלום משאש שליט״א

הרב הראשי לירושלים וראש אבות בתי הדין

רחוב איתמר בן אבי 5, ירושלים.

מורי ורבי.

הנני בא בזה לברך את מעכ״ת לרגל הכתרתו כחתן הפרס ע״ש הרב י.ל. הכהן מימון ז׳׳ל שניתן לו ע״י מוסד הרב קוק ו״יד הרב מימון״ כאות הוקרה והערכה על ספריו התורניים המשמשים את הדור הזה והדורות שיבואו הנלמדים ע׳׳י ת״ח, תופסי בית המדרש, ואברכים המצויינים בהלכה.

ספריו הקנו לו שם עולם כאחד מפוסקי הדור המשיב באומץ ובבירור על כל שאלה ומקיים את הצו ״לא תגורו מפני איש".

אני גאה על כך שהיתה לי הזכות להביא מגלות מרוקו את כבוד הרב ובני משפחתו לכהן פאר כרבה הראשי של ירושלים. עיר המקדש והאלוקים, בירת ישראל נצחית, שהשכינה לא זזה משם מעולם. במשך השנים שכבוד הרב מכהן בתפקידו הרב ובנשיאותו האצילה, זכתה ירושלים וכל הארץ למנהיג רוחני שבאישיותו מתגלמים כל הערכים הנפלאים שעם ישראל מצפה ממנהיגיו.

כשמו כן הוא • אוהב שלום ורודף שלום, מקרב הבריות לתורה ולחסד, מפיל מחיצות ׳עושה למען אחדות ישראל על כל שבטיו ועדותיו.

בתקופה קצרה מאז התחיל כהונתו רכש כבוד הרב ידידים ומעריצים במאותיהם יבאלפיהם ללא הבדל מפלגה או תנועה, והכל חפצים בקרבתו ושוחרים לפתחו. יהי רצון שבורא עולם יזכה אותו ואת בני משפחתו לראות בבנין ירושלים ובנחמת ציון ויזכו לשבת בטח בארצנו עד לביאת גואל צדק אמן.

יתן לו הקב״ה כח ובריאות להמשיך כהונתו ברוב פאר והדר, להשכין שלום ואהבה בציבור ויפיץ מעיינותיו חוצה עוד שנים רבות לתפארת התורה ולומדיה. יזכה לאיחוד ?משפחה בתוככי ירושלים ויחד עם הרבנית יראו דור ישרים יבורך.

תלמידו ומעריצו גדליה שרייבר

ראש המועצה הדתית בירושלים ומנכ״ל משרד הדתות, מלפנים.

ורצוי לכל אחיו

הכנסים הרבים שהרבו להזמינו, וביתו ומשרדו שנהפכו למרכז ולתל תלפיו־ת, ועשרות מכתבי תהילה וידידות ששיגרו לו גדולי הרבנים על ספריו שיצאו לאי־ כשנה לאחר שהגיע לירושלים, יוכיחו שרבנו היה רצוי לכל אחיו.

זקנה של ת״ח בארץ ישראל

ברבנו ראינו את מה שאמרו חז״ל במסכת שבת דף קנב. ״תלמידי חכמים ככל שמזקנים דעתם מתיישבת עליהם״ בנוהג שבעולם אנשים מסיימים התפקידים הרמים בהם הם מוחזקים בהיותם בגיל 65 – 70, אמנם רבנו בגיל 70-65 החל בתפקיד הרם רבה של ירושלים, ומילא אותו בהצלחה ביותר מן המשוער.

ירושלים של זהב

היה מרבה לשבח את ה׳ שזיכהו לכהן כרב בירושלים דדהבא וקרתא דשופרייא, שלא חלם ולא פילל שיזכה לדבר כזה. ושעי״כ יכל להגשים את שאיפותיו ולהתעלות בתורה גם לעת זקנה ושיבה, רבנו הרגיש במוחש את קדושת הארץ במיוחד, (ומקובל בידינו, שהרגשה זו רק אנשים זכים וטהורים מרגישים אותה.) וכפי שהיה אומר שתורת א״י אין לדמותה לתורת חו״ל, ושבארץ יש יותר ישוב הדעת, ופעמים אף הפליג לומר ׳בארץ ישראל יש ישוב הדעת בחו״ל אין ישוב הדעת׳. בהקדמתו לספרו שמש ומגן ח״א ביטא זאת ברגשותיו הנובעות מלב טהור, וז״ל: וגם לעת זקנתי לא הסיר תפילתי וחסדו מאיתי, עזרני וזיכני עוד לחבר ספרי זה ׳שמש ומגן׳ כולו תורת ארץ ישראל, אוירא דא״י מחכים, אין תורה כתורת א״י, זה בית אלקים וזה שער השמים להוריד שפע הדעת והחכמה והתבונה לדבקים בה, המוח מתפתח, והיה כל העקוב למישור.

מלך בכיפה

וזה לשונו של רבנו במאמר לחג הפסח: חייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה בשמחה, כי אין רע יורד מן השמים, בגשמיות וברוחניות, וכל דעבדי מן שמיא, לסב עבדי. ומבשרי אחזה אל וה, בעלייתי ארצה, בזמן שהייתי במרוקו, מלך בכיפה. ובאתי בסגירת עיניים לארץ, בלי לחשוב להיכן אני בא. וכמעט קרוב לחודש לא שכבתי היטב, אבל דברי חז״ל הנ׳׳ל הם היו תנחומי ליבי, ונתקיים בי הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, כי אוירא דא״י מחכים, ונתקיים בי ״למען ירבו ימיכם על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם… כן יגמור בעדי לטובה ויחזקני ויאמצני להפיק זממי בתורה ובעבודה. (מתוך החוברת כצאת השמ״ש)

פעמים רבות היה משוכנע שרק בזכות קדושת ארץ ישראל זכה למצוא פתרון לשאלות שנתקשה בהן בחו״ל. רבנו זצ״ל הזכיר כמה פעמים שהזכות שזיכהו ה׳ לישב בירושלים, ודאי לו שאין זה מזכויותיו אלא בזכות אבותיו שאהבתם לארץ ישראל היה גדולה, עד שהיו מוכנים למסור את נפשם עליה, וכפי שהזכרנו שאבי סביו לפני יותר מ – 160 שנה (שנת תר״א) מכר את כל רכושו והחל לעלות לא״י, אלא שמחמת שהיתה מלחמה בדרך הוכרחו לחזור לעירם.

להורות לפניו גושנה

בהקדמה לספרו תבואות שמש ח״א עמוד 24 כותב רבנו: וטפלתי בהוצאת ספרי זה בבואי לארץ קודם שאטפל בדירתי, שעד עתה (שנה לאחר בחירתו) לא זכיתי עדיין לדירה קבועה בארץ, ומטלטליי וספריי אין איתי, וכן מצינו במדרש ואת יהודה שלח אל יוסף להורות לפניו גושנה – לבנות לו בית תלמוד. עכ״ד. כתב זה רבנו, כדי ללמדנו שהדבר הראשון שיעשה האדם הוא שיטפל בצרכי שמים ואח״כ יטפל בצרכי עצמו.

 

נקודת אושר

כפי שסופר לעיל, שאחד הפעילים הנמרצים שפעלו לבחירתו של רבנו, היה ראש המועצה הדתית ירושלים מר גדליה שרייבר שיחי, ואף זכה לשהות במחיצתו של רבנו זצ״ל במשך שלוש שנים, שנים של פעילות פוריה ומבורכת, ומה גדולה היתה הערצתו לרבנו, אשר ראה בו דמות רבנית אצילית במיוחד, ומידי יום היתה שמחה מציפה אותו בזוכרו שהוא היה מהגורמים שרבנו יטול העטרה לראשו, וזאת נוכל לראות במכתב פרידה שכתב מר שרייבר לרבנו כשסיים את תפקידו במועצה הדתית. וזה לשון המכתב:

ב״ה, כו׳ תשרי תשמ״א

כבוד הרב הראשי לירושלים וראב״ד הרב שלום משאש שליט״א

עם פרישתי מכהונתי כראש המועצה הדתית, אני מנצל הזדמנות זו כדי להודות לך מקרב לב על אותן השעות היפות ששהיתי במחיצתך.

היתה לי תקופה זו לחויה ולהתרגשות, שאבתי בכל רגע השראה ורוחניות,

והתבשמתי מדבריך.

אם יש מושג של אושר בחיים, הרי בחירתך, היתה לי נקודת אושר וסיפוק.

 אולם לשיא אושרי הגעתי בתקופה שלאחר בחירתך, כשנוכחתי לדעת שהתקוות לבואך מומשו מעבר לכל ציפיותי, וכי הבאת ברכה וקרן אור

לירושלים.

חזק ואמץ בהנהגת העם והצלח לראות בהגשמת כל ציפיותך.

החותם בברכת ירושלים גדליה שרייבר המנהל הכללי של משרד הדתות

המרכיב העברי בערבית הכתובה של יהודי מרוקו-יעקב בהט

הבניינים השונים שייכים לאותו ערך-שורש. סדר הבניינים הוא פעל, פיעל, הפעיל, התפעל ונתפעל. |י־ד-י. 1 הודה — הודה באמת: יכון מודה באיין עמל דנוב = יודה שעשה עבירה (ש״צ א 4). 2 הודה — לשון הודיה: יכון מודה עלא כל חאזא ־ יודה [לה׳] על כל דבר (מ״ב יד, א). 3 התוודה, אמר וידוי: יקולהום ויכון מתודה עליהום = יאמר אותם [את העברות שהוא עשה] ויתוודה עליהם (ק״מ מא, סג ע״ב).

|ג-ל־י — 1גָלָה:כאנו גולים מן האד למודע להאדא = היו גולים [=נודדים] ממקום זה לזה (ש״צ א 4). 2 התגלה: נתגלה לו האדאך רוח גיר פלחלום ־ נתגלתה לו אותה נשמה רק בחלום (סמ״נ, עמי 10).

סדר הבניינים בפעלים המשוקעים הוא: הבניין הראשון f3el, והסביל(לא פעיל, לא אקטיבי) שלו tf3el הבניין השני f33al   f33el והסביל שלו tf33l – tf33a

ז-כ-י – זכאת  zkatחתא ראתו = זכתה עד שראתה אותו (ש״צ ב 1). 2 fe33a – זיכה: זכאה הקב״ה חתא שאף אולאד אולאדו ־ זיכה אותו הקב״ה עד שראה את בני בניו(ש״צ א 3).

הצירוף הפועלי הוא צירוף הכולל פועל ומילת יחס או צירוף של שני פעלים או צירוף שבמרכזו עומד פועל.

צירופים הכוללים פועל ומילת יחס רשומים תחת הערך של הפועל ונוהגים כצירוף חופשי, דהיינו רישום נוסף ביתר מרכיבי הצירוף או במילה הראשונה שלו: |ג־ז-ר: גזרו עליו באס יכון יחטב לעוואד = גזרו עליו [־־נגזר דינו] שיהיה חוטב עצים (מ״ב לח, ג).

ק-ט־ר-ג: מלאך כא יכון מקטרג עליו ־ מלאך מקטרג עליו(ש״ח 106). |על. (גזרו עליו, מקטרג עליו, קורע עליו, שכינה שורה עליו}.

|ע-ל-ם — נעלם: אוראלו כלסי ונעלם ממנו = ;אברהם אבינו] הראה לו הכול ונעלם ממנו(ש״ח 55). |מן. [נעלם ממנו],

גם הצירופים האחרים רשומים תחת הערך של הפועל העיקרי, אבל הם נוהגים כצירוף קבוע, ובדרך כלל אין להם אזכור נוסף |א־כ-ל: שבעו מליח אכול והותר = שבעו היטב אכול והותר (סמ״נ, עמי 6).

|א-ב-ד: ומא יסמטס פראשו ויכון מאבד עצמו לדעת = [על -אדם לחשוב מה הוא עושה] ולא יזיק לעצמו, ויהא מאבד עצמו לדעת (מ״ב, פתיחה ב, עבי• 16).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 225 מנויים נוספים
מרץ 2018
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר