המנהיג המזרחי הראשון-אברהם מויאל-מרדכי נאור-יפו ויהודיה במחצית הראשונה של המאה ה19 –  – ויסוצקי ומויאל

המנהיג המזרחי הראשון

ויסוצקי ומויאל

קלונימוס זאב ויסוצקי, שליח חובבי ציון לארץ ישראל ב-1885. ויסוצקי מינה את מויאל לנציג האגודה בארץ.

מה משותף לקלונימוס זאב ויסוצקי, יצרן התה הנודע, בעל הון מופלג מרוסיה, שבימינו היה מכונה טייקון או אוליגרך, ולאברהם מויאל, סוחר, יזם ופעיל טרום- ציוני מיפו?

מתברר שהרבה. לפחות בכל הנוגע לראשית ההתיישבות החדשה בארץ ישראל. ויסוצקי (1904-1824) היה בן למשפחה ענייה בליטא, אז בתחומי רוסיה הצארית. שנים רבות ידע מחסור. לאחר שנישא, חי שלוש שנים על שולחן חותנו ולמד בישיבה, כפי שהיה מקובל בימים ההם. חיי המעשה משכו אותו יותר והוא ניסה כוחו בסחר תבואות. תקופה מסוימת היה איכר והצטרף למיזם של ממשלת רוסיה ליישוב יהודים על הקרקע. המיזם נכשל, וויסוצקי חזר לעסוק במסחר. לאחר כמה כישלונות התגלגל למוסקבה ולמד אצל סוחר בתה את רזי המקצוע – יבוא, מיון ושיווק. תוך שנים אחדות היה לסוחר גדול, ולאחר מכן ניהל עסקים חובקי-עולם, והיה למעשה ״מלך התה״ של רוסיה, ששלוחותיו הגיעו למדינות רבות נוספות. חברת התה הקרויה על שמו קיימת זה יותר מ־160 שנה, עד ימד אלה.

ויסוצקי הרבה להתעניין בהיבטים שונים של הקיום היהודי בתקופתו. הוא סייע לשחרר ״קנטוניסטים״, נערים יהודים שגויסו בכפייה לצבא הרוסי במאה ה-19; מימן מפעלים וקרנות שתמכו בחינוך ובתרבות יהודיים; תרם להוצאת ספרים, להקמת ספריות מוסדות תרבות ועיתונים, וסכום נכבד מירושתו היווה בסיס כספי חשוב להקמת הטכניון בחיפה.

מעורבות מיוחדת הייתה לו בתנועת חובבי ציון מראשיתה. בנובמבר 1884 השתתף כציר החובבים ממוסקבה בוועידת קטוביץ, שהתוותה את פעולות חובבי ציון בארץ ישראל, בכל הקשור להתיישבותן של המושבות הראשונות שנתמכו על ידי התנועה. הוא נבחר לוועד המרכזי ועמד בראש מאמץ לייסוד קרן שתקים בארץ ישראל בתי חרושת ובתי מלאכה. באביב 1885 יצא בשליחות חובבי ציון למסע ממושך בארץ ישראל כדי לבדוק בה את המצוי והרצוי. זו הייתה הפעם הראשונה שמפעל ההתיישבות הצעיר נבדק בזכוכית מגדלת ממש על ידי אדם מן החוץ, בעל ידע בכלכלה, בחיים היהודיים ובמה שייקרא בעתיד ציונות(הרצל החל לפעול רק לאחר 11 שנים).

הוא עבר בדרכו לארץ בבירת טורקיה, איסטנבול, וקיים שם שורה של פגישות. נלווה אליו, כמזכירו, אלעזר רוקח, שעליו עוד יסופר. ב-12 באפריל 1885 הפליגו השניים בספינה ״לזרוב״ מאיסטנבול ליפו. 9 ימים לאחר מכן עגנה הספינה בנמל יפו. התרגשותו של ויסוצקי לא ידעה גבול. במכתב מיפו כתב למשפחתו: "יקירי! מאדמת ארץ הקדושה, מעיר יפו, חוף ארץ יהודה, הנני כותב לכם עתה את מכתבי זה״. ויסוצקי, כאחרים, נתקל בגלי הים המאיימים בין הספינה לחוף, אך הם הזכירו לו דווקא נשכחות: ״הגלים הישנים אשר השמיעו שאונם והמונם באזני יושבי החוף לפני אלפי שנה, בעת שגם לנו הייתה ממשלה, ודגל לאומנו עוד התנופף ברוח… בני היקרים! עוד הפעם אגיד: רגלי עומדות בארצנו הקדושה! הארץ האחוזה והקשורה בלב כל איש מישראל… זאת נחלתי, מורשת אבותי מימי קדם!״

בימים ובשבועות הבאים שם האורח הנכבד בצד את ההתלהבות ההיסטורית ויצא למלא את משימתו. שלושה חודשים סייר במושבות, דיווח על מצבן ועשה ניסיונות להקים ועד פועל שיהיה נציגות של הנהגת חובבי ציון בארץ ישראל, תוך שהוא מתרשם מהמושבות הראשונות ומשנה את דעתו מדי פעם. תחילה החליט ללכת בעקבות הדוגמה של הברון רוטשילד ולמנות בכל מושבה פקיד-מנהל. אולם בשל התנגדות המתיישבים התבצעה החלטתו רק בפתח־ תקווה וגם שם לא ברציפות. במהלך ביקורו כינס אספות של עסקנים מיפו ומירושלים ואנשי המושבות. שאלת מיקומו של הוועד הפועל הארצישראלי של חובבי ציון לא ירדה מסדר היום. משנוכח ויסוצקי שאי אפשר לפשר בין הצדדים הציע להקים שתי לשכות: אחת ביפו ושנייה בירושלים. אלא ששתי הלשכות לא פעלו כלל כי האחת שיתקה את עבודת השנייה. לעומת זאת הרעש שעורר הדיון על הקמתן בפרט, וסיורו היחצ״ני של ויסוצקי בארץ, בכלל, העלה את רוגזו של הברון רוטשילד ושל פקידו הראשי אליהו שייר, שגינה את ויסוצקי על פרסום היתר, היכול לעורר את הממשל הטורקי לפעול נגד העלייה וההתיישבות היהודית. מעניין לגלות שעוד ב-18 במאי, ביומה השני של האסיפה ביפו, שבה דובר על הקמת הוועד הפועל, דיווח ויסוצקי לפינסקר כי הוא החל להשתמש בשירותיו של מויאל כגזבר, לצורך העברת כספים מחו״ל לארץ. וכך כתב: ״לשלוח לי את כל הכסף האצור תכף ומיד על שם אברהם מויאל ביפו. על שם בית מסחר זה ישולחו כל הכספים מפריז עבור כל הקולוניות, כמו כן עבור מקווה ישראל. האדון הירש אמר לי כי יחידי הוא [מויאל] מאחינו הבנקירים [אנשי הכספים] אשר יכולים אנו להאמין בו בהחלט. גם לעתיד יעדתי אותו להיות הקאסייר [הגזבר] של הועד״.

מן הדברים אפשר ללמוד שלא במקרה בחר ויסוצקי במויאל להיות איש הכספים של חובבי ציון בארץ ישראל. אם הברון רוטשילד סומך עליו ומעביר את כל כספיו לארץ דרכו, אין ספק כי גם תנועת חובבי ציון יכולה לעשות זאת.

מן הישיבה המשותפת הראשונה של נציגי ירושלים ויפו – שכינס ויסוצקי – נעדר מויאל, שבן היה באותם ימים בטבריה ככל הנראה לצורך הבראה ורחצה בחמי טבריה. ההצבעה על חברי הוועד הפועל הייתה בנפרד לגבי ירושלים ולגבי יפו. מירושלים נבחרו חמישה: יחיאל מיכל פינס קיבל 10 קולות, נסים בכר – 10, ד״ר הרצברג – 9, משה ויטנברג – 7 ואליעזר בן-־הודה – 5; מבין היפואים נבחרו חמשת הבאים: חיים שמרלינג – 11, אברהם מויאל – 9, דד־אל הירש – 7, יהושע אוסביצקי ־ 7, דוד גוטמן – 7.

מעניינת בחירתו של שמואל הירש, כנציג יפו. הירש היה יהודי צרפתי(אלזסי), שלא נודע באהדתו היתרה לתנועה הלאומית-היהודית. ועם זאת, רב חלקו בהקמת המושבות הראשונות והוא יירש בעתיד את מויאל כנציג הראשי של חובבי ציון בארץ. בין ויסוצקי ובין מויאל – שחזר לאחר כמה ימים ליפו – נוצר ״קליק״ מיידי והוא הרבה לשבח את מויאל. דוגמה אחת: ״מוצא אני לנכון לדבר דברים אחדים על אודות האדון מויאל. האיש הזה הוא יליד הארץ [העובדה שמויאל עלה לארץ בגיל שנתיים לא הייתה ידועה לוויסוצקי ואולי לא החשיבה], יודע היטב את השפה המדוברת [ככל הנראה ערבית או טורקית], עשיר גדול הוא, וגם אביו החי פה הוא מהעשירים המצוינים. איש בעל כשרון שיודע להלך עם החיים לרוח היום, מעורב עם הישמעאלים, שריהם ונכבדיהם, ויודע ומכיר טבעם. על פיו ועל פי השתדלותו נבנה המושב עקרון. בחכמתו הצליח להשיג רשיון מאת המושל; האיש הוא בעל רצון נמרץ (ענערגיע) [אנרגיה], כל הכסף שמוציא הנדיב הידוע על ראשון־לציון ועקרון – הולך על ידו. כל הכסף שיוציא האדון הירש על מקוה ישראל הולך על ידו, ורבות יגעתי עד כי עלתה בידי כי יקבל עליו המשרה פה, להיות המשגיח הראשי על המושבות וגם לעיניים לדבר היישוב בכלל״.

מלבד התרשמותו מחיי המתיישבים בארץ פעל ויסוצקי בביקורו למען סיוע כספי למושבות. מצבן הקשה ומצוקת המתיישבים הביאו אותו לבקש הגברה של התמיכה מאת הנהגת חובבי ציון באירופה. בכך היה לו מויאל תומך ועוזר נאמן, שהרי הוא עצמו עסק בנושאים אלה בשנים שקדמו לביקורו של ויסוצקי.

אולם ויסוצקי ידע מראשית מסעו בארץ כי הבסיס הארגוני שישאיר כאן הוא שיקבע את המשך התפתחות היישוב. לפיכך עשה מאמצים גדולים לכנס אישים בולטים בשני המרכזים היישוביים בעת ההיא – בירושלים וביפו – ולהקים פה מה שנקרא בלשונו ״ועד פועל״, שייצג את הנהגת חובבי ציון ברוסיה. הוזכרה לעיל הפגישה הראשונה ביפו. מעניינת התייחסותו למויאל, אותו הוא מכנה ״גביר״, כמו כמה מעשירי ירושלים, וחשוב לא פחות הצירוף ס״ט, שהוא מוסיף לשמו – סימן טוב וגם ספרדי טהור.

מה הביא את ויסוצקי לציין זאת? מתוך בדיקת רשימת 10 האישים שנבחרו לוועד הפועל – 5 ירושלמים ו-5 יפואים, בולטת העובדה שרובם נמנו עם העדה האשכנזית ורק שניים מהם – בכר מירושלים ומויאל מיפו – היו מה שנקרא אז ״ספרדים״. התוספת ס״ט באה לרומם את שמו של יוצא ספרד, וויסוצקי צירף אותה רק לשמו של מויאל.

ויסוצקי התקבל בכבוד רב במושבות, מה גם ששמו – כיצרן תה וכעשיר מופלג – הלך לפניו, ובעיני המתיישבים במושבות הראשונות, אלה שלא נמצאו תחת חסות הברון רוטשילד, הוא נחשב למעין גרסה חדשה של ״הנדיב הידוע״, כפי שכונה רוטשילד, כדי לא להבליט את השקעותיו בארץ (זו הייתה הנחייתו הברורה). ויסוצקי, לעומתו, סייר ברחבי הארץ בגלוי ובחגיגיות רבה.

המנהיג המזרחי הראשון-אברהם מויאל-מרדכי נאור-יפו ויהודיה במחצית הראשונה של המאה ה19 –  – ויסוצקי ומויאל

עמוד 102

Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
פברואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28  
רשימת הנושאים באתר