מורשת יהדות מרוקו

הסכמה על ספר "אמרי יושר"

נדפס עם מדרש רבא  וורשא 1876, בלי הסכמה זו)

האח האח ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה שמח לבי ויגל כבודי אף גילת ורנן בהגלות נגלות חמדה גנוזה ספונה וצפונה, מגילת סתרים תורה חתומה ניתנה, זה יותר ממאה ועשרים שנה, היתה בקרן זוית מונחת וטמונה, מעשה ידי אומן ספר כתב איש ר״ב וגדול אשר העיר העדינה, עיר גדולה של חכמים ושל סופרים פאס יע״א קריה נאמנה, הרה וילדה וגידלה שעשועיה חכמות בחוץ תרונה, הלא הוא הח' הש׳ ד״ו סבא דמשפטים נר ישראל החסיד העניו הרב המובהק כמוהר״ר וידאל הצרפתי זצוק״ל, בנו של חת׳ הש׳ ד״ו בנן של קדושים גזע ישישים כמה״ר יצחק הצרפתי זלה״ה בן לאותו צדיק הח׳ הש׳ ד״ו הרב המובהק גוזר ים החכמה לגזרים אבי התעודה כמוהר״ר וידאל הצרפתי זצוק״ל גזע ישישים חכמי קאשטילייא המגורשים זלה״ה.

והוא חיבור נכבד וביאור נחמד על מדרש רבא דחמשה חומשי תורה וזה שמו אשר יקראו ספר אמרי יושר שכך קראו הרב המחבר זלה״ה אשר עלה אל האלהים בשנת חמשת אלפים ושלש מאות ושבעים ותשע ליצי' מה נעמו מה יפו מה מתקו ומה נמלצו ומה נמרצו אמרי יושר ישרים משמחי לב עשויים באמת וישר וכתוב יושר דברי אמת ותהי האמת נהדר״ת בפירושים נאים ודקדוקים יפים להבין וליישב דבר דבור על אפניו ולהשיב אמרים אמת.

והנה כל הרואה דברי חיבור זה בהשקפה א׳ יעלה על דעתו שאינו אלא מפרש שטחיות הבנת הדברים בלבד והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב, דהאי תנא ירושלמאה הוא דנקיט לישנא קלילא  ושונה לתלמידיו דרך קצרה מקצר ועולה אוכל התוך וזורק הקליפות, ודבריו דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות, על כן היו דבריו מועטים והמה מרובבות מאליפות, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופות, וציציו ופרחיו בשמים ראש מר דרור נוטפות, כל שוגה בו יחכם ואמור יאמר כלך אצל יפות והרוצה ליהנות יהנה בהתישב דעתו לעיין בו במיתון בדרך שמעיינין בדברי רש״י ז״ל ואז ימצא מרגוע ויתורצו לו כל הקושיות שיש במאמר ולבבו יבין ויבחן מה הוקשה להז״ל בכתוב והיאך יתישב המקרא כמין חומר על פי׳ דרשתם.

אתם גם אתם כל בני ברית בואו אחי בואו ריעי ועיניכם תחזינה מישרים נכוחים למבין וישרים כאור החמה שבעתים מאירים ומזהירים וישרים כל מעגל טוב להבין לבב נמהרים, שפתותיו דובבות נובבות ונופת תטופנה, והנה תסובנה, ובהיכלי מלכים מאן מלכי רבנן תבואינה, והממלכה נכונה, היתה לראש פינה, כל מבין עם תלמיד בדבריו יפרח כשושנה, ובאמריו תהיה לו עדנה, ופתי יערים ויחכם עוד בעדות ה׳ נאמנה.

ובכן כל אשר יתן לכסף מוצא ויזיל זהב מכיס להביא חבור זה לבית הדפוס להיות מיקרבא הנייתיה על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון עליו שנו חכמים בלשון המשנה כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, ואגב ריהטא דחיבור הזה יודפס גם ביאור של הרב הנז׳ על מגילת איכה כי שאר המגלות כבר נדפסו עם ספר נמוקי שמואל של הרב מהר״ש הצרפתי זלה״ה נכדו של הרב המחבר זלה״ה, ואני תפלה לנורא עליה יחיש גאולה לעם סגולה, נאם סבא סבא דשף מדוכתיה ואיעכול ניביה, וכמה עקי והרפתקי עדו עליה ונפל בעדביה אתרו עפייה ובדרו אינביה, מנפשיה כרע גחין ומצלי קדם אלהיה דליהוי בסעדיה בסגיאות טוביה, מר קטינא זוטרא וזעירא יעקב כי קטון הוא בן לאותו צדיק הרב המובהק החסיד כי קדוש הוא לאלהיו כמוהר״ר ראובן אבן צור זצוק״ל זלה״ה.

הסכמת חכמי ורבני פאס יע״א שעשו על ספר התשב׳׳ץ

הכתב מכתב אלהים בכל מקום דיין מומחה דגמיר וסביר ובקי ופקיע בדיסקי ויש לו שם בשדה אשר ברכו ה׳ כזית הנטופה הנה ישכיל אל כלאשר יפנה כאלה ביבנה וזמיר עריצים יענה, גמרא גמור זמורתא בפלפולא דאורייתא גלי עמיקתא ומסתרתא וברוה הקדש צפה היושב על כסא ההוראות, למופת ולאות, עשה לו המלך שלמה מלך שהשלום שלו יעשה שלום לו ויחזיק במעוז תורתו הקדושה והתמימה, יקרה ונעימה, כנדגלות איומה, ובשחר נשקפה, הרב הגדול כמוהר״ר שלמה אאליון נר״ו ואחריו כל ישרי לב המישרים אורחותם ומפלסים מעגלותם, אשר ה׳ קורא העומדים על הפקודים, ואל דבר ה׳ חרידים, ה׳ צבאות יגן עליהם עושה שח׳ר עיפה.

האותיות צהלונו כי על יום באנו ולעזרת ה׳ בגבורים יצאנו עת לעשות לה׳ לישע האי צורבא מרבנן גבר חכם בעז ואיש דעת מאמיץ כת כר״י ואילפא יסודתו בהררי קדש הח׳ הש׳ כהה״ר שלום נחמיאש יצ״ו אשר ראינו ראייה חושיית טוב כוונתו הרצויה.

מכתבי מחילה ובירור דברי דלסורין גבר בגובריו בטל את המעוררין

ניסן תנ״ט

לכהה״ר משה בן עטר ניסן שנת תנ״ט

אשירה נא לידידי שירה נבחרה ונחמדת ונכונה.

מיתד ושני תנועות ויתד ושני תנועות ויתד ותנועה.

בפלס בני אל חי תנו זמרה ותודה בשקל ובנגינה.

סי׳ יעקב בן צור

ידיד הוגה בדת הנאמנה

עדי נדף שמו הטוב כמו מור

קנות חכמה יקרה מפגינים

בטוב מדות מדובר בו נכבדות

נתיבי דת טהורה מהלכיו

צפונים הם אמריה בלבו

ואל דרך גמילות חסדים

רצון מלכות מאד ימתק לחכו

אלהי נא בחסדיך רחמהו

ויצליח ויפריח בשמחה

וימיו נא יבלה בנעימים

וכי ישאל אנוש רואה לשירי

ואיזהו מקומן של ש׳בחים

בפיו תמיד מחודדת שנונה

למרחוק בכל עבר ופנה

הלא בחר ולו שם בתבונה

וגם כל מעשהו באמונה

אשר עורכים למול פניו תחינה

וגם צלל בים תלמוד ומשנה

בכל יום גם בכל רגע ועונה

מאד ירוץ ובוא יבוא ברנה

וראוי הוא שרות עליו שכינה

היה נא לו לצור מעוז וצנה

כשושנה וגם גפן ותאנה

לרוב ימים עדי שיבה וזקנה

למי אתה ואן תלך ואנה

הלא יען למש״ה הם למנה

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור-פאס וחכמיה כרך ב'- כמוה״ר משה בירדוגו זלה״ה

עמוד 260

לעילוי נשמתה של נינה פינטו אבקסיס, שהלכה לעולמה בטרם עת. יהי זכרה ברוך.

ציר המרחב: מן החוץ פנימה ומן הפנים החוצה

תחילה התקיים הטקס בחודרייה (judería) הרובע היהודי בטיטואן, בירת מרוקו הספרדית. ברובע זה התגוררו רוב יהודי העיר, עד בניית האנסנצ׳ה (ensanche), ההרחבה של העיר, בשנת 1925, וברובע החדש התגוררו בעיקר הנוצרים והיהודים בבניינים משותפים. החודרייה בנויה בצורת מתחם סגור, שעריה ננעלו בשעות הלילה, ורחובותיה צרים. הכלה הולבשה בביתה על ידי המחטה, מלבישה מומחית שהכירה את שלבי התקנת השמלה והתכשיטים. לאחר מכן הגיעו המחותנים ועמם אנשי חברה קדישא – שהיו אחראים לטקסים היהודיים בקהילה – והם נהגו ללוות את הכלה ברחובות החודרייה הגדולה והחשוכה, כשהם אוחזים בבתי נר כבדים ובפעמונים גדולים. יופייה של הכלה, הלבושה בגדים מפוארים ועדויה תכשיטים, אור הנרות וחומם ודנדון הפעמונים פעלו על החושים, ובכך – על פי התאוריה של ארנולד ואן גנp – הטביעו את חותמם על זיכרון הטקס. המשכו של הטקס התקיים בבית החתן או הכלה, וכל הנשים שסבבו את הכלה היו לבושות גם הן בשמלה המסורתית. כאשר טקסי מעבר שנהוג לחוג בקרב המשפחה ובמרחב סגור פורצים את גבולות הבית ועוברים דרך הרחוב, ההכרה בשינוי ובמעבר שחווה הפרט חורגת מן המעגל המצומצם של המשפחה והמכרים אל הקהילה כולה, הנוטלת חלק בתהליך הטקסי ומשמשת כעדה לו.

בתקופת הפרוטקטורט הספרדי(1956-1912) עברו יהודים רבים להתגורר באזור ההרחבה של העיר, בשכנות לתושבים הנוצרים. בתקופה הזו התכנסו היהודים בבתיהם והשתדלו שלא לבלוט במנהגיהם השונים, בשפתם או בהתנהלותם. הטקסים עברו מן החוץ אל הבית. הטקס התקיים בבית הכלה, ומירעניות סיפרו כי הכלה נהגה להסתובב סביב שולחנות הבית – כסמל להקפות שנעשו ברחובות. נשות המשפחה וחברותיה של הכלה לבשו כל אחת את השמלה הגדולה הפרטית שלה, אם כי בשלב זה הלכו והתמעטו השמלות המקוריות שנותרו בכל בית, וחלק מן הנשים התהדרו בלבוש אירופי־מודרני ולא בשמלה המסורתית. כפי שהיה נהוג בטקסים שהתקיימו ברחובות ליוו המחותנים את הכלה בשירים שנועדו לה, וכן הושרו הפיוט ׳יעלת חן העלמה נעימה׳ והפיוט של שלמה אבן גבירול ׳שוכנת בשדה עם אוהלי כושן, בנוסח מרוקו הספרדית, שיר המכונה בפיהם של יהודי טיטואן ׳לה שוחה׳.

בשנות השישים, עם ההגירה הגדולה לישראל, שוכנו יהודי מרוקו הספרדית בעיקר במעברות ובשיכונים בעיירות הפיתוח בפריפריה; לא עוד הבתים רחבי הידיים שהיו בטיטואן עם חדרי האוכל המרווחים. שינוי המרחב השפיע גם על התנהלותו של הטקס. כך תיארה זאת אחת המידעניות: ׳זה היה עצוב. בבית הקטן באשקלון ליוו אותי לבושה בשמלה מהחדר לסלון, שתי בלטות. שרו שירים וזהו. על השולחן היו כמה עוגיות, אבל לא הייתה hiba הילה, התלהבות׳. אחרות ציינו כי השתדלו לקיים את הטקס בדיוק כמו בטיטואן, אך הבתים הקטנים שבהם גרו המהגרים שזה מקרוב באו אילצו אותן לחפש דרכים לניצול מרחב הבית, כך שיכיל את בני המשפחה והחברים. ׳את כל הרהיטים של הבית דחסנו בחדר אחד, וכך יכולנו לפרוש שולחן ארוך של מטעמים ולארח בדירה הקטנה כמעט ארבעים אורחים׳, סיפרה מידענית אחרת.

בימינו בישראל, בספרד, בוונצואלה, בארצות׳הברית ובארצות תפוצה אחרות הטקס מתקיים בקרב בני הדור שלא נולד בערי צפון מרוקו, והוא נערך בבתים דו-מפלסיים או רב מפלסיים ובגינות הבית של בעלי הטקס או קרובי משפחתם. מלבישים את הכלה בקומה העליונה של הבית, ולאחר הלבשתה באים המחותנים לאסוף אותה מן החדר ומלווים אותה למרחב הגדול יחסית שבו מתקיים הטקס, גינה או חצר, כשהם קוראים פיוטים במנגינה המסורתית. הכלה עוברת בין האורחים מלווה במחותנים ובאנשי הקהילה, ומובאת אל מעין כיסא מהודר (trono). על קיר שמאחורי מושב הכלה תלויים פרוכת ומעילי ספר תורה שהובאו ממרוקו, ושהם חלק מהאוצרות של משפחות לא מועטות; חפצי קודש אלה מעוטרים ברקמת זהב דומה לזו שעל השמלה. בטקסים הנהוגים כיום הנשים הסובבות את הכלה לבושות בשמלות מושכרות או מושאלות, בצבעים שונים וברקמת זהב, והן מזכירות את הנשים שהיו לבושות בערב זה בשמלה הרקומה המסורתית, ומבליטות על דרך הניגוד את האותנטיות והסגוליות של השמלה היחידאית. פייר נורה ציין כי בגדים הטעונים זיקות נוסטלגיות לעבר היסטורי ולמקומות מן העבר הופכים לאתרי זיכרון וממלאים תפקיד בהבניית הנרטיב ההיסטורי – האמתי או המדומיין – של הקבוצה. הבגד המסורתי ממחיש את הדבקות בקבוצה כלשהי ואת הרצון להיבדל מקבוצות דומות ואף לחוש אליטיזם.

המעברים במרחב ממחישים אם כן מעברים בין מסורתיות למודרניות כבר בטיטואן עצמה: המעבר מן החודרייה לשטח המורחב של העיר ומן הרחוב אל פנים הבית; וכך גם בישראל במקרים רבים: מעבר מדירת השיכון לבית הדו-קומתי. השינויים באופי הטקס משקפים את התהוות החשש ממגעים בין תרבויות במרחב שהייתה בו הייררכייה בולטת, בין הנוצרים ליהודים בטיטואן, וכן את התהליכים המלווים את משבר ההגירה ואת הצמיחה וההתבססות שלאחריה, וכל זאת תוך שמירה על הלכידות של הקבוצה האתנית.

ציר הזמן:קיצור התהליך הטקסי ושיויים תרבותיים.

ציר הזמן מתמקד בטרנספורמציות שחלו בשל קיצור התהליך הטקסי הקודם לחתונה ובשל שינויים תרבותיים במונחיו של ויקטור טרנר. הטקס המקורי, כפי שהיה מקובל במרוקו הספרדית נקרא כאמור גם ערב הכלה (noche de novia ), והחובה הייתה לקיימו ערב לפני החופה – אחד מתוך שבעה

ימי טקסים שקדמו לחופה, שהתקיימה תמיד ביום רביעי. נהוג היה להתחתן בטיטואן ביום רביעי מפני שביום חמישי התכנס בית הדין של הקהילה, וכך ניתן היה להצהיר על נישואים פסולים בשל פגם כלשהו. ביום שלישי שלפני החופה התקיימו שני טקסים: אחר הצהריים נהוג היה למרוח את החינה, ובערב – ללבוש את שמלת הנוצ׳ה דה פניוס. גם יום קודם לכן, ביום שני, נהוג היה להלביש את הכלה בשמלה המסורתית, לאחר מכן הפשיטו אותה וליוו אותה אל המקווה, ובערב התקיימה ארוחה מסורתית שהכינה משפחת הכלה. הטקס הנהוג כיום הוא למעשה שילוב של כמה תהליכים טקסיים שהתקיימו בימים שני ושלישי שקדמו לחופה, אך כולל גם מרכיבים מסורתיים הקשורים לימי הטקסים האחרים שקדמו לחופה במרוקו הספרדית.

כחלק מן השינוי באופי הטקס השתנה גם רפרטואר השירים. בעבר היה נהוג לשיר שירים ייעודיים לטקס מעבר זה: שירים המתארים בתקריב את פניה וגופה של האישה ושירים שמפרטים את המאכלים שיש להסעיר בהם את החתן ואת הכלה ביום חתונתם, למשל ׳הכלה בעלת הפנים המאופרות׳(La novia de cara pintada), ׳הפאיפרו (Elpaipero), ׳הללו את הכלה׳(Alabanza a la novia ו׳ארוחת הערב של הארוס׳(La Cena del desposado). בשל ביטול הטקסים הקודמים ודחיסתם לערב אחד שרים כיום בערב אחד גם שירים מן הטקסים האחרים: שירי נדוניה(Ashuar nuevo), שירים לכלה ביום חתונתה, ולמעשה מושרים גם כל השירים הידועים בחכתייה, ובהם שירי חגים, כגון ׳משה יצא ממצרים׳ (Moisés salio de Misraim), שנועד לפסח, ו׳המלכה אסתר (La reina Ester), שנועד לפורים, וכן הרומנסה הידועה ׳ערב אחד של קיץ (Una tarde de verano). למעשה זהו כיום הטקס היחיד שניתן לשיר בו שירים בחכתייה, ולא נועד לכך זמן אחר.

תהליך דומה של הצגת כל המגוון בטקס אחד חל גם באשר לתקרובת. בעבר נהוג היה להגיש בטקס זה בעיקר עוף ממולא ומגוון של עוגיות מרציפן מעוצבות. אך כיום מגישים במקרים רבים בערב זה את כל האוכל המסורתי המוכר ממרוקו הספרדית: פשטידות מסורתיות, קציצות, פסטליטוס (עוגות תפוחי אדמה עגולות, ממולאות בשר ומטוגנות), קוסקוס עם חמברייה (תבשיל מתוק של שקדים, דלעת ובצל), שבלולי קליפות תפוזים מסוכרות, מיני מתיקה ועוגיות מקושטות ומעוצבות.

נינה פינטו-אבקסיס–  טרנספורמציות בטקס הנוצ'ה דה פניוס- מן הרחוב אל תמונת עץ השורשים החזותי