ארכיון יומי: 15 בנובמבר 2021


מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני- אשכנזי- בן אשר

משה דוד גאון

 

בצלאל אשכנזי

נולד וחונך בצפת ת"ו. אח״כ ישב על כסא הרבבות במצרים, ויהי שם מורו של האר״י דיל. לדגלי המחלוקת עם הבגיד ר׳ יעקב תלמיד, ותר על משרתו ויעתיק מושבו לירושלים בשבת שט״ז לערך. לאחר מות הנגיד הנ״ל חזר למצרים, ויעמד שם בראש רבני העיר. הר״י נג׳ארה מפליג בשבחו. מאגרותיו אשר שלח לו מתחור כי אבי המשורר שגר אליו למצרים כמה העתקות מספדו ״לקח טוב״ להפצה, והיות ולא זכה לגבות את מחירם בחייו, בנו תבעו ממנו, וז״ל: ״יגדיל חסדו ואמתו עם עבדו בן אמתו לגבות לי משם דמי הספרים אשר לאבא מארי ז״ל בידו, ובזה אדע כי מצאתי חן בעיניו״. זמירות ישראל ח״ב. מי השלוח קמב. ע ג היה חשוך בנים, ובסוף ימיו נשא אשה שניה אשר ילדת לו בנים ובנות. בשבת שנ״ב עלה ירושלימה שנית, ויהי מגדולי רבניה עד יום מותו. לפי השערת ר״ש רוזאניס, היה גם ראש  רבני עיה״ק. די״י בתוגרמא ח״ג עמ . 196

 

יחיאל אשכנזי

מרבני שלוניקי בזמן הרב יוסף טיטאצאק, בשנת ש״כ לערך. בסוף ימיו עלה לירושלים. בע״ס קורא הדורות מזכירהו, כחכם חסיד ומקובל. חבר ס'  היכל ה', והוא לקט מכתבי המקובלים, כולל ס׳ השם לר״מ די ליאון, עניניס שונים בקבלה לר״י גיקטאליה ור׳ שם טוב גאון, פזמון בר יוחאי, וקינה על שוממות ההיכל, ודוי, ומדברי האר״י ז״ל. אוצה״סה. ס', 292 קורא הדורות לז. עב.

 

יצחק ביר אברהם אשכנזי

נולד בשנת תרי״ט בירושלים, מת כ״א אלול תרע״ה באלכסנדריה. בנו של הרה״ג אברהם אשכנזי מי שכהן במשרת חכם באשי וראש״ל במשך י״א שנה, לפני הרה״ג רפאל מאיר פאניז'יל ז״ל. ח״ר יצחקוג׳ו, כפי שקראוהו בני עדת הספרדים בירושלים, נתשב לאחד הדרשנים המצוינים בדורו אך הוא לא עשה את תורתו קרדום, וישנא את הרבנות. זמן מה קרא שעורים בתלמוד, בישיבת ״תפארת ירושלים״. עודו צעיר לימים החל מתעסק בצרכי צבור, ויהי לראש המשתדלים לטובת בית החולים ״משגב לדך ושכלולו. כדי להבטיח את קיום

המוסד הזה, נסע בשליחותו פעמים אחדות לחו״ל ובשובו ממסעיו הארוכים, בחרו בו חבריו ליו״ר ההנהלה. בשנת תר״ס היה חבר בועד העדה, ובה בעת שמש כחבר באחד מבתי הדין שעל ידה. גדולתו בתורה משכה אליו את תשומת לבם של כל רבני ירושלים בזמנו ואחר מות הרה״ג הראש״ל יעקב שאול אלישר, הוצעה לו משרתו, אלא מחמת ענותנותו היתרה לא הסכים לה. לרגלי נשאו את הנתינות הצרפתית יצא בראשית ימי מלחמת העולם עם גולי א״י למצרים. שם התחבט והתלבס בסבלו וביםוריו, ובסוף שגת תרע״ה מת באלכסנדריה. חברו הנאמן הרב מרדכי שריזלי, נפטר גם הוא זמן קצר אחריו, בצפת, בחדש אייר תרע״ו.

הוא השאיר אחריו כתבי יד בשו״ת ובפוסקים שלא ראו אור עד היום. רובם נמסרו ע״י בנו לידי הרה״ח יצחק ב״ד מיכאל באדהב. ר׳ תשובותיו בס׳ מעשי איש סי׳ ט״ז. בהמאסף שנה א. סי׳. ב ובכלל הביא שם מדברי אביו הראש״ל ז״ל.

 

ישראל אשכנזי

מרבני ירושלים, בימי הנגיד הרב יצחק הכהן שולל. לפי מקורות שונים היה גם מראשי הישיבה. מוצאו היה מרומי. לפי דברי הנוסע האלמוני משנת רפ״ב, היתה השפעתו רבה וניכרת בצבור. גם תלמידי חכמים מק״ק מסתערבים היו מתאספים ולומדים תורה אצלו. בבואו לירושלים נתפרסם שמו בין זקני הרבנים באה״ק, ומקרוב ומרחוק הריצו אליו שאלות. כמה מפסקיו הובאו בספרי רבני דורו בשו״ת רלב״ח, שו״ת רדב״ז, וכו'.

 

מלכיאל אשכנזי

לפי מקורות שונים בני סמך, היה מיסד הישוב היהודי בחברון בשנת ש׳ לערך. הרב חיד״א כתב עליו: ״שמענו מזקני שער, שהרב היה סבה שיהיו ישראל בעה״ק חברון  ת״ו. והרב בעל השל״ה דף זכ״ר, זכר עשה לשם כבודו וכו'.״—נפסטר שם בשנת שנ״ו. לדברי הר״י שורץ בספרו תבואות הארץ, היה ר׳ מלכיאל הנ״ל חכם גדול וכתב פסקים הרבה גם חבר ס' קטן הנקרא בשם מלכיאל מגן עדן וגיהנם. בתשובות הרב שלמה נרבוני נזכר בשם ״החכם השלם החסיד והקדוש״. ובעת שיסד ישוב אחינו בני ישראל בחברון ישבו אז שם קראים רבים, וכל הצד היהודים אשר ברשות כוללות הספרדים כיום הזה, העזובה והחרבה בעונותינו, מימי מהומות הדמים באב תרפ״ט, הרב הנ״ל קנה מהם. כתב פסקים רבים, דרשות ושו״ת ולא נדפסו. תבואות דהארץ פרק ד. קוה״ד מג. עב.

 

אברהם בן אשר

מכונה אב״א. מרבני אדרינופלה. תלמיד הרב יוסף קארו, ובן זמנו וחברו של מהר״מ אלשיך. ובאחת מתשובותיו שהובאה בס׳ אבקת רוכל למדין, מבואר שהיה רב בארם צובא. בסוף ימיו עלה לאה"ק ויתישב בצפת ושם נפטר.

ח ב ר : פירוש על המדרש בשם אור השכל, שחלק ממנו נדפס בשם מעדני מלך. השאר נמצא בכ״י. אחדות מתשובותיו נדפסו בספרי רבני התקופה. והר״א כרמולי כתב עליו כי פירושו על מדרש רבא לחלק בראשית עם פירש"י נדפס בוינציה ש. שכ״ד והשאר נמצא כיום בגנזי האטיכאן

 

אהרן בן משה בן אשר

מבעלי המסורה האחרונים אשר ממנו החלה תקופת המדקדקים. חי בטבריה בראשית המאה העשירית לספירתם. היה סופר מומחה וכתב תנ״ך בנקוד וטעמים בדיוק דב. שנים רבות יגע בעריכתם עד אשר תקנם והגיהם כיאות. הנוסחא האחרונה היתה לעיני הסופרים המעתיקים שבאו אחריו. הרמבי׳ם שבאר כל הפרשיות הפתותות והסתומות אמד עליו: ״והספר אשר סמכנו עליו הוא חבורו של בן אשר הידוע במצרים, שהוא כולל כ"ד ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו בספר התורה שכתבתי.׳ — הוא כתב גם חקירות בלשון על הנקוד והטעמים. אליו מיוחם הקונטרס דקדוק טעמים. דמב״ם הלכות ם״ת, סדק ח. ד.

 

בחיי בן אשר

נקרא בשם כולל ״רבנו״. מגדולי רבני דורו. חי בסרגוסה, ספרד. נפטר שם בשנת ה"א ק"ב לערך. תלמידו הותיק של הרשביא. וכתב בע"ס יוחסין ״שזה הספר (פירושו על התורה) יצא שמו בכל העולם ועוד עשה ספרים אחדים׳. אוצר ישראל ח"ג עמ .17

 

רפאל אברהם בן אשר

יכונה גס בשם חיים רפאל וכו'. מגדולי רבני ירושלים, בראשית המאה החמשית לאלף הששי. בשנת תקי״ח היה ראש ישיבת יפאר ענוים. אח״כ יצא בשליחות מצוה לערי ח חו"ל לטובת כוללות הספרדים בעיה"ק. רבני זמנו היו אליעזר נחום, נסים משה מזרחי וכו', והוא חתום באחדים מפסקיהם. חבה יתרה נודעה לו ללמודי הקבלה, ויהי ממעריציו הגדולים של מהרח"ו. בספר תולדות גדולי ישראל להרב מ"ש גירונדי ציון, כי התנהג בחייו על פי הספר שערי קדושה למהרח״ו, ובהשתדלותו נדפס הספר הנ״ל בקושטא, בפעם הראשונה, בהיותו שם. בשנת תקל״א נמנה לר״מ ור״מ בירושלים ויכהן במשרתו זו עד יום מותו. בזמנו התפשטו הרעב והמתלות בעיה״ק, ותוך מרבית החללים נפל גם הוא ונלב״ע ביום י״ז מנ״א תקל״ב. חתום שני על הסכמה משנת תק״כ, בענין מסי הגבילה המגיעים לכולל ירושלים. חי בזמן גדולים, ביניהם יזכרו הרב חיד״א, מיוחס בכר שמואל, מרדכי יוסף מיוחס, רפאל יצחק זרחיה אזולאי, אבי חיד״א וכו'. עוד חתום על תקנה אחת משנת תק״ט, האוסרת להיות בירושלים שרוי בלי אשה. תקנות ירושלים מהדורא ב. מא. מת. תח״י ח״ג. עמ . 99

 

שבת אשר ד״ר

מכונה אשרוף, ושם משפתתו לפנים דיבאס. נולד בטטאר פזרדג׳יק בולגריה, בשנת תרל״ז, לאביו אשר בנימין חסיד דיבאס, ולאמו רחל. הוריו דאגו לתנכו, במדת יכלתם המוגבלת. ראשית חנוכו קבל בביה"ם כי״ח בעיר מולדתו. אח״כ השלים חוק למודיו בגמנסיא שבפיליפופולי בשנת .1896 בעת ההיא הופיע על בימת הצבור הלוחם הציוני הותיק יוסף מרקו ברוך, ויחל להוציא את עתונו ״כרמל״ שעורר רשם רב בחוגי המשכילים, והלהיב את לבות בני הנוער לרעיון שיבת ציון. גם הצעיר דנן נמשך אחרי הטפתו, ויהי מראשי מעריציו ותומכיו. בין 1902-1896למד במכללת וינה את מקצוע הרפואה בירת אוסטריה בפרק הזמן הנדון — השנים  היתה  כאבן שואבת לתומכי הרעיון הציוני, בה חי המנהיג הרצל, אשר האציל מהודו, ומהשפעתו העצומה על כל ההיקף. מתוך הכרה ברורה נכנם גם הוא למפעל הקסם, וימצא במשך כל אותן השנים בקרבתו. כתוצאה מההתעוררות ההיא, נוסדת אז בוינה אגודת המתלמדים ה״איספיראנסה״)התקוה( והוא היה בין מיסדיה ומנהיגיה. מוכתר בתאר ד״ר לרפואת חזר בשנת תרס״ב לבולגריה, ויחל עוסק במקצועו. במשך ימי שבתו שם, היה חבר פעיל להסתדרות הציונית בבולגריה. השתתף מאז בכל הועידות, היה חבר קבוע של המועצה הראשית, נשיא ועד החנוך, וחבר פעיל לכמה אגודות לאומיות ומראשוגי מיסדי אגודת ״המכבי״. זכותו עמדה לו להיות הראשון אשד הרים את גם המדד בעיר מולדתו גגד חברת כי״ח, ושיטת חנוכה בארצות המזרת. את מלחמתו המשיך בעקביות עד הנצחון המוחלט. דאג והשתדל להשלטת העברית בבתי הספר. מתוך היות עיר מגוריו חקלאית מטבעה, רכז מנין צעירים יהודים ויטע בלבם חבה לעבודת האדמה, ואח״כ סדרם אצל אגרונום מומחה. הצלחתם נתנה דחיפה ליסוד משק חקלאי בשם ״העתיד״ הקים עד היום, והנמצא תחת פקוחה של ההסתדרות הציונית בבולגריה. כאן מקבלים חנוך והכשרה חקלאית חלוצי ארץ זו, שבשנים האחרונות עלו כמה מהם לא״י. שנים רבות שמש כרופא בתי הספר בבולגריה. היה גם רופא צבאי, וממשלת ארצו כבדתו באות כבוד על שרותו הנאמן. גם ממשלת גרמניה זכתה אותו באות כבוד על שרותו הרפואי לצבאות גרמניה בימי מלחמת העולם. חבתו לא״י לא רפתה ממנו כל הימים, ובשנת תרפ"ה עלה עם בני ביתו אליה ויתישב בתל אביב. מאז החל מתמסר לארגונם של עולי בולגריה בארץ, וכפרי השתדלותו הנמרצת, יחד עם אילו ממוקיריו, נוסד המושב ״בית חנן . נקודה חקלאית זו עתידה לשמש סמל ומופת לאחרות אשר תוסדנה בעתיד. נלב״ע כ׳ אדר תרצ״ג והובל לקבורה במושבה הבולגרית ״בית חנן. אחד מידידיו הקרובים אליו ד״ר שרשבסקי כתב עליו הספד קצר׳ בשם הרופא והאדם, ב״דבר״הוא כנהו:״הרופא ההומני המצוין, האיש העדין והאדיב במדה בלתי רגילה. אהבת האמת העמוקה שהוא הצטין בה, ויחסו הישר אל המקצוע הרפואי עד כדי תמימות של ילד לא ידעו פשרות. ענו עד כדי הליכה בצדי הדרך ובכונה העמיד עצמו תמיד בצל, ובכל זאת חביב היה מאד על הבריות וזכה להערכה גבוהה מאת אלה שהספיקו לחבבו׳ בגלל לבו הטוב ויחסו הער לכל איש שבקש את עצתו״. "דבר" מכ״ד אדר תרצ״ג.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני אשכנזי- בן אשר

נטיפה-בזו-רב שלמה בן חמו

באדיבותה של חנה בן חמו

זה לא חומר שועלה לויקי רק התמנות העלנו אותם לשם 

כל המקורות מפי  אבי משה בן חמו נכדו שגר באשדוד התמונות והסיפורים

רב שלמה בן חמו אביו של משה בן חמו (שקבור ליד רבי יוסף אבאזיו) היה מוכר בעיר נטיפה

נולד בקטווה ,במרוקו בשנת 1869 לרב יוסף בן חמו ולאמו אסתר בילדותו למד תורה אצל אביו .אחיו ,אברהם נהרג בדרכים ע"י שודדים ,נישא לסוליקה מבית בנישתי בנטיפה ואז התיישב שם.
מדי חודש היה נוסע לענות שאלות בענייני הלכה במרקש .
הוא היה בקשר הדוק עם חכמי מרוקו וכן חכמים שהתיישבו בישראל.
כמו הרב שמעון ועקנין שישב בטבריה ,והתכתבו בינהם בעייני קבלה וכן שלח לנטיפה את רב יוסף אבאזיו שיאסוף תרומות לישיבה ולכולל של טבריה.

הרב יוסף אבאזאיו נשלח כשד"ר למרוקו לכולל של חברון, שם חלה ונפטר בשנת תרע"ד 1914. קברוהו באוהל בעיר לידו קבור בנו של רב שלמה בן חמו – משה בן חמו שנפטר בגיל 32 שהיה תלמיד חכם גדול.

הקבר הפך לעליה לרגל ליהודים ולמוסלמים כאחד, כמקום קדוש .

ידועים סיפורים רבים על נסים שאירעו לאחר ביקור בקברו:

על קברו חקוקה מצבה בזו הלשון: "מצבת קבורה הרב הקדוש המלומד בנסים אדמו"ר איש אלוקים קדוש הוא כמוהר"ר יוסף אבאזאיו זצוק"ל שיצא מארץ לחו"ל לדלג על ההרים ולקבץ על הגבאות לעניי ארץ ישראל תוב"ב ובעוהר פגעה בו מדה"ד ונתבקש ביש"מ ונם נפשיה ועלה לשמים ש"י תרע"ד לפ"ק עיר נתיפה".

סיפור אחד מוכר על קברו של רבי יוסף אבאזיו ,פועל ערבי ששמר על הבית קברות בנה קיר בין קברו של רבי יוסף אבאזיו לזו של רבי משה בן חמו ,למחרת בנייתו הקיר נפל ,הוא בנה שוב והמקרה חזר על עצמו ,עד שרצה לבנות בפעם השלשית ,בא אליו רבי 

יוסף אבאזיו בחלום ואמר לו :"אל תבנה קיר ביני לבינו כי זה כמו בני ,וזה מפריע לנו ללמד תורה ביחד"

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 184 מנויים נוספים

נובמבר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר