ארכיון יומי: 12 בינואר 2022


תנא דבי אליהו-להרה"ג רבי אליהו הצרפתי-אורות המגרב-תשע"ט- רבי שמואל הצרפתי- משפחת צרפתי וחכמיה בעיר פאס-משה עמאר.

תנא דבי אליהו

רבי יוסף הצרפתי

רבי יוסף ב״ר יצחק הצרפתי נולד ביום ד׳ י״א תמוז שנת ת״ב (1642 ), אין לנו פרטים רבים עליו, הוא היה מפורסם בחסידות, מסוגר בבית מדרש ושקוע בתלמודו. כפי שמתאר אותו היעב״ץ: ׳החכם השלם החסיד יושב אהל התורה מנעוריו עד יום מותו, זקן ושבע ימים, לא פסיק גירסא מפומיה, לומד בצינעא בעליית בית מדרשו, לא ראה פני השוק מימיו׳. תיאור דומה כתב עליו בנו רבי אליהו הצרפתי, בשער ספרו ׳נער בוכה׳: ׳צדיק וחסיד, שלם בתורה, שלם במעשה, שלם בדיעותיו, חסידא קדישא, מר קשישא, הדר הוא לכל חסידיו, החכם השלם החסיד העניו כמוהר״ר חמד אלהים… ׳.

הרא״ה כותב, שאביו רבי יוסף ואחיו רבי יצחק היו שותפים בסוכנות לעורות של הסוחר ר׳ שלמה ישורון, וכשנפטר האב, הלך רבי יצחק לבדוק את הסחורות שבמחסן ומצא שהסחורה נגנבה. לא היה בידו לשלם את מה שנגנב, לכן הוא הצהיר בשבועה על הרכוש שיש לו, ׳ונשבע גם כן להבא שכל היתר על צרכו, יתנהו לבעל חובו. והתדיין עם רבי שלמה ישורון לפני רבי יהודה בן עטר, אם מספיק שבועה פעם אחת או יצטרך לישבע כל שלשה חודשים מחדש שאכן עדיין אין באפשרותו לשלם את הנזק.

רבי יוסף נפטר ביום שני כ״ז חשון שנת תע״ח, בן 75 שנה וחצי, והיעב״ץ קונן עליו בפטירתו. מבניו של רבי יוסף ידועים שלשה: רבי אברהם, רבי יצחק ורב אליהו. רבי אברהם היה תלמיד חכם מופלג, הוא נפטר ביום ראשון כ״ו חשון תפ״ב (1722), והיעב״ץ ששהה במכנאס בתקופה זו, כששמע על פטירתו, קונן עליו קינה. ובפתיחתה כתב: ׳אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים, כי נלקח בפאס החכם השלם הותיק כהה״ר אברהם הצרפתי ז״ל בן החכם השלם החסיד כמהר״ר יוסף זלה״ה…׳. מהמשפט בקינה: ׳כוכבים אספו נגהם, שמש ירח חשכו, צרחו הה כי לא ארכו שני אברהם׳. ניתן ללמוד כי ר׳ אברהם נפטר בעודנו צעיר.

רבי יצחק, נמנה על חכמי העיר, בחודש אב שנת התנ״ח היה בין החכמים החותמים על תקנה המחייבת לצמצם בהוצאות לנדוניות ולחתונה. בתקנה זו חתומים שנים בשם זהה ׳יצחק צרפתי, יצחק [הצרפתי] בן יוסף׳. זה האחרון נפטר באדר שנת תצ״ז (1737), ואחיו רבי אליהו דרש ׳בפקידת החדש של אדוני אחי החכם השלם השלם הותיק כהה״ר יצחק הצרפתי ז״ל ניסן שנת התצ״ז ליצירה׳. מדבריו לומדים שהיה תלמיד חכם העוסק בתורה, בעל צדקות בסתר, ומשאו ומתנו היה באמונה. דומה כי גם ר׳ יצחק לא הגיע לגיל הזקנה, כי רבי אליהו בדרוש שנשא עליו דן בשאלה, איך זה שיש תלמידי חכמים המתים בחצי ימיהם. ר׳ יצחק צרפתי, במחצית הראשונה של המאה הי״ח פעל חכם בשם זה כדיין בעיר סאלי. לא ידוע לי איך הוא משתלב בשושלת המשפחה. הוא מוזכר ראשון בין חכמי סאלי הרבנים ר׳ שלמה הכהן ור׳ שמואל קארו. ובפניה לרבי משה בן חמו כנראה על ידי אחד מחכמי סאלי,מתמרמר הפונה רבי חביב טולידאנו ׳הה על הזמן שנעשה יצחק צרפתי פוסק׳. לדברי רי״מ טולידאנו הוא נפטר סביב שנת ת״ץ (1730 ).

כמו כן בשנת התס״ו (1706) היעב״ץ כתב אגרת המלצה לבחור שלמה בר יצחק צרפתי ממכנאס שעמד לעלות לארץ ישראל. לא ידוע לי איך הוא משתלב בשושלת המשפחה.

רבי אליהו הצרפתי

רבי אליהו הצרפתי נולד בשנת התע״ה (1715), לאביו החסיד רבי יוסף הצרפתי, עוד בהיותו כבן שלוש התייתם מאביו. ימי נעוריו של רבי אליהו היו ברובם ימים קשים ליהדות מרוקו בכלל וליהודי פאס בפרט. בשנת תפ״ח (1728) מת המלך מולאי סמאעיל, ועל כס המלכות ניטשה מלחמה בין יורשיו, מלחמה שארכה עשרות שנים, בהן כשזה קם זה נופל, השלטון במדינה התרופף ורבו הפגיעות ביהודים, בנוסף כל מי מבני סמאעיל שתפס את השלטון לתקופה קצרה, הטיל מיסים על הקהילה היהודית מחדש. המהומות נמשכו כעשרים שנה עד לשנת התק״ז(1747). בשנה זו התייצב שלטונו של מוחמד בן עבדאללה. בנוסף התרבו פגעי טבע מגפות ובצורות, וביותר בצורת הקשה של שנת התצ״ח, אשר בגללה שממו ערים גדולות במיוחד העיר פאס, אשר מרבית תושביה היהודים עזבו את העיר למרחקים לחפש אוכל לנפשם, חלקם הגיעו לצפון מרוקו לעיר תיטואן, ששמה הבצורת לא היתה חזקה. הדים לבטחונם המעורער של היהודים בתקופת שלטון מולאי סמאעיל ולסבלם הרב לאחר מותו, משתקפים בחיבורו של היעב״ץ, כבר מעת שחלה מולאי סמאעיל, התחיל הפחד לקנן בלב היהודים ממה שעלול לקרות לאחר מותו: ׳מעת בוא השאלה לא ראינו מאורות ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו מצוק העתים והחתחתים בדרך, מעת חלות המלך יר״ה ואני בעניי נהייתי ונחליתי מקול פחדים אידים כידים ופידים׳.

ואכן הוא מעיד, כי מאז מיתת המלך רבו לפקוד את יהודי מרוקו מקרי שוד, אונס ורצח. מתוך כעשרים ושניים מקרי שוד המוזכרים בשו״ת מוצב״י, אירעו שבעה-עשר בין השנים התפ״ח-התק״ה, ומתוך כשישה־עשר מקרי רצח אירעו אחד־עשר מקרים בתקופה זו. אלו, לבד מעשרות היהודים שנהרגו בפרעות יום ההפיכה ביום כ״ח וכ״ט באב התפ״ח.

בשנת תצ״א (1731) היתה שנת בצורת ויוקר המחיה האמיר, המלך מולאי עבד אלאה הטיי על הקהילה היהודית בפאס, לטפל ב׳ילדי אדום… להאכילם, והיתה חמלא כתירא׳. עלינו להוסיף לכל האמור גם את פגעי הטבע הרבים שפקדו את האזור בתקופה זו, ובמיוחד שנות בצורת ורעב התפ״א-התפ״ד (1721-1724) והתצ״ז – התצ״ח (1737-1738). חורבן נשקף לקהילה היהודית בפאס בשל הרעב. במוצב״י יש הדים רבים לעוצמת הרעב של שנת התצ״ח. רבים מתו ברעב; היו מקרים שבהם ״הבעל ראה שכל בני משפחתו מתו בדבר וברעב״. בין טענות אחד המתדיינים (בן למעמד הבינוני ויותר מבחינה כלכלית) לפני היעב״ץ עולה התיאור הבא: ״וכאשר באו ימי הרעב הגדול שהיה בשנים הללו וגדל הכאב… ולא אשיג אפילו לפת שעורים חרבה, עד שהגעתי לאכול ברגל [=בחג] שרשי עשבי השדה הנקרא איירנא״. אחרים נאלצו לנדוד ממקום למקום לחפש אוכל להשיב את נפשם, בעוזבם בעיר את ביתם ואת רכושם. רבים מהנודדים עזבו למדינות אחרות, ״דבר פשוט הוא שאין אדם צריך לשאול על כל אותם שיצאו מערי המערב [=מרוקו] בשנות הרעב לתפ״ץ דבורחים מפני סכנת נפשות מקרו דהא אין לך סכנת נפשות גדולה הימנה״.הרכוש שנשאר בעיר ללא בעלים, נפל כשלל קל לפני בוזזים מבני-ברית ושאינם בני-ברית, אשר לקחו מכל הבא ליד מיטלטלים, שטרות, ופרקו אפילו קורות ודלתות מבניינים. ביזה זו רק הגבירה את תחושת חוסר האונים שליוותה את הרעב ואת ההגירה, כדברי היעב״ץ: ׳אבל אם היה מכת מדינה, כמו שאירע בשנים הללו, שני בצורת ורעבון. אשר אם שאו ערים מאין אדם ובתים מאין יושב, ומכל עבר באו שודדים ומקעקעים כל הבירה לגזול מריש קורה, ונשסו הבתים מאין יושב ואין אומר השב׳. בדומה מסכם רבי אבנר ישראל הצרפתי את הרעב של התצ״ח (1738) :

נחרבה פאס מתוקף הרעב… והיו שכנינו הרעים עם פריצי עמנו מחריבים בתים וחצירות

ומוכרים לוחות ארז וקורות וכו׳. ומתו בעוונותינו רוב אנשי המדינה ברעב והנשארים

הרה נסו. והרבה גלו לתיטוואץ. ולא נשאר בעיר רק כמו ארבעים בעלי בתים ונתקבצו

כולם במבוי הנקרא אלצאבא.

גם בית הכנסת של משפחת הצרפתי, נחרב בשנה ההיא, וכפי שהזכיר הרא״ה בקונטרס הפיוטים שנהגו לאומרם בבית כנסת זה, וז״ל: ״פיוטים שהיו נוהגים לאומרם בבית הכנסת

הי״ג שלנו, שנחרבה בשנת ח״ץ מאלף הששי, שהיה רעב חזק בעולם, לא תקום צרה פעמים״.

בתקופה קשה זו גדל ולמד רבי אליהו, בתשובותיו הוא מזכיר את תקופת לימודיו ׳דבשנת צ״א [=התצ״א] לפר״ק שנדונו לפניו, היה לי אני החותם שבע עשרה שנה, והייתי יושב בין ברכי חכמים ולומד תלמוד ופוסקים. אם כי הוא לא הזכיר שמות החכמים שלמד לפניהם, מוזכר כי על רבותיו נמנו רבי שמואל אלבאז, ורבי חיים בן עטר.

תנא דבי אליהו-להרה"ג רבי אליהו הצרפתי-אורות המגרב-תשע"ט- רבי שמואל הצרפתי- משפחת צרפתי וחכמיה בעיר פאס-משה עמאר.

אעירה שחר כרך ג', פרשת בשלח- הרב חיים רפאל שושנה-פיוט שבת ושכרו

אעירה שחר חלק א

פרשת בשלח

 (390) — בקשה — סי׳ אברהם חזק

ע״מ ז-ז / ז-ז הגאים בבתים ו-ז / ו-ז — באזור

נועם ״עלבון הבת היקרה״

 

זִכְרוּ שַׁבָּת הַיְּקָרָה / שִׁמְרוּהָ בְּטָהֳרָה

אֻמָּה יָפָה טְהוֹרָה / כִּי בּוֹ בָּחַר אֵ־ל נוֹרָא

 

עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ / נִתְעַלָּה בְּתִפְאָרָה —

צוּר, וִיקַדֵּשׁ אוֹתוֹ / שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ:

 

אַחַת דִּבֶּר אֱ־לֹהִים / מָרוֹם שׁוֹכֵן גְּבוֹהִים

זָכוֹר שָׁמוֹר בִּשְׁתֵּיהֶם / שָׁמַע עַם בְּאָזְנֵיהֶם —

 

מִפִּי גְּבוּרָתוֹ / מַלְאָכִי רוֹם תְּמֵהִים —

אִישׁ מִגַּעֲרָתוֹ / שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ:

 

בְּרִנָּה וּבְצַהֲלָה / נִשְׂמְחָה וְנָגִילָה

יוֹם קָדוֹשׁ הוּא נַעֲלָה / מִכָּל־יָמִים נִתְעַלָּה

 

חֶמְדַּת יָמִים אוֹתוֹ / קָרָא אֵ־ל, וְנַחֲלָה —

לָנוּ הִנְחִיל אוֹתוֹ / שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ:

 

רָצָה וּבָחַר בְּנוֹ / מִכָּל־עַם רוֹמְמָנוּ

שַׁבָּת קָדְשׁוֹ יָרַשְׁנוּ / וְצִוָּה לֹא יִשְׁכְּנוּ —

 

זָרִים בִּמְנוּחָתוֹ. / בְּמַלְכוּתוֹ יָרֹנוּ —

עַמּוֹ צֹאן מַרְעִיתוֹ / שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ:

 

הוּא נֶאֱסַר בִּמְלָאכָה / מַעֲשִׂוֹת דְּרָכֶיךָ

וּמִמְּצוֹא חֶפְצְךָ / יַעַן כִּי צִדָּהּ כָכָה —

 

צוּר אֲשֶׁר אֵין בִּלְתּוֹ / לְבַל יִהְיֶה עֶסְקֶךָ —

כִּי אִם בְּתוֹרָתוֹ / שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ:

 

מְאֹד הֱווּ זְהִירִים / לְכַבְּדוֹ בָּאוּרִים

תִּרְאוּ זֶרַע יְשָׁרִים / הֲגוּנִים גַּם כְּשֵׁרִים —

 

עוֹבְדֵי עֲבוֹדָתוֹ / זְרִיזִים וְנִשְׂכָּרִים

לִשְׁמֹר אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ / שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ:

 

חוֹבַת שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת / זִכְרוּ, כִּי בָּהֶם סוֹדוֹת

מְדֻבָּר בָּם נִכְבָּדוֹת / לֶחֶם מִשְׁנֶה לְעֵדוּת —

 

הַמָּן בִּירִידָתוֹ / בְּשִׁשִּׁי שְׁתֵּי יָדוֹת

עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ / שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ:

 

קְדוֹשִׁים גַּם טְהוֹרִים / בִּגְדֵי קֹדֶשׁ יְקָרִים —

תִּלְבְּשׁוּ־בּוֹ. נִבְחָרִים / לָכֶם אֹמְרָה, שׁוֹמְרִים —

 

שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, / בִּשְׂכַר־זֹאת, יוֹצֵר הָרִים —

יִגְאָל אֶת עֲדָתוֹ / שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ:

 

כנפי שחר        

390 — הנושא: שבת ושכרה.

זכרו שבת… — שמרוה — ל׳ זכירה יפול על מצות־עשה, ול׳ שמירה — על מצות־ לא־תעשה. כי בו בחר — ראה מעשה חרש. ואולי צ״ל: כי בה בחר, יהיה הנושא שבת או אומה יפה. ויקדש אותו… — א־ל נורא. אשר ״שבת מכל מלאכתו״. אחת דבר… זכור ש׳מור… — זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. תמהים איש מגערתו… — עומדים נדהמים כל אחד מקולו האיום של ה׳ אשר שבת מכל מלאכתו. נעלה — תואר. מעולה; ראשונינו ניקדו למ״ד־קמץ במקום סגול. נתעלה— נבחר ונתקדש. חמדת ימים — היקר והנכבד שבימים.

לנו הנחיל אותו… — ה׳ אשר שבת מכל מלאכתו. לא ישכנו.— לא ינוחו, לא ישבתו. במלכותו… — רק עמו של ה׳, אשר שבת מכל מלאכתו, רק הם ישמחו במלכותו. צאן מרעיתו — מנהלו ומכלכלו. דרכיך — עסקיך. חפצך — עניינך. יען… — מפני שכך צוה הצור אשר אין זולתו, אשר שבת מכל מלאכתו, שלא תשא־ותתן רק בתורתו. לכבדו באורים… — לכבד השבת בהדלקת נרות, כי בשכר זאת תזכו לבנים חשובים. עובדי עבודתו….- דבק למעלה, זרע ישרים ועובדי עבודתו, יראי שמים. ראה מעשה חרש. זריזים ונשכרים….- רצים לעבודת ה׳ ומקבלים שכר. משמרתו… — פקודתו של ״שבת מכל מלאכתו״, תואר לה׳. סודות — רזים, רמזים נסתרים. נכבדות — מעלות נשגבות. לחם משנה לעדות… בירידת המן במדה כפולה ביום הששי יש עדות שה׳ שבת מכל מלאכתו, ולכן לא ירד בשבת. שתי ידות… — כאן: שני חלקים, חלק אחד יותר על מה שהיו רגילים ללקוט. קדושים… — פניה. אתם הקדושים הטהורים, לבשו בגדים מפוארים ביום השבת. נבחרים… — פניה. אתם הנבחרים, לכם אני אומר ״אם תשמרו שבת כהלכתו, גם ה׳ יביא לכם גאולתו״. יוצר הרים… — כנוי לה׳ אשר שבת מכל מלאכתו

 

אעירה שחר כרך ג', פרשת בשלח- הרב חיים רפאל שושנה-פיוט שבת ושכרו

פיוט 390

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ינואר 2022
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר