מורשת יהדות מרוקו

שירת ההודיה לה' על הגאולה בים סוף , –
ושירת ההודיה על הגאולה בימינו, –
בתורת רבנו אור החיים הקדוש . – – –
שירת הגברים מול שירת הנשים בים סוף:
שירת הגברים: "אז ישיר משה ובני ישראל ,
את השירה הזאת ליהו ה ,

ויאמרו לאמר: אשירה ליהו ה.. ." )שמות טו, א( .
שירת הנשים: " ו תען להם מרים :
שירו ליה ו ה כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים" )שמות טו, כא( . –
שירת הגאולה :
"ביום ההוא יושר השיר הזה …
פתחו שערים ויבוא גוי צדיק ש ומר אמוני ם" )ישעיה כו', א יט ( –
מאת: הרב משה אסולין שמיר
"בשלח " שמה של פרשת השבוע, מעיד על תוכנה ומהותה: –

הקב"ה משלח את בני ישראל מגלות מצרים, למרות ההתנגדות העיקשת של פרעה לשלח את העם מארצו .
פרעה טוען בפני משה רבנו: "את עם ישראל לא אשלח" )שמ' ה, ב(. משה רבנו לעומת זאת, אינו מתייאש, ודורש בכל
תוקף לשל ח את העם: "שלח את עמי ויעבדוני" )שמ' ז, כו(. הסיפור מתמקד במילות מפתח מהשורש ש.ל.ח .
הדבר בא לידי ביטוי גם בגימטריא של שם הפרשה: בשלח = 340 = ספר. כלומר, בפרשת "בשלח" הנמצאת בספר
הספרים, מתואר השלב השלישי בתכנית האלוקית לגאול את עמ"י מתוך נסים ונפלאות, כדברי הכתוב: "וגאלתי
אתכם בזרוע נטויה" )שמ' ו , ו(, דבר הבא לידי ביטוי בקריעת ים סוף לעמ"י, והטבעת פרעה וחיל ו )רבנו אוה"ח הק'(. – –
פרשת "בשלח " גם מתארת איך הקב"ה דואג לעמ"י כאבא לצאצאיו, והוא מלווה אותם במסע המדברי לכיוון
א"י "בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש, להאיר להם ללכת יומם ולילה " )שמ' יג כא(.

הקב"ה גם דואג לפרנסתם "דבר יום ביומו", ע"י הורדת לחם מן השמים, בדמות המן בו הרגישו כל טעם שרצו.
רבנו אור החיי ם הק ' מסביר את מטרת מתן המן: "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא' כי לחם מן השמים לא – – – –
יצטרך שום תיקון, ובזה יהיו פנויים מכל ואראה הילך בתורתי אם לא" )שמ' טז, ד(. זה בעצם הניסיון: האם ינצלו את –
הזמן הפנוי ללימוד תורה .
בימינו, לרבים מאתנו יש זמן פנוי. השאלה, איך בוחרים למלא אותו, תורה או בטלה.
בפירושו השני, רבנו מסביר את סיבת ההזדקקות למן 'דבר יום ביומו', ולא פעם בשנה לכל השנה. ההזדקקות היום
יומית למן }פרנסה{ תוביל לתפילה לקב"ה לקבלתו, מידי יום ביומו . –
רבי שמעון בר יוחאי הביא משל לכך: מלך שפסק לבנו תקציב שנתי. הבן הפסיק להתעניין באביו. ברגע שהמלך
החליט לתקצב את בנו מידי יום, הבן התייחס בכבוד יותר לאביו. כך אנו מול הקב"ה )יומא עו ע"א(.
הג שמים בארצנו, מהווים את המקורות העיקריים לתצרוכת מי השתיה והחקלאות, בניגוד למצרים, אירופה ואמריקה
המשופעות במים. הסיבה לכך, הקב"ה רוצה שנתפלל אליו לגשמי ברכה, כפי שאנו עושים בתפילת העמידה – –
"ותן טל ומטר לברכה".
פועל יוצא מהאמור לעיל: הקב"ה שולט בעולמו ביבשה, באויר ובים, כפי שראינו בעשר המכות ובקריעת ים
סוף, וכן במחשבת פרעה, בכך שנאלץ להסכים לשלוח את עמ"י ממצרים, אחרי מכת בכורות.
פרעה גם אולץ ע"פ רצון ה' לרדוף אחרי עמ"י אל תוך הים, דבר המנוגד לכל הגיו ן, היות והרי קודם לכן, הוא טען:
"אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים " )שמ' יד, כה(. – –
הקב"ה אוהב את עמ"י ודואג להם בכל מצב, ואפילו במדבר. הם זכו למסע במעין ספינת תענוגות ממוזג ת, כאשר
ענני כבוד סוככו עליהם, סעודות מצוה חינם, עמוד ענן ועמוד אש שהיו להם לשמירה ולהכוונה, כמו "וואז ".
רבנו אור החיי ם הק ' אומר על השלב השלישי בגאולת מצרים: "וגאלתי אתכם היא יציאתם מארץ מצרים, – – – –
ובכלל זה היא קריעת ים סוף". כלומר, "וגאלתי" הוא השלב השלישי בגאולתם של בני ישראל הרואים במו עיניהם,
איך מעניהם המצריים טובעים לעיניהם במצולות ים .
המדרש מספר שכל מצרי נשטף ע"י גלי הים לחוף, היישר לרגלי היהודי אותו עינה, ורק אח"כ מת, כך שכל יהודי
ראה איך הקב"ה מפעיל "מידה כנגד מידה ", בכך שהקב"ה משלם למצרים הרשעים כרשעם וכרעתם, ובאותו מטבע.
כמו שהמצרים הטביעו את ילדי העברים ביאור, כך ה' הטביע אותם בים סוף .
התופעה הנ"ל של הענשת אויבי עם ישראל, תחזור על עצמה בבוא משיח צדקנו, בבחינת דברי הנביא עובדיה: "ועלו
מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה ליהוה המלוכה " )עובדיה א, כא(. –

"מצודת דוד" אומר על כך: "ר"ל, המושיעים שבהר ציון הם מלך המשיח ושריו, כאשר יעלו בהר שעיר לעשות בהם
משפט על מה שהרעו לישראל, אז תהיה לה' המלוכה. ר"ל, אז הכל יודו במלכותו ויקבלוהו". –
כל זה, יהיה מתוך נסים ו נפלאות ככתוב: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות " )מיכה ז, טו(. –
נ פלאות נאמר, ולא פלאות. לומר לנו, הנסים והפלאות בגאולה הבאה יהיו פי נ' = פי חמישים. – –
האדמו"ר הרה"צ רבי ישראל אביחצירא בבא סאלי ע"ה, כותב בפיוטו הנפלא: –

"יודו לך רעיוני, אל מבטן יוצרי":
"אתה הוא האלוקים העד והדיין / קום נא לקראת גבהים צא נא מזויין /
לנקום נקמתך מהם, להשלים כל ענין / שמך וכיסאך, שהם מעין כל חי נעלם" .
פרשת בשלח שבת שיר ה . –
"שבת שירה" : השבת נקראת גם "שבת שירה", היות וקוראים בה את "שירת הים" )ירושלמי מגילה פ"ג ה"ז(.
השירה כוללת ח"י פסוקים, כאשר המילה "ים" מופיעה 8 פעמים, דבר המשתלב בגימטריא של המילה "אז" = 8 ,
הפותחת את השירה: "אז ישיר משה ובני ישראל וכו'".
המילה "אז" = ח', רומזת לספירת הבינה שהיא מעל הטבע, בבחינת: "למנצח בנגינות על השמינית" )תהילים ו, א(.
רבנו אור החיי ם הק ' שואל: "לא היה צריך לומר 'אז', אלא וישר משה וגו'. והדבר מובן כי אז שוררו". כלומר, – – – –
הפס' מובן גם ללא המילה 'אז'.
רבנו מ שיב: "אכן יכוון הכתוב להודיענו הבנת המושג, כי כשנכנסה בליבם יראת הרוממות והאמונה השלימה אז זכו –
לומר שירה ברוח הקודש" כדברי קדשו.
כלומר, המילה 'אז' לא באה לציין רק את זמן אמירת השירה, אלא מהותה. המילה 'אז' פותחת גם שירות אחרות
בתנ"ך, כמו שירת הבאר: "אז ישיר ישראל " )במ' כא, י כ(. –
שני הפס' המרכזיים מתוך "שירת הים", המבטאים את חיסול הכוחות המצריים, ומצד שני גאולת עמ"י הם :
"סוס ורוכבו רמה בים" )שמ' טו, א(. "רמה" במשמעות השליך והטביע את החילות המצריים בים . –
"ובני ישראל יוצאים ביד רמה" )שמ' יד, ח( "רמה" מלשון לרומם ולהושיע את עמ"י. – –
יוצא שהביטוי "רמה", מהווה תקבולת ניגודית. ההסבר לכך הוא: הקב"ה המנהיג את עולמו בדין, מסוגל באותה עת
לבצע דברים מנוגדים. מצד אחד, לרומם את בני ישראל שקיבלו את מלכותו יתברך, ובאותה מידה, להטביע את
המצרים שהמשיכו ברשעם לרדוף את עמ"י, למרות הנסים.
"יהוה הוא האלהים": הביטוי הנ"ל, מהווה גם כן ת קבולת ניגודית. מצד אח ד, ה' מסמל מידת החסד, מצד שני
"אלוקים" מסמל מידת הדין. כנ"ל בקריאת שמע: "שמע ישראל, יהוה אלהינו…".
רבנו אור החיי ם הק ' מסביר שהקב"ה טוב כלפי הטובים, כפי שבאותה מידה, הרשע ישלם על רשעו, בבחינת: – – –
"תייסרך רעתך" )ירמיה ב, יט(. רעת האדם גורמת לו ל יסורים, היות ו"מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" )איכה ג לח(.
השלב הרביעי בגאולה: "ולקחתי אתכם לי לעם…", רומז לקבלת התורה שתהיה בהמשך בפרשת "יתרו" ביום
השישי ו' בסיון, כפי שהקב"ה הבטיח למשה רבנו בסנה. כל זאת, לאחר מט' ימי ספירת העומר, בהם תיקנו בני
ישראל את מט' שערי טומאה, ונכנסו למט' שערי קדושה.
"שירת הים כאיש אחד ובלב אח ד" ,
בתפילת שחרית .
רבנו אור החיי ם הק ' אומר על שירת הים אותה אנו שרים כל בוקר בתפילת שחרית: "נכנסה בליבם יראת – – –
הרוממות והאמונה השלמה. אז זכו לומר שירה ברוח הקודש. ואומרו "ישיר " לשון עתיד… שישנה לשירה גם
לעתיד, וכל הבא לשיר שירה זו לפני ה' יש לאל ידו". –
או ירמוז למצוה, שמצו ה לאומרה תמיד" כדברי הזוהר בפרשתנו )ח"ב נד ע"ב(: "כל אדם שאומר שירה זו בכל יום
ומכוון בה, זוכה לאומרה לעולם האמת… ונתלים עליה כל אותם תשבחות האחרות שאומרים עליונים ותחתונים".
רבנו אור החיי ם הק ' אומר לאור זאת: "קבעוה בתפילת שחרית בכל יום". – – –
"אשירה לה'" : "אשירה " בלשון יחיד, למרות שנאמר ע"י בנ"י, והיה ראוי לומר נשירה. –
רבנו אור החיי ם הק ' מיישב כך: "שיאמרו שירה יחד, בלא בחינת השתנות וההפרדה – עד שיהיו כאי ש אחד, – – – –
הגם היותם רבים ".
מסר חשוב: בתפילת שחרית, יש לשיר את שירת הים בשירה ובכוונה, כדברי הזוהר ורבנו אוה"ח הק'. – –
רבי נחמן מברסל ב אומר על מעלת השירה:
"טוב לאדם להרגיל את עצמו, שיוכל להרים את עצמו עם איזה ניגון – כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאוד, ומעלת –
הניגון אי אפשר לשער ".
"שירו ליה ו ה כי גאה גא ה
סוס ורוכבו רמה בים" )שמ ' טו כא( .
שירת הנשים מול שירת הגברים . –
"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים " )סוטה יא' ב'(. מאחורי הגברים
במצרים, הסתתרו להן נשים צנועות, מאמינות ובוטחות בישועת ה', שהניעו את הגאולה.
רש"י הק' שנפטר לפני 914 שנים }תשע "ט( אומר: "מובטחות היו צדקניות שבדור, שהקב"ה עושה להן ניסים
והוציאו תופים ממצרים " )רש"י שמות טו' כא(.
הנשים האמינו בניסים שיהיו להן גם אחרי יציאת מצרים, ולכן הכינו מראש את התופים.
"שירת הנשי ם " מתמקדת בפסוק אחד בלב ד: "שירו ליהו ה כי גאה גאה – סוס ורוכבו רמה בים" )שמות טו –
כא(, מול ח"י פסוקים של הגברים. מרים הנביאה זכתה לתמצת את כל השירה בפסוק אחד שחציו הראשון עוסק
בגאות ה', כלומר שלטון ה' בים, ככתוב: "מושל בגאות הים" )תהילים פט' י'(, ואילו החלק השני של הפסוק מתייחס
לניצחון על המצרים "סוס ורוכבו רמה בים ", כאשר בני ישראל עוברים דרך יב' שבילים "ביבשה בתוך הים". –
"ותיקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ": על מרים מעידה התורה שהייתה נביאה ואחות אהרון, כדי
להראות את דבקותה בתכונה הבולטת אצל אחיה אהרון – מידת השלום, בבחינת "אוהב שלום ורודף שלום". עקב –
כך, היא זכתה עם בעלה נחשון בן אבינדב שהיה הנחשון הראשון שקפץ לים, להעמיד את זרע המלכות דוד המלך –
ומלך המשיח שיבוא בעזרת ה' ובקרוב. וכן את בצלאל בן אורי בן חור בונה כלי המשכן.
חוקרי השירה קבעו:
משורר טו ב , הו א האיש המסוגל לתמצת רעיונות נשגבי ם ,
ב מ ילי ם ספורות מלשון ספיר ויהלו ם ,
דוגמת מרים הנ ביא ה,
שהצליחה לתמצת ח"י פסוקים של הגברים בפסוק אח ד . –
"ויאמר יהו ה אל משה: מה תצעק אלי ,
דבר אל בני ישראל ויסעו .
ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ,
ויבואו בני ישרא ל בתוך הי ם ביבשה " )שמ ' יד, טו טז( . –
כוחה של אמונה ומסירות נפש .
רבי מאיר בעל הנס סנגורם של ישראל. –

כאשר בני ישראל עמדו מול ים סוף, הם נדהמו לגלות שפרעה וכל חילו שועטים אלי קרב אחריהם, דבר שגרם לפחד
אימים ככתוב: "ויראו מאוד, ויצעקו בני ישראל אל יהו ה. ויאמרו אל משה, המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות
במדבר… " )שמ' יד, י יא(. –
רבנו אור החיי ם הק ' אומר שהפחד שלהם נבע משרו של עשיו שניצב בראש המחנה המצרי, ושמו "מצרים", – – –
ככתוב: "ופרעה הקריב, וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאוד " )שמ' יד, י(. – –
על כך אומר רבנו: "פירוש, שר של מצרים". רבנו מבדיל בין "פרעה הקריב", לבין "והנה מצרים נוסע אחריהם".
פירוש רבנו מבוסס על המדרש: "תלו עיניהם לשמים וראו שרו של מצרים פורח באויר…" )שמו"ר כא, ה(.
משה מרגיע אותם ואומר להם: "אל תיראו, התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום … ה' ילחם לכם, ואתם
תחרישון" )שמ' יד, י יד(. כלומר, הקב"ה מנהל את המלחמה נגד השר של מצרים, ונגד פרעה וחילו . –
רבנו אור החיי ם הקדוש אומר בפירושו הראשון לפס' הנ"ל: הרי פחדם נבע משרו של מצרים שהוא שר – – –
שמימי, ובני אדם כידוע, לא יכולים להילחם נגדו, ורק הקב"ה יוכל להילחם בו, לכן אין להם מה לפחד .
בפירושו השני אומר רבנו: "כי לא לעזרה לבד יהיה להם במלחמה, אלא הוא יערוך כל המלחמה", כפי שעשה
הקב"ה לחזקיה המלך במלחמתו נגד סנחריב. חזקיה אמר: "אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף, ולא לומר שירה – אלא –
הריני ישן במיטתי ואתה עושה". אכן, מלאך ה' חיסל את כל חילות סנחריב בלילה אחד )ילקו"ש ש"ב רמז קסג(.
בעם ישראל, נוצרו כיתות שונות המתנצחות ביניהן כדברי המדרש:
רבי מאיר בעל הנ ס אומר: "אני יורד תחילה לים", וזה אומר: "אני יורד תחילה לים". מתוך שהיו עומדים
ומתנצחים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה… לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזין לגבורה. }בעל אכסניא
לשכינה. רש"י: שבית קודשי קודשים בנוי בחלקו{. שנאמר: "ובין כתפיו שכן".
כלומר, כל השבטים רצו לקפוץ לים, אלא שכל שבט כיבד את השני.
אמר לו רבי יהודה: לא כך היה המעשה. אלא זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים", וזה אומר: "אין אני יורד
תחילה לים". מתוך שהיו נוטלים עצה אלו מאלו, קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך הים. לפיכך זכה יהודה
לעשות ממשלה בישראל. שנאמר: "היתה יהודה לקודשו, ישראל ממשלותיו " )תהלים קי"ד, ב(. אמר להם הקב"ה: מי
שקידש שמי על הים, יבוא וימשול על ישראל" )סוטה לו ע"ב לז ע"א(. –
מהמדרש הנ"ל עולה, שרבי מאיר בעל הנס מפרגן כדרכו בקודש לב"י, אותם הוא רואה כ"כולם צדיקים לעולם ירשו
ארץ", המוכנים לקדש שם שמים ברבים.
רבנו אור החיי ם הק ' שואל מספר שאלות: – – –
"מה תצעק אלי קשה, ולמול מי יצעק אם לא לה' אלוקיו, ובפרט בעת צרה…" כדברי קדשו . –
כמו כן, "עוד קשה אומרו דבר אל בני ישראל ויסעו להיכן יסעו, אם רודף מאחור, והים לפניהם…". –
סדר האירועים בפס' הנ"ל, היה צריך להיות כך: "הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו", ורק אח"כ ל ומר: "דבר
אל בני ישראל ויסעו", דבר המתאים להתפתחות העלילה.
רבנו אור החיי ם הק ' מיישב את הקושיות כך : הזוהר הק' אומר ששרו של עשיו קטרג על עם ישראל: 'מה אלו – – –
עובדי עבודה זרה אף אלו עובדי עבודה זרה', לכן לא מגיע לעם ישראל להינצל )זוהר ח"ב קע ע"ב(. הקב"ה אומר –
למשה: "מה תצעק אלי אין הדבר תלוי בידי, הגם שאני חפץ לעשות נס, אלא הדבר תלוי במעשיהם של ישראל. לכן –
אמר ה' למשה: "דבר אל בני ישראל, פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים… ויתעצמו באמונה –
בכל ליבם, ויסעו אל הים שיחלק. על סמך הביטחון אני אעשה להם נס, ובאמ צעות זה, תתגבר הרחמים, ויבקע
הים כי גדול הביטחון והאמונה הלז להכריעם, ואתה הרם את מטך פירוש, באמצעות מעשה הטוב נעשה להם – – –
הנס לטובה. ותמצא שכך היה, וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב ונכנס עד גרונו, ולא נבקע הים, עד שאמר "כי
באו מים עד נפש " כמאמרם ז"ל…" כדברי קודשו .
ארבע דרגות בעבודת ה '
לאור משנת רבנו אור החיים הק': – – –
א. יראת העונש ב. יראת הרוממות ג. אמונה ד. שירה .
"ויושע יה וה ביום ההוא את ישראל מיד מצרים .
ויר א ישראל את מצרים מת על שפת הי ם .
ויר א ישראל את היד הגדולה אשר עשה יה וה במצרים .
ויר או העם את יהוה. ויאמינ ו בה' ובמשה עבדו .
אז ישיר משה ובני ישרא ל" )שמות י ד ל ל א. טו א( . –
א. יראת העונש .
רבנו אור החיי ם הק' : "אבל יראת העונש, מן הסתם היתה להם קודם במצרים" )שמ' יד, לא(, כאשר – – –
הם ראו את משעבדיהם נענשים במשך שנה שלמה ב י' מכות ע"י הקב"ה, בבחינת "מידה כנגד מידה". –
הרש"ר היר ש בפירושו לתורה )שמ' ז, ט"ו( אומר: דבר זה גרם להם להפנים את נושא שכר ועונש.
תהליך השעבוד במצרים, היה מורכב משלושה שלבים: גירות, שעבוד ועינוי ככתוב: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא
להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" )בר' טו, יג(.
הרב הירש חילק את המכות לשלש קבוצות:
א. המכות: דם, ערוב וברד מסמלות את הגי רות, היות והן מכות חיצוניות, מהן ניתן לברוח . –
ב. המכות: צפרדע, דבר וארבה מסמלות את ה עבדות, היות וקשה להתפטר מהן . –
ג. המכות: כינים, שחין וחושך מסמלות את העינוי, היות והן גורמות לעינוי הגוף, ולא ניתן להשתחרר מהן. –
להלן הדגמות ע"פ "הנתיבות שלום", לאור פירושו של הרב יהודה עובדיה ע"ה, במאמרו לפרשת וירא:
במכת הדם, היאור בו הטביעו את ילדי ישראל, ובו תלו את ביטחונם האלילי והכלכלי, הפך לדם, ובכך החלו לאבד
את תחושת האדנות על המיעוט העברי.
במכת הצפרדע המצרים ניסו למחוק את זהותם וייחודם של ב"י. הקב"ה במקביל, שלח להם צפרדעים שהם –
יצורים זהים שחדרו לכל פינה בביתם.
במכת הכנים חסרי הזהות, נגרמה להם השפלה רבתי כפי שהם השפילו את עמ"י.
במכת הערוב, התבטלו הגבולות בין העיר ליער, כאשר חיות טרף טרפו מצרים כאוות נפשם, דבר שטשטש גבולות,
והשרה בהם חוסר ביטחון .
במכת הברד השתנו סדרי בראשית, היות וגשם כמעט ולא יורד במצרים, כל שכן ברד, דבר המוכיח להם, שרק –
הקב"ה שולט ביקום.
בשלש המכות האחרונות , הקב"ה החשיך עליהם את עולמם בשלבים: תחילה הארבה המסתיר את עין הארץ.
אח"כ החושך עליו כתב רבנו אוה"ח הק' שהיה חושך מהגיהנם, וכדברי קדשו: "יש מרבותינו שאמרו שחושך זה היה – –
מהגיהנם… ב' חושך היה… ג' ימים לא ראו איש את רעהו. ג' ימים שלא קמו", כאשר לעם ישראל אור במושבתם.
במכת בכורות הקב"ה בכבודו ובעצמו עבר במצרים, וכל הבכורים כולל של הבהמות מתו מאליהם, כנתינת עין של –
חכמים ברשעים, ועושים אותם גל של עצמות" כדברי קדשו. רבנו מסביר בהמשך, שרק אחרי מכת בכורות עמ"י יכל
לצאת ממצרים, היות והבכורים היוו את הקליפה האוחזת בקדושה, וע"י חיסול הבכורים בסוד "בירורי ניצוצי
הקדושה", הבכורה עברה לבכורי עם ישראל, בבחינת "בני בכורי ישראל" )שמ' ד, כב(.
ב. ויראו העם את יהו ה " )שמ ' יד, לא( .
יראת הרוממות .
במסגרת שרשרת הניסים בים, הם ראו את המצרים טובעים בים לעיניהם, כאשר כל יהודי ראה את מעבידו לשעבר
מושלך לשפת הים כשהוא גוסס, ורק אח"כ מת. כל זאת, "כדי שיכירו בהם ישראל בעודם חיים, ותכסה אותם
בושה" כדברי קודשו.
רבנו אור החיי ם הק ' אומר שמדובר פה "ביראת הרוממות". כלומר לאחר שבני ישראל ראו את הניסים בים . – – –
בעל העיקרים אומר: "כמו אצל אברהם אבינו עליו נאמר: "עתה ידעתי כי יראה אלהים אתה", והיא התכונה
האחרונה שאדם מגיע אליה באמצעות מצוות התורה " )מאמר ג, לב'(.
הרמח"ל: "עיקר היראה היא יראת הרוממות, עליה צריך האדם לחשוב ולכוון בעודו מתפלל או עושה מצוה " )מסילת
ישרים יט(. אברהם אבינו זכה ליראת הרוממות לאחר העקידה, ככתוב: "עתה ידעתי כי יראה אלהים אתה…".
ג. "ויאמינו ביה וה ובמשה עבדו " )שמ ' יד, לא( .
האמונה בה' כמקפצה לרוח הקודש. –
רבי נחמיה אומר:
כל המקבל עליו מצוה אחת באמונה,
כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש,
שכן מצאנו באבותינו,
שבשכר שהאמינו בה',
זכו ושרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה. שנאמר:
"ויאמינו ב יהוה ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל" )מכילתא, בשלח( . –
הגר"א: האמונה הזכה בה', דומה לאמונת תינוק באמו או באומנת המטפלת בו, בהן הוא בוטח במאת האחוזים,
כדברי לפסוק בתהילים: "ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי )קל"א ב'(. הוא מדמה }"ודוממתי"{ את –
נפשו המאמינה בה', לתינוק הבוטח ומאמין באמו, ככתוב בשירת הים "ויאמינו בה' ", מלשון אומן = א מ ן = א ל מ- – – –
לך נ אמן. על כל מה שקורה לו, הוא אומר "אמן", ורואה בקב"ה "מלך נאמן", המנהל את עולמו מתוך אמונה. –
באמונה, יש גם את ממד האמנות והיצירתיות, היות ובשביל להאמין בה' באמת בבחינת "וצדיק באמונתו יחיה" –
)חבקוק ב, ד(, חייב האדם להתעלות בעבודת ה' מתוך למדנות יצירתית.
באמונה, קיים גם ממד הביטחון בה', על ידי אמירת אמן על כל מה שקורה לנו, היות והכל מאתו יתברך .
אברהם אבינו נקרא אבי אבות המאמינים בה', היות והמשיך להאמין בה' למרות עשרת הניסיונות. המאמין בה' נמדד
ברגעי מצוקה כשהוא מפנים את הקורה אתו, ואומר תמיד: "אמן", "גם זו לטובה". }ראה בסוף המאמר את סיפורי נחום
איש גם זו שקבע את הכלל: "גם זו לטובה". וכן רבי עקיבא שקבע: "כל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד{.
רבנו בחיי אבן פקודה הספרד י בעל "חובות הלבבות" אומר על מהות הביטחון בה': "מנוחת נפש
הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עלי, שיעשה הטוב והנכון לו בעיניו אשר יבטח עליו כפי יכולתו ודעתו, במה
שמפיק טובתו " )ח. הלבבות שער הבי טחון פ' א(. כלומר, על המאמין בה', להיות רגוע ולא מודאג. ויאמין שה' עושה רק
טוב בשבילו .
ד. "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזא ת ליהוה " )שמות טו, א( .
עבודת ה' מתוך שירה לה' .
הדרגה הגבוהה בעבודת ה' היא כאמור עבודה מתוך שירה, לכן נאמר בשירת הים "ישיר" בלשון עתיד. תלמוד
לומר "ישיר" – שישנה בשירה זאת גם שירה לעתיד, "וכל הבא לשיר שירה זאת לפני ה', יש לאל ידו . –
או לרמוז למצוה, שמצוה לאומרה תמיד, קבעוה בתפילת שחרית בכל יום" )רבנו אוה "ח הק'(. יש לה מנגינות רבות. – –
לעבוד את ה' מתוך שירה, זה לעבוד את ה' מתוך שמחה.
"ויבאו מרתה, ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם.. . –
ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אל היך, והישר בעיניו תעשה,
והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקי ו ,
כל המחלה אשר שמתי במצרי ם, לא אשים עלי ך ,
כי אני יהוה רופא ך" )שמ' טו, כג כו( . –
מן ההנהגה הנסית האלוקית שמעל הטבע בים סוף,
ירדו אל ההנהגה ההתנסותית, בה ניסה אותם ה' ע" פ הטבע במרה. –
המים מרים יש להתפלל לקב"ה כדי לרפא אותם, ולא להתלונן . –
בקריעת ים סוף ראינו ניסים עצומים כאשר עמ"י נשאר פסיבי לגמרי, בבחינת "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" )שמ' – –
יד, יד(. השאלה המתעוררת היא: האם ככה צריך להתנהל העולם? שרשרת האירועים הבאה אח"כ, מראה שהקב"ה
מנהל את עולמו ע"פ ניסים בתוך הטבע, ולא ע"פ נסים גלויים מעל הטבע כפי שהיה בקריעת ים סוף.
עם ישראל הולך ג' ימים מים סוף למדבר שור, ולא מוצא מים, וכאשר הוא מוצא, המים מרים. הם מתלוננים בפני
משה הצועק ומתפלל לקב"ה, שמורה לו להשליך עץ למי מרה, דבר שגרם להמתקת המים.

רבנו אור החיים הק': הקב"ה מסר להם במרה: "מקצת מצוות, שבת ודינים, }וכן, פרה אדומה וכיבוד אם ואם{ קודם – – –
לנסותם אם ישמעו למצוות אלו יצוום תורה כולה, והוא אמרו למעלה 'שם, שם לו חוק ומשפט, ושם נסהו' )שמ' טו, –
כה(. פירוש: אם יעמוד בקבלת התורה. ותמצא שכאן רמז הכתוב ד' מצוות: ללמוד וללמד, לשמור, ולעשות.
כנגד ללמוד אמר 'אם שמוע תשמע לקול יהוה אלה יך' זו תלמוד תורה. וכפל השמיעה לטעם הנזכר. גם לרמוז – –
להם שיהיה עסק התורה בחשק גדול שהגם שעודנו לומד, יתאווה ללמוד עוד. וזה יגיד שאינו שבע וקץ בלימודו.
וכנגד ללמ ד }אחרים{, אמר 'והישר בעיניו תעשה'. על דרך אומרם ז"ל, 'מה אני בחינם, אף אתם בחינם' )נדרים לז ע"א(.
וכנגד מצות עשה, אמר ה כתוב: 'והאזנת למצוותיו,
וכנגד מצוות לא תעשה, אמר 'ושמרת כל חוקיו', לשון שמירה הצודקת על לא תעשה", כדברי קדשו.
התורה מציינת את השכר על קיום המצוות הנ"ל: "כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך כי אני יהוה
רופאך" )שמ' טו כו(.
רבנו אור החיי ם הק ' מפרש: הקב"ה ירפא את עושי רצונו, גם על מחלות שנגרמו באשמתם, כגון "ציני ם ופחים " – – –
)כתובות ל, ע"א(. לדוגמא, אדם שיצא לקור מבלי להתלבש בהתאם, או נחשף למכת שמש וכו'.
יש המסבירים את הביטוי: "והישר בעיניו תעשה" לנהוג לפנים משורת הדין . –
בעל הטורים אומר: "מחלה } 83 { אותיות הלח ם, ואותיות המלח. לומר לך ששמונים ושלושה מיני חולאים תלויים –
במרה, ופת שחרית }הלחם{ במלח וקיתון של מים מבטלתן, ולכך סמך לו עינות מים".
בפרשת משפטים )כג כה( נאמר: "ועבדתם את יהוה אלהיכם וברך את לחמך ואת ממך והסירותי מחלה מקרבך ". – –
המחלות נובעות בעיקר מאכילה ושתיה לא מפוקחות, כגון שתיית משקאות ממותקים, והפרזה באכילה וכו', כדברי
הרמב"ם בהלכות דעות: "כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו }להימנע ממאכלים לא טובים וכו'{ – אני ערב לו שאינו –
בא לידי חולי כל ימיו, ואינו צריך לרופא" )דעות פרק ד ל(.
ה"כלי יקר " אומר: בניסיון במרה, רצה הקב"ה להפנים בליבם ובליבנו את האמונה בקב "ה שהוא הרופא האמתי
המסוגל לרפא. כמו שהוא מסוגל להפוך מים מרי ם למתוקים, כך יכול לרפא כל מחלה. לכן, הקב"ה ביקש ממשה רבנו
לזרוק עץ למים, דבר שהמתיק את המים.
כמו שהחולה סומך על הרופא ושותה תרופות מרות מבלי לדעת מה טיבן, כך עלינו לסמוך על הקב"ה.
ישנה דעה בחז "ל האומרת, שזה היה עץ זית שהוא כידוע מר, דבר המסמל את תהליך לימוד התורה. רק אחרי
כתישה, זוכים לקבל ממנו שמן שהאיר את המנורה במקדש, ולאורו למדו תורה.
כך בלימוד תורה. עלינו להשקיע מאמצים בלימוד, דבר שמוביל אח"כ ללימוד מתוך מתיקות, בבחינת "תורת יהו ה
תמימה משיבת נפש }חמש מלים כנגד ה' חומשי תורה{… ומתוקים מדבש ונפת צופים" )תהלים יט א יא(. – –
הם הלכו שלושה ימים ללא תורה, היות והתעסקו יותר מידי בביזת הים, לכן התיקון ע"י המים המסמלים את התורה.
מסר אמוני : עמ"י חייב לעסוק בתורה ולשמור את מצוותיה בשביל לקבל שכר, ולא כפי שהיה בנסי המדבר, אותם
קיבלו בחינם. מהיום אין ארוחות חינם. עמ"י עבר מנסים להתנסות טבעית בעולם הטבע הנוהג כמנהגו, תחת – –
הנהגה אלוקית.
עשר שירות בתנ"ך נחתמות בשירת הגאולה . –
האות הראשונה במילה "ישיר" היא י' הרומזת ל י' שירות שעמ"י שר וישיר: –
ים, באר, האזינו, יהושע, דבורה, חנ ה, דוד, שלמה, חזקיה ושירה לעתיד )ב. הטורים, טו'(.
במילה "לאמר", יש מרבותינו האומרים שכל האומר אותה בעולם הזה,
יזכה לאומרה לעולם הבא, לתחיית המתים וגם במלחמת גוג ומגוג.
השירה העשירית לעתיד. מופיעה בישעיה ,
ויש בה ח"י פסוקים כמו בשירת הים:
"ביום ההוא יושר השיר הזה…
פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים…" )כו', ב יט(. –
"נחית בחסדך עם זו גאלת . –
נהלת בעוזך אל נוה קדשך }בזמן הגאולה{ . –
שמעו עמים ירגז ון : }העולם יתנגד לגאולתנו{.
חיל אחז יושב י פלש ת }הפליסטינים יזדעזעו{.
אז נבהלו אלופי אדו ם }הנוצרים יבהלו{ .
אילי מוא ב יאחזמו רע ד }הערב רב ירעדו{ .
נמוגו כל יושבי כנע ן… }ערביי ארצנו יפחדו{.
ת ב יאמו ותטעמו בהר נחלתך.. .
מקדש יהו ה כוננו ידך" }הגאולה ובנין המקדש { )שמ' טו, יב יח(. –
תהליך הגאולה באחרית הימי ם לאור שירת הי ם ,
במשנתם של רבנו אוה"ח הק' ורבנו הגר"א . – –
רבנו אור החיי ם הק ' אומר ששירת הים רומזת לימות המשיח. וכדברי קדשו: "אז נבהלו וגו'. אומרו 'אז', לומר – – –
כי אינו בזמן שדיבר בו עד עתה, שהוא זמן של הנכנסים לארץ אלא על זמן ביאת גואלינו", ולזה אמר 'אז נבהלו –
אלופי אדום', וכן הוא אומר 'והיה אדום ירשה' )במ' כד יח(, }כלומר, כיבוש אדום בימינו{. וגם אז, יחול זמן לזכות במואב
ועמון, ולזה אמר 'אילי מואב יאחזמו רעד".
רבנו אומר שבזמן המשיח, עם ישראל יזכה גם באותן ג' ארצות: אדום, מואב ועמון, ארצות אותן לא כבשו יוצאי
מצרים כמצות ה'. עמון אמנם לא הוזכרה, אבל היא כלולה במואב, היות ושניהם נולדו מאותו אב .
רבנו מסתמך על הזוהר הק' האומר על שירת הים: "תא חזי: שירתא דא אתמר על ההוא זימנא דיתער מלכא –
משיחא. דכתיב 'ימינך ה' תרעץ אויב רעצת }בזמן עבר{ לא נאמר, אלא תרעץ" }בעתיד{. )זוהר בשלח, נז ע"ב(. –
הזוהר גם אומר שכאשר יתגלה מלך המשיח בעולם, ולו תינתן המלכות, ובני העולם… ימצאו בצרה תוך צרה –
ושונאי ישראל יתגברו כאשר יתעורר מלך המשיח עליהם וישמיד לאדום החוטאים, וכל ארץ אדום תישרף בא ש –
כמו שכתוב 'וישראל עושה חיל' )זוהר ח"ב, בלק ריב ע"ב(.
הגאון מוילנ א אומר בפירושו לחבקוק בפסקה שהושמטה ע"י הצנזור: "אלה השלושה הם שלושה מיצרים של
א"י: מואב ממזרח, אדום מדרום, פלישתים ממערב.
מואב היא אבות הטומאה שנטמאו בו ישראל }ע"י בנות מואב בשיטים{. –
אדום הוא אבות הנזיקין שהזיקו לישראל ביותר }בפגיעה בגוף וברכוש{. –
פלישתים הצרו לישראל במאוד ולא הניחו להם שום ממשלה ושלטון" }בעבר, וכפי שעינינו רואות כיום{ . –
שלוש האומות: פלשת, אדום ומואב יפריעו לעמ"י בימות המשיח, כפי שצ וין לעיל ע"י הזוהר הק' ורבנו אוה"ח- –
הק', בבחינת "נחית בחסדך… אל נוה קדשך שמעו עמים ירגזון: חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום, –
אילי מואב יאחזמו רעד. נמוגו כל יושבי כנען ". פחד אוחז בהם, למראה עמ"י השב לארצו.
א. אדו ם מאז ומעול ם, אדום מבקש לחסל את עמ"י. עשיו ניסה לחסל את יעקב אבינו כאשר קידם את פניו עם –
400 לוחמים, בשובו לארץ מלבן הארמי, וכדברי הגר "א: "הוא מבקש את גופו, את עצם קיומו עלי אדמות. הרי הוא
אבות נזיקין, שהזיק לישראל ביותר".
לאורך ההיסטוריה, אדום ביצע רצח עם בישראל. זה התחיל בגזירות השמד בימי בית שני, דרך חורבן הבית, וכלה
בשעבוד וחיסול שארית הפליטה. בימי הביניים, יהודי אירופה סבלו קשות מרדיפות ואנטישמיות, גזירות שמד
וגירושים המוניים כמו גירושי ספרד ופורטוגל, החרבת קהילות יהודיות במהלך מסעי הצלב. בימינו, השואה הנוראה,
ההגבלות על העליה לארץ ע"י הרוסים והאנגלים וכו' .
ב. פלש ת רבנו הגר"א כותב עליהם: "הצרו לישראל במאוד, ולא הניחו להם שום ממשלה ושלטון". –
בראשית מלכות שאול, הפלישתים נלחמו נגדו. כאשר שמעו שדוד נמשח למלך, הם ניסו להרוג אותו, כדי שלא ימלוך
מלך בישראל, והם ימשיכו לשלוט על עמ"י ככתוב: "וישמעו פלישתים כי נמשח דוד למלך על כל ישראל ויעלו כל –
פלישתים לבקש את דוד. וישמע דוד ויצא לפניהם… ויכו את מחנה פלישתים מגבעון ועד גזרה… ויצא שם דוד בכל
הארצות. וה' נתן את פחדו על כל הגוים" )דברי הימים א. יד, ח יז(. –
בפרקי דרבי אליעזר )עמ' קב( נאמר: "רבי ישמעאל אומר: חמישה עשר דברים עתידים בני ישמעאל לעשות בארץ
באחרית הימים. ואלו ה ן: ימדדו את הארץ בחבלים, ויעשו בית הקברות למרבץ צאן ואשפתות… וירבה השקר, ותיגש
האמת, וירחק חוק מישראל… ויבנו את החרבות, ויפנו הדרכים, ויטעו גנות ופרדסים… ובימיהם יעמוד צמח בן
דוד…".
בעמ' ק "ח נאמר: "ולמה נקרא שמו ישמעאל שעתיד הקב"ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידים בני – –
ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים. לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר: 'ישמע אל ויענם" )תהלים נה, כ(.
אכן, עלינו להתפלל לקב"ה שיציל את עמ"י מקללתו של ישמעאל, השוכן סביבנו, בתוכנו וכנגדנו .
ג. מוא ב רבנו הגר"א אומר: כי מואב הרי הוא אבות הטומאה, שנטמאו בו ישראל. והוא כידוע ממזר, היות ונולד – –
מאבי אמו. מואב גם שלח את בנותיו להחטיא את בני ישראל בשיטין.
מסר אמוני:
אדו ם לאירופה של ימינו, היה תפקיד מרכזי נגד עמ"י בגלות. וכן, להפריע לו לעלות לארץ ישראל, כפי שהדבר בא –
לידי ביטוי בהגבלות על העליה לארץ ע"י הבריטים, הרוסים וכו'.
פלישתי ם הפליסטינים היושבים בתוכנו, מסביבנו וכנגדנו, תפקידם היה והווה להפריע לעמ"י למשול בארץ. – –
מואב מסמל הפקרות, ממזרות וחוסר צניעות . –
רבנו או החיי ם הק ' אומר: כאשר עמ"י ישמור צניעות יגאל, בבחינת: "כִּי יהוה אֱלֹהיךָ מִּתְהַלֵּךְ בְ קֶרֶב מַחֲנֶךָ – – – –
לְהַצִּילְךָ וְלָתֵּת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלאֹ יִּרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָבָר וְשָב מֵּאַחֲרֶיךָ" )דב' כג טו( – .
"כי האדם עץ השדה" )ד ב ' כ, י"ט( . –
חשיבות הנטיעות בארץ ישראל .
ט"ו בשבט יחול בסמיכות לפרשת "בשלח" . –
אמר להם הקב"ה לישראל: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכ ל " )ויקרא יט כג'(. אף על פי שתמצאו את
ארץ ישראל מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא ניטע, אלא היו זהירים בנטיעות … כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות
שנטעו אחרים, אף אתם נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם – אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד ומתייגע –
לאחרים? לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא יוסיף עוד ויטע " )מדרש תנחומא(.
אמר רבי אלעזר בן עזריה: "כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובים ושורשיו
מועטים, והרוח באה ועקרתו, והופכתו על פניו. אבל מי שמעשיו מרובים מחכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו
מועטים ושורשיו מרובים. ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו. שנאמר: "והיה כעץ
שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, ועלהו לא יבול – וכל אשר יעשה יצליח" )תהילים א' ג(. –
מעשה באדם שהיה הולך במדבר והיה רעב, עייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקים, צלו נאה, ואמת המים עוברת
תחתיו. אכל מפירותיו, שתה ממימיו, וישב בצלו. וכשביקש ללכת, אמר: אילן, אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהיו
פירותיך מתוקים, הרי פירותיך מתוקים, שיהא צלך נאה, הרי צלך נאה, שתהא אמת מים עוברת תחתיך, אמת המים
עוברת תחתיך. יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמוך". –
"שירת הים" –
ו"שירת העשבים" ט"ו בשבט . –
הזוהר הק' : "תניא אמר רבי אליעזר: אדם שאומר שירת הים בכל יום ומכוון בה, זוכה לאומרה לעולם הבא" )זהר
בשלח ח"ב נד' עב'( שנאמר: "ישיר" ולא "שר".
רבנו אוה"ח הק': הדרגה הגבוהה בעבודת ה' היא, עבודה מתוך שירה. לכן, בשירת הים נאמר: "ישיר" בלשון עתיד: – –
"וכל הבא לשיר שירה זאת לפני ה' יש לאל ידו". וכן הוא אומר: "שכל הבריאה אומרת שירה לפני הבורא": –
האילנות שרים: "אז ירננו עצי היער מלפני ה'…". התמר שר: "צדיק כתמר יפרח". הרימון שר: "כפלח הרימון רקתך
מבעד לצמתך".
"ויקרא את שמם אדם ביום הבראם" )בר' ה, ב( .
המשותף לאדם ולאדמה, לאדם ולנוות בית ו .
"אֱ ל הים מ ו שִׁיב יְחִׁידִׁים בַּיְתָ ה, מ וצִׁיא אֲסִׁירִׁים בַּ כ ו שָר ו ת… )תה ' סח ז(,
הכתוב מדבר על בני זוג שאך זה נישאו היושבים בביתם כיחידים .
המילה "בכושרות" = בכי + שרות.
על הזוג להחליט האם לחיות בבכי, או מתוך שירה.
"ויקרא את שמם אדם ביום הבראם " )בר' ה, ב(. הקב"ה קרא את שמם של אדם וחוה "אדם". השאלה
המתבקשת, מדוע לא נקראו "נשמה" מצד שורש נשמתם? כ"כ, מדוע בלשון יחיד?
הרב חרל"פ אומר: אדם מלשון אדמה. כשם שהאדמה זקוקה לטיפול יסודי כדי להצמיח פירות, כך האדם. עליו לטפל
בעצמו כדי לצמוח ולהתעלות בעבודת ה'.
כנ"ל בין בני זוג. עליהם לטפל ולתחזק את הזוגיות כמו שמטפלים בצמח, כך שהזוגיות תעלה על דרך המלך – מלכו –
של עולם, דבר שיזכה אותם להתצמיח בנין עדי עד על אדני התורה.
כשם שבכל צמח יש זרע אותו זורעים שוב, כך במצוות: האדם זורע דרכן מלאכים. "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל
דרכיך" )"מי מרום". תה' צא, יא(.
השימוש במילה אדם בלשון יחיד, בא ללמדנו שכל זוג הוא נשמה אחת היורדת לעולם בזוג, שכאשר נישאים, הם
מתחברים מחדש לנשמה אחת. לכן, מברכים פעמיים בשבע ברכות את ברכת "יוצר האדם", הרומזת לחיבור מחדש
מבחינה גופנית, וכן מבחינה רוחנית כפי שהיו בגן עדן. כל זוג יכול לח יות את חייו לפי הדגם הקודם בגן עדן. הוא רק
צריך לרצות .
להתבש ם באור החיים – למוצש"ק . –
"אור זרוע לצדיק"
לחוני המעגל שהיה גדול בתורה, ובעל מופתים .
הקשר בין חוני המעגל והנטיעות בארץ ישראל .
חוני המעגל היה מהלך בדרך. ראה אדם נוטע חרוב, אמר לו חוני: החרוב לכמה שנים נוטע פירות?
אמר לו האיש: לשבעים שנה. אמר לו חוני: כלום יודע אתה שתחיה שבעים שנה? אמר לו האיש: מצאתי את העולם
בחרובים. כשם שנטעו אבותי, אף אני אטע לבני".
הרקע למעשה, הם דברי רבי יוחנן על חוני המעגל: "כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה )תהלים קכו, א(:
"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון }אחרי שבעים שנות גלות{ – ה יינו כחולמים". שאלתו של חוני המעגל –
הייתה: איך יתכן שהאדם ישן = כחולמים, במשך שבעים שנה?
חוני ישב לאכול ליד עץ החרובים אותו נטע האיש, ונרדם. הסלע שהייתה ליד העץ, כסתה אותו מעיני האנשים.
כשהתעורר, ראה אדם שליקט חרובים מאותו העץ . חוני שאל אותו: האם אתה נטעת את החרוב? תשובתו הייתה:
סבי הוא זה שנטע, ולכן הבין שחלפו שבעים שנה. הלך לביתו ושאל על בנו. אמרו לו שהוא נפטר, אבל נכדו בחיים.
אמר להם: "אני חוני", אבל בני ביתו לא האמינו לו.
הלך לבית המדרש ושמע את התלמידים אומרים שעכשיו מאיר להם הלימוד, כמו בזמן חוני המעגל שהיה מתרץ
לחכמים את כל הקושיות. הארת הלימוד נבעה מעצם נוכחותו בביהמ"ד.
אמר להם: "אני חוני", ולא האמינו לו. חלשה דעתו של חוני והתפלל לה' שיעלה אותו לגנזי מרומים, ואכן נשמתו
עלתה השמימה. רבא סיכם את העניין בביטוי: "או חברותא או מי תותא" )תענית כ"ג ע"א(.
אגדה נוספת מספרת על תקופת בצורת בה לא ירדו גשמים. חוני המעגל התפלל לגשם אבל לא ירדו גשמים.
"עג עוגה ועמד בתוכה… אמר לפניו: ריבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך
הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין… אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות, שיחין –
ומערות… ירדו גשמים בזעף. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן.
שמעון בן שט ח שהיה גדול החכמים באותו הדור, כעס על חוני ואמר: אלמלא חוני אתה – גוזרני עליך נידוי. שאלו –
שנים, כשני אליהו הנביא שמפתחות גשמים בידו, לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך?! אבל מה אעשה לך שאתה
מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא בפני אביו ועושה לו רצונו… ועליך הכתוב אומר: "ישמח אביך
ואמך, ותגל יולדתך.." )משלי כג, כה, תענית ע"א(.
שמעון בן שטח כועס עליו היות וכאשר לא יורדים גשמים כמו בימי אליהו הנביא והמלך הרשע אחאב, עמ"י צריך
לשוב בתשובה, וחוני המעגל במעשהו, דילג על הקטע הזה של חזרה בתשובה ע"י בני ישראל.
מעשיו של הקב"ה מורכבים מאוד ושלמים כדברי הכתוב: "גדול אדונינו ורב כוח לתבונתו אין מספר" )תהלים קמז(. –
היה צריך לכתוב "אין חקר לתבונתו" היות והתבונה אינה ניתנת למספור. התשובה לכך היא, שזה רומז לדברים
ולמספרים הרבים בהם שולטת תבונתו יתברך. כל דבר בעולם, מורכב ממיליוני פרטים כמו פאזל ענק. לכן הנס
משנה סדרי בראשית, וראוי לפעול בתוך עולם הטבע.
ידועים סיפורים רבים בהם הדברים שונו על ידי נס, והפכו אחר כך למפגע , כמו אותו רב מני שביקש מרבו רבי יצחק
בן אלישיב שיתפלל על בית חמיו שיהיו עניים, היות מצערים אותו. נהיו עניי ם, אבל כעת יותר מצערים אותו. ושוב
ביקש שיחזרו להיות עשירים, וכך היה. שוב ביקש על אשתו שתהיה יפה. מאז שנהיית יפה, החלה לצער אותו, ואז
ביקש שתחזור למצבה הקודם.
המסר האמוני:
לומדים מפה שהמצב בו נמצא האדם,
זה המצב המתאים לו, ולכן, קבע לו הקב"ה כך.
בשם "חוני" טמונים רמזים של "חנון" ובעל "תחינה" – היודע להתפלל. –
באגדות הנ"ל הוא מתואר כתלמיד חכם שתירץ את כל השאלות שהועלו ע"י החכמים בבית המדרש. כמו כן, כבעל
מופתים הדואג לעמו, והקב"ה נענה לתפילותיו. גם גדול הדור וראש הסנהדרין שמעון בן שטח מכיר ומוקיר את
סגולותיו כבן בית אצל הקב"ה.
יוסף בן מתתיהו המכונה יוספוס פלביוס מספר, שחוני חי בתקופת מלחמת האחים הורקנוס ואריסטובלוס, ומכיוון
שרדף שלום, התחבא במערה כדי להישאר ניטראלי. הוא התגלה ונדרש בכוח להתפלל על ניצחונם במלחמה כנגד
הכוהנים הנצורים בבית המקדש, דבר שלא עשה. הוא התפלל כך: "ריבונו של עולם, העומדים מסביב, עמך הם.
והנצורים – כהניך הם. אבקש שלא תשמע לאלה נגד אלה. רגמו אותו והרגו אותו" –
)פלביוס יוסיפוס – קדמוניות היהודים, ספר י"ד, פרק ב', סימן א'. וכן בספר יוסיפון, חלק א' עמ' – 148–149 .)
בברכת תורת אלוקים חיי ם ,
משה אסולין שמיר .
לע"נ מו"ר אבי הצדיק רבי יוסף בר עליה ע"ה. סבא קדישא הרב הכולל חכם אברהם בר אסתר ע"ה. זקני הרה"צ המלוב "ן רבי
מסעוד אסולין ע"ה .
א"מ הצדקת זוהרה בת חנה ע"ה. סבתי הצדקת חנה בת מרים ע"ה. סבתי הצדקת עליה בת מרים ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה.
הרב המלוב"ן רבי יחייא חיים אסולין ע"ה, אחיינו הרב הכולל רבי לוי אסולין ע"ה. הרב הכולל רבי מסעוד אסולין ע"ה – חתנו של –
הרה"צ רבי שלום אביחצירא ע"ה. רבי חיים אסולין בן מרים ע"ה. הרה"צ חיים מלכה בר רחל, הרה"צ שלמה שושן ע"ה, הרה"צ
משה שושן ע"ה. צדיקי איית כלילא בתינג'יר ע"ה, צדיקי איית שמעון באספאלו ע"ה. יגאל בן חיים בן מיכל ע" ה
לברכה והצלחה בעזהי"ת להפצת הספר "להתהלך באור החיי ם" בקרב עם ה' המחובר לתורת אלוקים חיים . –
ברכה והצלחה לסיום הספר החדש "להתהלך באור הגאולה "
לבריאות איתנה למשה בר זוהרה נ"י, לאילנה בת בתיה. לקרן, ענבל, לירז חנה בנות אילנה וב"ב. לאחי
ואחיותיו וב"ב. שלום בן עישה. לרותם בת שולמית פילו הי"ו.
לזיווג הגון ליהודה }אודי{ בן שולמית פילו הי"ו, לרינה בת רחל בן חמו. לאדיר אביחי בן עליזה עישה. אשר
מסעוד בן זוהרה. אסף בן אלישבע. זוהר והדר בנות שרה. מרים בת זוהרה. דניאל ושרה בני מרלין.