יומן מסע של רבי יצחק נסים טולידאנו לארץ ישראל – הנרי טולידאנו.ממזרח וממערב כרך ג'
יומן מסע של רבי יצחק נסים טולידאנו לארץ ישראל – הנרי טולידאנו.ממזרח וממערב כרך ג'
עלייתם של יהודי מרוקו לארץ ישראל בשלהי המאה ה- 19.
בין כתבי היד שברשותי, שבאו לי מאבי מורי הרב ידידיה טולידאנו זצ"ל, נמצא ספר קטן בכתיבת ידו של דודי רבי יצחק נסים טולידאנו זצ"ל. מידותיו 16/10 ס"מ וכולל, פירושי פסוקים ומאמרי חז"ל, פסקי דין והלכות שונות שהעתיק מספרים שונים, כמה פתגמים בערבית יהודית עם מקבילותיהם מספרות חז"ל, רשימות אישיות ומשפחתיות, זמני פטירתם של אישים ורבנים בני דורו, ובין היתר, יומן מסע מביקורו בארץ ישראל בשנת תרס"ב – 1902.
ברשימה אחרת קצרה יותר מספר הכותב על ניסיון ראשון של הוריו לעלות לארץ ישראל בשנת תרל"ד – 1874. שתי תעודות חשובות אלו שנדון בהן להלן, מוסיפות על ידיעותינו המעטות בנושאי עלייתם של יהודים ממרוקו לארץ ישראל בסוף המאה ה-19.
רקע משפחתי.
יצחק נסים בן רבי אברהם טולידאנו כותב היומן, הוא נצר למשפחת טולידאנו ששושלת היוחסין שלה מגיעה עד לדניאל טולידאנו בן יוסף 1570 – 1640, המכונה "ראש גולת קסטיליה" וגם "ראש גולת אריאל". רבי אליעזר טולידאנו סבו של כותב היומן, נשוי היה לבתו של הדיין רבי ברוך טולידאנו הידוע בקיצור כמהרי"ט. בני רבי אליעזר היו, רבי אברהם – אביו של כותב היומן, רבי חביב מחברם של הספרים "הגדת פה ישרים" ו "תרומת הקדש" , ובת אחת זהרה, שרבי יצחק נסים מזכירה ביומנו. אמו של כותב היומן הייתה מרים זריהן, בתו של הגביר יהודה זריהן, מטובי העיר מכנאס, הנזכר ברשימתו הקצרה של רבי יצחק נסים בעל היומן ובמקורות אחרים. שני אחיו של רבי נסים היו, רבי דוד ורבי ידידיה ושתי אחיותיהם, עוואלי, אשת החכם רבי שלמה טובי מחכמיה הרשומים של העיר הנ"ל, ומירא, אשת רבי יעקב טולידאנו. על תולדות חייו של רבי יצחק נסים לא ידוע לנו הרבה. הוא נולד להוריו במכנאס בו' באדר א' תרכ"ב – 1862, שם נתגדל וחונך. הוא למד תורה, כנראה מפי אביו. אחרי שחזר מסיורו בארץ ישראל עקר דירתו לעיר טאנג'יר, שם נפטר בשנת תרע"ה ולא השאיר זרע.
רבי יצחק נסים היה תלמיד חכם מובהק, ובקיאותו וידיעותיו בתלמוד ומדרשים היו רחבות ומקיפות. מרשימותיו האישיות אנו למדים שעמד בקשר ידידות עם הרבנים ומנהיגים בני זמנו, במרוקו ובארץ ישראל, מעדויות על פה למדתי שבהיותו בטאנג'יר עסק רבי יצחק נסים גם במסחר ספרים רבים, ביניהם כמה כתבי יד שעברו אחר כך בירושה למורי אבי רבי ידידיה, שייבם את אשתו, ביניהם חיבורו "ויזרע יצחק" פירוש על התורה.
היומן והסיור בארץ ישראל.
את מטרות ביקורו בארץ ישראל אפשר לדעת מתוך היומן והרשימה הנספחת :
1 – הוא מספר שהרב הראשי לעדת המערבים, הרב נחמן בטיטו ז"ל, יעץ לו לחזור למרוקו ולא להתיישב בארץ, כי החיים בארץ ישראל ומצב הפרנסה בה היו אז קשים מאוד. מכאן שבדעתו היה להשתקע בארץ ועלייתו לא הייתה לשם השתטחות על קברות הצדיקים בלבד, אלא גם כדי לברר אפשרות של היאחזות בה.
2 – מן הרשימה הנספחת שהזכרנו למעלה אנו למדים, שבשנת תרל"ד – 1874, מכרו אביו וזקנו את כל רכושם וחיסלו את כל עסקיהם כדי לעלות להשתקע בארץ ישראל, והגיעו עד גיברלטר עם כל המשפחה. ייתכן מאוד שרבי יצחק נסים ראה בעלייתו זו מעין קיום רצון אביו וזקנו. מה גם שממקורות אחרים אנו למדים, שעלייתו של כותב היומן לא הייתה אלא חוליה בשרשרת ארוכה של עליית יהודים ממרוקו לארץ ישראל, שנמשכה במשך כל המאה ה-19.
3 – במשך סיורו בארץ הרבה רבי יצחק נסים להשתטח ולהתפלל כמעט בכל המקומות הקדושים בארץ. אין ספק שאחת המטרות שלו בביקורו זה הייתה השתטחות על קברי הקדושים ותפילה שיפקדהו ה' בבנים. באחת מרשימותיו האישיות שנכתבה בשנת תרע"א – 1911, אחרי הסיור בארץ, הוא מתלונן : למה עדיין לא זכיתי להוליד זרע של קיימא, ולא הנחתי שום קבורת צדיק בארץ ובחו"ל שלא נשתטחתי וכמה רפואות עשיתי ולא נעניתי ולא הועלתי….
4 – בימנו זה הוא מספר על ביקורו אצל קרובי משפחה וידידים אישיים, ביקורים אלה היו אחת ממטרות הנסיעה, ולוּ מטרה משנית.
סגנון היומן כסגנון רשימותיו האחרות, הוא סגנון רבני מובהק. אין בו הקפדה על ניסוח מדויק לפי הדקדוק, רבים בו ראשי תיבות, ביטויים מליצים, ביטויי נימוס ותוארי כבוד טיפוסיים לסגנון רבני ספרדי. אי אפשר לקבוע בדיוק את זמן כתיבת היומן, אבל מתוך פרטים אחדים ביומן מתברר, שלא העלה את רשמי מסעו בארץ ישראל בכתב אלא שנים אחדות אחרי הביקור, ובכל אופן לא לפני סוף שנת תרס"ה – 1905. שהרי כשהוא מספר על ביקורו אצל רבי חזקיהו מדיני הוא מזכירו בברכת המתים, והלא נפטר בכ"ב בכסלו תרס"ה – 1905, בערך שלוש שנים אחר ביקורו של רבי יצחק נסים אצלו. פרט חשוב זה מסביר את העובדה, שכמה שמות ותאריכים ביומן אינם מדויקים. אפשר אפוא להניח, שכתב את רשמי סיורו בארץ ישראל על פי מה שנשאר בזכרונו בלבד.
היומן הוא סיפור מסע בארץ ישראל מראשית המאה העשרים, ומצטרף אפוא לספרות העשירה של ספרי המסעות שנתחברו בתקופות שונות. גם ביומן זה תופסים קברי הקדושים מקום חשוב, הגם שרובם ידועים מספרי מסעות אחרים. המקומות הקדושים והקברות הקדושים מילאו תפקיד חשוב בחיי העם היהודי. הם עוררו געגועים בלב היהודים שבכל מקום, שאיפת רבים הייתה לעלות לארץ ולחיות בקרבת המקומות האלה, או לפחות לבקר בה כדי להשתטח על קברי הצדיקים.
חשיבות נוספת ליומן זה כמקור לידיעות על עליית יהודי מרוקו והיאחזותם בארץ במאה ה-19. הכותב ביקר אצל קרובי משפחה וידידים רבים. כמעט כל האנשים שכותב היומן נפגש אתם או התארח אצלם היו מיוצאי מרוקו שעלו הם או אבותיהם לארץ ישראל במאה ה-19.יש שמשפחתם עלתה במאה ה-18. רובם היו דור שני או דור שלישי בארץ. כלומר, יהודי צפון אפריקה היו חלק ניכר מהיישוב הישן, ועוד לפני העליות החדשות, בסוף המאה ה-19, חיו יהודי צפון אפריקה כעדות מאורגנות ומבוססות בערי הארץ.
יהדות צפון אפריקה בכלל ויהדות מרוקו בפרט הצטיינה תמיד באהבה עזה לארץ ישראל. מימים ראשונים עמדו יהודי ארצות אלו בקשרים הדוקים ומתמידים עם היישוב היהודי בארץ ישראל. ארצות צפון אפריקה היו אחד מארבעת אזורי השליחות החשובים ביותר. קהילות צפון אפריקה נתבעו וחזרו ונתבעו, ונתנו ביד רחבה לכל ערי הארץ. על השליחות לארצות צפון אפריקה וחשיבותה כתב אברהם יערי : יהודי צפון אפריקה הצטיינו תמיד במדה מרובה של אהבת ארץ ישראל והצלחת השליחות בארצות אלו לא הייתה תלויה ברצון היהודים היושבים בהן, שהיו תמיד מקורבים ביותר לענייני ארץ ישראל אלא במצב המדיני והכלכלי. ההכנסות ליישוב משליחות לצפון אפריקה היו חשובות מאוד, ולכן, עד שנת תרכ"ב – 1862, לא הורשו החכמים המערביים בירושלים לשלוח שליח מיוחד לארצותיהם, כי על ההכנסות הגדולות משליחות המערב לא יכלו בני ירושלים לותר בשום אופן. יחס הכבוד וההערצה שרחשו יהודי מרוקו לשליחי ארץ ישראל התבטא גם בשירים שחיברו חכמי מרוקו לכבודם ובקינות על מותם.
אולם אהבת יהודי צפון אפריקה לארץ ישראל התבטאה לא רק בתמיכה כספית, אלא גם בעלייה שלא פסקה בכל הדורות. יהודי צפון אפריקה היו תמיד חלק חשוב וניכר מהיישוב בארץ. הם חיזקו את היישוב ועזרו להתבססותו, ובמקרים רבים נמנו עם מנהיגיו. העדה המערבית כפי קראו יהודי צפון אפריקה לעדתם, הייתה השניה בערכה ובחשיבותה ביישוב, אחרי עדת הספרדים דוברי ספרדית, למן המאה ה-16 ועד לסוף המאה ה-19 בגליל ובירושלים. נעמוד בקצרה על מאפיינים אחדים לעלייתם של יהודי מרוקו לארץ ישראל במאה ה-19.
יומן מסע של רבי יצחק נסים טולידאנו לארץ ישראל – הנרי טולידאנו.ממזרח וממערב כרך ג'
עמוד 145